פרק 3: הילד בן שלושים

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

פתיחה: מכתבים בסדנה של האומן לינסוריון

לאחר שהחבורה שבה מהמחסן של רילגאר, הדמויות מבלות יומיים שקטים יחסית בבית של לינסוריון, שם הרב-אומן המתוסכל מחזיר לפעולה את הכבשנים וסדנת העבודה שלו. קל'ריס מבלה לא מעט שעות כשהיא עוזרת לריי'נואורין בטיפול בתכשיט מורכב שהיא יוצרת מכסף מכושף ואבני-חן, ולומדת ממנה אגב כך איך להעשיר מטיל כסף בתמצית צמחי צל מכושפים ורסיסי אבנים יקרות מסוגים מתאימים, כדי ליצור מטיל של 'כסף מעמקים'.

תכשיט מכסף מעמקים עולה 200% מהעלות של תכשיט רגיל מכסף (עוצמה 2): 2400 באן במקום 1200, והוא בא עם תכונה נוספת שמוטלת באקראי, בנוסף לתכונות הרגילות של תכשיט מאותה עוצמה:

50%: עמידות לכפור ולצלץ

30%: חסינות חלקית לדימום (בולם את הדימום הראשון כל קרב, ו-2+ להצלה נגד דימומים נוספים)

20%: כל פעם שהדמות נפגעת מלחש מבוסס יסוד או סופגת מכה פיזית שמורידה 20% ומעלה מהנק"פ שלה, התכשיט מייצר 'מטען כוח', ויכול לצבור עד 3 מטענים[1], ולשמור אותם למשך עד שעה.
את המטענים אפשר לשחרר כ'בונוס' מיידי לכוח הפנימי של אביר כפור, או כלהבת קרח על הנשק שתוסיף 1ק1+6 נזק לנזק ו-1+ לפגיעה למשך סיבוב אחד לכל מטען.

קל'ריס מנסה לדבר עם ריי'נואורין, לעודד ולנחם אותה; אבל נראה שהקוסמת עדיין שקועה ביגון שלה, ו"קמה לתחיה" רק כאשר היא עוסקת ביצירה (קרי, צורפות).

מעיון במפות שהדמויות לקחו מהמחסן של ריל'גאר ומשאלות שהן מפנות ללינסוריון, הן מבינות שהסמל על המפה שנראה כמו ראש שחור של זאב מדבר על 'מגדל חרב למחצה' שנמצא בקצה הבקעים המקוללים של סארקראקט (קרי, לא במרכז, שנחשב המסוכן ביותר). לינסוריון אומר שכדי לברר יותר, כדאי לדמויות ללכת לאורגי הערפל הגולים שיושבים בקל'סוריל החדשה – אבל הוא עצמו מסתייג מ'היצורים השחצנים האלו' שמביטים בבני אדם כמוהו מלמעלה למטה, גם שהם עצמם הפכו לפליטים שרק חסד הלורד התיר להם להתיישב היכן שהתיישבו.

לגבי השם אומ'גניר (שהוזכר כסבא של 'תינוקלה', והיעד שאותו "סרן ל" שהוא כנראה הפושע הבכיר יותר מחפש), לינסוריון נזכר ששמע פעם שם כזה – משהו שקשור לאיזה פושע שדיברו עליו לפני הרבה שנים, כשהוא בעצמו היה ילד.

באחר-הצהריים האדום והמעונן שלפני תחילת ההרפתקאה, כאשר קל'ריס עדיין עובדת עם ריי'נואורין וראנ'סיל חזרה ממכירת חפצים בעיר ורוצה לחזור לכתוב את הזכרונות שלה, ראנ'סיל שומעת קול מוזר מבחוץ, שנראה כאילו הוא בא מהשמיים.

הדמות מגלגלת גלגול אבחנה מורכב של 4-3-2ק12, ומגיעה להצלחה מוחלטת. לכן היא מצליחה ממש לא רק לשמוע צווחה חדה וטפיחת כנפיים רחוקות, של משהו שעובר במהירות ובגובה רב מעל ואלקוריל, אלא ממש לראות לרגע בהמה מכונפת עם כנפיים מנוצות, קטנה בהרבה מדרקון, עם ארבע רגליים, ונדמה לראנ'סיל שיש עליה רוכב. היצור צווח ועף במהירות צפונה, לעבר הטירה של אבאריל.

ראנ'סיל מספרת לקל'ריס על מה שראתה ותוהה מה לעשות; אבל מחליטה שממילא אין לה יכולת אמיתית לרוץ לטירה בזמן, הטירה מוגנת מספיק נגד תוקף בודד, אם מדובר בתוקף – הגם שראנ'סיל חושדת שמדובר בשליח, ולא בתוקף.

זמן קצר לאחר מכן, לינסוריון מקבל לידו מכתב שגורם לו להסמיק כמו עגבניה בשלה, כשהוא צועק ומקלל, כולל את הנער האדיש שהביא את המכתב, ועדיין דורש עשרים באן בעד הטרחה; וגם את המשרת קאלתרה, שלא נראית מתרגשת במיוחד.

המכתב נראה רשמי מאד, עם חותם הנחש המכונף של הלורד (ראנ'סיל בוחנת אותו היטב, אולי למקרה שתצטרך לזייף אותו בעתיד).

המכתב כתוב בכתב יד מסולסל ומוקפד, וחתומה עליו לא אחרת מאשר הגבירה אלאנדרין קור-אבאריל, שמושלת בטירה בשם אביה שיצא למסע. היא מודה בקרירות עוקצנית לאדון האומן על 'הדרך בה הואיל לשאת עבורה מכתב', משבחת אותו על נאמנותו לאביה, ופוסקת לו פרס של מאתיים באן. עם זאת היא מציינת שלמרות הכרת התודה, היא אינה נזקקת לשירותים נוספים ממנו, מאחלת לו הצלחה רבה 'במציאת עיסוק שראוי לכשרונו' ו'אינה מצפה לראותו שוב בטירה או בשעריה בכל זמן קרוב'.

לינסוריון ממשיך לגדף את אלאנדרין ("גורה כחולה עלובה, חומץ בת יין") במשך שעה ארוכה, נשבע שהוא יעלה לגדולה בלעדיה, ויום יבוא והיא תתחנן לארח אותו בטירה, להגיש לו יין ולהנות מטיפה מהכשרון הנדיר שלו (ואז הוא שוב חוזר לכך שהוא מקופח משום שהוא גבר, כמו שתמיד קורה במקום הזה).

אחרי עוד חילופי דברים עם הדמויות ועם המשרתת קאלתרה שמהרהרת בקול ש'אפילו לעבוד עם אלטור פה-זבל היה יותר טוב מלעבוד איתך, אדון" ("אז תחזרי אליו!" ו"מי יודע, אולי אני עוד יעשה את זה"), העבודה בסדנאות מתחדשת.

המכתב השני והיציאה לדרך: לפנות ערב של היום השני, מגיע מכתב נוסף, הפעם לא מהטירה, והפעם התגובה של לינסוריון שונה ומרוצה הרבה יותר. הדמויות מבררות ומגלות שהמכתב הזה הגיע מאדם עם שם דומה מאד – מלסוריון, שלינסוריון מתאר כ"חבר מאד ותיק שלו" ש"היינו הרבה ביחד כשהיינו צעירים", וכיום הוא מועסק כמעין אב-בית (וגם מנהל איזה עסק צדדי של מרקחות) אצל לא אחר מהיועץ לאנתוריון (כל השמות באבאריל כל-כך דומים) האב, שהוא בנו של – איך לא – לאנתוריון הבן, האביר היהיר והשחצן שנותר לפקד על משמר העיר של ואלקוריל בהעדרו של הלורד.

לינסוריון מספר שגילה שלאנתוריון האב עורך איזה נשף לכתוב לאנתוריון הבן, שהוא בדיוק מתקרב לגיל שלושים, ורוצה לברר האם הוא יכול לנצל את ההזדמנות כדי שיזמינו ממנו איזו 'מתנת יום הולדת חדה ומבריקה לפרחח'; ולכן הוא מתכוון ללכת לשם ולבקר אצל מלסוריון ("הזכרתי שאני והוא זה כמו אחים"?), ומציע לדמויות להצטרף אליו. הוא מספר שיש למשפחת לאנתוריון גנזך, שבו בין היתר יש מסמכים על משפטים ופושעים למיניהם – וזה יהיה מקום טוב לחפש בו מידע על אומ'גניר. הוא מזהיר את החבורה שהגנזך נעול היטב והם לא מרבים להכניס אליו אנשים.

הוא מביט בגסות על קל'ריס ורומז ש'אולי תפעילו את הכשרונות המיוחדים שלכן' כדי להשיג רשות כניסה, וסופג נזיפה זועמת מריי'נואורין. הקוסמת עצמה מודיעה שהיא לא תצטרף הפעם – היא עסוקה מדי ביצירת הטבעת שהיא עובדת עליה, וחוץ מזה היא לא מוכנה אפילו להתקרב ללאנתוריון הבן – בשלל שיקולים או 'היסטוריה' משל עצמה.

בשלב מסוים, קל'ריס מסיחה את דעתו של לינסוריון הזועם, מספיק כדי שראנ'סיל תוכל לסחוב את המכתב מהכיס שלו ולקרוא אותו ישירות.

הדמויות מגלות שהמכתב עצמו הרבה פחות חיובי ממה שלינסוריון תיאר. למעשה נראה ש"חבר קרוב כמו אח" מנסה להפטר ממנו ולהניא אותו מלהגיע לביקור.

קל'ריס, למרות המידע והרמזים שהיא מקבלת מסביבתה, שהסיכוי של המהלך נמוך מאד, מנסחת מכתב לאלאנדרין ומבקשת ראיון איתה, כשהיא חותמת בשמה המלא ושם משפחתה, ומציינת את העובדה שהן חלקו הרפתקאות כמעט באותו איזור בעיר, ונגד אותם אויבים; ואז היא מוצאת שליח ומשלמת לו כדי שיקח את המכתב לטירה.

שעתיים לאחר מכן, כאשר החשיכה מתחילה לרדת, ולינסוריון סיים לטפל במתכת שהוא עסק בה קודם, הוא יוצא מביתו, ביחד עם קל'ריס וראנ'סיל, שנפרדות מריי'נואורין ומבקשות ממנה להזהר מאד כשהיא לבדה.

החנות של מלסוריון

אחרי הליכה לא ארוכה ברחובות ואלקוריל (העיירה, כזכור, אינה גדולה במיוחד), ומעבר ליד חניכים מתאמנים שנדרשים לצעוק "מה אתם רוצים?! להרוג פארליל!"), עגלה עמוסה קישואים וירקות אחרים, והתקלות עם כמה שומרי-עיר חטטנים וגסי רוח, הדמויות מגיעות ליעדם.

הכניסה לחנות של מלסוריון היא מרחוב צדדי שמקיף את הטבעת של מרכז העיר, יורד למטה ומהווה כמו 'כניסה אחורית' או כניסת משרתים לכמה מהבתים הגדולים והמפוארים של הכיכר. חנות המרקחות היא מעין היכל קטן שיושב ביציאה האחורית מקומת המרתף של בית היועץ לאנתוריון. זה חלל עמוס צנצנות ותבלינים, שיש לו כמה יציאות – שתיים מהן על חדרים פרטיים קטנים של מלסוריון עצמו; אחת דלת קטנה חסומה בקרשים מצולבים לחדר צדדי קטן ועלום; ודלת מלכודת עם סולם שיורדת אל המרתף שם מלסוריון עובד (יש שם קדרות מבעבעות עם כל מיני חומרים, כפי שהדמויות יגלו בהמשך), ומאחסן חפצים מחפצים שונים.

היציאה האחרונה, בצד המרוחק, עולה למדרגות שמובילות למעלה, לעבר בית היועץ עצמו, וצלילים עמומים של מוזיקה רחוקה והשקת כוסות בוקעים משם לפעם לפעם.

מלסוריון הוא גבר מבוגר, עם שיער 'מפרצי' מדלדל, שלושה סנטרים מעל לצווארון מוקפד, ופנים חלקות שרומזות או משמרות שרידים מכך שבנעוריו הוא היה דווקא נאה מאד (רמז שמאומת למראה תמונת שמן ישנה מאחורי הדלפק שמציגה אותו בצעירותו, עוטה שריון מרשים למדי של הלגיון הזהוב השלישי). כצפוי – לפחות עבור מי שקרא את המכתב – הוא לא מאד שמח לראות את 'הידיד הטוב שלו, ממש כמו אח' לינסוריון, ודי מנסה לייאש אותו ולהסביר שאין לו הרבה סיכוי לקבל עבודת חשלות עבור היועץ או הבן שלו.

מלסוריון רומז שגם היועץ וגם בנו במצב רוב רע בימים האחרונים, ונראה שמעמדם בטירה אינו 'כתמול שלשום'. הגם שהם קרוביה מדרגה ראשונה של רעייתו של לורד אבאריל, מרגע בו הלורד יצא צפונה ובתו החלה למשול במקומו, היועץ ובנו פחות רצויים בטירה, ופחות מאזינים להם.

שיא הדברים היה לא מזמן, כאשר לאנתוריון הבן – שגם כך מאוכזב מכך שלורד אבאריל לא לקח אותי איתו לאנ'מירלור, אלא הותיר אותו לפקד על משמר העיר, התפרץ ודרש במפגיע לראות את אלאנדרין – ובאותו 'ראיון' זכה לתגובה כזו, שכעת הוא מסתגר בחדריו, ובקושי מסכים לאכול את הארוחות שנשלחות אליו. מלסוריון תוהה האם הוא בכלל ירד לנשף שאביו מארגן לכבוד יום ההולדת שלו, שגם אליו הגיעו הרבה פחות קרואים חשובים מהרגיל.

קל'ריס לוקחת את המושכות בנקודה מסויימת, ולמרות שהגישה הראשונית של מלסוריון כלפיה שלילית למדי (הוא שמע משהו על המשמר הירוק, ומתייחס למשפחות שקשורות בו כלא יותר מפושעים (ראנ'סיל ממלמלת מאחורה שלקרוא לה פושעים זה עלבון לפושעים), קל'ריס משפיעה עליו בלשון חלקלקה, מחניפה לו, שואלת בצורה מחוכמת למדי על סיפורי הגבורה שלו מנעוריו, ומבקשת שירחיב בהם; וכאשר הוא מציע לה לשתות מהמרקחות שלו, היא מקפידה לדאוג שהוא ישתה יותר ממנה.

קל'ריס משפיעה על מלסוריון שיראה לה את סדנת העבודה שלו; והוא מסכים ופותח את דלת המלכודת ברצפה עם מפתח מהצרור שיש לו בחגורה. למרות הרמזים של קל'ריס, ראנ'סיל מחליטה להיות 'ילדה טובה' ולא לנסות לכייס את המפתחות או לחטט בכל מיני מנעולים, אלא אם כן לא תהיה לה ברירה.

למטה, יש קדרות מבעבעות; המון מרקחות וגם חומרי גלם – כולל אריגים – שהגיעו מאורגי הערפל של קל'סוריל החדשה. מלסוריון מסתייג גם הוא מיהירות והמוזרות של אורגי הערפל, אבל מודה בכך שיש להם את האורגים הטובים באיזור, כאשר הטובה ביניהם היא עלמה בשם אלאניס שידועה בכינוי 'אלמנת הערפל הבוכיה' – היא מסתגרת במגוריה, באבל נצחי על ארוס שנהרג במלחמה, ולא מראה את פניה במשך שנים.

מלסוריון מתגאה מאד בריבות ובמשקאות האלכוהולים שהוא רוקח (נראה שהוא אלכימאי לא רע בכלל), מרצה לקל'ריס באריכות את ההבדל בין בסיס חלב בהמות מותסס למשקה כפי שנהוג בטולו (ואז נדהם כשקל'ריס מספרת לו שאמה באה משם), לבין בסיס דבש כמו שנהוג אצל הוארת'ארים, מראה לה כמה משקאות ש'רק נראים תמימים ומתוקים. יותר מדי לגימות מהם יפילו לשינה אפילו דרקון'; וגם צנצנות מלאות מנות צמח, כולל שתי מנות צמחי-צל איכותיות ויקרות שהן בדיוק החומרים שריי'נואורין דיברה עליהם בהקשר של יצירת כסף מעמקים - שהוא מוכן למכור רק במכיר מופקע של 1000 באן. קל'ריס מתמקחת קצת 'בשביל ידידה' ואומרת שתעביר את ההצעה שלו לידידה שלה.

בין לבין, הדמויות רואות שרידי קופסית עם אבני חן יקרות כתושות שרוקנו לאחת הקדרות, וגם ארון מגרות נעול היטב, שמלסוריון ממהר לסלק לתוכו נייר מגולגל עם חשבונות או הזמנת עבודה – הדמויות מספיקות רק לראות את המספר '1800' – אולי הכוונה למחיר בבאן.

בסופו של דבר, לאחר שראנ'סיל לא מוכנה לפלח את המפתח ולנסות לפתוח את המנעול על המגרות, הדמויות עולות בחזרה לחנות, ולבקשתה של קל'ריס, מלסוריון קורא למשרת שיקח אותה אל היועץ לאנתוריון האב, ומייעץ לה להציג את עצמה כלוחמת זרה ש'שמעה על תהילתו וכשרונו של הבן האמיץ שלו' ובאה להציע את החרבות שלה לשירותו – הגם שהוא רומז לקל'ריס שגם 'היתרונות הנוספים' שלה יכולים לעזור, בעיקר נוכח העובדה שרעייתו של היועץ האב לא נוכחת, אלא הלכה לבקר באחוזה של אחיה (הוא רומז שהיה ריב בין בני הזוג לפני שהיא עזבה).

משרת זעוף וידידותי הרבה פחות בא לקחת את קל'ריס ואת "הנערה המשרתת שלה", כשהוא מזהיר אותן ביהירות כמה וכמה פעמים 'להתנהג כיאות, ולא לגעת בשום דבר'. הדמויות עולות דרך המדרגות, שראנ'סיל בדקה קודם וראתה שתלויות מעליהן תמונות של לוחמים מהלגיון השלישי במסגרת שחורה – כנראה מכרים ישנים של מלסוריון שאף אחד מהם לא זכה להגיע לגיל שבו מלסוריון השמין והתכער.

(או כפי שראנ'סיל מנסחת בציניות: "או שאתה מת גיבור, או שאתה חי מספיק זמן כדי לגדל סנטרים").

כעת, כאשר הדמויות עולות במדרגות ממש ועוברות קרוב לתמונות, ראנ'סיל (שקודם רק הסתפקה בהצצה למדרגות מרחוק), רואה שיש סימנים בקיר ליד אחת התמונות, שמישהו הזיז או התעסק שם לא מזמן, ויתכן שהם מרמזים שיש חלל בקיר מאחורי התמונה; אבל כרגע, היא חוששת מכדי לבדוק את הדברים – לא כאשר המשרת מוביל אותם, ויש שומרים חמושים לא רחוקים, אמנם לא בטווח ראיה, אבל קרובים מספיק כדי לשמוע רעשים חשודים.

הנשף הפתטי של היועץ האב

הערת השה"ם: בתקציר אני מציג דברים באורח מסודר יותר, ולא באורח ההדרגתי שהם התגלו לחבורה במשחק עצמו.

אולם הנשפים של בית היועץ הוא קטן יחסית ואפלולי, ואכן יש הרבה פחות אורחים (שלא לדבר על נכבדים) מאשר אפשר היה לחשוב. לשירה ולנגינה אחראי פייטן ששר בקול גברי גבוה יחסי, ומעט 'חסר חיים' וארכני שירים ארוכים על גבורה אנ'מירית, כולל הצגה תאטרלית על הדרך בה קדושת ההשתקפות הכחולה 'המיסה את לבבות הפרא הקפואים' של אבירי הכפור מההרים וגרמה להם לכרוע ברך בפניה.

בין האורחים, ישנו בעל אחוזה כפרי מבוגר (הדמויות ישמעו שהשדות שלו מספקים ירקות לואלקוריל), גבירה בגלימה אפורה שנראית כמו סוחרת שעסוקה בספרי חשבונות מסובכים (ראנ'סיל מנסה מתישהו להציץ בהם, אבל לא מבינה הרבה יותר מזה), גבירה צעירה וצחקקנית שנראה שבאה כדי ללכוד את תשומת ליבו של לאנתוריון הבן, ושני אבירים צעירים ממורמרים – אחד מהם בעל שיער כהה (טיל'דור), שמדבר באורח נוגה ותאטרלי מדי על מר גורלו, ליבו השבור והרצון שלו בתהילה; והשני בעל שיער בהיר (מור'פרין), שנראה ומתנהג כמו שרץ מלא בתאוות אלימות, שרצה להצטרף למלחמה בעיקר עבור ביזה וגרוע מזה, אבל יש 'איזה עניין' שבגללו חושדים בו בטירת אבאריל.

ראנ'סיל נשארת בצללים כשהיא מעמידה פנים של משרתת, ומקשיבה למעט מהשיחות, כולל של שני האבירים הצעירים, שמתווכחים ביניהם. טיל'דור מזהיר את מור'פרין לא להתחיל שוב עם הכעס שלו "אתה תסבך אותי ביותר צרות ממה שכבר יש לי"; מור'פרין לועג לו ("תפסיק להשמע כמו איזה אימוש"), ומקבל תשובה זועמת ("ואתה תפסיק לדבר כמו איזה מכחול ארור. זה הדבר האחרון שאתה צריך כאן").

מורפרין עונה במרירות, שהמכחולים עמוק בחרא, וגם כאן לא יותר טוב (הוא כנראה יודע משהו על ההתקלות של לאנתוריון הבן בטירה, וסבור שכל הנסיון להתחנף כדי לצאת איתו לקרב לא יעבוד).

אדון הבית בא לפגוש את קל'ריס. הגם שבהתחלה הוא מתנשא וכעוס מאד (מקטעי הדברים ומהצעקות שלו למשרתים, עולה שהוא עדיין כועס על אשתו שעזבה לבית אחיה, ועל כך שהבן שלו ("הילד") לא מוכן לרדת מחדריו לנשף שנערך במיוחד עבור יום ההולדת השלושים שלו).

החנופה שמלסוריון יעץ לקל'ריס להשתמש בה אכן עובדת, ביחד עם הכריזמה של קל'ריס, שנעה על הקו הדק שבין לזרום עם הפלירטוטים הגסים שהיועץ האב מתחיל 'להזרים' אליה כאשר הוא 'מתרשם' מהחזות החיצונית שלה (ולאו דווקא מהחרבות), לבין לסלק את הידיים שלו כאשר הוא מרחיק לכת מדי, בלי לנכר אותו או לייאש אותו.

היועץ האב נראה בשפל המדרגה; מעבר לבגדים ההדורים ולבושם שלו, הוא מצחין מזיעה ומריח של אלכוהול, מקשקש בלא זהירות, ובקושי טורח להסתיר את הדרך בה הוא מתחיל לעגוב על קל'ריס. הוא לא צריך הרבה 'עזרה' מהכריזמה של קל'ריס, כדי להתחיל לקשקש על אילן היוחסין המפואר של המשפחה שלו – שמצד האבא, קשורה לזרעה של שושלת הנשים ואר-נארתול ("אחיות הפרפר הבוער"), החרשיות המהוללות שנרצחו בידי אויבי האימפריה; ומצד אמו באה מהנסיכות האפורה.

הוא מלרלר שאל דאגה, בנו עוד יהיה מפקד דגול, למרות כל 'קטני האמונה מסביב'.

כך, הוא ממשיך להצמד אליה, כשהוא מלרלר בנשימה מלאה אדי משקה; קל'ריס מתחילה להסב את השיחה בזהירות לעבר הגנזך – מזה האגדי של אחיות הפרפר הבוער שקבור כעת בחשיכה, לזה של בית היועץ עצמו; הוא מתחיל לקשקש על כך שאמנם הוא חייב לשמור המון מסמכים משמעממים, אבל יש לו גם אוצרות משפחתיים שיאים למעמדו – וקל'ריס (אגב שהיא ממשיכה לרסן את 'הידיים המשוטטות' של הגבר המבוגר והשתוי למחצה, שקופץ בין נושאי שיחה, ומפעם לפעם מתלונן מרה על אלאנדרין קור-אבאריל, שבניגוד לאביה לא מעריכה את חברתו ועצותיו הטובות), מתחנפת ובזמן הנכון מציעה לו להראות לה את הגנזך, כדי "שכאשר היא תבנה את הבית שלה, ותרצה לבנות גם גנזך, היא תוכל לזכור את הדוגמא המפוארת של איך אדם מיוחס כמוך בנה את הגנזך המשפחתי שלו".

מסתבר אגב כך, שמפתחות הגנזך לא נמצאים על היועץ עצמו, אלא על מפקד המשמרת שליד הדלתות של הגנזך.

ראנ'סיל רואה את המתרחש, מעווה את פניה בגועל ועושה בשקט 'סימני הקאה' לעבר קל'ריס, אבל מתנגבת בשקט בצללים ובאה אחרי היועץ המבושם, שצועק על השומרים שמנסים להעיר לו בעדינות על מה שנראה כמו לקיחת זרה מוחלטת לגנזך, וצועק להם שהוא לא מוכן שבבית הזה יערערו על שיקול דעתו, ועוד מילה אחת והוא ידאג שהם יפוטרו, או אולי אפילו יעמדו למשפט.

הכניסה אל הגנזך

הכניסה לגנזך נמצאת קומה אחת מתחת לקומה בו נערך הנשף, במעין 'צומת T' שמורה היטב בידי לפחות ארבעה שומרים מיומנים (חלקם ליד הדלתות וחלקם מפטרלים), כאשר ליד יושב מפקד בשם רל'ראם, שנשמע כמו שרץ נכלולי שהשומרים האחרים מאד לא מחבבים אותו. הוא זה שמחזיק את המפתחות לגנזך.

רל'ראם מעביר, לא בלי להראות מופתע או אפילו מתוסכל, אל המפתחות ליועץ האב השיכור למחצה; וקל'ריס מקבלת כמה וכמה מבטים חשדניים. כאשר היועץ מסובב את המפתח במנעול, הדלת הגדולה של הגנזך נוצצת ומאירה חריטות מורכבות מאד עליה.

ראנ'סיל כובשת אנחת רווחה מתוך הצללים: המנעול הזה הוא כנראה אחד המסובכים והמסוכנים ביותר שראנ'סיל ראתה מעודה, קשור לקסם מורכב שמתפתל אל תוך הקירות לצידו, כולל מדף מוזר שמבט ראשון נראה כאילו יש עליו שורה של בקבוקונים דקורטיביים, אבל ממבט מקרוב הם מחוברים למבט עם דיסקיות מתכת חרוטות בכתב מורכב, ובאחד מהם מתערבל עשן שנראה באורח חשוד כמו פנים אנושיות.

היועץ האב, כולו מלרלר ומהדק את ידיו על קל'ריס, מתנודד פנימה, מלא בתשבוחות עצמיות על עצמו, על אילן היוחסין שלו ועל שכיות החמדה בגנזך שלו, כאשר מפעם לפעם הוא נצמד אל קל'ריס עוד יותר ומקרקר "אולי הגיע הזמן שלנו להכיר עוד יותר מקרוב, יפיפיה שלי?".

ראנ'סיל, שומרת במחשבותיה את המחשבה על איברים מיותרים שהיא היתה רוצה להסיר מהיועץ של אבאריל, מתגנבת אחריהם בצללים ונכנסת גם היא אל הגנזך.

הגנזך עצמו הוא מעין מסדרון מאורך, שבמקומות שונים בוקעים ממנו מעברים צדדיים לתוך חדרים או גומחאות צדדיות, מעוטר בפסלים של עלמות 'שלא לובשות הרבה', בתנוחות ריקוד, ומלא בארונות ספרים, מגילות ומסמכים שונים; פה ושם, בעיקר בגומחאות הצדדיות, ישנה ויטרינה של זכוכית מעוטרת, כנראה קסומה, שמאחוריה יש פרטים יקרים או מרהיבים.

בחלק הרחוק ביותר מדלת הכניסה, ממש לפני הכניסה לגומחאות או האיזורים הצדדיים האחרונים, יש חלון ויטראז' מפואר בצבע אדום-דם, שעל הזכוכית שלו צויר נחש שחור ענקי מתפתל; החלון מאיר על המרצפות הקרובות לו וצובע אותן באדום-דם.

כאשר המפתח מסתובב ופותח את הדלת, ראנ'סיל מבחינה שכמה וכמה מרצפות 'דעכו' – קרי, שרטוטים דקים שהיו עליהם והבליחו באור חלוש, נעלמו. קרי, היא חוששת באורח מבוסס למדי שכמה וכמה מהמרצפות הכילו מלכודות או אזעקה קסומה, שכעת 'כבתה' כאשר הגנזך נפתח בידי בעליו או במפתח המתאים לו.

ראנ'סיל מנסה לשנן לעצמה את המיקום של המרצפות החשודות – לכל צרה שלא תבוא.

הטכניקה של הגנזך והחיפוש בו היא כזו: הדמויות יכולות להתקדם בתוכו בזהירות (ראנ'סיל – בלי להראות על-ידי היועץ), ולהתקרב לויטרינות או ארונות ספרים. כאשר המלכודות על הרצפה נוטרלו, ההליכה האיטית אינה מסוכנת יותר לכשעצמה, אבל לוקחת זמן.

כל פעם שהדמות מתקרבת לויטרינה, היא רואה מה בערך יש בה, ויכולה להחליט האם להסתכן לפרוץ אותה (וכנראה להתמודד עם מלכודת מתוחכמת מאחורי הזכוכית, אם יש), וכל פעם שהדמות מתקרבת לארון ספרים, היא יכולה לראות בלי להסתכן פחות או יותר את הנושא הכללי של מה שבתוכו, ואז להחליט האם להשקיע זמן ולהסתכן בהקמת רעש על-ידי חיפוש מדוקדק יותר בתוכו (ובכל ארון שמתי לפחות שני דברים מעניינים או בעלי ערך, יותר או פחות, שקשורים איכשהו לנושא של הספרים/מסמכים בתוכו).

בפועל, ראנ'סיל החליטה לקחת "אפס סיכון", לא להתעסק עם אף אחת מהויטרינות, וגם לא לחטט באף ארון לפני שתגיע לארון על 'משפטים ופושעים' ותשיג את החומר על אומ'גניר.

היועץ לאנתוריון ממשיך להתפאר בפני קל'ריס 'מלאת ההערצה', ולהראות מרחוק כמה משכיות החמדה והאומנות, אבל רעשים עזים מאחור מושכים את תשומת ליבו – מתפתחת מהומה כלשהי בתוך חדר הנשף. היועץ הזועם מסתובב וכושל במעלה המדרגות כדי לברר מה קורה, וקל'ריס מחליטה לבוא אחריו, ולתת לראנ'סיל 'זמן איכות' בתוך הגנזך.

למזלה של ראנ'סיל, היועץ הזועם שוכח להחזיר את המפתחות למפקד המשמרת, ורק טורק את הדלת אחריו, כך שהדלת נסגרת ומסתירה אותה מהשומרים, אבל המלכודות שעל הרצפה לא מופעלות מחדש. ראנ'סיל מתחילה להתקדם ובוחנת את הארונות והויטרינות בזה אחר זה, בלא לפתוח או להתעסק באף אחד מהם.

כאן אני מביא תקציר של מה שראתה ראנ'סיל בארונות השונים ובויטרינות שהיא לא פתחה, בערך בסדר שראנ'סיל התקדמה, אבל מטעמי נוחות – תוך הפרדה בין רשימת הארונות לרשימת הויטרינות.
ויטרינה מס' 1	אוסף ניירות עתיקים מאד כתובים בשפה זרה, עם המון תרשימים מסובכים מאד.
ויטרינה מס' 2	אוסף חפצי מתכת דקים ודקורטיביים, נוצצים עם כל מיני פיתוחים, ולידם כמה ניירות עתיקים שנראים של אורגי ערפל.
ויטרינה מס' 3	שריון קשקשים יפיפה וקסום מאד, שייך כנראה לפרש מהתארילין; יש עליו ציור יפיפיה של היירית' בצורת סוס על שריון החזה, וגם שרידי כתמים כהים שרומזים שהבעלים האחרון של השריון סיים בסוף עגום.
מול ויטרינה 3	בגומחה הזו אין ויטרינה, אלא פסל מוזר, שבניגוד לשאר הפסלים שמציגים עלמות יפיפיות, הוא מציג באורח 'חי' מאד שדון קטן, מכוער ועולץ למדי, שמפוסל באורח מפורט ובלי בושה בתנוחה שבה הוא מטיל את מימיו.
ויטרינה מס' 4	גלימה יפיפיה של אורגי ערפל (כנראה לא מאד קסומה, אבל עשויה מחומרים יקרים מאד ובאורח כל-כך אומנותי, שהיא שווה אלפי מטבעות לפחות).
ויטרינה מס' 5	אוסף כלי אוכל מעוטרים שהפשוטים ביניהם מכסף (כולל כמה וכמה כפיות), והמורכבים ביניהם מרוקעים בפלטינה. בעיקר בולט ביניהם גביע גדול ויפיפה, עם הסמלים של שער חורף, שהיה מהודר מספיק כדי לעלות על שולחנו של הנסיך המנוח של העיר בכבודו ובעצמו. ראנ'סיל מושכת כתפיים, ומגחכת בינה לבינה שאין לה מטריה או כלי אחר להסתיר בו את הכפיות, ולעומת זאת – מגביעים היה לה די והותר.
ארונות 1 ו-2	המון חשבונות של המשמר העירוני ובית אורטיריל (בית היועץ לאנתוריון) מ-20 השנים האחרונות.
ארונות 3 ו-4	עצי משפחה של עשרות שושלות אצולה, רובן מקומיות, גניאולוגיה ועוד.
ארון 5	אוסף של צוואות, מסמכי ירושה ועוד, עם זכויות של שושלות שונות, תביעות משפטיות בענייני רכוש שבהן היועץ לאנתוריון ייעץ ללורד אבאריל, ועוד.
ארון 6	קבלות ומסמכים שקשורים למיסי קרקע, מיסי יבול ומיסי סחורה.
ארון 7	אוסף ספרי היסטוריה ומפות של בקעת קיירן וארצות סמוכות, כולל כמה שעוסקים בארצות רחוקות יותר.
ארון 8	הארון הזה מכוסה בכיסוי של אריג רקום עם סימנים מוזרים, כך שאי אפשר לראות מה יש בתוכו. כתוב עליו 'אסור לגעת, אלא באישור מפורש של האדון היועץ'. ראנ'סיל מסתקרנת, אבל מחליטה לא לגעת בזה עד שתסיים למצוא את המסמכים שקשורים באומ'גניר.
ארון 9	הרבה מאד ספרי שירה, ממזמורים מקומיים, דרך שירים מטולו, ועד שירי מורדים מהתארילין, גרסאות עתיקות של שירי שתיה וארתארים וראמג'ירים, ועוד.
ארון 10	ספרי חוקים, חלקם ישנים מאד מתקופת האימפריה האנ'מירית, וגם מסמכים ועדויות על חוקים מקומיים ומנהגיים של מחוזות שונים (כולל ספר קנסות מפורט למדי).
ארון 11	אין בו ספרים, אלא תיבות ישנות ומאובקות, שרובן (אבל לא כולן) נראות ריקות.
ארון 12	אסופה מכובדת מאד של ספרי בישול מארצות שונות.
ארון 13	אין בו ספרים, אבל לא מעט מסמכים וקבלות שקשורות לחומרי גלם, וכמה תיבות עם מטילי מתכת, שנראות כבדות מכדי שאפשר יהיה לקחת אותן.
ארון 14	זה הארון שראנ'סיל חיפשה, שלרוע מזלה, הגיע אליו אחרון לאחר שהופעלה המלכודת על חלון הויטראז' (אם זו היתה אכן מלכודת ולא משהו אחר). הארון מלא מסמכים משפטיים, ורישומים על כל מיני משפטים ופושעים – כולל כמה אנשים שראנ'סיל הכירה, ואפילו כמה ממעלליו של ריל'גאר הצעיר, לפני ש"השתקם והפך למחסנאי בשירות הלורד". כאן, ראנ'סיל מוצאת את המסמך שמעיד על אומ'גניר: תכשיטן אומן ופושע ידוע לשמצה, שהוצאה להורג בתליה שנים רבות לפני שראנ'סיל עצמה נולדה. המסמך מפרט רשימת פשעים ארוכה ומקורית – מסחר באבני חן גנובות, יצירה ומכירה של זיוף לנזר המשפחתי של בני שושלת אבאריל, פיתוי של אחת מבנות הלוויה בטירה, וגם חוצפה עסיסית כלפי הלורד הצעיר והיועץ שלו (לא ברור אם זה היועץ הזקן של היום). במסמך יש איזכור לכך שהנדון למוות התפאר שיש ברשותו אבן יקרה ומכושפת נדירה וחזקה במיוחד, שבאה מידיו של גראטור עין-אדומה בכבודו ובעצמו; אבל עד שנתלה הוא סירב לגלות היכן הטמין את התיבה שבה היתה האבן, וגם התפאר שהטיל עליה קללה נוראה. במסמך יש סימן של המקום בו אומ'גניר נקבר לאחר שנתלה.
ארונות 15-16	ריקים. יש כמה ציורים של תכשיטים יקרים, אבל הם חסרי ערך לכשעצמם, וסימנים לכך כי תכולת הארונות האלו פונתה מכאן לא מזמן.

ההתפרצות של סילדור מית'-רינטילרה

המהומה בהיכל הנשף נגרמה מהתפרצות פנימה של אורג-ערפל, אביר מרשים למדי ורותח מזעם שבא לתבוע צדק עבור אחותו אלרי, שהוא מאשים אל טיל'דור הצעיר ברצח שלה. את טיל'דור עצמו הוא לא זוכה לראות, משום שהאביר הצעיר 'צולל' מתחת לשולחן רגע לפני שאורג הערפל עובר את השומרים שמנסים לחסום אותו ונכנס פנימה.

לפני שטיל'דור מתחבא, הוא מילל שהוא נשבע שהוא לא אשם, ולא הוא זה שפגע באורגת הערפל. אגב כך, הוא מתעלם מהרעיון של מור'פרין, ששניהם יתקיפו את אורג הערפל 'ויפרקו אותו לאט, איבר אחרי איבר'.

לאנתוריון האב לא מרוצה בכלל מההתפרצות נשף, ומורה בהתחלה להשליך את אורג הערפל החוצה; קל'ריס לא מצליחה להפוך את עמדתו לגמרי, אבל מרככת אותו מספיק כדי שישמע בקצרה את מה שיש לאורג הערפל הזועם לומר.

אורג הערפל טוען שהאביר הצעיר והפוחז (וגם שקוע בחובות, כנראה) חיזר אחרי אחותו, וכאשר אורגת הערפל סירבה לו – רצח אותה וגנב את הטבעת שלה. באורח מוזר, הטבעת שהוא מתאר עם אבן שמעוצבת כמו ראש של גריפון, זהה בדיוק מלא לטבעת שקל'ריס עונדת – לאחר שהחבורה מצאה אותה באוצר שהיה במחסן של ריל'גאר. קל'ריס מחליטה לא להתבלט יותר מדי, ולהסתיר את היד שלה עם הטבעת בתוך הגלימה שלה.

מה שקל'ריס כן עושה בהצלחה, זה לנטרל את ההשפעה הרעה של מור'פרין, שמלהיט את הרוחות בכוונה כאילו הוא רוצה שהדברים יגיעו לקרב. היא לועגת למור'פרין בלשון חדה, מבזה אותו ומשתיקה אותו – הגם שהאביר הצעיר מאיים עליה ("את לא רוצה לדעת מה קורה כשאני באמת כועס"), קורא לה זונה מלוכלכת ומבטיח שהוא עוד יתנקם בה.

בסופו של דבר, היועץ פוטר את אורג הערפל בטענה שאם יש לו טענות כנגד אחד מאנשיו של הלורד, עליו להגיש אותן בתור תלונה רשמית במקום הנכון, ולא להתפרץ אליו לאמצע הנשף. הוא מסרב להבהיר אם טיל'דור אצלו או לא, ומראה לאורג הערפל את הדלת. הלה יוצא החוצה כרוח סערה, אומר שהחשבון בינו לבין טיל'דור פתוח, וממלמל משהו על כך ש"אולי האדון מחצר השמש צדק בנוגע אליכם, בני האדם".

סופה המר (אבל הלא סופי לגמרי) של ראנ'סיל

כאשר ראנ'סיל מגיעה לקראת סוף החיפוש, ומתקרבת למעברים הצדדיים האחרונים שבוקעים בסמוך לויטראז', היא משתדלת לא לדרוך ממש ברצפה שהזכוכית צובעת באדום בהשתקפות שלה, ומצליחה בכך כמעט לגמרי. אבל, כאשר היא שוב חוזרת ועוקפת אותה (לאחר שראתה שארונות 15 ו-16 ריקים באחד הצדדים), בין אם משום שלא הצליחה עד הסוף ובין אם מסיבה אחרת, הויטראז' מתחיל לרעוד.

רא'נסיל לא קרובה מאד ומצליחה להסתתר בצללים, כאשר הנחש המצויר כאילו 'מקבל נפח' וחיים משל עצמו, וגולש מהתמונה כשהוא מתחיל לרחף בחלל הגנזך ולרחרח סביבו. קול נשי צונן ורך, במעט מבטא של הנסיכות האפורה, אומר משהו כמו "מה יש לנו כאן? פושעים מרחרחים? ציידי אוצרות? מתחרים? הכל ביחד? לא משנה. יקירי, תדאג ששום חלק מהם לא ימצא. לעולם".

הנחש מלחשש ומזיז את הראש באורח גמלוני, כמעט מלאכותי; ראנ'סיל מצליחה להדחק לחלל בין ארון ספרים לקיר, כך שהוא לא מבחין בה, ואז מרחף משם והלאה, נע באיטיות לעבר מרכז הגנזך. כאשר ראנ'סיל חושבת שהנחש רחוק מספיק, היא מחטטת במהירות בארון הספרים עם המסמכים על משפטים ופושעים ואכן מוצאת שם את המסמך על אומ'גניר (ראו למעלה, בתיאור ארון מס' 14).

אלא שאז, מזלה (או הקוביות שלה) בוגד בה, והיא משמיע רעש של רשרוש חזק, שגורם לנחש לשנות כיוון (נדמה לראנ'סיל שהקול הנשי המוזר שוב מנחה אותו).

הנחש המרחף, השקוף למחצה, הוא רב-עוצמה; התקלות מסוכנת מאד אפילו עבור קל'ריס וראנ'סיל ביחד. את ראנ'סיל לבדה, הוא ממוטט במהירות. הגנבת – לחוצה בין הנחש לגומחא בלא מוצא, לא יכולה להמלט לעבר דלת היציאה (הנחש חוצץ ביניהן בכל גופו), מתמוטטת במהירות ומאבדת את הכרתה; והעולם מחשיך סביבה.

תם ולא נשלם...

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.