השירה האחרונה

 

 

פרק 2: הרוחות של מָאר אֶלוּר (חלק ב')

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

הכנות להתקפה של בני סאלור

ההתקפה של בני סאלור נפתחת מעט אחרי חצות, בתנאים של ליל ירח בהיר יחסית ורוח חזקה, שנושאת אל הדמויות (לאחר הצלחה בבדיקת אבחנה פשוטה) חלק מהקולות. בני סאלור, שנראה שהסתפחו אליהם כל-מיני חותכי גרונות מפה ומשם, לא מנסים אפילו להתגנב או להפתיע, אלא מכתרים את הפסגה של מאר אלור ממרחק בטוח, ואז מסתערים למעלה כשהם סומכים על היתרון המספרי שלהם.

הדמויות מצליחות לשמוע כמה מהקולות, בין היתר של אישה זקנה מצחקקת באורח מטורף; אישה נוספת שכנראה פוגעת בעצמה עם להבים לפני הקרב, כאילו היא מפיקה כוח מהכאב של עצמה, וגבר שממלמל קטעי מילים חסרות פשר, ולא נשמע מקומי.

 

מירקן, באמצעות כוחות הכשפים שלה, חשה בנצנוץ ובכוח קסם עתיק על העמוד הגדול שנותר עומד ליד החורבות; והיא מציעה לגאב לנסות ולהפעיל אותם בעזרת החליל המכושף שהדמויות מצאו; אזלארד עוטה מיד את החיוך המטופש שלו ומתנדב – בתור 'פייטן מומחה', כשהוא שב ומתלונן על טיליאן שמונעת ממנו את החליל. טיליאן מתנגדת בתוקף, ונראית כאילו היא מעדיפה יותר לחנוק את הפייטן מאשר לתת לו שוב את החליל המוזר. בפועל, היא חושדת בכשפים בכלל, ובכוחות הכשפים האפלים של החליל הזה בפרט.

בסופו של דבר, גאב מכריע שהמצב מסוכן מדי בכל מקרה, ומעדיף לסמוך על שיקול הדעת של מירקן; ולכן הוא מבקש לתת לאזלארד את החליל. טיליאן לא מרוצה, אבל מסכימה לסמוך על שיקול דעתו של גאב (כולל האמון שלו במירקן) ומבקשת מראל להשאר קרוב לפייטן, ולהיות מוכנה להפיל אותו חסר הכרה אם 'הוא יצא משליטה'. ראל מהססת, אבל מסכימה.

 

הערת השה"ם: לחבורה היו שתי אפשרויות מנוגדות לגבי ניהול הקרב. או לנהל אותו בלי החליל והמנגנון הקסום שהשימוש בו יוצר, או לתת לאזלארד להשתמש בו. השחקניות ניחשו נכון, שהחליל מערב לא מעט סכנה עם אפשרות להתערבות מיסטית כזו או אחרת – הדמויות ניחשו ובצדק שמי שחרטו את הרונות של הקסם העתיק (ענקים?) לא היו מרושעים ממש, ובוודאי לא בעלי ברית של בני סאלור. ברמת הדמויות עצמן, טיליאן המשיכה להתנגד – היא מתעבת את אזלארד ולא בוטחת בו בכלל, אבל בסופו של דבר נכנעה בחוסר חשק מופגן להחלטה של גאב.

 

הנגינה של החליל, כאשר אזלארד מתרכז ברונות, פועלת לפי המנגנון הבא:

בסוף כל סיבוב קרב, אלזארד מבצע בדיקת ריכוז ונגינה מורכבת מול 5ק12; אם הוא מצליח (כמעט בלתי אפשרי בנסיון ראשון), הוא מפעיל את אחת הרונות, והחליל רועד מקסם אפלולי וזאבי מאד, ומאיים לצאת משליטה. אם אזלארד נכשל, לא קורה כלום, אבל לפי מידת ההצלחה החלקית שלו בגלגול ק12, הוא מקבל בונוס 2+, 4+ או 6+ מצטבר לגלגול הבא).

כאשר אחת הרונות נדלקת, הכוחות הזאביים בחליל מתחזקים ומציפים את הפייטן, שצריך לגלגל שוב גלגול מורכב נגד 5ק12 כדי לבדוק מה האפקט. יש אפקטים שונים לכשלון מוחלט (ב-2ק12 הראשונים), להצלחות חלקיות נגד 2ק12, 3ק12 ו-4ק12, ולהצלחה מוחלטת מול 5ק12. ככל שההצלחה גדולה יותר, כך אזלארד מצליח להשתלט טוב יותר על הכוח הפראי שהשתחרר, ולהפוך אותו ליותר מועיל ופחות מזיק.

כך למשל, כשלון מוחלט (לא קרה בפועל) היה משחרר צל של איש זאב שהיה תוקף את החבורה למשך 3 סיבובים; הצלחות חלקיות משחררות יללה פרועה שפוגעת או עוזרת גם לדמויות וגם ליריבים במידות שונות, והצלחה מלאה משחררת יללת קרב שגורמת נזק הלם כבד ליריבים בטווח פנים אל פנים ומרפאת ב-2ק12 נק"פ את כל הדמויות בחבורה.

כאשר הרונה הרביעית נדלקת, מתרחשת השפעה רבת-עוצמה שלמעשה מביאה לסיום מוקדם של הקרב.

בפועל, הדמויות הצליחו להפסיק את הקרב אחרי שהתמודדו מול בערך מחצית מהכוח של האויב, שהיתרון המספרי שלו נעשה מורגש יותר ככל שהקרב ממשיך.

 

החבורה מחליטה לא להגן על העמוד הגבוה בחוץ והדגל שעליו, או כפי שמירקן מעירה בזלזול "אם תשרוד את הלילה, תוכל תמיד לתלות שם סמרטוט אחר" – כי מה שחשוב זה רק מה יתנופף שם כאשר השחר יעלה.

במקום זה, החבורה תופסת עמדה בתוך החלק של החורבות בו הן גבוהות יותר ויש קירות שמקשים על כיתור של החבורה מכל הכיוונים. העמדה הראשונית של הדמויות היא בתוך מעין צומת T, שמאפשר ליריב להגיע משני כיוונים; כאשר בכל אחד מהכיוונים האלו, גאב הניח מלכודת. לפי התוכנית, כאשר המצב בצומת יהפוך לקשה מדי, הדמויות יסוגו במסדרון שלישי (הרגל של ה"T") לתוך חדר עם קירות חרבים למחצה שעוד עומדים, וילחמו שם את הקרב האחרון שלהן. גאב הניח שם מלכודת שלישית, שמירקן הפכה מסוכנת עוד יותר באמצעות לחש אדמה לבוץ.

מירקן היא קוסמת שמתמחה בקסמי התמרה, כולל אפשרות להטיל ענן בוער (גורם נזק לא גבוה אבל מצטבר לכמה סיבובים, ומקשה על קלעים לקלוע דרכו), להתמיר אוויר לאבן מעל הראשים של האויב לנזק קבוצתי לא גבוה (שהופך מאד גבוה אם הקוסמת מתרכזת במשך שניים-שלושה סיבובים בלחש בלי לעשות שום דבר אחר), ופעם אחת – להקשות מאד על המעבר באמצעות יצירת קיר של אבק מסתחרר.

הדמויות תופסות עמדות, כאשר קונסארין עומדת בצומת עצמה ומחפה עליהן בירי של הקשת שלה, כולל מפעם לפעם שימוש בשארית החיצים הקסומים שהיא מצאה בהרפתקאות קודמות.

 

 

ההתקפה של בני סאלור - כוחות האויב

לבני סאלור יש כ-40-50 איש; הם לא תכננו תוכנית מפורטת מלבד להסתער למעלה ולהשמיד את גאב, טיליאן ובעלי הברית שלהם באמצעות היתרון המספרי שלהם. מהקללות והצעקות שלהם, אפשר להבין שאין להם כוונה לרחם על איש – במיוחד לא על טיליאן, שהמיתה את האלוף שלהם ביום הקודם, ומצעקות שלהם אפשר לשמוע על כוונות 'גראפיות' מאד שלהם כלפיה, כולל פתיחת המעיים כשהיא עדיין חיה.

בגלל תוואי השטח והמסדרונות חסרי התקרה של החורבות, הם נאלצים להתחלק לחבורות בנות 5-6 אנשים, שמגיעות ותוקפות את הדמויות משני כיוונים. לצד הפושטים הרגילים שלהם, שנלחמים עם שני להבים פשוטים אבל יעילים, כל חבורת תוקפים מונה שני אויבים מסוכנים יותר מאחד הסוגים הבאים:

·        בריון ענקי וחזק עם פטיש דו-ידני שמסוגל להתקפות מחץ חזקות, העפת אויבים לאחור ועוד.

·        'זמר דם' שמסוגל להטיל פעם אחת בקרב חנית קטלנית שיכולה להנעץ עמוק, וגם לצרוח צרחה שגורמת נזק 2ק8 נזק הלם לכל החבורה, יכולה לשבש ריכוז ולרפא את היריבים.

·        קשת מומחה שנשאר מאחורה ומתקיף עם יריות מיוחדות של סייר (בעיקר חץ דם וברד-חיצים).

 

בנוסף לאלו, לחלק גדול מחבורות האויב יש מנהיגה או מנהיג, שהוא יריב מיוחד וחזק בהרבה מהתוקפים האחרים[1].

הקרב נבנה כך שהחבורות הראשונות מגששות את דרכן באיטיות יחסית, אבל האויבים מגיעים מהר יותר ויותר משני הכיוונים ככל שהקרב נמשך. כאשר, כל ההתקלות נחשבת ל"קרב גדול אחד" לצרכי השהיות של לחשים ויכולות – כולל מדי פעם סיבובים שבהם לא קורה הרבה, אם הדמויות נשארות לרגע בלי יריבים פעילים לידם.

 

 

תחילת הקרב

חבורת האויב הראשונה כוללת שלושה פושטים, בריון עם פטיש וזמר-דם, ביחד עם שכירת חרב מצולקת בגיל העמידה עם שני להבים אכזריים וחתכים טריים שגרמה לעצמה ממש לפני הקרב. היא עוטה פרוות כולל קסדה מראש של סמור ענק, עם השיניים שלו עדיין מאהילות על העיניים שלה. היא מיללת בטירוף פראי של חיה שמצאה טרף, והדמויות מגלות בדרך הזו ששמה הוא "מיגרה שני סמורים".

התוקפים מפעילים את המלכודת הראשונה, ובזמן שהם מועדים עליה, מירקן שהתכוננה מראש מתמירה את האוויר לסלע גדול שנוחת עליהם; לכל מי שנכשל בגלגול ההצלה ומעד על התיל שגאב הכין, אין גלגול הצלה להתחמקות מהאבן, מה שגורם לנזק מיידי של יותר מ-40 נק"פ, שמכריע מיד את הפושטים ה'רגילים'. קונסארין משלימה את ההפתעה המוחצת עם ברד חיצים שמפיל עוד יריב שהתחמק מהסלע.

מהר מאד, הדמויות מוצאות את עצמן נלחמות רק ב"אשת הסמור המיללת" ובשני יריבים נוספים שממוגרים במהירות, לא לפני שפגעו בדמויות כמה פגיעות כואבות. מיגרה מאבדת את ההכרה לאחר כ-3 סיבובי קרב, והקבוצה הראשונה מוכרעת, ממש כאשר הקבוצה השניה מצאה את הדרך מאחורי הדמויות ומתקרבת אל צומת ה-T מהכיוון השני.

לבקשת הדמויות, מירקן לא השתתפה בקרב, אלא התרכזה והתמירה אוויר לאבן במשך 3 סיבובים, באורח שמאפשר לה "לקדם את פניה" של החבורה השניה עם סלע גדול נוסף שנופל מלמעלה, ברגע שהיריבים מפעילים את המלכודת השניה.

 

החבורה השניה כוללת גם היא שלושה פושטים, מלווים בידי בריון עם פטיש וקשת שנשאר מאחורה (ולכן לא סופג נזק או נמצא בסכנת הפלה מהמלכודת, וגם הסלע לא פוגע בו). אל החבורה הזו מלווה אדם בשריון מתכת מטונף ופגוע שהיה פעם מהודר, עם מגן שפעם היה עם סמל גריפון וכעת מכוסה בשרידים של בשר מרקיב מארוחות קודמות (מאוחר יותר, הדמויות יגלו שאלו סמלים של שער חורף). התוקף הזה נראה מטורף לגמרי, מזיל ריר וממלמל דברים חסרי פשר, כולל השם המשוער של עצמו ("וא-ואם-ואם-ואמקו""). הדמויות מבינות כמה מילים על "השלג חם, הקרח מתוק... אל תטבעו חברים, אל תטבעו" ו"היא היתה קטנה. כל-כך קטנה...".

פעם נוספת, המלכודת ביחד עם סלע ענק שנופל מלמעלה מסב נזק כבד לתוקפים. הקשת יורה במירקן ופוגע בה פגיעה לא משמעותית, וקונסארין מצליחה להפיל אותו במהירות. בין לבין, אזלארד משתלט היטב על כוח זאבי שמנסה להכנס לתוכו, ופולט יללה שמרפאת את הדמויות ופוגעת ביריבים.

החבורה של ואמקו הממלמל מוכרעת במהירות, אבל לא לפני שואמקו משתמש בקריאת תגר משופרת; מירקן וקונסארין נכשלות בגלגול ההצלה ונאלצות למקד את ההתקפות שלהן בואמקו ובמגן שלו, מה שלמעשה מונע ממירקן להתרכז וליצור סלע גדול חדש עבור התוקפים הבאים.

 

 

הקרב מגיע לשיא

החבורה השלישית מופיעה – אוסף של פושטים, קשתים ונושאי פטישים, הפעם בלי מנהיג, אבל בתוספת סייר מיומן יותר עם כלב תקיפה. בפעם הראשונה, לדמויות אין מלכודת ואין אבן גדולה להפיל על התוקפים, שמגיעים מיד לטווח פנים אל פנים, למרות נזק של ענן בוער שמירקן מטילה עליהם.

מתרחש קרב קשה יחסית, שהופך פשוט יותר בגלל קללת התאבנות שמירקן מטילה על הסייר, שמשתקת אותו ל-3 סיבובים ומאפשרת לדמויות להתגבר על יתר התוקפים. הסייר משתחרר מהקללה, פצוע ומאובק, כאשר הדמויות כבר נמצאות בקרב עם חבורה אחרת, ומעדיף להמלט ולא להתסכן בקרב חיצים מול קונסארין.

בינתיים, מופיעה חבורה נוספת מהצד השני, שאליה מתלווה לטאת ענק קוצנית ומאולפת עם לוע נוטף רעל. אזלארד מדליק את הרונות בזו אחר זו, ומגיע אל הרונה השלישית כאשר החבורה הזו מגיעה, וחבורה נוספת כבר מתקרבת מהצד השני.

אזלארד מתמודד היטב עם הכוח של החליל, ומפליט יללת קרב מבעיתה, שמקנה לדמויות שני סיבובים של בונוס גדול להתקפה (2+ לפגיעה ולסיכוי לפגיעה קריטית, ו-50%+ לנזק של התקפות פיזיות וקסמים).

החבורה צריכה לבחור, האם לבזבז את הבונוס ולסגת אל מאחורי המלכודת האחרונה, או להתסכן בהתקפה מהגב ולהסתער על התוקפים במהירות כשהם מתוגברים בכוחות זאביים אפלוליים שגורמים לחלק מההתקפות – למשל החרב הבוערת של טיליאן, להראות קצת כמו התקפות טפרים אדירות (במקרה של טיליאן, בוערים).

החבורה מחליטה להסתער; מירקן מטילה אבן קטנה יחסית, שגורמת לנזק ראשוני לא גבוה לתוקפים (בערך 15 נק"פ). אוסף של גלגולים מוצלחים ביחד עם הבונוס ה"זאבי" העצום מאפשר לחבורה לקרוע את התוקפים לגזרים.

 

כעת, החבורה מכותרת משני הצדדים. שתי כנופיות יריב, שתיהן עם יריבים מיוחדים (נושא פטיש גדול במיוחד עם פה מלוכלך באחת, ומכשפה מוזרה בשניה) באות בבת-אחת משני הכיוונים, כאשר לדמויות אין יכולת מיידית לסגת אל מאחורי המלכודת האחרונה.

לפי הקולות, ליריב יש לפחות עוד שתי חבורות גדולות נוספות, שלא נכנסו עדיין לקרב.

 

 

העמוד המכושף נדלק

אלא, שסיבוב אחד אחר-כך, אזלארד מדליק את הרונה הרביעית והאחרונה. נראה שהגבעה כולה רועדת, הרוח הופכת מחרישת אוזניים, והאויבים נרתעים לאחור ומתחילים להסתכל בעצבנות לצדדים.

רגע לאחר מכן, הרוח לובשת קול של צחוק נמוך ורועם; ומיד לאחריו, נשמעת תקיעה מרחישת אוזניים. גאב בוחן את הערפל, ולרגע נדמה לו שענן ערפל גדול ליד החורבות לובש צורה של חיה שהוא לא ראה מעולם; יצור הולך על ארבע עצום, עם פרווה צמרית ושני חטים עצומים, שרוקע ברגליים ומריע בקולי קולות עם חדק ענקי; ואם לא די בזה, על הגב של היצור יש אוכף שעליו חרוטות צורות שדומות לרונות הקדומות שעל העמוד.

עבור בני סאלור, הרעידות, האורות והרעשים מספיקים כדי לאבד את הרצון להלחם (אולי ביחד עם האבדות הכבדות שכבר ספגו).

כמה מהפושטים של סאלור מתחילים לסגת, כשהם צועקים שהגבעה מקוללת; שכל 'החרא של גארת' לא שווה שהם ימותו בשביל אדמה מקוללת, ומהר מאד, מה שנשאר מכוח הפשיטה (בערך חצי מהגודל המקורי שלו) עבור מנסיגה למנוסה פראית, שמגיעה אל האוהלים של סאלור.

התקיעות, הרעידות והערפל נחלשים; וגם הצורה של החיה המאיימת מתפוגגת במהירות לקרעי אד ששטים ברוח, שחוזרת להיות רוח לילית חזקה אבל רגילה שנושבת בשולי עמק טולו. גאב מדמיין לרגע לרגע הד של יללה זאבית; ומדמיין דמות רפאים או צל שעיר שמשקיף לרגע על החורבות, ונראה מרוצה מאד. הוא אומר כמה מילים שבתוכן יש את הביטוי 'טלף ימין'.

 

מאוחר יותר, כאשר הבוקר יתחיל לעלות, יתברר שהמאהלים של סאלור ריקים לגמרי; המשפחה האלימה, כולל הנשים והילדים שלה, נמלטה באימה ונטשה את מאר-אלור; גאב יכול לתלות דגל חדש (שטיליאן עמלה קשות במשך שארית הלילה לצייר אותו היטב, למרות הערה מזלזלת של קונסארין לגבי 'האומנות הגסה של טולו. פשוט ציירי איזו צורה ותדביקי לה קרניים') – ובכך לסמן לכל עמק טולו שמאר אלור היא האדמה שלו עכשיו.

 

 

המאורעות אחרי הקרב, והשליחות של מירקן

הלטאה הענקית וואמקו מתים לגמרי (נראה לגאב שמדובר ברחמים עבור הברנש המטורף והשבור); אבל נראה שמיגרה שני-סמורים רק איבדה הכרה, והצליחה לזחול החוצה מהקרב בחסות המהומה. כאשר הדמויות תרות בין הגופות והפצועים, אין לה זכר.

החבורה מטפלת בפצועים שאפשר להציל, אבל לא מצליחה להשיג מהן יותר מנהמות עוינות – הם נאמנים לקלאן שלהם גם אחרי שהובס, ורק חוזרים שוב ושוב על זה שהאדמה הזו היתה שלהם; ונראה שאף אחד מהם לא באמת יודע על טיב המעורבות של גארת בסיפור.

(מירקן מצידה מעירה, בציניות טיפוסית, שאין ספק שגארת ('מישהו במועצה') יהיה ממש מאושר לשמוע את החדשות.

 

בין לבין, מירקן מרחיבה באוזניו של גאב על החדשות מטולו והתככים במועצה. היא מספרת לגאב, שהמועצה של העמק לא התכוונה לתת לו את הקרקע בלי מחיר; והמחיר הוא לרדת לנקיק החסום בקוצים, להרוג את הקוסם הזקן והמטורף שהתנחל שם, ולהביא את הראש שלו למועצה.

מירקן מזהירה שזה כנראה לא הדבר שכדאי לגאב לעשות, בעיקר משום שגארת היה מי שהתעקש על זה וקיבל את מהדוד-רבא שלה (ראש הכפר של טולו) בתור 'פרס ניחומים'; ושלמעשה זו היתה הסיבה העיקרית של בואה – ושדוד שלה למעשה נתן לה רשות בשתיקה (שהוא כמובן יכחיש במועצת הכפר) להקדים ולהגיע לכאן. גאב יכול לרדת אל הזקן המטורף בין הקוצים ולנסות לתהות על קנקנו ולהדבר איתו לפני שההוראה הרשמית של המועצה תגיע – כנראה במהלך היום או הערב הבא.

גאב מנחש נכון שאיפה נוספת של מירקן – שהיא מקווה או שיש לה סיכוי להשיג לחשים או משהו קסום אחר מהזקן ההוא.

 

לקראת עלות השחר, רועים נאמנים לאביו של גאב מתחילים להגיע; הם שמעו שמועות על הכוונות של בני סאלור ובאו (לא מאד מאורגנים) מהר ככל שיכלו – אבל במקום להשתתף בקרב, נותר להם בעיקר לשמוע את עלילות הגבורה של גאב ואיך שהוא וקומץ אנשים הגנו על מאר אלור (מירקן מצניעה את עצמה, שלא כמנהגה, ונעלמת מהעין כאשר האנשים האלו מגיעים). טיליאן מפעילה את הכשרון שלה, כדי להעצים את הסיפור עוד יותר, ולגרום לגאב להראות ולהשמע הירואי עוד יותר.

 

החבורה מתחילה להתכונן לירידה אל הנקיק הקוצני שבשולי הצוקים שמדרום לעמק טולו. מירקן מייעצת לחבורה לא לקחת את ראל – כמה מהקוצים שם מסוכנים מאד, ויורים דברים קטלניים לכל הכיוונים אם לא ניגשים אליהם נכון.

מירקן לא מפסיקה לזלזל בראל בגלוי ("הבובה האנ'מירית השבירה") כשהיא נהנית לרמוז ש"היה משהו" בינה לבין גאב ואולי עדיין יש, ולמרות שראל מביטה בה במבטים אפלים (ולפחות פעם אחת לוחשת לטיליאן ש'אני לא אוהבת את האישה הזו, היא מגעילה', ונענית בהערה של 'ככה זה עם מכשפות' של טיליאן, שמעולם לא בטחה בקוסמים ולא מתכוונת להתחיל עכשיו). למרות זאת, ובניגוד לדעתה של קונסארין, ראל מכריעה לכבוש את הפחד שלה, ולהשאר עם אנשיו של אביו של גאב, כשהיא 'משלחת' את קונסארין ללוות את גאב לנקיק הקוצים. הדבר מגיע לכמעט ריב ביניהן, ובסופו של דבר קונסארין נכנעת, אבל הפרצוף שלה נשאר חמוץ במיוחד כאשר החבורה מתחילה במסע שלה.

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

 

 




[1] הערת השה"ם: השתמשתי בסיכוי של 33% לחבורה הראשונה, ואם יש חבורה בלי מנהיג כזה, הסיכוי בפעם הבאה עולה ל-66%, ואז ל-100%; וחוזר ל-33% אחרי שמנהיג כזה צץ. הכנתי מראש שישה דמויות/יצורים מתאימים, מתוך ידיעה שלא כולם יצוצו עד סוף הקרב, וגלגלתי באקראי כל פעם שהיה צורך כדי לקבוע מי מגיע.