פרק ראשון: נחמת אחיות

 

חלק א'

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

מבוא: המאורעות בשבועיים שלאחר הקרב על ואלקוריל עילית

חלפו כשבועיים מאז סיום הקמפיין הקודם והקרב על ואלקוריל עילית. הדמויות זכו לראיון אצל הגבירה אלאנדרין, שהיתה יהירה כרגיל, אבל בכל-זאת נתנה לחבורה גמול נדיב עבור השירות שעשו עבור בית אבאריל.

כל אחת מהדמויות זכתה להתחייבות של הטירה לשלם עד 2,500 באן לחרשי נשק או אומנים אחרים בעיר עבור ציוד חדש. מענק שקל'ריס מעוניינת לנצל עבור רכישת שריון הלגיונרים שראתה אצל סוכן הבית של בית לאנתוריון המוכה ושיפור שלו, ורנ'סיל – כדי לחשל מחדש את החרב המנופצת שמצאה בכוכים בהם הסתתרו שכירי החרב שתקפו את ואלקוריל, וגם הוספת הניצב החסר של החרב. בנוסף, קל'ריס זוכה לרשות לעיין בספרים ומגילות שעוסקות בתכשיטנות שנמצאות בטירת אבאריל. מלבד מתכון פשוט וסגנון ליטוש חדש של אבני חן שהיא למדה, היא מצאה שם מתכון מסובך מאד (עוצמה 3) של מדליון שעושה שימוש באבן מיוחד ונדירה בשם כוכב פריזמטי, כדי ליצור תכשיט קסום רב עוצמה שמכיל "הדיפת הילה" – הגנה אגדית שמסוגלת לעצור אפילו מגע של רוח רפאים.

לצערה של קל'ריס, אין לא בטירת אבאריל ולא בשום מקום בעיר אבן כזו. מבירור שקל'ריס עושה, בין היתר מול אלטור "פה זבל" (שהתגלה כזכור כרב-המרגלים של בית אבאריל, וקרוב משפחה של השושלת דרך נישואין ישנים), עולה שהמקום היחיד שבו הופקו אבנים כאלו מדי פעם הוא מכרה עתיק בדרום רכס קארנאסיל, שדרך חתחתים עולה אליו מעיירה מוזרה ולא ידידותית בשם וארמה עילית. אלא, שכל הכורים במכרה נטבחו וחלק ממנו מוטט בידי כת השלג האדום לפני שני עשורים, ומאז המקום נטוש ונחשב קטלני ושורץ רוחות רעות.

 

יום לאחר הקרב על ואלקוריל, הגיע לעיר ניצול בודד מהצבא של לאנתוריון הבן (אותו סייף שהואשם, כנראה על לא עוול בכפו, ברצח של עלמת ערפל), מטורף למחצה מאימה, וסיפר שאף אחד לא יחזור מהצבא של לאנתוריון הבן, וגם לא מצבא הפארליל של מארווית' – כולם נטבחו בתוך הכוך הגדול של סארקראקט בידי מפלצת אימתנית. מהסיפור, שהדמויות שומעות באורח לא ישיר, עולה שחבורת הרפתקנים, ביניהם גם הגבירה ראד'לינד שהובילה אחר-כך את תגבורת אורגי הערפל שהכריעה את הקרב על ואלקוריל, הפילו את המפלצת לאחר מכן בקרב אפי (ככל הנראה כאשר היצור היה מותש מהלחש הקטלני שהשמיד את הצבאות היריבים בכוך).

 

וארדוריל הזקן עוזב את ואלקוריל לפני הדמויות, כדי לבקר באחוזה של אותה אבירה, הגבירה ראד'לינד. הוא אומר לחבורה שלפני שהאבירה הצעירה ירשה את המקום, הוא היה שייך למכר ישן-נושן שלו, מימי מלחמות השלג האדום, והוא רוצה להגיע לשם הן כדי לחלוק לו כבוד אחרון, והן כדי לדבר עם הפלדינית הצעירה על "עניינים של המסדר".

קל'ריס, לעומת זאת, מקבלת כמה ימים אחר-כך אורח שמסתבר כאחד האנשים של אביה, שמוסר לה אגרת מהאחרון. על-פניו, האיגרת מתעניינת בנימוס בשלומה של קל'ריס, מחמיאה לה על מעלליה, ומספרת לה שהמשפחה מתאוששת מהמכה שחטפה במטה המשמר הירוק, כאשר למרבה הצער בטחה במשפחה שהתבררה כמרושעת, בוגדנית ולא ראויה.

באיגרת מסופר על סופה העלוב של שושלת ואר-דל'גליר אחרי הטבח במטה המשמר הירוק: אבי המשפחה נידון למוות ועלה לגרדום באנ'מירלור; ובנו, ארוסה לשעבר של קל'ריס, נכלא לכל ימי חייו כשהוא מטורף לגמרי, מזיל ריר ומדבר לעצמו על הגביע הקסום שהיה צריך להיות שלו ונגנב.

 

הדבר המרכזי באיגרת, מסווה היטב מאחורי הצעות ודברי נימוס, הוא משימה שאביה של קל'ריס מטיל עליה, בתור חלקה בשיקום כוחה של משפחת רל'מארן. אביה של קל'ריס שולח אותה לעיר הגדולה ואריטרובסקה שבדרום, אל חצרו של אחד האצילים מ'המועצה הלבנה' של אצילי שער חורף לשעבר – האדון המרומם אלפיריון ת'אר-הורמילדרה. בניגוד לרוב האצילים משער חורף שהתרוששו חלקית או לגמרי, האדון תאר-הורמילדרה עשיר כקורח, והתעשר עוד יותר מאז החורבן, עד כדי כך שהוא בונה לעצמו כעת טירה גדולה ומפוארת שחולשת על ואריטרובסקה מצפון-מזרח.

המשימה של קל'ריס היא להגיע לחצרו של האציל היהיר הזה, להתחבב עליו ועל מקורביו, לנסות להבין איך הוא מפיק את העושר שלו, ואז לחפש דרך לכרות הסכם או ברית שתאפשר למשפחת רל'מארן להפיק מזה תועלת ולשקם כך את המעמד שלה.

 

קל'ריס מבקשת מאלטור 'פה-זבל' מידע על האצילים של ואריטרובסקה, ומגלה שבמשך שנים, האצולה השוקעת שמצאה שם מחסה חיה בסוג של דו-קיום עם 'מלך העגלונים' והבריונים שלו, כאשר הוא משתמש בחלקם כמסווה לעסקים כאלו ואחרים שלו. כעת, מתרחשת או עומדת להתרחש שם דרמה פוליטית: המלך מגביר את הלחץ, ורוצה לנצל את המצב של המועצה של האצילים ("המועצה הלבנה") ששמרה במשך שני עשורים 'כסאות ריקים' טקסיים עבור שושלות שהושמדו בשער-חורף, כדי להכניס לשם כמה מאנשיו. השרידים של אצילי שער-חורף קרועים בין התומכים של המהלך למתנגדים חריפים שלו.

לפי המידע שהגיע אל קל'ריס, האציל שהיא צריכה להגיע לחצרו, נוטה אל מחנה התומכים, אבל עדיין לא לגמרי הצטרף אליהם ושומר על עצמאות מסויימת כלפי 'מלך העגלונים'.

 

 

חזרה אל אחוזת קור-אנרל

וכך, עברו להם שבועים. ההרפתקה מתחילה לאחר שאלאנדרין מילאה עוד בקשה של הדמויות, וחתמה בשם אביה על צו רשמי עם חותם בית אבאריל, שמורה לואסאלית הנאמנה שלהם, הגבירה החרשית הזקנה קר'הולין קור-אנרל, להחזיר למשפחתה את נכדתה המנודה, הקוסמת ריי'נואורין, בשל גבורתה והשירות רב-הערך שעשתה עבור שושלת אבאריל.

בבוקר אביב אפרורי, הדמויות מוצאות את עצמן חוצות את העיר וצועדות פעם נוספת לעבר אחוזת קור-אנרל, ממש כפי שעשו לפני מספר שבועות, ביחד עם ריי'נואורין שנראית חיוורת ומעט מפוחדת, ודודה הזחוח, החרש לינסוריון.

העיר עצמה עדיין פגועה ומלאה בחורבות מושחרות של בתים שנפגעו בליל הקרב; הכיכר הראשית והרחובות מלאים מהומה וצעקות, של עשרות עגלות מלאות בחומרי בניה, ומאות פועלים שמתרוצצים, סוחבים משאות, מפנים הריסות ועוסקים בשיקום אי-אלו מהמבנים הפגועים.

 

לינסוריון במצב רוח מרומם, אולי קצת יותר מדי (הגם שהוא מכחיש ששתה), ומפטפט בלא הפסקה על ההזדמנויות החדשות ועל 'העידן המוזהב' של בני קור-אנרל שעומד בפתח. הוא יודע על העובדה שטירת אבאריל הפקידה את מלאכת הטיפול בשריון של קל'ריס בידי בית קור-אנרל, בטוח שהוא יעשה זאת, ולא נמנע מלהעיר הערות מתפרשות לשתי-פנים, כאשר הוא 'מודד' את הגוף של קל'ריס (עבור השריון כמובן), ומעיר שזו תהיה מלאכה מענגת. קל'ריס מחזירה חיוך ארסי, ומקווה מאד שהעבודה המענגת לא תסתיים בכך שהיא תאלץ להסיר לו אצבע או שתיים שיעברו את הגבול.

ראנ'סיל מצידה, שמבינה היטב את תחלופת המבטים מחייכת בינה לבין עצמה בידענות, כולה הבנה והזדהות עם ההכרח 'לגזום' מפעם לפעם אצבעות ששכחו את מקומן הראוי.

 

אחוזת קור-אנרל, באופן מפתיע, כמעט ולא נפגעה בקרב על ואלקוריל, למרות שהיא בהחלט נושאת סימנים מהלילה הזה, כולל גדר חיצונית שחלק ממנה נמעך מקליע בליסטרה, כתמי פיח על קירות וכמה שיחים שנשרפו.

בהמשך, מקטעי שיחות והאזנה לרכילות של המשרתים  (וגם הצלחה של ראנ'סיל לדובב כמה מהם), הדמויות יצרפו אחד לאחד, ויבינו שבליל הקרב, כוח גדול של פושטים אכן הסתער על האחוזה ו"הם טיפסו כמו עכברושים על הגדרות"; אבל הגבירה קר'הולין הזקנה, סירבה בתוקף לעצות לברוח דרך הדלת האחורית, ובמקום זה הרימה את פטיש המלחמה הישן שלה, והנהיגה את ההגנה באומץ ובכשרון אכזרי, שעלה לרבים מהשודדים ושכירי החרב בחייהם. היא עצמה נפצעה קלות, וגורל גרוע יותר נמנע ממנה כאשר 'שומר הקרקעות' של האחוזה קלע חץ בעין של איזה שאמאן פראי, בדיוק כאשר עמד להטיל על הגברת הזקנה לחש קטלני.

בחצר של האחוזה, הדמויות רואות אכן מערומים של כלי נשק מאיכות שנויה במחלוקת, שריונות וקסדות מנופצות של תוקפים, ועוד דברים, שנראה שקר'הולין הורתה להשתמש בהם כחומרי גלם עבור המפחות שלה.

 

הדמויות, לעומת זאת, מתקבלות בקבלת פנים צוננת מאד.

כאשר ריי'נואורין אוזרת אומץ לצלצל בפעמון השער הראשי, רב המשרתים, כולו נימוס צונן כמו קרח, מסרב בתחילה להכניס את החבורה למרות הצו של הטירה, טוען שהגבירה עם אורחים, ועדיף שהחבורה תחזור בעוד יומיים.

לאחר משא ומתן קצר, שבו קל'ריס 'שואלת' (ולמעשה מאיימת) האם הגבירה תרצה שהם יחזרו לטירה עם ההודעה שהצו שחתום בחותם של לורד אבאריל לא כובד, רב המשרתים נסוג, טוען שהוא 'רק משרת, שאינו קובע דבר וימלא מיד כל הוראה של גבירת הבית'. הוא מסכים להכניס את הדמויות לחצר, ומבקש מהן להמתין בעודו הולך אל הגבירה – שמטופלת כאמור באורחות נכבדות – להראות לה את הצו.

הדמויות מחכות זמן-מה בחצר, שם הם מבינות מה התרחש במקום בליל הקרב על ואלקוריל, אבל גם רואות שחלק מהמשרתים, לפחות, מתבוננים בריי'נואורין בתיעוב שנראה קיצוני. ריי'נואורין תוהה למה הם שונאים אותה כל-כך ("אף פעם לא הייתי רעה אליהם במיוחד. בטח לא יותר מטל'אורין... כלומר, לפחות לא הרבה יותר מטל'אורין").

קל'ריס מעלה סברה, שהמשרתים מאשימים את ריי'נואורין בהדרדרות של גבירת הבית ובמצב ההולך ורע באחוזה בכלל. אבל בהמשך, גם היא וגם ראנ'סיל ימצאו את עצמן מוטרדות יותר ויותר מהשנאה – פה ושם כמעט מטורפת – במבטים שריי'נואורין מקבלת, וקל'ריס מתחילה לתהות האם יש משהו קסום או אפל שקשור לעניין.

 

ממה שהדמויות רואות בחצר, אכן יש לגבירה אורחות נכבדות: באורווה, שהיתה ריקה כמעט לגמרי כאשר הדמויות היו כאן בפעם הקודמת, יש כרכרה וארתארית מפוארת על סף המצועצעת, עם סמלים של אחד מבתי האצולה של ואריטרובסקה. בסמוך לכרכרה עומד רכב וארתארי משועמם, משחק עם בקבוק ריק בידו, זורק ותופס מטבע.

גם ראנ'סיל וגם קל'ריס שוקלות האם לנסות לדובב אותו, אבל מחליטות בסופו של דבר להמנע מכך.

בסופו של דבר, מגיע רב המשרתים, נראה במצב רוח רע, ובאותו נימוס קר כמו קרח מורה לדמויות להכנס לבית האחוזה, והוא יראה להן היכן לשבת עד שגבירת הבית תקרא להן. נסיון של קל'ריס לדובב את רב המשרתים ולרכך אותו נכשל כשלון חרוץ: הברנש אינו מוכן לזוז אפילו זרת מהנימוס הנוקשה שלו וממה שהוא יכול או לא יכול לומר לזרים.

 

 

ציורים וצללים

היכל המבואה של האחוזה לא השתנה מאז הפעם הקודמת שהדמויות היו כאן, עם אותן תמונות של אמהות ואבות משפחה יהירים וזועפים שמביטים בחבורה מלמעלה. לעומת זאת, יש שתי תמונות חדשות, שאחת מהן, בולטת במיוחד, היא תמונה של טל'אורין שצוירה בידי צייר שאומנם מוכשר בפרטים, אבל התאמץ מדי לעשות את התמונה מחמיאה מדי, ולא הצליח להקים לגמרי את הדמות לחיים.

טל'אורין המנוחה מצויירת שם כשהיא מחזיקה עיטור רוני זוהר ביד אחת, וביד שניה מרימה חרב קסומה ש'היא סיימה לחשל זה עתה' מסדן מעלה אדים. קל'ריס מגיעה למסקנה, שהציור הקטן של טל'אורין שהיא עשתה מוצלח בהרבה. רב המשרתים, שמבחין באי-הנוחות של ריי'נואורין שמנסה להסב את מבטה מהתמונה, טורח לפרט לה בפרטי-פרטים ולשבח את התמונה ואת הצייר, אגב עקיצות מרומזות שמדגישות איזה משען נאמן היתה טל'אורין המנוחה לסבתא שלה.

אגב כך, הוא מזכיר שגופתה של טל'אורין הוצאה מהמבוך האפל מתחת לאחוזה (הכעת נטושה ככל הנראה) של 'העלם לורי', ו"הוחזרה הביתה". הגבירה קר'הולין ארגנה לנכדתה האהובה קבר מעוטר ממש בגן האחורי של האחוזה, כמטווח עין מחלונות אגף המשפחה.

ריינ'ואורין אכן נחמצת וניכר עליה שהיא מרגישה רע מאד. הדמויות מנסות להסיח את דעתה, וקל'ריס מתחילה לשאול שאלות על תמונות אחרות. ראנ'סיל מנסה לעודד את ריי'נואורין בהלצה על כך שהיא עצמה נוהגת לבקר אומנות באמצעות הלהב שלה (תזכורת על הדרך בה הגנבת 'טיפלה' בתמונה המכושפת של לורי בזמנו). כאשר ריי'נוארין תוהה מה קרה לחדר הישן שלה, והאם כמה שקיקי אבקות אבני-חן ותרשימים פשוטים ששרטטה בזמנו נשארו שם, ראנ'סיל נראית להוטה לסייע לה.

השיחה עוברת לתמונה החדשה השניה (הגם שריי'נואורין אומרת שהיא לא באמת חדשה, היא היתה פעם במקום אחר באחוזה, והועברה כעת ליד הדיוקן החדש של טל'אורין).

בניגוד לדיוקן, התמונה הזו היא מלאכת מחשבת עשויה בכשרון רב. עד כדי כך, שרק כאשר מתקרבים אליה מתגלה שזו לא תמונה בצבעי שמן, אלא למעשה מלאכת אריגה. התמונה מציגה עצים אדירים וקדומים (בסופו של דבר, הדמויות יגלו שמדובר בעצים מהיער הקדום והמיסטי מאג-אגלור), שביניהם מסתערת לטאה טורפת הולכת על שתיים (רפטור), שבמבט מקרוב רואים שמה שנראה כקשקשים ירוקים-חומים אלו למעשה חלקים צמחיים שבוקעים מהיצור, כולל כתמי טחב שעירים, ארוגים בכשרון מדהים בחוטים דקיקים.

ריי'נואורין מספרת לחבורה, שהתמונה כאן מאז שהיא וטל'אורין היו נערות צעירות. טל'אורין אהבה מאד רפטורים קוצניים עם שיניים, ונהגה לחלום בקול שיום יבוא והיא תרכב על יצור מטיל אימה כזה כשהיא תוביל מסעות מלחמה בדרך ליסד את שושלת הנשים שהיא חלמה עליה. ריי'נואורין, בספק חיוך מבויש, מוסיפה שהיא לעומת זאת היתה "ילדה רגילה" שחלמה לרכב על סוס רוח אצילי ויפיפיה מהנסיכות האפורה, ולא על בהמות עם קוצים ושיניים.

קל'ריס אומרת בעידוד שאולי יום יבוא ובאמת ישיגו לה אחד כזה; ריי'נואורין מטילה ספק, ואומרת שמעטים מסוסי הרוח שרדו, וכל אחד מהם שווה כיום יותר מכל אחוזת קור-אנ'רל.

 

בשלב מסוים, קורה משהו מוזר ומטריד – ולא רק מבטי השנאה הכמעט מטורפים של כמה מהמשרתים, שמדאיגים את קל'ריס יותר ויותר. ריי'נואורין, שמדברת עם ראנ'סיל על החדר הישן שהיה לה באחוזה, צועדת לאותו כיוון ומתחילה לפתוח דלת שמובילה למסדרון שכנראה מוליך לאותו כיוון-

ואז, ריי'נואורין צורחת צרחה חדה ומתמוטטת לקרקע. הדמויות, ובעקבותיהם גם רב המשרתים נזעקים אליה, ומגלים שהיא הלומה, אבל אין עליה פגיעות או פצעים. ריי'נואורין עצמה לא מבינה לגמרי מה קרה, אבל אומרת שכאשר פתחה את הידית (ראנ'סיל מוודאת בין לבין שלא היו שם רעל או מלכודת) היא היתה יכולה להשבע שראתה משהו מבעית עומד מאחורי הדלת – משהו ענקי, עם כנפיים וטפרים איומים.

למרות דבריה, המסדרון כרגע אפלולי וריק, ואפילו עכבר לא מרצרץ שם.

 

קל'ריס חושדת יותר ויותר שמשהו לא בסדר, ומבקשת מריי'נואורין לנסות לחוש אנרגיות אפלות או קסמים מפוקפקים, בעיקר סביב התמונה של טל'אורין. ריי'נואורין מנסה, עדיין מבויישת ומבולבלת, ואומרת שהיא חשה משהו מוזר מסביב, אבל היא לא בטוחה מהו והאם מדובר אכן בקסם חלש או משהו אחר.

 

 

הגבירה קר'הולין ואורחיה

כמה דקות לאחר מכן, דלת נפתחת מעל המדרגות של הקומה השניה, ושלוש נשים מתחילות להתקדם אל המדרגות ואז לרדת בהן. אחד הקולות מוכר לדמויות בתור גבירת הבית, החרשית הזהנה קר'הולין קור-אנ'רל. קול אחר הוא צפצפני למדי ומהוסס, והשלישי תקיף, לעיתים צולפני ולעיתים מתקתק-ארסי.

כפי שהדמויות מגלות עד מהרה, הזרה המבוגרת והתקיפה היא הגבירה ואלנאריס קור-מארסוריון, אצילה רזה, גבוהה ולא ידידותית בשנות החמישים המאוחרות שלה, שבתווי הפנים שלה ובעיקר העיניים הנוצצות שלה ניכר מעט דם מית'ווארי; ובתה הצעירה, מאל'מירסה הגוצה, האדמונית והמנומשת, שנראית לא במיטבה; מפעם לפעם היא משתעלת בכבדות, ומשרת ומשרתת הולכים אחריה כמו צללים, מוכנים לתפוס אותה אם תמעד.

ראנ'סיל מצוטטת מעט, ומצליחה לשמוע מעט מהשיחה של הגברות כאשר הן יורדות במדרגות.

נראה שקר'הולין וואלנאריס קור-מארסוריון, שהן ידידות ותיקות מזה עשרות שנים, דנות או מתווכחות על הגבירה החדשה של אחוזת רארדורין. ואלנאריס משמיצה אותה בזעם, ואומרת שלא אכפת לה מה אומרים, אותה ראד'לינד היתה ונותרה אישה ממוצא מפוקפק, מלאה כולה במידות רעות.

מאל'מירסה מנסה לומר משהו, אולי לחלוק ("אבל אמא-"), ומיד מושתקת בתערובת של דאגה וקשיחות ("כמה פעמים אמרתי לך, לא לאמץ את קולך היקר ולא להתערב בשיחות האלו?") הצעירה נכנעת ב"כן אמא" מצפצף וצייתני.

קר'הולין מקבלת את האורחות החדשות בתערובת בין השלמה וצייתנות כלפי הצו של טירת אבאריל, לקור ולרגשות קשים שהיו ונותרו בינה לבין נכדתה ריי'נואורין, ונראה שיהיה צורך בהרבה יותר מצו של אלאנדרין קור-אבאריל בכדי להתגבר עליהם.

נערכת היכרות רשמית בין הדמויות, שמוצגות כ"שתי הלוחמות שחדרו לכוך מתחת לטירה ועשו שירות גדול לבית אדוננו אבאריל" לבין האורחות של הגבירה, שמסתבר ששייכות לאחד הבתים שחבר ב'מועצה הלבנה' – מה שמגביר מאד את העניין של קל'ריס. קל'ריס מציגה את עצמה באופן רשמי, וזוכה למעט לגלוג ציני משתמע על בית האצולה החדש שלה שמקורו במשמר הירוק. ואלנאריס, כך נראה, כולה יהירות, התנשאות ולעג – בעיקר כלפי ריי'נואורין.

רנ'סיל, מצידה, מסתפקת בהצגה הפשוטה ביותר שלה שאפשר לעשות בנסיבות העניין, כולה זרות וחוסר חיבה לגינוני האצולה למיניהם (וגם שמחה על כך שהיא לא חייבת לספר על 'אילן היוחסין' האמיתי שלה, בעיקר מצד אביה שלחם כנראה לצד 'האדומים' במלחמות השלג האדום).

לינסוריון, לעומת זאת, זוכה להשפלה מוחצת. הגבירה קר'הולין מסרבת אפילו לפנות אל אחיינה באופן ישיר, מתייחסת אליו כשיכור, מהמר וגנב, וקובעת בנחרצות שמאחר והוא לא רשום בצו של בית אבאריל שמורה לה להחזיר את ריי'נואורין למשפחה, הרי ש"האדם המצער הזה שהבאתן איתכן" נשאר באחריותה של ריי'נואורין, ואם הוא יתפס שוב כשהוא שולח ידיו לחומרי גלם או למשהו אחר כדי להמר בהם, הפעם זה יסתיים לא רק בגירוש מהאחוזה, אלא בבורות הכלא של הלורד.

מתחיל עימות, כאשר לינסוריון אדום מזעם, מוחה בקולי קולות על החרפה וההשפלה, כאשר הוא החרש הטוב ביותר בבית. קר'הולין לא מתרשמת, ומסרבת במפגיע להתייחס אל לינסוריון כאורח, ולצרף אותו לשולחן בו היא תסב ביחד עם הדמויות. במקום זאת היא "מבקשת" מריי'נואורין "לשלוח את האדם המצער שהביאה איתה אל המפחה, כדי שיביא שם מעט תועלת".

ריי'נואורין נבוכה, ומנסה לצנן את הרוחות, כשהיא מבטיחה לו בלחש שתדבר עם סבתה אחר-כך ראנ'סיל מסייעת לה להרגיע את החרש הזועם ולשכנע אותו לפרוש בשקט מההיכל.

 

נראה גם, שקר'הולין מתכוונת להשאיר ללינסוריון את הטיפול והתיקון של הציוד היורד שהשאירו שכירי החרב, בעוד היא תטפל בשריון של קל'ריס בעצמה. גם היא מודדת את הגוף של קל'ריס במבט – אבל הפעם כזה שברור שמדובר אך ורק במבט של חרשית-שריונות מיומנת, ונראה כאילו היא קולטת את המידות ופרטים נוספים לגבי השריון בתוך רגע קצר.

 

 

שיחת סעודה

החבורה, בלא לינסוריון הזועם, מובלת לטרקלין צדדי לסעודה ושיחה, שבחלקה הופכת עד מהרה לזירת קרב של עקיצות – בעיקר בין ואלנאריס, שהולכת ומסתברת כנבזית יותר ויותר, ונהנית מאד ללגלג ולהכאיב לריי'נואורין משום-מה, לבין ריי'נואורין. קל'ריס מתאפקת מלהצטרף, ומנסה להחניף לואלנאריס בדרך שתתמרן אותה למסור לה פרטי מידע. מל'מירסה שקטה רוב הזמן, נראית מדוכדכת וחיוורת, וכמעט ואינה אוכלת – ובמקום זאת משחקת עם המזלג בתוך האוכל שלה.

ואלנאריס מרבה לדבר על זה שהיא וקר'הולין חברות ותיקות – כמעט כמו אחיות – ושתיהן סבלו צער נורא בזמן האחרון, ולכן היא אצה לכאן כדי לנחם ולהתנחם, ו"שהיא וידידתה הותיקה יוכלו ליפול זו על כתפה של זו ולהרעיף נחמת אחיות". עם זאת, ברור למדי, שהיא שקועה כמעט לגמרי בצערה שלה, שנוגע לכך שאירוסיה של בתה מל'מירסה הופרו והסתיימו בבזיון.

הדמויות שומעות הסברים ארכניים ומשתפכים על הצער והבזיון הנורא – על איך ששגתה, והסכימה לאירוסי בתה היקרה לה מכל לאביר שמן, זחוח ומנוול בשם דארנורל ואנקוריון, שהמיט עליהן חרפה. לא רק שהוא ביחד עם "אותה כוהנת ירודה שנשרכת אחריו" הגיעו שיכורים לגמרי למסיבת האירוסין הטקסית תחת כיפת השמיים, התברר בהמשך שבמשך כל אותו זמן, היתה לדארנורל פילגש – אותה ראד'לינד צעירה ומופקרת, שאינה יותר מבתו של נפח פשוט. לאחר הבזיון במסיבת האירוסין, ואלנאריס ובתה עזבו מיד את אחוזת ואנקוריון באנ'מירלור ("הייתי צריכה לדעת לא לסמוך על משפחה עם יחוס כל-כך מפוקפק ומידות המוניות. הידעתם שיש להם פסל של ילד בוכה במזרקה בחצר! הו, איזה חוסר טעם!"), ומל'מירסה, שסבלה מהתמוטטות עצבים, טופלה שבועיים בבית-מרפא כזה או אחר, בטרם יכלה להמשיך בכרכרה דרומה, לכיוון ביתן שבואריטרובסקה.

ואלנאריס תופסת את עצמה מאוחר מדי בטעות, כאשר לעגה לנפחים וחשלי נשק בביתה של הגבירה החרשית קור-אנרל, ומנסה לתקן את עצמה. קל'ריס לא מאחרת לנצל את ההזדמנות, הגם שמתוך שיקול פוליטי שקשור למשימה שאבא שלה הטיל עליה, היא מתאפקת מאד ומשתדלת לנהוג בנימוס בגבירה הוארתארית הבלתי נסבלת הזו.

 

קל'ריס מנסה ולמשך זמן-מה מצליחה להסב את השיחה לענייני פוליטיקה, כשהיא מנסה להוציא מהגבירה ואלנאריס מידע על המתרחש בואריטרובסקה. מסתבר, שבית קור-מארסוריון הוא מראשי התומכים הנלהבים בהצעה של המלך, וואלנאריס מאריכה בהסבר ש"אי אפשר לקפוא על השמרים ולהתנהג כמו בעידן שלא יחזור יותר"; ושהמתנגדים להצעת המלך יהפכו אותו לאויב, ויגרמו לכל האצולה העתיקה לדעוך במהירות.

מסתבר, שסרן וארדוריל, בעל-בריתן של הדמויות (שנמצא כרגע באחוזה של ראד'לינד) הוא תומך מובהק במחנה השני, שמתנגד בחריפות לנסיון של מלך העגלונים להשיג תארים של המועצה הלבנה לאנשים שלו. ואלנאריס מנסה לתמרן בין הנסיון הדי צבוע שלה לחלוק כבוד לאומץ ליבו של וארדוריל (היא לא היתה קרובה לא במיוחד, היא אומרת, אבל מנגד היא חברה קרובה של אחותו היקרה, שמנהלת את ענייני ביתו בהעדרו), אבל מתנגדת מאד לעמדותיו הקפואות והעקשות.

לפי ואלנאריס, תומכיו של מלך העגלונים קרובים מאד להשיג את הרוב המיוחס במועצה שהם צריכים. ישנם עדיין שני אצילים חשובים ש'יושבים על הגדר', אבל ואלנאריס משוכנעת שבסופו של דבר הם 'יפעלו נכון'. האחד זה אלפיריון תאר-הורמילדרה העשיר כקורח שאביה של קל'ריס הטיל עליה להתקרב אליו, והאחר הוא אציל לא מאד עשיר כיום, אבל נכבד מאד, בשם מית'-קוטרילדה, שנשוי לקוסמת קרח בשם קל'סילרה. ואלנאריס מצחקקת מעט כשהיא אומרת בקנאה גלויה ש"הלוואי והיא היתה חולקת עם כולנו את סודות המראה הרענן תמיד שלה!"

 

קר'הולין, מצידה, נראית די צינית לגבי ההתשפכויות האינסופיות של ידידתה על האסון שארע לה (מאוחר יותר, היא לא תתאפק ותאמר לדמויות: "כנראה שאני צריכה להודות לגורלי, שסבלתי רק מוות נורא של נכדה, ולא חלילה אירוסין שנשברו ולב שבור").

הדמויות מתבקשות לספר את סיפור ההרפתקאות שלהן, ולפחות קר'הולין מקשיבה לדברים ברוב קשב. ואלנאריס מנסה מדי פעם לעקוץ ולפגוע בריי'נואורין מתחת לדברי נימוס לכאורה, כאשר היא מנסה להדגיש את 'מה ששמעה' לפיו ריי'נואורין כלל לא השתתפה בפשיטה על הכוך, ולמעשה שכבה חסרת הכרה כל הזמן. קל'ריס מסייעת לריי'נואורין ומנסה לרקוח גרסה – לא מאד מדוייקת – שמדגישה את גבורתה, ואת הדרך בה נפצעה בקרב מול יצור אימים שיכול היה להתקיף גם את ואלקוריל אם לא היה מושמד.

עד מהרה, ואלנאריס, שנראית כמי שלא מסוגלת שהשיחה לא תסתובב סביבה או תתן לה תפקיד מפתח למשך יותר מדקה או שתיים, חוזרת לנושא שמעניין אותה; זעמה בוער בה על כך שרבים מדי משבחים את אומץ ליבה של הגבירה ראד'לינד – חברתו של "אותו ואנקוריון שמן וזנאי", שהשתתפה בטיהור של מלך צללי הזאב בכוך, ואז גייסה את אורגי הערפל למתקפת נגד שהכריעה את הקרב על ואלקוריל. זעמה של ואלנאריס בוער בה על כל התשבוחות ששמעה על אותה ראד'לינד, והיא שבה וטוענת בקולי קולות ש"כפי שאני אומרת תמיד, מוסריות רקובה אינה ברת-פיצוי. מסיבה זו, ידידתי היקרה לי כאחות, הרשי לי לא להתרשם ממה שאומרים על אומץ ליבה של הפילגש ההיא, שמכנה את עצמה אבירה של האור!"

מהדברים של ואלנאריס מתגלה אגב-כך פרט שהיא לא התכוונה לחשוף: היא חוששת שראד'לינד, בתור מי שירשה את האחוזה של האדון המנוח רארדורין, תנסה לקבל או לדרוש את את הכסא שלו במועצה הלבנה. היא מבטיחה שבמקרה הזה, אחיה ובעלי הברית הרבים שלו כבר ידאגו לה לסוף רע מאד.

 

ראנ'סיל מנסה בין לבין לנהוג חביבות במל'מירסה, שנראית מתפתלת בכסא מפעם לפעם.

 

לאחר זמן-מה, מאלמירסה מבקשת את רשותה של אמה לפרוש, ומתאוננת על סחרחורת ומחושים. ואלנאריס שבה ומקוננת על "האביר המרושע ששבר את הפרח שלי, משוש חיי, והפך אותה מילדה שמחה לשבר-כלי", אבל נכנעת.

מאל'מירסה פורשת, ושאר הנוכחים חוזרים לשיחה מלאה בעקיצות הדדיות. הסבלנות של ריי'נואורין הולכת ופוקעת, בעיקר כאשר ואלנאריס תוהה באוזני קר'הולין, שאם כבוד הלורד החזיר את נכדתה האובדת אל המשפחה, אולי זה הזמן למצוא עבור אירוסין הולמים.

ראנ'סיל, מצידה, לא מתאבלת בכלל על כך שהיא נשארת מחוץ לשיחה, ומהרהרת שכנראה שפר גורלה, למרות החיים הקשים שנפלו בחלקה, על זה שברחה מהבית בזמן לפני שמישהו היה מעלה על דעתו להכניס אותה לחברה כזו ולמצוא לה אחד מהם בתור שידוך.

 

 

התמוטטות

השיחה נקטעת בלא התראה, בצרחה איומה שעולה מתוך האחוזה.

כל הנוכחות סביב השולחן מזהות שזה קולה כשל מל'מירסה, קמות מהשולחן ורצות לשם.

כאשר החבורה מתקרבת, הדמויות רואות את מל'מירסה, לא פצועה, אבל כולה רועדת וממררת בבכי, שעונה ברפיון על הקיר ליד התמונות החדשות. המשרתת שלה מנסה לאושש אותה, בלא הצלחה.

עד מהרה מסתבר, שמל'מירסה לא הותקפה כי שהדמויות חששו ברגע הראשון, אלא נכנסה להתקף וקרסה כאשר עברה ליד התמונה הארוגה עם העצים של מאג אגלור והרפטור הצמחי למחצה. ואלנאריס חשה לשם, כשהיא צועקת ומאשימה את המשרתת שהיא רשלנית וכפוית טובה.

קר'הולין, נאמנה לכללי הטקס, עוצרת שוב ושוב את ריי'נואורין, קל'ריס וראנ'סיל מלהתערב. מרגע בו הובהר שלא מדובר בתוקף, כללי הנימוס של הבית אוסרים על התערבות במעשיה של ואל'נאריס עם בתה.

 

אלא, שהמצב מחמיר ומקבל מהפך לא צפוי, כאשר המרצע יוצא מהשק: מאל'מירסה בוהה בציור הארוג, וממלמלת "זה הוא... זה הוא... זו מתנה, זו היתה צריכה להיות מתנה-"

סבלנותה של ואלנאריס פוקעת, והיא נוזפת בחומרה בבתה, ומצווה עליה לקום על הרגליים ולהפסיק לבזות אותה לפני ידידתה בהתנהגות מגוחכת. היא מצווה על המשרתים שלה לקחת אותה לחדרה. היא מוסיפה בנבזיות, שהיא היתה צריכה להשליך את המשרת הארור הזה מהבית שלהן מוקדם יותר.

ואז, מאל'מירסה מתפרצת בעוצמה מפתיעה. היא צורחת על אמא שלה, ש"הוא לא היה משרת! הוא היה טיר-מאלפירנה (שם של בית אצולה מית'ווארי כנראה, שקל'ריס לא שמעה עליו בכל המידע שקיבלה על המועצה הלבנה), ו-"הוא היה אציל בדיוק כמונו!"

קר'הולין עדיין עוצרת את ריי'נואורין ואת קל'ריס הרותחת מזעם מלהתערב. מאלמירסה צורחת על אמא שלה "הוא אהב אותי, ואת השלכת אותו למות בביצות! אני יודעת! ראד-"

"מה? הבל הבלים!!!"

"אני שונאת אותך! אני שונאת אותך! אני רוצה למות גם!!!"

בסופו של דבר, המשרתים משתלטים על העלמה המשתוללת, המפרפרת והבועטת, ואחד מהם משקה אותה במרקחת לבנה, שגורם להתנגדות שלה להחלש- וכך הם נושאים אותה לעבר חדריה.

ואלנאריס כולה מושפלת ואדומה, 'מגלה' במאוחר שקר'הולין וכל האחרים צפו בכל המחזה. היא מנסה לתרץ את זה ב"הזיות" שגרמו מרקחות המרפא החזקות בה נאלצו להשקות אותה שוב ושוב, אחרי שאותו דארנורל ארור שבר לה את הלב. ריי'נואורין צולפת בה בלעג, והפעם קר'הולין לא ממהרת להתערב.

 

מבירור מאוחר יותר, מסתבר שמל'מירסה התמוטטה כאשר הביטה בתמונה הארוגה, וזיהתה שהיא אותה אחת שארג המשרת המת, או טיר-מאלפירנה המנושל. קל'ריס חושדת בקסם שמעורב כאן, והיא ורא'נסיל מנסות לבדוק את התמונה. בשוליים של האריג, ראנ'סיל מגלה סימנים דקים ארוגים, שיכולים להיות כתב רוני מרומז, או אולי זיוף או חיקוי לרונות, שאומנים לא מעטים יודעים לשזור או לצייר בתמונות שלהם. קל'ריס מעתיקה את הצורות ומחליטה ללמוד אותן אחר-כך.

 

קר'הולין והחבורה מסכימים שכל הנוכחים צריכים מנוחה והתארגנות. היא מבקשת מקל'ריס וריי'נואורין לפגוש אותה מאוחר יותר אחר-הצהריים במפחה, שם יתחילו לעבוד על השריון, ואגב כך היא מבהירה לריי'נואורין שאם היא חזרה למשפחה, יש לה הרבה מאד עבודה ומטלות לתת לה מכאן ואילך. ריי'נואורין לא נראית מאושרת בכלל, אבל מנידה בראשה בצייתנות לכאורית.

 

וכך, החבורה מתפזרת לחדרים ולמנוחה, כאשר אי-שם מהאגף שהדלתות שלו נסגרו, אפשר לשמוע מפעם לפעם את הצעקות הנחלשות והבכי של מל'מירסה.

קל'ריס נשבעת בינה לבינה, שאלמלא הצורך הפוליטי, היא כבר היתה מלמדת את ואלנאריס לקח משפיל וקשה במיוחד – ובינתיים, היא 'רושמת' אצלה הכל ולא שוכחת שום פרט במעלליה של האישה הנבזית והמרושעת הזו.

 

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.