פרק 6: בהיכלו של מלך העיר (חלק א')

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

פתיחה: פרידה מרובע המקדש

הדמויות מתעוררות באיטיות בתוך אחד החדרים של המקדש הכחול, ומתברר להן שהסיירת גררה אותן לשם אחרי ההתקלות הקטלנית מול רוח הרפאים המיבבת - אולם לאחר מכן, היא מיהרה להסתלק ולא נותרה לחכות לדמויות שיתעוררו.

משיחה בין הדמויות למפקדת משמר מקדש ארבע ההשתקפויות, הסרן קוריל (שכזכור, ת'ארילי היא בת הדודה שלה), מסתבר שת'ארילי סיפרה שכאשר היא נותרה לבד באפלה עם הגביע הנוצץ, היא חשה שוב ושוב דחף להפקיר את הדמויות למות ולהסתלק עם הגביע, והוצפה במחשבות שסיפקו לה שלל תירוצים הגיוניים למעשה כזה, עליהן היא התגברה ממש בקושי. במקדש, ארזו את הגביע בתוך מעטפת אטומה של בד עבה, וקוריל מייעצת לחבורה 'לוודא שזה ישאר ככה'.

לאחר שיחת פרידה קצרה, שבה קוריל ספק מלגלגת על קאל'ריס ועל הדרך שבה אבא שלה 'מושך אותה' מהרובע ומהתפקיד שלה (אבל בעקיפין רומזת לקאל'ריס שסוף-סוף היא התחילה מעט להעריך אותה ולראות בה יותר מאשר צעצוע מפונק וראוותני), הדמויות נלקחות לקרון עמוס בחפצים, שבו נוהג וארמו הענק, הלוחם הוארת'ארי מטיל האימה שנאמן לאביה של קאל'ריס, שגם ככה הוא קצר רוח וכעוס על העיכוב שכמעט ועלה לקאל'ריס בחייה. הקרון מתחיל לנוע, וביחד איתו הדמויות עוזבות את רובע המקדש שבו קאל'ריס חיה במשך כמעט שנתיים.

ממש לפני הפרידה, קוריל מוסרת לחבורה מתנה מהמקדש הכחול (או ליתר דיוק, מכוהנת קשישה וכמעט עיוורת בת כ-95 שיושבת בארכיון של המקדש) - חפץ נוצץ וקטן שנראה כמו אבן יקרה כחלחלה, אבל הוא רך יותר ובעל מגע מוזר. קוריל מוסרת את דברי הכוהנת הישישה - שהחפץ הוא 'דמעה שהתמצקה', שמכילה את צערה האצילי של ההשתקפות הכחולה; היא לא תביא שום תועלת (או בונוס טכני) למי שמחזיק אותה, ואפשר להשתמש בה רק פעם אחת - בין אם לפורר אותה ביד או להטיל אותה למים, כדי לשחרר את הצער האצילי של ההשתקפות; לפי מה שמוסבר לדמויות, לא תהיה לו השפעה על אנשים זדוניים לגמרי וכל מי שלא יכול לחוש צער; אבל הכוח שלו על מי שכן חשוף לרגשות וכחות כאלו יכול להיות חזק מאד.

הגעה אל מטה המשמר הירוק

לאחר מסע מרובע המקדש אל העיר העתיקה, ומשם במורד הרחובות שפונים מזרחה אל העיר החדשה יותר, החבורה מגיעה למטה המשמר הירוק; כאשר הדמויות חוצות את החומה החיצונה, ראנ'סיל (שלא היתה כאן קודם) מתרשמת שמה שיש בפנים זה אוסף לא מסודר של מעוזים שונים ומגדלים מבוצרים בין חצרות, מאד לא מאורגן למראה, ובאורח מוזר נראה כאילו המגדלים המבוצרים השונים והעמדות של הקשתים בהם ולידם, נועדו יותר לפקח ולשים עין זו על זו, מאשר להתגונן מהתקפה מהחוץ.

כאשר הקרון עולה על גשר גבוה שמוביל למגדל של משפחת רלמאראן, החבורה יכולה לצפות על חצר גדולה ומזוהמת למטה (שמסתבר ששייכת למשפחה יריבה - משפחת המשמר הפארילית שארזולור), שם אסיר צעיר ואומלל קשור לעמוד ומצפה להצלפות שוט, ועוד אסירים קשורים זה לזה נגררים פנימה באכזריות. קאל'ריס רוצה להתערב, אבל מובהר לה שגם אם אנשיו של אביה ירצו, אין להם שום סמכות על מה שעושים שומרים של אחת המשפחות האחרות של המשמר.

תקלה נוספת מתרחשת מיד לאחר מכן, כאשר אחד האסירים שמובלים בחצר למטה מרים את הראש ומזהה את ראנ'סיל - השניים היו פעם ביחד באותה כנופיה. הוא מפרש בדרך מאד ספציפית את המראה של השותפה שלו לשעבר, נוסעת בקרון עם סמלי אחת ממשפחות המשמר בלא אזיקים, ומתחיל לצעוק לה שהיא מלשינה ארורה.

ראנ'סיל מעדיפה לשתוק, ולהדק את הברדס על ראשה - היא יכולה להבין למה החבר שלה לשעבר חושב את זה, וממילא אין לה דרך להעמיד אותו על טעותו, לפחות בינתיים.

הקרון מגיע אל שערי המגדל של רל'מאראן; ולאחר סצנה עם שומרי המגדל, ששניים מהם מתייחסים לקאל'ריס בזלזול, ומועמדים מיד ובתקיפות על מקומם, הדמויות נכנסות פנימה - אל תוך חלל מהודר (עם מעט רמז לטעם נובורישי, כולל ציורים שמחקים דיוקנאות של אבות משפחה). המקום מלא אנשים חמושים ונראה כמו מרקחה, ומקטעי דברים מסתבר לחבורה שבלילה הקודם היתה פשיטה, או קרב דמים באיזה בית בושת, עם 'הרבה נערות מתות'; ושאנשי רלמארן איחרו להגיע - מי שגילו את העניין ראשונים היו עופרים אדוקים, שהזעיקו את השומרים מבית שארזולור.

עם זאת, מאוחר יותר יתגלו לדמויות עוד פרטים על אותו ארוע, כאשר מסתבר שבאותו בית-בושת או מתחתיו שרצה עיקר כנופיית הקבצנים הרוצחים שהחבורה נתקלה בשלושה מהם במערות מתחת לרובע המקדש - ושלמעשה, הכנופיה הרצחנית הזו הודברה כמעט לגמרי באותו לילה - לאו דווקא על-ידי העופרים או אנשי שארזולור, אלא דווקא על-ידי אנשיו של לורד אבאריל, או ליתר דיוק - בתו של לורד אבאריל ו'הפמליה האישית שלה' שכללה כוהנת נוספת ושני פלדינים, עליהם הדמויות כבר שמעו משהו ברובע המקדש.

לפני הכניסה לטרקלין האורחים בו מחכה אביה של קאל'ריס (שבאורח לא צפוי, מסתבר שהוא רוצה לראות לא רק את בתו, אלא גם את ראנ'סיל, אותה הוא כבר מכיר בשמה), הדמויות נתקלות באחד מאחיה של קאל'ריס - ראל'קרוס הצעיר והקנאי, שמסוכסך ומקנא באחותו מזה שנים (יש אומרים שהוא כולו נראה כמו גרסה דהויה ופחות חיננית של אחותו, מה שמלבה את הכעס שלו).

ראל'קרוס נראה לרגע כשהוא משחק בחיוך רחב במשהו נוצץ שיש לו ביד, לפני שהוא ממהר להסתיר אותו בגלימה שלו, ולא חוסך מקאל'ריס דברי לעג על סיום הקריירה שלה בתור קצינה, כולל דברי לעג שפוגעים עמוק על הדרך בה קאל'ריס הספיקה לאבד את האנשים הקודמים שלה.

הראיון עם המפקד רל'מארן

אביה של קאל'ריס מקבל את הדמויות בטרקלין מהודר מאד שצופה מגבוה על מטה המשמר הירוק ועל הרובע מסביבו; משרתים מוזגים לדמויות יין יקר, וממלאים את השולחן במתאבנים - כולל, באורח שאולי הוא לא לגמרי מקרי, צלחת מלאה בקישואים מוחמצים שמונחת לא הרחק מראנ'סיל.

הדמויות זוכות בברכה ידידותית ונינוחה לכאורה, שבה הן מוזמנות להסב עם האדון המפקד לשיחת חולין, אגב שקאלריס זוכה לחיבוק חם בתור 'בתו היקרה והפרח היפיפה שלו'; אגב שהוא מקבל את הדמויות, כאילו במקרה, הוא מזיז מסמכים כתובים שערומים לידו, באורח שחושף שעל אחת מהם מופיע שם אמה המנוחה של ראנ'סיל (מה שמאשר עבור ראנ'סיל את החשש המבוסס לדמי שאמה העניה והחולה אכן מתה לאחר שראנ'סיל נמלטה מהבית, כמה שנים קודם לכן).

אביה של קאל'ריס שואל את הדמויות, בעיקר את בתו, על קורותיהן, מקשיב בנימוס כאשר קאל'ריס מספרת לו את מקצת ההרפתקאות שלה, תוך שהיא מנסה להציג את הסיור האחרון שלה אל המנהרות ליד 'תצפית העורב' (זו שהסתיימה בקרב מול שלושת הקבצנים הרוצחים ואז בהתקלות עם רוח הרפאים), בתור מילוי חובתה להגן על כבודה של משפחת רל'מארן - על-ידי מרדף ונקמה באלו שתקפו את ביתה ורצחו באכזריות את האנשים שלה. אביה של קאל'ריס מקשיב בנימוס, ולא ברור אם השתכנע, מעבר לזה שהוא אומר לבתו שהיא 'עברה דברים נוראים שאף נערה בגילה לא צריכה לעבור'.

עד מהרה, מתגלה הדבר האמיתי שמעניין את המפקד רל'מארן, ובגללו 'משך' את בתו בחזרה מרובע המקדש: עוצרת הורד האפור והפמליה שלה בדרכם לאנ'מירלור ויגיעו תוך שבועות ספורים; הרבה דברים חשובים יוכרעו אז, ומשפחת רל'מארן רוצה להדק במהירות את יחסיה עם משפחת המשמר המיוחסת ואר-דל'גליר; לכן, שני האבות החליטו להחיש את הנישואין של קאל'ריס עם בנו של ואר-דל'גליר, ולערוך אותם עד תחילת הקיץ.

כמו כן, בליל המחרת צפוי להערך נשף גדול וחשוב ש'העלם לורי' עורך באחוזה שלו, וכל המי ומי בעיר הוזמנו. הוא מודיע לקאל'ריס חגיגית ורשמית, שגם היא תנכח שם - בשמלות מהודרות, שלובת זרוע עם ארוסה הצעיר (וכי מכאן ואילך, חלק גדול מזמנה יוקדש לדברים כאלו). הוא משלח את בתו בתקיפות אל חדריה - כאשר הוא מבקש דווקא מראנ'סיל להשאר ולהחליף איתו עוד כמה דברים.

כאשר קאל'ריס יוצא מהחדר, לא בחשק רב, ורוצה להשאר ליד הדלתות ולצטט, היא נתקלת שם שוב באחיה הצעיר והלא אהוב, שהיתה לו כנראה מחשבה דומה, ובין השניים מוחלפים עוד כמה עלבונות, כאשר האח הצעיר לא מתבייש להשוות את קאל'ריס בבוז לסוסת הרבעה.

בשלב מסוים, האח מנסה להכנס פנימה בטענה של בירור משהו לגבי חבילה חשובה שצריכה להגיע מאיזה סרג'נט או ליוטננט, אבל אביו מסלק אותו בתקיפות, ומטיל עליו ללכת מיד לאורוות כדי לברר משהו; וגם קאלריס נאלצת להסתלק מחדר ההמתנה וללכת למגוריה - שם כבר החלו להתאסף נשים שמביאות אריגים משובחים ודברים דומים.

המפקד רל'מארן מנהל עם ראנ'סיל שיחה חביבה מאד, שמתחתיה הוא למעשה מציב לה ברירה - בין לשרת אותו, ובין היתר לעזור לו לשמור על בתו היפה והפזיזה מלהתסבך בצרות נוספות. (הוא צריך 'אצבעות זריזות' שידעו להביט לצללים או מתוך הצללים ולהגן על בתו משם), תוך שהוא מציין ש"למשפחה שמגיעה למעמד שלנו, ולא בגלל ירושה מדורות קודמים, נוצרים תמיד אויבים - חלקם היו רוצים להשבית את השמחה שלנו (קרי, האירוסין או קאל'ריס בכלל), באורח בלתי ניתן לתיקון.

לראנ'סיל עומדת הברירה, כך הוא מבהיר לה מעבר לחיוכים ודברי הנימוס, או לקבל את ההצעה הנדיבה, או לבחור בחלופה אחרת 'בלתי הכרחית ומצערת' ("את יודעת כמה יקר ולא נחוץ זה לשלוח סחורה טובה בחזרה לאיזורי הכפר, גם אם אפשר לקבל עליה החזר של מאתיים וחמישים באן?")

אם ראנ'סיל תשרת אותו, לעומת זאת, היא תזכה בהגנה של משפחת רל'מארן ובתנאים טובים, לרבות תשלום שוטף ומגורים צנועים וחביבים ליד מגוריה של קאל'ריס. ומעבר לזה... הוא מוכן לראנ'סיל עוד "מקדמה של רצון טוב" - וכאן, הוא מגיע למידע ש"התגלגל אליו במקרה" על אמה המתה של ראנ'סיל, שאמנם נפטרה כשהיא עניה מאד, אבל לפי 'כמה לחישות' יש סיכוי שהותירה אחריה 'קצוות פתוחים מסוג ארצי למדי' - קרי, סיכוי לירושה, שתשפר מאד את מצבה הכלכלי של ראנ'סיל עצמה.

ראנ'סיל לא מגלה - לפחות לא כלפי חוץ - רגש רב מדי בעניין אמה המנוחה, אבל בהחלט מראה נכונות לברר את אותם 'קצוות ארציים'.

המפקד רל'מארן מספר לראנ'סיל שהוא 'מארח בתאים אצלו למטה' איזה עושה צרות וארת'ארי בשם ראקו, שכנראה עומד 'להשאר באירוח' במשך שנים ארוכות בגלל רשימה של מעללים - כולל דקירות, שוד אלים, ועוד. ממידע שהגיע אל המפקד רל'מארן, אותו ראקו הכיר את אמה המנוחה של ראנ'סיל, ונצפה מבקר אותה כמה פעמים בחודשים האחרונים של חייה ("ומהכירות עם אדון כזה, כנראה לא כדי לדון על תיאולוגיה של העולמות העליונים"). הוא מוכן להציע לראנ'סיל הזדמנות לביקור ב'חדריו' של האדון האורח, עם הבטחה שבמידה וישחרר את חרצובות לשונו, ישופרו במעט תנאי הכליאה שלו.

עם זאת, הוא ממליץ לראנ'סיל לבוא חמושה ודרוכה - ראקו הוא חותך גרונות אלים "ולא צפוי כמו חתול צל".

לאחר השיחה, ראנ'סיל מובלת אל מגוריה החדשים - חדר משמר לשעבר, צנוע אבל חביב, ממש קרוב לדלתות של מערכת החדרים של קאל'ריס.

הדמויות נפגשות שוב בחדריה של האחרונה, ומשוחחות לאחר שיש לקאל'ריס הפסקה סוף-סוף ממלאכת מדידת השמאלות וההתייפות; ראנ'סיל מספרת לקאל'ריס על ההצעה של אביה, כולל העניין של הביקור העתידי אצל אותו חותך גרונות בשם ראקו; וקאל'ריס מציעה ללוות אותה.

אז, הדמויות נכנסות ספק לשיחה ארוכה וספק לויכוח על דרך החיים והבחירות שעשתה כל אחת מהן; ראנ'סיל מתקשה להבין את הצייתנות של קאל'ריס להוראות המשפחה שלה, כולל האירוסין לגבר ריקני ויהיר שהיא לא אוהבת (בלשון המעטה), וקאל'ריס עומדת על הערך של נאמנות למשפחה שנתנה לה הרבה והפכה אותה למי שהיא.

שיחה עם עושה צרות ותיק

סמוך לחצות מגיע שליח מתאי הכלא ומודיע לראנ'סיל ש'האורח מוכן', ואפשר ללוות אותה למטה, לעבר תאי הכלא. גם אם מורמות גבות, אף אחד מהשומרים לא מתערב או מפריע כאשר קאל'ריס, שחזרה ועטתה שריון, בתוספת גלימה שחורה וברדס כדי לכסות את השיער שלה, מצטרפת לחבורה.

הכלא של המשמר הירוק (או לפחות החלק שלו שנשמר על-ידי אנשי רל'מארן) הוא גדול בהרבה מהכלא הקטן של לורד ראמזיג שאותו ראנסיל מכירה אישית, והרבה יותר מאיים ומסריח. הוא מורכב ממסדרון ארוך, שמצטלב מדי פעם עם מסדרונות צדדיים, עם קירות אבן טחובה ולחה, מוארים בקושי על-ידי לפידים שקבועים פה ושם. האוויר כבד ומסריח, עם ריחות כבדים של שתן וניחוחות לא נעימים אחרים. מפעם לפעם, נשמעות צעקות וכל מיני ידיים נשלחות מהתאים לעבר הדמויות.

הצומת האחרון שהדמויות חוצות, מצטלב עם מסדרון שמצידו אחד חדר גדול דמוי מטבח, עם קדרות מבעבעות שמהן עולה ריח חריף ורע; ומהצד השני, המסדרון הצדדי מסתיים בדלת מתכת גדולה, ישנה ונעולה, עם עיטורים חלודים ומאובקים (כל הצורה שלה מראה שלא פתחו אותה הרבה זמן).

מעבר לצומת, מדרגות יורדות אל דלת נעולה אחרונה, שנפתחת אל חדר מאורך שהוא מעין מבוי סתום עם כמה תאי כלא עם רצפה מכוסה בקש מסריח, רובם ריקים (מלבד גולגולת מחייכת לכאורה עם שיער ארוך שזרוקה בקש של אחד מהם), מלבד תא גדול אחד - עם כמות קש נדיבה מהרגיל, שם רובצים שלושה בריונים וארת'ארים ערומים למחצה.

אחד מהם, גבר מבוגר עם פנים מצולקות מאד (במקום אחד, סימנים שהותיר שיסוף של גרזן או חרב כבדה, ובצד השני סימנים שנראים כאילו נקרעו בטפרים של חיה), שיער ארוך אפור ומטונף שמגיע עד המותניים שלו, ונימוסים גרועים במיוחד - הוא אכן 'האדון' ראקו, שמשוחח עם ראנ'סיל במבטא וארת'ארי כבד של המעמד הנמוך, וארשת יהירות לעגנית על פניו.

ראקו, כך מסתבר גם מאחד הקעקועים על גופו (פתית שלג שכאילו עשוי או בוער באש) וגם ממה שהוא אומר, נלחם לפני שנים רבות בשורות 'כת השלג האדום' - אותה כת שהונהגה בידי משני צורה דרואידים שהאמינו שיש להרוס את העולם כדי לבנות במקומו עולם פשוט וצודק יותר (ובין היתר, אנשיה שרפו את שער חורף ורצחו את הנסיך הרם שלה וכל בני משפחתו); אבל כיום נראה שהוא מתעניין הרבה פחות בסוגיות של צדק עולמי (או כלשונו "היום צדק מעניין כינים על תחת שלי").

הוא לא ממהר למסור הרבה, אבל בסופו של דבר ראנ'סיל דוחפת אותו לגלות קצת ממה שהוא יודע על אמה - ומדבריו של ראקו, אם הוא אכן דובר אמת ולא מסלף, מתגלה לראנ'סיל פרק שלם בקורותיה של האישה שהיא הכירה כאישה חלושה ועניה שעסוקה בלהתאבל בלי סוף על העושר והמעמד שנלקחו ממנה.

מדבריו של ראקו, עולה שאמה של ראנ'סיל היתה בת צעירה ומשועממת של אנ'מירי זקן שהיה אחד האוצרים של האדונית הצהובה מדלוסיה, וכנראה נמלט משם במהירות ממש לפני ההתנפצות, כאשר דעתה של גבירתו התבלעה עליה, וכנראה לקח איתו לא מעט רכוש (ראקו מטעים בלעג שזה כסף שהושג בזיעה של איכרים עניים שבניגוד אליו ולגבירתו, עבדו באמת).

לפי הסיפור של ראקו, אמה של ראנסיל הוקסמה מחבורה של מהפכנים וארת'ארים שהיו חלק מכת השלג האדום, ובעיקר מחבר ותיק שלו שהיה אחד מהם; ראקו מלעיג שהגברת הצעירה, שכולה נטפה שמנת, חשבה ש'לפרק את הר הכזבים של העולם' זו איזו הרפתקאה רומנטית או משחק משעשע שאחריו תחזור לחיי הנוחות שלה - תקווה שנכזבה; הוא רומז שהחבורה של 'הידיד הישן שלו' ניצלו את הגברת הצעירה כדי להשיג את הכסף של אבא שלה ו"להשתמש בו למטרות טובות"; ובסופו של דבר, הגברת הצעירה נותרה בלא כסף, בלא חבריה החדשים, וככל הנראה עם עובר בבטן, בלי יכולת לחזור לחיים הישנים שלה. לעומת זאת, רוב החבורה האדומה שהכירה את הגברת הצעירה, סיימה במוות אלים בקרב קוטראקין, בו הובסה כת השלג האדום כמה שנים אחר-כך.

ראקו רומז שיש דבר אחד שאולי כן נשאר מהכסף או הירושה, אבל 'למה שאני יגלה לך, אם אני יכול לחכות ולהרים אותו כשאני יצא מכאן, ואז לחיות כמו מלך'?

ראנ'סיל לא חושבת באותו רגע על נימוק מספיק כדי להוציא ממנו את המידע; וגם התערבות של קאל'ריס לא מספיקה (מעבר לזה שראקו תוהה בלעג, אם הביאו לו איזו 'בובה לזיין').

המלכודת נסגרת

כך או אחרת, דקה קצרה לאחר מכן נסגרת מלכודת שהוטמנה לדמויות מבעוד מועד; ראקו מלגלג על ראנ'סיל ואומר לה שהיא לא תצטרך שום כסף, כי היא עומדת למות עכשיו - ובאותו רגע, השומרים של הכלא מאחור שולפים את הנשק ותוקפים את הדמויות.

משהו מוזר בשומרים האלו; העיניים שלהם נוצצות באור לא טבעי; והם לוחשים שוב ושוב ש"הנוצץ אמר להרוג" ודברים דומים.

כאשר קאל'ריס וראנ'סיל נלחמים בשומרים, מסתבר שלא רק שהדלת של התא של ראקו לא היתה נעולה באמת, אלא שמבעוד מועד מישהו הגניב לו ולאנשיו נשק שהיה מוסתר בתוך הקש. ולאחר שני סיבובי קרב, הבריונים הכלואים יוצאים מהתא ותוקפים את הדמויות גם כן.

מתפתח קרב קשה, שנוטה באיטיות לטובת החבורה, למרות שקאל'ריס נפגעת כמה פעמים ונאלצת להשתמש בלחשי הריפוי של הטבעת הקסומה שלה כדי לא להחלש במהירות. ראקו הוא גנב, שמנסה להשתמש בטקטיקות של 'קריעה לגזרים' ולאחר מכן במהלומה מערפלת כדי להכנס לצללים ולבצע משם דקירה מאחורה - אולם נכשל; הוא נלחם אחד על אחת מול ראנ'סיל, ולמרות היתרון שלו בנסיון ושלל הקללות העסיסיות שלו, הביצועים שלו מולה מתגלים כדי עלובים.

כאשר הוא משגר בראנ'סיל שורה של התקפות מהירות, הוא לועג לה ופולט שאמא שלה השאירה מפה, שנמצאת במכרה גבוה בהרים - אבל היא לא עומדת לצאת מכאן בחיים כדי להשתמש בזה.

זמן קצר אחר-כך, ראקו הוא זה שמאבד את חייו, כאשר קאלריס - שבדיוק נטרלה את אחד השומרים המטורפים, מתערבת בקרב ומשגרת בו פגיעה קריטית אכזרית עם החרב שלה, שמתיזה את ראשו מעל הכתפיים, וגורמת לו לעוף לצד השני של החדר.

הדמויות קוראות לבריונים של ראקו להכנע, אם הם לא רוצים לסיים באורח דומה; הבריונים לא נכנעים, אלא עוקפים את הדמויות לאורך הקיר, כדי להסתלק במעלה המדרגות; ובאותו זמן תוקפים נוספים נוהרים דרך אותן מדרגות - סרג'נט של המשמר, עיניו בוערות והוא מחזיק בחרב-כבדה, עטוי שריון משובח משל האחרים; ושני סוהרים נוספים, אחד מהם נותר במעלה המדרגות כשהוא יורה חיצים במיומנות מהקשת שלו.

הקרב ארוך מאד ושקול (ולמעשה אורך מספיק סיבובים, כדי לאפשר למי שהיו אחראים למלכודת להמלט דרך הצומת למעלה, דרך הדלת העתיקה שלאחד מהם יש את המפתחות שלה, ולנעול אותה מאחוריהם), אבל בסופו של דבר, היריבים מוכרעים.

חלק מהזקיפים המטורפים (אלו שמסיימים את הקרב בלי מכה קטלנית שממיתה אותם מיד), קורסים לישיבה כבדה, כשהאור בעינים דועך והם ממלמלים דברים כמו 'מה... איפה...', וחלקם מקיאים נוזל ירוק שמעלה ריח חריף ורע.

כאשר הדמויות עולות בחזרה אל הצומת, הן רואות את הצורה המטושטשת של אנשים שוכבים על רצפת המטבח; ומהעבר האחר, הדלת העתיקה נעולה ודוממת. מהמשך המסדרון, לכיוון הכניסה לכלא, עולים קולות קרב בין שומרים מטורפים לבין אנשים בריאים מהחיילים של רל'מארן שמנסים להתפרץ פנימה, וכמה מהם צועקים ש"הבת של המפקד בפנים".

השומרים המטורפים האחרונים מוכרעים בקלות, כשהם מותקפים בידי החיילים של רל'מארן מצד אחד והדמויות מצד שני; החבורה מגלה עקבות שמובילות אל הדלת הנעולה - אולם מסתבר שלאף אחד מהשומרים אין מפתח עבורה - זו דלת שמזמן לא השתמשו בה - מלבד לליוטננט של האגף, שנעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

ראנ'סיל ניגשת להתמודד עם המנעול המסובך של הדלת העתיקה, מצליחה להתקדם איתו יפה, אבל שומעת 'קלאק' מאיים מהצד השני. ראנ'סיל עושה טעות ומתעלמת מהקול, ממשיכה לעבוד על המנעול - ואז, בדיוק כאשר הדלת מתחילה להפתח, המסדרון מזדעדע מפיצוץ נוראי, שמטיל את ראנ'סיל באוויר ומגלגל אותה לאורך המסדרון ועד הצומת כשהיא חסרת הכרה - ורק במזל (שה"ם: הנזק בקוביות של הפיצוץ לא היה קרוב למקסימום האפשרי), הוא לא הורג אותה במקום; וגם קאלריס נפגעת, הגם שפחות, ונותרת על הרגליים. העוצמה כל-כך חזקה, שאבנים נופלות מהתקרה וחלקים מהרצפה נתלשים.

לאחר שהפיצוץ שוכח, קאל'ריס נכנסת למה שנשאר מהחדר שהיה מאחוריו; מסתבר שזה חדר עינויים עתיק, מלא מכשירים מתועבים ומאיימים שהחלידו מחוסר שימוש של שנים, והפיצוץ עשה בהם שמות וקרע את רובם לגזרים.

באמצע החדר, במקום בו היה פעם בור קוצים אכזרי, מישהו סילק את הקרקעית החדה, ובמקום זאת נותר בור שיורד למטה, לעבר מים זורמים שמקשקשים חמישה מטרים מתחת. מהשרידים שנותרו מסתבר, שחמישה אנשים היו בחדר, וכולם הספיקו להמלט בקפיצה למים למטה, לפני שראנ'סיל החלה לעבוד על המנעול.

סיום: תגלית מטרידה

מבחינה וספירה לאחר מכן, עולה שמדובר בליוטננט של האגף; בטבח, עוד אחד מהסוהרים, ושני הבריונים של ראקו.

אחד החיילים, שמחפש במטבח ההפוך, שם נמצאים עדיין שרידים של החומר הרעיל המורכב שהוברח פנימה והטבח ערבב במשקאות ובמזון של השומרים; ומוצא על הרצפה הלחה פתק מקומט ומושחת למחצה, שאותו הוא מביא לקאל'ריס.

בפתק מצויר באורח סמלי דמות של אדם משקיף מחלון גבוה, ומתחת לו השורות הבאות:

"הפרה האדומה תהיה כאן מיד בתחילת המשמרת השניה של הלילה, ביחד עם בת-לוויה אחת. תתכוננו להתחיל את המסיבה, ולעשות מה שצריך.

שילמו יפה ונוצץ על כל זה, אז שלא יהיו טעויות. אלא אם בא לכם לקבל תשלום בפלדה חדה במקום כסף מבריק".

קאל'ריס, שגם ככה פצועה ורותחת מזעם, מבינה היטב למי היתה הכוונה ב"הפרה האדומה"; ולכך שלמי שכיוון את התוכנית, שהשפילה את האנשים של אביה במעמקי המעוז שלהם, היה מידע מדויק על המהלכים שלה ושל ראנ'סיל - בעיקר על עיתוי הביקור אצל ראקו.

רותחת מזעם, קאל'ריס פורצת החוצה מהכלא, כדי לנסות למצוא את אבא שלה ולעדכן אותו או לשוחח איתו על מאורעות הלילה (ועל עניינים נוספים).

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.