פרק 4: חזית אפורה
חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה
בעקבות מה שקרה בסיום פרק 3, החל מפרק זה דמויות השחקן
הופרדו ולכל אחת מהן הורצה הרפתקה נפרדת במקום אחר, עם דב"שים
אחרים.
|
ההרפתקה של קל'ריס מהומה בבית
היועץ אחרי שאורג הערפל הזועם סולק החוצה בידי
השומרים של בית לאנתוריון, בהיכל הנשף מתחילה מהומה
שלמה, כאשר חצי מהאורחים עומדים על רגליהם ומדברים ביחד. לאנתוריון
האבא קורס לתוך כסא, מחזיק יד על החזה שלו ומתאונן
שהוא לא חש בטוב. קל'ריס מנסה להציע לו כוס יין,
ולדובב אותו קצת חרף המבטים העוינים שהיא מקבלת מהמשרתים. לאחר זמן קצר, רעשים שהיא שומעת מתחתית
המדרגות, בכיוון הכניסה לבית הגנזים, מושכים את תשומת ליבה והיא הולכת לשם; שומר
ביציאה מההיכל מעכב אותה ודורש לדעת להיכן היא הולכת, וקל'ריס
משטה בו בטענה שאחד העגילים שלה נפל שם והיא מחפשת אותו, וגם 'מציעה לו לעזור
לה', הצעה שהוא כמובן דוחה. קל'ריס יורדת בשקט במדרגות לעבר הדלת המוגנת של
בית הגנזים, ושומעת קולות מדברים משם. היא מוצאת מקום חבוי יחסית בקיר צדדי כדי
להסתתר בו ולצותת לשיחה – שמתנהלת בין לאנתוריון הבן
שירד סוף-סוף מהחדר שלו, לבין אישה רהוטה וצינית בשם אור'מי.
קל'ריס מזהה שהיא דומה מאד לסוחרת עם השם המאד דומה שהיא ראתה בנשף, אבל היא מרשימה ומהודרת יותר, עם
נזר שבו אבן חן אפורה כבויה, גלימה מפוארת ועוד. או'רמי מנסה להסביר ללאנתוריון
הבן שהיתה חדירה לגנזך, והוא נראה אדיש לזה לגמרי,
כל-כולו שקוע בתסכול ובזעם שלו על היחס שספג בטירת אבאריל,
שהוא מגדף את אלאנדרין קור-אבאריל
אגב כך וקורא לה 'כלבה כחולה בעיני עצמה'. ברוב זעמו, הוא אומר ש'לפעמים הוא מבין
למה ה... את יודעת מי, שונאת את בני אבאריל כל-כך
שהיא הצטרפה לעופרים המחורבנים, ושכבר עדיף היה לו להפוך לשודד-ים מלהמשיך לקבל
יריקות. באמצע השיחה, נשמע רעש; שליח מתנשף רץ
במורד המסדרון, עובר קרוב מאד לקל'ריס אבל לא מבחין
בה, ואז תוקע ביד של לאנתוריון הצעיר איגרת רשמית,
לפי הצורה שלה מטירה. הפרצוף הכועס והמפונק של 'הילד' משתנה
מיד כשהוא מתחיל לקרוא; והוא נוטש את אור'מי ואת
השליח, כשהוא רץ בחזרה לחדר שלו להתארגן, כשהוא מצווה להודיע לטירה ש"הוא
יהיה שמה תוך שעה, בעצם פחות משעה". האישה האפורה, מתוסכלת מההתנהגות של
האביר הצעיר, נשארת מאחור; השומרים ליד הדלת מגחכים בגלוי על ההתנהגות של האדון
הצעיר, שרץ הישר אל מי שרגע קודם כינה 'כלבה כחולה'. הסרג'נט המושחת של המשמרת, רל'ראם, מתקרב אל אור'מי והם
מתחילים להתלחש. קל'ריס עושה מאמץ ומצליחה לצותת לרוב
השיחה שלהם. רל'ראם שואל אם הוא צריך להכניס אנשים לגנזך
'לצוד את העכברוש'. אור'מי משיבה לו בחיוך מקסים ש'יותר מדי דאגות
לא בריאות לבוטן החמוד שלך' ואז לאימתה של קל'ריס היא
מוסיפה ש'העכברושית הקטנה שחדרה לגנזך טופלה, ואין
צורך לשלוח שומרים פנימה כי "היא כבר ניקתה" שם". מהדברים עולה שראנ'סיל
נלקחה משם בידי אור'מי או מישהו מטעמה, לא ברור
להיכן. אור'מי מתחילה לצאת, לא לפני שהיא מתגרה
בשומרים הרוטנים – ואז, במהירות, היא מתיזה אבקה מוזרה לעיניים שלהם ושל
הסרג'נט. הגברים מזדגגים במהירות, עומדים במבט אטום למשך רגע, וכאשר הם חוזרים
לעצמם, אור'מי איננה, ואף אחד מהם לא נראה כזוכר מה
שקרה בדקות האחרונות. עד מהרה הסרג'נט והשומרים מתחילים לריב, כאשר רל'ראם מאשים את אנשיו ברשלנות ובזה שלא שמרו על הדלתות כמו
שצריך, ומאיים שיתלונן עליהם לאדון. קל'ריס חומקת משם, בתחילה בחזרה אל היכל הנשף,
לשם כבר הגיעו החדשות שהטירה דרשה את נוכחותו של האדון הצעיר; קל'ריס מנסה לברר פרטים על אותה אור'מי,
כשהיא לא לגמרי בטוחה האם היא אכן האורחת מהנשף, שיכולה לשנות פרטי מראה, אולי
באמצעות קסם כזה או אחר, או אחותה או מישהי דומה לה. לא עולה בידי קל'ריס לברר פרטים משמעותיים – ונראה שאף אחד לא לגמרי בטוח
מי זו אור'מי ומה מעשיה, מלבד זאת שהיא מכירה בני
משפחה, או סוחרת בכל מיני חפצים, או משהו אחר וברור פחות. לאחר מכן, קל'ריס
יורדת במדרגות בחזרה אל החנות של מל'סוריון, שם רב
השרתים והאומן לינסוריון עדיין יושבים, כעת שיכורים
לגמרי, שרים שירים גסים בקולי קולות כשהם מתנודדים. הם מזהים במעורפל את "לק'ריס" ומזמינים אותה לשיר איתם, כשהם מקשקשים על
איזו קצינה מהלגיון הצהוב, שפעם היתה צריכה להתפשט
כאשר הפסידה בהימורים, ו"כמה חבל שהחזה היפיפיה
שלה נרקב באדמה כבר הרבה שנים"- ואז כמעט נקלעים לקטטת שיכורים בויכוח על השאלה מי מהם זכה לחסדיה של אותה מנוחה. קל'ריס יושבת איתם כמה דקות ומדובבת אותם על
כמה עניינים שקשורים לבית לאנתוריון; ומסתבר שגם הם
לא יודעים שום דבר על אור'מי. התקפה מעבר לדלת לאחר כמה דקות, קל'ריס
שומעת דפיקה חרישית על דלת הכניסה, ואת הקול המוכר של ריי'נואורין
שקורא בשמה ובשמה של ראנ'סיל. ריי'נואורין סתורת שיער
ודי מבוהלת; היא מספרת לקל'ריס סיפור ארוך ולא לגמרי
קוהרנטי, על כך שגילתה שלמשרתת השיכורה של לאנסוריון
יש באמת קשר עם קבצן מפוקפק עם שם דומה לאלטור, והוא
'בא לבקר אותה', התנהג באופן חשוד וקשקש דברים שהפחידו אותה עלך המקום אליו הלכו
האדון ביחד עם קל'ריס וראנ'סיל,
ושהם כנראה יותקפו שם או מחכה להם משהו נבזי. לאחר מכן, ריי'נואורין
מספרת שהיא הצליחה לעקוב בקלות אחרי הקבצן המפוקפק והמסריח שהוביל אותה בלי לדעת
למקום הזה. קל'ריס, בלי יותר מדי רגש, מעדכנת את ריי'נואורין שראנ'סיל כבר נחטפה.
מיד לאחר מכן, ריי'נואורין
נדרכת, ולוחשת לקל'ריס שהן לא לבד. היא חשה קסם, או
משהו חזק ומסוכן שורץ באפלה לא רחוק. קל'ריס אומרת לריי'נואורין
להשאר במחסה מאחורי הדלת ולהטיל עליה שריון כוח; היא
יוצאת לרחוב, ונתקלת בבת-אחת באותו נחש מרחף שהפיל את ראנ'סיל;
ובקול נשי קריר ולעגני בלא גוף, אבל דומה די הצורך לקול של אור'מי,
שאומר: "אז הנה האורחת הלא הקרואה השניה. כמה מתחשב מצידך, לחסוך ממני את הצורך לצוד אותך בכל
העיר. יקירי, התואיל?" הנחש מלחשש ומתקיף. היצור מסוגל להתקיף
עם נשיכה קטלנית, ועם הצלפת זנב שמסוגלת להעיף דמות בשריון ולהטיס אותה אל תוך
קירות סמוכים. כמו כן, פעם בשלושה סיבובים היצור מסוגל לסוג של נשיפת כוח,
שגורמת לנזק כבד למטרה בטווח רחוק יותר. קל'ריס סופגת מיד פגיעה שמרסקת את שריון הכוח
שהוטל עליה; וריי'נואורין שבאה לעזרתה סופגת נשיפת
כוח שאלמלא הגלגול שלה יצא נמוך מאד, היתה יכולה
להפיל אותה מהרגליים; לאחר מכן, היא חייבת להטיל שריון כח
על עצמה כדי לשרוד את הפעם הבאה שהיצור יתקיף אותה. קל'ריס מצליחה להחזיק מעמד, כולל באמצעות טבעת
הריפוי שלה, ולשרוד הצלפת זנב בלי שהיצור יצליח להוציא אותה מאיזון, ומשיבה
התקפות נגד, שמתעצמות בגלל היכולת של החרב שלה לגרום לפגיעות ומעיכת שריון למטרה
שנפגעת בגלגול גבוה – מה שמשולב עם הטקטיקה שבה קל'ריס
בוחרת, להתמקד בתמרונים עם מספר גבוה של התקפות. בסופו של דבר, למרות עוד כמה פגיעות
כואבות שקל'ריס וריי'נוארין
(שהיצור ממשיך לנשוף עליה פעם בכמה סיבובים, אבל דווקא בנשיפה שהיתה יכולה להפיל אותה, גלגל 1 טבעי...) סופגות, הכח המשולב של החרבות של קל'ריס
וקסמי ההתקפה של ריי'נואורין מפיל את היצור – רק שאז,
במקום ללחוש בכאב ולהתמוטט, היצור פשוט מהבהב ומתפוגג לכלום, כשהוא מותיר אחריו
רק מעט אבק אפור שמעלה אד. ריי'נואורין נדהמת, ומנחשת שהיצור לא היה אמיתי אלא
סוג של אשליה חזקה ומתוחכמת מאד. אגב כך, היא אוספת מהרצפה את קורט האבק האפור
שנשאר שם, ותוחבת אותו לשקיק. וכך, הדמויות נשארות לבד ברחוב, כאשר
מבפנים ממשיכים להדהד שירי שיכורים, וצריכות להחליט על הצעד הבא שלהן. |
|
ההרפתקה של רנ'סיל פתיחה: ברוכה
הבאה אל התופת (ושיחה עם חתול!) ראנ'סיל מתעוררת בהדרגה, האברים שלה כואבים,
בתוך תא כלא תת-קרקעי מזוהם. מעבר לדלת, ישנו כנראה מסדרון עם תאי כלא נוספים. ראנ'סיל שומעת זקיפים, שלפי הקולות שלהם הם בני-אדם, רובם וארת'ארים ממעמד נמוך, ואחרים ממקומות אחרים (לפחות אחד לפי
המבטא בא מהנסיכות האפורה), וכולם נשמעים כמו פושעים או חותכי גרונות מסוג גרוע
למדי. מי שהשליך את ראנ'סיל
לתא השאיר עליה את שריון העור שלה ואת הבגדים, אבל לקח ממנה את כל היתר: כלי
נשק, כסף, תכשיטים קסומים ועוד. ראנ'סיל שומעת במעורפל צרחות ותחנונים של אסירה
אחרת שנגררת החוצה, אגב קללות ובעיטות, עד שדלת חיצונית כלשהי נסגרת אחריה. ראנ'סיל מנסה לצותת לשיחות של הסוהרים, וממה שעולה מהם, הם
או הבוס שלהם משליכים אסירים לבור עמוק, שם הם הופכים קורבן למשהו שמכונה
'העמוק'. נראה שהבוס של הכנופיה
מאמין שקורבנות אדם ל'עמוק' חושפים או עוזרים לחשוף מנהרות, שבאחת מהן צריך
להיות איזשהו אוצר מובטח; כמה מחותכי הגרונות מפחדים 'את מי הוא יתחיל להשליך
לעמוק אחרי שיגמרו לו האסירים'. במעורפל, ראנ'סיל
שומעת כמה מהסוהרים לועגים למישהו שהם קוראים לו 'הסרן'. "הי, אנחנו לא מגולחים ושותים
במשמרת, סרן. רוצה לעשות לנו מסדר?" (הקולות מסתיימים בקול של בעיטה או
טריקה של משהו, ואנחה). העייפות והרעב מכריעים את ראנ'סיל שגולשת שוב לשינה או ספק חלום; ואז היא רואה עיניים
צהובות מביטות בה מתוך האפלה בפינה של התא. היא מנסה להביט בחזרה, וקול צרוד
ומעט גבוה אומר: "מה את מביטה ככה? בחיים לא ראית
חתול? מה יש?" הצל נע קדימה, ואכן לובש דמות של חתול
שחור קטן עם זנב מברשת פרוותי. "אז הנה. מיאו. מיאו. מיייאווו. אני חתול. עכשיו טוב?" ראנ'סיל מופתעת; במצב אחר, יתכן שהיא היתה אפילו משועשעת; בינה לבין החתול (שמזהה את עצמו בשם באאלמות'), מתפתחת שיחה מוזרה. החתול שואל אותה לשמה,
ומחווה את דעתו על שמות אנ'מיריים ("נשמעים כמו
שני עכברים שונים שמישהו מנסה לדחוף לנעל אחת"). מדי פעם, החתול עוצר את
השיחה ולא משיב במשך רגע ארוך, כאשר במקום זה הוא מתמתח באיטיות או מלקק את הכפה
שלו. לדעתו, הבקשה של ראנ'סיל
לעזור לה לצאת מכאן היא "משעממת", אבל הוא מוכן לעזור לה להימלט
מהסוהרים שלה (בהמשך הוא מתייחס אליהם בתור "בריונים עם מוח מדרגת טריות
שניה"), אם יקבל משהו בתמורה. הוא רוצה 'צעצועים חדשים' – את כל מה שיש על
"האישה האפורה", ובעיקר את הכדורון הקטן
והזוהר שלה. ואז, הוא 'שולף' או 'מופיעה' ביניהם
מגילה, שהחתול חותם עליה בכפה שלו, ומעיר משהו כמו "רק תחתמי כאן. אין כאן
שום דבר מעניין, מיייאו, רק קללה נוראה ממימד שאת לא רוצה אפילו לדעת את השם שלו, אם לא תעמדי בצד
שלך בהסכם'. ראנ'סיל חותמת עם הכפית החלודה שהיתה זרוקה בתא שלה, ואז החלום מתערפל ומתאיין; וראנ'סיל מוצאת את עצמה שוכבת לבדה על הקש הרקוב בתא שלה,
כאשר שוב יש צעקות מהמסדרון. השומרים גוררים החוצה מאחד התאים גופה של אסיר – ראנ'סיל שומעת אחד מהם אומר שהוא "נחנק בקיא של
עצמו"; ומישהו אומר שהוא ידע שהיה צריך להביא אותו לעמוק קודם, לפני
'הגברת' – עכשיו אין מה לעשות איתו חוץ מאוכל
לעכברושים. (מהשיחה עולה ש"העמוק" לא אוהב
בשר שהוא כבר מת). התא של ראנ'סיל
נראה בדיוק כמו קודם, מלבד צלחת חלודה עם פרוסות לחם עבש, וספל של מים
מטונפים... ובפינה מאחוריו נוצץ משהו, שמתגלה כמו פותח-מנעולים (lockpick) גדול וחזק, שיכול
לשמש גם כפגיון מאולתר וחלש לעת מצוא. ראנ'סיל ממהרת
להחביא אותו בבגדים שלה. שחרור מוקדם
והיכרות חפוזה עם אביר זקן זמן קצר מאד לאחר מכן, לאחר שהשומרים
שגוררים החוצה את הגופה סוגרים את השער ומשאירים שומר אחד במסדרון, דעתו של
השומר מוסחת והוא מתחיל לקלל בזעם. איזשהו חתול אשפתות שמתחבא בהמשך המסדרון או
בסמוך, מתחיל לילל בקול כזה, שכמעט ומטריף את דעתו של השומר עליו. השומר מתקדם
בכעס ובחוסר זהירות עם נשק שלוף, כשהוא נשבע ש'הפעם הוא יפשוט את העור של השרץ המפורעש, ולא אכפת לו מה הגבירה האפורה תאמר'. ראנ'סיל, שהשתמשה ב'נכס' החדש שלה לפרוץ בשקט את
המנעול הפשוט יחסית של התא, מקבלת הזדמנות פז להפתיע את השומר מאחור, כשהיא
משתמשת הן בדקר והן בחלק חלוד ומשונן של שרשרת אסירים שנשכח במסדרון, כדי להמם
אותו במהירות מאחורה – ולקחת ממנו במהירות את החרב הקצרה והפגיון שלו, ביחד עם
כמה מטבעות ושיקוי מרפא פשוט שהיה עליו. המאבק עם השומר גרם לרעש, גם מצד אסירים
שדופקים מבפנים אל כמה מדלתות התאים, וגם של שומרים שבאים מבחוץ להבין על מה
המהומה. מתא סמוך, מישהו קורא לראנ'סיל – גבר רזה עם שיער ארוך ולבן, שלמרות העובדה שהוא
מזוהם ובמצב רע, בדיבור שלו יש משהו מתנגן ואריסטוקרטי (בהמשך, העיניים המבריקות
והפנים שלו יסגירו שהוא מית'ווארי). הוא קורא לראנ'סיל – והגם שהוא מזהה אותה כ"גנבת", הוא
מעיר ש"היא לא נראית כמו אחת מהעגלונים"; הוא אומר לה שהיא לא תוכל
לברוח לבד, ומציע לה לשחרר אותו בהבטחה שיעזור לה. הערה: ראנ'סיל מבינה היטב את הכוונה ב'עגלונים' – פושעים מואריטרובסקה ששייכים או היו שייכים לאחת מגילדות העגלונים
שעובדות בשביל 'מלך העגלונים' שהשתלט על המסחר של העיר ההיא. ראנ'סיל משחררת את הגבר, שמזדהה כ'וארדוריל' (מאוחר יותר הוא יודה שהוא 'הסרן' שהבריונים
דיברו עליו קודם, אם כי 'בזמנים האלו, ובעיקר בתוך המחראה הזו, אין חשיבות
לתארים'; וראנ'סיל מהרהרת שמבחינתה ממילא בשום-מקום
אין חשיבות לתארים מנופחים, כולל אלו של המית'ווארי
משער חורף). הסוהרים פותחים את דלת הכניסה למסדרון; ראנ'סיל נעתרת לבקשה של וארדוריל
ונותנת לו את הפגיון שהורידה מהסוהר, כשהיא נשארת עם החרב הקצרה והדקר. וארדוריל לוקח את שריון המתכת הקל והמזוהם של הסוהר, ועוטה
אותו כמיטב יכולתו על עצמו, ואז הדלת נפרצת, ושלושה סוהרים מופיעים, מחזיקים
חרבות קצרות ושוטים. המשך המאורעות
בכלא ראנ'סיל מצליחה להעלם בצללים ליד אחד התאים,
כאשר וארדוריל מושך את תשומת הלב של השומרים אליו,
כשהוא קורא קריאה מצלצלת שנוקבת בשמו של הנסיך הרם (המנוח...) משער חורף. השומרים נוהמים שהם ידעו שה'הסרן הארור' מאחורי כל הצרות, ומתקדמים אליו כשהם
מאיימים לפתוח את 'כל הפרצוף היפה שלו' עם הלהבים שלהם. שומר אחד נשאר מאחור
ומכוון רובה קשת קל. ראנ'סיל יורדת עליו מאחור בשתי
דקירות בגב, שמאלצות אותו להסתובב אליה, והופכות אותו לקורבן קל מאד. וארדוריל מפתיע את ראנ'סיל בכך
שהוא פותח את הקרב כשהוא מטיל קליע עשוי מאור לבן (שנראה באורח מרומז כמו הנשק
שלו), שפוגע בשומר אחר; לאחר מכן, הוא מתמודד עם שני האחרים – ומעט מתקשה, בעיקר
משום שהוא מניף את הפגיון באורח שמתאים לנשק כבד יותר. למרות זאת, בעזרתה של ראנ'סיל, שלושת השומרים מוכרעים, מה שמאפשר למית'ווארי הזקן לקחת חרב קצרה עשויה היטב מאחד מהם, ולראנ'סיל להחליף את הדקר המאולתר שלה בחרב קצרה אחרת. לפי הצעקות, עוד שומרים נמצאים בדרכם
לאגף; ראנ'סיל נועלת את הדלת הכבדה והמשוריינת של
המסדרון, ומחבלת במנעול באורח שמעכב אותם. הערת השה"ם: השתמשתי בגלגול מורכב של פריצת מנעול, רק באורח
'הפוך': ככל שרא'נסיל מצליחה ביותר ק12 בגלגול, לפני
שהיא עוברת את מספר המטרה שלה, כל הדלת הופכת קשה יותר לפריצה עבור השומרים
הצועקים שדופקים עליה מבחוץ. לאחר מכן, יש לדמויות זמן לבחון היטב את
המסדרון שהיא נמצאת בו. זה מסדרון כלא תת-קרקעי מרופש, שמסתיים
בדלת המשוריינת שראנ'סיל נעלה רגע קודם, שמחברת אותו
כנראה למרכז ה'כלא' או מה שלא יהיה המקום שחותכי הגרונות או 'העגלונים' נמצאים
בו. בקצה הנגדי יש דלת קטנה יותר ופתוחה למחצה, שממנה נודף ריח נוראי של צואה
ודברים גרועים יותר. בין לבין, יש לאורך המסדרון כמה וכמה תאי
כלא, נעולים במנעול פשוט דומה לשני מנעולי התאים שראנ'סיל
כבר פתחה. משניים מהם, עולים קולות ודפיקות; משלישי
דממה וריח של דם קרוש; מהרביעי צחנה וציוצי עכברושים; והחמישי הוא עם מנעול
מסובך יותר משל האחרים, עם חריטה שחרטו השומרים שנראית כסוג של
"סכנה!". ראנ'סיל מוותרת על התא הראשון ממנו עולים קולות
של אסיר מטורף לגמרי שדופק בחוזקה על הדלת עד שהיא רועדת – הוא עובר בין השמעת
קולות של קוף, לצעקות מטורפות של "כובע! היא לקחה את הכובע שלי! אני רוצה
את הכובע שלי!". מהתא השני שראנ'סיל
כן פותחת, מילל מישהו בשם ראמקה בוארתארין
במשלב נמוך, בוכה שהוא 'איכר מסכן' שחייב לצאת מכאן כי 'ראמקה
המסכן, שמונה ילדים יש! רעבים בבית, צריכים קונה חלב, בגדים-" כאשר המנעול נפרץ יוצא משם בריון מקועקע
עם זקן זיפים צהוב; שפונה אל ראנסיל בחנפנות, אבל וארדוריל נועץ בו מבט חד, ואומר מיד שזה לא איכר; זה אחד
ה'עגלונים' ו'החלאה הזה היה פעם אחד מהם. תשאלי אותו למה הוא בכלוב. אולי גנב
ממישהו מעליו, נכנס לקטטה או שניהם". ראמקה נראה כמי שאוהב את וארדוריל
ממש כמו שהמית'ווארי אוהב אותו, ואגב שהוא מנסה לטעון
שהוא אדם מסכן ועני שהיה חייב זהב כדי להאכיל את כל הילדים שלו (וארדוריל תוהה האם הוא בכלל יודע מה השמות שלהם, תוך רמז
עבה שאם יש לו ילדים – הוא השריץ אותם בבית-בושת ושכח מהם). ראמקה
מנסה ללחוש לראנ'סיל ש"המיתווארי
קר כמו קרח. לא כמוני וכמו את, אנשים פשוטים-". הדפיקות בדלת מבחוץ מתחזקות, ונראה
שהסוהרים מביאים כלי כבד יותר, אולי סוג של מקדח, כדי לפרוץ אותה. ראנ'סיל מסתכנת בפריצה של הדלת עם המנעול המורכב
והכתובת "סכנה"; החבורה מגלה תא עם ערמות של רקבון ושברים של חפצים
ישנים, וגם שרידי בני-אדם. מתחת לערמה, שורץ זוחל אגלידי
ירקרק, שמנסה להפתיע את החבורה – אבל הדמויות מוכנות לקראתו; וארדוריל משתמש ביכולת של קריאת תגר כדי לאלץ את היצור
להתקיף אותו במקום את ראנ'סיל, ולמרות שהוא סופג
יריקת רעל לא נעימה, שלוש הדמויות מצליחות להכריע את השרץ המלחשש בלא הרבה בעיה. בין השרידים (אחרי שראנ'סיל
דוחה את הצעתו ה'אדיבה' של ראמקה ללכת לבדוק מה קורה
בדלת ולהשאיר אותו למשימה המשעממת והמלוכלכת של לחפש בתא), הדמויות מוצאות
בקבוקון זכוכית שחר עם חריטות עתיקות, וטבעת עתיקה עם חריטה של דבורה (מקנה
התחדשות של 2 נק"פ/סיבוב ו-1+ לגלגולי הדיפה). בנוסף, ראמקה
פושט מהיצור את העור שלו במומחיות, ומשיג מעטה קשקשים שלם, כאשר הוא מסביר לראנ'סיל בלי בושה איך אפשר לשייף אותו ולהוסיף לו קצת שברי
זכוכית כדי לגרום לו להראות שווה יותר מפי שניים ממה שהוא שווה, בעיקר עבור קונה
עשיר וטיפש בשוק. ראנ'סיל מנידה בראשה, ומתייחסת לזה
הרבה יותר בסלחנות מאשר המית'ווארי הזקן, שממלמל משהו
על "חלאת צושקא". הדלת הגדולה כמעט ונפרצה בינתיים, והדמויות
נסוגות לתוך התא בצד השני של המסדרון, כדי לגלות שמדובר בסוג של מחראה, שאין בה
הרבה מלבד שוט ישן שנשכח... ובור עמוק ממנו עולה צחנה נוראית במרכז החדר, מוגן
בסבכת מתכת כבדה. הדמויות משתפות פעולה כדי לנסות לשלוף את
הסבכה בכוח, ומספיקים לעשות רק חצי עבודה לפני שהדלת נפרצת וכוח גדול של סוהרים,
אחד מהם סייר-קשת עם כלב תקיפה נוהם, פורץ פנימה, מובל בידי קצין מהודר יותר עם
שריון מתכת נוצץ, מגן וחרב משובחת יחסית. הקצין צועק ומגדף את הסוהרים האחרים
("תולעים ארורות!"), ודורש מהם להסתער לפניו, כשהוא מאיים בזעמם של
"הגברת" וגם של "הבוס
האפור", ושמי שלא יסתער ימצא את עצמו מהר מאד בבור של "העמוק". החבורה מנצלת את הדלת הצרה בכדי לאזן את
היתרון המספרי של היריבים שלהם, ונפתח קרב שבסופו של דבר מוכרע לטובת הדמויות,
בעיקר לאחר שוארדוריל מפעיל לחש נוסף, שגורם ללהבים
של כל החבורה לזהור באור לבן ולהפוך מדוייקים
וקטלניים יותר. שני הסוהרים הראשונים מוכרעים במהירות,
לאחר שאחד מהם סופג פגיעה קשה מהתקפה מאחורה של ראנ'סיל;
הסייר משגר חיצים דרך הדלת ופוגע באחת הדמויות, אבל לא חזק מספיק כדי לנטרל
אותה; ובעוד הדמויות נלחמות בכלב ומה שנותר מהסוהרים, הקצין הזועם והמקלל נאלץ
להצטרף לקרב – וסופג עד מהרה שתי פגיעות קריטיות שמועצמות על-ידי לחש הברכה של הפלדין, שמתגלה גם כמי ששולט בלחש ריפוי חזק למדי. הקצין נופל הרוג על הקרקע; והסייר מחליט
להסתלק בקפיצה מהירה לאחור, מה שגורם לכלב התקיפה לסגת גם הוא ולהמלט בריצה אחריו. הדמויות מסירות מהסוהרים המתים כמה חפצי
ערך, בעיקר את המגן והחרב המשובחת, שעוברות אל וארדוריל
– לכעסו של ראמקה, שחשק בעצמו בחרב. (בשלב מסויים,
אגב רמיזות גסות לראנ'סיל ושאלה אם 'היא רוצה
להתרבות', מה שגורם לראנסיל לספר לו בקצרה ובאורח
ענייני למדי על מישהו שניסה משהו דומה ואיבד שתי אצבעות, הוא גם רומז או מגשש
אצלה את האפשרות לבגוד במית'ווארי אחר-כך ולקחת ממנו
את כל מה שיש עליו). הקרב במחראה לדמויות אין ברירה, אלא לקפוץ בזו אחר זו
לתוך הבור שמדיף ריח נורא של צואה; הן נופלות הישר אל תוך בריכה עמוקה עם נוזל
כהה, סמיך מכדי להיות מים עומדים 'רגילים', ומריח באורח מתאים. בעוד החבורה
מפרפרת במים וכמעט נחנקת מהצחנה, המים מסביב לדמויות מתחילות לרטוט ולגלוש...
ואז, עולה מבפנים גוש חום-כהה כהה ענקי, בלי עיניים (אלא אם כן הזהרורים הזעירים
שמבליחים עליו הם עשרות עיניים קטנטנות), ועם לוע עצום בצורת מקור קרני ומלא
שיניים. בנוסף, מאחורי הדמויות עולות זרועות
חומות-ירוקות שעירות ודביקות של אותו יצור; שכאשר הוא עצמו מנסה לבתק את החבורה
עם הנשיכות שלו, הזרועות מנסות להיכרך סביב דמויות מאחורה, ולגרור אותן למטה או
להקל על המקור העצום את העבודה . יצור המחראה הענקי מתגלה כאויב קטלני;
למרות שהקרב נפתח לטובת החבורה, כאשר וארדוריל משתמש
בלחש של אור קדוש כדי לסנוור אותו, באורח שמוריד את דירוג השריון שלו ומקל על
הדמויות להוריד עליו פגיעות קריטיות, ולמרות נזק כבד שהוא סופג מראנ'סיל, הוא משיב בהתקפות קטלניות, ובסופו של דבר ראנסיל נפגעת גם מהזרועות הנצמדות וגם מהמקור המשונן ומאבדת
את ההכרה. במעורפל, לפני שהכל
מחשיך, היא רואה את וארדוריל מטיל עוד לחש של הבזק
קדוש (הוא נראה הרבה יותר אפקטיבי כאשר הוא מחזיק חרב ארוכה משובחת, מאשר עם
פגיון או חרב קצרה), ואת היצור משיב התקפות נגד. כאשר ראנ'סיל
מתעוררת, היא מכורבלת בפינה של תא קטן לא הרחק מבריכת הצואה, כאשר ניכר שמישהו
טיפל בה וניסה לכסות וליבש אותה כמיטב יכולתו – הגם שהיא כמובן מכוסה עדיין
בטינופת מבחילה. וארדוריל ניצב על המשמר עם הגב שלו אליה; ואילו לראמקה אין זכר. הפלדין מספר לה,
שדווקא כאשר היצור ספג עוד פגיעות ונאלץ לסגת חזרה למצולות מהן הוא הגיע, ראמקה בגד בהם, ניסה לתקוף אותו מאחורה, ואז ברח עם חלק
גדול משווי הערך שהחבורה השיגה, כולל הפרווה של הזוחל האגלידי.
הוא ניסה לקחת גם את החרב של וארדוריל, אבל לא הצליח. הערת השה"ם: מה שהוא כן הצליח לקחת, זה חפץ קסום שהיה בתוך
המים הרדודים של הבריכה, והגילוי שלו היה כנראה ה'טריגר' שהניע את ראמקה להחלטה לנצל את ההזדמנות ולבגוד בבני הברית שלו. המית'ווארי אומר בגועל שאסור היה לבטוח בחלאות
כאלו, ומצטט את הפתגם הוארתארי הידוע לפיו "צושקא אף פעם לא תוקף מלפנים". ראנ'סיל
מהרהרת בינה לבינה שגם היא נוהגת שלא לתקוף מלפנים כאשר הברירה בידה, אבל מנגד,
היא לפחות לא בוגדת בחברים שלה. הדמויות משוחחות. וארדוריל
מודה במעורפל שהוא היה קצין פעם, במסדר שכבר לא קיים, בשירות עיר שכבר נחרבה עד
היסוד. הוא נשאר מעורפל בתשובה לשאלה של ראנ'סיל,
כיצד אציל כמוהו נפל בשבי של חלאות מהסוג שנמצא בכלא ההוא למעלה, ורק אומר משהו
שגם אציל או אביר אפשר להפתיע מאחור באורח נבזי בתוך סמטה, בעיקר לאחר שמזלו לא
שיחק לו והוא ירד מגדולתו. אגב כך, באורח שראנ'סיל
מוצאת משעשע למדי בהתחשב בנסיבות, הוא ממשיך לדבר במית'ווארין
רהוטה, ומתעקש לפנות אל ראנ'סיל כ"עלמתי"
או "הגבירה ראנ'סיל". המערות מסביב
לבריכת המחראה שתי הדמויות שנותרו חוזרות לנוע, שתיהן
סובלות בשלב זה מהתשה בדרגה ראשונה, ומקיפות בזהירות את הבריכה הגדולה, הגם
שכרגע אין סימן שהיצור מהמעמקים חזר. מסתבר שהבריכה נמצאת בתוך מערה שיש בה –
מלבד הפתח כלפי מעלה והפתח לחדרון אליו וארדוריל גרר
את ראנ'סיל לאחר ההתקלות – עוד ארבעה פתחים, שכל אחד
מוביל לכיוון אחר. ראנ'סיל לא מצליחה באבחנה, ולכן
מסוגלת לראות רק את שני הפתחים שלידה – אחד מהם מוליך מערבה, לחדר מסותת, דרך
מספר מדרגות הרוסות למחצה, וזלג שמנוני נוזל במורד המדרגות אל הבריכה; השני
מוליך דרומה, למערה טבעית צרה עם הרבה מאד שורשים כהים ולחים משתרגים בקירות
שלה. הדמויות בוחרות את הפתח המערבי, עולות
במדרגות הבוגדניות, ומוצאות את עצמן בחדר מזוהם בלא מוצא, שבתקרה שלו יש סבכה
כבדה, דומה לזו שהדמויות פתחו. ראנ'סיל מנסה להאזין, ושומעות קולות רבים של
אנשים חמושים בחללים שמעל הסבכה; יש שם הרבה אנשים חמושים, כולל כנראה איזה
'בוס', שוארדוריל מעיר שהוא מריח ממנו נוכחות 'מסוג
שהוא לא אוהב בכלל'; מהמהומה, הרקיעות והצעקות, עולה קול שמכריז '"לורול והבחורים שלו הגיעו" הבוס, בקול עכור, מורה להביא את לורול אליו, וגם את האישה האפורה... לא אכפת לו במה היא
עסוקה כרגע. אבל אז, הוא מתחיל להפנות מבטים וראנ'סיל
חשה שהוא מרחרח לכיוונם באורח לא נעים. היא נסוגה במהירות, והיא ווארדוריל מנסים לסגת בשקט מהחדר, כאשר הסבכה למעלה מתחילה
לבעבע, ואז איזה זלג שמנוני מתחיל לנזול דרכה, כשהוא נע כאילו יש לו חיים משל
עצמו. היצור הזה, שלרגע תלוי מהסבכה לפני שהוא
יורד ממנה וזוחל לעבר הדמויות, הוא סוג של ג'ל שנראה עשוי משרידים של בשר רקוב,
כאשר בתוכו מבעבעים עשרות גושים כהים יותר שנראים כמו קורקבנים אל-מתים עם לוע
נושך. הדמויות נסוגות לעבר פתח החדר ונלחמות
ביצור על המדרגות. וארדוריל מתחיל את הקרב בקריאה
מצלצלת שנוקבת בשמה של מלכת האור, ומטיל אש כוכבים מסמאת שגורמת ליצור נזק כבד
וגורמת לו להמשיך לבעור; היצור רוחש בזעם, מטיל בפלדין
גושי בשר קטנים ונושכים; ואז ראנ'סיל דוקרת אותו מספר
פעמים. היצור מוכרע במהירות, ומתפוצץ כשהוא מתיז
אלחה רעילה לכל עבר; החבורה נפגעת, אבל לא באורח משמעותי או מסוכן, ומצליחה לסגת
במהירות אל המערה הגדולה שמסביב לבריכה. הדמויות מקיפות את הבריכה מצפון, ושומעות
ריחושים וצקצוקים מרוחקים. רנ'סיל
מחליטה לוותר על בדיקה של המסדרון הצפוני, שנפתח למערה מלאה בפטריות גדולות
שזהרורים מוזרים מבליחים ביניהם. המסדרון המערבי, לעומת זאת, הוא מסדרון
אבני יותר, והחבורה ממשיכה לתוכו; לאחר הליכה של כמה דקות, הוא מתפצל לשניים –
התפצלות דרומית, שמובילה לגרם ארוך ומשובש של מדרגות עתיקות שיורדות בין אבני
מפולת, עמודים עתיקים נפולים למחצה (על חלק מהם משורטטות צורות של ניבים או ירח
מלא), וקמרונים צדדיים עתיקים ונפולים. ההתפצלות הצפונית לעומת זאת עולה
במתינות, לעבר מערה גדולה עם זוהר ירקרק חולני, שצקצוקים של חרקים עולים ממנה.
החבורה פונה לשם, ומוצאת את עצמה במערה טבעית עם מספר פתחים צדדיים, חלק מהם
מרופשים מאד, אחד קטן עם בוהק מוזר עולה מתוכו, והאחרון עם מדרגות אבן עתיקות
עולות למעלה. מנהרות המקקים ליד המדרגות, ניצבים שני מקקים ענקיים עם
בטן ירוקה כמו 'שומרים'. כאשר החבורה מתעמתת איתם, מופיעים מקקי ענק קטנים מעט
יותר מחלק מהמנהרות הצדדיות, ומצטרפים לקרב, כאשר אחד מהם יורק מרחוק סוג של פירומון צורב וצהוב. הקרב הזה הפך קשה ומאתגר, בעיקר נוכח
יכולות ריפוי עצמי של המקקים הגדולים יותר, והיריקות הצהובות שגורמות להשפעה
שלילית לא נעימה. בסופו של דבר, החבורה שורדת וממגרת את היצורים. ראנ'סיל מחליטה לותר על המנהרות הצדדיות מתוכן באו היצורים,
ומחלקן עולים צקצוקים נוספים, ולעלות במדרגות האבן בפתח המערבי לידו ניצבו מקקי
הענק קודם לכן. המדרגות מוליכות להיכל עתיק, עם סימנים רוניים דהויים שעדיין מבליחים על הרצפה שלו; שרידי פסלים
עתיקים בעלי חזות מעט זאבית, ושני פתחים בקיר הצפוני והדרומי. בחדר שורצת מפלצת עצומה: מעין מקק בגודל
שלא היה מבייש כרכרה, בעל זנב ארוך ומצליף שלא אופייני למקקים, ושלושה ראשים –
אחד מהם עם קוצים ושיניים אדירות; אחד מהם יורק רעל, והשלישי בעל עיניים כחולות
קפואות ויכולת לירוק או לנגע בכפור קטלני. היצור שואג לעבר הדמויות (עד כמה שמקק
מסוגל לשאוג...) ונפתח קרב קטלני בין הצדדים. וארדוריל
מנסה, בהצלחה חלקית, להסב את היצור לעברו, ומטיל עליו ועל ראנסיל
ברכה שגורמת ללהבים שלהם לזהור בלבן; לאחר פתיחה לא מאד מוצלחת, וחבטת זנב כואבת
מאד, ראנ'סיל מתאזנת, ובעוד וארדוריל
סופג התקפות כבדות מהיצור ומנסה להתגונן מהן באמצעות המגן שלו; והפצעים של היצור
גורמים לו להתחיל להשתולל ולהתקיף מהר יותר עם שלושת הראשים שלו, רא'נסיל מנצלת הזדמנות ומשתמשת בתמרון דקירה משולשת, מחוזק
בידי קריעה לגזרים של גנב והברכה של הפלדין- התרגיל מצליח להנחית ארבע פגיעות בזו אחר
זו, שלוש מהן קריטיות; והיצור העצום מוכרע בבת אחת ומתרסק לקרקע, כאשר הוא מתחיל
להפיץ שלולית מבאישה וסמיכה מסביבו, והראשים שלו בחלקם עדיין מעלים אדים. בין השרידים של היצור, יש מטבעות כסף
עתיקות, כמעט מושחרות, עם הטבעה בצורה של ירח מלא, שלא נראים לראנ'סיל דומים לשום מטבע שהיא ראתה אי-פעם; בועית קטנה
וכהה שהמרכז שלה זוהר באור מוזר; חלק מחרב עתיקה שבורה, וקרן יפיפיה עם סמלים של שער חורף, בשווי לא פחות מ-1600 באן. וארדוריל אומר בעצב שהוא ראה קרנות כאלו והכיר
חלק מהאנשים שהחזיקו בהן – וכולם מתים היום. ראנ'סיל
מקבלת בהבנה רבה את הצער של הפלדין וחוסר הרצון שלו
להחזיק בקרן, מה שיאפשר לה למכור אותה בהמשך, אחרי הכל
היא זקוקה מאד למטבעות. הדמויות בוחנות את שני הפתחים: הצפוני
נראה כמוביל לדרך שממשיכה לעלות ובתקווה מוליכה אל יציאה מתוך המערות; ואילו
הדרומי מוליך לחדר עמוק ואפל, שמעליו עולים קולות עמומים של בני-אדם. ראנ'סיל מצליחה לזהות שהוא נמצא ממש מעל למחסנים, מה שאומר
שאם תצליח להגיע לשם, ישנו סיכוי שתוכל לאתר את הציוד האבוד שלה; ולאחר התלבטות,
היא בוחרת באופציה הזו. תם ולא נשלם... |
חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה
חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.