סיום: "הלורד מת, יחי הלורד!"
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
|
פתיחה: בתוך
המעבר האפל תיל'דאלאר קור-אבאריל מוליך את הדמויות
למעבר ארוך שעולה למעלה ומתרחק מהכוך של כת ההשתקפות הירוקה. אגב כך, הוא ממשיך
להתנהג באורח יהיר וסונט בדמויות למהר ו"הוא לא רוצה שהאיש הרע יברח ממה
שמגיע לו, רק כי הלוחמים שלי רשלנים'. מית'נורן כמעט שם יד על ניצב החרב מרוב
כעס; ואפילו קל'ריס ממלמלת משהו נבזי על ילד שכמה חבל עם 'בטעות' הוא יפול לתוך
איזה בור או למאורה של הג'ולים הבאים שהם יפגשו. ר'אנסיל מגלגלת עיניים מתוך
הצללים, ורק וארדוריל מעיר בקדרות ש"זה לא הוא אשם, זו אשמת המקום שגידל
וחינך אותו". בהתחלה, הציורים על הקיר של המעבר דומים
למה שיש בכוך; הדמויות רואות תמונה אחת של פעוט עם נזר או אור ירוק זוהר על המצח
שלו, שוכב בעריסה ומשחק עם עכבישים גדולים כאילו היו חתולים. קורי עכביש רבים
תלויים מהתקרה, אבל הם נראים לחים ונטושים. בסופו של דבר, אחרי כמה התפצלויות
שתיל'דאלאר עובר בלי היסוס, כמי שיודע יפה את הדרך, הדמויות מגיעות למדרגות
עולות שמעליהן חרוט סוף-סוף סמל הנחש המכונף של בית אבאריל. מעבר להן, יש מסדרון
אפל שנראה כמו מסדרון קבורה, עם תבליטים שמנציחים אבירים שמתו בשירות בית
אבאריל, כנראה לפני דורות. ראנס'יל מצליחה בבדיקת האזנה ושומעת
אי-שם, מעבר לקירות, מלמול של גברים שנשמעים לא מרוצים. לאחר רגע שבו תיל'דאלאר
"מרשה לדמויות לנוח קצת", הוא דוחף תבליט אחד, שגורם לחלק מהקיר
להפתח. הנער החיוור מסמן לדמויות לבוא אחריו, ומזהיר אותן להיות "מאד
שקטות" כדי ש"האיש הרע" לא ידע מה מחכה לו עד שהמלכודת תסגר. הערת
שה"ם: הדמויות פספסו רמז על כתובת שנדלקה לרגע באור מאיים. הכתובת מכריז
'תורבאליר קור אבאריל'. הכוך של
תורבאליר מעבר לקיר שזז, מתחיל היכל אפל ומאורך.
הדמויות נמצאות בחלק נסתר ומוגבה שלו, שמופרד ממרכז ההיכל העמוק יותר על-ידי מרפסת
עם שורת עמודים עתיקים. הנער מתמקם מאחורי עמוד ואומר לדמויות להתקדם בשקט ולא
לזוז לפני סימן שלו. קל'ריס משמנת את השריון שלה ושל וארדוריל כדי להבטיח שהם לא
ירעישו. מית'נורן מתקדם צמוד לקיר עם קשת מתוחה, וראנ'סיל מתגנבת כהרגלה בצללים
ביתר קלות משאר הדמויות. במרכז העמוק יותר של ההיכל, יש ארון אבן
מעוטר, אבל כמעט בלי סמלים, פתוח למחצה. בקירות הצדדיים יש חורים לחדרונים או
גומחאות שמכילות כדים ותיבות, חלקם עם סמל דוהה של בית אבאריל. החלק המרוחק של
ההיכל עולה במתינות למעלה אל דלת יציאה גדולה. המלמולים הופכים כעת לקולות של גברים
כועסים. הדמויות מגלות את לורול עצמו, כורע או נשען על הארון, מתווכח עם האנשים
שלו, שהופכים נפחדים ומרדנים מרגע לרגע. מקטעי הדברים, הדמויות מבינות שהצבא של
לורול מוכה ונמצא במצב נואש: פלדינית בשם ראד'לינד אספה אורגי ערפל ותקפה אותם
מהעורף; האנשים מסביב לטירה הופתעו ונלכדו בין הפטיש לסדן; אנשיו של לורול
קוראים לו לסגת, לברוח דרך שער המערה שיוצא לגן, כל עוד בוס קוטגה ואנשיו עדיין
מחזיקים בו, אחרת הם ילכדו כמו עכברים. "אין כאן אוצר! אין בארון הזה כלום!
רק אבק!" תיל'דאלאר נראה משועשע מאד, אבל עדיין
אוסר על הדמויות להתקרב. "הוא עוד מעט יקבל מה שמגיע לו.
כולם יקבלו מה שמגיע להם! ולכם אני אתן פרס מאד יקר!" לורול נראה מטורף למחצה, ואומר שהוא בא
לכאן בשביל כתר; הוא לא סרן לורול יותר. הוא לורד לורול!" מיד לאחר מכן, מגיעים עוד מאנשיו של
לורול, רבים מהם עדיין עוטים מדים של משמר הטירה של אבאריל. עולה מביניהם קול
רהוט ומפונק – שהדמויות מזהות מיד בתור אחיה הבכור של אלאנדרין, אלטריק, שהחבורה
נתקלה בו כבר בנשף אצל 'העלם לורי'. מסתבר שאלטריק ולורול עובדים ביחד; אבל
אלטריק לא מרוצה מהדרך שבה לורול קורא לעצמו לורד. לפי העסקה ביניהם הוא אמור
להיות הלורד החדש. השודדים של לורול לא מחבבים בכלל את אלטריק, וחלקם היו רוצים
לכפות אותו ו"להשתמש בו למיקוח". לורול שואל את אלטריק 'האם הוא הביא את
האסירה'; ורגע לאחר מכן, אלאנדרין נגררת לתוך החדר בידי שני בוגדים ממשמר הטירה.
הגלימות שלה מטונפות, הפנים שלה מגואלות בדם, ולמרות זאת היא לא איבדה מאומה
מהיהירות הקרירה שלה. מתחילה 'שיחה' בין לורול לאלאנדרין. היא
מייעצת לו להכנע אם הוא רוצה לחיות; אומרת ש"הדוד שלה" והאנשים שלו
יהיו כאן כל רגע, וש"המשרתת הנאמנה שלי ראד'לינד" מנקה את החצר משארית
האנשים שלו ברגעים אלו. אלאנדרין לועגת לאחיה וליומרות שלו,
ואומרת שאם כבר גורלו של בית אבאריל ליפול, לורול צודק – הוא זה שצריך להיות
הלורד החדש, כי 'אפילו הוא לורד מאה פעמים יותר ממה שתהיה אי-פעם. אתה לא אבאריל
יותר. אתה כלום'. אלטריק צוחק, אבל נראה עצבני מאד
("דוד? שוב את מאמצת קבצנים מלוכלכים, אחות? הי הי!") לורול משתיק אותו, מאיים על אלאנדרין
בחרב, ושואג משהו כמו "איפה הכתר העתיק? הבטיחו לי את הכתר שנמצא כאן! ראנ'סיל מתנגבת הצללים לעבר גבו של
לורול, במחשבה לדקור אותו מאחורה אם הוא ינסה לפגוע באלאנדרין.היא מצליחה לעשות
חצי הדרך, כשהיא יורדת מהאכסדרה בשקט, ומתגנבת אל מאחורי כמה כדים בפתח אחד
החדרים הצדדיים. המהלך של
תיל'דאלאר אלאנדרין מתחילה לומר שהוא מטורף ושאין שום
כתר, אבל אז תילדאלאר צועד קדימה, מרים את אבן החן היקרה שמתחילה לזהור באדום
מאיים, ואומר בקול ילדותי ומרושע. "אבל אני הבטחתי לו כתר, אחותי ואחי
היקרים". אלאנדרין נדהמת, וצועקת משהו כמו
'תילדאלאר, מה את העושה כאן? תתרחק-" לורול שואג "מי הביא לכאן את התינוק
הזה? עושים ממני צחוק? אני אהרוג את שלושתכם-" תילדאלאר צוחק, הקול שלו משתנה והופך
סמכותי ומהדהד יותר. הוא אומר משהו ש"זה היה הימור מסוכן. הרבה זמן זה היה
בלתי אפשרי. אנ'בורלים, אנ'בויה... אפילו בצורת הג'ול העלובה שלו, רסיסי הרצון
והאמונה שלו היו חזקים מספיק כדי לסרב לי, וכמעט להכשיל את הכל, כמו שהוא עשה
לפני חמישים שנה. אבל כמה גיבורים נחמדים כאן... עזרו לי לפתור את הבעיה
הזו". הקול שלו הופך לצחוק מתגלגל "הכתר שלך לורול, ממש כמו שביקשת.
הלורד מת, יחי הלורד!" ואז החדר מזדעזע. תילדאלר קורס לרצפה,
כאשר עשן שחור יוצא ממנו; הגוף של הנער מפרפר קצת, ודומם מיד. למרבה הזוועה,
הגוף שלו מתחיל להצטפרד ולהאפיר במהירות, וכתמי ריקבון מופיעים עליו כשהוא שוכב
חסר תנועה – עוד לפני שהעשן השחור נכנס אל תוך לורול הצורח, שנאבק לרגע, אבל אז
מתחיל לגדול ולהשתנות, כשהוא מוקף במהירות מעטה של ערפל מקולל. אלאנדרין צורחת ובוכה, מנסה להגיע לכיוון
הגופה של תילדאלאר, אבל נעלמת או נדחקת אחורה בגלל הערפל שמציף את הכוך וגם מונע
מראנ'סיל, לפחות לרגע, מלהתקיף את היצור שהולך ומשתנה ליד הארון – הפנים של מה
שהיה לורול הופכות צפודות ומתות יותר, העיניים שלו, שהיו חומות, הפכו
לאפורות-בהירות, עם מבע מת; השיער האפיר והתארך, והידיים הפכו לארוכות ומעודנות.
הוא מרחף מעל החדר, והצחוק המרושע והמעודן שלו אופף את הכל. הדמויות שומעות את הקול שלו מהדהד בראשן:
מאחר שהן היו משרתות נאמנות, הוא מציע להן את המתנה היקרה מכולן – החיים שלהן,
אם הן יברחו עכשיו כמו עכברים. אחרת, הן ישרתו אותו שוב, הפעם לנצח. הדמויות נעות להתקפה, כשהן דוחות את
'ההצעה האדיבה'. וארדוריל מחזיק, שהנשמה שלו שייכת למלכת האור, והיא מחוץ להישג
של מפלצות מסוגו של אדון הכוך, ולגבי מותו – אין דרך טובה יותר למות מאשר כאשר
הוא נועץ את הלהב שלו ביצורי אופל מהסוג הזה. הקרב מול הלורד
האל-מת וכך, מתחיל הקרב הגדול במי שמתגלה כלורד
תורבאליר, אביו הסוטה והרצחני של לורד תילסאריון קור-אבאריל, שהצליח לחזור שוב
אל תוך גוף מתאים, ומתכוון לפי דבריו לחזור ולשלוט במקום הזה בחסד כוחות כאלו
ואחרים, ובתור 'מתנה' ראשונה לבנו שהוא מגדיר כמורד, חמס ורוצח, לשלוח לו את
השרידים של שלושת הילדים שלו. אלטריק מצטנף לפקעת, מילל לרחמים, בוכה
שהוא לא קשור, הוא כבר לא אבאריל בכלל- ראנ'סיל חשה ריח חמוץ מהכיוון שלו, ויש
לה רושם חזק שהבן הבכור של הלורד הרטיב לגמרי את המכנסיים שלו. הערת
השה"ם: בפעם הראשונה בכל הקמפיינים של 'ליגת ההרפתקנים' של מלסטרה, השתמשתי
ביריב שמדורג כ-Nemesis, או "יריב
אפי", שמיועד לחבורה של 6-10 דמויות, עם כמה התאמות שנועדו לכך שבהתחלה
הדמויות נלחמות לבד. ליריב
הזה יש 1000 נק"פ, וההתקלות מחולקת לארבעה חלקים שונים. שלב ראשון של
הקרב תורבאליר מרחף, מוגן בערפל מקולל וכמעט לא
פגיע. מדי פעם, הוא משלח חזיז צל באחת הדמויות. הוא די זחוח, לא ממהר ומלגלג על
הדמויות; במקום להלחם בעצמו, הוא מקים כמה מהשודדים של לורול שהתמוטטו בכוך בתור
ג'ולים חדשים. בנוסף, עצם הנוכחות של לורול גורמת נזק צל, לא גבוה אבל מצטבר,
לכל הדמויות כל סיבוב. החבורה נלחמת בשלושה ג'ולים רגילים, שני
גרגרנים רקובים ולועס עצמות אחד. לועס העצמות, הגם שהוא הגדול והקשוח
יותר, מוכרע ראשון, בעיקר בגלל דקירות מדוייקות של ראנ'סיל שצצה מהצללים
מאחוריו, ואז עוברת להפעלת 'קריעה לגזרים' שמאפשרת לה להתקיף במהירות ובאורח
קטלני יותר למשך שלושה סיבובים. יתר הג'ולים מחזירים מלחמה, אבל החבורה מכריעה
אותם במהירות בזה אחר זה; וארדוריל פוגע בכולם למעט נזק ומשתק את ההתחדשות שלהם
באמצעות אש לבנה, קל'ריס ממוטטת עוד אחד מהם בשטף מהלומות מהיר, וכך הלאה. למרות שהדמויות מוכרעות, ושמכה אחת שסופג
וארדוריל כמעט ממוטטת אותו (מאחר והנק"פ שלו נמוך בהרבה מהרגיל), הג'ולים
והתולעים שהגרגרנים הרקובים משריצים מוכרעים במהירות. למעשה, כאשר נגמר סיבוב
שלישי, נשארו מול הדמויות רק שתי תולעי רקבון נפוחות. שלב שני של הקרב במשך השלב הראשון, אלאנדרין צמודה לקיר,
ונראית לא בשליטה. היא מתייפחת בלי הפסקה, כשהיא קוראת בשמו של אחיה הצעיר והמת.
קל'ריס צורחת לה להתעשת ולעזור לדמויות, אבל בלא הצלחה. הבכי של אלאנדרין גובר, ואז – בסוף
הסיבוב השלישי – קורה משהו; הכוך כולו רועד, ומים מתחילים לנשור, הופכים בהדרגה
לגשם צונן וצלול. להרף-רגע אפשר לראות כיצד הדמעות של אלאנדרין מתחילות לזהור,
הופכות לגון בדולח תכול, והופכות לסערה שיורדת על הכוך, מסלקת את הילת הצל של
תוראבאליר, ומתחילה 'לשרוף' את העייפות ואת ההשפעות השליליות הנוספות שעל
החבורה. מבחינה טכנית:
מדובר בסוג חזק של גשם תכול מטהר, שהסיר מהדמויות את כל ההתשה וההשפעות
השליליות, ובהמשך יוצר כל סיבוב שדה כח של 11-20 נק"פ מסביב לכל דמות (לא
מצטבר, אבל מתחדש כל סיבוב שההשפעה פועלת). העיניים של אלאנדרין בוהקות בכחול;
התליון שלה בוער בכחול עמוק, כאילו האבן שלו קמה לחיים, השיער שלה מתבדר סביבה,
וכאשר היא מדברת, הקול שבוקע מגרונה הוא עשיר, חזק ומהדהד בהרבה מקולה הרגיל. "היית צריך להתאיין מזמן, אבל חזרת
כדי לגרום לעוד רוע, יגון וצער. אני אלמד אותך משהו על צער, רוח רעה. לא תשלח
יותר ידיים מזוהמות במשרתות שלי, או באף אחד אחר". תורבאליר צורח בכאב ובזעם; הערפל סביבו
מתאיין, והוא נוחת על רצפת הכוך; הוא מנסה להסתער על אלאנדרין, אבל קל'ריס
מתייצבת ביניהם. וכך מתחיל השלב הבא בקרב, שבו היצור תוקף עם הטפרים הקטלניים
שלו, בהתקפות פיזיות שיכולות לגרום עד כ-50 נק"פ כל-אחת, והוא מסוגל להתקיף
שלוש פעמים – פעמיים את המטרה הראשית שלו, ופעם שלישית מטרה נוספת. החבורה נלחמת ביצור במשנה כוח (כאשר
מית'נורן מבזבז שני סיבובים עד שהוא מצליח להפטר מתולעי הרקבון שעדיין מנסות
לנשוך את הרגליים של הדמויות ולנגע אותן) – כאשר כעת החבורה לא סובלת מהתשה,
והגשם המטהר מקנה להן בונוס 1+ נוסף לפגיעה ולגלגולים אחרים. וארדוריל מושך את רוב ההתקפות אליו,
וסופג כמה פגיעות שמביאות אותו שוב לסכנה, אם כי שריון הכוח שמתחדש שוב ושוב
מכהה חלק מהנזק שהוא ויתר הדמויות סופגות. השלב הזה מסתיים, כאשר תורבאליר איבד 250
נק"פ, או אחרי שלושה סיבובים – המוקדם מביניהם. שלב שלישי של
הקרב גבר ואישה פורצים דרך הדלת הנגדית,
ומצטרפים לקרב. למרבה הפלא, הדמויות מזהות את מי שהיה הקבצן אלטור פה-זבל, עדיין
מזוהם, עם שיער ארוך מוזנח ופה מטונף מתמיד ("מה הדפק המזדיין הזה כאן, בשם
כל הרוחות האוכלות-בתחת שבתהום?"), ואיתו אישה מבוגרת עם שני להבים, שלמרבה
הפלא דומה מאד למשרתת השיכורה של החרש לינסוריון. אלאנדרין חוזרת לעצמה, נראית הלומה ולא
לגמרי מבינה כל מה שארע; הגשם המטהר ממשיך לרדת, נחלש רק במעט; אבל כעת אלאנדרין
מסוגלת להפעיל כמה יכולות של כוהנת כחולה ולא להתרכז בגשם – כאשר הדבר האחרון
שהיא עושה, זה להעניק לוארדוריל ברכה של מעל 50 נקודות פגיעה נוספות. תורבאליר איבד בינתיים את הזחיחות שלו; הוא
צורח בזעם, ומקבל מספר יכולות חדשות. בין היתר, לזמן יצורים (בפועל, הוא הספיק
לזמן ג'ול עוזר-כוהן שהתחיל להתרכז ולרפא אותו, עד שכמה מהדמויות בלי שחקן
התחילו לפגוע בו ולהפריע לו). יכולת נוספת שתורבאליר מקבל, זה לירות
קור צל שפוגע אוטומטית באלאנדרין; הוא מתחיל למעוך אותה אל הקיר ומקיף אותה
בקקון שחור שהולך ותופח. כאשר אלאנדרין לכודה, ועד שמישהו מוריד את ה-100
נק"פ שיש לקקון, הגשם המטהר עם כל הבונוסים שלו נפסק, והילת הצל של תורבאליר
חוזרת להזיק לדמויות כל סיבוב. בפועל, החבורה העדיפה למרות זאת לרכז את
רוב ההתקפות שלה בתורבאליר, שממשיך גם להתקיף התקפות פיזיות קטלניות, ואלאנדרין
ניצלה מחנק רק כאשר וארדוריל השתמש בביקוע – שני שיסופים פראיים, שאחד מהם פגע
בתורבאליר והשני פגע בפגיעה קריטית בקקון, באורח שאפשר לדמות אחרת לנפץ אותו
בקלות במכה נוספת. קלריס מפעילה יכולת 'צלב של מוות' עם
החרבות שלה כנגד תורבאליר, ופוגעת טוב מדי, בשתי פגיעות קריטיות קטלניות,
שמאפשרות לה להוריד ליריב הגדול 108 נק"פ בבת אחת. הכאב החד מאפשר
לתורבאליר להתעלם מקריאת התגר של וארדוריל, ולהפנות אל קלריס שתי התקפות שאחת
מהן פוגעת בפגיעה קריטית. הלוחמת מתמוטטת, ורק כוח החיים הגבוה שלה
ושרידי שדה הכוח של הגשם המטהר מנעו ממנה מלההרג במקום. שלב רביעי של הקרב השלב האחרון בקרב מתחיל, כאשר תורבאליר
איבד עוד 500 נק"פ ומעלה (כלומר, נשאר עם 250 נק"פ או פחות). תורבאליר
מתחיל להשתולל. במקום לזמן ג'ולים או תולעים כמו קודם, או להטיל קורי צל, הוא
מסוגל כל ארבעה סיבובים להטיל גל של מוות שפוגע בכל הדמויות ובעלי הברית שלהן
בכל מקום, גורם 6ק6+8 נזק צל (או חצי למי שהצליח בגלגול הצלה). כמו כן, לעזרת תורבאליר מגיע, סיבוב אחד
לאחר שהשלב הזה מתחיל, מעין 'כלב' אלמת ענקי שהדמויות שמעו אותו מילל במנהרות גם
קודם. היצור הזה נושך נשיכה קטלנית שיכולה לגרום עד מעל 50 נזק, וכל פעם שהוא
פוגע, גם אם הוא נהדף, הוא כאילו 'תופח' ותוקף מהר יותר וחזק יותר. מפעם לפעם,
הוא מסוגל להחליף את הנשיכה ביללה שגורמת מעט (2ק8) נזק צל לכל הדמויות, ויכולה
לשבש ו'לנעול' לחשים לסיבוב אחד. אלטור והעוזרת שלו, שניהם פצועים מאד,
מסתערים כעת על העוזר כוהן. אלטור משתמש במכה מפריעה שקוטעת את לחש הריפוי שלו,
ולאחר עוד שני סיבובי התקפה, הוא קורס. אלאנדרין מגינה על ראנסיל עם שריון כוח. עד מהרה, נזק הצל מפיל את מית'נורן חסר
הכרה; אלאנדרין סופגת נזק בעצמה, אבל גם היא וגם וארדוריל (שמשתמש בשיקוי הריפוי
החזק האחרון שלו) מצליחים בהצלה ולא סובלים מהשתקה או נעילת לחשים. אחרי גלי הצל, היצור ממשיך להתקיף
בפראות. בסופו של דבר, למרות שיריון הכוח, ראנ'סיל מתמוטטת מההתקפות הלא פוסקות
שלו, שוארדוריל לא מצליח למשוך את כולן אליו (הגם שכל פעם שהוא בולם, המגן שלו
מסב לתורבאליר עוד נזק קדוש). ראנסיל נקלעת למצב גסיסה (בערך 5 מעל
הנק"פ שלה, מעבר לבונוס כוח החיים שלה). למרות זאת, הדמויות בלא שחקן,
בראשן וארדוריל, מחזיקות מעמד; וארדוריל ממשיך להטיל לחשים מבוססי אור או אש
קדושה שממשיכים לפגוע בתורבאליר, שכעת לא נהנה יותר מריפוי מצד עוזר הכוהן.
אלטור והעוזרת שלו, שניהם קרובים מאד לנפילה, ממשיכים להתקיף – ובסופו של דבר,
בערך שלושה סיבובים אחרי שרא'נסיל התמוטטה, אלטור מנחית על הלורד האל-מת את המכה
הסופית. תורבאליר צורח, ומתאיין במהירות לאבק
ושרידי שריון וחלקים חרוכים מהגופה שהיתה פעם לורול. הכלב האל-מת מיבב, ונמלט
במהירות בחזרה אל המערות העמוקות מהן הוא הגיע. הארועים לאחר
הקרב אלאנדרין, שדי חזרה לעצמה (והתליון שלה
ממשיך להבהיק בכחול עשיר, חזק בהרבה מאשר קודם), מאלצת את עצמה לכרוע מעל
ראנ'סיל ולטפל בה (ראנ'סיל, בהכרה מעורפלת מאד, די נהנית מזה), הגם שאלאנדרין
עושה זאת עם הבעה של "אני חייבת לגעת בדבר הזה?" אלטור מרים את קל'ריס על הרגליים, ומחליף
איתה כמה מילים.הוא מתחיל ב"אני לא זוכר אותך מהיכנשהו?", קל'ריס
'מזכירה לו', ואלטור מודה שכן – הוא שלח אותה למשימה שהוא היה די בטוח שהיא תהרג
בה – כך שהיא גם סילקה צרה שהתנחלה קרוב מדי לעיר, וגם הטעתה את השודדים (שהוא
בעצמו הדליף להם מידע ששלח אותם אחריה), כך שלורול פיצל את הכוח שלו ותקף
בו-זמנית גם את קלסילדי החדשה "במקום להכניס לנו את כל המקל לחור של
התחת". הוא אומר לקל'ריס משהו כמו "כן, אני יודע מה עובר באגוז שלך.
את חושבת שאני בן-זונה ארור. למעשה, את די צודקת. אבל אני עדיין אארגן לך איזה
פרס מזדיין על הטרחה". קל'ריס מקבלת את הדברים בסוג של השלמה או
אבירות צינית, כשהיא משיבה שהיא מבינה שהוא "היה צריך לעשות מה שהוא היה
צריך לעשות". לשאלתה, אלטור אומר שהוא "עושה כמה טובות בשביל לורד
אבאריל. תילסאריון ואני הולכים הרבה, הרבה אחורה". המלווה שלו מטיחה בו,
שמה שהוא הכי שונא, זה שהצליחו לשטות בו במקום שהוא ישטה באחרים כמו שהוא רגיל,
ואלטור מודה באשמה. הוא תכנן תוכנית להתמודד עם היריבים שלה עיר בהעדרו של
הלורד, אחרי שהפארליל במארווירת' הצליחו לתפוס ולחסל את האנשים שלו שם. אבל הוא
התכונן להתמודד עם קנאי פארליל ועם השודדים של לורול – ללורד אל-מת שחזר, וראה
כל מה שקורה בטירה דרך העיניים של הילד שהוא השתלט עליו, לזה הוא לא ציפה. קל'ריס מנסה להתקרב לאלאנדרין ולנחם
אותה, כאשר אלאנדרין כורעת מעל השרידים של אחיה הצעיר, ומנסה אולי למלמל תפילה
לזכרו או בכדי לשלוח את הרוח שלו לדרכה. אלאנדרין מגיבה ביהירות טיפוסית, לא מאד
מתלהבת לשוחח עם הדמויות, ורק מורה בקול לאלטור לדאוג להן למגורים ולפרס על
המאמצים שלהם ("אה, ותמצא גם את הגבירה ראדל'ינד ותודיע לה שאני מצווה עליה
להגיע אלי"). ראנ'סיל, עדיין באפיסת כוחות מוחלטת, נישאת
ונתמכת בידי וארדוריל, שממלמל משהו על "קטונתי, אבל לאלות האנ'מיריות האלו
יש... דרכים מוזרות לבחור את הכוהנות שלהן". ראנ'סיל מנסה, בעיקר כאשר
מדברים על פרס, ללחוש את שמה של ריינ'ואורין – שלאחר שנודתה ובמצבה הנוכחי,
זקוקה מאד לחסדו של בית אבאריל. גורלו של אלטריק אלאנדרין מעירה בעצב ש"איבדתי יותר
מאח אחד היום" (קל'ריס מעירה שהיא למעשה איבדה את שניהם מזמן). אלטריק מיבב לרחמים, צועק שהוא רוצה
שיביאו אותו אל אמא שלו, היא תסכים לסלוח לו. הוא מנסה לתרץ ולטעון שלא ידע שום
דבר מהתוכניות האמיתיות - "פשוט כעסתי קצת על אחותי!". אלטריק מזכיר לו בלעג שהוא בעצמו כבר
הבין ש'הוא לא אבאריל יותר', ומעיר משהו כמו 'עכשיו אני מתבייש שהאבא שלך קרא לך
בשם היפה שלי, חתיכת מזדיין ארור'. בשלב מסוים, לקל'ריס נמאס מהיבבות של
אלטריק, והיא חוסמת לו את הפה עם סמרטוט מזוהם שהיה קודם חלק מאיזור החלציים של
אחד הג'ולים. אלטור מורה לעוזרת שלו, "לקחת את הוד-מעלת המזדיין המסריח
משתן אל המגורים החדשים שלו, משהו שיאה למעמדו הנוכחי', ומעיר שאם אמא שלו רוצה
לראות אותו, היא מוזמנת לרדת בכל המדרגות לצינוק הכי עמוק שם הוא ישהה, עד שאבא
שלו יחזור ויחליט מה לעשות בו. וכך, החבורה נתמכת החוצה מהכוך של
תורבאליר, בדרכה אל מנוחה ארוכה בטירת אבאריל, גמול על מעללי הדמויות, וזמן
לעסוק ולפתח כשרונות יצירה למיניהם. החבורה יורדת
דרומה? אגב שהוא ספק תומך בה ספק נושא אותתה,
וארדוריל אומר לראנ'סיל בלחש שהוא יצטרך בקרוב לעזוב ולחזור אל העיר הגדולה
בדרום. הוא מפטיר בעצב, שקל יחסית להלחם בג'ולים או בשודדים שאפשר לשלוף מולם
חרב, אבל יש יריבים אחרים... בעייתיים יותר, והוא עצמו עשה טעות גדולה כאשר נתן
לכעס שלו למשול בו, ועזב כמו רוח סערה. כעת הוא צריך לחזור ולסדר כמה דברים,
והוא מציע לראנסיל לבוא איתו. הוא יודע על כמה מקומות בעיר הגדולה שם היא תוכל
למצוא מידע שיעזור לה בעניין המכרה והירושה שלה. כמה ימים אחר-כך, מגיע אל קל'ריס מכתב
מפתיע שנכתב בידי לא אחר מאשר אביה, ובקריאה של מי שאינו מכיר את הניואנסים של
המשפחה, הוא כולו דאגה לשלומה, התעניינות בקורותיה, וכמה ענייני דיומא מנומסים
על המשפחה. בפועל, אביה של קל'ריס מורה לה לחזור לטפל בענייני משפחה, שדרושים
להם יותר מתמיד אחרי המפלה שספגו במטה המשמר הירוק – יש כמה אנשי קשר וכמה עסקים
של המשפחה בעיר הגדולה ואריטרבוסקה (במרומז, קשורים לכמה מאנשיו של 'מלך
העגלונים'), וקל'ריס נדרשת להיות שם, לטפל בהם ולסדר 'כמה עניינים'. |
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
חזרה אל אינדקס הקמפיינים של
מלסטרה
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.