פרק 3: הכל נשאר במשפחה
חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה
|
פתיחה: סרן ראל'דוריון חוקר קאלריס
וקאריול המותשים סוחבים את טל'אורין חסרת ההכרה דרך מנהרות אפלות ומוצפות. בסופו
של דבר מצליחים להגיע אל פתח המנהרה דרכו נכנסו אל המערות שמתחת לבסיס 'כת האף
הצהוב', כשהם מטונפים ומותשים עד אימה. באור
הבוקר המוקדם, מתחם השוק המאולתר מחוץ לבסיס 'האף הצהוב' ריק; וגם הזקיפים של
הכת נעלמו; אבל קולות נשמעים מלמעלה, סמוך לפתח הראשי שהוביל למגורי הכת; קולות
של גברים משועשעים - ואחד מהם מוכר היטב לקאלריס. קאלריס
מתגנבת לאורך המדרגות שעולות ל'רחבת השוק' שלפני השער, ורואה בערך עשרה שומרים
ממשמר העיר (המשמר הירוק), כולם אנשי משפחת ואר-דלגליר, ובראשם לא פחות ולא יותר
מאשר ארוסה הלא אהוב, הקפטן ראל'דוריון ואר-דלגליר. מסתבר,
שאנשי המשמר הירוק אסרו את כל אנשי הכת שנמלטו בבעתה מהטבח בפנים, כבלו אותם
באזיקים ומתכוונים להוליך אותם למעצר, בעוון שוטטות, קטטת דמים, רקיחה ושימוש
בחומרים אסורים וכנראה גם הפעלת קסם אסור. ארוסה של קאלריס אומר בבוז לאנשיו,
שבערב הוא יחליט את מי מהניצולים להשאיר במאסר ואת מי "להשליך חזרה לרחוב
כדי שיוכל לחזור לקבץ נדבות". הניצולים
של אנשי הכת הצהוב נראים בהלם מוחלט, חלקם פצועים וחלקם מיבבים בשקט, אבל אנשי
המשמר הירוק לא לוקחים ברצינות את הדברים שלהם - ממה שקאלריס מבינה, ארוסה אכן
שלח כמה שומרים לסייר בפנים, והם נתקלו בגופות מרוטשות של אנשי הכת, אבל היצורים
המפלצתיים נעלמו בלי להשאיר (כמעט) שום שריד, מה שמשכנע את השומרים שאנשי הכת
ניסו איזה משהו מעל למידתם, הסתממו ושחטו זה את זה; ראל'דוריון, בקול משועמם
מאד, מכתיב משהו בנוסח הזה ללבלר שלו, ומורה לסגור את החקירה, באורח שיאפשר לו
"להגיע למקום פחות מסריח ולשתות איזו כוס או שתיים". קאל'ריס
מחליטה שלא להתגלות ולא להתערב (בעיקר לאחר שהיא מבינה שהמשמר - שממילא לא שייך
למשפחה שלה ואין לה כוח לצוות עליו) לא מתכוון לטבוח את האסירים, אלא פשוט לקחת
אותם למאסר ליום או יומיים. לאחר שהשומרים מסתלקים וגוררים משם את האסירים
ההלומים והבוכים, קאלריס נכנסת לרגע ומציצה למבוך המנהרות של כת האף הצהוב -
הפעם דרך הכניסה הראשית; גם היא לא שומעת שום הד לנוכחות של המפלצת העצומה או של
השרצים האחרים - רק חשיכה, ודממה כבדה מלאה בריח של מוות. קאלריס
משיגה בקלות עגלה בכדי להעלות עליה את טל'אורין, והחבורה עושה את דרכה באיטיות
אל רובע המקדש הגדול של העיר, שם נמצאים מגוריה של קאלריס, בבית קטן לא הרחק
משוק הגשר. כאשר
טל'אורין מתעוררת, הדמויות מנהלות ויכוח על המאורעות בבסיס הכת הצהוב ומי אחראי
להם; ומה היו היחסים בין המפלצת הגדולה שנראתה כמו ספק אישה נמסה למחצה וספק גוש
מזעזע שזוהר בצהוב ארסי, לבין אומן העור העיוור שהדמויות הרגו; והאם מדובר בסוג של
גוש חסר תבונה שזומן בידי מישהו; מסטרמיינד או משהו באמצע. מהומה ברובע ארבע ההשתקפויות עד
שהחבורה מגיעה לרובע ארבע ההשתקפויות, עומדת שעת צהריים. מיד
כאשר העגלה שקאל'ריס שכרה עוברת את הגשר הגדול ונכנסת לרובע (כך שחומת המקדש
מסתמנת מולה, וששוק הגשר מופיע לצידה, ומעליו 'תצפית העורב' הידועה לשמצה,
שאפילו בצהריים מוקפת ערפל), אפשר להבין שמשהו לא בסדר ברובע - או לפחות -
הרוחות בשוק ולידו סוערות מאד. הדמויות
רואות אנשים מהשוק, מהסוחרים הקטנים ובעלי הדוכנים, ועד פועלים, ואפילו השיכורים
והקבצנים המקומיים, מתגודדים בחבורות, רבים מהם רגוזים וצועקים; לאחר עוד רגע,
מתגלה שהסד ברחבה ליד השוק, שקאל'ריס לא ראתה אותו בשימוש עד כה ולו פעם אחת
בשנה שהיא נמצאת ברובע, 'מאוייש' בגבר חבול וגונח, שאנשי הרובע מידים בו 'מכל
טוב' של ירקות רקובים וביצים סרוחות, כאשר הם צועקים מילים כמו 'גנב', 'בוגד'
ו'נחש'. כאשר
קאלריס מתקרבת, האיש נאנח ומנסה למלמל שהוא לא אשם; הוא לא ידע שום דבר על
המזימות של הליוטננט. קאל'ריס
מזהה במעורפל את האיש, למרבה ההפתעה, כאחד משומרי המקדש הכחול. השומרת
- גם היא אחת משומרי המקדש - שמוצבת ליד הסד, בתחילה עויינת מאד לחבורה ולא רוצה
לדבר עם קאל'ריס, מלבד להעיר לה בלעג שמפקדת משמר המקדש 'חמה' עליה. החבורה
מצליחה להפעיל מעט כריזמה ולשכנע את השומרת לדבר קצת (למרות שהיא מבקשת מקאל'ריס
'לא לספר שהיא אמרה לה דברים, או שהיא תהיה בצרות' - כנראה מול מפקדת משמר
המקדש). הדמויות
שומעות - לא בפירוט רב מדי - שקרו דברים ברובע ביומיים שקאל'ריס לא היתה כאן;
חבורה שלמה במשמר, לרבות הסגן של סרן קוריל, התגלו כ"קן צפעונים
בוגדים" שגנבו סחורות מהמקדש ומכרו אותן ו"לא כולם הסכימו ללכת
בשקט". השומרת
גם מציינת ("אבל שוב, לא שמעתם את זה ממני!") שהארועים עוד יותר
חמורים: אחת מכוהנות המקדש התגלתה כבוגדת שעבדה עם חבורת הגנבים, ובמהומה בלילה,
דקרו את הכוהנת הראשית של המקדש, המראה הראשית לאנ'קוריאל - היא תתאושש מהפציעה,
אבל מצב הרוח שלה, ושל מפקדת משמר המקדש לא פחות ממנה - גרוע מאד; בעיקר כי כל
המהומה והבזיון קרו כאשר היו אורחים במקדש. בהמשך, החבורה תגלה ש'האורחים' עליהם מדובר הם לא
פחות מאשר אלאנדרין קור-אבאריל הצעירה בכבודה ובעצמה, שלפי אחת הגרסאות
"היתה מלווה בטבחית האישית שלה ובשני פלדינים שומרי ראש'. מהמידע שהדמויות מקבלות, ברור למדי שיש יריבות עזה
בין הנהגת המקדש לבין בתו של לורד אבאריל, והאחרונה כנראה תשמח לנצל את הארועים
המצערים כדי להכפיש את הכוהנת הראשית ואת מפקדת המשמר שלה ברבים. קאריול
נעשה חולמני ובוהה במבט מטופש מרגע שאלאנדרין מוזכרת; טל'אורין רוצה לברר היכן
נמצאת בתו של הלורד שהמשפחה שלה עצמה משרתת אותו, אבל נאמר שאלאנדרין והמלווים
שלה יצאו מהרובע בליל הארועים (שלשום) - אולי כדי לרדוף כמה מהגנבים ואולי למטרה
אחרת, ולא נראו מאז. מהומה
נוספת עולה כעת מהרחוב הראשי, והדמויות הולכות לראות מה קורה שם. שני
שומרים ממשמר המקדש מוליכים, לא בעדינות, משפחה אומללה שכנראה מגורשת מהרובע
ברגעים אלו - אבא מבוגר, נער בן שש-עשרה לערך וילדה בת עשר, כולם חבוטים או
מכוסים בחלקי פירות רקובים וביצים סרוחות שהקהל מידה לעברם, ומנסים להחזיק את
הצרורות המעטים שהתירו להם לקחת. המבוגר
מנסה למלמל מפעם לפעם שזו טעות, זו עלילה מרושעת, וסופג דחיפות וצעקות מהשומרים
שעוד מילה אחת, והם יעזבו ויפקירו אותו ואת הילדים המסריחים שלו להמון, שאכן
מפעם לפעם מנסה להתקרב באיום; האנשים מסביב מחרפים ומגדפים, צועקים 'בוגדים',
'צפעונים', ודברים גרועים יותר. הנער,
שנראה שספג כבר מכות ובעיטות, קטטוני כמעט לגמרי, מחבק את כלי העבודה שלו ונועץ
את העיניים ברצפה כדי לא להביט בקהל; רק הילדה הקטנה מעזה להשליך סביב מבטים
מתריסים ולצעוק בחזרה: "אחותי
היתה יותר טובה מכולכם! יום אחד אני אהיה עוד יותר חזקה מנל'ריס, ואני אחזור
לכאן ואהרוג את כולכם! את כולכם, אני נשבעת בכל ההשתקפויות!" הדמויות
צופות בארוע, בלי להתערב יתר על המידה, בעיקר כאשר ניכר שהשומרים, למרות
הריטונים והאיומים, אכן מרחיקים את האמון ומתכוונים להביא את המשפחה המגורשת,
שלמה ובריאה יחסית, אל מחוץ לרובע. מגוריה של קאל'ריס לאחר
הארועים האלו, החבורה מגיעה סוף-סוף אל מגוריה של קאלריס. בית
המגורים שהוענק לקאל'ריס, שימש לפניה משפחה של סוחר שהיא מעולם לא הכירה - הם לא
היו שם מזה לפחות שנה כשקאל'ריס קיבלה את הבית. בה
בית קטן שבחזית שלו עוצבה - באורח זר למדי למה שמקובל באיזורים האלו - שורה של
קשתות; רובו זו קומה אחת עשויה אבן, עם קומה שניה מעוגלת קטנה בהרבה, שם נמצא
חדר השינה של קאל'ריס עצמה. יש
לבית גם חצר, עם כמה תרנגולות, עגלת משא ישנה וכמה סככות של בעלי-מלאכה שהתקינו
הבעלים הקודמים של המקום. בבית מועסקים כעת שני משרתים - השרת האישי של קאל'ריס,
שהוא השריד היחיד מהפמליה המנופחת יותר שאביה שלח איתה בהתחלה; ומשרתת זקנה
ורטנונית מבני הרובע, שעושה את העבודות הפשוטות והמלוכלכות יותר. המשרת
של קאל'ריס מברך אותה בקידה ושואל לשלומה ולקורותיה, אם כי הוא מגלגל עיניים ונראה
תמה לגבי האורחים שלה; הוא גם מוסר לה שמישהו מהחצר של הסוחר סול'גורן (ידיד
ותיק של אביה, ואיש קשר חשוב שלה ברובע) הגיע ואמר שסול'גורן 'דורש בשלומה'. קאל'ריס
מצווה עליו להכין חדר לאורחת הנכבדה שלה - בת אצולה 'מהכפר'; לדאוג שמרפא יבוא
להציץ בה, ולשכן את בן-הלוויה הנוסף שלה (שהיא נוקטת לגבי מעמדו לשון מעורפלת -
לא משרת, אבל לא בהכרח גם אורח מכובד). קאריול,
מצידו, לא ממש מבחין בדקויות - הוא מתלונן שהוא גווע ברעב, וקאל'ריס מבטיחה לסדר
את העניין. בזמן
שכל ההתדיינות נערכת, טל'אורין שוכבת בעגלה, ונדמה לה שהיא רואה התרחשות נוספת,
שכל האחרים מתעלמים ממנה. גבר
ואישה יוצאים מפתח צדדי של הבית, במקום בו יש שביל ישן שעובר בין המשוכות; הם
נראים מבוגרים יחסית ומהודרים; הגבר מחזיק חבילה גדולה, והם מתווכחים וצועקים זה
על זה. האישה אומרת משהו על זה ש'סיבכת אותנו'; והגבר אומר משהו על עסקה - אבל
טל'אורין נכשלת בבדיקת ציתות, ולא מצליחה לשמוע יותר מזה. הדבר
המוזר הוא, שאף אחד מהאחרים לא שם לב לויכוח (וכאמור, בדיקה פשוטה היתה מעלה
שלקאל'ריס אין משרתים שנראים כך); וכאשר טל'אורין אומרת משהו לקאריול וקאל'ריס
בנידון, הם מביטים בה בתמיהה - הם לא רואים אף אחד ליד הדלת הצדדית והשביל הישן. טל'אורין
מושכת בכתפיה ואומרת משהו כמו 'טוב, כנראה שאני הוזה' - ולא מתייחסת יותר אל
העניין או מנסה לחקור אותו. הדמויות
זוכות סוף-סוף למנוחה במקום מוגן ונוח; קאריול מתחיל עד מהרה לנחור, אחרי שטרף
את המזון שהוגש לו; קאל'ריס הולכת לנוח, לא לפני שהיא שולחת משרת אל התכשיטן
המקומי, בנסיון מוצלח להחליף את הגארליט הקצוץ שמצאה באבן בורניט באיכות שווה
(ולאחר מכן, אחרי שהיא נחה כמה שעות, והמשרת חזר עם האבן המוחלפת, היא מתחילה
לעבוד על שיוף הבורניט לצורה של "בורניט יוקד" (1+ לכל נזק פיזי
שהדמות שבנשק שלה שובצה האבן גורמת). טל'אורין,
לאחר שינה של כמה שעות, מתעוררת חזקה ועירנית יותר לקראת הערב, משקיעה זמן
בלקרוא את הניירות המוזרים שעוסקים בחישול 'חרבות דרקון' שמצאה, ומגלה שרובם
הרבה מעבר ליכולת הבנתה - מלבד חלק שעוסק בחישול 'רפליקות' פשוטות וזולות יחסית
של החרבות הנדירות האלו - וגם אלו דורשות חומרי גלם יקרים מהרגיל; מסובכות יותר
מחישול נשק בסיסי מעוצמה ראשונה, ודורשות עזרה של תכשיטן ביציקה וטיפול בנחושת
מועשרת בקסם או פתיתים זוהרים, שיש ליצוק אל תוך הלהב כדי ליצור את העיטורים
המיסטיים שלו. בשעה
מאוחרת יותר, כאשר טל'אורין (שמתקשה לחזור למיטה אחרי שישנה כל היום) בוחנת את
סככות בעלי המלאכה הנטושות (אבל עדיין מתוחזקות באורח בסיסי) בחצר, היא חשה
שעוקבים אחריה. מרחק-מה
מהגדר של החצר הצדדית, על השביל הישן שעולה לגבעה האפלה שמעל לשוק הגשר, יושב
מישהו בעל מראה מפוקפק למדי - אולי קבצן או שיכור ואולי משהו אחר - וצופה בה,
כשהוא תופס וזורק מפעם לפעם משהו ביד שלו. טל'אורין
מחליטה ש"לא כדאי לדבר עם אנשים מפוקפקים כאלו", וחוזרת אל תוך הבית. מפקדת משמר רושפת אש בשעה
מאוחרת יחסית בערב, עולה רעש גדול מהחצר, חבורה של אנשים מתקרבת בהילוך מהיר
ומאיים, באורח שגורם לדמויות לקחת מהר את כלי הנשק שלהם. לאחר
רגע, אגרוף הולם בדלת הכניסה בעוצמה, והקול הזועם במיוחד של קפטן קוריל, המפקדת
שתומת העין של משמר המקדש, צועק לקאל'ריס לפתוח את הדלת מיד, לפני שהיא תפיל
אותה. מפקדת
המשמר נכנסת פנימה, שופכת אש וגופרית. היא
מטיחה בקאל'ריס בלעג, ששנה היא מתלבטת לה בין הרגליים ומנסה לטעון שהיא יותר
מצעצוע שאבא שלה השליך לרובע הזה, ובפעם היחידה שבאמת צריכים אותה, היא נעלמת. קאלריס
מנסה להצטדק ולטעון שרדפה אחרי רוצח אכזרי ברובע אחר, אבל קפטן קוריל לא נראית
מתרשמת. היא
פולטת בכעס תקציר לא מסודר של הארועים במקדש, כולל העובדה שהמראה הראשית נדקרה
בידי בוגדת, והתגלה 'קן של צפעונים בוגדים' במקדש עצמו - ולמרבה הכעס, הדבר קרה
כאשר הליידי אבאריל הצעירה, שאותה קוריל מכנה בשלל כינויים לא מחמיאים, נכחה שם;
והיא תנצל זאת כדי לתכך ולפגוע במקדש - היא והאבא המטונף שלה. העניין
מסתבך עוד יותר, כאשר קאל'ריס נשאלת מי האורחת שלה, ולמרות שהיא מנסה להחליק זאת
כ"בת אצולה מהכפר" טל'אורין - באורח שנראה על-פניו מאד לא זהיר (בלשון
עדינה), מכריזה על שמה ושם משפחתה, שהם משרתיו הנאמנים של לורד אבאריל. קוריל
רותחת מזעם, ותוהה האם קאל'ריס הצטרפה לאויבי המקדש; קאל'ריס רותחת על טל'אורין,
ומנסה לצמצם את הנזק ככל יכולתה, כשהיא שואלת שוב ושוב האם היא יכולה לעזור
למשמר המקדש איכשהו. קוריל
אמנם מטיחה בקאל'ריס שהיא לא בוטחת בה, ועוד פחות מזה באבא שלה שתיכך להכניס
אותה לכאן, ובמשמר הירוק בכלל; אבל נראה שהצורך שלה גדול מדי, והיא בסופו של דבר
מתרצה להעביר לקאל'ריס נייר עם שרטוטים גסים של פנים של ארבעה גברים, שליד כל
אחד מהם שם והדרגה שלו לשעבר במשמר המקדש. מפקדת
המשמר אומרת שבכל השרצים האחרים כבר טיפלו - חלקם נהרגו (היא מעמעמת בכוונה האם
בידי שומרי המקדש שנותרו נאמנים, או דווקא על-ידי האורחים ששהו במקדש...), חלקם
נזרקו לסד או כבר גורשו מהרובע, אבל ארבעת הבוגדים שמתוארים בנייר הזה עדיין
מסתובבים חופשי, ויש לה סיבה לחשוד שלפחות חלקם עדיין ברובע, כנראה ביחד עם
סחורה גנובה. קפטן
קוריל אומרת לקאל'ריס שאם היא רוצה להביא קצת תועלת, שתלכוד את האנשים האלו ואת
הסחורות הגנובות - עדיף כמובן בחיים, אבל "היא לא תכעס" אם הללו ינסו
להתנגד בכוח ואגב כך 'יקרה להם משהו מצער, כמו הפרדת ראש הבוגד המכוער מהכתפיים
הארורות שלהם" בנוסף
לכך, מפקדת משמר המקדש אומרת לקאל'ריס להעביר בלא דיחוי אזהרה חריפה לסוחר העשיר
סול'גורן - אחד מנכבדי שוק הגשר, שהיא יודעת יפה שהוא חבר טוב של אביה של
קאל'ריס, ומי שעזר לו לארגן את המינוי שלה כ"ליוטננט המשמר הירוק" של
הרובע. קפטן
קוריל נוהמת שכדאי מאד שסולגורן ידע שהיא לא בוטחת בו; היא חושדת בו שהיה בקשר
עם הגנבים, והיא לא קונה את ההצטדקויות שלו - היא צריכה רק שמץ חשד שהוא מעורב
במשהו מסריח, כדי לדאוג שהוא יסיים רע, אפילו רע מאד. לאחר
שקפטן קוריל מסתלקת כמו רוח סערה ואנשיה הולכים אחריה, קאל'ריס נוזפת בכעס
בטל'אורין, ותוהה עד כמה טפשה היא יכולה היתה להיות, כדי להכריז בכזו צורה שהיא
באה מנחלות אבאריל, ולהבאיש את ריחה של קאל'ריס עוד יותר אצל מפקדת המשמר של
המקדש. טל'אורין מצטדקת, ובסוף ממלמלת שאולי היא אכן שגתה בגלל אי היכרות עם
המצב הפוליטי (וקאריול ממשיך לנחור בחדר למטה, לא מודע בכלל למה שקרה). הערת השה"ם: שתי דמויות השחקן,
קאל'ריס וטל'אורין, מתחרות ביניהן בנסיון להפוך את קאריול למלווה האישי של אחת
מהן, בעד הצעת שכר נדיב ומעמד (אצל קאל'ריס - במשמר הירוק; אצל טל'אורין - בבית
האצולה הזוטר שלה). קאריול לא אדיש להשוואה של הסכומים
שמוצעים לו, אבל בסופו של דבר נוטה לכיוון טל'אורין: בהתחלה נראה, שהוא מושפע
בעיקר על-ידי כך ששירות של בית אצולה נראה לו כדאי יותר מאשר שירות במשמר הירוק,
ואולי כי (הגם ששתי דמויות השחקן הן נשים יפות מאד) הוא נמשך לטל'אורין יותר -
בהמשך מתברר, שמה שמאד קוסם לו זה שירות של בית שנמצא בנחלות אבאריל, מה שיציב
אותו בקרבה או בסיכוי טוב יותר לפגוש ולהרשים את אלאנדרין קור-אבאריל, עליה הוא
חולם כבר שנים; והוא מנסה לברר מול טל'אורין כמה היא מכירה או יכולה להזדמן
לקרבתה של אלאנדרין). ביקור בביתו של הסוחר האמיד סול'גורן בבוקר
המחרת, החבורה מתפצלת לכמה שעות. טל'אורין
לוקחת איתה את קאריול לטיול לעיר העתיקה - היא רוצה להגיע לגילדת האורגים ולבקר
שם מכר של סבתא שלה, לדאוג לקאריול לבגדים יפים (או 'יצוגיים'?) יותר שיהלמו את
החוזה העתידי שלו כבן-לוויה של בת למשפחת קור-אנרל; וגם לשלוח מכתב דחוף לסבתה
בנחלות אבאריל (במקום שיש בו גישה לציפורי דואר), כדי לעדכן אותה בהתפתחויות. קאל'ריס,
לעומת זאת, מנצלת את הבוקר כדי לקפוץ לביקור בביתו של הסוחר העשיר סול'גורן,
ידידו של אביה, כדי להעביר לו את המסר של מפקדת המשמר וגם לנסות להתייעץ איתו -
הוא אדם מקושר למדי, כך שקאל'ריס מקווה שהוא יוכל לספק לה מידע על הגברים
המבוקשים או לפחות כמה מהם. סול'גורן
גר בקצה השני של השוק, בבית שנראה כמו גרסה גדולה ומהודרת בהרבה של הבית של
קאל'ריס (גם הוא עם העיצוב הזר יחסית של שערי קשתות). קאל'ריס ביקרה שם פעמים
רבות, והיא מכירה היטב את סול'גורן, את רעייתו - גבירה קולנית למדי ששערה צבוע
לצהוב, ותמיד בטוחה שקאל'ריס 'לא אוכלת טוב מספיק, וזקוקה לארוחה טובה'. את
בנו הבכור של סול'גורן קאל'ריס מכירה פחות - הוא כבר אינו מתגורר שם; הוא פתח
קריירה משל עצמו במשמר הירוק, אבל ברובע אחר של העיר. לעומת זאת, את הבן הצעיר
סיל'רון קאל'ריס מכירה היטב ולא מחבבת בכלל - צעיר מפונק, ש"עובד קשה"
בבזבוז הכסף של אבא שלו, והגיעו לאוזניה שמועות על חובות שהוא יצר ועוד. עיקר
אי-החיבה בינו לבין קאל'ריס נובע מאירוע ישן, שבו סיל'רון ניסה 'להתחיל' איתה,
ו"לא ממש קיבל בהבנה את התשובה 'לא'" - ומאז הוא נוטר לה טינה, או
גרוע מזה. קאל'ריס
מתקבלת בכבוד רב בידי המשרתים של סול'גורן, ובהמשך גם בידי רעייתו הנכבדה,
שכרגיל בטוחה שקאלריס זקוקה לארוחה טובה ומזינה. לעומת זאת, קאל'ריס מבחינה
בזוית העין בסיל'רון, שמסתודד עם צעיר נוסף בבגדים יפים, אבל פשוטים יותר (מבירור
עולה שזה אחד מבניו של רב המשרתים - והמפוקפק ביותר מביניהם). השניים
מביטים בקאל'ריס ומתלחשים; קאל'ריס לא מצליחה לצותת ולהבין את דבריהם מעבר לכל
הרעש בחצר. זמן
קצר לאחר מכן, קאל'ריס מובלת את הטרקלין המפואר, שם מחכה לה סול'גורן בכבודו
ובעצמו: אדם מבוגר ושמן, כולו מבושם, עם ראש מקריח כמעט לגמרי ושפם עבות וגדול. לאחר
דברי נימוסין, כיבוד ולגימת מעט יין ("תרצי אנ'מירי חיוור או פארילי אדום
ועמוק?"), מתחילה שיחה עניינית יותר. סול'גורן
מגחך למשמע האזהרה החריפה של מפקדת משמר המקדש, אותה הוא מכנה בלעג "הדרקונית
שתומת העין", שהוא רגיל לאיומים ו'נשיפות האש' שלה, ומעיר בלעג שהוא מקבל
אזהרה כזו לפחות פעם בחודש. הוא מגחך גם על עניין הגניבות במקדש - ובעיקר על זה
שחצי רובע יודע על זה כבר שנים, וכמה מביך שהכוהנות במקדש מגלות את הסיפור ברגע
הכי גרוע מבחינתן (הוא אומר משהו על תככים ומאבקים בין הכוהנות הכחולות לבין
עצמן, עניין שהוא לא מבין בו הרבה). מעבר
לזה, הוא אומר לקאל'ריס שככה זה תמיד; אנשים שמשלמים להם מעט מדי, תמיד מוצאים
דרך להשלים הכנסות - זו דרכו של עולם. בין לבין, קאל'ריס שמה לה להתנהגות מוזרה של אחד המשרתים
- נער מטבח גבוה ומגושם קצת, בעל חזות וארת'ארית, שנראה כאילו הוא עצבני או
לחוץ, וגם מנסה לצותת לשיחה ומשתהה זמן ארוך מדי כאשר הוא מביא דברים לחדר. קאל'ריס שואלת את בעל הבית עליו, והוא אומר שזה שרת
מטבח יחסית חדש שהוא פחות מכיר אותו. סול'גורן שומע את החשש של קאל'ריס, מכווץ
גבות ואומר שהוא ידבר עם הטבח הראשי על העניין. סול'גורן
די מתחמק משאלות של קאל'ריס על בנו הצעיר, אבל אפשר להבין מדבריו שהוא מודע
להסתבכויות שלו ולחובות המבישים שהוא יוצר מפעם לפעם - ולא כל-כך רוצה לדון
בעניין, גם לא עם ידידים קרובים של המשפחה. לעומת
זאת, קאל'ריס נוחלת הצלחה רבה יותר במה שנוגע למטרה העיקרית שלה - השגת מידע
לגבי אנשי המשמר העריקים שמסתתרים ברובע, או לפחות אחד מהם - ברנש בשם בארגון. סול'גורן
נעשה אפלולי ושקט יותר, מסלק את המשרתים מהחדר, ואומר לקאל'ריס שהוא יכול לעזור
לה, אם היא תעזור לו; הוא מודה שהוא מכיר היטב את בארגון, שעשה בשבילו משימות
קטנות ולא רשמיות בעבר (סול'גורן מכחיש שוב כל קשר לגניבות מהמקדש - האם מישהו
באמת סבור שסוחר כמוהו יסכן את עסקיו בשביל כמה כדים עתיקים או אבני-חן זולות
וחצי מרוסקות?) סול'גורן
אומר לקאל'ריס - אחרי הקדמה בנוסח "שנינו אנשים מבוגרים ומבינים שהחיים לא
מושלמים ולפעמים דורשים אמצעים קשים - שהוא היה מוכן לעזור לבארגון הזה לצאת
בשקט מהרובע ואפילו לתת לו קצת כסף כדי שיבנה לעצמו חיים במקום אחר, אבל בארגון
החליט במקום זאת לנסות לסחוט אותו. ההצעה
של סול'גורן לקאל'ריס היא פשוטה ואכזרית: הוא יספק לה מידע היכן בארגון מסתתר,
וגם מפתח שיקל עליה מאד להגיע אליו - ובתמורה היא צריכה להתחייב לדבר אחד:
שבארגון לא יצא משם בחיים. אחר-כך, היא תוכל לקחת את הסחורות הגנובות, אם ימצאו
כאלו, ואת הראש של השומר הבוגד אל מפקדת המקדש ולקבל את הפרס שלה. קאל'ריס
מהססת ואומרת שהיא לא יכולה להתחייב, וסול'גורן לוחץ עליה ומסביר שוב עד כמה
הדבר חשוב לו, ושזה תנאי שהוא עומד עליו. קאל'ריס בסופו של דבר מתחייבת 'שתעשה
כל מה שביכולתה' - בהתחשב בזה שיהיו לה מלווים לצידה בקרב הזה; וסול'גורן אומר
לה שהיא צריכה לא רק לנסות, אלא גם להצליח. בסופו
של דבר, הוא מוסר לה מידע על דלת סודית בקיר החיצוני של טחנת הרוח הישנה מעל
השוק, שכמעט אי אפשר לגלות אותה בלי מידע מוקדם, וגם מפתח לדלת הזו. הוא אומר
שהדלת מוליכה למערות אחסון ישנות, ובארגון מסתתר באחת מהן. קאל'ריס
נפרדת מידידו הותיק של אביה, וחוזרת למגורים שלה בצד השני של השוק, בערך באותו
זמן שגם טל'אורין וקאריול חוזרים לשם. טל'אורין
לא הצליחה לגלות מידע משמעותי בגילתה האורגים, פחות מכל על מיקומה של ליידי
אבאריל הצעירה, אבל הצליחה לרכוש לבן הלוויה החדש שלה בגדים מעט יותר רשמיים,
וגם לשלוח את המכתב לסבתא שלה. קאל'ריס
מעדכנת את טל'אורין וקאריול באורח חלקי על הפגישה שלה עם סול'גורן, ועל המידע
שעריק מסוכן מהמקדש מסתתר, כנראה עם סחורה גנובה, במנהרות האחסון עמוק מתחת
לטחנה הנטושה - וטל'אורין מסכימה בשמה ובשם קאריול ללוות אותה לשם. הדמויות
מחליטות שהזמן הטוב לחיפוש יהיה אחרי רדת החשיכה, ומבלות את יתר היום בעניינים
אחרים - מאימונים ועד עבודה על כשרונות היצירה שלהן. הפשיטה על מנהרות האחסון לאחר
שהחשיכה יורדת באורח מלא, הדמויות מתקרבות אל הטחנה הנטושה שנישאת מעל השוק, כמה
מאות מטרים מהשביל הערפילי שמוביל את הצוק המקולל של 'תצפית העורב'. הדמויות
שומעות קול מהמהם, ונתקלות בגבר צעיר סרוח על הקיר החיצוני של הטחנה - ברנש
מטונף, פרוע ומטורף למראה, ששר ומדבר לעצמו, כשהוא מעשן משהו מסריח מאד מתוך
מיכל מוזר. הברנש,
שמכנה את עצמו 'טילטיל', נראה כצל-צילו של יצור אנושי; עיניו מזוגגות, והוא צוחק
כל הזמן, אבל מתוך הלרלור חסר הפשר שלו יש קטעים על "דוקר ונושך"
ודברים מטרידים אחרים. הוא מכנה את הדמויות 'דודות', ושואל אם באו לעשן איתו
ביחד - אבל החבורה חושדת שהוא מתצפת בשביל האויב, ובמקום לנסות לדובב אותו,
הדמויות מהממות אותו בחבטה עזה של המגן של טל'אורין על הראש, ואז קושרות אותו
ומשאירות אותו בין השיחים. החבורה
מגלה את הדלת הסודית לא רחוק משם; קל'ריס משתשמשת במפתח שקיבלה כדי לפתוח אותה,
והחבורה יורדת במעבר אבן מתפתל כלפי מטה. בסוף
המעבר, הדמויות מוצאות את עצמן מול צומת T חשוכה, כאשר המעבר דרכו החבורה באה מסתיים בתוך מסדרון חשוך
שממשיך צפונה ודרומה, אל תוך אפלה מוחלטת, שאפשר רק במרומז לראות שיש פתחים או
דלתות שקרועות במסדרון פה ושם. האוויר
כבד ומאד מצחין; ריח חזק מאד של רקבון וטבח; נשמעים צקצוקים או ציוצים מגעילים
רבים מתוך האפלה שמעבר לצומת ה-T. למרות
זאת, החבורה מחליטה פשוט להתקדם קדימה אל תוך הצומת - ונופלת הישר למארב של להקה
שלמה של נברני קברים: מכרסמי ענק מגעילים, רובם בגודל של כלב תחש, ושניים מהם
גדולים יותר; עם פרווה דלילה ומוכתמת בכתמים בגוון דם קרוש; עיניים קטנות
ואדומות ולוע מאורך וחרטומי שמזכיר קצת תנין זעיר. היצורים
תוקפים עם נשיכות, שיכולות לגרום דימום, ובפגיעה גבוהה גם להעביר מחלה (אפקט
שלילי שיכול להחזיק מעמד ימים, שמוריד את הנק"פ המקסימלי של הדמות ב-4, ונותן
לה עונשין 1- קבוע לכל הגלגולים, ועונשין גבוה עוד יותר לכריזמה, כנראה בגלל
תפרחת מאד לא נעימה. למזלן של הדמויות, למרות הקרב הקשה, אף אחת מהן לא נדבקה
באפקט הנמשך). בנוסף
להתקפה הבסיסית, היצורים מסוגלים מפעם לפעם גם להתקפת זינוק, שבה הם מנסים
להנחית התקפה חזקה עם בונוס לפגיעה ולנזק, וגם לנסות להכריעע את הדמות באמצעות
המשקל שלהן - כלומר, אם הזינקו פוגע בפגיעה גבוהה מספיק, הוא יכול להפיל דמות
לאחור (אם תכשל בהצלה מתאימה, כמובן), לגרום לה לאבד סיבוב, ולאפשר ליצור
התקפת נשיכה בבונוס גדול לפגיעה ולנזק בסיבוב שלאחר מכן. מתפתח
קרב קטלני ומסוכן; אף אחד מהנברנים אינו שקול לאחת הדמויות בעוצמה שלו בקרב
רגיל; אולם הדבר יותר ממתאזן כעת, לא רק נוכח המספר הרב שלהם (כ-7 יצורים),
והדרך בה הדמויות פשוט נפלו למארב שמאפשר ליצורים להתקיף מכל הכיוונים, במקום
למשל למשוך את היצורים למדרגות, שם תנאי השטח הרבה יותר לטובת החבורה. קאל'ריס
מצליחה לפגוע פגיעה קשה באחד הנברנים הגדולים יותר, אבל מיד לאחר מכן מוכרעת
בעצמה מהתקפת זינוק מוצלחת והתקפת נשיכה נוספת של צמד נברנים אחרים, ורק פעולה
מוצלחת של טבעת הריפוי שלה, שמצליחה לשגר ריפוי מיידי כאשר הדמות קורסת, מונע
מקאל'ריס לההרג במקום, כאשר במקום זאת היא מאבדת את ההכרה. טל'אורין
מתגוננת עם המגן הגדול שלה, כאשר לאחר חלוף סיבוב ההפתעה, היא מטרה קשה מאד
לפגיעה עבור נברני המערות; ומנסה להסב את היצורים מקאריול; אבל שניהם נפגעים שוב
ושוב, ובשלב מסוים, טל'אורין עצמה קרובה להתמוטטות. החבורה
ניצלת מסוף אכזרי וכמעט מובטח, כאשר התקפת זינוק מאחורה של הנברן הגדול על
קאריול מחטיאה באורח מביש ומוציאה את היצור מאיזון, באורח שמאפשר לטל'אורין
להנחית עליו פגיעה קריטית (בגלגול שבמצב רגיל לא היה נחשב לפגיעה קריטית) -
הנברן הגדול נהרג; קאריול משתחרר מאויבים מידיים ומסוגל שוב לירות בקשת שלו,
ובסופו של דבר, הקרב נוטה יותר ויותר לטובת הדמויות - הגם שטל'אורין מסיימת אותו
עם פחות מ-10 נק"פ (מתוך כ-50 שיש לה...), וקאריול פצוע גם הוא. הנברנים
מעלי הצחנה נקטלים, ויתרת המכרסמים במערות מצקצקת ומצייצת בכעס מרחוק, אבל נראה
שהחיות 'הבינו את הרמז' ולא מנסות להתקיף שוב; לפחות בינתיים. קאל'ריס
חוזרת להכרה (במחיר של דרגת התשה), והדמויות מתייעצות, או ליתר דיוק מתווכחות מה
לעשות. טל'אורין
מתעקשת ש'אין סיכוי שהאיש שלך נמצא כאן, כנראה המקור שלך הטעה אותך', ורוצה
לעזוב את המנהרות, כשהיא נאחזת בכל סיבה שהיא מסוגלת לגייס. קאלריס מתנגדת ורוצה
לבדוק את השטח לפני שהחבורה אומרת נואש. החבורה
מסוגלת כעת לבדוק את המסדרון; יש בקיר שלו (הנגדי לקיר ממנו החבורה נכנסה) שלושה
פתחים קטנים לחדרי אחסון (כנראה), שהדלתות שלהן נפלו או נעלמו מזמן; המסדרון
נמשך גם צפונה ודרומה ויוצא מטווח ראיה במרחק - אבל החבורה יכולה לשמוע שקשוק
מים בצפון, ואילו בדרום, המסדרון מלא אד ירקרק מוזר שהולך ומתעבה. האוויר
מלא בצחנה נוראית, שכמסתבר, גדולה במיוחד ליד הדלת של אחד מחדרי האחסון. החבורה
בודקת את חדרי האחסון; בחדר המרכזי אין כלום, מלבד שקי דגן רקובים וכלי עבודה
שבורים; בחדר הצפוני גם כן אין הרבה, מלבד ערמה של חפצים שבורים, שחיטוט בהן
מעלה חגורה קרועה עם סמל זול של שמש וחרב, וניכר שמישהו - כנראה אנושי - חיטט
כאן לא מזמן (אולי לפני כמה ימים, אולי פחות - קשה לדעת). החדר
הצדדי הדרומי הוא המקור לצחנה הנוראית, והריח בו כל-כך נורא עד שהדמויות על סף
הקאה; הוא חדר מאורך יותר מהאחרים, כאשר בחלק הרחוק שלו הרצפה נשברה ונפלה אל
תוך מים שחורים ועמוקים. בתוך
המים מזדקרות עצמות ענקיות לחלקן עדיין דבוק מעט בשר נפוח מרקבון, וחלקי בשר
מכורסם ופרווה רקובה מפוזרים על הרצפה, במקום בו הנברנים חגגו על הפגר הענקי.
מבדיקה, עד כמה שהדמויות מסוגלות לה, נראה שהיצור - כאשר היה חי - היה סוג של
חיה אמפיבית באורך של 3-4 מטרים, עם פרווה ומקור קרני מעוגל בחרטום. לא
ברור למה, אבל היצור כנראה נלכד כאן כאשר שחה במהירות - אולי כדי להמלט ממשהו
ואולי מסיבה אחרת - וחלק מקיר האבן או מחלקי הרצפה התמוטטו וכלאו אותו כאן. בין
העצמות ומעבר להן, יש מעבר מוצף לגמרי שמוליך אל תוך מנהרה מלאה במים - החבורה
מעדיפה לוותר על התענוג המפוקפק של לנסות לשחות לתוכה. הדמויות
ממשיכות כעת צפונה במסדרון, לעבר שקשוק המים, ומגיעות לחדר מאורך, שבמרכז שלו
תעלת מים חשוכה, שגם היא נכנסת לתוך מערה עמוקה, שפעם הגנו עליה סורגים שנעלמו
ברובם מזמן. מנגד,
אפשר לעקוף את המים ממזרח, ולהגיע למגרעת אבן גדולה וגבוהה בחלק הצפוני של החדר,
שם יש דלת חסומה בקרשים מוצלבים שהופכים אותה חזקה יותר. אבחנה של הדמויות מגלה
שיש משהו חשוד על המגרעת, ממש ליד הדלת המוגפת. משהו
נוצץ בתוך המים מושך את תשומת ליבן של הדמויות. בדיקה מעלה צורה מעורפלת של גביע
יפיפה, יקר-ערך למראה באורח בל-יאמן ומשובץ באבנים זוהרות וצהובות, שנח בין
הסלעים מכוסי האצות עמוק למטה. קאל'ריס
מתכננת לנסות 'לדוג' את הגביע; אבל לעומתה, טל'אורין וקאריול מושפעים בבת-אחת
בידי כוח מוזר, שגורם להן להתקרב למים עם עיניים נוצצות, כשהם ממלמלים
"כל-כך יפה, כל-כך נוצץ-" הערת השה"ם: ביצעתי גלגול הצלה סודי לכל
החבורה, שהותקפה בלא לדעת זאת בידי קסם מנטלי - קאל'ריס הצליחה; טל'אורין
וקאריול נכשלו. ההשפעה
נגמרת בבת-אחת - וברגע האחרון ממש - כאשר קאל'ריס פוגעת בגביע עם כלי ה'דייג'
המאולתר שלה; ואז הגביע נעלם בבת אחת. טל'אורין וקאריול מתנערים, ממש כאשר נשמע
קול מוזר - כמו צווחה מבעבת ממעמקי המנהרה המוצפת - וחזיז ברק עף לאורך המים של
התעלה, מתפשט ומחשמל את כולם. נדמה
לדמויות שכעת האור הנוצץ בוהק הרחק בהמשך התעלה; אבל הצווחות העמומות של היצור
הגדול שמסתתר שם, וזיקי החשמל שעדיין עולים מהמים לא 'מפתים' את הדמויות להמשיך
ולבדוק. בין
הדמויות שב ומתגלע ויכוח חריף; טל'אורין נאחזת בכל טיעון אפשרי - כולל הדרך בה
הקרשים מוצבים על הדלת ולכאורה נועלים אותה מבחוץ (מה שמסתבר כלא נכון - הדלת נעולה
מבפנים), כדי לשכנע ש"הוא לא כאן, בואו נעזוב את המקום". קאל'ריס
מתעקשת לבדוק בכל-זאת, וטל'אורין בתחילה מסרבת להתקרב איתה לדלת, ואומרת
ש"תחפה עליה מרחוק" ביחד עם קאריול. האדמה
החשודה ליד הדלת מתגלה כמקום עליו נמתחה מלכודת תייל, שמסוגלת להסב כנראה נזק למי
שידרוך עליה, ואולי גם להפיל אותו אל מי התעלה. קאל'ריס מנטרלת את המלכודת, אבל
אגב כך יוצרת רעש, שגורם לקול זועם או מפוחד (או גם וגם) לצעוק קללות מאחורי
הדלת הנעולה. הגבר
מאחורי הדלת סבור לרגע שהנברנים באו שוב לרחרח; אבל עד מהרה מבין שמדובר
בבני-אדם, ואז הוא מתחיל לצעוק משהו כמו "מי אתם? מה אתם עושים כאן? אתם
מחסלים, נכון? החרא השמן שלח לי מחסלים!" חילופי
דברים קצרים בין הצדדים מסתיימים בגידופים; הגבר לא מוכן למסור את שמו, מאיים
ודורש מהחבורה להסתלק ("אתם תאמרו את השם הארור שלכם, אם כבר. זה המקום
שלי, אני לא חייב לכם כלום!"). קאלריס
וטל'אורין (שבינתיים התרצתה סוף-סוף להתקרב), מטיחות את עצמן בדלת כדי לפתוח
אותה בכוח, לא מצליחות - אבל הדלת נפתחת - הישר בפנים שלהן, כאשר הגבר המגודל
פותח אותה מהצד השני, גורם לשתי הלוחמות לאבד סיבוב בעודן מנסות להכהות את החבטה
ולא להגיע למצב בו הן בסכנה של לההדף לתוך המים שמעבר למגרעת, ואז מתקיף אותן
בפראות בנשק דו-ידני גס אבל יעיל שהוא מחזיק. מתחיל
קרב, כאשר הגבר - שאכן דומה לבארגון מהנייר של מפקדת המקדש - שב וצועק דברים על
זה ש"שלחו עליו מחסלים"; אחת הדמויות נפגעת מתמרוני הנשק שלו, אבל שתי
הלוחמות מצליחות להחזיק מעמד, כאשר קאריול תופס עמדה בצד השני של התעלה ומשחרר
על בארגון מטח חיצים שפוגע פגיעה משמעותית; בארגון מנסה לסגת לחסות הפתח כדי
לצאת מטווח החיצים ולאלץ את הלוחמות להתקדם באורח שיחצצו בינו לבין הסייר; אבל
עד שהוא מצליח לעשות זאת, הוא כבר פגוע קשה. לפני
שהוא נופל, הוא צורח משהו כמו "אני לא אשם! זה הוא, זה הוא הכריח אותי
לעשות את זה!" (או "להרוג" - לא לגמרי ברור); רגע לאחר מכן, הוא
סופג מקל'ריס את מכת המוות, ומתמוטט כשהוא מתבוסס בדמו. החבורה
עורפת את ראשו של בארגון ומכניסה אותו לשק, ובודקת את החדר; מלבד כסף וכמה
תכשיטים זולים מאד על בארגון עצמו (בתוספת שיקוי מרפא שהוא לא הספיק להשתמש בו),
החבורה מוצאת גם מעט סחורה גנובה של המקדש הכחול - לא בעלת ערך רב מדי, ולוקחת
גם אותה בכוונה להחזיר אותה למקדש. וכך,
החבורה הופכת פניה ומתחילה לפלס דרך החוצה מתוך מערות האחסון הנטושות. |
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
חזרה אל אינדקס הקמפיינים של
מלסטרה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.