פרק ראשון: נחמת אחיות

 

חלק ב'

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

פתיחה: אחר-צהריים ליד הסדנה

עברו כמה ימים מאז ההתמוטטות של מאלמירסה, והדמויות לא הצליחו ליצור איתה קשר או לראות אותה מאז. היא שמורה בחדרה, ואמא שלה כמעט ולא עוזבת אותה, ולא מתירה לאיש להכנס. הדמויות שומעות שרוב הזמן היא שקועה בשינה טרופה. מפעם לפעם, כאשר היא סובלת מסיוטים, אפשר לשמוע את הזעקות שלה במהלך הלילה.

בינתיים, קל'ריס ובמיוחד ריי'נואורין מוצאות את עצמן עסוקות מלמעלה ראש. גבירת בית קור-אנרל, קר'הולין הזקנה, מעסיקה את שתיהן במפחה, בעיקר בסיוע בתיקון ושיפור שריון הלגיונרים שנועד עבור קל'ריס. שתיהן מועסקות בעיקר במה שנוגע לקישוטים ולליטוש של אבני חן, אבל קר'הולין לא בוחלת בלהטיל על הנכדה שלה גם משימות אחרות שקשורות לחישול שבו ריי'נואורין לא מבינה הרבה. בין לבין, היא לא מפסיקה להעיר לריי'נואורין הערות כמו "טל'אורין היתה עושה את זה אחרת" או "טל'אורין היתה עושה את זה טוב יותר".

קל'ריס עושה כמיטב יכולתה למתן את המצב, ולשפר את היחסים בין הגבירה הזקנה והזועפת לבין הנכדה שלה, תוך שהיא מנסה להדגיש שוב ושוב את המעלות של ריי'נואורין. למרות זאת, ריי'נואורין – עד כמה שהיא מנסה ככל יכולתה להיות נכדה צייתנית כפי שלא היתה מעולם – הולכת ונדחקת לקצה הסבלנות שלה. הזעם והתסכול שלה מלובים גם בידי העובדה שהמשרתים – כולל שתי השוליות שעובדות במפחה, עדיין עויינים לה באורח קיצוני, שהולך ונראה מוזר ומעורר דאגה.

לינסוריון, לעומת זאת, הוגלה למפחה הפחותה יותר, בה מחשלים ציוד פשוט ולא קסום, ועודנו רותח מזעם על ההשפלה. הוא שב ומתאונן על כך שקר'הולין הזקנה מתנכלת לו ומפלה אותו רק משום שהוא גבר, ושהוא מוכשר יותר ממנה (ולא חלילה בגלל העבר שלו כשתיין ומהמר שמעל בכספי המשפחה עבור 'התחביבים' שלו, התרועע עם פושעים ונקלע לחובות).

רנ'סיל עסוקה בענייניה, כולל המשך עבודה על ספר הזכרונות שלה, אבל נמצאת בסביבה לעיתים קרובות, ומנסה כמיטב יכולתה להקליל את הסיטואציה ולנחם את ריי'נואורין בדרך הזו.

 

ריי'נואורין פולטת לקל'ריס ורנ'סיל בהזדמנות אחת, שהיא לא תוכל להחזיק ככה עוד הרבה זמן, מה גם שהמצב בוודאי יורע עוד יותר אחרי שהדמויות יעזבו את אחוזת קור-אנ'רל ויותירו אותה לבד עם סבתא שלה והמשרתים. היא כמעט ומתחילה להתחרט על כך שזכתה במחילה שסיימה את הנידוי שלה והחזירה אותה למשפחת קור-אנ'רל. הדמויות עצמן מתלבטות בתשובות שלהן, קרועות בין הרצון שלהן להחזיר את ריי'נואורין למשפחה שלה, לבין הרצון שלהן שהיא תמשיך איתן כאשר הן יצאו מחדש להרפתקאות.

 

אחר-צהריים של עבודה מאומצת מופרע, כאשר הגבירה ואלנאריס מופיעה בסדנה, מלאה חיוכים מזוייפים שמתחת להן יחס לעגני ועוין כלפי החבורה ובעיקר כלפי ריי'נואורין.

ואלנאריס מודיעה לקר'הולין שהיא ומלמירסה החולה יעזבו ביום המחרת; אחיה של ואלנאריס, האדון מארסוריון, קיבל את החדשות ושולח להן מרכבה מהירה (היא מקפידה להדגיש "רתומה לשני סוסים אמיתיים!), שעליה שני מרפאים.

אגב כך, היא לא מסוגלת שלא לעקוץ את ריי'נואורין ואומרת שהיא כל-כך מצטערת לעזוב את ידידתה הותיקה קר'הולין לבד, בלא אף בן משפחה אמיתי שיהיה לידה כדי לתמוך בה. ריי'נואורין נראית כאילו היא הולכת להתפרץ עליה; הדמויות מנסות להרגיע אותה בשקט, וקר'הולין ממהרת להטיל על הנכדה שלה ללכת להביא אבקת אבני חן ולבדוק אותה.

לברכות הצבועות של ואלנאריס, קר'הולין מגיבה בנימוס מאופק, מהול בקרט ציניות ("אל דאגה, חברתי היקרה. אני אחיה" ו"אני סופרת את השעות עד שנשוב להפגש").

בפני החבורה, קר'הולין מגינה על ואלנאריס ואומרת שהיא חברה טובה לפי דרכה, אף כי היא מודה שגם מבחינתה, הביקור הזה מיצה את עצמו.

 

לאחר זמן-מה, קר'הולין עוזבת את הדמויות ומטילה עליהן כמה משימות אחרונות להיום במפחה, כשהיא אומרת שהיא "תלך לבלות קצת זמן עם הנכדה שלה" (כלומר, היא הולכת לביקור ארוך בקבר של טל'אורין).

ריי'נואורין מתוסכלת ורותחת מזעם, והדמויות עושות כמיטב יכולתן להרגיע אותה ולמנוע ממנה לעשות מעשה פזיז.

 

 

אורח שהושפל

זמן-מה לאחר מכן, פורץ רעש של מריבה (זועמת, אבל לא נשמעת אלימה) מהמבואה הקדמית של האחוזה. משתתפים בה לפי הקולות ואלנאריס, וכנגדה קול של גבר שלא מוכר לדמויות. הדמויות וריי'נואורין ממהרות ללכת לשם בכדי לבחון מה קורה, כאשר רנ'סיל מקפידה להשאר בצללים.

הדמויות מגלות במבואה גבר אנ'מירי צעיר רותח מזעם. הוא לבוש בגדים נאים, אבל ניכר בו שהוא לא רגיל לבגדים כאלו ומרגיש לא בנוח איתם. מאחוריו עומד משרת פארילי שנראה משועשע למדי מהסיטואציה, ולידו חבילה כבדה. רנ’סיל מזהה אותו במהירות בתור אמבורז (מוכר גם בכינוי שלו 'גוזָל', בגלל חתימת הזקן על הסנטר שמזכירה פלומה), גנב שהיה באחת הכנופיות שרנ’סיל הסתובבה איתן בזמנו.

רנ’סיל מנסה להתגנב קרוב יותר, תוהה מה הוא עושה כאן, אבל אמבורז מגלה אותה, ומחווה לעברה סימן שקט ומשועשע כדי להראות לי שהוא גילה אותה.

 

האדון הצעיר אדום מזעם ומהשפלה, ורוצה לעזוב מיד; ועוד יותר מכך לאחר שמסתבר שגבירת הבית לא פנויה ולא תוכל לפגוש אותו כרגע. הוא אומר שהוא הגיע לכאן עם מסרים וגם עם הצעת עבודה עבור בית קור-אנרל, אבל אם כל מה שהוא זוכה לו זה השפלה, הוא יחפש בית חרשים או נפחיה אחרת.

קל'ריס מרגיעה אותו, ומסבירה לו שואלנאריס אינה גבירת הבית, כשהיא מתעניינת בנימוס במה שיש לו להציע, ובהמשך גם בסיפור שלו.

כאשר קל'ריס מצליחה לגרום לצעיר להרגע ולדבר באורח קוהרנטי, מסתבר שהוא אחיה או קרוב משפחתה של הגבירה החדשה של אחוזת רארדורין (אותה אחוזה שוארדוריל מתארח בה כעת) – הפלדינית הצעירה ראדלינד. הוא נשלח לכאן עם הצעה עבור המפחה של בית קור-אנרל, שאחד מאנשיה חישל עבור אחותו את החרב שלה. מסתבר שליידי ראד'לינד מקימה ומאמנת משמר לאחוזה, והיא צריכה כמות גדולה של כלי נשק ושריון שהוא ואחיו לא יכולים לחשל לבד. כמו כן, הוא התבקש למצוא מישהי בשם "הגבירה רנ'סיל" (אמבורז נראה כמתפוצץ מצחוק מאחוריו למשמע הכינוי), ולמסור לה איגרת.

רנ'סיל, שמבינה שממילא התגלתה, יוצאת מהצללים ומתקרבת כדי לקבל את המכתב, כשהיא שולחת מבט של אזהרה חצי משועשעת לעבר הגנב מאחורה.

 

מסתבר, שואלנאריס התפרצה על הבחור הצעיר, כינתה את אחותו – באורח לא מאד מרומז, בכינויים שמשמעותם זנזונת שהצליחה לרשת אחוזה של אציל זקן באמצעים מפוקפקים, והזהירה אותו שאם אחותו תעיז לרדת דרומה לואריטרובסקה, היא ואחיה ידאגו שלא רק שלא יכירו במעמד שהשיגה באופן מפוקפק, אלא שהיא תכלא ותקבל יחס מתאים לאישה מופקרת שמתחזה לאצילה.

ריי'נואורין הופכת ארסית מאד, כמעט כמו שהיתה בפעם הראשונה בה היא פגשה את קל'ריס מתחת לאחוזה של העלם לורי. היא מגלה בעונג מרושע כמה דברים שהיא יודעת על כך שבית קור-מארסוריון הוא לא אצולה עתיקה כמו שהוא מציג את עצמו, אלא בעצמו התעשר באמצעים מפוקפקים בתקופת מפלת שער חורף. קל'ריס, לעומת זאת, שלא מאד אוהבת את הלגלוג על מתעשרים חדשים, מחזירה שכל בית אצולה היה פעם מתעשרים חדשים, ושלא פעם, דווקא אנשים כאלו מביאים כשרון ויוזמה שחסרים לאצולה העתיקה יותר.

כמו כן, קל'ריס לא מחמיצה את הקשר האפשרי בין הזעם והאיומים של ואלנאריס קור-מארסוריון לבין הפוליטיקה של האצולה בואריטרובסקה וצומת הדרכים שהמועצה הלבנה של האצילים עומדת בפניו – בעיקר אם ראד'לינד תוחשב כיורשת של המעמד והתארים של סרן רארדורין המנוח (דבר שאינו בטוח בכלל); ושאולי זו הסיבה שוארדוריל הזקן מתארח אצלה כעת.

בסופו של דבר, ריי'נואורין – בעידוד של קל'ריס – לוקחת יוזמה, הופכת תקיפה ומבהירה לאורח, שהיא נכדתה של גבירת הבית, ולמילה שלה יש ערך שאין לאף אחד מהפטפוטים של ואלנאריס. היא אומרת שהיא תקבל את ההזמנה ותיקח את האורח הצעיר לראות את הסדנאות של הבית ואת הדוד שלה שעובד באחת מהן, שהוא היה הנפח-אומן שחישל את החרב של ראד'לינד.

 

 

רנ'סיל ואמבורז "הגוזָל"

לאחר שריי'נואורין, קל'ריס והאורח הולכים מפחה, והגנב אמבורז שלבוש כמו משרת נשאר לחכות במבואה, רנ'סיל ניגשת אליו בספק סקרנות וספק חשדנות כדי לברר מה הוא עושה כאן.

"גוזל" מברך את רנ'סיל (הוא מכנה אותה "ראנס" או "ראנס אימת האצבעות", לזכר שתי האצבעות שהיא קצצה לריל'גאר הזקן בזמנו, כאשר הלה ניסה לגעת בה) בתאטרליות לגלגנית. הוא מתקשה להאמין עדיין, שחברתו לשעבר לכנופיה הפכה לכזו ש"אציל מפונפן מהלבנים שולח לה אגרות בכתב רהוט", ושואל אם הוא יצטרך מעכשיו לנשק לה את היד ולקוד קידה כל פעם שהוא יפגוש אותה. הוא מציע שמעכשיו הכינוי שלה אצל הגנבים צריך להיות "גביראנסיל".

רנ’סיל מחזירה לו לגלוג ידידותי, ומודה שהיא השאירה את ימי הכנופיות מאחוריה.

בשיחה ביניהם, אמבורז מודה שבתחילה הוא התחזה למשרת והצטרף לאדון הצעיר כדי לגנוב לו את החבילות ולהעלם, אבל בסוף התחרט, בגלל שהבין שהוא בחור טוב שעבד קשה כל החיים, ולא איזה אציל מפונפן עם הרבה יותר כסף ממה שבריא בשבילו. חוץ מזה, הוא כמובן הסתקרן מהסיפור על "גביראנסיל".

(רנ’סיל די משועשעת, ותוהה האם באמת לאמץ את הכינוי הזה).

אמבורז מספר לרנ’סיל, שהוא והגנבים האחרים בחבורה שלהם עוזבים את האיזור ועומדים לצאת דרומה לואריטרובסקה. משהו גדול עומד לקרות שם, וכמה אנשים חשובים או לפחות עשירים מחפשים 'ידיים עובדות' (או ליתר דיוק 'אצבעות עובדות'), ומציעים שכר גבוה. רנ’סיל אמנם מתעקשת שימי הכנופיות והגניבות שלה מאחוריה, אבל בסופו של דבר מסכימה להצעה לפגוש את אמבורז וכמה חברים ותיקים אחרים ב'מקום יותר מהוגן' (כלומר, בחור אפלולי שמתאים לשיחות בין גנבים) כדי לשמוע עוד פרטים.

 

האיגרת של וארדוריל: כאשר רנ’סיל פותחת את האיגרת, היא מגלה שם מכתב בשבילה שנכתב בחפזון, ולצידו שני מכתבים חתומים וסגורים. וארדוריל כותב לרנ'סיל, שעד כמה שהוא רצה מאד לחזור לביתו בואריטרובסקה ביחד עם הדמויות, ולטפל שם בענייני משפחה, בביקור שלו אצל הגבירה ראד'לינד צץ עניין דחוף בעל חשיבות רבה שנוגע למסדר שלהם (הכוונה כנראה לסוג של אחוות פלדינים שקשורים למלכת האור, למרות שלא ברור האם אכן יש מסדר של ממש מהסוג הזה), שיתכן ויצריך מסע דחוף שלו למקום אחר.

מסיבה זו, הוא מאחל לרנ’סיל הצלחה, ונותן לה מכתב חתום לידיד שלו – אציל מלומד מאד שמתמחה בין היתר באגדות ומסורות וארתאריות, ואם יש מישהו שיוכל לעזור לה לאתר את המכרה עם הירושה שלה, זה הוא. המכתב השני, שרנ’סיל מתבקשת למסור מיועד לאחותו של וארדוריל, שמנהלת את ענייני המשפחה בהעדרו. במכתב, כך הוא מסביר, הוא מעדכן את אחותו על כך שהוא בחיים, ושולח לה הנחיות חשובות לגבי עניינים שעומדים על הפרק בואריטרובסקה.

 

מאוחר יותר, רנ’סיל משתפת במידע את קל'ריס וריי'נואורין. רנ’סיל מבקשת מקל'ריס לבוא איתה, מוסווית כשומרת ראש ולהשאר ברקע אלא אם כן יהיה צורך להתערב או להגן על רנ’סיל מהתקפה בוגדנית, אם תהיה.

בינתיים, הערב יורד; קל'ריס שבה ומביעה חששות מהשפעה אפלה או קסם אפל, ומבקשת שוב מריי'נואורין לבדוק את העניין. ריי'נואורין אכן חשה השפעות מוזרות, או צללים, אבל לא מצליחה להתמקד או להבין מהיכן בדיוק ההשפעה נובעת ומה היא עושה.

הדמויות פורשות לטרקלין שלהן שנמצא ליד חדרה של ריי'נואורין, ומנסות לנקוט אמצעי זהירות.

 

 

התקפה באמצע הלילה

סמוך לאחר חצות, הדמויות מתעוררות מחלום מוזר ומטריד וחשות שהטרקלין רועד ורוחש, כאילו יד ענקית וחשוכה מנסה לגשש את דרכה ולשרוט את הצד החיצוני של החלון.

הנוף שהן רואות מהחלון הוא מפחיד: במקום הנוף של ואלקוריל, נראה כאילו מחוץ לאחוזה נישא הר שחור יותר מהלילה, עולה לגובה ואודם קלוש מרצד על החלקים הגבוהים שלו.

ברגע הבא, ריי'נואורין מתפרצת בריצה אל הטרקלין, חיוורת מפחד. היא מתנשפת שהאחוזה כולה מוכה בכאוס, ושהמשרתים באים לכאן, חמושים בסכינים, נחושים בדעתם להרוג אותה.

 

הדמויות פותחות את הדלת של הטרקלין, ומצליחות להתחמק מכדור אש אימתני שמוטל עליהן מהצד השני, מכיוון צומת בין שני מסדרונות במרחק של כעשרה מטרים מהדלת שלהן.

הדמויות תופסות עמדה בפתח של הטרקלין, כאשר קבוצה של משרתים מוכי טירוף, העיניים שלהם בוערות באש, מסתערת קדימה עם סכינים נוצצות באדום, כשהם צורחים דברים על 'לטהר את הטומאה' ו'להגן על הכבוד של השושלת, לעקור את הלב של הזונה מהחזה שלה'.

מאחוריהם, נשמעות צרחות דקות ומרושעות; מספר שדוני אש תופס עמדה רחוק יותר, ליד צומת המסדרונות הרחוקה, ומטיל חזיזי אש על הדמויות.

מאחורה,עולים קולות מוזרים והדים מפחידים, לא טבעיים.

 

נפתח קרב; המשרתים לוחמים כמטורפים עם הסכינים המקוללות, במיומנות שהיא מעל ומעבר למה שאפשר לצפות ממשרתים או מאספסוף שטוף שנאה. מוזר עוד יותר: כל פעם שאחד מהם מוכרע, במקום להתמוטט, הוא מיבב ומתאיין אל תוך הצללים.

בסופו של דבר, החבורה מצליחה להפוך את הקרב, ולצמצם את מספר היריבים שלהם. בין לבין הקולות וההדים מתגברים; ובתוך צומת המסדרונות מרחפת אישה זקנה עטויה לבן, מחזיקה פנס מוזר וחיוור בידה. היא לא מתערבת בקרב, אלא פשוט מרחפת הלאה עד שהיא נעלמת אל תוך המשך המסדרון – שני סיבובים מאוחר יותר.

לאחר שרוב היריבים מוכרעים, מופיעה במסדרון מפלצת נוהמת וגדולה ומצטרפת לקרב: היצור נראה כמו שדון ענקי, גדול יותר מאדם, ועשוי מבזלת לוהטת או חומר דומה. הוא מתקיף במהלומות כבדות וביכולות דמויות-קסם מבוססות על אש.

 

ממש לפני שהיצור מוכרע, האחוזה כולה נדמית כאילו היא רועדת, כאשר קול נמוך, אדיר וקורן עוצמה שואל בקול כזה שכל הקירות מחזירים הד:

"האם הטיר-מאלפירנה האחרון מת?"

שני קולות נשיים שנשמעים מהופנטים ולא לגמרי טבעיים, אבל החבורה מזהה אותם כקולות של מאלמירסה  ואמא שלה, עונות ביחד "כן, אדון".

הקול הרועם שואל:

"והאם אתן יודעות מה פירוש הדבר?"

הקולות של מאלמירסה ואמה עונים שוב ביחד: "כן, אדון".

 

שדון האבן הענקי צווח ומתאיין כשהוא סופג מכת מוות; ואז כל העולם מתערפל ומסתחרר מסביב לדמויות.

 

 

סיום

החבורה מתעוררת בתאי השינה שלה, כשכל הדמויות רועדות ושטופות זיעה קרה. מסתבר שרנ’סיל, קל'ריס וריי'נואורין חלמו או חוו את אותו חזיון בדיוק.

אלא שבפועל, האחוזה לא הותקפה; הגם שחלק מהמשרתים התעוררו חולים וקודחים (ממה שהדמויות שומעות, מסתבר שהם לא בסכנת חיים של ממש). הצללים שריי'נואורין חשה, וגם העוינות הקיצונית והלא מוסברת כלפיה מצד המשרתים התפוגגה, כאילו לא היתה מעולם.

אלא, שלא הכל בסדר – והצרחות ההיסטריות של ואלנאריס מבהירות את זה.

מל'מירסה נעלמה כאילו האדמה בלעה אותה. אף אחד לא יודע כיצד היא הצליחה להתחמק מהחדר בו היתה נעולה כשהיא עטויה רק בכותונת לילה, ואף אחד לא מגלה עקבות כלשהן שהותירה. ואלנאריס בהיסטריה מוחלטת, משתוללת ומאשימה את כל סביבתה.

היא עצמה לא זוכרת או מכחישה כל קשר ל'חזיונות מופרכים ומטורללים'.

 

וכך, לאחר אותה ההתפתחות אחרונה ולא צפויה, הדמויות צריכות לשקול את התוכניות שלהן ולהחליט על הצעד הבא – האם לנסות לחפש את מל'מירסה או להתעלם מההעלמות שלה ולהמשיך אל ואריטרובסקה, ואם כן, האם לנסות לעבור קודם דרך האחוזה של הגבירה ראד'לינד כדי לחפש שם את וארדוריל.

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.