פרק 5: הגאות עולה

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

בעקבות מה שקרה בסיום פרק 3, החל מפרק זה דמויות השחקן הופרדו ולכל אחת מהן הורצה הרפתקה נפרדת במקום אחר, עם דב"שים אחרים.

 

 

ההרפתקה של קל'ריס: "אל תוך קלסילדי החדשה"

 

 

פתיחה - ריי'נואורין דועכת

קלסילדי החדשה, הישוב שהקימו אורגי הערפל תחת חסותו של לורד אבאריל, יושבת על ראש גבעה שחולשת על הדרך העתיקה שמובילה מנחלות אבאריל אל הנקיקים המקוללים של סארקראקט במזרח.

מרחוק, העיר נראית נאה מאד כמיטב הסגנון של אורגי הערפל, עם חומות לבנות, בתים נאים מוקפים בגינות פרחים, פסלים מרשימים ועוד.

 

לאחר שחזתה בצבא של אבאריל, תחת ההנהגה של לאנתוריון הבן עושה את דרכו אל תוך סארקראקט, קל'ריס עושה את דרכה אל עבר שערי הישוב של אורגי הערפל, כשהיא תומכת ומשלב מסוים ממש נושאת את ריי'נואורין, שמצבה הולך ומדרדר. ריינ'ואורין הוזה, בקושי מזהה את קל'ריס, אבל רואה שוב ושוב את אחותה טל'אורין עומדת בצללים ומחכה לה, עם שיער ארוך ואפור ופנים גולגלתיות; היא חשה גם צללים נוספים, ומדי פעם לוחשת משהו על מלך גדול שקם ביללה מהצללים, והפקודה שלו מקימה את המתים; ומתחננת שהיא לא רוצה להפוך לחלק מהצבא הזה.

קל'ריס עושה כמיטב יכולתה לעודד את ריי'נואורין ולהבטיח לה שהיא לצידה, ושהיא תמצא לה תרופה ולא תניח לה ללכת אל הצללים.

 

המרחק גדול יותר מאשר נראה בהתחלה, ועד שקל'ריס נושאת את ריי'נואורין במעלה השביל המתפתל, השמש כבר עברה את מרכז השמיים.

ככל שקל'ריס מתקרבת יותר (ועוד יותר מכך כאשר תכנס לישוב עצמו), כך נראה שהישוב מפואר הרבה פחות ומדכא הרבה יותר ממה שנראה במרחק. החומה הלבנה לא הושלמה, ולא מכסה את כל הישוב; חלק מהפסלים ננטשו באמצע ההקמה שלהם, וחלקים שלהם מעלים אבק, כאילו הם שוכבים בקרקע שנים, וישנם סימנים נוספים כאילו ההקמה של הישוב המהודרת נעצרה או לפחות הואטה מאד כבר לפני שנים. בנוסף, נראה שחלקים מהחומה והמבנים הוקמו על שרידים עתיקים יותר, שנעשו מלבנים גדולות וגסות בהרבה.

בנוסף, קל'ריס מבחינה בקלות במגדל עליו דיבר הקבצן אלטור פה-זבל, נישא לבדו איזור מוגבה ולא מוגן בחומות בדרום-מזרח הישוב. המגדל הוא עתיק, עם כמה עיטורים מוזרים, ובמפורש לא נראה כיצירה של אורגי הערפל.

 

 

ערפילים צוננים מאד

קבלת הפנים שקל'ריס זוכה לה בשער הרבה פחות ידידותית מאשר ציפתה, ובתחילה נדרכות קשתות וקול עוין מורה לה להשאר במקום, ולא מאד מתרשם מהצעקות של קל'ריס שיש איתה חברה גוססת – והאם אורגי הערפל, מאמיניה של מלכת האור, יניחו לה למות בשערים שלהם.

בדיעבד, מסתבר לקל'ריס שחלק גדול מהעוינות שהיא זוכה לה, נגרמה בשל תקרית שארעה בשערים באותו בוקר.

מסתבר שלאנתוריון הבן רכב לעבר השערים, ו'ציווה' על אורגי הערפל לתת לו אנשים חמושים עבור מסע המלחמה שלו נגד צבא הפארליל שנכנס לסארקראקט. כאשר אורגי הערפל סירבו בתוקף, גם משום שהשבועה שלהם היא ללורד אבאריל ולא כלפי האביר הצעיר; גם בגלל מוניטין רע של לאנתוריון הבן מביקור קודם שלו במקום (יתגלה בהמשך), ובעיקר משום שכבר שלחו את רוב האבירים שלהם עם לורד אבאריל עצמו במסע של הלורד אל אנ'מירלור – לאנתוריון הבן איבד את העשתונות, והתחיל לגדף ולאיים על אורגי הערפל שהם מורדים בלורד אבאריל, וכאשר הוא יחזור מנצח מהקרב, הוא ידאג שהם ישלמו ביוקר.

מסתבר, שבהתחלה לפחות אורגי הערפל חשבו שקל'ריס וריי'נואורין שייכות לצבא של לאנתוריון הבן, ושהוא כבר נתקל בצרות ויש לו פצועים בכוח.

 

עם זאת, מהדברים שמוטחים לפני השער (ועוד יותר ממה שיתגלה אחר-כך), עולה כי המשקעים בין בני האדם ואורגי הערפל שנמצאים בחסות לורד אבאריל עמוקים בהרבה. רבים מאורגי הערפל סבורים שלורד אבאריל לא קיים את כל מה שהבטיח להם כאשר הזמין אותם לגור כאן לפני כשני עשורים, והלורד – ועוד יותר מזה כמה מהאבירים שלו – מתייחסים אליהם כמו אל משרתים, ומנסים לשים את ידם על 'עלמות הערפל הנאוות' כאילו הן סחורה עבור כל אביר אנושי גס רוח (ומדיף ריח גוף מצחין, דבר שאורגי הערפל לא מפסיקים להתלונן עליו).

קל'ריס מנהלת שיחה קשה בשער, מול שני אורגי ערפל שמפקדים על המשמר שם; סייר צעיר בשם מית'נורן, שנשמע עוין מאד, באורח מלא פרצי רגש, ולא מפסיק להזכיר את כל העוולות שבני האדם ואנשי אבאריל בכלל עוולו באורגי הערפל; וקוסם בשם קל'נורן שנראה פחות עוין, אבל חסר רגש ולא פעם משועשע באורח לא נעים.

בסופו של דבר, כאשר קל'ריס שבה ומזהירה שהחברה שלה גוססת; מבהירה שהיא לא חלק מהצבא של לאנתוריון הבן ולמעשה בזה לו ולאבירים שלו; וגם מזכירה את השם של סילנורן – אורג הערפל המעוות שהיא הרגה, ובמהלך ההתקלות בו ריי'נואורין נעקצה והורעלה (לא מדויק, אבל מעביר את הרושם הרצוי), הקוסם בשער שולח את אחד השומרים בריצה לדבר עם המרפא הראשי, שמסתבר שהוא גם שולט בעיר באופן זמני עד שהכוח שרכב עם לורד אבאריל יחזור, ושולח את מית'נורן הצעיר, למרבה רוגזו של האחרון, ללוות את קל'ריס וריי'נואורין פנימה.

המצב של הקוסמת ממשיך להחמיר; היא יורקת ריר ואד ירוק ומצחין, ומדי פעם משמיעה רחשים מפחידים שלא היו מביישים שרץ, כאשר היא ממשיכה לראות צללים ומתים סוגרים עליה, ומזכירים לה את כל העוולות והכשלונות שלה, יותר ויותר מרגע לרגע.

 

 

אבק, לחישות וסדקים: המאורעות בתוך קלסילדי החדשה

כאשר הדמויות נכנסות פנימה, קל'ריס מבחינה באורח מפורט יותר בעזובה וביאוש ששולטים במקום מתחת לחזות הדקה של פאר; בעוד פסלים שלא הושלמו, במבטים מזוגגים של רבים מאורגי הערפל שעובדים בגינות שלהם, ועוד.

קלסילדי החדשה היא למעשה הרבה יותר קטנה ממה שהיא נראית מבחוץ. רוב הישוב מרוכז משלושה כיוונים של חצר ענקית שמעפילה כלפי מעלה, עם כמה הסתעפויות בצדדים; ההיכל הגדול, שם נמצא כעת המרפא, הוא מבנה עם שתים וחצי קומות ושני צריחים (שאחד מהם לא הושלם) שמשקיף על הישוב מצפון; יש כמה חנויות וסככות, שבאחת מהן מבעבעות קדרות ומפיצות ריח נעים – וחנות נוספת בשם 'גריפון המשי' שיש בפתח שלי גלילי אריג ססגוניים מאיכות טובה.

באמצע החצר, מסביב לשרידים של ארבע פסלים עתיקים של חיות טרף רובצות ששרדו למחצה, עומד עץ נבול וגוסס, שנראה כמו שתיל קדוש של אורגי הערפל שלא התאקלם בקרקע המקומית.

בנוסף, קל'ריס מצליחה להבין שמשהו קורה או קרה בישוב מלבד ההפסקה בגימור – לפני זמן קצר בהרבה. ישנם מקומות שבהם יש קילופים חדשים בקירות הלבנים, כאילו משהו נעקר מהם; פסל של אורג ערפל שנעקר ממקומו לא מזמן, ועוד. במקום אחר, מישהו הפיל קטורות זיכרון שנפלו ונקברו למחצה בחול (הרוח נושאת לכאן כל הזמן חול אפור ולא נעים מסארקראקט).

בשלב מסוים, קל'ריס מצליחה להבחין בשני נערים שמנצלים הזדמנות, רצים לעבר החול, שולפים משם את הקטורות הנפולות ונעלמים בין שנים מהבתים הסמוכים.

 

קל'ריס מנסה, בהדרגה, לרכך את אורג הערפל הצעיר והעוין, שנראה לה – אולי בניגוד לקוסם, כמי שמתנהג באורח כנה. היא מוציאה ממנו לא מעט תסכול על המצב, ועל כך שכולם מסביב שרויים באבל ("במקום שנגרום לאויבים שלנו להתאבל"); התפארויות על יצורי הזדון שהוא הרג בפתחים של סארקראקט – כולל שודדים בני-אדם מגעילים ומטורפים ששורצים שם (הוא מתפאר שהוא חדר פנימה, אבל נראה שהוא הגיע רק לחלקים קרובים מאד לגבול של איזור הכוכים העתיק).

קל'ריס שומעת שוב ושוב את הזעם של מית'נורן הצעיר על האבירים האנושיים הגסים, שמנסים לשים ידיים על עלמות הערפל, בעיקר על 'הכלה האבלה' – מאוחר יותר היא תצליח להוציא ממנו מידע עליה: השם שלה הוא אלניתיס, היא היפה ביותר בכל אורגות הערפל בישוב, והאורגת המוכשרת ביותר בישוב – והיא לא מדברת עם איש, מאז שבעלה ובנה נרצחו מול עיניה כאשר נפלה הממלכה במערב, אחרי שהפושטים – גם הם בני אדם ארורים ומרושעים – "פגעו בה", ואז גררו אותה אל אחד מסוחרי העבדים שבאו איתם.

קל'ריס עונה בסוג של הטפת מוסר לפיה "אסור לשפוט את כל בני האדם לפי המעשים של בני אדם מרושעים שהוא נתקל בהם" – ממש כפי שהיא לא שופטת את כל אורגי הערפל לפי אורג הערפל המעוות והחרקי למחצה שהיא נתקלה בו קודם – הטפה שלא מצליחה ונתפסת טפשית למדי על-ידי מית'נורן ואורגי ערפל אחרים.

 

הערת השה"ם: קל'ריס לא התייחסה במיוחד לעובדה, שמית'נורן מסמיק עמוקות כל פעם שהוא מדבר על אלניתיס, והוא מזכיר אותה שוב ושוב, יותר ממה שהשיחה היתה צריכה. היא לא חוקרת בעניין ומפספסת "קרס עלילה" שהיה מוביל אותה אל הבית של אלנית'יס בהמשך, ונותן לה יתרונות משמעותיים לקראת סוף ההרפתקה.

 

קל'ריס שומעת גם רמזים של מישהי בשם "השליחה האדומה", ואיזשהו ויכוח בין אורגי הערפל שהיא הביאה איתה, אבל מית'נורן, הגם שבזעמו הוא אומר לפחות פעם אחת ש"השליחה האדומה צדקה בהכל!" לא רוצה לפרט על כך; מהרמזים עולה, שהשליחה האדומה נמצאת או קשורה למגדל הקודר שצופה על קלסילדי החדשה ממזרח.

 

 

פגישה עם המרפא הראשי

בסופו של דבר, קל'ריס מגיעה אל פתח ההיכל, שם נמצא המרפא הראשי סילדיריון; כאשר הדמויות רואות אותו, הוא עומד עם מרפאה זקנה ליד קיר לצד הדלת, שם בסדרה של גומחאות עומדים פסלי "באסט" של המלך והמלכה הרמים האחרונים של אורגי הערפל, של ראשי מסדרים וכוהנת גדולה – כולם כנראה נהרגו במלחמה בה נחרבה הממלכה במערב. המרפא הראשי והזקנה עסוקים בלמחוק ציור חדש של כנפי מלאך שצוירו באדום.

 

סילדיריון, קודר ומסויג ככל שיהיה, מקדם את קל'ריס באורח ידידותי יחסית, ומחלק מיד הוראות לאנשיו להתחיל ולטפל בריי'נואורין; פניו מקדירות מאד כאשר הוא שומע את הסיבה למחלה, והוא אומר שהוא הכיר את סילנורן המעוות כאשר הוא היה עוד אורג ערפל שגר בעיר הזו; הוא ידע שהסיכוי אפסי, אבל היכנשהו קיווה שידידו לשעבר יחלים ויחזור לעצמו – אבל הוא לא מאשים את קל'ריס על כך שקטלה אותו; למרבה הצער, זה בדיוק מה שהיה צריך להעשות.

לגבי ריי'נואורין, המרפא הראשי אומר שהיא נפגעה בידי מפלצת עתיקה מהעולם התחתי, ושאם קל'ריס היתה מאחרת בעוד כמה שעות, כבר לא ניתן היה להציל אותה. המרפאים משכיבים את ריינ'ואורין, שמתפתלת ומשמיעה קולות מפחידים, ומתחילים לטפל בה עם צמחי מרפא ועם לחשים מורכבים בצורת שירה בשפת אורגי הערפל.

קל'ריס מתמוטטת בצד, מוכרעת בידי העייפות שלה עצמה, וזוכה למעט טיפול, תקרובת ומנוחה לפני שהיא מועברת למגורים שהמרפא הראשי מצא עבורה. המרפאים דוחים את השאלה או ההצעה שלה להשאר שם – אין ביכולתה לעזור להם; אבל המרפא הראשי מבטיח שאם הם יצליחו לגרום לריי'נואורין לשרוד את הלילה, יש סיכוי שהיא תרפא ותחזור לעצמה.

 

קל'ריס והמרפא הראשי משוחחים, לאחר שהלה מסיים להטיל שיר או לחש ריפוי מסובך ונסוג אחורה, כאשר הוא נותן לעוזרים שלו להמשיך.

המרפא שומע בתמיהה את הסיפור של קל'ריס על המפתח (קל'ריס לא מספרת לו את הגרסה המלאה על שלושת חלקי המפתח, ועל אלטור פה-זבל), ואומר שאין לאורגי הערפל כל קשר למפתח של תכשיטן מרושע ומקולל, שלפי מיטב ידיעתו נתלה שנים רבות מאד לפני שאורגי הערפל התיישבו כאן. המפתח שקל'ריס מראה לו, לעומת זאת, הוא במפורש מפתח של אורגי ערפל שהיה שייך למג שהתעוות והפך לחרק למחצה. הוא מבטיח שאם דברים יעברו כראוי, הוא יקח את המפתח ויבדוק האם הוא פותח תיבה או משהו דומה שהמג המעוות הותיר כאן – אולי במגדל – לפני שהוא גורש מהעיר.

הגם שהמרפא לא להוט לדבר, קל'ריס מצליחה להוציא ממנו כמה פרטים על המהומה בעיר, והציורים בדמות כנפי מלאך אדומות שהוא הורה למחוק אותם. הוא מספר לה על אורג ערפל שהיה אביר וקצין מבריק במלחמה הגדולה (שמאחר והיה יפיפה, גם יחסית לאורג ערפל, נדבק אליו הכינוי 'מלאך') – דווקא משום שהיה לא צייתן והתייחס בבוז לכל מיני היסוסים ועיכובים שקשורים במסורות של אורגי הערפל. לא מעטים שניצלו מהתופת ניצלו בזכותו; אבל דרכיו הלא שגרתיות והאכזריות לעיתים היו לבסוף בעוכריו.

המרפא מספר שמשהו ב"מלאך" נשבר אחרי התבוסה הגדולה, והשבר העלה מוגלה שהפכה לצל שחור. הוא כפר בכל הדרכים הישנות, ובסופו של דבר עזב את קלסילדי החדשה, הדרדר, גם אם לא התעוות מבחינה חיצונית. לפי מה שסילדיריון יודע 'מלאך' ואבירה נוספת שהלכה איתו, הדרדרו להנהגה של כנופיה רצחנית (יתר החברים בה היו בני אדם), שדם של חפים מפשע רבים מאד על ידיה. לפני כמה שבועות, הגיעה לקלסילדי החדשה הידיעה ש'מלאך' והכנופיה שלו ניסו לשים יד על אוצר של אחיות הפרפר הבוער בצפון, הדברים הסתבכו, והם כולם מתו מוות נורא בחשיכה.

כמה מהצעירים הפוחזים, שמעריצים את 'מלאך' בגלל מעללי העבר שלו, ומתעקשים שלא להאמין במעללים האחרונים והאפלים שלו, מנסים להנציח את זכרו, ובוחרים לא בכדי בצבע אדום לשם כך; אבל כל עוד סילדיריון מופקד על העיר הזו, הוא לא יניח שיסגדו לזכרו של אורג ערפל שפנה אל הרוע ועשה מעשים נתעבים כמו "מלאך".

 

קל'ריס מספרת למרפא על הטבעת של אורגת הערפל המתה שמצאה, ומגלה שגם המרפא הראשי, ממש כמו אחיה של הנרצחת שהתפרץ למסיבה בבית לאנתוריון, בטוחים שהסייף טילדור – בן אנוש נאלח עם חברים מפוקפקים, רצח את אלרי לאחר שלא נעטרה לחיזורים המבישים שלו.

קל'ריס מנסה לשכנע בגרסה שלה – שהמחסנאי רילגאר, שהתגלה כאיש זאב, הוא זה שרצח את אלרי ולקח את הטבעת שלה. ההצלחה שלה בעניין חלקית מאד, כאשר אורגי הערפל שהיא מדברת איתם סבורים שיתכן שטילדור – שהיה שקוע בחובות – רצח את אלרי, לקח את הטבעת שלה ואז מכר אותה למחסנאי המפוקפק שבין היתר סחר בסחורות גנובות.

קל'ריס מבקשת שיודיעו לפלדין האבל – אחיה של אלרי – על בואה ועל הטבעת, כדי שתוכל לדבר איתו; ונענית שהוא יקבל הודעה, אבל הוא כולו שקוע באבל ולא מעוניין לדבר עם זרים.

 

על המגדל, המרפא מסרב לדבר; ורק מזהיר את קל'ריס להתרחק ממנו, ובכלל, שלא להסתובב בישוב בלא מלווה שהוא יבחר עבורה.

מקטעי דברים שהוא כן אומר, ומקטעי שיחות בשפת אורגי הערפל שקל'ריס מצליחה להאזין להם פה ושם (היא מבינה אותה באורח בסיסי), קל'ריס כן מצליחה להבין שמישהי בשם טיאליס, שמכונה גם "השליחה האדומה", נמצאת או קשורה במגדל; ושהמרפא הראשי לא רווה נחת מהפעילות שלה.

מאוחר יותר, גם לפי פרטי לבוש שקל'ריס תראה ופרטי מידע שהיא תשיג, יתברר לה שבעוד אורגי הערפל מעדיפים בדרך כלל ללבוש לבן, כסוף או תכול בהיר, הצבע האדום מציין אבל, ואולי גם כעס ורצון בנקמה. כמה מאורגי הערפל שתומכים בשליחה האדומה עוטים עליהם צעיפים אדומים.

 

 

הארועים אחרי הפגישה עם המרפא

לאחר כשעה, מית'נורן הצעיר מגיע שוב, זועם  למראה ושוב לא מצליח להסוות את רגשותיו מתחת לנימוסים של אורגי ערפל. הוא והמרפא משוחחים בלחש בשפת אורגי הערפל, ונשמע שהשיחה ביניהם היא קשה למדי.

ממה שקל'ריס מצליחה לצותת ולהבין, מית'נורן הפך למעין בן חסות או חניך של המרפא סילדיריון, אחרי שהוריו נהרגו במלחמה במערב, הגם שמוצא המשפחה של הסייר הצעיר גבוה בהרבה משל המרפא. מית'נורן ממורמר מאד על המרפא ועל הגישות הפסיביות מדי שלו, ונוטה בגלוי אחרי 'השליחה האדומה'.

כאן, קל'ריס מצליחה להבין שהשליחה האדומה נמצאת במגדל, ושהיא מדברת על "הנסיכות החדשה" ונגד הברית בין אורגי הערפל לבני אדם; ושהמרפא הראשי מאד לא מרוצה מהנוכחות שלה שם וממעשיה, אבל כנראה לא יכול לסלק אותה.

כך או אחרת, המרפא הראשי מאלץ את מית'נורן לציית לו, ללוות את קל'ריס למגוריה ולדאוג לה, מה שמית'נורן רואה כהשפלה מרה, אבל בסופו של דבר נכנע, חוזר ועוטה עליו מסכה לא משכנעת של אורג ערפל מיושב בדעתו, ומציע לקל'ריס, כולו תבוסה, ללוות אותה למגורים שלה.

 

קל'ריס מבקשת לעצור בחנות האריגים, ומנהלת שיחה עם המוכרת; אורגת ערפל נכבדה ושקולה למראה, שנוהגת בקל'ריס בנימוס מושלם, אבל אפשר לראות את ההסתייגות הכבדה במבט ובטון שלה. המוכרת היא אחת מאורגי הערפל שעוטה צעיף אדום בגלוי.

המוכרת בחנות מתעניינת ביריעות 'משי העכביש' שקל'ריס הפיקה מהמאורה של אורג הערפל המעוות, ומציעה לקל'ריס להשאיר אותן אצלה כדי שהיא תנסה לארוג מהם גלילים, ולאחר מכן תראה מה ניתן לעשות מהם (מעט מזה יתאים ללוחמת, מלבד אולי גלימה – היא מתמחה בלבוש מכושף עבור קוסמים דווקא).

 

לאחר שיחה נוספת עם מית'נורן, שבסופו של דבר קצת מתרכך כלפי קל'ריס (ואפילו מביט בה בעניין מסויים), מספיק כדי להודות "טוב, אז את לא כזו גרועה, יחסית לבני-אדם כמובן"), ושומעת שוב את התלונות שלו על אבירים בני-אנוש גסים שמנסים לשים ידיים על עלמות ערפל, ואפילו על 'כלת הערפל האבלה'.

מית'נורן מספר, שבני האדם מאבאריל הטרידו את אלניתיס פעמיים: פעם אחת, הלורד בעצמו רצה לארגן נישואין שלה לבן הבכור, ההולל והדוחה שלו, ופעם אחרת חיזור אינטנסיבי על-ידי לאנתוריון הבן, שהביא לכך שהוא התבקש לעזוב את קלסילדי החדשה.

קל'ריס מנסה 'להסביר' או 'להתווכח' עם העובדות שהיא שומעת בטענה שלורדים לא מחשיבים יופי חיצוני, אלא רק אינטרסים פוליטיים, מה שאומר שהלורד חשב על היחוס של אלנית'יס (מית'נורן טוען שהיחוס שלה מכובד, אבל לא מאד גבוה).

 

בסופו של דבר, מית'נורן מביא את קל'ריס אל המגורים שלה, שנראים צנועים אבל עשויים באורח הולם, כולל אמבטיה חמה.

בשלב זה, לפני שהם נפרדים (מית'נורן אומר שיש לו עוד חובות למלא, אבל יש חשד שהוא מתכוון להצטרף לפגישה של תומכי השליחה האדומה), הפלדין הקודר שהוא אחיה של אלרי שנרצחה, מגיע לראות את קל'ריס ואת הטבעת שלה – שהוא מזהה מיד כטבעת של אחותו.

הפלדין אורג הערפל מסויג מאד כלפי קל'ריס וההסברים שלה; הוא זוכר אותה מהנשף, כמי שנהנתה מהכנסת האורחים של בני לאנתוריון, ולא ממהר לקנות את ההסברים שלה שמיתנה את המצב ומנעה מהיועץ האב לנסות לאסור אותו ("הוא לא היה מעז. הוא יודע יפה מה היה קורה אז"), ומאזין בפקפוק גלוי להסבר שלה על רילגאר, כשהוא דבק בהאשמה כלפי הסייף טילדור, ומזכיר גם את הידיד שלו מורפרין, שהוא מרושע ומעוות לגמרי (עם הנקודה האחרונה, קל'ריס מסכימה).

מהדברים של הפלדין הקודר, וגם מדברים שמית'נורן אמר קודם, מסתבר לקל'ריס שאותו מורפרין היה מעורב בתקרית אחרת כמה שבועות קודם – הוא הרג משרת בהתקף זעם, ולאחר מכן איים לתקוף אפילו את הגבירה אימו שמחתה על מעשיו, מה שהוביל לכך שדווקא היא, במקום האביר המרושע והרצחני הזה – נאלצה לעזוב את העיר.

 

הפלדין עוזב, בהבטחה קרירה שישקול את דבריה של קל'ריס, אבל כעת עליו לחזור לאבל שלו.

בדרך החוצה, הוא מחליף כמה לחישות עם מית'נורן, וכנראה נוזף בו על כך שהוא כרוך אחרי השליחה האדומה, שלדעתו של הפלדין לא ראויה לאמון, והלוואי שתלך כבר ו"תותיר אותנו לאבלנו". מית'נורן מסמיק ומתגונן בלחישות כועסות על כך שנמאס לו מהאבל הנצחי כאן, במקום לגרום לאויבים של אורגי הערפל להתאבל.

 

מאורעות הלילה

הגם שקל'ריס שוקלת תחילה בינה לבינה לנסות לעשות משהו בעניין המגדל, ולו להתגנב לשם כדי לבדוק מקרוב יותר (גם מרחוק היא רואה דמויות מתקרבות לשם – מה שמתאים למידע שהיא קיבלה עוד קודם, שתומכי 'השליחה האדומה' עומדים להפגש לפגישה חשובה במגדל במהלך הלילה). קל'ריס מחליטה בסופו של דבר לותר על הרעיון – ולו מפני שאורגי הערפל אסרו עליה לשוטט לבד ובעיקר להתקרב למגדל, והיא חוששת לעשות משהו שעשוי להתפס כ'רעה תחת טובה' כאשר הם מטפלים בריי'נואורין. במקום זאת, היא שוקעת באמבטיה חמה והולכת לישון.

 

מבט מקרוב יותר במגדל היה מעלה עדויות לטקס או ריטואל שמתחיל שם, שכולל שירה, וגורם לאורות מוזרים לרצד בין האבנים.

 

סמוך לאמצע הלילה, קל'ריס מתעוררת מדפיקות היסטריות על הדלת.

הסייר הצעיר מית'נורן נמצא שם, והוא מעורער ומבועת לגמרי; מהדברים הלא קוהרנטיים שהוא אומר, קל'ריס מבינה שהישוב תחת התקפה, או עומד להיות מותקף בכל רגע; ומית'נורן מזועזע כי הוא ביקש עזרה מהשליחה האדומה טיאליס ומהתומכים האחרים שלה שנמצאים במגדל – אבל טיאליס סירבה בגסות.

כפי שיתגלה ביתר פירוט בהמשך, הלוגיקה של טיאליס היא פשוטה: היא מתכוונת בהחלט להגן על התומכים שלה במגדל, ומבחינתה – כל אורגי הערפל שסירבו לקריאה שלה – שיסתדרו בעצמם, או כפי שהיא תטיח בלעג אחר-כך "שישרקו לבעלי הברית היקרים שלהם, בני-האדם האנ'מירים, שיבוא להגן עליהם".

קל'ריס לא שואלת הרבה שאלות, אלא עוטה במהירות את השריון וכלי הנשק שלה, ואז רצה אחרי מית'נורן החוצה. המגדל למעלה אכן מרצד בכל מיני אורות מוזרים, ושירה טקסית, כמו ריטואל, עולה ממנו; קולות אחרים וגסים בהרבה עולים ממזרח – משם באה ההתקפה של "המון בני-אדם גסים, שודדים או יותר גרוע".

מית'נורן כנראה שלח מישהו אחר שיפעיל אזעקה; כי בעוד הוא וקל'ריס מתקדמים לעבר הצד המזרחי של הישוב (שחלקים רחבים ממנו לא מוגנים בחומה, ויש שבילים מתעקלים שעולים לשם מתוך הגיא העמוק שמפריד בין קלסילדי החדשה לסארקראקט), קרן תוקעת, ופעמון אזעקה מתחיל לצלצל מההיכל של המרפא.

 

ואז, נוחתת על קל'ריס ומית'נורן התקפה נבזית מתוך האפלה, שמתחילה בחזיז קרח שפוצע את קלריס. שלושת התוקפים, למרבה ההפתעה, הם לא שודדי בני-אדם מהסוג שמית'נורן תיאר, אלא דווקא הקוסם אורג הערפל שהיה בשער, ושני לוחמים או שומרים אורגי-ערפל שמצייתים לו.

מקטעי הדברים – גם קריאת הזעם של מית'נורן וגם ההתרברבות של המג, עולה ששלושת התוקפים היו עם נאמניה של השליחה האדומה טיאליס במגדל, ושהשליחה האדומה ואנשיה עוסקים בפתיחת פורטל – אולי כדי לצאת מהישוב דרכו.

אבל, בניגוד לטיאליס ואנשיה, למג הבוגד יש תוכניות אחרות, ולמעשה הוא עובד בשביל המנהיג של השודדים שתוקפים את הישוב, או נמצא איתו בברית, כנראה כדי לקבל את חלקו בשלל או גמול אחר מסרן לורול; חבל לו שהוא צריך להרוג את מית'נורן בדרך – והוא היה מעדיף שהסייר הצעיר היה בין אלו שיצילו את עצמם דרך הפורטל במגדל, אבל כדאי לדאוג שמית'נורן והחברה בת האנוש שלו לא יסתובבו בשטח ויפריעו לתוכניות.

נפתח קרב קשה, שבו קל'ריס סופגת כמה פגיעות מהשומרים של המג (בנוסף לפגיעה של חזיז הקרח בהתחלה); והמג עצמו נאבק בכשפים נגד החיצים של הסייר; אבל בסופו של דבר, קל'ריס מכריעה את אחד התוקפים שלה, והסייר מצליח לשרוד לחש התקפה, ואז לשלח חץ שמשבש את הריכוז של הקוסם, ואחריו עוד פגיעה קריטית ש'עוברת בגרון' של האחרון. אורג הערפל הבוגד מזדגג באמצע הגיחוך המתרברב שלו, ומתמוטט. מית'נורן מתיז משהו על "הנה בדיוק הפרס שמגיע לך, בוגד"; השומר האחרון מנסה להמלט לעבר המגדל, אבל התקפת הזדמנות של קל'ריס ועוד קליעה טובה של מית'נורן הורגות גם אותו.

 

הסייר מתנשף משהו כמו "אני חייב להודות שאת נלחמת לא רע"; וקל'ריס – שרוצה לעודד אותו ולהמשיך לרכך את היחס שלו כלפיה - עונה לו באורח דומה, שהיא רואה שהדרך שבה הוא תיאר את הכשרון שלו בקשת לא היה התרברבות ריקה כמו שהיא סברה בהתחלה.

קל'ריס ומית'נורן רצים מזרחה, כאשר קליע עצום של בליסטרה שורק, פוגע באחד מחלקי החומה ומפיץ סביבו להבות; להבות עולות גם מכמה בתים בצד המזרחי של הישוב. רגע קצר לאחר מכן, ממש בראשית אחד השבילים שיורדים אל הבקע, הדמויות נתקלות פנים אל פנים בתוקפים הראשונים שהעפילו מהגיא במזרח – שנראים כמו שכירי חרב מרושעים, חלקם מטורפים למחצה בטירוף קרב.

כאשר המרחק בין הצדדים מצטמצם, מישהו שנראה כמו קצין מזהה את קל'ריס וצועק לאחרים "הנה הזונה האדמונית, ממש כמו שהקבצן אמר! אלף באן על הראש שלה ועל החלק-מפתח שהיא מחזיקה!"

 

 

 

 

ההרפתקה של ראנ'סיל: התקפה בין צללי הנקיק

 

לאחר שהאימה העתיקה שהתחפשה למנהיג ציידי האוצרות הובסה, ואו'רמי הנכלולית קיבלה את ה'פרס' שהגיע לה מהמכשף העוג שהיא בגדה בו, ראנ'סיל והפלדין המית'ווארי וארדוריל מצליחים לצאת מהמנהרות בלא התקלויות נוספות, ולמצוא את עצמם בתוך הקניונים של סארקראקט.

הדמויות מפלסות דרך ומגששות את דרכן מערבה, כדי לנסות למצוא מוצא לישוב קרוב; וארדוריל, כעת מרשים בהרבה לאחר שמצא את השריון, הנשק והגלימה שלו מהתקופה ששירת באחד המסדרים של שער חורף, אומר שהוא זוכר שממש לא רחוק מאחרוני המצוקים, יש ישוב קטן של אורגי ערפל.

לאורגי הערפל הוא מתייחס בתור "שארי בשר רחוקים", שממש כמו המית'ווארי של שער חורף מאמינים באלת האור, אם כי לכל אחד מהצדדים יש דרכים משלו.

בשלב מסוים, הדמויות עוצרות לנוח ומקימות מחנה עם מדורה, עליה מתבשל תה עשבים שמדיף ריחות טובים; ואגב מנוחה ושתיה, ראנסיל והפלדין הזקן משוחחים שיחה ארוכה. וארדוריל שואל על קורותיה וסיפורה של ראנסיל, ומקבל סיפור חלקי: ראנסיל מספרת על כמה מההרפתקאות שלה, אבל לא נלהבת לספר לו שאמה ואביה נהו אחרי 'האדומים'; וגם לא מזכירה את האוצר במכרה שהיא מחפשת.

לעומת זאת, ראנסיל מספרת לפלדין על הגביע המקולל שקלריס התעקשה לקחת, שהגיע בסופו של דבר לידי איזשהו גנרל כחול מטיל אימה. הפנים של הפלדין מתקדרות, והוא מעיר שאותה חברה של ראנסיל – קל'ריס שמה? – נשמעת לו פזיזה מאד.

בהמשך, וארדוריל חוזר להערה שהעיר גם קודם, בזמן ההמלטות במערות, שכאשר הוא ראה את ראנ'סיל בפעם הראשונה, נועצת סיכה בסוהר המתועב ההוא במסדרון הכלא, היא הזכירה לו מאד מישהי שהוא הכיר פעם. בסופו של דבר, הן פחות דומות מאשר הוא חשב בהתחלה, אבל יש ביניהן עדיין כמה דברים במשותף: צבעים קצת דומים, חזות מעט נערית, יחס... קצת רופף למסורות, כולל אלו של שער חורף והמלכה המוארת.

 

רק בהמשך, כאשר הוא שוקע בתוגה, וממעט דברים שהוא ספק פולט וספק לוחש לעצמו כאשר פניו מופנים לחשיכה, ראנ'סיל מבינה שהוא מדבר על מישהי שמתה, שהיתה קרובה לליבו – מה שמקבל את מלוא המשמעות כאשר הוא ממלמל "תסלח לי המלכה המוארת, אבל... זה לא הוגן כאשר אבא צריך לקבור את הילדים שלו".

 

ראנ'סיל, שדעתה על פלדינים השתפרה למדי במהלך ההיכרות שלה עם הסרן הזקן משער חורף, חשה את העצב ולא יודעת מה לומר, כך שגם היא מתעטפת בשתיקה.

 

זמן קצר לאחר מכן, וארדוריל נדרך ולוחש לראנ'סיל שמשהו מתקרב מתוך החשיכה. הוא חש את הנוכחות המרושעת שלו. ראנ'סיל מזנקת על הרגליים וממהרת להסתתר בצללים, כשהיא מצמידה הגב לפתח הנקיק עליו וארדוריל מצביע, כך שתוכל להתקיף מאחור כל מי שיכנס משם.

וארדוריל שולף את החרב שלו ומבעיר אותה באור לבן; פעם נוספת, נראה שמעבר לקריאות הקרב הפיוטיות שלו, הוא מנוסה די הצורך כדי להמנע מלעמוד באמצע הרחבה ולמנוע מהיריבים שלו טווח נוח לירות בו מתוך החשיכה; ומנגד, הוא יודע להשתמש בקריאות התגר הפיוטיות (מדי?) שלו שנוקבות בשמה של אלת האור, או בנוסח של המסדרים של הרוכבים הלבנים משער חורף ("אלה אחת, מולדת אחת, נסיך רם אחד"), כדי לפתות אותם אליו באורח שמאפשר ל"ידידה הפחות אדוקה שלו" להפיק את המירב מהתגנבות בצללים.

וארדוריל קורא ליצור האפל להתגלות; הוא חש את הנוכחות המרושעת שלו ("בוא אלי, ואני אגאל את האדמה המיוסרת הזו מהרוע שלך!")

היצור עונה מתוך הצללים – ומסתבר שהוא חש בזעם ובתיעוב את הנוכחות של וארדוריל וקסמי האור שלו, ממש כמו שוארדוריל חש אותו; הקול שלו הוא ספק דיבור בלשון עתיקה וספק נהמה שהופכת בהמשך ליללת קרב. ("אתה תגאל את האדמה מהנוכחות שלי? זו האדמה של אבותי, אני אנקה  אותה מהצחנה הלבנה והצורבת שלך, איש חורף זקן!")

 

מהדברים עולה, שהצייד האפל הזה סר למרותו של מלך גדול ש"התעורר עכשיו", והוא רוצה לוודא שלא יסתובבו באיזור שום פלדינים מיותרים כאשר הגל האפל יעלה.

 

היצור, שלא יכול לירות בוארדוריל מתוך הנקיק, מתקדם ביחד עם בעלי ברית מיללים הולכים על ארבע; הוא מתגלה כאיש זאב אל-מת, עטוף בתכריכים, ועוטה שריון ארד חלוד עם מסכת קבורה תואמת ומפחידה, מחזיק קשת שהחיצים שלה זוהרים בשחור ונראים כאילו הם חושפים שיניים בעצמם.

מלווים אותו שני זאבי מלחמה אל-מתים, חנוטים גם הם באופן דומה.

הקרב מתחיל, כאשר ראנ'סיל תוקפת את איש הזאב החנוט מאחור כאשר הוא נכנס לרחבה הקטנה בין הנקיקים; היא לא מצליחה לפגוע בו קשה, והוא משתמש בזינוק הצידה, שבסופו שת יריות שאחת מהן פוגעת בראנ'סיל – אבל לא מצליחה להחדיר לתוכה מחלת כוכים אפלה שהחץ נגוע בה.

שני הזאבים מזנקים על וארדוריל, שפוגע באחד מהם פגיעה קשה עם לחש של אש לבנה, ולאחר מכן ממוטט אותו בהתקפת נשק מדויקת, גם היא בוהקת באור קדוש שכמסתבר פוגע פגיעה קשה ביצורים האלו.

איש הזאב מנסה לירות שוב, אבל ראנ'סיל מקדימה אותו וסוגרת עליו עם תמרון זינוק, שמאלץ אותו להלחם בה פנים אל פנים; שילוב מוצלח בין יכולת קריעה לגזרים של גנב שראנסיל מפעילה, הברכה של הפלדין, והתקפת פטיש קדוש (Smite) שאיש הזאב סופג מוארדוריל סיבוב אחד מאוחר יותר, מכריעה את הקרב. היצור האלמת מתמוטט, צל אפל, כמו עשן, נפלט ממנו, ואז לא נשאר ממנו מאומה מלבד תכריכים רקובים.

בהמשך, מוכרע גם זאב המלחמה האל-מת האחרון. ראנסיל שולה מהמפולת של האל-מת תכשיט קבורה משובץ באבנים פשוטות, וגם כמה מטבעות כסף, שבאופן דומה לכמה שנמצאו במערות, חרוטים עליהם סמלים זאביים, עם כתובת שמשבחת את המלך הגדול בארוג-נאהוגא.

 

 

גאות אפורה עולה

היריבים הוכרעו, אבל קולות נוספים – הפעם של נעליים גסות או משהו דומה, עולים כעת מהמערב. הדמויות מפסיקות את המנוחה שלהן, וממהרות מערבה.

לאחר הליכה מהירה קצרה, הדמויות יוצאות מתוך פתח ניקבה אל הגיא שמהצד השני שלו, במרומי רכס נגדי, מתנשא הצד המזרחי של קלסילדי החדשה, על החומות הלא גמורות שלה והמגדל המוזר שעולה מפאתיה, שאורות מוזרים מרצדים עליו.

הדמויות מבחינות מיד בכך שהישוב של אורגי הערפל עומד להיות מותקף: כוח של כמה עשרות פושטים, רובם בני-אדם שנראים ממש כמו ציידי האוצרות של לורול שצעדו החוצה מתוך מנהרות הכלא (וכמה מהם גדולים יותר), תופס עמדות בגיא ורוב אנשיו כבר מטפסים בשני שבילים שעולים הישר אל הפרצות בחומה של אורגי הערפל.

כמו כן, יצור גדול שמצחקק צחוק מטומטם, מלווה בשכירי חרב אחרים שנשארו מאחור, כבר סיים להתקין קטפולטה, וקליע אבן עצום שורק ופוגע בחומה למעלה. פעמוני אזעקה מתחילים לצלצל מעבר לגיא, ולהבות אדומות פורצות בכמה חלקים בראש המתלול שמול הדמויות.

 

וארדוריל אומר לראנ'סיל שהחובה שלו למלכת האור ולכבוד שלו בתור אחד האבירים של שער חורף, מחייבת אותו להתערב ולנסות לעזור להגן על העיר, גם אם הסכנה גדולה מאד.

ראנ'סיל – הגם שהיא מתרשמת הרבה פחות מחובות מקודשות, ולא ממש אכפת לה ממלחמות או מאורגי ערפל, מחליטה להצטרף בכל-זאת; בין אם מתוך הכבוד אל וארדוריל עצמו, ובין אם מתוך התיעוב שלה לאותם אנשים שהחזיקו בה בכלא, וההבנה שלה שעדיף שכמה שפחות מהם ימשיכו להסתובב ולהרוג אנשים באיזור.

הדמויות מתגנבות אל תוך הגיא בחסות האפלה והמהומה, כאשר ראנ'סיל מקדימה את וארדוריל ומתגנבת אל הגב של קשתים שניצבים לא רחוק מהקטפולטה ויצור המערות המגודל שלידה.

 

 

 

 

הרפתקה משותפת לכל הדמויות: הקרב בפאתי קלסילדי החדשה

 

הערת השה"ם: מכאן והלאה, העברתי את הקרבות תוך ספירת סיבובים, כאשר אחרי כל סיבוב או שני סיבובי קרב של דמות אחת, אני עובר לדמות השניה כדי לוודא בדיוק היכן נמצאת כל דמות מבחינת הקרבות בכל נקודת זמן.

מלבד הקרבות של הדמויות, היו קרבות נוספים בחלקים אחרים של העיר שאותם לא הרצתי, אלא רק התייחסתי לתוצאה שלהן בסוף.

 

קל'ריס מוצאת את עצמה בקרב פנים אל פנים מול שבעה שכירי חרב, אחד מהם קצין, ומגלה בדרך הכואבת כמה טקטיקת הקרב שלה, שמסתמכת על נזק כבד ומהיר עם כלי נשק בכל יד, ומעט מאד הגנה, הופכת למסוכנת במצבים האלו.

למרות הטעיה שהיא מבצעת, שמזייפת אימה וחוסר אונים כדי לפתות את שכירי החרב להיות זהירים פחות, ושיקוי עשן שמית'נורן מטיל על שכירי החרב שגורם להם להשתעל ולסבול מעונשין לגלגולי ההתקפה, קל'ריס סופגת פגיעות מכמה כיוונים, ונאלצת להפעיל את שארית יכולות הריפוי של החפצים הקסומים שלה כדי לא להתמוטט.

בסופו של דבר, לא בקלות, ובסיוע הקליעות המדויקות של הסייר מאחוריה, קל'ריס הופכת את הקרב ומפילה את שכירי החרב הפרועים והמשתעלים סביבה. מהצעקות והגידופים שלהם היא לומדת שהם אכן אנשיו של סרן לורול, ש"יהיה בקרוב המלך של כל המקום המזוין הזה", והם מצפים לשלל אחרי שישרפו את הישוב – גם כסף ושווי ערך, וגם עלמות ערפל.

לאחר שהגל הראשון מחוסל והשרידים שלו נמלטים במורד השביל, מגיע גל נוסף ומוכן יותר; מהנדס מבוגר יותר, שדוחף בליסטה זעירה על גלגלים, ואיתו שני קשתים וקבוצה של לוחמי אויב נוספים.

המהנדס מתפאר ש"החץ המשונן הזה יעשה מאורה נחמדה לתולעים בתוך המעיים שלך, זונה אדמונית"; אבל מופל במהירות משתי פגיעות קריטיות של תמרון "הקשת החזקה של אנסאריון" שמבצע מית'נורן מיתרון גובה, ומתמוטט על הבליסטה הטעונה שלו לפני שהספיק לירות.

מתפתח קרב, שבו מית'נורן נלחם ונפגע מהקשתים של האויב, אבל מצליח בסופו של דבר להפיל אחד מהם; וקל'ריס מסתערת על לוחמי האויב ומצליחה להתגבר עליהם עם שטף מכות מהירות ומוצלחות (מול גלגולי קוביה עלובים למדי מצד המנחה, יש להודות...)

לאחר שהקשת האחרון של האויב נמלט, נשמעת הלמות רגליים כבדות, ואחד מיצורי המערה המגודלים מדשדש למעלה, צוחק צחוקים עבים ומטופשים, על איך שהוא יעשה מקלריס "פטיש, בו-בום, עיסה!"

הקרב מתחדש; היצור המגודל הולם בעוצמה עד שאבנים עפות מהצוק בצד של קלריס כאשר הוא מחמיץ אותה ופוגע בצוק; אבל גלגולים נמוכים, והתקפות מדוייקות של קל'ריס ומית'נורן מצליחות להכריע את היצור, שמתמוטט בכבדות.

 

בינתיים, וארדוריל וראנ'סיל תוקפים יצור מערה גדול נוסף ואת המלווים בני-האדם שלו מסביב לקטפולטה, לפני שהיצור הענקי יצליח להטעין ולירות על העיר שוב.

מתפתח קרב קשה, שבו תחילה היצור הענקי מצליח להלום בוארדוריל ולהעיף אותו למרחק עם הפטיש הענקי שלו; מנגד, ראנ'סיל ממוטטת מיד את אחד הקשתים עם דקירה מהצללים, וסוגרת על קשת נוסף באורח שלא מאפשר לו לירות, והופך אותו לקורבן קל עבור הגנבת.

היצור הגדול מנסה להלום בראנסיל, ובשלב מסוים מפעיל התקפה איזורית שגורמת נזק הלם לכל היריבים שלו; ראנ'סיל מצליחה לבלבל אותו עם מכה מערפלת שמאפשרת לה להסתתר מחדש בצללים, ואז להתקיף שוב בעוצמה שפוצעת את היצור קשה. וארדוריל חוזר לקרב, ולמרות שהוא קרוב להתמוטטות, הוא וראנ'סיל מצליחים למגר את שאר היריבים בכוחות משותפים. היצור הענקי מיבב ומתמוטט.

מלמעלה, אפשר לשמוע את קולות הקרב מכמה מקומות ולראות בתים ליד החומה בוערים; מישהו תוקע בקרן נואשת; וארדוריל שולף את הקרן משער חורף שהיתה באוצר של יצור האימים במנהרות, ותוקע תקיעת קרב משלו – מה שמצליח להסיח תוקפים שטיפסו בשבילים כלפי מעלה ולגרום להם להסתער למטה, בצעקות "בחורים, יש עכרושים מאחורה!"

 

וארדוריל (ששוב מחפה על ראנ'סיל, שמסתתרת בצללים), מותקף כעת בידי שני אחים, שכירי חרב פארילים עם שריונות ומגינים מלאים בקוצים, עם יכולות הדיפה מרשימות שגורמות נזק כבד לתוקפים, וביחד איתם כוח נוסף של שכירי חרב 'רגילים'.

למרות היכולות המרשימות של 'האחים הקוצניים', ראנ'סיל פוגעת פגיעה קשה באחד מהם מאחורה מיד בתחילת הקרב (כל יכולות המגן לא מסייעות נגד דקירה בגב של גנב); וארדוריל מסנוור את 'האחים' באור לבן בוהק, והצמד הופך לטרף קל יחסית עבור הדמויות.

מיד אחרי שהאח הקוצני השני נופל, ושכירי החרב הנותרים מנסים להתארגן, נוחת על האויבים חץ משונן של בליסטרה שנורה מלמעלה: קל'ריס, שהבחינה בקרב בגיא למטה, סובבה את הבליסטרה שמהנדס המצור המת השאיר, למרבה הנוחות, טעונה ומוכנה לירי, והצליחה בגלגול כשרון קשה, שאפשר לה לפגוע בשכירי החרב פגיעה ישירה וקטלנית.

 

 

קרב סופי

לאחר רגע של קריאות מרחוק, קל'ריס וראנ'סיל מזהות זו את זו, ושתי החבורות מתאחדות.

לדמויות יש רגע קצר מאד לדבר. כולל הצגה רשמית של וארדוריל ושל מית'נורן – תוך שהדמויות יכולות לראות עד כמה המית'ווארי ואורג הערפל דומים, ועם זאת גם שונים מאד אחד מהשני.

ראנ'סיל 'מודה' לקל'ריס במעט ציניות על ההצלה המאוחרת, ושואלת היכן ריי'נואורין. קל'ריס מסבירה בקצרה שהיא נפגעה מעקיצה מורעלת של יצור מזעזע, ונמצאת בטיפול של אורגי הערפל.

מיד לאחר מכן, מתגלה לוחם אכזרי למראה עם זקן שחור ופנים מצולקות, שנראה כמנהיג של ההתקפה; הוא רותח מזעם על הדמויות שהתערבו בעניין – ומדבריו עולה שוב, שהוא ו"הבחורים" שלו כאן כדי למצוא את קל'ריס ואת המפתח, ושאם צריך לעשות משהו, נראה שהוא צריך לעשות את זה לבד... או כמעט לבד.

מהחשיכה עולה "החבר הקטן" של המפקד; אנושואיד מערות עצום עטוי איזור חלציים ומחזיק פטיש עצום, מפלצתי ועצום הרבה יותר מיצורי המערה הקודמים, עם פנים שטוחות, עיניים קטנות ועור קרני וקשה; היצור הזה גבוה בהרבה מעוג וגם רחב בהרבה.

וארדוריל נאנח משהו כמו "יש להם ענק מערות. נפלא", ומתייצב בדרכו של היצור עם מגן וחרב בוהקים וקריאת קרב שנועדה למשוך אותו אליו.

 

הערת השה"ם: זה היה אמור להיות קרב קטלני, בעיקר נוכח אובדן עזרה שהחבורה היתה יכולה לקבל אילו קל'ריס היתה חוקרת את עניין 'כלת הערפל האבלה' או המגדל. לרווחתם הרבה של השחקנים, הקוביות של המנחה, עד שלב מאוחר מאד בקרב, הוציאו ממוצע גלגולי התקפה של 5 ומטה.

 

הקרב הסופי נפתח: המפקד של התוקפים מתמוטט במהירות ממספר פגיעות קריטיות שהוא סופג מהדמויות השונות מיד בפתיחת הקרב. מפלצת המערות הענקית מתגלה כאתגר קשה יותר; יש לה כמעט 300 נק"פ, היא יכולה (אם היא פוגעת) להסב נזק כבד – קטלני בהתקפה על יחיד, מעט פחות כבד בהתקפה קבוצתית, ולהעיף יריבים לאחור.

בשלב מסוים, ענק המערות מרים סלע ומשליך אותו בעוצמה רבה במית'נורן שעומד וקולע בו מאחורה, אבל מחטיא אותו בגלגול מביש למדי; הוא מתקיף התקפה קבוצתית שפוגעת בוארדוריל ובקל'ריס, ומעיפה את האחרונה מרחק מרשים אחורה; בשלב מסוים, הוא מעיף גם את ראנסיל ומותיר אותה עם לא יותר מ-12 נקודות פגיעה.

למרות זאת, היצור לא מצליח למוטט אף אחת מהדמויות, סופג התקפות ונזק מכל הכיוונים, ובסופו של דבר, קל'ריס ממוטטת אותו עם שיסוף אלכסוני כפול ("צלב של מוות"), שגורם לו להתיז דם לכל הכיוונים ולהתמוטט. הקרב נגמר.

 

 

סיום: קלסילדי החדשה והמגדל לאחר הקרב

קולות של קרב עולים עדיין פה ושם, אבל נראה שההתקפה נשברה, והשרידים שלה דועכים במהירות. בדיעבד, עולה שלמרות האיום הראשוני בהתקפת ההפתעה (והקוסם הבוגד שעבד בשביל התוקפים), לורול פיצל את הכוח שלו ושלח לכאן בערך שליש או קצת יותר מהאנשים שלו.

בדיעבד, מסתבר לדמויות שהפלדין האבל, אחיה של אלרי, נפל בקרב כאשר הגן על השער במרומי השביל השני נגד כוח גדול של שכירי חרב, לא לפני שהרג כמה מהם ופגע קשה באחרים; ושיש קומץ אבדות ופצועים נוספים.

החשד הישן של מית'נורן בקל'ריס ניצת מחדש נוכח מה ששכירי החרב צעקו על זה שהם באו אחריה, והוא שואל את קל'ריס האם היא זו שהובילה למעשה את התוקפים אל הישוב, או היתה הסיבה שהגיעו. קל'ריס מצליחה להתחמק באמצעות הפעלה מוצלחת של כריזמה, שמפרשת את דברי התוקפים כאילו הם באו לכאן בעקבות מפתח אורגי הערפל, ולא אחריה.

אחרי הפצרות של מית'נורן, ולאחר שנראה שהקרב במזרח הישוב מסתיים או עומד להסתיים, החבורה רצה לעבר המגדל, שכעת עומד אפל ושקט, ורק שרידים דועכים של האורות המוזרים שהבהבו עליו קודם נותרו.

דלת הכניסה למגדל לא שמורה, והפנים שלו שקט וחשוך, מלבד אור אדום דועך בקומת המרתף. מסתבר שבעוד הקרב משתולל, השליחה האדומה טיאליס ותומכיה השלימו את הריטואל שלהם.

 

לעומת זאת, כאשר החבורה עולה לפסגה עליה נמצא המגדל, הדמויות רואות אור אדום נדלק במערב, בכיוון המשוער של העיירה ואלקוריל וטירת לורד אבאריל מעליה – עיקר הצבא של לורול תוקף את אבאריל ממש כעת, וחלקים מהעיירה, אם כי לא הטירה (עדיין?) כבר עולים באש.

 

הדמויות נכנסות למגדל, ורואות אכן שנאמניה של טיאליס נעלמו; ורק שרידים של מה שנראה כמו פורטל אדום עדיין מרצד באמצע קומת המרתף.

כאשר החבורה מתקרבת, מסתמנת מתוך האור האדום הצללית של טיאליס; השליחה שכמו שהכינוי שלה רמז, נטשה את הלבוש הלבן והתכול של אורגי הערפל לטובת גלימות אדומות בוהקות.

הצללית של השליחה לועגת למית'נורן, שמתפרץ עליה בכעס על כך שהיא ואנשיה לא נקפו אצבע כדי לעזור להגן על קלסילדי החדשה. היא שבה ואומרת שחיי אורגי ערפל שלא נענו לקריאה של הנסיכות החדשה בצפון (בצפון היבשת המערבית) שווים מבחינתה כקליפת השום, ו"שישרקו לחברים בני האדם שלהם שיבואו להציל אותם".

השליחה אומרת משהו על עידן חדש לאורגי הערפל שיקימו את הממלכה שלהם מחדש, הפעם עם בני ברית חדשים, ולא עם האנ'מירים הבוגדניים או בני אדם בכלל, והצללית שלה מתפוגגת כאשר שרידי הפורטל דועכים לגמרי. וארדוריל מעיר בעצב, שהמלחמה פגעה בכל מאמיני אלת האור וגם ברבים אחרים – אבל כמה מאורגי הערפל האלו בחרו בנתיב אפל מאד.

ראנסיל מגלגלת עיניים – מבחינתה, טיאליס והחבורה שלה יכולים להעלם מכאן, כמה שיותר מהר, ועדיף שילכו לכל הרוחות.

 

בעוד החבורה דנה בזה, קורה משהו, בהתחלה לא ברור. וארדוריל נרתע לאחור, כמעט קורס, שם יד על גרונו כאילו הוא נחנק. החבורה מנסה לבוא לעזרתו, חושבת בהתחלה על תוקף בלתי נראה, אבל הפלדין מתאושש בהדרגה, ורק לוחש דבר לא ברור על "משהו אפל, משהו נורא..."

לרגע, העוצמה של הדבר האפל כל-כך גדולה, שגם דמויות בלי קסם חשות גל צונן כמו מוות, ויכולות לשמוע הד של יללה רחוקה... בניגוד לאש שהציתו אנשיו של לורול, הכוח האפל הזה בא מהכיוון ההפוך – עמוק במזרח, מתוך הכוכים של סארקראקט.

וארדוריל מתאושש, ואומר שקסם מוות בעוצמה אדירה הוטל אי-שם בכוכים. כל-כך חזק שהוא חש את הנשיכה האפלה שלו ממרחק עצום.

 

החבורה יוצאת מהמגדל, כדי לברר מה קורה בקלסילדי החדשה, אחרי שטיאליס וחסידיה נעלמו בלא להותיר עקבות. בחנות הבגדים, קל'ריס מגלה את הגלילים שהשאירה בעלת החנות, שעזבה עם חפצי הערך האחרים שלה, לתמיד. לגלילים מוצמד פתק חפוז, שבו האוגרת כותבת שהיא אורגת ערפל ישרה, והיא לא תשפיל את עצמה לגנוב – גם לא מבת-אדם, ולמרות שהיא ובני-האדם "אויבים מעכשיו והלאה".

 

הערת השה"ם: החבורה, אחרי שתסיים את ענייניה בקלסילדי החדשה, ותבדוק מה מצבה של ריי'נואורין, עומדת בפני בחירה – האם להמשיך מערבה, כדי לסייע להציל את אבאריל משכירי החרב של סרן לורול (כאשר כזכור, העיר נשארה כמעט בלי הגנה, כאשר יתכן מאד שחלק מהשומרים שנותרו קשורים עם לורול ועובדים בשבילו), או להעמיק אל האפלה של הכוכים במזרח, כדי לברר על הכוח האפל שהתעורר שם, ובמידת הצורך להתמודד עם מה שהוא יצר, אם יצר.

החבורה בוחרת, באופן נחרץ מאד, להמשיך אל אבאריל ולהתמודד עם שכירי החרב של לורול (גם במחשבה שאפשר עוד להציל אנשים בעיר), ולא עם הצללים בתוך הכוכים.

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.