פרק 4: חזית אפורה

 

חלק ב'

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

בעקבות מה שקרה בסיום פרק 3, החל מפרק זה דמויות השחקן הופרדו ולכל אחת מהן הורצה הרפתקה נפרדת במקום אחר, עם דב"שים אחרים.

 

 

ההרפתקה של קל'ריס

 

פתיחה: הדרך אל השער

לאחר התייעצות קצרה, קל'ריס וריי'נואורין מחליטות להתחמק מהעיר דרך שער צדדי ולהגיע בדרך עקיפין אל הישוב של אורגי הערפל שליד הכניסה לבקע של סארקראקט. שם, קל'ריס רוצה לחפש את אורג הערפל שהתפרץ לנשף של לאנתוריון, לספר לו (גם אם במאוחר) על המקום בו מצאה את הטבעת של אחותו המנוחה, ולחפש רמזים לאישה האפורה ולמקום המצאה של ראנ'סיל.

ריינ'ואורין מוליכה את קל'ריס לרחוב 'מחוספס' שיורד לשער צדדי שהיא וטל'אורין היו מתחמקות דרכו מהעיר כאשר היו נערות צעירות. ליד השער האפלול שבקצה הרחוב, הדמויות שומעות קרקוש קערה של קבצן, מלווה בגסויות ובנגזרות שונות של השורש "ז.י.נ" – וריי'נואורין חושדת שזה אותו קבצן מפוקפק, אלטור פה-זבל, שדיבר עם המשרתת השיכורה של הדוד שלה, והיא עצמה עקבה אחריו אחר-כך. היא חוששת שאותו אלטור עובד בשביל הפושעים שקשורים ברילגאר שמונה-אצבעות המנוח.

 

מיד לאחר מכן, הדמויות מותקפות בידי פושעים שסרים למרות של הבוס של רילגאר ("L" או סרן לורול, בשמו המלא). ההתקפה מובלת בידי בריון עצום בשם "קארבול בלי צוואר" – איש עם גוף דמוי שור שנלחם בשני גרזינים, ומתמחה בגרימת דימומים אכזריים עם התקפות מהירות ומסוגל להשתמש בהם כדי לרפא את עצמו. נסיון של קל'ריס להשתמש בכריזמה כדי להרתיע את הבריונים ולמנוע את הקרב נכשל.

קארבול הוא יריב מסוכן שפוגע בקל'ריס קשה ומאלץ אותה להשתמש בריפוי כדי לא להתמוטט; אבל בסופו של דבר, בעזרת הברקים של ריינ'ואורין, קל'ריס מצליחה להפיל אותו; ומיד לאחר מכן, מצטרפים לקרב שני שומרי עיר מושחתים שצועקים לדמויות "שהן חשודות ברצח ועצורות, בשם הלורד" – אבל ברור למדי לחבורה בשביל מי האנשים האלו באמת עובדים, ושהצעת הכניעה שלהם היא למעשה גזר דין מוות.

הקרב נמשך, והחבורה מצליחה בסופו של דבר לנצח ולהרוג את רוב הבריונים, כולל את כל אלו שאפשר היה לחקור אותם. על הגופה של קארבול יש פתק מ"L" שאומר משהו כמו "הרוצחות של רילגאר יעברו כאן. אם הן יצליחו לברוח, אני אדאג שתהיה באמת בלי צוואר".

מיד לאחר מכן, הדמויות רואות את הקבצן אלטור פה-זבל, גבר מבוגר לבוש גלימה חומה מטולאת, עם שיער אפור מוזנח, מדדה לעבר הקרב ומגיב באכזבה גלויה לכך שהדמויות 'רוקנו' את הגופות לפני שהוא הגיע.

 

 

החקירה של אלטור פה-זבל

קל'ריס מנסה לפתות את פה-זבל עם קומץ מטבעות, הגם שבשלב מסוים היא מאבדת סבלנות ומאיימת עליו בחרב, אחרי כמה גסויות שהשמיע שנראות לה כאילו הוא מנסה 'להשכיב' אותה. ריי'נואורין חסרת סבלנות, כולה נגעלת מהצחנה שנודפת מהקבצן, ומוכנה די בפזיזות להכפיל את הסכום שמוצע לו – רק שיאמר את מה שהוא יודע ויסתלק.

אלטור מתחיל לילל נוכח האיומים, שהוא 'לא מבין' איך יתכן שאישה ממעמד גבוהה 'עם סמל מפונפנן על השריון ובטח איזה קוד שלם של כבוד מזדיין' מסוגלת להשמיע כלפי איש מסכן כמוהו ("שלא מסוגל להתגונן מעכברוש בביוב, ואפילו לא זיין כמו שצריך כבר חמש שנים").

בסופו של דבר, הדמויות סוחטות מאלטור שקורבול בלי-צוואר הבטיח לו עשר מטבעות נחושת אם ילך לרחרח בבית של חרש הנשק לאנסוריון, כי הוא מכיר את המשרתת השיכורה קאנתרה ("אני והיא הולכים הרבה אחורה. לא תמיד היא נראתה כמו סחבה טבולה במשקה חריף, אתן יודעות"). הוא מילל לדמויות – בין אם מפחד אמיתי ובין אם כדי להגדיל את התמורה – שהוא מפחד לדבר, כי האנשים שעובדים עם קארבול-עכשיו-באמת-בלי-צוואר יפתחו לו את הגרון אם הוא ידבר ("הייתי נשבע באבנים הנוצצות המזדיינות, אם הייתי מאמין בהן!").

 

בסופו של דבר, הוא משתכנע מספיק בכדי להתקרב לדמויות עם חיוך אווילי וממתיק סוד (מה שמגביר את הצחנה וגורם לריי'נואורין להשתעל ביאוש), והוא מוכן לספר להן על שיחה בין האביר הצעיר והמגעיל "מור משהו" (מורפרין הצעיר והאכזרי, שמוכר לקל'ריס היטב מהנשף של לאנתוריון) לקארבול בלי צוואר שהוא שמע במקרה, אבל הוא מבקש עוד טובה קודם.

הוא מרים בלי בושה את הגרב המצחינה שלו, ומבקש מהדמויות לשלוף משם "איזה קוץ ארור שנכנס אליה". קל'ריס שמבינה את העניין לא נכון, שולפת חרב, אבל ריי'נואורין נושפת בכעס ומשתמשת בקסם משיכה כדי לחלץ את הקוץ מתוך האריג המצחין. בסופו של דבר, הקבצן מספר לדמויות את הסיפור הבא:

 

בתקופה שמעט אנשים זוכרים, עוד לפני מלחמת הורד האפור וההתנפצות הגדולה, בטירת אבאריל שלט אביו של הלורד הנוכחי, והוא היה רוצח וסוטה שהעסיק סביבו אנשים אפלים מאד. היהלומן המפוקפק אומ'גניר עבד בשבילו, וידע המון סודות אפלים שמתו יחד איתו כאשר הוא נתלה – כנראה בראשית תקופת שלטונו של לורד אבאריל הנוכחי. הסוד הכי חשוב קשור לאבן חן נדירה מאד ומכושפת, שאומ'גניר התפאר שלעולם לא תמצא. אומרים שהיא חבויה בקבר שלו – אבל אי אפשר לחטט סתם כך ולמצוא אותה (הקבצן רומז בלי בושה שגם הוא ניסה לחפור שם).

ממה שאלטור שמע בשיחה של מורפרין וקארבול, המפתח שיסיר את כישוף המגן ויאפשר לקחת את האבן, הוא מפתח אורגי ערפל ("המזדיינים החיוורים ההם, שלא מסוגלים להפליץ בלי לדחוף פנימה איזה אור כוכבים או פרחים לפחות פעמיים-שלוש"). אבל המפתח נשבר וחולק לשלושה חלקים – ואלטור יודע, לטענתו מהשיחה ששמע 'במקרה' על שניים מהם:

הראשון נמצא קרוב מאד לעיר, בנקיק מאחורי דלת סודית מאחורי מפל אפור ומגעיל (אלטור נותן לדמויות כיוונים כיצד למצוא את הכניסה), שם מסתתר אורג ערפל שהתעוות והלב שלו השחיר לגמרי, עד ש"המזדיינים החיוורים" האחרים נידו אותו מהישוב שלהם. יש לו שם שומרים "לא כולם הולכים על שתיים", והוא עוסק ב"חליבת רעלים" (אלטור תוהה בתמימות אם מדובר בזה שיש לו חווה של חצי-פרות וחצי נחשים").

השני נמצא אצל אורגי הערפל בקלסילדי החדשה. הם נעלו אותו באיזה תא מוגן היטב בתוך איזשהו מגדל.

 

אלטור נשבע בכל היקר לו, שהוא (וכנראה גם מורפרין וקארבול) לא יודע היכן החלק השלישי.

 

קל'ריס משחררת את הקבצן, אחרי שהוא מקבל בשכרו לא פחות מחמישים מטבעות נחושת, ואלטור מדדה משם והלאה עם כיסים מלאים וחיוך מטופש, לא לפני שהוא נפרד מהדמויות בנפיחה גסה ומסריחה במיוחד שהוא פולט כאשר הוא מסתובב ומתחיל ללכת.

הדמויות חוזרות להתקדם, לא לפני שקל'ריס נוזפת בריי'נואורין שהיא פזיזה מדי, בעיקר במה שנוגע לחלוקה מהירה של כסף. הדמויות חומקות דרך השער, אחרי חיפוש מהיר בחדרון המשמר ממנו הגיעו השומרים המושחתים, שכעת הוא ריק לגמרי (הדמויות לא מוצאות הרבה, מלבד משקה זול, מזון, רישומים שגרתיים וכמה ניירות עם ציורים גסים של נשים ערומות, כולל אחד שדומה באורח חשוד לאלאנדרין). אז, החבורה מסתלקת, בין היתר מפני שריי'נואורין חוששת שבקרוב יופיעו עוד שומרים, ואי אפשר לדעת מי במשמר העיר עובד עם לורול ועם שאר החלאות – ובכלל, עדיף להסתלק לפני שהדמויות יצטרכו לענות לשאלות בדבר שני שומרי עיר מתים.

 

 

המערה של סילתורל המטורף

הדמויות חומקות דרך השער הצדדי שכעת אין איש ששומר עליו. ממזרח לואלקוריל ומדרום לדרך העתיקה שיוצאת מהשער המזרחי הראשי שלה אל עבר פתח הנקיק של סארקראקט (וגם הישוב של אורגי הערפל שנמצא לא רחוק מהכניסה אליו), יש ארץ של קניונים לחים, עם שיחים קוצניים ועצים ננסיים. מהר מאד, החבורה מגיעה להתפצלות – הקניון הגדול יותר נמשך לעבר הדרך, אבל מעבר צדדי ולא מרשים במיוחד חומק דרומה, בדיוק לכיוון שאלטור אמר לדמויות שבו יהיו מפל עם דלת סודית מאחוריו.

החבורה מהססת האם ללכת לשם או ללכת קודם לישוב הרחוק בהרבה של אורגי הערפל, ובסופו של דבר מחליטה לחקור את הכיוונים שאלטור מסר – כי המפל קרוב בהרבה, ולחזור לכאן אחרי הליכה של שעות יהיה בזבוז של זמן יקר.

הדמויות הולכות לפי הכיוונים שקיבלו מהקבצן, ומגלות שהוא אמר אמת לגבי בריכה אפורה דלוחה שמפל דקיק של מים מזוהמים נופל לתוכה מאחד הקירות. הדמויות מפלסות דרך בין שיחים קוצניים מאד, וקל'ריס שולפת לשם כך את חרב הנארישקה הקסומה שלה, שבדרך-כלל היא לא משתמשת בה הרבה, אבל היא נחשבת טובה מאד בהתמודדות עם צמחים ופילוס דרך. הרעיון מוכיח את עצמו כיעיל, כאשר קל'ריס מצליחה לגדוע בזמן זמורה ממולכדת מלאה בקוצים ארסיים ש'התכוונה' להצליף בדמויות מהצד.

הדמויות מגיעות למפל הדקיק, ואכן מוצאות מאחוריו קיר הזזה כבד, עם איורים חרקיים למדי, ורונות שהמשמעות שלהן כפי שקל'ריס מפענחת, קשורות לאריגה. קל'ריס מזיזה את הקיר באורח מהיר יחסית, מהר מספיק כדי לשלוף את החרב ולהמנע מהפתעה, כאשר שני שומרים צווחים עטים עליה מהצד השני; הם נראים כמו בני-אדם שהעור שלהם הפך סגלגל-עכור וקרני, לבושים רק באיזורי חלציים מצחינים, ומחזיקים חרבות מעוקלות; העיניים שלהם כבויות והפה שלהם מורחב באורח לא טבעי ומטפטף רעל. היצורים מלקקים מפעם לפעם את החרבות שלהם כדי להרעיל את הלהבים, ומסוגלים גם ליריקה של רעל שגורמת נזק כבד וחולשה זמנית.

היצורים צורחים בקול שנשמע כאילו הפה שלהם מלא בשמן, ותוקפים את קל'ריס. החבורה מכריעה את שני היצורים במהירות, בשילוב בין מספר מכות חרב מכוונות היטב, לברק של ריי'נואורין שקופץ בין הצדדים של השער ופוגע באחד היצורים פגיעה כפולה. מנגד, קולות שמנוניים אחרים עונים בצווחה רחוק יותר, כך שנראה שכל השרצים במבוך כבר יודעים שהדמויות פלשו פנימה (או כמו שריי'נואורין אומרת בציניות 'צלצלנו בפעמון הכניסה').

 

הדמויות מוצאות את עצמן בתחתית של מערה דמוית קניון (אם כי בהמשך יתברר שיש לה תקרה עם זיזים חדים, פשוט גבוהה מאד ולא ניתן להבחנה מלמטה), שנמשכת דרומה, עם שני פתחי מערה בקיר המזרחי; ולפי גשר החבלים שתלוי בגובה חמישה-שישה מטרים מעל המערה, ממש ליד הכניסה, יש למערה גם מפלס גבוה יותר. הקירות מלאות באצות, פטריות מוזרות וקורים, וזוהרים באור סגול מיסטי חולני, שהופך את כל המקום לדומה להזיה סגולה, עם טווח ראיה נמוך יחסית.

הדמויות מתקדמות בזהירות, ודרך שימוש נכון בראי-יד, הן מגלות ארבע שומרים נגועי-רעל נוספים (בדיוק מאותו סוג שנלחם בהן קודם) מתחבאים בתוך המערה המזרחית הקרובה יותר. קל'ריס תופסת עמדה ומבצעת תמרון שמפתה את השומרים להגיח ולהתקיף – מה שהופך את עמדת היתרון ההתחלתית שלהם לחסרון.

מתפתח קרב קשה, כאשר שומרים נוספים רצים על גשר החבלים ויורקים רעל מגבוה; קל'ריס סופגת כמה וכמה פגיעות, שמבהירות לה כמה הטקטיקה ההתקפית שלה עם שתי חרבות יכולה להיות חסרון מול מספר גבוה של אויבים עם יכולת פגיעה טובה; ריי'נואורין מזעזעת את הגשר למעלה עם לחש חדש שלמדה, שפועל כמו 'איל ניגוח עשוי מרעם', ומעיפה את מי שעליו לגובה (כאשר היא מכוונת את הלחש מלמטה מלמעלה), כדי שיתנפץ על הרצפה לנזק כבד לאחר שני סיבובים.

באמצע הקרב, מופיע על הגשר למעלה קוסם צעיר מעוות, כנראה וארתארי במקור, וכעת מורעל לגמרי, עם פנים תפוחות ולוע מורחב כמו של השומרים. הוא מנסה לגרגר "אני קוסם גדול!" ולהטיל חזיזי רעל מלמעלה, אבל הדמויות מצליחות להכריע אותו במהירות יחסית, בין היתר באמצעות לחש משיכה של ריי'נואורין. קל'ריס מצליחה להתגבר בסופו של דבר על השומרים שעל הקרקע, כולל שומר פצוע והלום נוסף ש'נחת' מלמעלה אחרי נזק נפילה כבד, והקרב דועך.

 

החבורה מציצה למערה ממנה הגיעו השומרים, שנראית כמו מקום שפעם שימש לכליאת חיות, וכעת יש בו קקונים רוטטים שנראה כאילו נטוו בידי עכבישי ענק. בקצה השני של המערה, יש דלת סורגים סגורה שמאחוריה עולים בעבועים וריחושים מגעילים.

קל'ריס מתחילה לפתוח בזהירות את הקקונים, במטרה לבדוק האם יש שם מישהו שעדיין אפשר להציל.

אחד הקקונים ריק, מלבד מטבעות ישנים; אחר מכיל קורבן ש'צומק' לגמרי בידי משהו ששתה את הדם שלו, והשרידים שלו נופלים על קל'ריס ומתפוררים. בין השרידים שלו, הדמויות מוצאות שיקוי של פלסמה חיה באיכות ירודה (אבל עדיין נדיר ושווה לפחות 700 באן); קקון אחר הוא ריק, אבל מכיל חומר דביק שאפשר לגרד ממנו, ושדמות עם כשרון אריגה יכולה להפוך אותו לגלילים של משי עכבישים קסום.

(בהמשך, הדמויות ימצאו עוד מהחומר הזה, די הצורך כדי לאפשר לאורג חמישה נסיונות להפקת גלילים).

 

קקון נוסף, לעומת זאת, מכיל אסיר שכבר התעוות לגמרי (והפך זהה לשומרים המעוותים של המקום), שמכניס לקל'ריס יריקה מטווח אפס; ומיד לאחר מכן נכנסים לחדר שני שומרים מעוותים שמנסים להתקיף את ריי'נואורין מאחור.

מתפתח קרב קצר שבו השומרים מוכרעים בלא שיצליחו להסב הרבה נזק, אבל הוא תורם מאד להתפתחות ההתשה של הדמויות, בעיקר של ריי'נואורין.

 

מיד לאחר שהדמויות חותכות את הקקון האחרון, הדלת הדרומית נפתחת ודרגה גולש קדימה יצור מתועב במיוחד, שנראה כמו תערובת מגונה בין פלסמה רוטטת, שש רגליים ושמונה עיניים, וצורת גוף שמזכירה חיקוי גס לגוף נשי. היצור, שקורא לעצמו "מאמא" מלווה בסייר פארליל מטונף ומלא בפצעים, שנראה נשלט לגמרי על-ידה, והוא מתנודד בכבדות אחריה ("האבא יסלח לי... הקורים... הקורים... חייב... לציית...")

"מאמא" מדברת אל תוך הראש של הדמויות, שואלת "מה יש לנו כאן? שמנמנות מקומרות עסיסיות? בדיוק בזמן, השותף הקודם שלי כבר לא מאד עסיסי, וגם לא חמדמד כמו בהתחלה. בואו... בואו אל מאמא".

 

'מאמא' היא מפלצת מסוכנת מאד, ולמרות ברק של ריינואורין שפוגע בה פגיעה קשה מיד בתחילת הקרב (וגם ממוטט את הסייר הנשלט חסר הכרה לפני שהוא מספיק לפעול), וההתקפות של קל'ריס שפוגעות בה במהירות, היא מצליחה לפגוע בחזרה ולהסב נזק כבד.

היצור מסוגל להטיל חזיזי רעל – שלושה בבת אחת, לעקוץ עקיצה נוראית, משתקת ומחדירת מחלה, אבל היכולת המסוכנת ביותר שלו היא לחש מנטלי, שגורם לדמויות לראות אותו כאישה יפיפיה שפורשת ידיה עם קול מלטף ומצווה, שדורש גלגול קשה נגד כוח רצון (שהיה קשה יותר עבור כל מי שנמשך אל נשים). ריי'נואורין נכשלת בגלגול, מתהפנטת וסופגת עקיצה קטלנית שמפילה אותה מיד לרצפה; לאחר מכן יתברר, שמלבד התשה נוספת, העקיצה ניגעה את ריי'נואורין במחלה שהולכת ומתגברת בהדרגה, וגורמת לה מפעם לפעם להזיות, שיעולים עם חולשה, והוצאת ריר שמתגבש למשהו שדומה לקורים כאשר היא משתעלת.

 

קל'ריס מצליחה – לא בקלות – להכריע את 'מאמא' שמתחילה להתמוסס לשלולית מגעילה של פלסמה רעילה, ואז היא מנסה לטפל גם בריי'נואורין (שמתעוררת במהירות, אבל נגועה במחלה ובהתשה בדרגה 2), וגם בסייר ביש המזל, שנראה חולה ומבולבל עוד יותר מריי'נואורין.

הסייר, ששמו מארבור, מלרלר דברים שהם לא תמיד קוהרנטיים ביחד עם מילות תפילה לאבא בעל הקרניים; ומבין השיטין, עולה שהוא סייר מצבא פארילי עויין לאבאריל, שנשלח לחקור את המעברים ליד העיר בידי מישהי בשם "ראלר" – אבל במקום להשלים את המשימה הוא נתקל ביצורים שעקצו והכריעו אותו. למרות שהוא מלרלר עלבונות ודברי שטנה כלפי הכופרים האנ'מיריים, קל'ריס מצליחה בקלות לגרום לו ללכת אחריה ולציית לה – בין אם משום שהוא מבולבל ונטול כוח רצון, ובין אם משום שהוא מבין שגם לאנ'מירים ופאר'ליל כדאי לשתף פעולה מול שרצים רעילים ואוכלי-אדם.

קל'ריס בודקת את החדר ממנו יצאה 'מאמא', שהוא מערה שמתחברת שוב למערה הראשית (דרך הפתח המזרחי הרחוק יותר שהדמויות ראו בהתחלה); ומגלה קדרות מבעבעות עם רעל, שיקויי רעל, את הדרגש אליו 'מאמא' קשרה את מארבור ועקצה אותו, וחביות מלאות ביצים שחורות רוטטות, שקל'ריס שורפת מיד. בתוך הזבל, הרעל והשרידים בחדר, יש גם עוד חומר לגלילי משי עכביש; אבקת אבני חן יקרה, כמה מטבעות ושיקוי ריפוי קשה.

 

החבורה מהססת מאד האם להמשיך – קל'ריס עדיין מחזיקה מעמד בלי התשה (בעיקר בגלל כשרון 'איש הברזל' שלה), אבל שתי הדמויות האחרות בהתשה מדרגה שניה, בתוספת מחלה. בסופו של דבר, החבורה ממשיכה בזהירות, ובוחנת את החלק הקיצוני של המערה המרכזית.

מהקצה של המערה, יש מעין מגרעת משופעת שעולה למעלה, אל המפלס הגבוה יותר, וממש בקצה יש בור שיורד למטה, שסביבו מפוזרים שרידים של יצורים, ומתוכו עולה זוהר סגול-כחלחל. החבורה מחליטה לנסות את השיפוע – ומתמודדת בקלות רבה יחסית עם שני שומרים מעוותים נוספים חמושים בכלי יריה שמנסים לצלוף בדמויות מלמעלה; אחד מהם סופג נזק כבד מהסייר שעם החבורה, והשני נתפס בלחש משיכה של ריי'נואורין שגוררת אותו הישר אל החרב של קל'ריס.

קל'ריס עצמה, מהנקודה הזו והלאה, מתפשרת על הנזק שהיא גורמת ועוברת למוד הגנתי יותר, שבו היא משתמשת במגן משובח (אבל לא קסום) שהיא הורידה קודם מאחד משומרי העיר המושחתים.

 

מעל השיפוע, יש מסדרון שבצידו האחד תהום שנופלת למפלס הנמוך יותר, ובצידו השני קיר מלא כולו בקוצים, איזובים ופטריות. הוא נמשך אל תוך האור הסגול המתעתע, כנראה לעבר גשר החבלים שהדמויות ראו קודם.

קל'ריס מובילה בזהירות, ומצליחה להבחין ברגע האחרון שחלק מהקיסוס נע; מתוך הקיר יוצא גולם ענקי בעל צורה אנושואידית, שעשוי כולו מקיסוס וקוצים.

האבחנה של קל'ריס מאפשרת להמנע מ'נגיחה' שהיתה יכולה להעיף אותה אל המפלס שלמטה, ובמכת נגד של הנארישקה המעוקלת שלה, לפגוע ביצור פגיעה לא נהימה. הגולם נוהם ומנסה לחבוט שוב בקל'ריס, ולאחר מכן גם לשלח ברד של קוצים רעילים בכל החבורה; ריי'נואורין עוזרת לקל'ריס בעזרת שרביט חזיזי האש שלה, שבאורח לא מפתיע, מתגלה שהיצור פגיע להם מאד.

בסופו של דבר, הגולם הקוצני הענק מוכרע ומתפורר לערמה של צמחים (שמתוכם, בעזרת הסייר מארבור, החבורה מפיקה מספר מנות צמח שימושיות), אבל קל'ריס נכנסת סוף-סוף להתשה, ושתי הדמויות האחרות קרובות מאד להתשה בדרגה 3.

 

החבורה מתקדמת כעת אל עבר סוף המסדרון, ממנו נמתח צד אחד של גשר החבלים ועולה לצד השני של המערה, שם יש מתלול שמעליו איזשהו פסל גדול ומטושטש.

הדמויות מצליחות לאתר חריטה רונית על הגשר עצמו, ועוד אחת על הקיר לידן – כנראה סוג של מלכודת אכזרית מאד לאויב שינסה להסתער לאורך הגשר. ליד הפסל עצמו כורעים שלוש צורות דמויות אנוש – שניים מהם, נראים כמו קוסמי רעל צעירים ונפוחים מהסוג שהחבורה התמודדה איתו בקרב קודם; והשלישי אורג ערפל גבוה ומעוות לגמרי, שהפנים והגוף שלו מלאות בחורי עקיצות מזעזעים.

 

 

קרב סופי מול סילתורל והמשרתים שלו

קל'ריס מבקשת מריי'נואורין לנסות לנטרל את הרונות הממולכדות, מה שהקוסמת, למרות עונשין כבד, עושה בהצלחה; ואז היא לוקחת הימור אחרון (לא לפני שהחבורה קשרה חבלי מילוט שיאפשרו לכאורה לדמויות לנסות לגלוש למטה ולהמלט למפלס התחתון ולעבר הכניסה, אם הדברים יסתבכו) – ומסתערת לאורך הגשר לעבר המתלול שאחריו.

אורג הערפל המעוות צורח לשני הקוסמים הנפוחים בקול אנושי רק למחצה "אני צריך זמן. תעצרו אותם, גלמים, או שאתן את שניכם למאמא"; שני הקוסמים מתקדמים כדי להכנס לטווח שרביטים מקל'ריס. אחת מהן היא אורגת ערפל צעירה לשעבר, שחצי מהפנים שלה התמוססו. היא מריחה את הכישוף שסביב ריי'נואורין ולוחשת שהיא צמאה, היא כל-כך צמאה; השני הוא וארת'ארי מטורף ונפוח, שאולי מתבלבל בין קל'ריס לבין אנשים אחרים שהוא שונא, וצורח משהו כמו "וארסימיר הבוגד שלח אותך? הוא יתחרט שזרק אותי! את פירני המלשינה אני אתפוס ראשונה, ואשתה אותה כשהיא עוד חיה!"

 

שני הקוסמים המעוותים מוכרעים במהירות; לא לפני שאחד מהם פוגע בקל'ריס עם חזיז רעל, והאחר מזמן סוג של סליים כתום מגעיל שמתחיל להתקדם אל עבר ריי'נואורין ומארבור; ריי'נואורין מתעכבת כדי להטיל לחש של קיר כוח, שחוסם את הסליים למשך כמה סיבובים, בעוד היצור חסר הבינה ממשיך לתקוף אותו בהתמדה (במקום למשל להסתובב אל קל'ריס ולתקוף אותה מאחורה).

מנגד, הדרך בה החבורה השקיעה את תשומת הלב בקוסמי הרעל הצעירים, מאפשר לאורג הערפל המעוות שני סיבובים שבהם הוא שולף שיקוי מוזר ומבעבע כשהוא מפזם השבעה מסובכת, ואז שותה אותו.

 

הערת שה"ם: השיקוי הוא מה שיאפשר לאורג הערפל המעוות את המטמורפוזה בחלק האחרון של הקרב, ובאופן כללי, יהפוך אותו למסוכן בהרבה.

 

לאחר שסיים לשתות את השיקוי אורג הערפל המעוות שולף שתי חרבות שנוצצות באור חולני, ונראה כאילו הן שורצות במאות חרקים ארסיים, ומזנק על קל'ריס בקלילות כזו, כאילו כוח המשיכה בקושי משפיע עליו. הוא צועק משהו על כך שאלת האור מתה או חשובה כמתה, האחרים לא מבינים את זה, אבל עכשיו יש לו אדון אמיתי, עתיק, חזק ורעב.

קל'ריס צועקת לאחרים לעזור לה, כשהיא מנסה להתגונן מפני ברד התקפות קטלניות; בנוסף להתקפות הנשק, הוא מטיל קסמים שנראים כמו גרסה מעוותת של לחש ה"זעם" של זאגליט; קלריס מצליחה בגלגול הצלה, ולכן סופגת רק נזק, בלא השפעה של 'זמזום' שהיה יכול להכשיל את הריכוז שלה ולמנוע ממנה להשתמש בתמרוני נשק.

לאחר חילופי מהלומות, למרות הנזק הכבד שהדמויות ספגו, אורג הערפל מוכרע באמצעות שיסוף מהיר של קל'ריס; הוא צורח וקורס כשהוא צורח משהו כמו "כן אדון, אני שומע, העבד שלך שומע. אני בא! אני בא!" ואז, הגוף שלו מתפוקק כמו נשל ומשחרר פיצוץ רעיל (שלא מצליח להסב לקל'ריס הרבה נזק), ומתוכו הוא בוקע מחדש בצורת חרק מכונף מעוות עם ג'ל שנוזל מהכנפיים שלו ולוע עצום.

 

קל'ריס מצליחה להתחמק מהתקפת עיטה, ומשליכה את עצמה הצידה כאשר היצור חולף לידה ואז עולה ותופס גובה מעל הגשר, כשהוא מרפרף בעוצמה בכנפיים שלו (וכך קל'ריס מאבדת למעשה את סיבוב ההתקפה נגד היצור).

קל'ריס, שמבינה שהיא לא מסוגלת להגיע אל החרק כרגע, צועקת לאחרים לנסות "להשליך כל מה שיש להם" כדי לפגוע במפלצת, ובינתיים מסתערת בחזרה לאורך הגשר, על הסליים שבדיוק סיים להשמיד את קיר הכוח שמגן על ריי'נואורין ומארבור; הסליים סופג נזק שמכריע אותו – ואז מתפוצץ וגורם נזק לכל הדמויות.

מיד לאחר מכן, היצור הגדול שעדיין מרפרף מלמעלה שולח מטח של חזיזי רעל; קל'ריס נפגעת פגיעה משמעותית, אבל לא קטלנית; ריי'נואורין בקושי נפגעת – אבל מארבור סופג שתי פגיעות קטלניות שהורגות אותו מיד, וממוססות אותו לשלולית חסרת צורה, מבעבעת ורוחשת חרקים.

קל'ריס מפעילה את יכולת הריפוי האחרונה שלה, שמחזירה לה קצת יותר 20 נקודות פגיעה. ברגע הבא - היצור, שבעצמו נפגע לא מעט מהחיצים של מארבור המנוח ומלחשי הברקים והכפור של ריי'נואורין, עט במהירות מסחררת מלמעלה כדי לנגח ולרטש את הדמויות. קל'ריס הפצועה לוקחת הימור קטלני – ובמקום להתחמק ולאפשר ליצור להמשיך ולנסות למעוך את ריי'נואורין, מתייצבת מולו ומגביהה את החרב שלה שהופכת לשיפוד קטלני.

העוצמה של ההתקפה מפילה את קל'ריס מעולפת (למזלה, קוביות הנזק של היצור לא היו טובות מאד), אבל בו זמנית משפדת היצור לנזק כפול בכוח ההסתערות של עצמו; החרק הענקי מצקצק, מתיז רעל ואז מתמוטט, מפזר את החלקים שלו על פני שני המפלסים של המערה והגשר.

בין השרידים שלו, הדמויות מוצאות משהו שקל'ריס ראתה אותו מנצנץ על הצוואר של אורג הערפל המעוות בצורה המקורית – כאשר באורח מוזר או מפתיע, במקום שבר של מפתח אורגי ערפל, הדמויות מוצאות מפתח אורגי ערפל מכושף שלם; על שרידי אחת השוליות שלו, הדמויות מוצאות מגילה עם לחש פיצוץ פסיוני, מסוג שריי'נואורין מסוגלת ללמוד, שרביט עם מספר מטענים של לחש ביטול קסם, ועוד כמה אבנים וחומר להפקת משי עכבישים.

 

הדמויות, מותשות לגמרי – וריי'נואורין גם חולה במחלה שנראה שממשיכה להחמיר, גוררות את עצמן בסופו של דבר החוצה מהמערה של אורג הערפל המעוות, ומתחילות להתקדם באיטיות למקום בטוח יותר במעלה הקניון היותר מרכזי, עד שהן מוצאות מקום גבוה ורחוק מספיק, לא רחוק מאד מהדרך שיוצאת מהשער המזרחי הראשי של ואלקוריל, כדי להקים בו מחנה ולנוח.

 

 

אפילוג: המצעד המפואר

קל'ריס מתעוררת מרעש גדול, לא רחוק מאד, כאשר השחר כבר בעיצומו והשמיים מעל הרכסים במזרח כבר צבועים בזהוב ואדום. המצב של ריי'נואורין החמיר, ובתחילה היא לא מזהה את קל'ריס ומכנה אותה טל'אורין, ורק לאחר דקה ארוכה היא חוזרת לעצמה.

קל'ריס מתגנבת במעלה המדרון ומוצאת עמדה לצפות ממנה על דרך המלך שמתפתלת מהצד השני של הרכס כמו נחש כהה שהולך ומאדים; הדרך עוברת סמוך מאד לחומות של עיירה נאה מאד מוקפת בגנים, עם מגדלים וגגות מעוטרים – כנראה קלסילדי החדשה – ומשם ממשיכה הלאה, לתוך הצללים שבפתח נקיק עמוק, שבכניסה אליו עומדים שלושה פסלים זאביים הולכים על שתיים, אחד מהם הרוס לגמרי, שקשת האבן הגבוהה שחיברה ביניהם נפלה מזמן ורק שרידים בצדדים נותרו ממנה.

הרעש מגיע מצבא שצועד בגלוי ממערב למזרח (כלומר, משערי ואלקורטיל אל עבר פתחת הנקיק), ולא עוצר כדי לעלות אל העיירה של אורגי הערפל. קל'ריס מצליחה להבחין בדגלים המתנופפים של הנחש המכונף של אבאריל, בלאנתוריון הבן, כעת כולו מפואר, יהיר וחדור מטרה, רוכב בראש הכוח, ומאחוריו פלוגה של אבירים מרשימים, שביניהם גם מורפרין וידידו טילדור; כאשר בין האבירים צועד גם עוג מכשף עם גלימות שחורות ושרביט נוצץ.

 

הצבא שיצא משערי אבאריל שר וצועק כשהוא מתקדם; האנשים צועקים בקצב ההליכה, דברים כמו "אנחנו נכבוש את הכוך העתיק של באהוג" "אנחנו נשפוך דם מזוהם של פארליל כמו מים" ו"נמצא את האוצרות העתיקים, ונביא אותם אל הלורד הגדול ובתו הכחולה".

ריי'נואורין, שבינתיים אזרה כוח לזחול בעקבות קל'ריס, מביטה במצעד ומעירה משהו לעגני על זה שלאנתוריון הבן סוף-סוף יצא מהמיטה" ו"הממ... עשרים אבירים, חמש עגלות, ובערך מאה מטומטמים"; וביתר רצינות היא מעירה שאחרי שהלורד יצא צפונה, והצבא הזה יצא להלחם בצבא של הפארליל של מארווירת' בתוך הנקיק של סארקראקט, גם ואלקוריל וגם טירת אבאריל עצמה נותרו כמעט ריקות מנושאי נשק.

 

וכך, הצבא ממשיך להתקדם לעבר הפסלים הזאביים והערפל שמאחוריהם – לעבר הכוך של באהרוג נאהוגא וצבא הפארליל שמתקדם לאותו מיקום מדרום. קל'ריס מחכה מעט, ואז מסייעת לריי'נואורין, ששוב מתערפלת וממלמלת דברים לא ברורים, להתקדם באיטיות לעבר הדרך הראשית, במטרה להגיע מהר ככל האפשר אל הישוב של אורגי הערפל – שם אולי אפשר יהיה למצוא מרפא, לפני שיהיה מאוחר מדי.

 

 

 

 

 

 

ההרפתקה של ראנ'סיל

 

 

פתיחה: אנשיו של לורול צועדים

החבורה מתקדמת דרך פרצה בקיר, אל תוך מחסן עתיק ומעופש, שבקירות שלו יש חללים שנראה כאילו פעם אחסנו סרקופגים עומדים (שכלום לא נשאר מהם כעת). מעל לחללים בהם עמדו פעם אותם סרקופגים, יש חריטות דהויות בקיר בצורה של ירח מלא עם שיניים. מלמעלה, עולים רעשים עמומים שמזכירים רעמים רחוקים ביחד עם הדי קולות של בני-אדם. ראנ'סיל בוחנת שרכים קוצניים שנופלים מהתקרה, כאשר וארדוריל עוזר לה.

כאשר המית'ווארי הזקן עוזר לה להרחיק קוצים מאונקלים ומסוכנים מחבל הטיפוס המאולתר, הוא נוגע בכתף שלה (בדרך אחרת מאד מרילגאר הזכור שלא לטוב), ומיד מתנצל במבוכה; צל עולה על הפנים שלו כאשר הוא אומר שראנ'סיל מזכירה לו מישהי שהוא הכיר פעם.

ראנ'סיל ממלמלת משהו במבוכה, ומטפסת על החבל המאולתר מהמטפסים. היא עולה לעבר התקרה, שם היא מוצאת סבכת ברזל דומה מאד לזו שהחבורה הסירה בחדר האחורי של הכלא, שמעליה יש מסדרון טחוב ממנו עולים קולות, רובם של בני-אדם. ראנ'סיל מציצה ומאזינה למה שמתרחש במפלס שמעליה, וה'רעמים' הופכים ברורים יותר, מתגלים כהלמות רגליים של עשרות רבות של בני-אדם.

נראה שבמסדרון סמוך לזה שהיא מציצה לתוכו, אי-שם בצפון, צועד כוח גדול, הולך ומתרחק. ראנ'סיל שומעת חריקות של ברזל 'צווח', כאילו מישהו פתח מנגנון גדול (אולי שער רחוק שנפתח), והכוח צועד דרכו. ראנ'סיל שומעת קריאות פרועות שמריעות לשם שנשמע כמו "לורול" (שם דומה מאד לשם של "L" שהיה חתום על המכתב שהחבורה מצאה אצל המחסנאי רילגאר); צעקות כמו "שלל ונשים לחזקים, בור קבר מתולע לחלשים" ו"אל אבאריל, הו!".

 

 

הקרב במסדרון

כאשר הכוח מתרחק, ראנ'סיל שומעת עדיין צעדים של פטרול קטן בהרבה שמסתובב ועובר מדי פעם בתוך המסדרון שהיא מציצה לתוכו; אפשר לשמוע את הצועדים מתחלחשים, משהו על הבוס, ושהשומרים ליד איזשהי דלת מטורפים ומוזרים, ומפחיד להיות לידם.

הפטרול – קצין משמר ואחריו שני קשתים וארבעה לוחמים, כולם דומים למדי לשומרים שראנ'סיל נלחמה בהם בכלא, עוברים ממש על הסבכה, וראנסיל מסיטה את עצמה הצידה כדי לא לאפשר לאף אחד מהם להביט למטה בטעות ולראות אותה. רגע אחר-כך, כאשר הפטרול מתרחק מערבה, ראנ'סיל משליכה חבל אל וארדוריל, שמטפס במאמץ רב כלפי מעלה, ואז מתחילה לרופף את אחת מארבע ההברגות שהסבכה מחוברת בהן אל הרצפה.

ראנ'סיל מפרקת את החיבור בהצלחה, אבל לפני שהיא מספיקה לעבור לטפל בחיבור הבא, הפטרול חוזר, שקוע במלמולים או שיחה כזו או אחרת; קולות רחוקים יותר, אחד מהם של אשה, מהדהדים היכנשהו באפלה.

מה שקורה אחר-כך הוא מלכודת שראנ'סיל לא תכננה מראש: ברגע שהפטרול עובר בחוסר זהירות על הסבכה שכעת חסרה את אחת ההברגות שלה, הסבכה קורסת תחת המשקל, והקצין שבראש הפטרול נופל ביחד איתה מרחק גדול אל הרצפה והקוצים למטה. אחד השומרים מתחיל להחליק גם הוא ונאבק לשמור על שיווי משקל, ואז ראנ'סיל מסתערת עליו, ומצליחה להכות בו במדויק באורח שגורם גם לו לצנוח כלפי מטה.

וארדוריל עולה כלפי מעלה באיטיות, כאשר ראנ'סיל נלחמת ביתר השומרים, ועד מהרה מצליחה, באמצעות שילוב בין תמרון נשק לקריעה לגזרים, לגרום לשומר נוסף לאבד את ההכרה. וארדוריל מצטרף אליה, ומטיל כדור של אור שמסנוור את השומרים והופך אותם למטרה קלה יותר.

למרות כמה פגיעות שהדמויות סופגות, שרידי הפטרול מוכרעים במהירות; ראנ'סיל הורגת אחד מהקשתים, עליו היא מזנקת למרות התקפת הזדמנות שהיא סופגת, שומר אחרון מפיל את עצמו לרצפה וצועק שהוא נכנע, כאשר ראנ'סיל סוגרת על הקשת האחרון-

 

ואז, האויב מקבל תגבורת בדמות שלושה שומרים מצוידים טוב בהרבה מהקודמים, עם פנים מעוותות ועיניים נוצצות באורח לא טבעי, שבאים בריצה ממערב, במקום בו המסדרון עולה לצומת T חשוכה שבה קרויה דלת גדולה.

השומרים האלו נראים מטורפים בהרבה, מלחששים על קריעת איברים ודברים מבעיתים אחרים, ומשתמשים בכלי נשק דו-ידניים כבדים. וארדוריל ורא'נסיל סופגים פגיעות שמורידות אותם אל מתחת לחצי הנק"פ – בין היתר, משום שהקשת האחרון 'נזנח' כאשר ראנ'סיל מטילה את עצמה על אחד השומרים החזקים יותר, ומצליח לפגוע בפלדין הזקן עם חץ טופר מכוון היטב.

לעומת זאת, השומרים המעוותים מתגלים כפגיעים ללחשי הקדושה של הפלדין, מה שמאפשר לוארדוריל לשרוף אחד מהם באש לבנה; ולאפשר לראנ'סיל לגרום להם נזק כבד באמצעות ברכה שגורמת לחרבות הקצרות שלה להבהיק בלבן.

 

אגב הקרב, הויכוח הרחוק שבו מעורב קול נשי הופך מכוער יותר; ואז הופך לסדרת צרחות יסורים של אותו קול נשי. באותו זמן, האדמה רועדת כאשר מהחלק המזרחי של המסדרון, שם נפתחת דלת סורגים גדולה ומצחינה, מתקרב אנושואיד מעוות – גבוה מעוג אבל פחות רחב ממנו, הולך כפוף כמו פרימט, ומחזיק אלה עצומה, הפנים שלו לא סימטריות, ומלאות גידולים בשרניים.

היצור, שמכנה את עצמו שאגדו, מלהג משהו על זה ש"בוס הפך מכשפה אפורה דייסה בום", ושהוא יעשה את אותו דבר לדמויות. לחבורה יש רגע קצר, אחרי שהשומר המעוות האחרון מוכרע, כדי להתכונן ליריב החדש.

וארדוריל שולף חרב בוהקת בלבן, וצועק גרסה פומפוזית בהרבה של הקריאה הפיוטית הרגילה שלו בשמה של אלת האור, עם "בוא אלי ומות, יצור אופל" – כאשר הוא ניצב, במקרה או שלא במקרה, ממש מעבר לבור שיצרה הסבכה שנפלה. התעלול עולה יפה, והענק המעוות – אמנם גדול מכדי ליפול למטה – תוקע רגל בבור, באורח שמעכב אותו, מאפשר לוארדוריל להנחית עליו מכה כואבת, ולראנ'סיל להסתתר בצללים ולתקוף אותו מאחור בדקירה כפולה בגב.

שאגדו שואג בכאב ובלבול, מנסה להסתובב אל ראנ'סיל אבל וארדוריל שב ומרתק אותו אליו בקריאת תגר מוצלחת; היצור הולם בזעם, ולאחר זמן קצר מנחית על הפלדין מכה אדירה של האלה שלו, שלא רק שמשאירה את וארדוריל כמעט בלא נקודות פגיעה, אלא גם מטיסה אותו בחבטה אל אחד הקירות הצדדיים.

שאגדו מסתובב אל ראנ'סיל, אבל מחטיא אותה; ובינתיים, הפציעות שחטף הולכות ומחלישות אותו, עד שכמה התקפות מכוונות היטב של ראנ'סיל ממוטטות אותו חסר הכרה.

ראנ'סיל חשה לעזרתו של הפלדין הפצוע, שנאנח שהוא "נעשה זקן מדי בשביל לעוף ככה אל תוך קירות", ואומר לראנ'סיל שהענק המעוות הוא מפלצת אוכלת אדם – וארדוריל עצמו מחויב בקוד כבוד שלא למוטט יצורים חסרי הכרה, אבל הוא יותר מרומז שלראנ'סיל אין שום קוד כזה.

ראנ'סיל לא צריכה עידוד רב, לפני שהיא מוודאת שהענק המעוות לא יקום ולא יפגע באף אחד יותר, לעולם.

 

 

האסירה במנהרה הדרומית

החבורה בוחנת את המסדרון – שכעת סוף-סוף ריק מאויבים, ומתקדמת באיטיות לעבר הדלת המעוטרת שמסתמנת במערב, בצומת ה-T שמעבר למדרגות (שלפניה עמדו כנראה השומרים המעוותים). מצפון לצומת, המסדרון פונה צפונה, כנראה בדרכו להתאחד עם המסדרון הגדול יותר שם צעד הכוח של לורול; ואילו דרומה, המסדרון חומק ועוקף את הקיר הגדול שבו נמצאת הדלת, וממשיך דרומה ומערבה אל תוך אפלה.

המנעול של הדלת המעוטרת מסובך מאד, אבל לפני שראנ'סיל מצליחה להתעמק בו, החבורה שומעת לחישה נשית מבועתת ומעוררת רחמים מדרום.

"מישהו שם? בבקשה, הצילו! האנשים כאן מטורפים! אני לא רוצה למות כאן!"

 

החבורה מתקדמת בזהירות דרומה, ומוצאת את עצמה במנהרת כריה שמתפצלת לכמה וכמה גומחאות, רובן ריקות; רבים מהם בסכנת התמוטטות, ובתוך ערמת מפולת ליד אחד מהם יש שרידים של שני כורים שלא היו מהירים מספיק כדי להתחמק מהאבנים הנופלות.

בקצה גומחה אחת, יש חריטות מטושטשות; בקצה של גומחה אחרת, שנראית בוגדנית ולא יציבה במיוחד, יש נצנוץ אדמדם; ואילו באחד הקירות יש תא כלא מאולתר, בתוכו כורעת ברך דמות של אישה צעירה.

האישה הזו נראית כמו וארתארית חיוורת עם שיער בהיר, עטויה בקרעים של בגדים בלויים ומזוהמים. ראנ'סיל מגלה שאחד המפתחות בצרור שהיא הרימה מהגופה של שוגדו מתאים בדיוק לחור המנעול הפשוט, ומשחררת אותו.

הצעירה המפוחדת מספרת ששמה רוסרין, והיא היתה שוליה באחת הגילדות בדרום. וארדוריל מתקשח, וספק שואל, ספק מצהיר בחוסר חיבה שהיא מתכוונת לגילדות הקוסמים של ההר השחור יוטקארו – וניכר שהוא לא מחבב בכלל לא את המקום ולא את יושביו. רוסרין מתחננת לעזרה, ומספרת שהיא הצטרפה לציידי האוצרות כי היתה צריכה כסף לקנות לחשים חדשים, ובהתחלה הם היו 'סתם חבורה של ציידי אוצרות שחיפשו בחורבות' – עד שהגיע הבוס החדש, שהתחיל עם קורבנות אדם והפך את כולם למשוגעים לגמרי. כל מי שהעיר משהו או ניסה לברוח – מצא את עצמו בתא, כמו שקרה לה, או יותר גרוע.

רוסרין מהנהנת בלהיטות במענה לשאלה של ראנסיל אם היא יכולה עדיין להטיל כשפים, ומתנהגת כמו נערה צעירה שלהוטה לרצות ולעשות רושם. היא מספרת שבניגוד להרבה קוסמים אחרים, היא שולטת בלחשי גילוי, ואם החבורה תעזור לה למצוא את החפצים שלה ועוד קצת שלל, היא תעזור להם ותראה להם דרך סודית להכנס לחדר הגנזים, ואיך נמנעים מהמלכודות בדרך.

ראנ'סיל מסכימה, ונותנת לקוסמת הצעירה פגיון משונן ואת הבועית הקטנה והזוהרת, שגורמת לרוסרין להתלהב – היא אומרת שהיא מכירה בועיות כאלו ויודעת איך להפעיל אותן.

 

בעזרת האור שרוסרין מפיצה מהבועית, הדמויות בודקות את מנהרות הכריה.

 

הכתובת מאחורי אבני המפולת כתובה בשפה עתיקה ואפלה, שרק וארדוריל יכול לקרוא. הוא מספר שזו לשון שמוזכרת באגדות עתיקות וקודרות מהתקופה בה שער חורף נוסדה לראשונה – אגדות שדיברו על אנשי זאב שחיו בטירות אפל ושלטו בקסמים אפלים.

הכתובת אומרת משהו כמו:

 

"תחי באהורג-נאהוגא הראשון לשמו, בנם האהוב של הירח המילל ושל סערת הדם, מלך סאהור-קארול; קוטל הקוטזוקי ורועץ הרועים של טולו. שמיים שחורים ונשיכת פלדה!"

 

ראנ'סיל וגם וארדוריל, כל אחד בדרכו, מביעים תקווה שמדובר בזכרונות עתיקים של יצור שכבר מזמן חדל להתקיים – הגם שראנ'סיל מספרת על הדרך בה ריל'גאר השתנה לאיש זאב באמצע הקרב. וארדוריל עונה, שהאבירים של שער חורף הביסו את המפלצות המיללות לפני דורות רבים, אבל יתכן ששודדים חמדנים מצאו חפצים אפלים בכוכים – מהסוג שהיה ראוי להשאיר לנום את שנתם באפלה, נטלו אותם ושחררו מחלת זאב.

ראנ'סיל ממלמלת במרירות, שהיא מכירה טוב מדי חפצים אפלים שהיה עדיף מאד לא לגעת בהם.

 

המערה השניה מכילה עורק של עפרת ברזל אדמדמה וזוהרת קלות. אבל וארדוריל מספיק לחצוב רק מעט ממנה, לפני שהמסדרון מתמוטט. הפלדין מצליח, בעזרתה של ראנ'סיל, לקפוץ אחורה רגע אחד לפני שכל התקרה נופלת.

 

לאחר החיפוש במערה, רוסרין מראה לחבורה בגאווה כמעט ילדותית היכן נמצאת הדלת הסודית בקיר הצפוני, שמוליכה דרך מנהרה ממולכדת הישר אל חדר הגנזים – אבל תחת הנחייתה של השוליה הצעירה, הדמויות מצליחות להצמד לקיר במקום הנכון, ולעבור בלי להפעיל אף אחת מהמלכודות הקטלניות.

 

 

חדר הגנזים והקרב נגד "הבוס"

מיד לאחר מכן, המסדרון נכנס דרך דלת מלכודת אל תוך חדר מלבני שהיה פעם מפואר מאד, וכעת נותרו מהגילופים המפוארים שלו רק שרידים מתפוררים; הדמויות רואות את הצד הפנימי של הדלת המעוטרת שחסמה את הכניסה הראשית לחדר, וגם דלת צפונית קטנה יותר וסגורה היטב, שעליה חריטה של ירח מלא חושף שיניים.

החדר מלא בתיבות, חביות וחפצים, כולל גלימה אפורה נאה וכמה כלי נשק תלויים על ווים חדשים יחסית שהותקנו על הקיר. ליד אחד הקירות, יש ארון זכוכית שבתוכו מונח כדור זכוכית גדול ומתנוצץ, שמעורר מיד את תשומת ליבה ואת החמדנות של רוסרין, שנמשכת אליו מאד.

 

הערת השה"ם: לכל אחת מהדמויות יש למעשה זמן לפעולה מורכבת אחת, כמו לחפץ חפצים (או למלכד את הדלת בצפון, דבר שהחבורה לא עשתה), לפני שההתרחשות הבאה מתחילה.

 

ראנ'סיל מצליחה, לשמחתה, למצוא את החרב הקסומה הישנה שלה, שמסוגלת ליצור להבת אש סביב הלהב; וארדוריל מוצא את שריון הלוחות הישן שלו שחושל בשער חורף ומתחיל ללבוש אותו במהירות, ורוסרין, למרות המבטים החמדניים שהיא שולחת אל כדור הזכוכית, לוקחת תחילה את הגלימה האפורה המכושפת.

(גם קודם, אבל יותר ויותר כאן, ראנ'סיל מתחילה להבחין ברגעים שבו השוליה הצעירה והנפחדת נראית מעט מוזר או אומרת דברים בקול מעט שונה, בטוח וחמדני מהרגיל).

 

רגע קצר לאחר מכן, הדלת הצפונית נפרצת, ו"הבוס" של המקום מתפרץ פנימה. הוא לוחם מזוקן ומפחיד, עם עיניים בוערות וחרב דו-ידנית משוננת שנראית כאילו ג'לי חי נוזל מעליה כל הזמן. אחריו באים שני כלבים שנראים כאילו הם עשויים מג'לי חי ורוטט.

הבוס לועג לחבורה ואומר ש"הוא ידע שהעכברושים הקטנים יריחו את הגבינה ויבואו לכאן", ועכשיו אף אחד לא יפריע לו לפרק אותם לאט, ולהשליך את מה שישאר מהם ל"עמוק" שיאכל היטב הלילה.

ברוסרין הוא מטיח: "ואת, תעלול אשליה נחמד עשית, לגרום לי לחשוב שהתפגרת. פעם שני זה לא יעבוד לך"

רוסרין, מדברת שוב בקול של שוליה מבועתת, צועקת לחבורה "זה הוא! הוא זה שמוביל אותם! הוא זה שהתחיל להקריב אנשים, וגרם לכולם להשתגע! תזהרו ממנו! אל תתנו לו לדבר! הוא... הוא לא מה שהוא נראה שהוא!"

 

רוסרין נסוגה בפחד, במקרה או שלא במקרה, ממש לעבר ארון הזכוכית עם הכדור הזוהר בתוכו; והקרב מתחיל. רוסרין יוצרת צבעים מתערבלים, שמבלבלים את הכלבים וגורמים להם להתקיף אותם (ולמעשה את האוויר) במקום את החבורה; ה"בוס" מוסח רק לשניה, ואז נוהם ושב ומתמקד בחבורה (כלומר, הוא לא מאבד סיבוב, אבל הלחש גורם לו לעונשין זמני של 2- לגלגולים באותו סיבוב).

הבוס מתחיל את הקרב עם תמרון ביקוע, שפוגע גם בראנסיל וגם בוארדוריל; וארדוריל מברך הפעם את החרב של ראנ'סיל בברכה של להבה קדושה, שגורמת לאש על הלהב של ראנסיל להפוך לאש לבנה יוקדת בהרבה מהרגיל; בסיבוב הבא, הכלבים משתחררים מהאשליה המבלבלת, אחד מהם מנסה לנשוך את וארדוריל ונבלם, והשני מסתער על רוסרין שנסוגה אל ממש לצד הזכוכית המשוריינת עם הכדור-זכוכית. היא פוגעת בכלב המסתער עם חזיז אפור שפוצע ומאט אותו, ווארדויל משחרר את הלחש הקטלני ביותר שלו, מסיים את העבודה וגורם לכלב לעלות באש לבנה.

ה'בוס' תוקף שוב, אבל ראנ'סיל מצליחה – בעזרתם של וארדוריל שמושך את הבוס ומסובב אותו באיטיות כך שיתקשה לא להפנות לראנ'סיל את הגב, ושל לחש מסנוור או מתעתע של רוסרין – להשתמש בתמרון מוצלח של מכה מערפלת שמאפשר לה להעלם בצללים.

סיבוב לאחר מכן, ראנסיל מגיחה מהצללים עם להב שעדיין מבורך באור קדוש, ומשגרת בלוחם המרושע שתי דקירות שגורמות לו להתמוטט; בניגוד לכל בני האדם שראנ'סיל ראתה נהרגים, ה"בוס" לא מותיר גופה, אלא מתמוסס לשלולית מגעילה שמעלה עשן כבד.

לחבורה יש סיבוב חופשי להמשיך ולהכות בכלב הג'לי שנותר; ואז, האד מהשלולית לובש צורה מחדש – הפעם גוף גדול כמעט פי שניים ומבעית בהרבה מהקודם: מעין אנושואיד עם חזה רחב, בלי ראש, ועם ארבע ידיים קרומיות, כאשר בתוך החזה הלח שלו קרוע לוע עצום עם שיניים שחורות ומבעיתות; הקול שלו מהדהד בתוך המוחות של החבורה.

"אתם... אבודים... אני אבלע אותכם... בשם העמוק..."

 

יצור האימה העתיק, עכשיו בצורתו האמיתית, תוקף עם הזרועות הלופתות שלו, כדי למשוך קורבנות (בעיקר את וארדוריל) אל תוך הפה העצום שלו; הפלדין נלכד, מצליח לבלום נשיכה אחת, ואז, בעוד הוא לפות בתוך הזרוע הדביקה, הוא משחרר פטיש אור מסתחרר שמכה את היצור האפל מטווח אפס; וגם ראנ'סיל מורידה מכה קטלנית. היצור צורח, אבל ממשיך להלחם; גרוע מכך, כאשר הוא נפגע, הוא משחרר תעתוע מרושע שגורם לראנסיל לראות את הפנים של האמא המתה שלה, ולהרגיש כאילו היא הכתה אותה במהלומת חרב, במקום את היצור; ולפי הזעקה של וארדוריל, נראה שגם הוא סבל מאותה השפעה.

גם וארדוריל וגם ראנ'סיל מאבדים סיבוב כשהם נאבקים בסיוטים; המפלצת מנצלת את ההזדמנות ומשגרת קסם קטלני אל רוסרין – אבל מחטיאה אותה, ובמקום זה פוגעת בזכוכית שנשברת; הכדור הגדול נופל ומתחיל להתגלגל, ורוסרין עטה עליו בחמדנות, כעת אפילו לא מנסה להעמיד פנים של עלמה מבוהלת ("אוה, סוף-סוף. בוא חמוד, בוא לאמא").

אגב כך, כאשר ראנ'סיל שוברת את הסיוט שאופף אותה, היא מסוגלת לראות לרגע מבעד לאשליה שיצרה את הדמות של רוסרין – ולהבחין בדמות האמיתית של קוסמת האשליות שמאחוריה, שדומות יותר מדי לדמותה של אור'מי – אותה 'אישה אפורה' שהפילה את ראנ'סיל וגררה אותה לכלא.

הקרב נמשך; האימה העתיקה מחזירה לקרב את השרידים של הכלב השני (זה שלא נשרף באש קדושה), הפעם בצורה של ג'ל קורקבנים זוחל – אבל לפני שזה מספיק להשפיע על הקרב, ראנסיל מורידה על היצור סדרת מהלומות (דקירה משולשת ביחד עם השפעה של קריעה לגזרים, שמאפשרת לגנבת להתקיף חמש פעמים במהירות מסחררת); היצור האפל נפגע מספר פגיעות קריטיות ושואג בכאב; ואז התקפה נוספת של וארדוריל מכריעה אותו, וגורמת לו להתמוסס, הפעם סופית, לאדים חסרי צורה.

"האחים שלי... נעים בחשיכה. כבר הפסדתם..."

 

 

סוף דבר: "מילל מי שמילל אחרון"

וארדוריל וראנ'סיל נפנים כעת לעבר אור'מי, שמחזיקה בכדור הזכוכית המתנוצץ ונראית מרוצה מאד מעצמה. העיניים של וארדוריל רושפות גיצים, כאשר הוא מטיח בה שהיא אישה חמדנית ואפלה, שעשתה הרבה מאד רע.

אור'מי משיבה בציניות "אוי, כמה שאתה מקסים. לא אתה ולא הגנבת הקטנה ישפטו אותי", אגב שהיא לועגת לאלת האור, ולאלים בכלל. אגב כך היא טוענת שהיא לא ידעה מי ה"בוס" הוא באמת, לא לפני שהוא בגד בה וניסה לרצוח אותה.

היא אומרת ש"היא תקח את מה ששלה בשלל הזה, ותלך-"

ראנ'סיל אומרת לאור'מי שהיא איחרה את המועד להסדר כזה, ומתכננת התקפה, כאשר היא שומעת מאחוריה "מיאו" של חתול שהיא מכירה היטב, ובתוך היללה יש מילים.

"כדור הזכוכית. תוציאו אותו ממנה. תשברי אותו, גנבת קישואים. עכשיו!"

 

ראנ'סיל מסמנת לוארדוריל בתנועת יד על הכדור. הפלדין נאנח בעצב, אבל מהנהן בחיוב.

בשלב הזה, הדמויות מטילות יוזמה נגד אור'מי, ומנצחות בה.

וארדוריל מטיל באור'מי לחש מסנוור, וברגע הבא, ראנ'סיל סוגרת את המרחק בתנועת זינוק, תוקפת את הכדור ומצליחה להפיל אותו; הזכוכית הקסומה עפה בעוצמה, והפעם נשברת לרסיסים זוהרים. אור'מי צורחת בכעס, אבל נסוגה ומתחילה להטיל לחש מסובך – אולי כדי להמלט; אבל ראנ'סיל מכה בה שוב עם הלהב השני, פוגעת בה פגיעה קלה יחסית, אבל מספיקה כדי לעכב את הלחש בכמה שניות שמתגלות כקריטיות.

החתול השחור מזנק קדימה, וברגע שהבועה נשברת והקסם שלה נמוג, הוא מתחיל לגדול ולהשתנות, והופך מול עיני החבורה לעוג מכשף שנראה רב-עוצמה. אור'מי צורחת ביאוש "הו לא, בשם מית'-תארילור, לא אתה שוב!!!"

 

העוג נוהם בכעס ושולף שרביט מעוטר שנראה מסוכן מאד.

"חשבת שאת חכמה מאד עם כדור הזכוכית המקולל הארור, ביצת גורג סרוחה שכמוך, להשפיל ככה קוסם גדול מדאר-אורתאאג? הנה התשלום שלך!"

אור'מי מתחננת "נוט אורגאאר, אני... אני בטוחה שאנחנו יכולים להגיע להבנה מחודשת. אני מוכשרת מדי, אתה צריך אותי-"

ברגע הבא, פורץ הבזק; אור'מי נעלמת, והתחינה שלה מתחלפת ביללות; ברגע הבא, העוג שב ומתגלה מתוך ההבזק, כאשר הוא מחזיק בעורפה של חתולה אפורה לבנה מיללת ומתפתלת.

העוג פורץ בצחוק, ותוחב את היצור המבוהל אל תוך שק קסום בחגורה שלו, שלמרות שהוא נראה קטן, הוא מצליח לבלוע את היצור לגמרי, ורק יללות חלשות שלו נשמעות מבפנים.

העוג המכשף, עדיין צוחק בקולי קולות, אומר שהנה, התולעת האפורה שבגדה אפילו באלה של עצמה קיבלה בדיוק את מה שמגיע לה. הוא אומר משהו כמו "אל תדאגו, אני אשאיר אותה בחיים. בעוד איזה חמש-עשרה שנים או אולי קצת יותר, אני אפילו אשקול להחזיר אותה לצורת האדם המכוערת שלה, כאשר זה ישתלם לי מספיק"

וארדוריל המום, לא בטוח מה לעשות; העוג מזהיר אותו לשמור את החרב שלו בנדן – למה שנשאר מהעם העלוב שלו יש מספיק אויבים, גם בלי להרגיז את ממלכת ההרים של דאר-אורתאאג. לאחר מכן, הוא נפרד מראנ'סיל, שמעירה בקול שהצורה החדשה של אור'מי הרבה יותר חמודה ומוצאת חן בעיניה מהקודמת.

העוג אומר לראנ'סיל משהו כמו "היה נחמד לעשות איתך עסקים, ביצת צושקא קטנה. אפילו משעשע. כמה חבל שיש לך פחות קסם מאשר לכלב טחב"

ראנס'יל מגחכת, ואומרת שיש לה קסמים משל עצמה, כמו הקסם שאפשר לה לזנק במהירות קדימה ולשבור את הבועה. העוג מגחך, ואומר שהוא צריך ללכת עכשיו; והיא – אישה קטנה – יכולה לקחת את כל האוצר שישאר בחדר.

העוג מטיל לחש מורכב ומתעתק מהחדר (כשהצחוק שלו נשאר להדהד מאחוריו), ביחד עם אור'מי החתולה, השק וכל החפצים הקסומים שהיו על אור'מי, כולל הגלימה האפורה והבועית הקטנה והזוהרת.

 

ראנ'סיל ווארדוריל נשארים לבד בחדר הגנזים, עם אוצר גדול שמפוזר מסביב. מלבד כל הציוד הישן והכסף של שניהם, יש באוצר עוד שווי ערך בשווי יותר מארבעת-אלפים באן; אבן יקרה מעוצמה שלישית (גארליט ביצה שנראה כמו ביצה שבורה עם 'חלמון' זהוב ומעטה שחור), שמתאימה לשיבוץ; עוד חלק של חרב שבורה (שנראה תואם לראשון שראנ'סיל מצאה, כך שיש בידה את שני חלקי הלהב – אבל הניצב עדיין חסר); ושני חפצים בעלי מראה מפוקפק שוארדוריל מזהיר שהם מקרינים קסם אפל – מפתח ומדליון עם עיטורים של פנים עם חיוך מעוות שמזכירות לראנ'סיל מאד סמלים שראתה אצל אנשיו של 'העלם לורי', ביחד עם גרסה אפלה ומעוותת של סמל הנחש המכונף של אבאריל, מסוג שראנ'סיל לא ראתה בשום מקום בואלקוריל או על טירת אבאריל עצמה.

וכך הדמויות, שוב עם הציוד המקורי שלהן (וארדוריל נראה מרשים בהרבה עם השריון והחרב הקסומה שחושלו בשער חורף, עם הסמלים המהודרים של הנסיך הרם)., מתחילות לעשות את הדרך החוצה.

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.