פרק 6: בהיכלו של מלך העיר (חלק ב')
חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה
|
פתיחה - המתחם של משפחת רל'מאראן אחרי המהומה בכלא המתחם
של משפחת רל'מאראן נמצא בכאוס לאחר הבגידה וההתקפה בכלא. אנשים חמושים מתרוצצים,
מנסים לאתר את הבוגדים או עקבות שלהם ליד בורות הביוב ובמקומות אחרים, לשווא. קאל'ריס
מנסה למצוא את אבא שלה כדי לדבר איתו, אבל לא מצליחה; נאמר לה שהוא יצא מהעיר
למגדל שנמצא בבעלות המשפחה בכדי 'לשאוף אוויר ולחשוב' (סימן שבקוד של המשפחה
פירושו שהוא רותח מזעם, ושיש סיכוי טוב שראשים עתידים להתגלגל). לדמויות
לא נשאר הרבה לעשות, מלבד לחזור למגוריהן, להתכונן לנשף של ליל המחרת, כאשר
קאל'ריס מעבירה את הזמן הפנוי עד אז בליטוש מוצלח מאד של שתי אבני הבורניט
החומות שהחבורה מצאה קודם. הכניסה לנשף באחוזת דיר'לורמאר כרכרה
מסיעה את קאל'ריס וראנ'סיל אל אחוזתו של 'העלם לורי', שם הן נפגשות עם סרן
רל'מאריון, ארוסה הלא אהוב של קאל'ריס, שמגיע הדור מאד במדי המשמר הירוק.
קאל'ריס משאירה בלית ברירה את השריון תחת שמירה של הרכב (שהוא איש של אביה),
מפקידה את הנשק שלה בידי ראנ'סיל, שמתחזה למעין משרתת או מלווה – מה שמאפשר לה
להסוות את שריון העור שלה כחלק מביגוד רגיל, ולהשאר חמושה. האחוזה
של לורי כולה מבושמת ונוצצת באור יקרות, בלא זכר לצעירים בלויים, קבצנים ועגלות מטונפות,
שהוסווה כנראה מעבר לטווח הראיה מהנתיב המצוחצח שהאורחים מוצעדים בו אל קומת
הנשפים; גם השומרים הפעם לא מגלים שמץ מהאלימות והרגזנות הרגילה שלהם, וכולם
מהודרים ומסבירי פנים. הכרכרות של הנכבדים שהוזמנו לנשף מובלות לרחבה מעוטרת,
משם האורחים מובלים ישר אל אולם הנשפים במפלס העליון של האחוזה. קאל'ריס,
שמחזיקה את הדמעה הממוצקת מהמקדש הכחול עליה, חשה שהיא מסוגלת לראות טוב יותר
לתוך החשיכה שמעבר למדרגות המוארות, ולראות כל מיני תנועות בתוך המבנים המוחשכים
בחצר של המפלס התחתון – בואכה המקום בו היא עצמה הותקפה בידי מטורף שבוע אחד
קודם, ארוע שהפגיש בינה לבין טלאורין. מפעם לפעם, היא ממש מסוגלת לחוש אבחות של
צער או בכי חסר גוף שעולים מהעלטה, צפים כמו צעיפים של ערפל. בשלב
מסוים, ממש בעת חילופי הדברים העוקצניים בין קאל'ריס לארוס שלה (ראו מיד),
קאל'ריס מסוגלת לראות אור חולני בוקע מאחד המבנים, ולשמוע הלמות מונוטונית של
פטיש. כשהיא מאמצת את יכולת האבחנה שלה, נדמה לה שהיא רואה חזיון אימים של
טלאורין, הולמת בתנועות חסרות חיים על סדן נפחים; שערה האפיר; פניה מזוגגות,
והיא עדיין עוטה את האפודה שהיא לבשה בפעם האחרונה שקאל'ריס ראתה אותה, שכולה
ספוגה בשרידים של כתם דם עצום. ארוסה
של קאל'ריס, קפטן רל'מאריון, מרבה לחייך אל האורחים הנכבדים ולהציג בפניהם את
הארוסה שלו, אבל בכל רגע בו הם לבד, החיוך נמחק והופך לארשת כעוסה ורכושנית. הוא
מזהיר את קאל'ריס בחריפות שמרגע זה, עליה להפסיק 'להסתבך בצרות מטופשות', לזכור
שהיא ארוסתו ומה חובותיה ככזו, ועוד; הוא גם מביט בראנ'סיל בפרצוף חמוץ, ויותר
מרומז שלאביה של קאל'ריס אין הרבה טעם אם שכר אישה כזו במלווה של בתו. קאל'ריס
משיבה לו בעוקצנות, בעיקר כאשר הוא מציג אותה בפני אורחים אחרים באורח שרומז שהמשפחה
שלו מכובדת יותר משלה; והיא גומלת לו בכך שהיא מכנה אותו ב'כינוי אהבה' לא מכובד
במיוחד ("פשושי"), שגורם לו להאדים מזעם. בלחש, קאל'ריס מציעה
ל'אהובה' להפסיק עם המשחקים המטופשים ולהתחיל לנהוג בה ביתר כבוד – אחרת 'פשושי'
תהיה הקטנה בדאגות שלו ממה שהיא עשויה לעשות לו. ראנ'סיל
הולכת אחרי 'הזוג המאושר', כשהיא מגלגלת עיניים ומתאפקת שלא לגחך בקול רם מדי
נוכח המריבות על יחסי הכוחות והשמות של בתי אצולה. שיחות ותככים בהיכלו של העלם לורי כך,
החבורה נכנסת להיכל הנשפים המפואר מאד של 'העלם לורי', שכבר כעת מתנגנת בו
מוזיקת ריקודים, וכולו הומה אורחים מכובדים – רובם סוחרים אמידים ונציגים
מהגילדות השונות (אולם באורח מעניין, נראה שגילדת חשלי המתכת – 'זאבי האש',
מחרימה את הארוע ואיש מהאומנים או הסוחרים שלה לא נוכח). רוב הגילדות שלחו
אומנים מכובדים או סוחרים – מלבד גילדת התכשיטנים, ששלחה לא אחרת מאשר את ראש
הגילדה בכבודה ובעצמה. לורי
עצמו עוד לא נכנס; וגם לא אחותה של טלאורין; קאל'ריס וארוסה מסתובבים ומשוחחים
עם כמה סוחרים עמידים, כולל בכיר שקשור לגילדת סתתי האבן, שמפטפט עימם על הא ועל
דא (למרות שהוא רומז שבהמשך יש מקום לשיחה רצינית לגבי כל מיני 'בעיות'). הוא
אומר שהוא מדבר גם בשם הסוחר הבכיר של סתתי האבן, האדון האמיד להפליא ואנקוריון
– שהיה מגיע לכאן בעצמו, אלמלא היה בנסיעת עסקים בואריטרובסקה. ראנ'סיל,
שמנסה להתערבב ולדובב את המשרתים, נרתעת כאשר היא מגלה שהמשרתים של לורי מתנהגים
באורח מוזר, שלא לומר מפחיד; מעבר ללבוש המהודר, לחיוכים ולנימוסים המצויינים
שלהם, הם כאילו כבוים, חוזרים שוב ושוב על אותם משפטים, ולא ניתן לדובב אותם או
לרכל איתם. גם
כמה מהנערות ההדורות שמצחקקות עם האורחים הכבודים, מתנהגות למעשה באותה צורה
מתחת לצחוקים הגבוהים שלהן. ראנ'סיל
מאתרת בשלב מסוים צעיר מהודר מאד עם הסמלים של לורד אבאריל רקומים על טוניקת
הנשפים שלו, שנראה במצב רוח רע למדי; ומסתבר שזה אלטריק – בנו הבכור של לורד
אבאריל שחי רוב הזמן לבדו בעיר המחוז, ולא בנחלות של אביו. בשלב
הזה, קאל'ריס מנסה לקשור שיחה עם ראש גילדת התכשיטנים – שהיא גבירה אנ'מירית
מהודרת, לא צעירה אבל שמורה לתפארת, עם חזות אנ'מירית קלאסית (מלבד גוון השער
החום-ערמוני שלה) ועיניים כחולות פולחות. קאל'ריס
מנסה להשתמש בגינונים שלה כדי להתיידד וגם כדי להסב אליה את תשומת ליבה של ראש
הגילדה (שבדיוק יצאה משיחה אחרת בה היא לגלגה על חשלי המתכת והמלאכה הגסה שלהם,
של מכות פטיש, לעומת המלאכה העדינה של אבני החן), ואולי לנסות להסב בעדינות מעט
תשומת לב לכשרון המתפתח של קאל'ריס עצמה בענף. מתחילה
שיחה ביניהן; ראש הגילדה קרירה משהו, קאל'ריס מראה לה טבעת שהיא חישלה, וראש
הגילדה אומרת שזו יצירה לא רעה – עבור שוליה. בנסיבות אחרות, אולי היא היתה מפנה
אותה אל אחד האומנים הזוטרים שעובד איתה... בשלב
הזה, ארוסה של קאל'ריס מתערב ומנסה למשוך את קאל'ריס משם, תוך שהוא מנסה לומר
'בחיוך ובנימוס' שכעת יש לקאל'ריס תפקידים אחרים וחשובים יותר, בתור רעיה לעתיד.
ראש הגילדה מביטה בהם בצינת קרח ואומרת "אני מבינה שהמסורות האנ'מיריות
הישנות לא זוכות לכבוד רב במעמד שלכם". ראנ'סיל,
מצידה, הצליחה לצוטט לשיחה שניהלה ראש גילדת התכשיטנים מעט קודם עם אלטריק
אבאריל, שבה היא לגלגה עליו, מתחת לדברי הנימוס – ולמעשה יותר מרמזה שלו שהוא
הולל שמבזבז את הכשרון הגדול שלו, באורח שהיא רומזת (הכל בדברי עקיפין מנומסים
לכאורה) שמבזה את אביו, לורד אבאריל, שידוע גם כתכשיטן דגול. אלטריק,
מושפל וכעוס, מנסה למלמל משהו על זה שהוא צעיר חופשי שרוצה לבלות את ימיו באורח
מהנה ומספק יותר מאשר לעמול כל היום על שולחן של צורף. מיד
לאחר מכן, ראנ'סיל שמה לב שאחד מאנשיו של לורי מושך את אלטריק לדלת צדדית, ואומר
לו ש"יש לו בעיות יותר גדולות מהמכשפה הזקנה הזו". מתנהלת
שיחה מאחורי הדלת, אבל ראנ'סיל מחליטה לא להסתכן ולהתקרב כדי לצוטט, גם משום שמה
שהיא תופשת כענייני פוליטיקה של המעמד הגבוה פחות מעניין אותה (בעיקר אם זה לא
קשור לעבודה שקיבלה – להגן על קאל'ריס), וגם משום ששני השומרים הדרוכים ליד הדלת
נראים לה מסוכנים למדי, והיא לא מעוניית להסתכן בכך שהם יתפסו אותה. הדבר
היחיד שהיא מצליחה לשמוע, הוא שאלטריק מתגונן – ספק בכעס, ספק מפוחד, והמילה
"אחות" נאמרת כמה פעמים. לורי וריי'נואורין נכנסים לנשף רגע
קצר לאחר המאורעות האלו, העלם לורי בכבודו ובעצמו – כולו בוהק מהדר ומיופי זהוב
ומושלם, נכנס לחדר, כאשר על זרועו שעונה לא אחרת מאשר ריי'נואורין, גם היא
יפיפיה יותר מאי-פעם, בעורה החיוור שערה השחור המושלם, ועיניה הכחולות נוצצות. האולם
כולו 'מתפקע' מברכות ותרועות, כאשר נכבדי העיר כמעט דוחפים זה את זה כדי ללחוץ
את ידו של העלם לורי, לברך אותו או להחליף איתו כמה מילים. קאל'ריס
מבחינה שהמצב של ריי'נואורין מעורר דאגה; עד כמה שהיא היתה מתגרה ומרגיזה בשיחה
הקודמת ביניהן, נראה שאפילו הניצוץ המתגרה והיהיר בעיניה כבה; החיוכים שלה והקול
שלה מקסימים – וחסרי הבעה אמיתית. לורי
מגיע למרכז ההיכל, ממלא את הגביע שלו ונותן נאום מהוקצע שסוחט עוד ועוד תרועות. לורי
מדבר בנאומו אל אנשי בקעת קיירן – הוא אומר שזרים שמביטים מהחוץ קוראים להם
בשמות כמו אנ'מירים ופאר'ליל; בני אצולה מול סוחרים ורועים, ועוד, אבל בפועל
"כולנו בניה של בקעת קיירן"; אנשים שאם הצעירים המשוחררים יובילו את
כולם ביחד, לא יהיה גבול למה שהם יוכלו להשיג. בזמן
שהנאום נגמר ודועך, וקריאות הידד ומחיאות כפיים מהדהדות, קאל'ריס תופסת הזדמנות
ומתקרבת אל ריינואורין, שלורי נטש אותה לרגע לבדה ליד אחד משולחנות התקרובת. היא
מנסה להזכיר לריי'נואורין את העסקה שלהם לעניין התמונה, אבל נענית רק בחיוך שטוח
ואמירה של ריי'נואורין ש"היא כבר לא מתעסקת בדברים כאלו. כולי מוקדשת עכשיו
לחיים לצד אהובי"; והצעה שהיא תספר את הדברים ללורי, שידאג בהגינותו לפצות
אותה בכסף. קאל'ריס
נבוכה מעט, ומנסה להזכיר את טל'אורין. הדבר סוחט מריי'נואורין עוד חיוך עמום,
וצחקוק שטוח על "הו כן, אחותי הקטנטונת. היא יכולה להיות עקנשית וטפשונת
קטנה לפעמים, אבל אני מאד אוהבת אותה". קאל'ריס
מסוגלת להבחין בצל או עווית שחולפות על הפנים של ריינ'ואורין, מתחת לחיוך המתוק
והמזוגג שלה, אבל דועכים בכל פעם מחדש. היא מהססת מה לעשות, ואז היא מבצעת הסחה
קטנה, תופסת לרגע בזרועה של ריי'נואורין כאילו בסוג של ידידות, וכאשר מבטה של
האחרונה פונה לכיוון הנכון, קאל'ריס שומטת את הדמעה הכחולה אל תוך גביעה המשקה
שריי'נואורין מחזיקה בידה. הדמעה
מתמוססת במהירות ונעלמת; העלם לורי מתחיל להתקרב לחפש את ארוסתו; וגם ארוסה של
קאל'ריס מתקרב, עיניו תוהות ודי אפלות – נראה שהוא חושד שקאל'ריס עושה משהו. ראנ'סיל
מתגנבת בתוך ההמון, ותופסת עמדה בסמוך, חבויה ליד אחד השולחנות. הסערה פורצת ברגע
הבא, האולם כולו נחרד לשמע הזעקות של ריי'נואורין; החיוך המזוגג של העלמה
היפיפיה מתרסק, ומפנה את מקומו לבכי תמרורים מהול בזעם כמעט מטורף, כאשר היא
מנסה להתנפל על לורי בידיים חשופות כשהיא צורחת דברים כמו 'מה עוללת לאחותי,
מפלצת שכמותך! אני אהרוג אותך!' לורי
נבוך ולרגע אחד לא בטוח מה לעשות, כאשר כל האורחים צופים במתרחש מכל העברים.
ברגע הבא, קולו הכובש חוזר אליו, ובעוד הוא מסמן ופוקד על השומרים לתפוס את
ריינ'ואורין, הוא מתנצל בקול מתוק בפני האורחים ומנסה לומר שאהובתו סובלת מהתקף
היסטריה – אולי שתתה יותר מדי - והיא צריכה לנוח ולהתאושש. קאל'ריס
מתעלמת מארוסה שמנסה להתערב, אבל הוא רחוק מדי עדיין; וחוסמת בגופה את השומר
הראשון שבא לתפוס את ריינ'ואורין המתפתלת והצורחת; השומר פועל כמו אוטומט, מזהיר
פעם אחת בקול קפוא שלורי ציווה לקחת את העלמה, וכאשר קאל'ריס ממשיכה להתווכח
בעודה מנסה להניע את ריי'נואורין לעבר היציאה, הוא שולף את החרב ומתכוון לשגר
בקאל'ריס הלא חמושה מכה קטלנית – אבל במקום זאת, מוצא את הפגיונות של ראנ'סיל
ננעצים בעוצמה בגב שלו; משתעל ומתמוטט. שומר
נוסף מסתער, וראנ'סיל מסתובבת להתמודד איתו, כאשר קאל'ריס נמלטת לעבר היציאה,
גוררת את ריי'נואורין (כשהיא ממשיכה להתעלם מהצעקות של ארוסה שפוקד עליה לעצור),
ומצליחה (בבדיקת זריזות מוצלחת) להקדים שני שומרים אחרים שמנסים לרוץ אל הדלת
ולחסום את דרכה בחרבות שלופות. במקום
זאת, הם נאלצים לרדוף אחריה במורד המדרגות. ראנ'סיל
מכריעה בקלות את השומר שנלחם בה באמצעות תמרון 'קריעה לגזרים' של גנב (וגלגולים
שמניבים, שוב, שתי פגיעות קריטיות בזו אחר זו), והוא מאבד את ההכרה ומתמוטט. האולם
כמרחקה; אנשים צועקים, צלחות וגביעים יקרים נופלים (בדיעבד, ראנ'סיל תמצא את
עצמה מעט מתחרטת על כך שלא השכילה 'להשאיל' איזה כלי מוזהב אחד או שניים לפני
שהסתלקה מהאולם). העלם
לורי שולח בקאל'ריס מבט רצחני, כאילו הוא מסמן אותה כאויבת ומנסה לחרוט את הצורה
שלה בזכרון שלו, אבל לעת-עתה הוא עסוק מדי בנסיון להרגיע את המהומה. כאשר
הדמויות נמלטות מאולם הנשף, הן מספיקות להבחין כיצד לורי ממש מהפנט בקולו את
הסוחרים העשירים ושאר באי הנשף, וממש 'משכנע' אותם שלא קורה כלום, ושעליהם לחזור
לחגוג. היחידה שנראית לא מושפעת או מהופנטת מהקול המתוק שלו, היא ראש גילדת
התכשיטנים, שעומדת במקומה סמוך לאחת מפינות האולם, ומביטה במתרחש בזעזוע. ריינ'ואורין
מתפתלת, ועוברת בחדות בין בכי תמרורים כשהיא קוראת בשם של אחותה וממלמלת
ש"זה אשמתי, הכל באשמתי" ללחישות מטורפות למחצה של "אני אהרוג
אותו. אני רוצה להרוג אותו לאט. שיסבול כמו שאחותי סבלה". עוד
קודם לכן, כאשר אחד השומרים ניסה לגרור אותה, קאל'ריס הבחינה בכך שריי'נואורין
החלה לייצר להבות אדומות מסביב לאצבעות שלה – תנועה שנגדעה באיבה. הקרב על המדרגות השומרים
מההיכל רצים אחרי החבורה, ושומרים נוספים – לרבות סרג'נט שנראה משוריין ומיומן
יותר, ושני קשתים מאחוריו, צצים מהצד השני של המדרגות, ולמעשה מכתרים את החבורה. קאל'ריס
מנסה לפנות להגיון של ריי'נואורין ולבקש את עזרתה, ונראה שהדברים שלה נושאים
פרי, או שריי'נואורין מתאוששת במידה מסויימת. מספיק כדי לזהות את קאלריס ולהזכר
בכינוי הלגלגני 'ליוטננט חצי עז' שהדביקה לה בפגישה הראשונה שלהן. קאל'ריס
משיבה לה בספק לגלוג ספק תוכחה מהירה על טיב הכרת התודה שלה; ראנ'סיל מדביקה את
קאל'ריס ומוסרת לה את החרבות שלה, כאשר השומרים סוגרים על החבורה והקרב מתחיל. קאל'ריס
לוחמת כשהיא בשמלה במקום שריון, מה שהופך אותה לפגיעה מאד; ראנ'סיל עושה כמיטב
יכולתה להגן עליה, וכבר בשלב מוקדם בקרב, מצליחה לבלבל את היריבים שלה, לפגוע
באחד השומרים ולהעלם בצללים, ואז לפגוע פגיעה קשה בסרג'נט כשהיא צצה מאחוריו עם
הפגיונות שלה. ריי'נואורין,
מרגע שהיא מתעשתת, מתגלה כקוסמת מוכשרת למדי, ששולטת בעיקר בלחשים מאסכולת 'יד
האדון' (שימוש בכוח טהור), ובכמה לחשי תקיפה בסיסיים מאסכולת כוכב השביט;
וההתערבות שלה, ביחד עם לחימה מוצלחת מאד ושלל פגיעות קריטיות של קאל'ריס
וראנ'סיל, הופכת קרב קטלני ומסוכן לניצחון מוחץ של הדמויות. ריי'נואורין
מגנה על קאל'ריס (ולמעשה מקנה לה מספר ניכר של נקודות פגיעה נוספות) עם לחש
שריון כוח, ומשתמשת בלחש קיר כוח כדי לחסום את החיצים של הקשתים, שנאלצים לבזבז
שני סיבובים ואת התמרונים היותר חזקים שלהם כדי לשבור את המחסום הקסום. בינתיים,
ראנ'סיל וקאל'ריס מצמצמות במהירות את מספר האויבים בטווח פנים אל פנים,
וריי'נואורין – שהלחשים שלה דווקא עוברים בקלות את קיר הכוח, מפילה את אחד
הקשתים. הקרב
מסתיים במהירות, לפני שתגבורת נוספת מספיקה להגיע; שרידי השומרים של לורי
מופלים; ארוסה הזועם של קאל'ריס מנסה לרדוף אחריה כשהוא צועק ו'פוקד' עליה
לעצור, לשווא. קאל'ריס לא טורחת להתייחס אליו, והחבורה נמלטת במורד המדרגות לעבר
החצר, במטרה להגיע לכרכרה של קאל'ריס, שם נמצא השריון שלה. קרב סופי: 'פרידה' מטילטיל ויאק-מאק אלא,
שממש ברחבה בו חונות המרכבות, החבורה נתקלת בשתי דמויות שמוכרות היטב – לפחות
לקאל'ריס ולריי'נואורין; טילטיל הצעיר והנאה, שעכשיו חמוש בשני פגיונות משובחים
ונראה כמו גנב מיומן היטב, ואחריו מתנודד 'הפייטן' יאק-מאק, כולו תפוח, ועדיין
מסוגל למלמל רק את המילים 'יאק מאק'. טילטיל
שואל את ריי'נואורין בלעג, אם "ככה היא מסתלקת, אפילו בלי לומר שלום
לטילטיל שלה"; וכשהוא מסתער, ומתחיל להפעיל תמרון קריעה לגזרים של גנב, הוא
מוסיף בלעג "חבל, היית זיון די טוב". וכך
מתחיל הקרב. הדמויות
זוכות ביוזמה הראשונה ומנצלות אותה היטב; ראנ'סיל וקאל'ריס פוגעות ב"יאק
מאק" פגיעה קשה מאד (הן מורידות לו למעלה מ-50 נקודות פגיעה ביחד).
ריי'נואורין צורחת 'טילטיל, עוף מהדרך שלי!' ומשגרת בו לחש של עוצמה הודפת,
שמרים אותו לאוויר, ומטיח אותו אחורה בעוצמה לתוך הדופן של אחת הכרכרות
המהודרות, מה שגורם לו לאבד סיבוב ולספוג נזק, בעודו מנסה להתרומם; הדופן של
הכרכרה נהרסת לגמרי, והסוס שלה מתחיל להשתולל. השומרים
באים בריצה, אבל עדיין רחוקים מכדי להתערב. יאק-מאק,
הגם שהוא פצוע, ממשיך להלחם בעיוורון, ומשתמש ביכולת לא אנושית של צרחה פסיונית,
שמסבה לכל הדמויות נזק ניכר, אבל לא מצליחה להחריש ולנעול את היכולות המיוחדות
שלהן (כל הדמויות הצליחו בגלגול ההצלה הרלוונטי); הצרחה גם מרפאת באורח מסוים
חלק מהפגיעות של יאק-מאק וטילטיל. אלא,
שהתקפות מאד מוצלחות (וגלגולי קוביה מאד גבוהים) של הדמויות מכריעות את גורל
הקרב. שלוש הדמויות מאחדות כוחות כנגד 'יאק-מאק', שבדיוק התחיל לנפח את הלחיים
ולהזיל ריר ירוק, כאילו הוא מתכנן למלא את הדמויות בנוזל מגעיל בתורו הבא- יאק-מאק
סופג סדרת פגיעות מיכולת הקריעה לגזרים של ראנסיל, השיסוף הכפול של קאל'ריס
ופטישי עוצמה של ריי'נואורין, ומתמוטט בכבדות ב"יאק... מאאאאאא...."
אחרון, כשהוא נופל עם פניו לתוך השלולית המבעבעת של הנוזל הירוק שבוקע מפיו. טילטיל,
פצוע ומוצא את עצמו עומד לבד מול שלושה יריבים, כאשר השומרים של לורי עדיין
רחוקים, מפעיל יכולת זינוק של גנב ונעלם במהירות אל תוך החשיכה. החבורה מוצאת את
עצמה חופשית מיריבים נוספים, ורצה במהירות לעבר הכרכרה של קאל'ריס. סיום: הצעתה של ריי'נואורין ריי'נואורין
– פרועת שיער, עיניה בוערות בארשת של תיעוב וזעם מטורף למחצה, מנסה לשכנע את
הדמויות שלא להמלט מהשטח, אלא לנצל את ההזדמנות שבה לורי עסוק עדיין עם האורחים
שלו, כדי 'ללמד אותו לקח שהוא לא ישכח'. היא רוצה נקמה; גם על אחותה, וגם על מה
שלורי עולל לה עצמה. ריי'נואורין
אומרת שהיא יודעת איפה לורי מחזיק תמונה מכושפת שלו עצמו, שיש לה כוחות קסם.
מהסוג שהיא מודה, לא בגאווה יתרה, שהיא קנאה בהם ורצתה דומים לעצמה. עכשיו,
כשלורי עוד לא התעשת, ובתקווה לא מבין או לא הפנים כמה דברים היא עצמה שמעה,
בזמנים שהיא היתה סוג של בובה צייתנית ומחייכת או שעשוע מיטה של לורי– עכשיו יש
הזדמנות חד-פעמית לחדור לשם. היא גם רומזת שיתכן שיהיו שם עוד שכיות חמדה. לשאלה
של קאל'ריס על המניעים של לורי, ריי'נואורין עונה שקאל'ריס וטל'אורין הפכו את
עצמן למטרד כאשר חיטטו יותר מדי בכמה עניינים שקשורים לעסקים של אחוזת
דיר'לורמאר או משהו קרוב אליה; ללורי היו די דרכים להפטר מהמטרד – אבל הוא בחר
בכוונה באכזרית ביותר מביניהן. ריי'נואורין
אומרת שהיא יודעת דרך להכנס אל מתחת לאחוזה, ושבה ונשבעת שלורי ישלם ביוקר על מה
שעולל לטל'אורין (מסתבר שריי'נואורין שמעה עוד מקודם, כאשר היתה תחת השליטה של
לורי, על מה שהוא הורה לעשות לאחותה). החבורה
משתכנעת וחומקת אל תוך החשיכה, לקראת מבצע מסוכן שמיועד להגיע אל המקום בו לורי
שומר את התמונה המכושפת שלו – לפני שלורי עצמו יתעשת ויבין שהדמויות לא נמלטו
אלא מתכננות מתקפה. |
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
חזרה אל אינדקס הקמפיינים של
מלסטרה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.