פרק 4: מפגשים מהסוג הטפשי
חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה
|
הערת השה"ם: עקב פרישת שחקן וכניסת
אחר במקומו, טל'אורין הופכת החל מפרק זה לדמות בלא שחקן (שלא משתתפת בפרק
הנוכחי), ובמקומה נכנסת כדמות שחקן הגנבת ראנ'סיל. ראנ'סיל חוזרת לעיר הגדולה (או - הסצנה בפונדק 'חור
התחת של הפרה') הגנבת
ראנ'סיל חוזרת לעיר אנ'מירלור, לאחר ששרדה בקושי התקפה לילית שריסקה חבורת
הרפתקנים שהיא היתה חלק ממנה ליד הביצות של זאגרול. ראנ'סיל, מעט מעורערת אחרי
מה שעבר עליה בביצות (כולל הרבה יותר מדי תנינים רעבים עם שיניים חדות), ועם
כיסים ריקים בהרבה מכפי שהיתה רוצה (או כך לפחות היא טוענת. בפועל יש לה יותר
כסף ממה שהיא מעמידה פנים, אבל היא רדופה בזכרונות על הסיום המזוויע של ההרפתקאה
והחבורה שאיתה השיגה אותו). ראנ'סיל
מחפשת איש קשר ישן-נושן שלה: פאר'ליל זקן בשם שארדאק, שמתמחה בתיווך בין 'אצבעות
זריזות' למיניהן לבין אנשים שמציעים 'עבודות'
– בעבור דמי תיווך (לא) צנועים, כמובן. הפגישה
עם שארדאק נקבע בפונדק מפוקפק במיוחד באחד הרבעים העניים של העיר, ממש מתחת
לעליה אל הגבעה של מקדש ארבע ההשתקפויות. השם הרשמי של הפונדק הוא 'הפר הכחול';
אבל כולם מכנים אותו 'באהא-גום' – מונח שבאנ'מירין ביבים פירושו 'חור התחת של
הפרה'. בתוך
היכל השתיה הצפוף והמזוהם, מצטופפים 'טיפוסים ססגוניים' מסוגים רבים; כאשר
ראנ'סיל נכנסת ומזמינה כוס של שיכר זול מהמוזג, בחור מגודל מתפאר בקולי קולות
איך הכניס מכות רצח לרוכל שלא שילם את דמי החסות; כמה בריונים מזוהמים אחרים
יושבים מול גורג מקושט בתכשיטים ומתלוננים ש"בוס יאמגיק היה נותן לנו עשרים
אחוז" (כנראה, מסרסור של הלוואות בריבית קצוצה). הגורג מזכיר להם בלעג
ש"בוס יאמגיק מגרד את התחתית של השלולית עכשיו" – ועכשיו הוא הבוס;
ומלבד זה, "הירקרקים" (כינוי לשומרים המושחתים של המשמר הירוק) העלו
את דמי ה"אל תספר, לא נשאל" (קרי, דמי ההסכמה שהם גובים מפושעים כאלו
ואחרים ומבטיחים שכל עוד לא יתפרעו יותר מדי, משום מה הם לעולם לא יתפסו). משקאות
מטונפים ומבעבים מוגשים; וחבורה עולזת של שיכורים פורצת בשיר גס שמתאר בין היתר
את האוכל שמוגש בפונדק ("מיץ מהביצה, צלע של חתול, ונקניקיות שקצת עושות
שלשול"). שארדאק
מופיע סוף-סוף, ואגב שהוא שואל באכפתיות כמעט אבהית על קורותיה של ראנ'סיל –
והיא רוטנת שהעסקים שלה לא היו טובים במיוחד בזמן האחרון – מתלונן לא מעט בעצמו
על כך ש"השוק" נעשה קשה ומסוכן, והוא עצמו רוצה לפרוש ו"אולי
כדאי שאקדיש יותר זמן לנכדים". מעבר
לתלונות על החמדנות של אנשי המשמר הירוק, ושאר מניירות שנועדו להכין את דרישת
דמי התיווך המופקעים שהוא מתכנן לדרוש מראנ'סיל (בציניות אופיינית, הוא חוזר כמה
פעמים על זה ש"אם הוא לא היה אוהב אותה כמו בת, הוא לא היה בכלל
בעסק"), הוא רומז משהו על כנופיות חדשות ומסוכנות מאד שפועלות בעיר,
שמטילות אימה אפילו על פושעים מנוסים וקשוחים. בין
לבין, נער מסבאה מטונף וגס-רוח מופיע, ושאדראק מזמין ממנו את תבשיל היום, שהנער
מכנה "נתחי בשר מהחווה", ושאדראק מכנה 'הפתעת עכבר'; השניים מחליפים
כמה גידופים, משום ששארדאק לא מוכן לשלם לנער דמי שתיה. כך
או אחרת, בסופו של דבר, ואחרי התמקחות לא מאד מוצלחת מבחינת ראנ'סיל, הם מסכימים
על דמי תיווך של שליש מסכום העבודה, ואז שארדאק אומר שיש שני אדונים צעירים
ש'צריכים אצבעות זריזות' למשימה פשוטה, והם נמצאים ב'חדר הפרטי' של הפונדק. מפגש בחדר הפרטי החדר
הפרטי של הפונדק הוא חדר קטן ומבודד, לא בהרבה פחות מטונף מהאחרים, אבל יש בו
שולחן גדול עם מפה, פמוטות ישנים וצלחות קצת פחות מטונפות. יושבים
שם שני בחורים צעירים – אחד חיוור ומהודר יותר, עם שפם חום-בהיר דק; והשני מעין
מלווה, עם שיער בהיר וגוף מוצק יותר. הם מזהים את עצמם בשמות סיל'רון וראל'גיר. הערת השה"ם: מדובר אכן בבן הצעיר של הסוחר
סול'גורן משוק הגשר ובבן הלא-יוצלח של רב המשרתים שהתחבר אליו. סיל'רון
רוטן על החדר המטונף והאוכל המגעיל, ושאדראק מחזיר לו בבוז, שבמצב הנוכחי של
החובות שלו, אולי כדאי לו להתרגל. מהריטונים של סיל'רון שראנ'סיל מצליחה לצוטט
להם לפני שהיא נכנסת, עולה משהו על נשף שרק דמי הכניסה אליו הם חמש-מאות באן;
הרבה יללות על הנושים שלו ש"סידרו אותו" (חלק כנראה חובות הימורים),
ומשהו על איזו עלמה מצודדת שסיל'רון רוצה לפגוש בנשף. סיל'רון
לא מתלהב מראנ'סיל, ומעיר בבוז שהיא נראית יותר כמו עוזרת חנווני מאשר כמו
'אצבעות זריזות'; דווקא בעיני ראל'גיר היא מוצאת חן יותר, והוא מתחיל להתקרב
אליה ולספר איך הוא מלווה את סיל'רון הצעיר, שבקרוב יהיה אדם מאד חשוב בעיר –
אבל היד שלו שמתחילה להשלח נעצרת ו'באורח פלא' נסוגה לאחור, לאחר שראנ'סיל מספרת
כאילו במקרה על הבחור הקודם שניסה לשים עליה ידיים ואיבד שתי אצבעות אגב כך. סיל'רון
מתאר בפני ראנ'סיל את העבודה, שקשורה כולה למקדש ארבע ההשתקפויות אי-שם מעל
הרובע העלוב והפונדק בו הם נמצאים, ולמעשה מחולקת לשתי עבודות: הצעיר
המפונדק מספר, שהוא היה 'בקשרי עסקים' עם סרג'נט במשמר המקדש בשם טל'פין; הוא
העביר לסרג'נט מקדמה יפה בשביל כמה חפצי אומנות ש'ממילא זרוקים שם במקדש ואף אחד
לא צריך' – הבחורה שהוא מחבב (כפי שיסתבר, שמה הוא ריי'נואורין), מאד אוהבת
שמונצים כאלו. אבל,
בגלל ש'איזה שטות קרתה במקדש', טל'פין נעלם לו, לא סיפק את הסחורה וגם לא החזיר
את המקדמה; וזה כשגם ככה הנושים מסתובבים סביב סיל'רון כמו זבובים, והוא עוד
צריך לקנות חליפה מתאימה לנשף. החלק
הראשון בעבודה שמוצעת לראנ'סיל הוא כזה: סיל'רון וראל'גיר יוליכו אותה ללב המקדש
(הם אומרים שהשומרים שם פתטיים לגמרי) – הם ראו איפה הסרג'נט 'מחביא את האגוזים
שלו' – מאחורי דלת נעולה היטב בצד של אחד המקדשים הנטושים; אבל המנעול הוא מעבר
ליכולתם – כך שהחלק הראשון של העבודה של ראנ'סיל הוא לפרוץ עבורם את הדלת. כשהדלת
תפתח, הם יכנסו פנימה לקחת את הסחורות 'שלהם'; וראנ'סיל תעזוב אותם ותלך לחלק
השני של העבודה: סיל'רון מתאר לראנ'סיל – "איזו קצינת צעצוע במשמר הירוק
בשם קאל'ריס, שאבא'לה השמן שלה קנה לה את העבודה. בחורה גבוהה עם שיער אדום
שחושבת את עצמה ליפיפיה גדולה, ועסוקה כל הזמן בלחטט, בין היתר בספריה של
המקדש" מהשיחה
ראנ'סיל מצליחה להבין שיש 'דם רע' רציני למדי בין סיל'רון לאותה קאל'ריס – הוא
חושד בכך שהיא מלכלכת עליו אצל אבא שלו, באורח שיכול להפריע לו לקבל את המימון
שהוא צריך. כך או אחרת, הוא מבקש מראנ'סיל לקנות את אמונה של אותה קאל'ריס – ואז
בהזדמנות המתאימה לכייס אותה: היא נושאת עליה בקבוקון של אבקת צבע זהובה-בהירה
שסיל'רון רוצה. סיל'רון
אומר לרא'נסיל, שכדי לקנות את האמון של קאל'ריס, אפשר לקחת אותה לדלת הסודית
בקפלה החרבה ולהראות לה אותה – הם כבר לא יהיו שם עד שראנ'סיל תחזור, וקאל'ריס
החטטנית הזו תמיד מחפשת כל מיני מעברים סודיים. אחרי
מיקוח קצר, שמתחיל בהצעה מעליבה ממש של חמישים באן, נענית בהצעה נגדית של
חמש-מאות באן (ולצידה איום מרומז שאולי ראנ'סיל תעדיף למכור את הבקבוקון בשוק
השחור בהרבה יותר), ובסופו של דבר, הצדדים מסכימים על שלוש מאות ושישים באן; מהם
שליש מקדמה והיתר בסוף העבודה. ראנ'סיל
תוחבת את הכסף לבגדים שלה, לא לפני שהיא נאלצת לתת שליש מהמקדמה לשאדראק; ואז
היא נפרדת מהפאר'ליל הזקן, והולכת בעקבות שני הצעירים המטורזנים למדי החוצה,
לעבר מקדש ארבע ההשתקפויות. סיל'רון
צדק בכל מה שנוגע לשומרים; החבורה נכנסת לאדמות המקדש, ורואה רק שומר אחד מפטרל
בעייפות, באורח שקל מאד לעקוף אותו. החבורה משתמשת בחבל לטפס על קיר (סיל'רון
נכשל באורח מגוחך, נופל למשוכה וכמעט מזעיק את השומר - ועדיין נוזף בראל'גיר,
ש'חרק' בטיפוס שלו, אבל הרבה פחות). בכל
זאת, ראל'גיר ממשיך לשבח את 'החבר הטוב שלו' באוזני ראנ'סיל, ואגב כך לנסות
להתחיל איתה באורח מגושם. אחרי
המשוכה, הדמויות חומקות לעבר הקפלה ההרוסה של ההשתקפות הצהובה שבגני המקדש;
ראנ'סיל מבחינה, מעבר לרחבת מרכבות ריקה ובין הערפילים, במבנה חד-קומתי ליד
החומה, שמשהו בחזות שלו מעורר בה פחד עמום - אבל מחליטה לא לחפש צרות ולא לרחרח
בכיוון. סביב
הקפלה הצהובה, השיחים ממש מתים או נבולים; סיל'רון מוצא את הדלת (הוא אומר שכאשר
היה בעסקים עם סרג'נט טל'פין, הוא הראה לו את המקום), שיש עליה עיטור של שמש וחרב
בנוסח ההשתקפות הצהובה, עם מעגל רונות דהוי מסביבו. ראנ'סיל שמה לב למים עכורים,
כמעט שחורים, שנוזלים ממתחת לדלת, וחשה במעורפל צחנה עמוקה מהצד השני. ראנ'סיל
עובדת על המנעול המורכב; וברגע האחרון, ממש שניה לפני שהיא מכניעה את המנגנון,
היא נדקרת במחט מורעלת וגם מפעילה משהו שיוצר רעש גדול - מה שמזעיק שומרים
שמפטרלים מהצד השני של הקפלה הצהובה ההרוסה. הערת שה"ם: המחט
מורידה 2- מנקודות הפגיעה המקסימליות של ראנ'סיל למשך כל ההרפתקאה; אפקט נוסף,
של חולשה של 1- לכל הגלגולים, נמנע על-ידי גלגול הצלה מוצלח. מעבר
לדלת, יש מדרגות אפלות שיורדות אל מסדרון אפל ומצחין. סיל'רון וראל'גיר רצים
פנימה ומגיפים את הדלת מאחוריהם (היא ננעלת מחדש ב'קלאק'); ראנ'סיל מסתתרת
בשיחים, והשומרים חולפים לידה בלי לראות אותה. הם חושדים (בצדק...) שיש גנבים
בשטח, אבל מאחר והם לא מכירים אל הדלת, הם עוברים לידה ומתרחקים. ראנ'סיל
ממתינה כמה דקות, תוהה האם לפתוח את הדלת מחדש, אבל בסופו של דבר משערת שאם
סיל'רון נעל אותה, אפשר לפתוח אותה כנראה בקלות מהצד השני; מסיבה זו, היא מחליטה
להתגנב לעבר המבנה המרכזי - המקדש של ההשתקפות הכחולה, כדי לחפש את קאל'ריס עבור
החלק השני של ה'עבודה שלה'. * * * מהומה ליד שער המקדש קאל'ריס
יוצאת שוב לדבר, לאחר מנוחה קצרה במגורים שלה שבמהלכה גם עבדה על שיוף אחת מאבני
החן הפשוטות שמצאה, ולאחר שנפרדה מטל'אורין שנשארה לעבוד על המתכון לרפליקה
פשוטה של חרב דרקון מהספר שהדמויות מצאו בבסיס של כת 'האף הצהוב'. קאל'ריס
חוצה את שוק הגשר, כשהיא שמה את פניה אל המקדש, נושאת עימה בין היתר שק שבו היא
מחזיקה את ראשו של קורפורל בארגון, שכבר התחיל להסריח (אם כי הבד העבה של השק,
בתוספת כמה תבלינים שקאל'ריס קנתה, סופגים עדיין את רוב הצחנה). ממש
קרוב לשער המקדש, קאל'ריס מבחינה במהומה - ויכוח בין שניים משומרי המקדש לבין
כמה סוחרים ורוכלים מהשוק, בשאלה על מי מוטלת האחריות למשהו; ולאיפה צריך לקחת
אותו. כאשר
קאל'ריס מתקרבת, אחת משומרי המקדש מביטה בה ואומרת משהו כמו "אולי בעצם זו
האחריות שלה!" מבדיקה
ותשאול מסתבר, שנושא המריבה היא גוויה של נער, שלפי מה שאומרים 'ניסה לטפס על
איזו גדר, החליקה משם ונדרס בידי עגלה' - כאשר שומרי המקדש טוענים שמאחר וזה ארע
בשוק ולא באדמות המקדש, זו לא האחריות שלהם. קאל'ריס
מרימה את הסדין המגואל בדם - ומזהה מיד את הפנים המתות של נער המטבח שצוטט לשיחה
שלה עם אדון סיל'גורן בטרקלין של האחרון. קאל'ריס חושדת ועורכת בדיקה מהירה.
גלגול אבחנה מוצלח מגלה סימנים שמעוררים חשד שהנער נלפת בגרון ואולי גם נדקר
בפגיון לפני ש'נפל' מהחומה, הישר אל מתחת לגלגלי עגלה שאכן מעכה אותו כהוגן. לקאל'ריס
יש חשדות כבדים משלה בעניין, אבל היא מעלימה את העניין, ומכריזה שזו אכן תאונה
נוראה; אין צורך בחקירה והיא תחתום בנוהל רגיל על מסמכים שמורים לקחת את האומלל
ולקבור אותו, ואז לשלוח את החשבונות למשמר העיר (אם אפשר, לא לחלק שלו שמנוהל
בידי המשפחה שלה); והיא מציינת בינה לבינה שמר סיל'גורן העשיר 'יהיה חייב לה
טובה' בעניין. קאל'ריס במקדש ארבע ההשתקפויות לאחר
מכן, ולאחר שיחה עם שומרי השער, שבהתחלה מעט עוינים כלפי קאל'ריס (השמועות על כך
שהיא הסתובבה עם תומכת של אבאריל עשו כנפיים במקדש), היא ממשיכה בדרכה פנימה,
וחוצה את הגנים האפלים. קאל'ריס עוברת ליד הקפלה הצהובה ההרוסה (בדיוק בצד ההפוך
מזה שבו נמצאת הדלת הנעולה), וממשיכה אל העמודים הגבוהים בכניסה אל המקדש
המרכזי. עוד
כאשר היא מתקרבת לשם, היא שומעת זעקות מקוטעות נישאות עם הרוח והגשם הקל שיורד
על הגנים; שתי הכוהנות הצעירות בכניסה, ממורמרות ומכורבלות בגלימות שלהן, לא ממש
מתרגשות מהצעקות שעולות מפעם לפעם מהקומה העליונה. משיחה
בין קאל'ריס לכוהנות הצעירות, עולה שהן ממורמרות על כך שבגלל שחצי מהשומרים
התבררו כבוגדים, הן צריכות לשמור כאן כמו זקיפים פשוטים (עד כמה שהן מתעבות את
הבוגדת נל'ריס, הן 'מבינות' מדוע היתה מרירה - הן בקושי לומדות קסמים ומעבירות
את הזמן בחובות משפילות); הן מספרות לקאל'ריס שהזעקות הן הזעקות של המראה הבכירה
לאנקוריאל - שלמרות שהפצע שנפצעה מהפגיון של הכוהנת הבוגדת נל'ריס טופל, היא
אחוזה עדיין בחום ובהזיות. הכוהנת
הזקנה - או לפחות מה שקאל'ריס שומעת מהצעקות שלה - עוברת מבכי לצעקות והאשמות
מטורפות, וחוזר חלילה: בהזיות שלה, כל מי שמקיף אותה הם גנבים, שמחכים שהיא תמות
כדי לבזוז אותה; היא צורחת שיביאו לה את המרכבה שלה, כי היא רוצה ליסוע עכשיו
וברגע זה אל לינטוריאל בחצר הכחולה, כדי "לספר לה הכל, כל מה שעשו
לי". שם
אחד, יותר מכולם, חוזר כמה פעמים בצעקות (גם כאן וגם אלו שקאלריס תשמע בהמשך,
כשהיא תכנס למקדש) "אל'טילור, גנבת! גנבת! אני שונאת אותה!" אחרי
שיחה קצרה, שבה קאל'ריס מנסה די בהצלחה לרכך את שני הצעירות הממורמרות, גם
בהבטחה שתדאג להביא להן יין למשמרת, היא מורשית להמשיך פנימה, ונאמר לה שמפקדת
משמר המקדש, סרן קוריל, מחכה לה בהיכל ליד דלת הספריה. כאשר
קאל'ריס מתקרבת, הסרן משוחחת עם אישה בשם דיר'סוריל - אישה גבוהה כמו קאל'ריס,
רחבה הרבה יותר מקאל'ריס, ובעלת פנים גסות ומצולקות עם שיער קצוץ. הסרן שואלת על
מישהו אם "הוא דיבר" האישה
הגדולה מעווה את פניה, ואומרת שרק אם אפשר לקרוא לגיבוב של קשקושים דיבור. "יש
בקשקושים האלו מספיק כדי שאדע מי היה הספק המחורבן שלו?" האישה
הגדולה - כנראה סוהרת של הצינוק מתחת למקדש, מתנצלת ואומרת שלא; היא מפחדת
'לחקור יותר חזק' כי 'גם ככה הוא משקשק במכנסיים, מברבר את המוח על אצבעות
ואבנים או גם וגם' הסוהרת
מפחדת שאם היא 'תשכנע יותר חזק הוא יתפרק לי לגמרי'. מפקדת
המשמר זועפת, אבל מורה 'לתת לו מנוחה לכמה שעות, ונראה מחר'. הסוהרת
מסתלקת 'לשאוף קצת אוויר'; ולאחר דקה, קאל'ריס דופקת על הדלת. שיחה עם מפקדת המשמר הסרן
לא ידידותית כלפי קאל'ריס בהתחלה, אבל מתרככת קצת כשהיא רואה את הראש של בארגון;
קאל'ריס מספרת חלק מהאמת - שהוא צעק משהו ש"זה לא אשמתו" ו"מישהו
שלח אותו", אבל מטעימה שהוא לא היה מוכן להכנע, ושהיא נאלצה להמית אותו.
סרן קוריל מושכת בכתפיים ואומרת שהיא 'לא תמרר בבכי' על כך שחלאת הבוגדים סיים
ככה. היא
מתרצה לספר לקאל'ריס על כך שבוגד אחר מהרשימה נמצא על-ידי שומרי המקדש ונכנע;
ועכשיו הוא מבלה בצינוק עד שהיא תחליט מה לעשות איתו - מה שמשאיר ברשימת הבוגדים
שלא נתפסו רק שניים: סרג'נט טל'פין ו"הכלב שלו טוראי אל'טרוס". קוריל
שואלת את קאל'ריס אם העבירה את ההודעה או האזהרה שלה לסוחר סיל'גורן, וקאל'ריס
עונה בחיוב; מפקדת המשמר שבה ומזהירה את קאל'ריס, שאם היא רוצה להשאר כאן, עדיף
לה להפסיק להסתובב עם תומכים של לורד אבאריל - קאל'ריס אומרת שטל'אורין לא תשאר
לעוד הרבה זמן; ולא מהססת לספר לקוריל את סיפור המעשה מתחת לטחנת הקמח, באורח
שמוציא את טל'אורין באורח גרוע ונלעג מאד. קוריל
מפיקה הנאה נזעמת מהסיפור, ומתרככת מספיק כדי שקאל'ריס תוכל להוציא ממנה פרטים על
'הנחשה הראשית' - כלומר, הבת של אבאריל, שהגיעה יום אחד מוקדם מדי, ותפסה את
המקדש בערב הגרוע ביותר שניתן להעלות על הדעת, בדיוק כאשר הבוגדת נל'ריס דקרה את
המראה הראשית. לאחר
שהיא נשאלת בידי קאל'ריס על השם "ראד'לינד", שמנהיג הכת הגוסס פלט
בנשימה האחרונה שלו, מפקדת משמר המקדש אומרת שהשם אכן מוכר לה - הנחשית הארורה,
הבת של אבאריל, נעזרה בכמה מלווים: עוזרת מטבח חמקמקה וערמומית, ושני פלדינים -
אחד מהם גדול, קולני ובעל דעה טובה מדי על עצמו; והשניה צעירה בשם ראד'לינד. סרן
קוריל אומרת, שלפחות דבר אחד אפשר לומר לזכות הבת הארורה של אבאריל ובני הברית
שלה - הם נלחמו היטב כנגד הבוגדים; ולמעשה, הרגו את המנהיג שלהם - שהיה הסגן
הארור שלה עצמה; ואז פתחו במרדף אחרי הבוגדת לכיוון רובע בית-טחב, אבל מאז עברו
יומיים והם לא חזרו. הצעקות
מלמעלה מתגברות; הסרן אומרת שהיא צריכה ללכת לעניינים דוחקים, משחררת את קאל'ריס
מהשק עם
הראש של בארגון הבוגד, ומתירה לה ללכת לספריה לעיין בספרים - אם כי היא שבה
ומזהירה אותה, לא לחטט באורח בלתי מורשה בענייני המקדש, ובעיקר לא לנסות להתקרב
למראה הראשית החולה. קאל'ריס
נכנסת לספריה, ומחפשת בספרים וברישומים קצות חוט שמעניינים אותה. החיפוש
נושא פירות מסויימים - היא לומדת את שמה של הכוהנת הצהובה השמנה שראתה מפוסלת
במערות מתחת לבסיס כת האף הצהוב (הגם שכמובן רוב החומר הכתוב עוסק יותר בקולגה
שלה, הכוהנת היפיפיה שזכתה לכינוי 'כוהנת השחר') - כמו 'כוהנת השחר', גם הכוהנת
הצהובה הזו, נעלמה - וכנראה שחלתה ומתה ביסורים, במה שניגע כוהנות רבות (ואת כל
הכוהנות הצהובות) אחרי ההתנפצות. קאל'ריס
מצליחה ללמוד שלכוהנת הזו היתה בת שנהרגה בקרבות מול מורדות הורד האפור, והותירה
אחריה בן ובת פעוטים כאשר הלכה; כמו כן, היו לכוהנת עוד שני בנים זכרים שנמסרו
לאימוץ למשפחות סוחרים מכובדות באנ'מירלור (יותר מנרמז, אגב, שהכוהנת 'אוהבת
החיים' לא בחלה - בניגוד לכוהנות רבות אחרות - באנשים ממעמד נמוך, ולא פעם קראה
להם לענג אותה). נאמר
ברישומים - בלא לפרט - שיש לכוהנת הצהובה הזו נכדה שמשרת עדיין במקדש ארבע
ההשתקפויות (אבל לא נאמר האם בתור כונהת או משהו אחר). כמו
כן, קאל'ריס בודקת בספריה צורות של סמלים, כדי למצוא את מקור הסמל של המשולש
והעיגול שראתה במנהרות 'האף הצהוב' - היא לא מוצאת התאמה מוחלטת, אבל כן מגיעה
למידע על פשוטי העם מחלקים עניים יותר של אנ'מירלור, שלא השלימו עם מותה (כנראה)
של כוהנת השחר היפיפיה והאהובה, וכמה מהם יצרו כתות ואגודות שסוגדות לה בדרכן,
מתפללות אליה וטוענות שיום אחד היא תשוב. הסמל
שקאל'ריס מצאה דומה מאד לכמה מהסמלים שנמצאים בשימוש של כמה מהחבורות האלו. הפגישה בין ראנ'סיל לקאל'ריס בינתיים,
ראנ'סיל מתקרבת לדלת צדדית שנאמר לה שהיא מובילה קרוב מאד לספריה. הבעיה היא,
שיש שומר מנומנם למחצה ממש ליד הדלת, ועוד שומר שמפטרל בין העמודים בסמוך, מופיע
ונעלם לסירוגין. אם
זה לא מספיק, הדלת ליד השומר נפתחת, והאישה הגדולה - הסוהרת - יוצאת החוצה; היא
במצב רוח רע, מגדפת את השומר על כך שהוא מנומנם, וממלמלת דברים על "חלאת
גברים, כולכם אותו דבר" ו"הכל כאן מסריח מגברים מטומטמים". הסוהרת
יוצאת לגשם הקל של הגן, מוציאה בקבוק משקה חזק ולוגמת - לא בעדינות - כשהיא
ממשיכה למלמל ולגדף. ראנ'סיל, שמבחינה במשהו זהוב נוצץ שבולט מתוך כיס ליד
אחוריה של הסוהרת, חושבת לרגע האם כדי 'לקנות במשיכה' את החפץ ההוא, ובסוף
מחליטה שלא. ראנ'סיל מחכה שהסוהרת תתרחק, ואז מצליחה לשכנע את השומר המנומנם
שהיא משרתת בשליחות; היא לא מאד משכנעת, אבל השומר המנומנם לא ערני מספיק כדי
לעלות על התהיות בסיפור. ראנ'סיל
נכנסת למקדש, מוצאת בקלות את דלת הספריה ונכנסת להיכל הגדול עם התאורה העמומה,
שם היא מזהה בקלות את קאל'ריס. מלבד קאל'ריס, המקום כמעט ריק - הספרן הזקן שקוע
בתנומה, ועוד מישהו עסוק בניירות בשולחן רחוק, ולא מקדיש לקאל'ריס, או ל'משרתת'
שנכנסה הרגע תשומת לב כלשהי. ראנ'סיל
מעמידה פנים כאילו היא מחפשת דברים, באורח לא משכנע במודע שמושך - בכוונה - את
תשומת הלב של קאלריס. לאחר כמה רגעים, קאל'ריס ניגשת אליה ושואלת בקול לא מאד
משוכנע מה היא מחפשת ואם אפשר לעזור לה (קרי, באורח ממנו ברור שהיא לא מאד
משוכנעת שראנ'סיל אכן שם כדי לקרוא). ראנ'סיל
יוצאת ידי חובתה בסיפור מגומגם ולא משכנע בכלל, שהיא 'ציידת אוצרות' שמצאה דלת
סודית, ובאה לחפש בספריה מידע על הדלת הזו. קאל'ריס
לוקחת את הסיפור ברצינות בהתחלה ומציעה עזרה, אבל החלק על כך שראנ'סיל 'במקרה'
מצאה דלת סודית ואז הלכה לספריה כדי ללמוד עליה, מעורר את החשד שלה. למרות ואולי
בגלל החשד, קאל'ריס מסכימה להצעה של ראנ'סיל 'לבוא לעזור לה' ולראות את הדלת
ההיא. בהמשך, כאשר שתיהן לבד באפלה ובגשם הקל שיורד על גני המקדש, קאל'ריס מעירה
לה בציניות שכדאי לה בפעם הבאה לחפש סיפור יותר משכנע - ועכשיו כדאי שהיא תגיד
לה מה *באמת* היא מחפשת כאן. לפני
שראנ'סיל מספיקה למלמל יותר מכמה מילים בתשובה, עולה הד מפחיד מהאפלה; הד של ספק
זעקה מרה וספק יבבה - והפעם, הוא לא בא ממגורי הכוהנת הזקנה בקומה העליונה של
המקדש הכחול מאחור, אלא כאילו 'מתוך האדמה' - מכיוון החורבות של הקפלה הצהובה. ראנ'סיל
מנחשת שסיל'רון וראל'גיר נקלעו לצרות, ומספרת חלק מהאמת לקאל'ריס - ואז, שתיהן
פותחות בריצה לעבר הדלת הנעולה. מעבר לדלת הסודית הצווחה
עולה שוב; נואשת לגמרי, ואיתה גם הד של נהמה נמוכה שגורמת לשיער של ראנ'סיל כמעט
לסמור. ראנ'סיל
מנסה לעבוד מהר ככל האפשר על הדלת; אבל הגם שהמנגנון כבר מוכר לה ולכן הוא קל
יותר, הדלת מעכבת אותה, האצבעות שלה עושות תנועה לא נכונה - והגם שהמלכודת כבר
יצאה מפעולה, המנגנון שגורם לרעש גדול פועל שוב, מה שעתיד לעלות לדמויות במחיר
יקר מהר מאד. מיד
כאשר ראנ'סיל פותחת את הדלת, והדמויות מתחילות לרדת במדרגות אל תוך המסדרון האפל
והמצחין, ולראות במעורפל דלת צדדית בקיר המערבי שלו, שהצרחות והנהמות עולות
ממנה, הדמויות מופתעות בידי שלושה נברני קברים - מהסוג שמוכר לקאל'ריס היטב מדי
מההרפתקאה במנהרות מתחת לטחנה הישנה. הנברנים
- שניים קטנים ואחד גדול, מסבים לדמויות נזק כבד; והיו מפילים את קאל'ריס אלמלא
טבעת הריפוי שהיא מצליחה להפעיל. גם
ראנ'סיל סופגת נשיכה נגועה, שמחלישה אותה; והדמויות מצליחות רק בקושי למגר את
הנברן הגדול ואז להכריע את הקרב; אחד השרצים הקטנים מוכרע גם הוא, ואחד מצליח
להמלט אל תוך האפלה ולחמוק אגב כך מהתקפת הזדמנות שראנ'סיל משגרת בו. עוד
בתחילת הקרב עם הנברנים, הדמויות שומעות צרחת מוות מבעיתה עולה מתוך החדר במערב. לאחר
שהשרצים נקטלו או ברחו, הדמויות מסתערות לחדר הצדדי - חדר אחסון הרוס מלא בחפצים
שבורים, ובארון שמישהו ניסה לשווא להתבצר בתוכו, ורואות גופה מרוטשת על הרצפה -
הגופה של לא אחר מראל'גיר, בנו של רב המשרתים של הסוחר סיל'גורן, כאשר דמות
אימים של גופה מהלכת עסוקה בלכרסם את הבשר שלו, שעודו חם ומפרפר. המת
החי חש בדמויות ומסתובב לעברן - מגלה דמות מושחתת ומרוטשת לגמרי, שעדיין לובשת
קרעים של שריון ומדים פשוטים של שומר במקדש ארבע ההשתקפויות; היצור תוקף בטפרים
הנגועים שלו ומפעם לפעם גם בנשיפה של צחנה נגועה ברקבון ומחלה, שמסבה נזק כבד
וגורמת לחולשה. הקרב
קשה מאד, והדמויות סופגות פגיעות שמעמידות אותן בסכנה - בעיקר את ראנ'סיל הפעם -
אבל בסופו של דבר, בכוחות משותפים, הן מצליחות להפיל את הגופה המהלכת ולקצוץ
אותה די הצורך כדי שהיא תקרוס ותפסיק לנוע. קאל'ריס בוחנת את השרידים - ומזהה
בוודאות גבוהה למדי את טוראי אל'טרוס מרשימת הבוגדים של סרן קוריל. קאל'ריס
מביטה בגועל בגופה של ראל'גיר, שהיא מזהה אותו היטב למרות המצב הנוראי שלו.
ראנ'סיל, שמבינה שכנראה היא תתקשה לגבות את התשלום שלה מ'המעסיקים' שלה, מחליטה
לספר את רוב הסיפור על 'העבודה' שקיבלה לקאל'ריס (ולוותר כך באורח סופי ורשמי על
הכוונה לכייס ממנה את הבקבוקון של הצבע הצהוב הדארנידי). קאל'ריס ממלמלת כמה
דברים לא מחמיאים בכלל על סיל'רון, אבל מחליטה להמשיך אל תוך האפלה של המסדרון
כדי לחפש אותו ולהבין מה קורה כאן. בהמשך
המסדרון, קורות העץ חורקות באיום מתחת לרגלי החבורה, והלאה משם הן מוארות באור
מהבהב מוזר שמבליח ודועך עליהן לסירוגין. בהמשך, ליד הקיר המזרחי מסתמנים שלושה
כדים גדולים וסדוקים, ומולם צורה של דלת הקיר המזרחי. בדיקת
אבחנה מוצלחת של הדמויות מזהה נברן נגוע במחלה שאורב בתוך אחד הכדים, אבל לא את
הסכנה שעל הרצפה - כאשר קאל'ריס צועדת כדי להתקיף אותו (הדמויות בחרו להתעמת
עם הנברן, ולא להתרחק מהכדים על-ידי הליכה בצמוד לקיר המערבי של המסדרון),
הרצפה - במקום בו היא הבהיקה קודם - נבקעת לה מתחת לרגליים וכמעט מפילה אותה אל
תוך מפלס תחתון מלא במיים מחושמלים ומלאים ריחושים של חרקים. קאל'ריס
מצליחה להתאזן ברגע האחרון ולהמנע מהנפילה; הנברן מזנק עליה מתוך הכד, אבל
ראנ'סיל אורבת לו בצללים ובשתי התקפות מוצלחות, קורעת אותו לשניים. שלושה נברנים
קטנים שארבו בחשיכה בין הכדים שומעים את צווחת המוות שלו, ומעדיפים להעלם לאפלה
ולהתרחק מהדמויות. בשניים
מהכדים יש רק אבק ושרידי עצמות ישנות; בכד השלישי, לעומת זאת, הדמויות מוצאות
אבן יקרה פשוטה - גארליט קצוץ צהוב-שחור (שווי של 125 באן). הדלת
בקיר המערבי נעולה במנעול מסובך מאד, וכנראה גם ממולכד. הדמויות,
ששומעות הדים מטרידים מהמשך המסדרון, מחליטות שלא להתעסק איתו כרגע. החבורה
מבחינה בשני כני לפיד לאורך המסדרון, שפעם כנראה זהרו באור כחול והכילו כישוף
כלשהו; אבל מישהו עיקם ושבר אותם בגסות, וגם מרח עליהם קשקושים מוזרים בסגול
חולני. התקלות סופית מהחדר
הגדול בקצה המסדרון עולות יבבות אימה של מישהו שכבר אין לו כוח לצעוק, ונהמה
נמוכה ורעבתנית שדומה יותר מדי לקולות שפלטה הגוויה המהלכת שהדמויות נלחמו בה
קודם. החבורה
מתקדמת בזהירות קדימה, ומוצאת את עצמה בפתח של אולם קטן בצורה טרפזית, שבאמצע
הקיר הצפוני שלו במה קטנה עליה יש פסל של כוהנת יפיפיה - שהושחתה בלא היכר; ארשת
הפנים שלה התעוותה והפכה ספק אנושית, עם שפתיים נוזלות משהו מגעיל שנוטף על
השדיים שלה; וצמחים ארסיים בוקעים מהקיר סביבה ומטפטפים נוזל מאוס גם הם;
האצבעות שלה נצבעו באדום וקיבלו צורת טופרים, ועוד. לפיד
מכושף כחול, באחד הקצוות של החדר, עדיין דולק באור חלש מאד - אבל נראה שהאור
הולך ודועך, ועומד לכבות סופית בכל רגע; ליד הלפיד, מכורבל סיל'רון הרועד
והמיבב, ועל הבמה מתנודדת גופה מהלכת נוספת, נעה עם צוואר שבור, אבל עוטה עדיין
שריון וחלקי מדים מפוארים יותר של משמר המקדש; ונושאת עליה חרב דו-ידנית חלודה,
שהקצוות שלה מאירים באור אדום חולני. הדמויות
מנחשות נכון, שזה כנראה סרג'נט טל'פין, ה"בוס" של טוראי אל'טרוס. באחד
הצדדים הרחוקים של החדר, המשך המסדרון נחסם במפולת אבנים, שהרחק מאחוריה עולות
עוד נהמות ורחשים, כאילו גופות מהלכות נוספות - הרבה מהן - שורצות שם. נראה
ששרידי האור הכחול בלפיד מונעות מהגופה המהלכת להתקרב לסיל'רון - אבל האור הולך
ודועך. קאל'ריס
רוטנת שהיא כנראה תתחרט על זה, אבל מגיחה קדימה ויורה בגופה המהלכת חץ שפוגע
פגיעה קריטית - פגיעה שרחוקה מלהיות קטלנית נוכח כוח הסבל העצום של האל-מת, אבל
מספיקה כדי להסב אותו מסיל'רון ולגרום לו להתנודד לעבר קאל'ריס; אגב כך הוא
נוהם, ובנהמה שלו יש עדיין מילים: היצור חוזר ואומר משהו על "תיבה צהובה.
שלי, שלי..." סיל'רון
מתנשף ומיבב משהו כמו "קאל'ריס?! אבא שלח אותך! הצילו! הצילו! הוא רוצה
לטרוף אותי!" היצור
סוגר על קאל'ריס לפני שהיא מספיקה לירות עוד חץ; ראנ'סיל מגיחה מהצללים ופוגעת
בו פגיעה קשה נוספת עם דקירה כפולה מאחור; והקרב נפתח. הגופה
המהלכת המשוריינת של טל'פין 'ויתרה' על התקפות הטפרים הנגועות לטובת התקפות בחרב
אדירה, כולל שריד עמום לתמרון נשק פשוט מפעם לפעם - מה שגורם לה להתקיף באיטיות
ובכבדות יותר מהיריב הקודם, אבל כל פגיעה מסבה נזק כבד מאד, עד כדי כך שגם לוחמת
כמו קאל'ריס יכולה להתמוטט משתי פגיעות חזקות יחסית, בוודאי אם אחת מהן קריטית. קאל'ריס
לוחמת בכל כוחה, בולמת פגיעה קריטית אחת; אבל סופגת פגיעה נוספת, מפעילה שוב את
טבעת הריפוי שלה כדי לא להתמוטט, ולאחר מכן סופגת עוד פגיעה, שמשאירה אותה עם
נקודות פגיעה בודדות; ראנ'סיל נפגעת גם היא, מה שהופך את הקרב למותח וקרוב מאד
לסכנת חיסול של החבורה - בעיקר אם היצור ישרוד מספיק זמן כדי לגמור את ההשהיה על
הנשיפה שלו ולהפעיל אותה פעם שניה. בסופו
של דבר, הדמויות - ממש על סף תבוסה - מצליחות להנחית מספר פגיעות מדוייקות
שממגרות את היצור המשוריין; ובכך למעשה 'טופל' השם האחרון והבכיר ביותר ברשימת
השומרים הבוגדים של סרן קוריל. על
שרידי הגופה המהלכת, הדמויות מוצאות ארנק מלא במטבעות כסף נוצצות; מדליון תכול
נוצץ עם סמל אנ'מירי וכוח קסם חלש (2+ לגלגולים נגד התשה, 5+ לנקודות פגיעה ),
מפתח ופתק קרוע ומוכתם מדם, עליו כתוב: "במקום
הרגיל. אל תתחכם, אם אתה לא רוצה לגמור כמו הפייטן הטמבל ההוא. זוכר אותו?" סיל'רון
המתייפח (ולא בגלל החבר/בן לוויה שלו שמת מוות נורא) מנסה בהתחלה לגמגם 'עד כמה
הוא שמח לראות את קאל'ריס', ומנסה לספר סיפור ש"הם סחבו אותי לכאן, זו היתה
מלכודת". קאל'ריס
חוקרת אותו בנוקשות לגלגנית, בלא להזכיר שהיא יודעת שהוא שכר את ראנ'סיל לכייס
אותה; היא מצליחה, בין בכי לגניחה, להוציא ממנו רשימה ארוכה של חובות שהוא חייב
לנושים שונים, כאשר סיל'רון שב וטוען בעקשנות ש"בסך הכל רצה לגבות משהו
שהוא שילם עליו", ו"שאת הכל, הכל עשה בגלל שהוא מאוהב", כאשר הוא
ממלמל ושוב ושוב על הליידי ריי'נואורין היפיפיה, אשת החברה הגבוהה, שהוא רוצה,
הוא חייב להפוך אותה לשלו. החקירה
נקטעת במהירות, כאשר שרידי האור הכחול בלפיד בפינה דועכים; המתים מעבר למפולת
רוחשים, ומתחילים לנסות לחפור את דרכם פנימה. הדמויות נסוגות במהירות; בדרכן
החוצה הן בודקות את הדלת הנעולה, ומגלות שהמפתח של טל'פין פותח אותה - אבל בפנים
יש רק חדר אחסון קטן, עם מה שנראה כמו ארגזים הרוסים עם מטילי ברזל חלודים, כדים
שבורים ומיטה ישנה ורקובה. הדמויות
חוששות להתעכב בחדר כדי לערוך בו חיפוש מדוקדק יותר - מחשש שהמתים החיים יבואו
בעקבותיהן ויתקעו את החבורה העייפה בחדר בלי מוצא. לכן, הן נסוגות הלאה, אל מעבר
למלכודת הרצפה השבורה ולעבר הכניסה - הדלת החיצונית אכן ניתנת לפתיחה בקלות
מבפנים - והחבורה נמלטת אל הבטחון היחסי של האוויר הפתוח; נראה שהמתים החיים לא
באים אחריהן, ולא מגיעים או מנסים לפתוח את דלת היציאה מבפנים. סיל'רון
מיבב ובוכה, ושב ומפציר בקאל'ריס להבין שעשה הכל 'למען האהבה'; ראנ'סיל מתערבת,
וגובה ממנו את שארית התשלום שלה - נראה שגם אם המלאכה המקורית לא בוצעה, היא
עדיין עזרה להציל את החיים העלובים שלו. קאל'ריס, מצידה, אומרת לראנ'סיל שהיא רוצה
להגיע בלא דיחוי אל אביו של 'התכשיט', הסוחר סיל'גורן - שקאל'ריס מהרהרת שעכשיו
יהיה חייב לה טובה כפולה ומכופלת. ראנ'סיל,
שרוטנת על כך ששוב הסתבכה בצרה צרורה, הרבה מעבר למה שרצתה כשקיבלה עליה 'עבודה
פשוטה', אומרת לקאל'ריס שהיא תוכל למצוא אותה בפונדק. סיל'רון
הגונח וראנ'סיל נעלמים בחשיכה; וקאל'ריס הולכת להזעיק את משמר המקדש וליידע את
סרן קוריל לגבי מאורעות הלילה. תם ולא נשלם... |
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
חזרה אל אינדקס הקמפיינים של
מלסטרה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.