פרק 7: הכוך של אנ'בורלים
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
|
פתיחה: הכניסה
אל הכוך לאחר שהכוהן הג'ול התמוטט, החבורה בוחרת
לרדת אל מעמקי המעבר האפל שנחשף במקום בו מבנה עתיק בחלק המזרחי של גני טירת
אבאריל נבקע. לפני שהדמויות יורדות, הן שומעות הדים קלושים מדרום, כולל תקיעת
קרן מתגרה. נראה שהקרב בואלקוריל עילית התלקח שוב, אולי בגלל כוח חדש שנכנס
למערכה. המעבר העתיק מוביל מטה-מטה, מתעקל שוב
ושוב ובסופו של דבר מוליך את הדמויות אל היכל עצום, כולו מטונף בשרידים של עצמות
אדם עתיקות, שריונות שבורים ורסיסים של חפצים שהפכו לערמות חסרות צורה. במרכז
ההיכל, אפשר לראות כדים ענקיים ועתיקים, גדולים בהרבה מאדם, שרובם מנופצים או
סדוקים. ההיכל גדול ואפל מכדי שהדמויות יוכלו לראות את כולו, כולל את הדלתות
והפתחים הרבים שבוקעים מהקירות שלו; אבל כבר מהרגע הראשון החבורה מצליחה לשמוע
יללות של ג'ולים מהחלק המזרחי של ההיכל. על הקירות, ישנם ציורים עתיקים, הרוסים
ומחוקים למחצה, אבל פה ושם אפשר לראות חלקים מהם. במהלך החיפוש בכוך, הדמויות
נתקלות בכמה מוטיבים חוזרים (הערת השה"ם: אני מרכז אותם כאן, מטעמי
נוחות): ·
לוחם בקסדה אנ'מירית גבוהה כורע מול הבזק של אור
ירוק. ·
מוטיבים שונים של עופות מעופפים, חלקם עם אור ירוק,
וחלקם עם קרניים שלא היו מביישות צבאים או איילים. ·
מות קדושים של גבר שפושט זרועות אל אור ירוק שמבהיק
מעליו, ומסביבו מתגודדות נשים אפלות בשריונות עם סמל של שמש וחרב, ונועצות בו
ברזלים. הדלתות והפתחים רבים מאד, אבל בגלל
החשיכה, הדמויות יכולות לבחון רק את שתי הדלתות שסמוכות אליהן, אחת מכל צד.
נקודת ההתחלה של הדמויות היא פתח שנקרע באמצע הקיר הדרומי, על-ידי אבנים שנפלו
מהקירות או משהו אחר שהתמוטט. החבורה בוחנת תחילה את הפתח ממזרח לה,
ומגלה דלת מעוטרת בסמל שנראה בהתחלה דומה מאד לסמל אנ'מירי מוכר של אליפסה
שמחולקת לארבעה חלקים בגוונים שונים על-ידי עלה כסוף. אלא, שעל הסמל הזה, במרכז
העלה, צוירה אבן ירוקה נוצצת. לפי הכתב (קל'ריס מנצלת את היכולות שלה
לקרוא את הכתיב האנ'מירי העתיק שיש במקומות שונים בכוך, ולאט-לאט גם צוברת
מיומנות בקריאה שלו), זו הדלת אל "בית הלטשים". אלא, שהדלת מוגנת בידי המנעול המסובך
והמרושע ביותר שראנ'סיל ראתה מעודה (והיא כבר ראתה מנעולים מסובכים מאד), מקרין
קסם, וממולכד במלכודת מורכבת וזדונית במיוחד. בנוסף, וארדוריל חש ישות אפלה מהצד
השני, ושומע אותה שורטת את הדלת. ראנ'סיל מכריזה (ודי בצדק) שהמנעול הזה
מסובך מדי בשבילה, ואין לה שום כוונה לההרג בנסיון לפתוח אותו. החבורה מחליטה
לעזוב בינתיים ולחפש אפשרויות אחרות. ליתר בטחון, קל'ריס מניחה מלכודת ליד הדלת,
במידה ומה שבפנים ינסה לצאת ולהתקיף את החבורה מאחור. בית הכדרים ובית
העשבונאים משם, החבורה פונה לפתח שממערב למקום ממנו
הדמויות נכנסו לכוך; דלת האבן הכבדה כאן תקועה, אבל לא נעולה. היא מעוטרת בצורה
של כד שעליו ציפור מחזיקה באבן ירוקה, והכתובת מעליו מכריזה 'בית הכדרים'. הדמויות מצליחות למשוך את הדלת בכוח,
כאשר קל'ריס משתמשת בכשרון הכריה שלה לנטרל מלכודת 'טבעית' של מפולת סלעים שיכלה
לרדת על הראשים של כל מי שיכנס דרך הדלת. מעבר לו, משתרע חדר שהיה פעם סדנת
כדרים, עם שרידי כדים וצלמיות רבות, שרידים של תנור חרסים הרוס, ועוד; כמה כדים
גדולים יותר עומדים לאורך הקירות. החבורה מגלה שעל אבן הריחיים שנשארה
שלמה, יש עיטורים נוצצים במקצת של חיות וצמחים, וחושדת שמדובר בצופן. ברגע שהדמויות מנסות להתעסק עם אבן
הריחיים, הבוץ בשולי החדר מבעבע; אחד משני הכדים הגדולים ליד הקירות מתחיל
להבהיק, וג'ול נפוח מרטיבות עם שרידי סינר ופטיש עבודה ענק מזנק על הדמויות
כשהוא נוהם חלקי מילים ("גנבים... זהב קדוש לא שלכם". "ללוש...
אותכם..." "יורק על אש צהובה... רעה... רעה..."). בניגוד לרוב הג'ולים, הכדר האל-מת לא
מתקיף בטפרים ונשיכה, אלא במהלומות של הפטיש העצום שלו, שנעשה מהיר וקטלני יותר
ויותר ככל שהקרב נמשך, ומדי פעם ביריקה של בוץ רעיל שיכול לגרום לעיוורון זמני
ולהפוך את הדמות למטרה קלה יותר לפטיש. כאשר הקדר סופג מעל 100 נק"פ נזק,
הוא מתמוטט לרגע, והכד שזהר קודם נשבר; לאחר רגע, הוא מתרומם שוב, וכעת הכד השני
בפינה האחרת של החדר בוהק; הפעם, הקדר תוקף מהר יותר, ומסוגל להתקיף יותר מדמות
אחת, באמצעות התקפות מעגליות. לאחר שהקדר סופג עוד 100 נק"פ נזק,
קורה אותו דבר; הקדר מזנק שוב, אבל הפעם אין כד שזוהר, והקדר מתיז בוץ מהפצעים
שלו; במקום יריקה, הוא קורא לשתי תולעי בוץ רעילות עם נק"פ נמוך למדי (20
כל-אחת), אבל מסוגלות לעשות הרבה מאד נזק בנשיכה, וכאשר אחת מהן נהרגת היא
מתפוצצת ומסבה נזק לכל הדמויות. כמו כן, כל פעם שהקדר נפגע מטווח פנים אל פנים
בשלב הזה, הוא מתיז בחזרה בוץ רעיל אל התוקף שלו. מתחיל השלב השלישי והקשה של הקרב;
הדמויות מנצחות, לא לפני שאחת התולעים מתפוצצת וגורמת נזק כבד; מנגד, אוסף
גלגולי פגיעה נמוכים מאד של הקדר, גורם לכך שהחבורה תנצח אותו בלא פגיעות קשות
מדי מהפטיש שלו. על השרידים של הקדר, הדמויות מוצאות כמה
אבני חן מרוסקות לגמרי בשווי 200 באן, ושרידי מגילה חתומה בחותם שמזכיר מאד את
הסמל על הכוהן האל-מת אנ'בויה. ממה שאפשר לקרוא במגילה, שמו של הקדר היה
"אג'לינדור בן אנ'ליסיר" וכתוב משהו כמו "באומני המלאכה... בחסד
אדוננו הירוק והנוצץ, שנשקף (או משתקף) על הכל". הדמויות עוברות לבחון את אבן הרייחים
ומגלות עליה את הסמלים הבאים: בואש, הרדוף, זאב, נחש, פרה, ציפור, רקפת".
בדיקת כשרון של הדמויות (צפנים, והיכולת של ראנ'סיל לזהות מלכודות ובמידה
מסויימת מנגנונים), מלמדת את הדמויות שיש שלו אופציות שיפיעלו מנגנון, הראשונה
מתחילה בסיבוב אבן הריחיים על "נחש", השניה על "זאב"
והשלישית על "בואש". הדמויות מנסות את מזלן באורח אקראי למדי,
ולאחר שהן לוחצות על הצירוף "נחש" "פרה"
ו"ציפור", מתרחשת התפוצצות גדולה בחדר שפוגעת בכל הדמויות, מזיזה את
הדלת הסגורה למחצה, ודרכה מסתער עליהן מאחור פטרול של ג'ולים, שמכיל בין היתר
גרגרן רקוב (שמרפא את עצמו בנשיכות מוצלחות, וכאשר הוא יורד לחצי הנק"פ הוא
מזמן שתי תולעים עם נק"פ 1, אבל קשות לפגיעה וגורמות נזק כבד בנשיכה),
ולעסן עצמות (ג'ול משוריין וחזק יותר, שהנשיכה שלו פוגעת זמנית בדירוג השריון של
הדמות, ולעיתים גורמת לאפקט שלילי שמוריד מעט מהנק"פ המקסימלי של הדמות עד
למנוחה ארוכה). מתחולל קרב, שבו הדמויות מכריעות את
הג'ולים, במחיר של כמה פגיעות רעילות והתשה נוספת (הסייר מית'נורן, שמלווה את
הדמויות, מגיע להתשה שניה, קל'ריס מתקרבת לשם, וראנסיל ווארדוריל מתחילים להתקרב
להתשה שלישית). לאחר הקרב, מסתבר שהפיצוץ פתח גם תאים
נוספים באבן, שהיו נפתחים אולי מצירופים מוצלחים אחרים; מאחד מהם נפלה צלמית
קסומה בצורת בהן, שמקנה כמה עמידויות בקרב (כולל בונוס להצלה נגד דימום), ובונוס
גדול מחוץ לקרב לדמויות עם כשרון יצירה: 5%+ לגלגולי איכות ו-10%+ לגלגולים
לנסות ללמוד מתכון חדש. יש עליה חריטה של פסוק או משפט בכתב זעיר
ועשוי היטב: "על אלו האצבעות תשרה ברכה, כל תענית תעשיר את פריין....
אנ'בורלים בן אנג'מיריל". מתא גדול אחר נשפכות מטבעות זהב עתיקות
(194 מטבעות זהב!) – המטבעות אלו כולם עתיקים, אבל במפורש מתקופות שונות. הם
דומים לאנורנים אנ'מיריים (ואולי באמת זה זהב אנ'מירי שהותך ונטבע מחדש) בצורות
ובחריטות עליהם – מלבד העובדה שבמקום אחת ההתשקפויות מצויר עליהם ראש של גבר עם
נזר בוהק. על העתיקים ביותר, טבוע השם 'דאר'סינור';
על רוב המטבעות 'לונ'בלריון' ועל החדשים יותר 'אנ'בורלים'. הדלת הבאה פרוצה לגמרי, והפכה לשרידי
מפולת. מעבר לה, משתרע חדר עם אוויר כבד מאד, שהחלק שלו שקרוב לדלת מרוצף עם
אלקובות בקיר בהם עמדו פעם בקבקונים וחפצים אחרים שהתרסקו ונהרסו מזמן, וההמשך
שלו יורד למעין גן עשבים, עם צמחים גדולים שגדלים מתוך מה שנראה כמו ארבעה
כוכים, שמעל כל אחד מהם תלוי לוח אבן. מעליהן, יש שרידים של פנים מגולפות בקיר,
ומעליהם כותבת שקל'ריס מפענחת כ"לונ'בלאריון איש קודש, המצמיח חיים מאבן,
ומלפפון מיוון מצולה". ראנ'סיל לוחצת על החבורה לעזוב את המקום
הזה; זה נראה לה כמו חיפוש צרות מיותר שלא יוביל את הדמויות אחרי העקבות של
לורול. קל'ריס נכנעת, אבל מנסה להציץ אל לוחות האבן, ומצליחה לפענח מרחוק את
הכיתוב הגדול יורת במרכז שלהם. על הראשון כתוב "שוליות"; על
השני "אומנים", על השלישי "העשבונאי הראשי בלבד!"; הרביעי
הרוס למחצה ומחוק, ואי אפשר לקרוא מה שהיה כתוב עליו, אם בכלל. הדמויות עוזבות את החדר, בלי להסתבך עם
הצמחים והסכנות שבהם, יהיו אשר יהיו. הקיר המערבי של
ההיכל הפתח הבא, בדרום-מערב ההיכל, מוביל
למדרגות משובשות שעולות למעלה, ומתרחקות לאפלה. הדמויות מצליחות לשמוע הדים של
קרב גדול שמחולל שם, כנראה בין הג'ולים ליריבים אנושיים יותר. ראנ'סיל מתגנבת
בצללים, ומבינה שאנשיו של לורול תפסו עמדה בחלק הרחוק של מסדרון ארוך במפלס
למעלה, ומרחיקים את הג'ולים באמצעות קליעה מאחורי מחסה. ראנ'סיל מסוגלת לשמוע בהמה אל-מתה עצומה;
אולי כלב עצום שנתפר מגופות של מתים או משהו דומה, וגם חלק מהקללות והצעקות של
אנשיו של לורול, שמתוסכלים ומפוחדים מזה ש"אין סוף לרקובים האלו!". קול רהוט ומפונק יותר דוחק באנשים של
לורול להתקדם כי "בטח יש אוצר עתיק למטה", ונענה בקללות ממי שנשמע
הקצין האחראי. לפי הדברים, המפונק אמנם לא נתון לפיקוד הישיר של בוס קוטגה, אבל
הקצין מציע לו בלעגד להסתער לבד, ובקול שקט יותר שראנ'סיל מצליחה איכשהו לשמוע
ממלמל "תזכירו לי, למה לורול כרת ברית עם האפס הנפוח הזה?" הדמויות שוקלות ברצינות להסתער במעלה
המדרגות, אבל בסופו של דבר מחליטות שזה מסוכן מדי: שני הכוחות כאן עוינים,
ולאנשים של לורול לא תהיה בעיה לירות בהם ממרחק כאשר הדמויות נלחמות בבהמה
האל-מתה הקטלנית ובג'ולים שאיתה. החבורה ממשיכה לאורך הקיר המערבי, ומגלה
שאין בו פתחים, אלא רק אגם עכור שהמים שלו נשפכים מחלקי תבליטים בקירות. בנוסף,
ראנ'סיל מגלה רגע אחד לפני שהרגל שלה דורכת במים, שהם מלאים שרצים – דגים טורפים
עם חרטום תניני למדי, שהיו מסוגלים בקלות להפחית את מספר האצבעות ברגל שלה. ראנ'סיל קופצת משם כל עוד נפשה בה, ולא
מוכנה להתקרב למים האלו יותר. חדר הסופרים בפינה הצפון-מערבית של ההיכל, ישנה דלת
נעולה במנעול מורכב, אבל פשוט בהרבה מהמנעול הבלתי אפשרי והמכושף על בית
הלטשים. על הדלת יש גילופים של מגילות
וכסתות, ומעליהם כתובת "בית הסופרים אשר לאנ'בורלים הכוהן". המנעול עצמו בנוי בצורה של שתי ציפורים
שמחזיקות אבן חן ירוקה. רא'נסיל מצליחה, לאחר שלושה נסיונות, לפתוח אותו, אבל
האצבע שלה מחליקה הרגע האחרון ומפעילה מלכודת שמשחררת גאז מכרות שמחליש את
הדמויות עוד יותר, מוריד 3 נק"פ מהמקסימום של ראנ'סיל, ומקנה לה השפעה
שלילית נוספת (סיכוי מסויים במהלך קרבות עתידיים, להשתנק ולאבד פתאום 1ק6
נק"פ בלי סיבה). הדמויות נכנסות לחדר עתיק שעדיין יש בו
שולחנות אבן סדוקים, מסודרים בשורות; חלקי גולגלות, צלעות, שריונות ונשק מנופץ
מפוזרים בכל מקום, ביחד עם רסיסים של כסתות, נוצות ומגילות או ניירות כתיבה
עתיקים. רוב הקרעים ושרידים חסרי ערך, וגם הדברים
הראשונים שקל'ריס מוצאת שהם קריאים, לא מאד מועילים (רשימת תעניות רעב לפי עונות
השנה וצבעים שונים; משהו על מחיקת שמו של לונ'בלריון 'וכל היצירות אשר יצר, וכל
הירק הרע אשר גידל, וכל התועבות אשר עשה לטנף שם יהלום ירוק...... [ משפט מחוק
]...'אף כי אהבתיו כאהבת בן לאביו" בתוך כל החורבן, השתמרה גם מגילה אחת של
קוסם מאסכולת הזימון (זימון זחל משהק מעוצמה שניה), שהדמויות לוקחות, הגם
שריינ'ואורין וכל הקוסמים שנתקלו בהם עד עכשיו לא שלטו באסכולה הזו. בסופו של דבר, הדמויות מוצאות בצד הרחוק
של החדר שולחן אבן גדול ושלם, שמסביבו חלקים רבים של עצמות וטינופת, ומגלות,
בתוך האבק והשרידים, ספר גדול ומצהיב, שרבים מדפיו הרוסים למחצה. הדמויות חושדות שיש מלכודת על או ליד
הספר. קל'ריס מתקרבת בזהירות ופותחת אותו; הספר נפתח במעין יומן צבאי של קצין
בלגיון צהוב שבא כחלק מכוח חלוץ לכבוש את הארץ הרחוקה והנידחת ששמה בקעת קיירן.
למזלה של החבורה, ראנ'סיל חושדת, ובודקת באופן ספציפי את משטח השולחן שעליו הספר
מונח. החשד של ראנ'סיל מתאמת – הספר מונח על
לוח שמגיב למשקל, והיה נלחץ ברגע שקל'ריס היתה לוקחת את הספר. ראנ'סיל מוצאת
שריד במשקל דומה לזה של הספר, ומצליחה להחליף ביניהם באופן זריז – רגע לפני
שהמנגנון העתיק למטה התחיל לפעול. ראנ'סיל מבינה שיש שם שלשלאות עתיקות קשורות
לגלגל שהיה מתחיל להסתובב במהירות ברגע שהלוח היה נותר בלא משקל. היא לא מגלה,
וכנראה לא מאד רוצה לגלות, מה הוא היה עושה. קל'ריס מעיינת בזהירות בספר, בקריאה
מהירה על חלקים שונים, לפני שהיא עוטפת אותו בזהירות ומניחה אותו בצרורות שלה.
חיפוש בקיר
הצפוני של ההיכל בקיר הצפוני, הדמויות מגלות שמה שנראה
כמו דלת זה למעשה תבליט קיר גדול של כוהן כורע ברך, עטוי בשריון חזה מוזר שדומה
למה שהיה על הג'ול אנבויה, ועל ראשו נזר עם אבן ירוקה נוצצת. מסביב יש מוטיבים
של ציפורים, חלקם עם קרניים. הדמויות מגלות מנגנון עגול עם תשעה
איורים של בעלי חיים וצמחים, שנראה כמו מה שהיה על אבן הריחיים, אבל מורכב יותר.
ראנ'סיל מתנגדת להתעסק בזה, ונעשית פסימית יותר ויותר לגבי המזל והיכולות שלה עם
מנעולים וצפנים. החבורה ממשיכה הלאה. בקיר הצפוני אין
הרבה דלתות אחרות, וככל שהן מתקרבות מזרחה, היללות של הג'ולים בחלק הזה מתגברות.
הדמויות מוצאות מעבר ממוטט למחצה, שמאחוריו משתרעת מערה חשוכה שחלקה לפחות מלא
במים, ומשהו גדול רוחש שם, ומוותרת על הרעיון להכנס לשם. הלאה, אין יותר דלתות מלבד בקיר המזרחי,
שם נמצאים ג'ולים. בלית ברירה, החבורה חוזרת אל התבליט
ומנסה לפענח אותו. הציורים על המעגל הם של הרדוף, שעורה,
תנשמת, קיפוד, פרה, ורד, ינשוף, ציפור וראשן מעמקים ('חומר הגלם' לבישול
ה"ראש'לך" הזכורים לטוב...). הדמויות מפעילות שוב כשרונות כדי לנסות
להבין את התבליט, ומגלות שהציורים הנכונים להתחיל לסובב אותו עליהם הם "ינשוף"
ו"ראשן" בסדר הזה. לאחר מכן, הדמויות לא מצליחות יותר להבין
את המשך המנגנון, מלבד שהסמל השלישי הוא אחד הבאים קיפוד, פרה, ורד או תנשמת. קל'ריס מנסה לבחור סמל אחד באופן אקראי,
והתוצאה היא צלצול עמוק שעושה הרבה מאד רעש, וגורם לג'ולים במזרח לילל חזק יותר
(כלומר, אין מלכודת על התבליט, אבל טעויות בהפעלה שלו עושות הרבה רעש ויכולות
להזעיק לא מעט אויבים אל החבורה המותשת). רגע לפני שהדמויות מתייאשות או שקל'ריס
מנסה עוד צירוף אקראי, ראנ'סיל מצליחה להבין את הפתרון הנכון: הצופן בנוי מהאות
הראשונה של כל ציור, ויש לאיית "ירוק" (כלומר: ינשוף, ראשון, ורד,
קיפוד). הקיר נוהם ונפתח אל מסדרון שמוליך צפונה. המסדרון הצפוני
וחדר המזבח המסדרון הזה נראה כאילו הקרב האכזרי
ביותר נערך בתוכו; אפילו הפסלים והתבליטים הושחתו, נערפו ונופצו, ועל רבים נחרטה
צורה של שמש ובתוכה חרב. ליד הדמויות יש שתי גומחאות, שאולי הכילו
פעם פסלים או ארונות עומדים, אחד מכל צד; בהמשך יש מעין צומת שבצידה האחד דלת
פשוטה, ובצידה האחר דלת שקרסה והפכה לפתח אפל. המסדרון ממשיך הלאה אל תוך אפלה,
שנראה במטושטש כאילו היא מדרגות עולות ומשהו גדול בסופן – אולי דלת נוספת. כאשר הדמויות נכנסות לאיזור הזה, הן
מתחילות לשמוע הדי קול, שנשמע ילדותי מאד, קורא לעזרה, ומתלונן שהוא חלש, רעב
וקר לו. הדמויות חושדות מאד בקול הזה. החבורה בוחנת את הגומחאות סביבן, ומגלה
בזמן ג'ול שמסתתר מאחורי הקיר השבור באחת מהן. וארדוריל 'שולף' אותו החוצה עם אש
קדושה. הג'ול, שמחזיק מטה שבור וקרעי בגדים של עוזר כוהן, מסתער עליו כשהוא
חרוך; ראנ'סיל מגיחה מאחוריו, וביחד עם יתר הדמויות היצור מוכרע לפני שהוא מצליח
לעשות נזק. שני ג'ולים נוספים – גרגרן רקוב ולועס
עצמות, שניהם משוריינים וחזקים בהרבה מהג'ולים הרגילים מאותו סוג (ברמה הטכנית:
נק"פ כפול, 2+ לדירוג שריון ופגיעה ו-150% מהנזק הרגיל) מסתערים במורד
המדרגות מהצד הרחוק של המסדרון. מאחר והדמויות הכריעו במהירות את הג'ול
שלידן, הקלעים של הקבוצה מקדמים את הג'ולים בברד חיצים ו'הפתעות' נוספות. הגרגרן
הרקוב הענק מוכרע לפני שהוא מספיק להתקיף, והתולעים שבוקעות ממנו, ביחד עם לועס
העצמות הענק, נלחמים בדמויות בקרב פנים אל פנים, אבל מוכרעים בסופו של דבר. החבורה מותשת לגמרי כרגע. קל'ריס על סף
התשה שניה, ויתר הדמויות על סף התשה שלישית. החבורה מתקדמת בזהירות ובוחנת את
ה'צומת'. מהפתח בלי הדלת עולה ריח נורא, ויש שם מים ואדים. הדמויות לא נכנסות
לשם וגם לא מנסות את הדלת מולה, ומתקדמות לעבר דלת מעוטרת בסוף המדרגות, ששני
הג'ולים הענקיים שמרו עליה. הקול הילדותי שב וקורא לעזרה, נקטע
בשיעולים כבדים. הדלת האחרונה מרוסקת למחצה ונפתחת בקלות, מגלה חדר מזבח שהיה
כנראה מקום בו התרחש קרב ברוטאלי ואכזרי במיוחד; מאחורי המזבח הסדוק והמתפורר,
בין שרידי עצמות וכלי נשק ישנים, מכורבל נער חיוור ורזה, עם עיניים בהירות
נוצצות וגדולות שנראה חי למדי. הוא אומר בקול חלוש ש"הוא חושב
שהדברים הנוראים האלו רצו להקריב אותו, וחיכו שהכוהן שלהם יגיע". הדמויות חושדות מאד בנער הזה. וארדוריל
בוחן אותו ומתרכז, ואומר שהוא בהחלט לא אל-מת, הגוף שלו חי ונושם. אבל משהו בו
בכל-זאת מדאיג אותו. משיחה עם הנהר, שהופך יהיר ומצווה יותר
ככל שהוא מתאושש, מתגלה שהוא טוען ששמו הוא תיל'דאלאר – ולמעשה, שהוא אחיה הצעיר
והחולני של אלאנדרין. לשאלה של הדמויות הוא עונה שהוא לפעמים הולך בשינה שלו,
ואולי הפעם הוא הלך רחוק מדי. הוא שואל את הדמויות לשמות שלהן, ומתייחס
בעיקר לאלו מהן (כמו וארדוריל וקל'ריס) מציגים את עצמם בתארים שונים. הוא ספק
שואל ספק אומר שהדמויות נראות כמו לוחמים טובים, אם הן הגיעו עד לכאן והרגו את
היצורים ששמרו עליו. הילד שואל ביהירות אם החבורה באה לשרת
אותו ולהביא אותו בחזרה אל אחותו. הדמויות עונות תשובה חיובית, פחות או יותר,
למרות שמית'נורן מעיר משהו מאד לא מחמיא בשפת אורגי הערפל על אצילים אנושיים,
וראנ'סיל מסכימה איתו בכל ליבה. היא מתמקמת קרוב מאד לגב של הנער, כאילו כדי
להגן עליו, אבל גם להיות מוכנה לכל הפתעה שלא תבוא. הילד מסביר לדמויות ש"הוא גר
למעלה" ושהוא "יכול להראות להן דרך שגם המתים וגם השודדים לא מכירים,
בחזרה אל אחותו". אבל הוא יעשה זאת רק אחרי שהן יעשו משהו אחד קודם. "אתם יכולים להלחם באויב קשה ורשע
אחד, נכון? הוא אויב של המשפחה שלי. אני מרגיש אותו. אולי בגללו חלמתי חלום
וירדתי לכאן. הוא מחזיק משהו שהוא לא שלו. צריך שיענישו אותו על זה!" הדמויות מלאות בספקות, אבל הנער נראה
נחוש, והחבורה מניחה לו להוביל אותן. הקרב בבית
הלטשים הנער החיוור חוצה את המסדרון ממנו באו הדמויות
והולך אל ההיכל הגדול, בלי להתעכב על הדלתות הצדדיות הקרובות. משם, הוא חוצה
אותו, בעוד היללות של הג'ולים מהדהדות ממזרח אבל הנער מתעלם מהן. בסופו של דבר, הוא עוצר לפני הדלת
המכושפת עם המנעול המורכב של בית הלטשים. "מי שנמצא שם יודע שהוא רע ושמגיע
לו עונש. לאנשים כמוהו אסור לקחת רכוש של המשפחה הנעלה שלי!" הוא מצווה
ביהירות על הדמויות 'לחפות עליו כשהוא פותח את הדלת. הנער מרים את אגרופו הצנום, מכריז את שמו
ו'אני מצווה על הדלת העלובה הזו להפתח בפני!', ואז הקול שלו דועך למלמול שגורם
לפניו של וארדוריל להקדיר. ברגע הבא, הדלת בוהקת; המנעול הבלתי עביר
נפתח מעצמו וכנפי האבן נסוגות, מגלות בית מלאכה אפלולי שהיה שייך ללא ספק לאומני
תכשיטים ומלטשי יהלומים. לדמויות אין הרבה זמן לנסות להציץ למה שיש בפנים – משום
שג'ול או אל-מת דומה, צפוד כאילו מת מוות ארוך ומיוסר מרעב, מזנק מבפנים. היצור מילל "שלי! שלי! רק
שלי!" כשהוא מזנק, ונתקל במלכודת הישנה שקל'ריס הותירה שם. הילד צוחק ואומר משהו "חשבת שתוכל
להסתתר מפני הנעלים ממך, אומ'גניר?" הג'ול נאבק במלכודת ומועד לרגע כאשר
הדמויות מסתערות עליו, וצורח משהו על שקרנים, בוגדים ו"הבטחתם!" לפני
שהוא נוהם שהוא רעב... כל-כך רעב. מתחיל קרב; אומג'ניר מפיץ סביבו הילת צל
שמזיקה לכל הדמויות כל סיבוב; מטיל לחש יד מתה שמזיק לקל'ריס ומרפא אותו, ואז
חזיזי צל. הדמויות מצליחות להפיל אותו במהירות יחסית (בין היתר לאחר שוארדוריל
מברך את הלהבים של ראנ'סיל באש קדושה), למרות הנזק שהן סופגות – גם משום
שהמלכודת מעכבת אותו וגורמת לו לחסרון וסיכוי מוגבר לפגיעות קריטיות בשני
הסיבובים הראשונים של הקרב. מנגד, היללות של אומ'גניר מביאות תגבורת
מהחלק המזרחי של ההיכל: שני גרגרנים רקובים, לועס עצמות אחד ועוזר כוהן מפיץ
מגפה. הג'ולים מצליחים לפגוע בחבורה המוכה והמותשת, למרות שלועס העצמות מתמוטט
במהירות. עוזר הכוהן מפיץ ענן מגפה סביבו ואז עובר לחזיזי צל; הגרגרנים הרקובים
משריצים תולעים כאשר הם יורדים לחצי נק"פ, מרפאים את עצמם ותוקפים ביתר
פראות כאשר הנשיכה שלהם פוגעת. וארדויל מתמוטט חסר הכרה; קל'ריס
וראנ'סיל מצליחות למוטט את עוזר הכוהן, אבל מיד לאחר מכן, קל'ריס סופגת נשיכה של
תולעת ופגיעות נוספות מגרגרן רקוב ומתמוטטת גם היא. ראנ'סיל נשארת לבד בחזית,
כאשר מית'נורן מצליח, בהדרגה, לשפד בחיצים שלו את התולעים בזו אחר זו. הקרב שקול וקטלני עד הרגע האחרון. כאשר ראנ'סיל ומית'נורן מצליחים למוטט את
הגרגרן הרקוב האחרון, נותרו לראנ'סיל בערך 3 נק"פ (לאחר שכבר השתמשה בשיקוי
מרפא חזק קודם), ולמית'נורן פחות מ-15 נק"פ. החבורה שרדה... איכשהו, ומנסה להתאושש. וארדוריל נמצא בהתשה בדרגה שלישית, מסוגל
בקושי לקום על הרגליים ולדבר. קל'ריס נכנסת סוף סוף להתשה שניה, מית'נורן
וראנ'סיל על סף התשה בדרגה שלישית. מהשרידים של אומ'גניר (המילים האחרונות
שלו הם שוב 'בוגד... הבטחת לי...'), הדמויות שולות אבן יפיפיה בגודל ועוצמה שאף
אחד בחבורה לא נתקל בה קודם – מעין מצולע משוכלל כמעט בגודל ביצה, שזוהר באור רך
כאילו כלאו את הזריחה בתוכו. קל'ריס ווארדוריל מזהים את האבן כאבן
זריחה נדירה וכמעט מושלמת (עוצמה רביעית). השווי שלה יכול להגיע ל-10,000 באן.
האבנים האלו נחשבו למקודשות במיוחד להשתקפות הצהובה, ומהן נעשו שכיות החמדה,
ורסיסי האבן הקסומים בגלימות והאנ'סילני של הכוהנות הבכירות ביותר שלה. וארדוריל מעיר שאפשר לעשות באבן נפלאות
בידיים הנכונות. אבל בידיים הלא נכונות... עם זאת, הוא לא חש כוח רע מהאבן.
כנראה שאומ'גניר לא היה חזק מספיק כדי להשחית אותה. תיל'דאלאר, שגם קודם רקע ברגליו בחוסר
סבלנות והתלונן שהדמויות עובדות לאט מדי, ואולי הן לא לוחמות כאלו דגולות, רוקע
ברגליו ודורש את האבן. הוא אומר שהיא שייכת למשפחה שלו 'לא לנוכל והרוצח הזה',
והוא אומר שהוא רוצה לתת אותה לאחותו ו"אה, בטח גם לכם יתנו איזה
פרס". הדברים האלו לא ממש מוצאים חן בעיני
הדמויות, אבל הן מחליטות לתת לו את האבן בכל-זאת, ובמקום זאת לחפש בחדר. המקום
היה אכן סדנה של לטשים, כאשר הרבה מהאבנים מרוסקות והפכו לאבקה שאפשר בעיקר
למכור – נראה שאומ'גניר ניסה עם השנים ללטש את חלקן, אבל ידי הג'ול שלו כשלו
והוא ריסק אותן במקום. למרות זאת, הדמויות מוצאות אבן שלג ואגליט טחוב מעוצמה
שניה במצב טוב ומתאים לליטוש, וגם שרידים של ספר שיש בו שני מתכוני תכשיטים
("תליון ינשוף החצות" מעוצמה ראשונה, ו"טבעת שחף השלג"
מעוצמה שניה), שקל'ריס לוקחת מיד בכוונה לנסות ללמוד אותם מאוחר יותר. סיום לאחר שהדמויות סיימו את החיפוש בבית
הלטשים, והחבורה התאוששה די הצורך כדי לחזור ללכת, הילד חסר הסבלנות מוביל אותן
לשפת האגם השורץ בחלק המערבי של ההיכל. "טוב, העלוב הזה קיבל מה שהגיע לו.
עכשיו אני מוכן לחזור אל אחותי" תיל'דאלאר מרים את ידו מול אחד התבליטים
בקיר נוטף המים, ואומר משהו כמו "גם זה שייך למשפחה שלי. הכל שייך למשפחה
שלי!" ואז הוא ממלמל שוב מילים נוספות שגורמות לוארדוריל להקדיר עוד יותר. הקיר עונה ברעם עמום שהולך ומתחזק, ומול
עיני הדמויות נפתח מעבר סודי שהמים נופלים מעליו כמו וילון, ואפשר להכנס אליו
בדרך שלא דורשת כניסה למים שמלאים ב"דגי תנין" טורפים. תיל'דאלאר לא מחכה ומתחיל ללכת לתוך
המעבר, כשהוא ממלמל ש"מכאן אני חושב שבאתי" ו"בואו, אין עוד הרבה
זמן. אני חושב שאחותי צריכה עזרה". וכך, החבורה הכמעט ממוטטת מעייפות כושלת
בעקבות הנער המוזר אל תוך המעבר האפל (כאשר החבורה מקווה בכל מאדה שלא מחכים לה
קרבות נוספים...). המעבר שעוזב את ההיכל אל אנ'בויה (או
אנ'בורלים), וממשיך מערבה ולמעלה, כנראה אל עבר המעברים של טירת אבאריל. תם ולא נשלם.... |
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
חזרה אל אינדקס הקמפיינים של
מלסטרה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.