פרק 1: החטא ועונשו

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

פתיחה: ברוכים הבאים אל ולקוריל עילית

קל'ריס וראנ'סיל הסכימו ללוות את הקוסמת ריי'נואורין קור-אנרל במסע העגום אל אחוזת השושלת שלה בנחלות אבאריל, שם ריי'נואורין תעמוד בפני סבתה הזועמת ותצטרך להסביר את המאורעות שהובילו למותה של טל'אורין קור-אנרל. החבורה הדרימה מאנ'מירלור למעבר וירת', ולאחר כיומיים של מסע וטיפוס במעלה שביל קודר שמתפתל במעלה הגבעות, הדמויות מגיעות סוף-סוף לשערי ואלקוריל עילית, העיירה המפוארת והקודרת שמתחת לטירת אבאריל, שם נמצאת בין היתר האחוזה של משפחת קור-אנרל.

את הדמויות מקדם מחזה של שני גברים ואישה תלויים מעל השער, עם שלטים של "בוגד" ו"חזיר מקורנן" עליהם. האישה ואחד הגברים צעירים מאד, בגיל של ראנ'סיל או אפילו יותר; וראנ'סיל מזהה את האישה (או הנערה) כמי שעבדה פעם באיזה מחסן באיזור; הגבר השלישי מהודר ומבוגר יותר, בלא ספק פארליל.

הדמויות שמות לב שהשומרים בשער מעטים יחסית, והגם שהם לבושים במדים ובשריונות משובחים של בית אבאריל, הם הרבה פחות ממושמעים מהרגיל, ולא נמנעים מלהעיר הערות גסות לדמויות. בהמשך יתברר שהלורד עצמו עזב את הטירה ורכב צפונה לעבר המועצה שתתרחש באנ'מירלור (כשהוא משאיר את בתו אלאנדרין למשול במקומו עד שובו); הוא לקח איתו אנשים רבים, וחיילים אחרים נשלחו למקומות אחרים – מה שאומר שהמשמר שנותר בעיר מועט מאד יחסית. על המשמר בואלקוריל מפקד בנו של היועץ של הלורד, אביר קנאי ולא מאד פופולרי בשם לאנתוריון הבן[1]. משיחות שהדמויות שומעות, הן מבינות שהוא לא מאד פופולרי או נתפס כסמכות רצינית בעיני השומרים, שמלגלגים על ההזיות שלו להקים את האימפריה מחדש על גבי הרים של גוויות של פארליל; והוא עצמו ממורמר כנראה על כך שהלורד השאיר אותו מאחור ולא לקח אותו למועצה.

הדמויות נכנסות לעיירה, הולכות אחרי ריי'נואורין שממעטת מאד בדיבור ושקועה בחששות וביגון של עצמה. לראנ'סיל נדמה שעוקבים אחריהם כשהם נכנסים לכיכר הראשית של ואלקוריל עילית, בין מבנים מהודרים וקודרים – ולרגע היא מזהה בחור צעיר שעבד אצל 'החבר' הישן-נושן שלה: המחסנאי רילגאר, שהיה קונה סחורות מובחרות וגנובות מכנופיה שראנ'סיל היתה חברה בה פעם, עד שניסה לשים ידיים על ראנ'סיל, ואיבד שתי אצבעות – מה שאילץ את ראנ'סיל להמלט מהאיזור.

הצעיר נעלם לאחר רגע, וראנ'סיל מחליטה בשלב הזה לשמור את החששות שלה לעצמה.

הדמויות רואות מרחוק את פונדק 'עין הנחש' – פונדק מפואר ויקר מאד, שלילה בו עולה מאות באן לאדם, ושם כנראה שורצים כרגע לאנתוריון הבן והקצינים שלו; בית ממכר מהודר לאבנים טובות שנראה סגור כרגע. ריי'נואורין מסבירה לקל'ריס, שסוחרי האבנים היקרות של ואלקוריל מקבלים מדי פעם סחורה מאורגי הערפל שבמזרח, או מהגנזכים של הטירה – אבל בדרך-כלל הם לא ימכרו ולא יעשו עסקים עם זרים שלא באים אליהם עם המלצות מתאימות.

החבורה פונה לרחוב צדדי ועוברת על פני משרתים שנראים מפוחדים (באורח כללי, אווירה של פחד שורה בעיר, בעיקר על האנשים הפשוטים). למרות שהחודש השני של האביב התחיל, יורד כאן גשם קר וטורדני, אולי משום שהמקום גבוה באורח ניכר יחסית לרוב הבקעה.

ואלקוריל עילית היא לא מקום גדול; היא יושבת על טבעת סלע כהה, שכל-כולה גדולה בערך כמו אחד הרבעים היותר קטנים של אנ'מירלור. הכיכר עם מבני הציבור, הפונדק ועוד נמצאת במרכז, ובשוליים המוגבהים, על 'העכוז' של הסלע, במקום בו הטבעת צונחת במצוקים, ישנן כמה אחוזות מפוארות, שאחת מהן שייכת למשפחת קור-אנ'רל. מתחת לצוקים, מגובבים מחסנים, צריפים ועוד – משכן לפועלים, משרתים ובתי מלאכה שמשרתים את האחוזות למעלה.

הראיון באחוזת השועל הבוער - "היום הגרוע ביותר בחייה של ריי'נואורין"

הדמויות מגיעות במהירות ובלא תקלות או התקפות לשערי האחוזה, ומסתבר שמצפים להם (ריי'נואורין שלחה מראש מכתב, שאיתו כמה מהחפצים של טל'אורין). השומרים נועצים בדמויות ובעיקר בריי'נואורין מבטים עויינים, ובאורח רשמי נוהגים בנימוס צונן כמו קרח, אבל מאחורי הגב לא מסתירים התלחשויות מעליבות כלפי ריי'נואורין – מופקרת בוגדנית שהסתובבה עם אנשים נוראים, אחראית למוות של אחותה, ושברה את הלב של הגברת הזקנה. קל'ריס וראנ'סיל (בעיקר את קל'ריס – ראנ'סיל מנסה, בהצלחה לא מבוטלת, להראות כמו מישהי שבקושי מבחינים בה ולא שווה מבט נוסף), זוכות ליחס של ארכי-פרחי, בוודאי שכירות חרב ירודות שריי'נואורין הדביקה אליה.

קל'ריס מנסה להראות כמו גבירה אצילית ואדישה שלא מכבודה להגיב להערות מבזות; ואגב כך, היא מנסה לתמוך בריי'נואורין שנראית חיוורת כמו מת, וממש מתקשה להמשיך.

הדמויות שומעות קטעי דברים על כך שהגבירה הזקנה קר'הולין במצב רוח נורא; מסתגרת בהיכל שלה ובקושי אוכלת או שותה.

כאשר הדמויות מוכנסות להיכל (ויכולות אגב כך לראות, בארונות תצוגה מוגנים היטב בקסם, שכיות חמדה מכושפות של המשפחה – מאבנים יקרות ועד שריון לוחות יפיפה עם סמל השועל הבוער מוטבע עליו – ראנסיל מסתכלת בעניין רב מאד בתצוגה, אבל מזכירה לעצמה שהיא לא גונבת ממשפחה של חברים, ושהיא השאירה את הפרק הזה בחיים מאחורה), מסתבר שהמצב גרוע עוד יותר. קר'הולין קור-אנ'רל נראית על סף טירוף, פרועה ומוזנחת, כשהיא יושבת על הכס ליד כלי אוכל שלא נאכל על השולחן לידה, ועסוקה בלערסל על ברכיה את שריון החזה המעוך והמוכתם של טל'אורין.

ריי'נואורין כורעת ברך וזוכה למבט מזרה אימים.

הזקנה אומרת בלעג שהיא היתה צריכה לשאול מי המלוות שלה ומה הייחוס שלהן, אבל למען האמת זה לא מעניין אותה – אין לה כוחות לעוד מפגן של טעם רע מצד ריי'נואורין. ריי'נואורין מתחננת ואומרת שהיא יודעת שאין מילים שיכפרו על טל'אורין, ונענית.

"לא, אין מילים. אבל אם יש לך משהו לומר, תעשי את זה מהר".

לשווא, ריי'נואורין מנסה בגמגום להסביר שלעולם לא הייתה נותנת יד לפגיעה באחותה; לורי ואנשיו סיממו אותה עם קסם אפל – וסבתה מטיחה שריי'נואורין עצמה הלכה לבקש את חברתו של לורי, למרות שידעה על השמועות על קסם אפל ודברים מבישים אחרים שסובבות אותו, למרות שהיא ידעה שזה נגד רצון סבתה – אולי דווקא משום שידעה שזה נגד רצונה.

הזקנה חוזרת על כך שטל'אורין, הנכבד האהובה שלה מתה... ודווקא הנכדה האחת חיה; היא שלחה את טל'אורין שלה לפקוד על אחותה לחזור למוטב, וקיבלה שריון מנותץ וספוג בדם. היא מצווה על ריי'נואורין להסתלק, כשהיא מוסיפה ש"הלוואי שהיא היתה כאן עכשיו, עם הגלימות הקרועות שלך".

ריי'נואורין מתחננת להזדמנות לכפר על מעשיה ולהוכיח את עצמה, אבל נענית בגירוש בגסות – היא לא חלק מהמשפחה יותר, אלא אם כן (את זה הזקנה מוסיפה בלעג) – היא תקבל מכתב מלורד אבאריל או מהבת שלו שריי'נואורין הוכיחה את עצמה והם מצווים עליה לקבל אותה בחזרה.

כאשר הדמויות מסולקות מהיכל, הזקנה ממשיכה לצעוק בקול מטורף למחצה ש"זה נגמר, הבית שלי נגמר. הלהבות של השועל דועכות" (סמל המשפחה כזכור הוא שועל בוער); היא צורחת על השומרים שלה, מצווה עליהם לעזוב אותה, היא רוצה להישאר עם הנכדה שלה (הכוונה לשריון המעוך של טל'אורין).

מחוץ להיכל, כאשר הדמויות זוכות במבטים עוינים מכל הכיוונים, והצרחות של הגבירה קר'הולין עדיין מהדהדות מאחורי הדלתות שהוגפו, ריי'נואורין לא מצליחה לשלוט בעצמה, ופורצת בבכי תמרורים. ביגונה היא מטיחה שחבל שהחבורה הצילה אותה. היה מגיע לה לצוף בביוב עכשיו, ביחד עם שאר החלאות של לורי.

קל'ריס מנסה לתמוך בה, וללחוש לה שהיא חייבת לשלוט בעצמה ולא להתפרק כך מול העיניים הצופות ומלאות הבוז של השומרים והמשרתים – בהצלחה חלקית בלבד.

דוד לינסוריון מופיע

ביציאה מהבית, מופיע גבר מכסיף שער ומעט מפוקפק, שגם הוא זוכה למבטים עוינים, נראה כמו בן אצולה שירד מנכסיו. מסתבר, שזה הדוד של ריי'נואורין וטל'אורין – חרש הנשק לינסוריון שלעדותו בדיוק חזר לעיר אחרי העדרות של שבועיים; הוא רצה לבקש ראיון עם הגבירה קר'הולין ונדחה ("אותכם לפחות היא הכניסה פנימה לפני שזרקה החוצה").

לינסוריון מעמיד פנים, לא בכשרון רב, שליבו יוצא אל ריי'נואורין המסכנה, שאותה הוא מכנה "האחיינית האהובה עליה"; ואגב כך מחליף כמה מילים לא משכנעות עם קל'ריס – שדי ברור שהוא נמשך אליה, אבל זוכה ליחס עוין וקר כמו קרח מצידה. כך או כך, הוא לא מצליח למחות מהפנים שלו את המבע מדושן העונג – מסתבר, שהוא חזר לעיר אחרי עבודה מוצלחת שהכניסה לו 'שתי אלפיות'; הוא מתפאר שחישל מחדש חבר קסומה שבורה משער חורף, ואפילו הוסיף לה להבות כפור (ואז הוא עושה פרצוף ומוסיף בנבזות שכמה חבל שמי שמחזיקה בחרב עכשיו היא איזו 'כלבה חמוצה' שלא ראויה להחזיק יצירת אומנות שהוא עצמו חישל).

יותר מאוחר הוא יוסיף, ששמה של הכלבה החמוצה והלא ראויה הזו הוא משהו כמו ראד'לינד.

ריי'נואורין ממשיכה לדמוע, אבל לא נראית כבוטחת במיוחד בלינסוריון. להערה שלו, שליבו נשבר לראות אותה ככה, היא מעירה שאם היה לו לב, הוא כנראה איבד אותו מזמן לנושים ליד שולחן הקלפים.

בסופו של דבר, האמת מתחילה לצאת החוצה:

לינסוריון – מעבר להסתבכות שלו ולכך ששקע בחובות – חי שנים ארוכות במחשבה שהוא מקופח; שלמרות שהוא חשל הנשק הכי טוב במשפחה ("כן, אני יותר טוב מקר'הולין ומכל האחרות, גם אם אין לי ציצי ארור") חזר עם כסף מעבודת חרשות מחוץ לאבאריל, ורוצה לנצל את ה'מומנטום' כדי לשקם את השם והמעמד שלו בעיר (הוא שב וחוזר על כך שקר'הולין – ראשת המשפחה, אותה הוא מכנה 'פרה זקנה ומכוערת', עושה לו עוול; הוא בא לדבר איתה על חומרי גלם כדי להשיג עבודה חדשה, והיא אפילו לא רצתה לראות אותו – והוא מציין שהיא היתה כזו גם לפני טל'אורין.

מה שהוא רוצה באמת, זה לנצל את ההזדמנות כדי לסגור שותפות עם ריי'נואורין, שיכולה להשלים את הכשרון שלו עם מתכת עם כשרון התכשיטנות שלה (קל'ריס מנצלת הזדמנות כדי להכניס שגם היא תכשיטנית, הגם שהיא ממשיכה להתייחס ללינסוריון באורח צונן וחשדני מאד. החרש מזלזל בה בהתחלה ושואל אותה אם היא יודעת להבדיל בין נחושת לכסף, וקל'ריס סותמת לו את הפה עם כך שהיא מראה לו טבעת שיצרה ("טוב, טוב. לא רע בשביל ילדה קטנה").

לינסוריון, באותה אדיבות זחוחה ודי מזויפת, ממליץ לריי'נואורין ולדמויות לא להתקרב לפונדק עין הנחש שבכיכר הראשית – הוא יקר מאד, ומלבד זאת, לאנתוריון הבן והקצינים שלו שורצים שם, וכשיראו שלוש בנות במצב אומלל כזה, הם יעוטו עליהם כמו תנינים רעבים שהריחו דם. הוא מלווה את האמירה במשחק באצבעות שלו שהופכות לכמו לועות נסגרים ונפתחים של תנין – מספיק כדי לגרום לראנ'סיל, שזוכרת יפה את אובדן החבורה הקודמת שלה בביצה, להתכווץ כאילו חטפה אגרוף בבטן.

לינסוריון מציע לריי'נואורין ו'לחברות החמודות שלה', לבוא לישון בבית הישן שלו – זה בית הרבה פחות מפואר שכנראה היה המקום הראשון בו בני קור-אנרל התגוררו, לפני שאמה של קר'הולין רכשה את האחוזה הנוכחית. הוא שוב מדבר על שותפות ועל הכסף שהרוויח – מה שגורם לראנ'סיל להאבק בפיתוי הגדול לשחרר את הכיסים שלו מחלק מהכסף הזה.

פעם נוספת, ראנ'סיל חשה תחושה כאילו עיניים צופות בה – אבל הפעם לא מצליחה לזהות עוקבים.

הארועים בביתו של לינסוריון

הבית של לינסוריון הוא בית אבן דו-קומתי שנמצא בשולי הטבעת, במקום בו רחוב יורד ממנה למטה, לעבר אחד המקבצים של צריפים ומחסנים; ולמרות שהוא עצמו עדיין בעיר, הבית יוצר רושם כאילו 'לא החליט האם הוא אחוזה קטנה מאד, או מחסן גדול מאד'. הבית גם מוזנח מאד; רק אור עמום אחד עולה מהקומה התחתונה, החצר מטונפת באורח כזה שגורם לדמויות לחשוד ולבדוק האם יש שרצים מסוכנים מסתתרים שם, אחרי שרצחו את בני הבית – בעיקר כאשר לינסוריון דופק על הדלת ותחילה לא מקבל שום מענה.

לינסוריון קורא בשם של המשרתת של – קאל'תרה, כשהוא מגדף אותה על האיטיות שלה, ומכנה אותה בקולי קולות בכינויים כמו 'זונה בלה ושתויה'; בסופו של דבר, הדלת נפתחת ומשרתת מוזנחת למראה, עם שיער אפור ארוך (אבל רמזים לכך שהזדקנה מהר מהראוי, ובנעוריה הייתה נאה בהרבה), פותחת כשהיא מגדפת את האדון שלה, ובין היתר מאחלת לו "שבאבוס יתקע אותך בתחת".

לינסוריון והמשרתת שלו ממשיכים להתקוטט כאשר הדמויות נכנסות אל הבית המוזנח, עם חדר אורחים שמלא בקורי עכביש. הוא מאיים עליה שיפטר אותה, כשהוא מתלונן על כך שהיא גונבת כל בקבוק שתיה שהוא מכניס, שותה ממנו ואז מוהלת אותו במים; קאל'תרה מחזירה בלעג שבוודאי יש חמישים משרתות שמחכות בתור כדי לעבוד אצל אדון מקסים כמוהו, שאף פעם לא משלם משכורות בזמן – "בחיי, הייתי כבר יכולה לשרת במשק הבית של אלטור פה-זבל, עם הגרביים המסריחות שלו והכל".

ראנ'סיל מצליחה להיזכר שאלטור פה-זבל הוא קבצן ידוע לשמצה ששוטט פעם באיזור, בדיוק כאשר לינסוריון תוהה האם לאלטור ולקלתרה היה רומן, ואז פונה אל הדמויות בקול בכייני 'תראו עם מה אני צריך להתמודד. אני טוב מדי לאנשים, פשוט טוב מדי'.

בסופו של דבר, המשרתת זורקת על השולחן ארוחה פשוטה ולא מאד טעימה לדמויות; ולינסוריון שולח את המשרת השני – ברנש מוזנח בשם סורן שנמנם קודם במרתף, לסגור חובות שיש לו בשפע אצל הסוחרים השונים, כדי לקנות מצרכים ובעיקר פחם משובח לכבשן שכבר כבה (והוא שוב מתלונן ש"רק חזרתי עם קצת כסף שהשגתי בעמל כפי ובזכות הכשרון הנדיר שלי, וכבר כולם קופצים עלי כמו טפילים מוצצי דם") – ראנ'סיל שבה ונאבקת בפיתוי להצטרף לאותם טפילים ולשחרר אותו מחלק מהכסף.

הדמויות – שהיו רעבות למדי – אוכלות ארוחת ערב עם ריינ'ואורין המדוכאת, שעסוקה רוב הזמן בלשחק עם המזלג שלה בנתח הגבינה שבצלחת שלה, ועם לאנסוריון שלא מפסיק לדבר על רעיונות ליצירת מופלאות שיקימו אותו – ואת בית קור-אנרל מחדש.

אגב כך, הוא טועה טעות גסה ומדבר על האגדה על "השועל שיקום מחדש מהאפר של עצמו מהאגדה של אורגי הערפל" (בגלל סמל המשפחה שלהם), כאשר ריי'נואורין מעירה לו בשקט שמדובר בכלל בציפור מאגדה של פיות האבק; הוא ממשיך להתרברב ואומר לריי'נואורין ולקל'ריס ש"זו תחילתה של שותפות נפלאה".

קל'ריס מנסה להוציא ממנו אגב כך מידע על חומרי גלם ותכשיטים, וגם על מיקום משוער של מכרה בהרים (כדי לבדוק האם המכרה שבו נמצאת המפה שראנ'סיל מחפשת באיזור). לינסוריון מספק על הנקיקים המקוללים של סארקראט במזרח, מקום בו בעידנים שכוחים ישבו אנשים שסגדו לזאבי טרף – הרבה לפני שהפאר'ליל, בוודאי האנ'מירים, הגיעו לבקעת קיירן; יש שם לדעתו לא מעט מכרות מסוכנים, כאשר מפעם לפעם אורגי הערפל שיושבים על סף הנקיק מוצאים כל מיני שכיות למדה, ואז הן מסיימות בדרך-כלל בשוק בכיכר.

הוא אומר שלמיטב ידיעתו, אין באיזור מכרה במרומי ההרים – כי אין ממש הרים, רק הגבעות של וירת'; אם הדמויות מחפשות משהו בהרים, הן צריכות להגיע לאיזור שקרוב לשער חורף, או אולי מערבה יותר, מקום שבו גבעות וירת' גבוהות מאד (ויש מי שיבלבל בינן לבין הרים), ומפרידות בין מרכז בקעת קיירן (וגם אדמות דלוסיה החרבות) לבין צפון יער וארתארון.

לינסוריון אומר ש"אבאריל זה המקום להזדמנויות לעבודות חרשות, אם יודעים איפה לחפש" – לא סתם כך אבי-אבותיו של אבאריל קיבל את הנחלה הזו, לאחר ששירת כתכשיטן מדרגה ראשונה בביר סלנטיר, והוא העביר לצאצאיו את תואר "הלורד היוצר"; בגנזכים של הטירה יש שכיות חמדה, חומרי גלם וספריות עם גווילים עתיקים, שבוודאי כוללים מתכונים אגדיים... אבל רק לעיתים רחוקות מוציאים משהו מזה החוצה.

לינסוריון מנחם את עצמו באמירה ש'מלחמה מתקרבת, וזה דבר טוב לעסקים' – הטירה והצבא של הלורד יצטרכו חרשים שיודעים מה הם עושים, ו"גם המתכון האגדי והחזק ביותר הוא סתם אותיות דהויות על קלף בלי החרש המתאים שיפעל לפיו" – כאן, לשם שינוי, קל'ריס מנידה בראשה בהסכמה.

פגישה לא מלבבת

לאחר ארוחה וזמן-מה של שקט יחסי, נשמעים קולות; אנשים מתקרבים דרך החצר הקדמית, ולא נראים כמי שמנסים להתגנב. החבורה קמה ממקומה, קל'ריס תופסת עמדה, וראנ'סיל נעלמת בצללים – וכאשר היא עושה זאת, רגע לפני שהדפיקות הגסות מרעידות את הדלת, היא מגלה גנב פארילי עם צמות מוזנחות שהתגנב מהמטבח, ועושה את דרכו קרוב לגב של לינסוריון – או למעיל עם הכיסים התפוחים שלו.

הערת השה"ם: שני הגנבים בצללים ביצעו בדיקת כשרון של "דמות נגד דמות". ראנ'סיל ניצחה, ולכן היא רואה את הגנב השני בצללים, והוא לא רואה אותה.

הדלת נפתחת בטריקה, ומי שעומד שם הוא לא אחר מאשר ריל'גאר – מנהל המחסן שאיבד שתי אצבעות במפגש האחרון שלו עם ראנ'סיל, כמה שנים קודם לכן. כעת הוא נראה קצת מבוגר יותר, עשיר בהרבה (הוא עוטה מלבוש שנתפר בידי אורגי ערפל, שעולה כמה מאות באן לכל הפחות) – ומשהו בו נראה גם מטורף ומטריד בהרבה. לפעמים העיניים שלו נדלקות באור מסוכן, והוא מלקק את השפתיים והשיניים בדרך שלא נראית במיוחד לרא'נסיל או קל'ריס.

אחרי ריל'גאר, ניצבים חמישה או שישה בריונים שנראים מיומנים למדי, ורק מחכים להזדמנות או לפקודה להסתער ו"לפתוח את הטמבל כמו דג", או להשכיב בכוח את הנשים בבית.

ריל'גאר יודע שראנ'סיל בסביבה, ושואל "איפה הילדה המתוקה, שיש לו זכרונות כל-כך יפים ממנה", והוא "רוצה לקחת אותה לשיחה ארוכה ונחמדה" – אבל לא זו הסיבה העיקרית בגללה הגיע.

מתגלה שלינסוריון היה חייב כסף לריל'גאר, שבינתיים פתח כנראה גם עסק של הלוואות בריבית קצוצה; לינסוריון אמנם שילם לו סכום נאה לפני שעזב, וסיכם איתו שבכך נסגר החוב, אבל ריל'גאר שינה את טעמו כאשר שמע שהחרש חזר לעיר עם כיסים מלאים. עכשיו הוא טוען, שההסכם הקודם היה רק בגלל שלינסוריון טען שהוא מרושש – והחוב נפתח מחדש כאשר המצב השתנה. הוא דורש סכום מופקע של לא פחות מאלף ("נעשה לך מבצע – שמונה-מאות אם אתה משלם עכשיו ונותן לי את הילדה היפה שאני מחפש").

לינסוריון מתחיל להסס וכנראה שוקל לבגוד בראנ'סיל – אבל ריי'נואורין חורצת את העניין כאשר היא מתנערת מהשולחן ומכוונת אל ריל'גאר את השרביט שלה (נראה שהבכי והקטטוניות שלה מתחילים להפוך עכשיו לכעס), ואומרת לרילגאר שהוא לא יקבל כלום – בוודאי לא 'ילדה יפה' משום סוג – והדבר היחיד שהוא כן יקבל, זה לחש שיעיף אותו החוצה בטיסה; השרביט שלה זוהר באור כחלחל מאיים, להמחיש את דבריה.

כמעט נפתח קרב, אבל ריל'גאר עוצר את הבריונים שלו ואומר "שהיום באנו רק לדבר, לא להרביץ" – אבל הוא מאיים על לאנסוריון, אותו הוא מכנה בלעג "שועל בלי מזל" ו"שועל בלי פרווה", ואומר שדברים ראים, כמו תאונות עם אש, יכולים לקרות לאנשים שלא משלמים חובות (לא, הוא לא מאיים, פשוט מי שלא משלם גם נוטה להחזיק את הכבשן שלו במצב גרוע).

בין לבין, הגנב הפארילי מתחיל לזחול לעבר לינסוריון – כנראה פחות במחשבה על דקירה בגב ויותר בנסיון לסחוב את הארנק ממעיל שלו. ראנ'סיל מנסה לתפוס אותו מאחורה, שני הצדדים נכשלים בבדיקה, כך שברגע הבא יש קול חבטה, ושני גנבים מופיעים שוכבים זה על זו על הרצפה. הגנב הזר מגדף את ראנ'סיל על זה שמנעה ממנו להשיג את השלל שלו – הוא עוד יסגור איתה חשבון.

הבריונים נסוגים.

ראנ'סיל עוקבת אחריהם מהדלת, ורואה שהם הולכים באורח חסר זהירות ומגושם, לא מנסים אפילו לטשטש את העקבות שלהם או לצאת מאור הירח – כך שאפשר לראות בקלות לאיזה שביל הם הלכו (אחת הדרכים שיורדות לעבר חלק מהמחסנים מתחת לטבעת של ואלקוריל עילית).

הדמויות מתייעצות; קל'ריס פחות להוטה לעקוב ולהתעמת עם ריל'גאר, בעיקר נוכח הרמזים הבוטים שלו שיש לו קשרים במשמר העיר (אולי עניין שקל'ריס מכירה מהעבר באורח אישי וכואב למדי). ראנ'סיל דווקא להוטה הרבה יותר לעקוב אחרי ריל'גאר וליש באיתו את החשבון – הפעם במחיר גבוה בהרבה משתי אצבעות; מה גם, שהיא חוששת שהוא יחזור וימשיך לסכן אותה עד שהעניין יטופל.

ריי'נואורין, שעכשיו רותחת מכעס, ולא מסתירה שהיא פשוט רוצה לפרוק את הצער והכעס שלה "ופשוט לפרק מישהו בקסמים, לא אכפת לה את מי", מצטרפת לראנ'סיל; היא אומרת שגם אם יש לחלאה הזו קשרים במשמר, אף אחד לא יצטער ולא יעשה כלום אם "הנמיה מוכת הכלבת" הזו תתפגר במקום חשוך; ובכלל, כעת כאשר באבאריל יש כל-כך מעט חיילים שנשארו – גם לטובת העיר כדי לפטור את העולם מריל'גאר והחלאות שלו.

לאנסוריון שומע את השיחה, ומצטרף בהתלהבות לדברים של ריי'נואורין. הדמויות מלגלגות עליו קצת, וקל'ריס מנסה (בהצלחה מסויימת, לא ברור עד כמה) לסחוט ממנו הבטחה שהוא יעשה בשבילה עבודה 'קטנה' בתמורה לזה שהחבורה תפטר מריל'גאר. ראנ'סיל מצידה מוכנה דווקא 'לעשות בשביל לאנסוריון את העבודה הזו, על חשבון הבית' – אבל מבהירה שבפעם הבאה שהוא ירצה משהו, הוא יצטרך לשלם מחיר מלא.

מארב בין הצריפים

הדמויות מחכות זמן-מה, ואז יוצאות אל תוך הלילה בעקבות ריל'גאר והאנשים שלו.

בדיעבד, החבורה הבינה בדרך הקשה שהכל היה קל מדי – האורח שהבריונים הלכו בלי להסתתר והסגירו את הנתיב בו השתמשו; והצעקות הלא זהירות שעלו מאחורי עיקול של הדרך, בטווח התצפית של טחנת רוח מקולקלת שנראתה נטושה. בפועל, ריל'גאר ניחש שראנ'סיל תעקוב אחריו, ואנשיו הכינו לחבורה מארב.

בצד השני של הנתיב, מול טחנת הרוח, יש כמה צריפים ומחסנים עלובים; שניים מהבריונים עומדים שם, באורח מאד לא זהיר, ומדברים בקולי קולות עם 'הבוס' שלכאורה נמצא בתוך מחסן קטן, כשהם מכריזים בקולי קולות.

"אנחנו רק שלושה כאן, בוס. אולי כדאי שנלך למקום יותר בטוח, בוס?"

ראנ'סיל מתגנבת בצללים, ומצליחה, בהתקפה מהירה, להוציא מפעולה את אחד הבריונים – אבל ברגע הבא, נשמעות צעקות מכל הכיוונים. חמישה בריונים אחרים פורצים מתוך הצריפים ורצים לעבר הבריון שנלחם עם ראנ'סיל; בריון וארתארי ענק ושואג בוקע מהדלת של תחת הרוח; ומהקומה העליונה שלה מופיעים שני קשתים מיומנים.

במהלך הקרב, מופיע גם הגנב הפארילי טאלזור, שמאד רוצה לסגור את החשבון עם ראנ'סיל.

הקרב קשה מאד; הקשתים מלמעלה מתמקדים כמעט לחלוטין בריי'נואורין, ומצליחים לשבור את שריון הכוח שלה כבר בסיבוב הראשון. הבריון הענק נלחם עם קל'ריס ומכניס לה פגיעה קריטית, שמאלצת אותה להשתמש בטבעת הריפוי שלה.

ריי'נואורין מגנה על ראנ'סיל עם לחש קיר כוח, שחוסם את הבריונים המסתערים ומאלץ אותם לבזבז שני סיבובים על שבירת קיר הכוח (ועוד אחד כדי להגיע אל ראנ'סיל), וגם סופגים חנית ברקים מריי'נואורין שפוגעת באחד מהם פגיעה קשה ופוגעת מעט גם באחרים. לאחר מכן, היא משתמשת בלחש משיכה כדי להעיף את אחד הקשתים מהעמדה שלו, ולגרום לו ליפול ולאבד את ההכרה על המרצפות למטה. קל'ריס מצליחה בסופו של דבר להכריע את ענק השואג ולגרום לו להתמוטט חסר הכרה, לא לפני שהוא פוגע בה שוב; ראנ'סיל מתגברת על הבריון השני שניצב מולה, ומצליחה לסגת אחורה לעבר קל'ריס.

הקשתים ממשיכים לטווח את רי'נואורין, שלמרות כל כוחות הריפוי מוכרעת בסופו של דבר, כאשר הגנב עם הצמות מופיע מאחוריה; הגנב וראנ'סיל נלחמים, ולאחר טעות אחרונה שהוא עושה, כאשר הוא מנסה לפגוע בראנ'סיל למרות שהוא כבר פצוע מאד – ראנ'סיל מצליחה לפגוע בו פגיעה קריטית במהלך שימוש בתמרון של 'קריעה לגזרים' – והגנב היריב מזדגג ומצליח רק לממלמל 'תיכף... הורג אותך', לפני שהוא צונח הרוג לרצפה.

הקרב הופך קשה יותר, כאשר הבריונים ששברו את קיר הכוח מסתערים על קל'ריס וכמעט מכריעים אותה באוסף של תמרוני שיסוף פראי, כאשר הקשת שנותר למעלה ממשיך לירות, פוגע בראנ'סיל, ולאחר שהיא מצליחה להשתמש במכה מערפלת כדי להעלם בצללים – פוגע בקל'ריס שמתנודדת על סף נפילה.

בסופו של דבר, הדמויות מצליחות להכריע את הבריונים; בקושי, כשהחבורה לא רחוקה בעצמה מהתמוטטות ותבוסה מוחלטת (TPK, הגם שלא ברור אם כל הדמויות היו מתות ממש, או מוצאות את עצמן בשבי של ריל'גאר). הקשת שנותר לבד על תחנת הרוח שולח חץ-דם אכזרי שמכריע את ראנ'סיל ומפיל אותה מדממת לרצפה; אבל זו 'מכת פרידה' – משום שקל'ריס מסוגלת בהחלט לרוץ תוך סיבוב אחד לטחנה מתחתיו ואז לטפס אליו בחלל צר ולא מאד טוב לירי בקשתות. הקשת עצמו כבר פצוע מחזיז חשמל שריי'נואורין שלחה בו קודם, ולא רוצה להסתכן.

במקום זאת, הוא משתמש בחבל מהצד השני של הטחנה, כדי להחליק אל תוך החשיכה ולרוץ משם – כנראה להזהיר את ריל'גאר שהמארב נכשל ושהחבורה צפויה לבוא.

ואכן, קל'ריס לא מתקשה לחקור את אחד מקומץ הבריונים שלא נהרגו (אלא רק איבדו הכרה) בקרב, ולגלות היכן המחסן בו ריל'גאר מסתתר ואיך מגיעים אל הדלת התחתית שלו – זו שנפתחת למצוקים מתחת לטבעת של ולקוריל.

המשך יבוא :)

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

---

[1] לאנתוריון האב הוא היועץ עצמו.