פרק 7: תמונתו של העלם לורי (חלק א')
חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה
|
פתיחה: צעקותיו של ארוס לשעבר החבורה
נמלטת מרחבת הכרכרות, וחומקת בצללים אל מעל מה שנראה כמו תעלה מזוהמת שזורמת
מתחת לאחד המצוקים של אדמות האחוזה. מאחור, האורות עדיין דולקים במבנה הגדול
והדים של מוזיקה עולים משם – אות שהנשף התחדש; קרוב יותר מתוך האפלה, עולות
שעטות רגליים – אולי של מרדף ואולי של משהו אחר. כמו
כן, החבורה שומעת את צעקותיו של סרן רלמאריון, ארוסה של קאל'ריס, שרץ לעבר רחבת
הכרכרות; ולפי הקול שלו – שגבוה באוקטבה לפחות מהרגיל – הוא נראה על סף טירוף של
זעם. הוא צורח ומקלל בקולי קולות את קאלריס, כשהוא מכנה אותה 'חזירה' ו'כלבה'
וצורח דברים על 'המשפחה הנחותה וכפויית הטובה', ו"האירוסין מבוטלים, את
שומעת?! מבוטלים!" ריי'נואורין
מפצירה בקאל'ריס לא להתעמת איתו – היא חוששת שהוא לא לבד, ואנשיו של לורי רואים
אותו או עוקבים אחריו; קאל'ריס לא צריכה יותר מדי שכנוע, משום שהיא די מרוצה
מהצרחות הזועמות של ארוסה הלא אהוב, באורח שיקל עליה לטעון שהיא לא אשמה בביטול
האירוסין, אלא עשתה כל שלאל ידה כדי לקיים אותם. ראנ'סיל מצידה מגלגלת עיניים ומפטירה 'ברוך
שפטרנו'. ריי'נואורין
עצמה עדיין נסערת, עוברת בין התנהלות עניינית ויבשה, אפילו מעט צינית, לבין
התפרצויות רגש ודמעות – בעיקר לגבי מותה המשוער של אחותה הצעירה, טל'אורין. היא
מספרת לדמויות שמבין שתיהן, טל'אורין היתה תמיד 'הילדה הטובה של סבתא', שדיברה
על כל הזמן על החובות כלפי השושלת; ריי'נואורין מודה בכך שכאשר היא הגיעה לעיר
הגדולה, היא רצתה להתמרד, להיות קצת חופשיה מהחובות המקודשות של המשפחה שלהן
(עניין שראנ'סיל מקבלת בהבנה קולנית), ואולי גם להרגיז קצת את סבתא מבחינת
האנשים שהיא מסתובבת איתם – אבל אז הדברים התחילו להדרדר במהירות, עד שהיא איבדה
את השליטה; ועכשיו, היא מאשימה את עצמה במוות של טל'אורין, שבסך הכל באה בכדי
לפגוש אותה או להחזיר אותה קצת לתלם. בנוסף
לזה, ריי'נואורין מודה בתסכול, שאין לה כרגע כלום מלבד השמלה והתכשיט שעליה;
ומוסיפה בציניות ש"לא ממש היה לה זמן לארוז"; היא חסרת כל, לפחות עד
שתחזור אל בית המשפחה במעבר וירת'... ובציניות מרה היא מוסיפה, ש"הטיפול
שהיא תקבל מסבתא אחרי שהיא תשמע שהיא הסתובבה עם לורי והאנשים שלו, ועל מה שקרה
לטאל'אורין, לא יהיה טוב בהרבה מזה שתקבל מלורי אם תחזור אליו בהצעה ש'נתנשק
ונשלים'. קאל'ריס
מאפסת את ריי'נואורין, לא בעדינות יתרה, אבל מבטיחה שתנסה לעזור לה בעניין כסף
או ציוד לאחר שיסיימו את ההרפקתאה (וראנ'סיל תוהה בקול לגבי האפשרות לקבל 'פיצוי
כספי הוגן' מכל מיני אוצרות שלורי החביא במרתפים ו'הוא לא ממש צריך אותם');
והחבורה שבה ומתמקדת במשימה. זו מתחילה בירידה לתעלה המזוהמת, שתבליטי קיר בדמות
פרצופים מטורפים מגחכים 'מזילים' לתוכה – מהפה או מהאף – נוזל ירקרק; שם נמצא
שער סורגים די מוזנח שאפשר להתחמק דרכו אל תוך המרתפים. ריי'נואורין
מודה שהיא לא מכירה את כל התוואי של הגלריה הסודית של לורי; אבל היא מזהירה את
הדמויות שאם הן לא מכירות את לורי ואת התחביבים ה'לא רשמיים' שלו, הן יזדקקו לקיבה
חזקה. מאד חזקה. הקומה התחתית של המבוך – אגם הפסולת המבעבעת מעבר
לסורגים, משתרע מעבר בוגני שמשתרע בין קיר לח ואנכי של מערה בצד אחד, לבין אגם
מבעבע של מים ירוקים, מעלה כולה צחנה (וכפי שהדמויות יגלו בהמשך – המים שלו
צורבים ומזיקים, גם אם לא באורח מאד קטלני). למעשה,
הדרך המשובשת והמלאה באבני מפולת מקיפה את האגם המגעיל בחצי קשת (בהתחלה, הוא
פונה צפונה, ואז צפונה מערבה, מערבה ובסוף לכיוון דרום-מערב). בקיר האנכי בצד
השני של המעבר, קבועות מפעם לפעם נקבות, חלקן גדולות מספיק למעבר אדם; ובהמשך,
נופלים מהגבהים שלו שרכים לחים ובוגדניים, עם פירות תפוחים בעלי מראה חשוד. החבורה
מתחילה לפלס את דרכה בזהירות לאורך המעבר; ראנ'סיל מתגנבת לנקבה הראשונה, כדי
לגלות שהיא מלאה בשרידי רהיטים רקובים ועוד חפצים חסרי צורה, עם אד בוקע מסדקים
בקיר, ואורות ירקרקים חולניים, שאחד מהם בהיר וחזק במיוחד. ראנ'סיל מגלה שהאור
הבוהק בוקע מאבן ענבר גורגי שכבר שויף באורח שהוא דומה לפנים מעוותות מצחוק
מטורף; ושכדי לקחת אותו, צריך 'להבריג' אותו ידנית בכוח, כאילו הוא פקק של
בקבוק. ראנ'סיל
חושדת (בצדק) במלכודת קטלנית או גאז שישתחרר ברגע שהאבן תפקק החוצה, ומחליטה
לוותר על התענוג. ראנסיל
ממשיכה להתגנב לפני יתר הדמויות לעבר הפתח של הנקבה השניה, שנמצא צפונית יותר,
קרוב יותר לשרכים שיורדים מלמעלה – נכשלת בבדיקת אבחנה, ומושכת עם הרגליים שרך
או שורש בוגדני על הקרקע, שמפיל אותה למים הצורבים למספר נקודות נזק, וגם גורם
למי הבריכה לבעבע. ראנ'סיל
מצליחה לזנק החוצה במהירות – לפני שחבורה של ג'לים (Slimes) זוחלת החוצה ותוקפת את החבורה. הג'לים האלו מבריקים בירוק,
ומתוכם מתנוצצים חלקי עצמות וגולגלות של בני אדם וחיות; ומלבד סוג של 'נשיכה' כואבת
מאד ומרעילה, מסוגלים מפעם להפעם להפעיל 'הבזק רעל ירוק' שפוגע למעט נזק בכל
הדמויות, ומסוגל גם להרעיל אותן לחולשה ונזק נוסף כל סיבוב. למרות
כמה פגיעות כואבות, והיכולת של הג'לים לגלגל הצלה נגד פגיעות נשק לא קסום, שאם
היא מצליחה הם סופגים נזק מינימלי בלבד מהפגיעה, החבורה מצליחה להתגבר על
הג'לים; הבשורות הרעות יותר, היא שהרעש שעושה קרב גורם לצעקות אנושיות יותר –
ולאחר מכן לחיצים – לעוף מלמעלה. החבורה
מגלה במאוחר שגבוה מעל השרכים, יש אכסדרה חשוכה שצופה על האגם ממפלס גבוה יותר;
ושני שומרים, בעלי פנים חיוורות ו'משהו מוזר בפנים ובעיניים' (קשה לראות יותר
בגלל האפלה והמרחק) צועקים שיש משהו למטה; אחד מהם חושד ש"סאהו זחלו
פנימה" ו"צריך להזהיר ת'אחרים". בבדיקת ידע שמבצעת קאל'ריס: סאהו זו צורה סלנגית
למושג מהמיתולגיה של אל העונג באבוס – אלו מבני האדם שהם 'עבדים למוסר הנדוש',
למוסכמות ועוד – להבדיל מהבאהבוז'י – האנשים העליונים שיודעים לקרוע את המוסכמות
ולשחרר את עצמם אל העונג הנצחי. אחד
הדמויות נפגעת מחץ וכובשת אנקת כאב; החבורה נצמדת לקיר כדי לצאת מהטווח, בתקווה
שהשומרים יתייאשו. למרות שהדמויות שוקלות התקפה על השומרים – שראנ'סיל תשתמש
בשרכים כדי להתגנב למעלה, תנסה להפתיע אחד, כאשר ריי'נואורין תנסה למשוך את
השומר האחר אל מותו עם אחד מקסמי הרוח הלוכדת שלה, הדמויות שומעות את קריאות
האזהרה מלמעלה, ומחליטות להמשיך לבחון את המפלס התחתון קודם – אולי תמצא דרך
בטוחה יותר להגיע אל המפלס הראשי. הערת השה"ם: מרגע ההתקלות הראשונה
עם שומרים, מתחיל להכנס לפעולה מנגנון של "צבירת רעש"; כאשר דברים
מסויימים שהחבורה עושה באיזורים מסויימים גורמים לצבירה של 'נקודות רעש',
שהשה"ם עוקב אחריהן לפי טבלה שהוכנה מראש. הדמויות
עוברות בקלות את הסורגים של הגומחה השניה, שנראים חלודים ומכופפים, ומבחינים
בהרבה מאד צמחי מערה, ובדמות שמביטה בהם בדממה מאחוריהן. ראנ'סיל
מתגנבת בצללים וקאל'ריס באה בזהירות אחריה, ומה שמתגלה זו דמות של אישה שעומדת
במקום, פניה מעוותים מכעס קפוא והיא דורכת קשת לעבר הדמויות; אלא, שהדמות נותרת
קפואה ולא זזה כאשר הדמויות מתקרבות, זזות הצידה או פונות אליה. במבט קרוב, היא
מתגלה כאישה צעירה עם שיער ארוך וכהה, עם שריון עור אכול טחב וזוהמה, שעליו
עדיין מצויר סמל של כישור כסוף. בבדיקת ידע הדמויות מזהות את הסמל כסמלה של משפחת
קור-טילסורן, שישבה באחוזה הזו לפני בואו של העלם לורי. לפי הגרסה הידועה, אם
המשפחה אימצה אותו כתינוק או ילד וגידלה אותו עם הילדים שלה; אבל בהיותו בן
שש-עשרה, מגפה המיתה את כל בני המשפחה ורבים מהמשרתים – ורק לורי שרד אותה, לאחר
שאמנם נדבק, אבל באורח מתון. הפנים
של האישה הצעירה ירוקים, ונגועים בטחב ובצמחים אחרים; בסופו של דבר, כאשר קאלריס
מנסה לגעת בה ולהזיז אותה, היא מתפוררת בבת-אחת, וענן גאז קטלני מסב נזק לכל
החבורה. גרוע מזה, מבין השרידים שלה האישה עולה צל חשוך, צורח בזעם מטורף, ותוקף
את החבורה למשך סיבוב בלחשי צל, לפני שהוא מתפוגג באנחה (אפשר לשמוע את
המילים האחרונות שלו – 'אמא לקחה אותו. הוא היה... כמו משפחה'. הערה: בסופו של דבר, הנפילה המוקדמת
של ראנ'סיל למלכודת של השרך הועילה לחבורה בכך שהג'לים כבר חוסלו, ולא היו
'פנויים' לרדת על החבורה מאחורה מיד לאחר שהדמויות ספגו נזק מהגאז הרעיל. הלאה
משם, המסדרון מתעקל מערבה, ומבין ההריסות אפשר לראות רמזים לכך שהוא היה מפואר
יותר, כולל מרצפות שפעם אויירו בסימנים רוניים; עמודים מגולפים שנהרסו ורובם
נפלו ושוכבים בחלקים בתוך המים המבעבעים. הדמויות
נתקלות בגל אבנים של קיר שהתמוטט, וצריכות לעבור אותו (מה שדורש מכל הדמויות
הצלחה בשני גלגולי אתלטיקה כדי לא למעוד על האבנים החלקלקות וליפול למים). כאשר
ראנ'סיל עוברת את אבני המפולת (ראשונה), היא מצליחה להבחין במשהו – עמוד מעוטר
נפול באלכסון שקבור מאחורי האבנים, ובראש שלו כמו פיסול של בועת אבן כבויה,
ומעליה עיטור מסולסל של האות "ל" (פנים משחקית – המקבילה של הצליל הזה
באנ'מירין גבוהה). פסל בוהק בעלטה החבורה
מצליחה לעבור את גל האבנים החלקלקות בלא תקלות, ומגיעה למקום בו המסדרון מתחיל לפנות
לכיוון דרום-מערב ואז דרומה; שם, לפני שמפולת החריבה וקברה לגמרי את החלק האחרון
של המסדרון, ישנו מעין 'איון מוגבה' של אבנים וזוהמה ממש ליד הגדה, ומעליו עדיין
מתנוסס פסל הרוס למחצה של אביר אנ'מירי (שעל השריון שלו אותו סמל של כישור
כסוף), מצביע בידו בעיוורון קדימה; וחלקים ממנו נוצצים בירוק. קרן אור באה גבוה
מהתקרה, ומאירה את הראש של הפסל. החבורה
מבקשת מריינ'ואורין לבצע לחש שיתמיר חלק מהמים באורח שימשוך תשומת לב, ואם לפסל
או לאיון יש 'דיירים'; ריי'נואורין מרימה חלק מהמים ומטיחה אותם בעמוד, באורח
שהופך אותו לכזה שעומד לקרוס בכל רגע. הרעם
של המים שמוטחים בעמוד אכן מושך את 'הדיירים' של האיון והבריכה לצידו – קבוצה
נוספת של ג'לים, שאחד מהם 'שמחליק החוצה' מתוך הפנים של הפסל או חור סמוך אליהם,
הוא עצום, בעל ממש 'פנים' עשויות מגולגולת אדם שלמה שחורי העיניים שלה נוצצות
בירוק חולני. היצורים
מחליקים לעבר הדמויות; ריי'נואורין משחררת את המלכודת ופוגעת בכמה מהם, ומעכבת
את האחרים, באורח שמאפשר לדמויות האחרות לנסות לפגוע בהן מרחוק, ולראנ'סיל להעלם
לצללים; מתפתח קרב קצר ואינטנסיבי, שבו החבורה מנצחת את הג'לים – למרות נשיפת רעל
אכזרית שהדמויות סופגות מהיצור הגדול. בתוך
הפסולת ושרידי העצמות שעל הג'לי הענקי, הדמויות מוצאות טרינקט מבעית שנעשה מעצם
האצבע של אדם מת, שנחרטה בכל מיני רונות. הטרינקט המבעית מקנה למי שמחזיק בו
עמידות לרעל ויכולת - מדי חמישה סיבובים - להפעיל קסם הרעלה על התקפה פיזית שלו.
הדמויות לא מצליחות לגלות או לוודא, האם יש להחזקה בחפץ גם השפעות מפוקפקות
יותר. לאחר
שהיצורים מובסים, ולפני שהחבורה מתעסקת עם הפסל עצמו, הדמויות בוחנות מעבר צדדי: לפני
הפסל, ישנה כניסה לחדר צדדי, שרובו התמוטט, אבל בחלק שלו שנותר עדיין חשוף, שהיה
פעם מפואר מאד, יש שרידים של מיטת כילה מתפוררת ורהיטים נוספים שנרקבו, עם
שרידים מגעילים שהונחו לידה כמו חיקוי נלעג של ארוחת בוקר למיטה. בתוך המיטה
ולצידה יש עצמות מתפוררות, שכאשר הדמויות בודקות אותן, מתגלות כשלד של אישה
צעירה ששרועה על המיטה, הגולגולת שלה עדיין קפואה בכמו הבעה של פליאה מזוגגת,
ומשהו כסוף זוהר מאחוריה. למרות
הרטינות של ראנ'סיל, קאלריס בודקת את השרידים, וכפי שראנ'סיל חששה, צל מזעזע
בוקע מתוכן, תוקף את הדמויות כשהוא צורח ובוכה "לא, בבקשה לא!!! אני אוהבת
אותך, אני אוהבת אותך!!!" קאל'ריס
מנסה לדבר עם הרוח בתקווה לשכנע אותה לעזור לחבורה לנקום בעלם לורי; אבל הצל
מטורף מגמרי מיגון וכאב, ומתקיף את החבורה להאזין לדברים. הצל
הוא יריב מסוכן, בעיקר משום שהוא סופג נזק מינימלי מכלי הנשק הלא קסומים של
קאלריס וראנסיל; כמו כן, הוא מטיל לחשי צל שגורמים נזק גבוהה, ומסוגל לעוד
יכולות אפלות – החסרון שלו, הוא שנקודות הפגיעה שלו נמוכות למדי, מה שהופך אותו
לטרף קל ללחשים של ריי'נואורין, אם הם פוגעים יפה, ואם הצל לא מצליח לנטרל את
הקוסמת קודם. במקרה
הזה, למרות פגיעה כואבת של לחש חזיז צללים, הדמויות מצליחות לשלב לחש התקפה של
ריי'נואורין עם פגיעות קריטיות של הדמויות האחרות, שביחד מצליחות להתגבר על הצל
הצווח ולגרום לו להתאיין ביבבת בכי אחרונה. הדמויות
שולות מבין השרידים של האישה תליון כסף בוהק בצורה של הכישור הכסוף, שעליו נחרטו
– כנראה שנים לאחר שהתכשיט עצמו חושל, אותיות שנראות כמו הקדשה: "לאל'נורן
היפיפיה והחופשיה ברוחה, שלך לנצח, ל". התכשיט
עצמו הוא חפץ קסם קטן שמעצים כוחות ריפוי, ומסוגל להטיל פעמיים ביום ריפוי
חבורתי חלש שפועל למשך 2 סיבובים. החבורה
מתקדמת על הפסל, ולאחר ויכוח קצר וכמה חילופי עקיצות ספק מרירות וספק משועשעות
בין הדמויות, החבורה מצליחה לגלות שיש לפסל 'מפרק' שמאפשר להזיז את היד המורה
שלו בחצי קשת; וכמו כן, על היד המורה יש פיסול של צמיד עם רונות פשוטות (למעשה,
מייצגות ספרות בין 0 ל-5, כאשר כרגע ה-0 נמצא בקדמה). הדמויות
מזיזות את היד המורה של הפסל, כך שתצביע לעבר מערום האבנים, ואז משחקות עם
המספרים. ברגע שהדמויות מזיזות את הצמיד, האור שעל ראש הפסל 'זורם' אל תוך היד,
וממנה יורה קרן אור (בעוצמה משתנה) הישר קדימה – אל עבר מערום האבנים ולמעשה אל
עבר העמוד הנפול עם בועת האבן. הנסיון
הראשון של הדמויות לשים בקידמה את הספרה "1", גורם לקול צלצול צורם,
וקרן האור מותזת בחזרה (באותו מקרה, אל עבר ראנ'סיל), לנזק אש שהיה יכול להיות
כבד למדי (אלמלא הקוביות לא הטיבו עם ההתקפה, וראנ'סיל הצליחה בגלגול לחצי נזק).
הדמויות
מתדיינות האם לנסות עוד פעם, וריי'נואורין וראנ'סיל מנסות לסגת לאחור, כשהן
מחליפות מעין הלצה על "אם קאל'ריס מתה, איך נתחלק בחפצים שלה?".
קאל'ריס מנסה הפעם את הספרה "3"; והפעם התוצאה טובה יותר – קרן האור
הדקיקה מתעצמת, פוגעת בבועת האבן וגורמת לה לזהור כאילו היא עולה באש; ואז , האש
הקסומה מתפשטת ומעיפה או הודפת את האבנים של המערום שהתמוטט הצידה, באורח שחושף
פתח אפל מאחוריהן. מאחורי מחסום האבנים - המרחץ המזוויע והתעלה הדמויות
נכנסות בזהירות אל חדר שנראה כמו חדר מרחץ הרוס, עם בריכת מי גופרית שהדופן שלה
נשברה לכמה חריצים על הקרקע. החדר הזה לח, עם צחנה מעופשת-מתקתקה חזקה, ולעיתים
נדמה כאילו החדר, או ליתר דיוק הקיר הרחוק שלו, רועד ונוהם קלות. בתוך
'המרחץ' – החבורה נתקלת בזוועה; חמש גופות עירומות של צעירים – ארבעה גברים
ואישה, צפות בתוך המים המעופשים, כאילו שלמות לגמרי; אין עליהם פצעים, אבל המראה
שלהן נורא – כאילו הם 'הצטמקו' מבפנים. מזוויע לא פחות היא העובדה כי הפנים שלהן
קפואות בחיוך עמוק ומזוגג. הפגרים
הצפים לא זזים (ליד אחד מהם יש סיכה לא קסומה בצורה של מכחול); החבורה מגלה
שהנהימות והרעד המרוחק באים מהקיר מאחורי 'המרחץ' – ושבקיר יש אבני מפולת שאפשר
לחצוב החוצה באמצעות כשרון כריה. קאל'ריס
מצליחה לחצוב את האבנים החוצה, לא לפני שהיא כמעט מערערת את הקיר הלא יציב, ולא
רחוקה ממצב בו הוא יפול עליה ועל כל החבורה. הדמויות
עוברות בפתח ומוצאות את עצמן עומדות בתחילת מסדרון ש'יורד' אל תוך מים עמוקים,
כך שההמשך שלו דורש שחיה, כאשר גם התקרה יורדת באורח שמשאיר מרווח צר מאד בינה
לבין פני המים. גרוע מזה, הנהמות מתגלות כבאות מגלגל גדול של עץ עם כנפיים
מדופנות במתכת, שמסתובב וחורק באיטיות, באורח שמסכן מאד כל מי שמנסה לשחות במכה חזקה
של אחת הכנפיים בראש. לבקשת
החבורה, ריי'נואורין מתמירה שוב חלק מהמים, באורח שמוריד את המפלס ומאפשר – לזמן
קצר – שיחה בטוחה יותר במרחק גדול יותר מהגלגל, שלכמה שניות 'מסתובב באוויר'. במהלך
השחיה, הדמויות מסוגלות לראות את החול בקרקעית, ומשהו נוצץ גדול שקבור למחצה
בתוכו. קאל'ריס מנסה לתפוס את הדבר הזה, שמתגלה ככד גדול עם סמל הכישור הכסוף;
ראנ'סיל מנסה אחריה, ומצליחה 'לחבק' את הכד. לשניה
אחת, ראנ'סיל קולטת חזיון של אישה צעירה, פניה בגוון חולני, שערה פרוע וקשת לחה
על הגב שלה, מנסה לשחות – בכיוון ההפוך – כשהיא מחבקת את אותו כד, משתעלת ובוכה
לסירוגין; אבל משהו קורה, המים מבעבעים, והיא מפליטה זעקה ושומטת את הכד. הבעבועים
מתגלים עד מהרה כלא מוגבלים לחזיון; האור האדמדם שזהר בתוך אחת המערות
התת-מימיות שנפתחות אל התעלה המוצפת מתגלה כזוג עיניים בוערות – של תנין שחור עצום,
גדול ביותר מפי שלושה מתניני הביצה שראנ'סיל זוכרת (ולא בחיבה) מההרפתקאה הקודמת
שלה ליד זאגרול. היצור
משקשק בלועו, שבו יש עשרות שיניים שכל אחת מהן גדולה כמו אחד הפגיונות של
ראנ'סיל, ומטיל את עצמו קדימה במהירות של קליע; ובאותו רגע, גם לחש ההתמרה של
ריי'נואורין קורס, והמים מתחילים לעלות. הדמויות נמלטות על נפשן– קאל'ריס
וריי'נואורין מתחמקות מהסכנה של להתקל עם הראש בכנפיים של הגלגל שחזר 'ללוש' את
המים; וראנ'סיל בשחיה מתחת לפני המים כאשר היא נאלצת לגלגל הצלה (מוצלחת) כדי לא
לבלוע מים ולדחוף את עצמה במהירות, לפני שהתנין העצום יגיע אליה. התנין
מצליח, ברגע האחרון, להתקיף פעם אחת – בהתקפה שיכולה להגיע לעד 50 נקודות נזק
באורח מקסימלי; אבל למזלה של ראנ'סיל מחטיא. ראנ'סיל חשה את השיניים העצומות
נסגרות וממש משפשפות את המגף שלה, ואז מצליחה איכשהו להטיל את עצמה ואת הכד אל
מעבר לגלגל, למים רדודים יותר ואז החוצה. התנין,
מסיבותיו שלו, לא רודף אחרי החבורה אל מחוץ למים, אבל הדמויות יכולות לשמוע אותו
שוחה ומצליף בזנבו בעומק. אם הן יצטרכו להשתמש שוב בדרך הזו, הוא יחכה להן... בכד,
הדמויות מוצאות כמות נאה מאד של מטבעות כסף וגם צרור מטבעות זהב טהור, שני גלילי
בד משובח (דם שושנים מעוצמה 2), שתי אבני חן מעוצמה שניה, וחותם כסוף ומכושף עם
סמלה של אותה משפחה. (הוא
נותן הגנה קריטית פשוטה, ובונוס 3% לגלגולים של כשרונות יצירה). הדמויות
מחליטות שריי'נואורין תקבל את החותם בתור חלק מהנתח שלה בשלל, אבל אחרי שהן יצאו
מהמבוך – בינתיים, ראנ'סיל תקח אותו עליה כדי להנות מההגנה החלקית שהוא מעניק
מהסיכוי לספוג פגיעות קריטיות. החבורה
מוצאת את עצמה במסדרון אבן לח, שבקירות שלו מסתובבים עוד גלגלי עץ, כנראה גלגלים
קטנים יותר שמונעים מהכוח של הגלגל הגדול, או משהו דומה; וצינורות מחוברים אל
חלקם. מצד אחד, המסדרון חומק לעבר חדר אפלולי. מצד שני, המסדרון מתקדם לתוך חדר
אחר, חם מאד ומהביל, שמהלומות – כמו מהלומות פטיש מזעזעות אותו מפעם לפעם. ומבין
מהלומות הפטיש עולה קול מוזר, שמשהו בו נשמע לחבורה, או לפחות לחלק מהדמויות,
מוכר מאד... שה"ם: כאן נאלצנו
לסיים בגלל מגבלות זמן של אחד השחקנים. המשך
יבוא :) |
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
חזרה אל אינדקס הקמפיינים של
מלסטרה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.