אפילוג: כשענקים נופלים

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

פתיחה: החבורה במחסה של גילדת הצורפים

החבורה הפצועה והעייפה שזחלה החוצה מהמרתפים של לורי, וגילתה שהחזרה אל המגורים הנוחים יחסית במטה המשמר הירוק חסומה בפניה, זכתה בסופו של דבר למחסה ולעזרה מאנשיה של ראש גילדת הצורפים של אנ'מירלור, ובלתה כשבועיים במנוחה והתאוששות, תוך ניצול הזמן להשקעה בתמרונים חדשים, לימוד מתכונים חדשים של צורפות (קאל'ריס), מכירת חפצי ערך ושימוש בכספים של החבורה לשם רכישת ציוד – בין היתר, שתי חרבות קסומות שהחליפו את החרבות הישנות והפשוטות יחסית של קאל'ריס.

בנוסף, קאלריס ניצלה חלק מהזמן כדי לצייר תמונה קטנה של טל'אורין המנוחה, בתור מזכרת לאחותה האבלה ריי'נואורין. ריי'נואורין עצמה מתלבטת לגבי המשך הדרך שלה – היא עדיין חוששת מאד להתייצב בפני סבתה במעבר וירת' ולהתוודות שטל'אורין מתה מוות נורא, במידה רבה באשמת הדרך בה ריי'נואורין השתעבדה לעלם לורי. בין לבין, ריי'נואורין מנצלת את כשרון הצורפות שלה (שהוא מפותח יותר משל קאל'ריס) ואת האמצעים והעזרה שמעמידה לה ראש הגילדה, כדי להכין מחרוזת כסף יפיפיה בשם 'עין הסערה', שבין היתר מקנה עמידות לכפור וחשמל, ומחזקת חלק מלחשי ההתקפה מבוססי החשמל של ריי'נואורין עצמה. קאל'ריס, שעדה לחלק מהתהליך, זוכה ללמוד מתכון לגרסה בסיסית יותר של התכשיט – וכך ריי'נואורין מקיימת למעשה את ההבטחה הישנה-נושנה שהבטיחה לקאל'ריס בתחילת הקמפיין – גם אם בנסיבות שונות לגמרי ממה שתוכנן אז.

בסופו של דבר, החבורה יוצאת מהמחסה כשהיא חזקה ומצוידת בהרבה – אבל לפחות חלק מהדמויות מרוששות לגמרי – כולל קאל'ריס שלא רק שהשקיעה כל פרוטה שהיתה בה בצמד החרבות הקסומות (בתיווך של אנשי הגילדה שמצאו בשבילה את החשל – אומן סורר מהגילדה היריבה של 'זאבי האש', ואפילו השיגו לה הנחה קטנה), אלא שגם נותרה חייבת לראנ'סיל סך של 550 באן עבור 'הלוואה' שנאלצה לקחת מהחלק של האחרונה, כדי להיות מסוגלת לרכוש את שתי החרבות.

ראנ'סיל מצידה, משקיעה גם באימוני התמרונים החדשים שלה, וגם בפרוייקט חדש שעלה בדעתה: לכתוב את קורותיה ואת קורות ההרפתקאות שלה בספר גדול, כתוב היטב ורווי בציניות והומור שחור למדי.

 

לאחר כשבועיים של מנוחה, יצירה ואימונים, אנשיה של ראש גילדת היהלומים מגיעים אל הדמות עם בשורות דחופות ומבהילות. המקורות של ראש הגילדה הזהירו אותה, שמשהו מוזר ואפל מתרחש במשמר הירוק – לא ברור מה בדיוק, אבל זה נראה רע ומסוכן.

קאל'ריס, שממילא רוצה לחזור כדי לשים יד על הגביע המכושף שהסתירה במקום פרטי וסודי לכאורה, גוררת את יתר החבורה אחריה, באמצעות 'הפצרות' אינטנסיביות, ובין היתר מזכירה לראנ'סיל שכדאי לה מאד לעזור לה, אם היא רוצה את עזרתה אחר-כך באיתור המכרה שבו אמור להמצא האוצר המשפחתי של הגנבת. ראנ'סיל וריי'נואורין מסכימות בסופו של דבר, לא בחשק רב – והן נדברות ביניהן מאחורי גבה של קאל'ריס וקובעות אות סודי מוסכם לרגע בו הדברים יהפו מסוכנים מדי, מה שיביא את שתיהן להמלט – עם קאל'ריס או בלעדיה.

 

 

תופת וטירוף במגדל של רלמארן

אנשיה של ראש גילדת הצורפים מביאים את הדמויות בחסות החשיכה אל רחוב שסמוך לקצה של בסיס המשמר הירוק, ליד המגדל של משפחת רל'מאראן, ומסרבים בכל תוקף להתקרב.

כבר מהרחוב, אפשר לראות שמשהו אכן לא בסדר; אדים מוזרים ממלאים את האוויר; אור אדום נוצץ בחלונות המגדל, ומהאפלה עולים הדים של צרחות, צלצולי נשק, וקולות מטרידים עוד יותר.

החבורה מתגנבת אל תוך תעלה כמעט ריקה ממים שליד החומה החיצונה, לעבר שער צדדי שקאל'ריס מכירה – אבל דווקא ראנ'סיל מועדת ומתגלגלת אל תוך התעלה, מה שעולה לה במעט נזק, ובהקמת רעש – שמיד אחריו עולות צרחות מטורפות מלמעלה, ואחריהן נשפך על החבורה שמן רותח, שרק במזל גורם לפגיעות קלות יחסית.

החבורה מגיעה לשער השיניים שכעת הוא מורד; השער מוביל למסדרון ליד המטבחים, ומעבר לו נשמעים קולות איומים – בין היתר, צרחות של אנשים מטורפים, שחוזרות על פסוקים משובשים בשבח כוהנת השחר, ועל קריאה שמשמעת כמו "ראד סי לה"; ודברים על "הנוצץ הגדול קורא, הוא קורא לילדיו" ו"הכלה חייבת לבוא לכלולותיה, המאכלת תרד והשמש תצבע בדם".

 

ראנ'סיל מסתבכת עם המנעול של המנגנון, מפעילה מלכודת שפוצעת אותה, והחבורה מאחרת את ההזדמנות להציל עוזרת טבח, שנשחטת מהעבר השני ממש לעיני הדמויות.

מיד לאחר מכן, השער נפתח סוף-סוף, והחבורה ניצבת מול שני אנשי כת מטורפים, מקועקעים בצורות של שמש וחרב, עיניהם בוערות; ולאחריהם, עוד ארבעה מהמטורפים, שסיימו כנראה את השחיטות במטבח, באים בריצה ומצטרפים לקרב.

אנשי הכת לוחמים בפראות, והגם שההתקפות שלהם בנשק וכוח הסבל שלהם נמוך משל הדמויות, הם נעזרים בכמה יכולות – החל מהשתוללות כאב, שגורמת להם לתקוף מהר וחזק יותר כאשר הם מאבדים יותר מחצי נקודות הפגיעה שלהם, והמשך ביכולת של חלקם להפעיל 'צווחת מוות' קטלנית כאשר הם נופלים – הצווחה גורמת לדמויות נזק פסיוני לא גבוה מאד, אבל מטריד ומצטבר עם פגיעות אחרות (אפשר לגלגל הצלה לחטוף חצי נזק, אבל לא להמנע לגמרי), ומרפאת ומחזקת אנשי כת אחרים בסביבה.

בהמשך, הדמויות יגלו שמכה סופית קטלנית או אוסף מכות מהיר שהורג איש כת במהירות ומוריד אותו כ-15 נק"פ לפחות מתחת ל-0 בבת אחת, מונעת את השימוש ביכולת הזו (וכנ"ל גם שימוש בלחש הרוח ההודפת של ריי'נואורין, שמעיפה איש כת שעומד ליפול למרחק גדול ותוקעת אותו בקיר – המטורף אמנם צווח, אבל רחוק מכדי לפגוע בחבורה).

 

לאחר קרבות קשים ומסוכנים מהצפוי, שנגרמים משילוב בין היכולות האלו (עד שהדמויות לומדות איך להקשות על היריבים את השימוש בהן), לבין מזל רע של הדמויות, החבורה מטהרת סוף-סוף את המטבחים – ומגלה גופות של משרתים, טבחים ושומרים של משפחתה של קאל'ריס זרוקות בכל מקום, חלקן נהרגו ביסורים, כאשר אנשי הכת מנסים לחקור אותם על "איפה הנוצץ הגדול".

קאל'ריס מגיבה במה שנראה  (לפחות כלפי חוץ) כאדישות או לפחות בשקט יחסי למראה הזוועות, ונשארת 'ממוקדת מטרה' (או השגת החפץ הקסום שלה) – מעבר לזה שהיא מוודאת הריגה בכל איש כת שמתמוטט לפני החבורה.

החבורה עולה במדרגות שמוליכות אל מתחת להיכל השומרים, ונתקלת בכמה מאנשי משפחת רל'מארן שעדיין עומדים על רגליהם, מונהגים בידי סרג'נט בשם שאנזור – אחד הפארליל היחידים שעובד אצל משפחת רל'מארן. השומרים האלו, שנשלחו בידי וארמו הענק (ראש המשמר של משפחת רל'מארן, שהדמויות נתקלו בו בפרקים קודמים) לאבטח את צומת המסדרונות, מכותרים משני עברים בידי אנשי כת מטורפים, הפעם כולל יריבים שמסוגלים לירות מרחוק, ולסכן את הקוסמת של החבורה; מנגד, המסדרונות הצרים הופכים את לחש חזיז הברק המתקדם שריי'נואורין למדה לקטלני למדי גם כן.

 

החבורה הודפת שני גלי תוקפים, כאשר הגל השני מובל בידי שני אנשי כת 'מפותחים למחצה' בעלי מראה נוראי: הפה שלהם מורחב באורח לא אנושי ונוטף ממנו ריר לוהט (וכפי שמתגלה , הם מסוגלים מפעם לפעם ליריקת ריר רותח שעשויה לגרום לנזק כבד); העיניים שלהם מבהיקות באדום כמעט חסר אישונים, השיער שלהם סמור לגמרי וזוהר באורח מוזר, והקעקועים על גופם החצי ערום זוהרים כאילו יש להם חיים משל עצמם.

גם הם חוזרים על מלמולים חסרי פשר למחצה, כולל דברים על 'מצוות הגבירה' ו'אני שומע אותה, אחי. אני שומע...'.

 

החבורה מצליחה לשבור את ההתקפה, ולהציל את שאנזור וכמה מהאנשים שלו.

השומרים מבועתים, לא מבינים מה קרה, אבל מהדברים המקוטעים שלהם, החבורה מצליחה ללמוד כמה דברים:

ראשית, ובאורח צפוי למדי, היחסים בין שתי המשפחות בנות הברית לשעבר – רלמארן וואר-דלגליר, הורעו מאד לאחר הנשף של לורי ושבירת האירוסין בין בנו של המפקד דלגליר לקאל'ריס. אביה של קאל'ריס לא חזר מהחופשה שלו מחוץ לעיר, ולמעשה הורה לפנות הרבה דברים החוצה מטעמי זהירות, כשהוא משאיר את וארמו הענק לפקד על העניינים.

שנית, אנשי ואר-דלגליר עצרו, יום אחד כנראה קודם, כמות גדולה של אנשי כת מוזרה באשמה של קטטה. אבל איש לא ציפה שאנשי הכת האלו יתקפו את המתחם של משפחת רל'מארן, כשהם מצויידים בנשק תקני למדי – מה שמעלה חשש הולך וגובר שלא מדובר בבריחה מקרית. השומרים מתארים שהכל קרה ממש מהר – ואנשי הכת פשוט הופיעו מכל מקום כשהם צועקים דברים על 'כלולות' ועל 'הנוצץ הגדול' ושוחטים כל מי שנקרה בפניהם.

 

 

הקרב בהיכל השומרים

החבורה שומעת הדי קרב רחוקים; שאנזור אומר להן שהמפקד שלו, וארמו הענק, אסף את כל מי שיכול היה לאסוף וירד להגן על היכל הזקיפים – החדר הגדול שחולש על המדרגות שעולות לחדרים הגבוהים יותר במגדל, השער הראשי של המגדל והמדרגות אל הכלא – מהן בוקעת רוב ההתקפה.

אבל נראה, שוארמו ואנשיו הולכים ומוכרעים בידי כוחות אויב גדולים בהרבה מכפי יכולתם.

 

החבורה עומדת כאן למעשה בפני בחירה – או להסתער אל היכל השומרים ולסייע לוארמו ואנשיו להמנע מלהשטף ולהרצח (מה שיגרום לבזבוז זמן יקר מאד, לפחות עבור קאל'ריס), או ללכת בדרך נסתרת יותר לעבר החדר עם המקום הסודי בו קאל'ריס הסתירה את הגביע.

הפעם, קאל'ריס משנה את טעמה ומחליטה להעדיף את העזרה לאיש הנאמן של אביה על פני חיפוש מהיר של הגביע, והחבורה מסתערת לעבר החדר הגדול של היכל הזקיפים.

 

העזרה של החבורה לא הקדימה אפילו ברגע – וארמו הענק, קטלני ככל שיהיה, מותש ופצוע, ואנשיו הולכים ומתמעטים; חלקם רוצים להמלט, אבל עדיין מפחדים מהמפקד שלהם, שנראה כמי שמעדיף למות מאשר להפקיר את המגדל.

החדר עצמו, שהיה הומה חיים – כולל סחורות, שולחנות פקידים ועוד – בימים רגילים; הפוך והרוס, וגופות – של אנשי רלמארן ושל אנשי כת גם יחד, זרוקות בכל מקום.

 

החבורה מתמודדת בתחילה עם חבורה גדולה של אנשי כת, שכוללת סליימים 'נגועי שמש' זוהרים בזהוב חולני, כלבים מעוותים ועוד; כמה מהתוקפים מנסים לעקוף את קאל'ריס ולהגיע לטווח פנים אל פנים מריי'נואורין - וראנסיל בולמת אותם בזינוק מסוכן, חרף התקפות הזדמנות שמונחות עליה בידי אויבים שניצבים מולה.

לאחר מכן, נכנס לקרב עם מי שנראה כמנהיג התוקפים – קנאי משתולל שהקסם של הכת עיוות אותו והפך אותו ליצור לא אנושי: הפנים שלו מפלצתיים לגמרי, והבשר שלהם יצר מעגל קנוקנות זוהרות שגורמות לו להראות כמו חיקוי נלעג לשמש; אש בוערת מהקעקועים שלו, והוא אינו משתמש או נזקק לנשק, מלבד הידיים הבוערות והמטופרות שלו והקסמים הקטלניים של אש ורעל שקורנים ממנו.

("אני אחד... עם השמש... עם השמש, כן...").

הפעם, מזלן של הדמויות משחק להן הרבה מעבר למצופה, והן מצליחות להכריע את המטורף הגדול במהירות, לפני שהוא מספיק להפעיל את היכולות היותר קטלניות שלו; לאחר מכן, ניטש קרב קשה בין החבורה לבין יתרת אנשי הכת, שבסופו של דבר מוכרעים עד האחרון שבהם.

 

לרגע, ההתקפה נחלשת. אנשי הכת מפסיקים לזרום ממסדרונות הכלא שלמטה (שמא, חבורה אחרת פעלה שם, וצמצמה במעט את המספר שלהם...)

וארמו הפצוע פונה אל קאלריס ושואל מה היא עושה כאן. קאל'ריס לא מנדבת פרטים על עניין הגביע והקשר בינו לבין התקפת הכת, אלא משיבה כאילו ב'מובן מאליו' שהיא באה לעזור למשפחה שלה בעת צרה ולהציל את מי שאפשר.

 

 

המזימה נחשפת

רגע קצר לאחר מכן, הקרב מתחדש – כאשר הפעם נפרצות הדלתות של החצר.

הכוחות שתוקפים משם נראים במבט הראשון כמו אנשי כת נוספים, כולל קעקועים וצעקות שמזכירות את הצעקות הקודמות – אבל הם מאורגנים מדי; לא חצי ערומים אלא עוטים שריונות; הקריאות שלהם משובשות ולא תמיד נשמעות אמינות ("ראד-סי... מה?"), והם נראים מטורפים הרבה פחות מקודמיהם.

 

עד מהרה מסתברת האמת – אלו שכירי חרב וחותכי גרונות בשירות משפחת ואר-דלגליר שבאו 'להשלים את העבודה', תוך התחזות לאנשי כת.

החבורה מתמודדת מול גל ראשון של לוחמים וקשתים, מובלים בידי לוחם פראי, שיכור קרב עם שתי חרבות, שכל פעם שהוא נפגע הוא תוקף מהר וחזק יותר; מלבד זאת, קלעים נוספים של ואר-דלגליר תופסים עמדה ליד הדלתות הגדולות, ומפעם לפעם יורים שלא במדויק לכיוון המשוער של החבורה ושל יתר אנשי רלמארן.

המזל משחק לדמויות שוב; התוקף המאיים ביותר מוכרע ארצה, לאחר שמקבץ התקפות שלו על קאלריס חסרת ההגנה הוציא תוצאות עלובות ובקושי שרט אותה, במקום לקרוע אותה לגזרים. קאל'ריס מנצלת את הכריזמה המאיימת שלה, ו'משכנעת' את הקלעים ושכירי החרב שנותרו לסגת, אם הם רוצים להשאר בחיים (וכאמור, הללו מטורפים הרבה פחות מאנשי הכת, והגיון מהסוג הזה לא זר להם)

 

מיד לאחר מכן, וארמו הענק סופג מכה קטלנית ומוכרע ארצה, בידי מי שמתגלה כמקביל שלו – מפקד המשמר של משפחת ואר-דלגליר. עם זאת, נוכח העובדה שהדמויות סיימו את הקרב שלהן מהר, הן מצליחות להציל את וארמו מלההרג ממש.

מפקד המשמר של המשפחה היריבה מזהה את קאלריס מיד, ומגחך ואומר שהמזל שיחק להם והם יקבלו שתי ציפורים במחיר אחת – גם האוצר הקסום וגם הראש של 'הבת הזונה' של המפקד רלמארן.

מתפתח קרב פראי וקשה; מפקד המשמר היריב הוא יריב קטלני ובעל כוח סבל ושיריון גבוה, אבל בסופו של דבר, מקבץ התקפות מוצלחות של כל שלוש הדמויות, שמסתכנות בנזק גבוה כדי למקד ו"לזרוק כל מה שיש להן" על מפקד המשמר, מצליח למוטט אותו – ופעם נוספת, רוב שכירי החרב נסוגים כאשר הם מוצאים את עצמם בלי מנהיג ובנחיתות כוחות.

קאלריס מסירה את ראשו של מפקד המשמר היריב, ומתכננת לעשות ממנו 'מתנה מיוחדת' בתוך סל מתאים. בינתיים, לאחר שהדמויות מייצבות את מצבו של וארמו, והקרב בהיכל הזקיפים דועך סוף-סוף, החבורה עושה את דרכה לעבר החדר הפרטי בו הוסתר הגביע.

 

 

הגביע נעלם

ממש בפתח החדר הפרטי, שגם הוא זרוע גופות – כולל של משרתות חנוקות, הדמויות נתקלות בפטרול שלם של אנשי ואר-דלגליר מחופשים לאנשי כת, שהושמד ביד מסתורית, שאינה וארמו ואנשיו – הגופות שלהם מנוקבות בחיצים כחולי נוצה, כאשר נראה שאת יתר העבודה השלימה חרב דו-ידנית מרשימה.

מהחדר עצמו, עולות יבבות חצי אנושיות.

הארון הסודי שבו הוחזק הגביע נפרץ, והגביע עצמו אינו נראה. לעומת זאת, על רצפת החדר שרוע ארוסה לשעבר של קאלריס, בנו של המפקד ואר-דלגליר, במצב נוראי – הוא נראה כצל של יצור אנושי, העיניים שלו בוערות, השיניים שלו חשופות וזבות ריר, והוא פצוע ומדמם, בעודו משתולל, צווח ודופק על הרצפה בבכי:

"איפה... זה היה שלי, נוצץ, נוצץ..."

הוא מנסה להסתער על קאלריס באורח פתטי ולנשוך אותה, כאילו הפך לחיה רעה, כאשר הוא צווח קטעי מילים מהם אפשר להבין משהו כמו:

"היא לקחה את זה... את הנוצץ שלי... גנבת קטנה, מלוכלכת עם שיער אפור... קשת, קשת רעה, דוקרת... גנבת, גנבת אור'לינדרי... אני שונא אותה!"

בתוך הארון שבו היה הגביע, הדמויות מוצאות סיכה שנראה כאילו הושארה שם בכוונה – הסיכה כחולה, ונושאת את סמלו של הלגיון הכחול ה-22 מזרה האימים, אנשיו של "המפלצת"; הגנרל הכחול שמחץ את מרד הת'ארילין עשרים שנה קודם, כשהוא שורף ערים על יושביהן (בטענה שזה רצון האלים, שכל מה שהושג בכוחה של העבדות יטוהר באש), ובסוף שורף והורס עד היסוד את פלא העולם – המקדש העתיק של היירית', כשהוא טובח את כל מי שהסתתר שם.

 

קאל'ריס רותחת מזעם, אבל נראה שאין לה מה לעשות כרגע – בזמן שהיא איבדה בקרב בהיכל הזקיפים, הגביע סולק ממקומו וכעת נמצא בדרכו אל הגנרל הכחול מזרה האיימים.

 

בהמשך, כולל מחקירת הלרלורים של ארוסה לשעבר, יתגלה לקאל'ריס איך התגלה המחבוא הסודי שבו היא טמנה את הגביע. אחת המשרתות האישיות שלה עקבה אחריה, ובגדה בה – אולי בעזרת הגביע עצמו, ששתל בראשה לחישות מפתות.

המשרתת הזו, שנזכרה פתאום כמה לא צודקים היחסים בינה לבין קאלריס, וכמה שגם לה מגיע להיות עשירה, הסגירה את מיקןם הגביע למפקד ואר-דלגליר ולבנו, שהיו להוטים למצוא דרך להתנקם בקאל'ריס ובמשפחה שלה. אנשי ואר-דלגליר השתמשו באנשי הכת כהסחה – אבל נראה שהגביע עשה עבודה 'טובה מדי', ואנשי הכת קיבלו כוחות מפלצתיים ותקפו 'בני-ברית' ויריבים גם יחד, כשהם שוחטים כל מה שנקרה בדרכם אל 'הנוצץ הגדול' ש'אליו צריכה לבוא כלת השחר לשם כלולותיה' ש'יולידו את הגבירה מחדש, מתוך שמש שתהפוך לדם'.

כך או אחרת, המשרתת הבוגדנית, שכנראה התמקחה בקשיחות עם המפקד ואר-דלגליר, זכתה ל"פרס" שלה במוות בחניקה, כנראה זמן קצר לפני ההתקפה עצמה.

 

 

סיום

קולות רמים מהיכל הזקיפים מלמדים שכוח חמוש חדש וגדול עוד יותר נכנס לשם.

החבורה רצה לשם, כדי לגלות ששתי המשפחות הנותרות של המשמר הירוק, ואתרוסקה ושארזורול, איחדו כוחות, ואנשיהם – בראשות המפקד ואת'ורסקה בכבודו ובעצמו, תקפו את שרידי אנשיו של ואר-דלגליר מאחור, והם עסוקים בלטהר אותם.

ואת'ורסקה – היריב לשעבר שהיה הגורם לנסיון האיחוד והאירוסין בין משפחות רלמארן וואר-דלגליר (שתי המשפחות האנ'מיריות שהתאחדו כנגד המשפחה הוארת'ארית והמשפחה הפארילית), בא לכאורה להושיע את מה שנותר מבני רלמארן, ואנשיו אכן מטפלים בפצועים, אבל ניכר למדי שהוא נהנה מאד מהמצב החדש, ומתכוון לנצל אותו עד כלות, כאשר הוא מפעם לפעם מורה ללבלר שהולך אחריו מה לרשום בדיווח שהוא בעצמו יביא בקרוב למועצת נכבדי בקעת קיירן.

בתמצית – משפחת ואר-דלגליר חוסלה, וואת'ורסקה מתכוון לוודא שלתמיד; מהשיחה בינו לבין קאלריס מתגלה, שראש המשפחה נתפס באורח מבזה למדי, והמפקד ואת'ורסקה מתכנן להעלות אותו לגרדום בהקדם, ברגע שיקבל אישור מלמעלה; משפחת רלמארן נפגעה ונחלשה, ולכל היותר תוכל לשאת ולתת על מעמד זוטר ב"עידן החדש" של המשמר. כך או אחרת, התקופה של ארבע משפחות שוות כוח נגמר, ולמשמר הירוק יש משפחה מנהיגה ומפקד עליון חדש – כולו מדושן עונג מעצמו ומההצלחה שלו.

 

המפקד ואת'ורסקה נוהג בקאל'ריס באדיבות יחסית ושומע את הסיפור שלה (שגם ממנו מושמט, משום-מה, עניין הגביע והאחריות האישית של קאל'ריס לאסון), וגם מביט בבוז בבנו של המפקד ואר-דלגליר שמוטל בפניו, חצי מעולף ומיבב ("אוך, תראו מה חתול גרר פנימה!").

ואת'ורסקה מביע בפני קאלריס את 'תנחומיו הכנים' על האובדן הכבד של משפחתה (כאשר מאחור ריינואורין מעירה בציניות באוזנה של ראנ'סיל על 'צער עמוק של לחמניה טבולה בשמנת'), ומקבל בגיחוך מבטל למדי את הנסיון של קאל'ריס להתמקח איתו בשם המשפחה שלה.

 

כך, באו לסיומם ארועי מרחץ הדמים במגדל של רל'מאריון.

הגביע המקולל עם סמלי ההשתקפות הצהובה, שהיה כנראה האחראי המרכזי למרחץ הדמים ולהתקפי הטירוף המפלצתי של הכת שסגדה לכוהנת השחר, נעלם שוב – וכנראה נמצא בדרכו אל הגנרל הכחול שחומד אותו; משפחת ואר-דלגליר חוסלה, כאשר ראש המשפחה עומד כנראה בפני תליה על כל פשעיו, הן אלו שואת'ורסקה רשם במקור, והן אלו שקאל'ריס הוסיפה בעדות שלה; ובנו ויורשו, ארוסה לשעבר של קאלריס, השתגע לגמרי וכנראה עומד לבלות שנים ארוכות בכלא. משפחת רל'מארן יצאה בשן ועין, פגועה, מוחלשת כשרבים מהאנשים הפשוטים ששירתו אותה נטבחו – אבל עדיין שרדה ונשארה בעלת עמדה במשמר הירוק.

קאלריס, ששומרת לעצמה את החלק שלה בסיפור הגביע, בוחנת בינתיים את מה שנותר, ומנסה לחפש אם יש בכספים של משפחתה שנשארו במגדל, אם נשארו, מקור ממנו תוכל לקחת לעצמה משהו, או לפחות לשלם את החוב שלה לראנ'סיל; והגנבת מצידה, שהתחזקה בעמדתה שאנשי החוק המפונפנים והיומרניים והכבוד שלהם אינם טובים, או אולי גרועים יותר, מכמה וכמה פושעים שהיא מכירה, מתכננת להוסיף פרק ציני שלם בסיפור שהיא הוגה, עד שתתפנה לעזוב את העיר ולרדוף אחרי הירושה המשפחתית שלה עצמה, באותו מכרה עלום בו היא (או לפחות המפה שמפנה אליה) צפונה.

 

 

תם ונשלם הקמפיין!

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.