השירה האחרונה

 

 

פרק 1: צפרדעים מתות בסתר (חלק ג')

 

הכוך של זארום קארבא

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

היכל הכניסה של הכוך

לאחר התלבטות, הדמויות מחליטות לא לעצור למנוחה (למרות שגאב כבר נמצא בהתשה, ושתי הדמויות האחרות לא רחוקות ממנה), אלא להכנס מיד אל תוך הכוך המסתורי, במטרה למצוא את הנקרומנסר הצעיר שברח לשם לפני שיוכל להמלט או להזעיק משרתים אל-מתים נוספים.

מעבר לדלת הפרוצה בצלע הגעה, מדרגות משובשות יורדות להיכל אבן מאורך שנראה כמו מסדרון עצום, מואר בלפידים ירקרקים חולניים; בקירות ישנם שרידים של פסלים עומדים על כנים של יצורים עם גוף אדם וראש זאב, רובם הרוסים לגמרי; ובקירות הצדדיים יש שני פתחים עומדים זה מול זה, אחד מהם חסום בשער סורגים והשני צר ולא חסום בכלום, ומשניהם זוגלים מים מטונפים.

בהמשך, בקיר הצדדי הדרומי, יש עוד פתח גדול ויבש יותר, חסום למחצה באבני מפולת. הלאה משם, המסדרון נמשך אל תוך האפלה, אבל נדמה שבמרחק יש קיר גדול ומעוטר. להבדיל מהפסלים והחריטות של ירחים חושפי שיניים וזאבים מיללים, שהם עתיקים מאד, הלפידים הירקרקים חדשים בהרבה, וחלקם מורכבים או מחופים מעצמות אדם.

החבורה מנסה לחפש עקבות טריות בטינופת שעל הרצפה, ונדמה לדמויות שיש סימנים של עקבות שממשיכות לעומק המסדרון. החבורה ממשיכה הלאה, בלא להכנס לדלתות הצדדיות, עד שהמסדרון הרחב (או ההיכל המאורך) מגיעים לסיום במעין צומת T, כאשר הקיר המרוחק מלא בעיטורים, חבויים למחצה מתחת לשכבות טחב בנות עשרות או מאות שנים.

החבורה כן מצליחה לראות סמל גדול של ירח חושף שיניים, ובהמשך גם חושפת אותיות שמתחברות לכתב עתיק, שקונסארין מבינה רק מעט ממנו:

 

"תחי טלף ימין של מלכנו, השר זארום קארבא..." ועוד דברים על תחרויות מגואלות בדם, שבהם מאתיים רועים ערומים ועשרים אילים מכושפים מצאו את המוות השפל היאה להם-"

 

גאב נזכר בחלקים מהשירה השניה ששמע בטולו, וממלמל משהו לא מחמיא על ההתפארויות השצחניות של 'זאבים מפסידנים'.

 

ליד הקיר המעוטר יש שתי דרכים שונות שיוצאות מסוף ההיכל; דרומה, נפערת מערה גדולה שהולכת והופכת לטבעית יותר, עם נטיפים ועוד, ונראה שבהמשך (עד כמה שאפשר לראות מבעד לאפלה) היא מתפצלת לכמה וכמה מעברים. נדמה לדמויות, שהן שומעים אנחות או צווחות רחוקות, עם נקישות מונוטוניות, כאילו שמישהו כורה שם – וגם אנחות כבדות, שדומות קצת לקולות של גופות מהלכות.

מול הפתח הזה, בקיר הצפוני יש פתח קטן בהרבה עם משקוף סדוק, שמתחתיו גרם מדרגות צר ומשובש יורד למטה, למה שנראה כמו המשך של הכוך (ולא מערה טבעית). החבורה מהססת, ומחליטה לרדת במדרגות, כאשר גאב יניח מלכודת מאחורי הדמויות.

במהלך הנחת המלכודת, גאב מבחין שהקמרון של הדלת כבר ממולכד במלכודת אכזרית שכוללת התמוטטות של קורת אבן; הוא מנסה לנצל את המלכודת ולקשור אליה את המלכודת שלו כדי ליצור משהו קטלני יותר, אבל הוא שוגה בתהליך, והמלכודת מתמוטטת עליו, מזיקה לו ופוגעת בשריון שלו (הדמות תחת 1- תמידי לדרג"ש עד שתמצא נפח שיתקן את השריון, ו-10%+ פגיעות לכל המבוך).

 

 

הקרב עם רושופ

באותו רגע, מגיחה מאחור דמות מגעילה – מעין תערובת מגונה בין סליים לבין קוף-אדם רץ על ארבע, כל הגוף שלו נוזל למחצה, ופטריות גדלות על הגב שלו. היצור צווח בשפה עילגת משהו כמו "אתם לא אדון! רושופ מועך! צלצל שלכם הופך קישוט רושופ!".

 

היצור הזה לא עמיד במיוחד, אבל מהיר מאד, עם חמיקה מעולה, ומסוגל לגרום נזק גבוה מאד עם קליעת אבן מתפוצצת מלאה בנבגי פטריות, ולנגע במחלה עם הנשיכה שלו.

קונסארין וטיליאן, שעמדו ליד הקיר עם התבליט כדי לשמור על הגב של גאב (שעדיין מקלל ונאבק באבנים שנפלו עליו), רואות את היצור מתקרב ונעצר במרחק מה כדי לקלוע. טיליאן מנסה לצלוח את המרחק במהירות עם התקפת זינוק, וקונסארין משתמשת ביריית פתיחה חזקה (שלושה חיצים קטלניים מתמרון 'הקשת החזקה של אנסאריון") – אבל השרץ מצליח להתחמק מכל החיצים שלה. טיליאן מזנקת, אבל סופגת אבן נגועה לפנים באמצע התנועה שלה, שמורידה לה כ-60 נק"פ בבת אחת בפגיעה קריטית. למרות זאת, היא מצליחה בגלגול הצלה כך שהתנועה שלה לא נעצרת והיא סוגרת על הקוף-סליים ומצליחה להוריד עליו מכה שגורמת לו להתנודד אחורה ולספוג עונשין לתמרונים שלו – דבר שעומד לעלות לו ביוקר.

הקוף-סליים נושך את טיליאן, נהדף, וחומק מהתקפת נגד של הסייפת; אבל רגע אחד לאחר מכן, פוגע בו ברד חיצים (תמרון של Volley) שקונסארין יורה בו, אגב שימוש בשניים ממעט החיצים הקסומים שעוד נותרו לה; הפעם, גם בגלל העונשין שספג ממכת הזינוק של טיליאן, הוא לא מצליח להתחמק, צורח ומתחיל להתמוסס לעיסה מגעילה.

גאב, שנחלץ במאוחר מהאבנים, רוטן משהו על כך שהוא לא הספיק להגיע לקרב.

קונסארין מביטה בגופה המתמוססת בגועל, תוהה האם זה 'השוער של האחוזה', ומתחילה למלמל משהו על זה שהוא מסריח 'כמו דוכן מזון של פארליל-', אבל אז נזכרת שטיליאן לידה, ומשתתקת במהירות. טיליאן חושקת שפתיים, ועושה את עצמה עסוקה מאד בבדיקת הפגר המתמוסס.

 

הדמויות מחליטות לעקוב אחרי השובל המגעיל ש"רושופ" השאיר, ומגלות שהסורגים שחסמו את הפתח הצדדי ליד דלת הכניסה עכשיו מורמים. החבורה נכנסת בזהירות, חוששת מכך שליצור יש ביצים או צאצאים, ומגלה חדר נאלח עם קן מלא ב'צעצועים' מאיברים פנימיים מושחרים, ושברי כדים קנופיים עתיקים. בתוך הטינופת, הדמויות מוצאות 34 מטבעות כסף עתיקות, עליהן מוטבע הירח המילל, עם כיתוב של השם 'בארוג נאהוגא הראשון לשמו'; מפתח מוזר; ולתדהמתו של גאב, מדליון קסום בצורת נחש מכונף שהוא זוכר היטב – זה מדליון שהגיע לטולו לפני שנים כאחת המתנות ששלח לורד אבאריל, כדי להביא את עמק טולו לצידו במאבק שלו מול לורד אנזאריון. ראש הכפר נתן את המדליון הזה במתנה ליורת'ה ליום הולדת הה-15, אחרי ערב בלתי נשכח שבו היא זכתה בתחרות מול נערים גדולים ומבוגרים ממנה.

גאב מנסה להבין איך המדליון הגיע לכאן, שומר על המדליון עליו באופן זמני, עד שיוכל להחזיר אותו ליורת'ה ("להזכיר לה מה היא היתה ומה היה חשוב עבורה לפני שהתחילה להסתובב עם טיפוסים כמו באלג"). המדליון מעניק 1+ לדרג"ש (מה שמאזן את הנזק לשריון שגאב סובל ממנו בגלל המלכודת), ומקנה עמידות לרעל וחומצה.

 

 

ההיכל התחתון

החבורה חוזרת למדרגות, ולאחר דקה קצרה של ירידה בהן, הדרך נחסמת בידי דלת אבן עצומה, עם מעגל של אותיות וסמל של ירח מילל עם כתר באמצע, שבתוכו חור. הדמויות מנחשות שהכתר הוא רמז לבארוג נאוהגא, אבל גם שהמפתח פותח את הדלת באורח בטוח ומהיר. כך או כך, הדלת מוכנעת במהירות, בלא שאף אחת ממגוון המלכודות האכזריות מאד סביבה ועליה הופעלה.

 

החבורה יורדת אל תוך היכל אפלולי וגדול, עם בערך עשרים פתחים בכל הקירות שלו – שרובם המוחלט, מלבד שלושה, נפתחים לגומחאות קטנות וחסרות מוצא, שבקירות שלהן קבועות שלשלאות אכזריות, עם נוזל ירוק נתעב שנוטף מהתקרה. למרות עיטורים זאביים עתיקים, וגם מצבה שחורה חרוטה עם השם 'נהוגא' נוצץ עליה באמצע החדר, השרשראות והתקני הברזל האכזריים נראים חדשים בהרבה מכדי להיות מזמן השירה השניה – והם בנויים כך שאם מישהו נכבל לקיר בשלשלת, הנוזל הירוק המוזר מטפטף כל הזמן על הראש שלו. עם זאת, באף אחד מהתאים האלו אין כרגע אף אסיר.

חלק מהנוזל שמטפטף לחדר נראה כאילו הוא זז באיטיות; ויש סימנים מוזרים מסביב לשלושה פתחים גדולים יותר ושונים מהיתר. אבל מה שמושך יותר מכל את תשומת ליבן של הדמויות – בעיקר של גאב – הוא רועה צעיר עם שיער ארוך ופרוע, ופנים כחושות שנראות מעט חייתיות, יושב מתחת למצבה, ממלמל לעצמו עם עיניים עצומות ונראה שקוע בטראנס. אור ירוק מקיף אותו, כאילו הוא בוקע מתוכו.

גאב מזהה מיד את החבר שלו סאנד (זה שגאב כבר שמע עליו שהסתובב באיזור והתנהג באופן מוזר).

טיליאן מתנגבת לאורך הקיר כדי לבחון את הפתחים ואת התנועה המוזרה, וגאב מתקרב אל סאנד כדי לנסות לנער אותו מהטראנס – אבל אז נוחתת על הדמויות התקפה כפולה: התנועות בנוזל מתגלות כסליימים ענקיים, שתוכם תקועים שרידים של גולגלות ועצמות חיה, ביחד עם אבק קברים; וסאנד קם בקפיצה עם עיניים בוערות באורח לא טבעי ומתנפל עם גאב בחבטות פטיש אדירות, כשהוא צווח "מי בא לגנוב את האוצר של המשפחה שלי? את הכבוד שלנו?! גנבים! אני ארטש, אני אקרע אותכם לגזרים!"

סאנד, מטורף לגמרי ולא מסוגל לשמוע את הנסיון של גאב לדבר איתו, תוקף עם הפטיש העצום שלו, וסיבוב אחד לאחר מכן, משמיע יללה זאבית מצמררת שגורמת נזק הלם לכל הדמויות בחדר, מחזקת אותו, הופכת אותו לחייתי יותר ומזמנת לקרב שני סליימים נוספים.

טיליאן נלחמת עם גושי הג'לי והעצם המגעילים, שיורקים יריקות רעל, ומסוגלים מדי פעם, כאשר הם יורדים לנק"פ נמוך, להתחלק לשני סליימים קטנים יותר, שאם יוזנחו לכמה סיבובים הם יכולים לחזור ולהתאחד לגרסה בריאה יותר הסליים המקורי. למזלן של הדמויות, 'פרפרית האש' של טיליאן והלהב הבוער שלה עושים שמות בסליימים, ולא פעם משתקים את ההתחדשות ושלהם והיכולת שלהם להתחלק בהצלחה.

החבורה משתמשת בטקטיקה שבה טיליאן נסוגה בהדרגה ומתקרבת לגאב, במטרה לגרום לכל האויבים להתקבץ במרכז, במקום בו יהיו פגיעים להתקפות קבוצתיות של גאב ושל טיליאן. גאב נחוש בדעתו לא להרוג אלא רק להמם את סאנד, ולכן הוא נמנע ממכות קטלניות וקורא לקונסארין לא להתקיף את סאנד בחיצים, אלא להתמקד בסליימים.

היללה הראשונה של סאנד גורמת נזק הלם לכל הקבוצה, ומאלצת את כל הדמויות לבצע גלגול נגד כוח רצון; קונסארין וטיליאן נכשלות, מה שגורם להן לבזבז סיבוב כשהן צורחות באימה ורצות בלא מטרה (הן חוזרות לעצמן בסיבוב אחר-כך, כאשר הן מגלגלות שוב הצלה והפעם מצליחות).

לאחר היללה, סאנד הופך חייתי עוד יותר, תוקף מהר יותר ונוהם כמו חיית פרא; גאב חושש, ובצדק, שהזמן קצר לפני שסאנד יגיע למצב בלתי הפיך.

בסופו של דבר, ממש לפני שסאנד מצליח לילל יללה זאבית שניה ופראית עוד יותר, גאב פוגע בו פגיעה קריטית בגלגול 20 טבעי (אם כי הוא מכה עם הצד הקהה של הנשק כדי לא לגרום נזק אמיתי קטלני); סאנד מועד לאחור ונכנס להלם שמנער ממנו – זמן קצר לפני שנעשה מאוחר מדי – את הדיבוק או הטראנס שהשתלט עליו.

סאנד מזהה עכשיו את גאב, ומתחיל להצטדק; הוא טוען שהוא לא זוכר מה הוא עושה כאן ו"שפשוט הלכתי לישון בתוך המערה הזו ואני לא זוכר כלום ממה שקרה אחר-כך".

רק אחרי שגאב חוקר אותו, לא לגמרי בעדינות, מתבררים פרטים נוספים:

סאנד עדיין מאמין בכל ליבו, שהוא חייב להשיג איזה בורניט מכושף שהיה שייך למשפחה שלו פעם, וזה לא רק יהפוך אותם לעשירים, אלא "יחזיר להם את הכבוד שלהם" (גאב זוכר משהו לא מכובד בעבר של המשפחה של סאנד, אבל לא זוכר פרטים – הוא משנן לעצמו לנסות לדבר על זה עם הזקנות בטולו, כאשר יגיע לשם).

 

רק כאשר גאב לוחץ עליו, הוא מודה בחוסר רצון שהוא חלם חלום ("אבל אמיתי! לא כמו החלומות של הנקבה הזו גארל!") שהאוצר של המשפחה שלו נמצא במערה הזו, נכנס אליה והוא זוכר שנאבק ו'הרג' איזה שומר (אולי רושופ? הגם שהקוף-סליים היה חי למדי כאשר הדמויות נכנסו).

הוא ממש מנסה להתחמק, אבל בסוף מודה – אחרי שהתלונן ארוכות על זה שניסה לבקש עזרה מיורתה, אבל היא התייחסה אליו בבוז, ובמקום זה הסתובבה עם החבורה של באלג – שבכעסו, הוא גנב לה את המדליון; אבל הוא לא זוכר מתי איבד אותו ואיך הוא הגיע לקן המגעיל בו הדמויות מצאו אותו.

 

קונסארין (ובמידה רבה גם טיליאן) מתבוננת בסאנד בבוז, חשדנות וכמעט בתיעוב; מדביקה לו בלחש (בתקווה, כאשר רק טיליאן שומעת, ולא גאב) את השם "חומי" (שילוב בין שם של כלב בגלל היללות והנהמות הזאביות שלו קודם, לקשקשת שלו על האבן החומה ששייכת למשפחה שלו), ואגב כך מעירה כמובן הערה אנ'מירית שחצנית טיפוסית על מידת האטרקטיביות של הגברים בטולו (חוץ מגאב, כמובן!).

למזלה, גאב עסוק מדי בסאנד ולא שומע את ההערה.

 

כך או כך, שתיהן סבורות שגאב (אולי כי הוא לא ראה את ההררי הפראי משתנה מול העיניים שלו במסע לפני הכוך), נוהג בסאנד בהרבה יותר אמון מכפי שכדאי לתת בו. גאב טופח לסאנד על השכם, ומציע לו – אם הוא לא חלש מדי – להצטרף אליהם. סאנד מהנהן, עדיין מסוחרר ומשתעל, לוקח את הפטיש שלו (שעכשיו נראה כבד בהרבה מכפי שהיה קודם, כאשר הוא הניף אותו במהירות ובפראות), וממלמל ש"כן... בטח יש כמה דברים לטהר מכאן (Smite – מושג שחביב עליו מאד, הגם שהוא מעולם לא היה פלדין).

 

 

החדרים הצדדיים וחידת עשרים ושבעה הכפתורים

הדמויות יכולות כעת לבחון את החדר, על שלושת הפתחים שיש בו שהם לא גומחאות קטנות. הפתח בקיר המערבי הוא מעבר חשוך וצר לתוך גומחא ארוכה ואפלה יותר מהקודמות; הפתח בקיר המזרחי סגור בדלת שמאחוריה מטפטף משהו מגעיל; והפתח בקיר הצפוני סגור בסורגים כבדים.

מעל כל אחד מהפתחים יש תבליט מוזר באבן, מעין צורה שעליה ומסביבה מגולפים ירחים וזאבים.

 

מערבי

צפוני

מזרחי

 

הערה והסבר של השה"ם:

אני מביא כאן את הדברים במסודר, לשם הנוחות של הקוראים, כאשר בפועל החבורה גילתה את הדברים בהדרגה, אגב הבדיקה של החדרים הצדדיים ואז חזרה להיכל המרכזי.

החדר המרכזי ושלושת החדרים סביבו כוללים מעין חידה; על המצבה בחדר המרכזי חרוט למעלה השם 'נאהוגא' (בגימטריה: 66) שמבליחה באור חלש מאד. בכל אחד מהחדרים הצדדיים יש תשעה כפתורי אבן זהים בקיר, שהדמויות יכולות ללחוץ על כל מספר מהם (מ 1 ועד ל-9).

בהתחלה, אפשר ללחוץ רק כפתורים בחדר המערבי (+), כאשר הכפתורים בשני החדרים האחרים לא לחיצים. לאחר מכן אפשר ללחוץ על הכפתורים בחדר המזרחי (X), ורק אז על אלו בחדר הצפוני (-). הפתרון הנכון הוא להגיע לכך שהמספר מהחדר הראשון – כפול המספר מהחדר השני – ופחות המספר מהחדר השלישי, יהיה שווה בדיוק 66 – וזה יפתח את הדלת הסודית בצפון-מערב החדר, שלדמויות אין שום סיכוי לגלות לבד (הסיכוי היחיד הוא באמצעות הפעלת חפץ קסם מקולל שנמצא בתא סודי בהיכל הראשון, שהחבורה לא מצאה).

כאשר לוחצים על תוצאה נמוכה יותר, הכתובת 'נאהוגא' מבריקה באור חלש מדי ודועכת; כאשר לוחצים על תוצאה גבוהה מדי, הכתובת מבריקה באור מסמא שלא מאפשר לראות את האותיות, ואז דועכת. כך או כך, כל כשלון גורם לחרירים להפתח, וליצורים – רבים יותר ויותר כל פעם – להתקיף את הדמויות.

אחרי חמישה כשלונות, והתקלות קטלנית באורח קיצוני, הדלת הסודית תפתח בכל מקרה.

 

החבורה מחפשת בהתחלה בחדרים הצדדיים.

בחדר המערבי, יש עוד היכל קטן יותר בלי יציאות נוספות, עם עוד תאי כלא (שבחלק הרחוק שלו תשעה כפתורי אבן). הדמויות מוצאות על הרצפה מחצלת, אוכל די טרי שלא נאכל כולו, חלקי דפים, קלפים וציוד כתיבה, ציוד שינה בשביל שלושה או ארבעה אנשים, מעין נרגילות עם מראה מפוקפק שאחת מהן עוד מעלה מעט עשן, צנצנות ועוד.

חיפוש מגלה, שזה היה כנראה מקום המרבץ לשוליות נקרומנסרים, לפי הציוד הבסיסי שהדמויות מוצאות כאן. בין היתר, יש שם שיקויי רעל, עלים מפוקפקים מאד לנרגילות, מגילה מפיצה קור נתעב שמכילה לחש של נקרומנסר מעוצמה ראשונה, ואוסף דפים כתובים בכתב צפוף ומבולבל, שמכילים – לזוועת הדמויות – תאוריה או הצעה לניסוי ל"איך ליצור גופוני תענוג שלא ירקיבו" (טיליאן לא מבינה בהתחלה, ואחרי שקונסארין מפרשת לה, שהכוונה היא להקים נשים כגופות מהלכות שלא ירקבו, באופן שיאפשר 'להנות מהן', כל הפרצוף של טיליאן הופך ירוק באורח שלא היה מבייש גורג. ליד הכתב הצפוף, מישהו אחר סימן הערות באדום, שלא נראות מחמיאות כמו "זה לא יעבוד", "החומרים לא מתאימים", "חסר ערך" ועוד.

טיליאן מציעה – ויתר החבורה מסכימה – לשרוף את המגילה ואת המחקר הנתעב.

 

הדמויות מצליחות לנטרל במהירות את המנעול המורכב של הדלת המזרחית, מספיק כדי לא להיות מופתעות מהיריקה הנתעבת שעפה עליהן מהחשיכה; ומספיק כדי שקונסארין תשחרר ברד חיצים כתגובה לעבר הדמות הנפוחה והמטושטשת שירקה.

החדר הזה שימש פעם כחדר מגורים יחסית מהודר, כולל סוג של בריכה טבעית שניזונה ממים שיוצאים מהקיר, מחצלות, כדים ועוד, אבל נראה שהכל נופץ ונשבר.

מתוך הבריכה, צצה גורגית גדולה ונפוחה, במפורש מעבר לכל עזרה, נגועה בפטריות רקבון ועם עיניים שחורות וריקות; היצור – שהחבורה תוהה בהתחלה האם הוא שוליית הנקרומנסר האחרונה ש'ברחה', אבל קונסארין סבורה שלפי העיטורים שלה היא היתה סוג של 'אם ביצים גדולה', אגב שהיא תוקפת, צורחת משהו כמו:

"גאלגות, איפה החלק שלי! מכרתי לך אותם! מכרתי לכך הרבה (אנשים? גורג?)... איפה החלק שלי?! שקרן! בוגד!"

הדמויות שמות לב לצמיד מוזר, שזוהר באור חולני, על אחת הזרועות שלה.

 

היריקה הראשונה של היצור מסבה נזק קל בלבד, ומנגד היא סופגת ברד חיצים של קונסארין; יתר הדמויות מסתערות פנימה. כאשר שני גולג'ים (גורג אל-מתים זוחלים ולחים, גם הם עם יריקות רעל) זוחלים לתוך החדר מחורים צדדיים ומצטרפים לקרב – הם נראים כמו סוג של משרתים לשעבר.

מתחולל קרב קשה; אחד היצורים מתמוטט כמעט מיד; אם הביצים האל-מתה היא יריב קשה, שגורמת נזק כבד עם היריקות והמהלומות נגועות הרעל שלה, אם כי מספר בלימות מוצלחות של גאב מצמצמות מאד את הנזק שהיא גורמת.

מיד לאחר שהיא מתמוטטת, היא קמה שוב מתוך השרידים המבעבעים שלה, אבל הפעם היא שונה. היא לא לחה יותר, אלא אפורה-קרנית; היא לא נפוחה או יורקת רעל, אבל גבוהה ומהירה יותר, עם עיניים מתות יוקדות באדום (והיא כבר לא צורחת שום דבר על 'החלק שלה'). הדמויות נלחמות שוב בצורה השניה שלה, ומצליחים, בשילוב של כמה מהלומות מכוונות היטב ופגיעות קריטיות של כמה מהדמויות, להפיל את היצור – הפעם סופית.

 

הדמויות בוחנות את הצמיד (תוך שטיליאן וקונסארין מקפידות לא לתת לסאנד להתקרב אליו), ומגלות שהוא אכן חרוט ברונות אפלות מסוג לא מוכר. זה מזכיר כתב של אורגי ערפל, אבל בגרסה אפלה וכמעט לעגנית שלו, ומלא כולו בהשבעות אפלות מסובכות. החבורה לוקחת את הצמיד, לאחר תהיה היכן והאם בטולו ניתן יהיה להשמיד אותו), ועוטפת אותו באריג לפני שהוא נכנס לתיק של אחת הדמויות.

מלבד הצמיד, יש בין השרידים של אם הביצים הגדולה קמע אחר, גורגי בהרבה, שלא נראה מקולל: קמע מזל שעשוי מחלק מביצת גורג, שנותן 1+ לגלגולי הצלה ובדיקות כשרון, ועמידות לרעל וחומצה. טיליאן לוקחת אותו, ועוטה אותו ליד מדליון הציפור שקיבלה בזמנו מאחיה המנוח אמראנד.

 

כניסה לחדר הצפוני דורשת פתיחה בכוח של הסורגים; הם לא ממולכדים אבל כבדים מאד, וכשלון נחרץ מדי בגלגולים יכול לגרום לדמויות למתוח בשריר באורח שיוריד להם באורח זמני מעט ממידות הכושר והזריזות. גאב, בעזרת סאנד, מצליח לפתוח את הסורג – לאחר מאבק קצר – בלא לסבול מההשפעה הזו.

החדר הצפוני הוא מרובע לא גדול, שבחלקו המרוחק שני לפידי תמיד, עתיקים בהרבה מהקודמים וירקרקים פחות, מאירים תבליט עתיק שנאכל למחצה בידי איזוב וצמחי מערה, וכולו כתוב בכתב עתיק שקונסארין וטיליאן יכולות להבין רק באורח חלקי.

רוב הכתובת היא עוד התפארות בשמו של זארום קארבא, טלף ימין של המלך בארוג נאהוגא הראשון לשמו, בנם האהוב של הירח המילל ושל סערת הדם: "זקפו אוזן ופערו לוע ביללת כבוד לעלילות גבורתו...", ומתואר שם, בהפרזה טיפוסית, על איך שקטל "ארבע מאות וארבעים רועים" ו"ארבעים וארבע אילים זהובים".

לצד ההתרברבות, יש קטעי מידע מעניים יותר, מהם עולה שבארוג נאהוגא ציווה על הימין שלו לבצר את המקום הזה, שמכונה 'המעוז התחתי', בגלל ברית שכרתו בני טולו (שמתוארים כמובן בזלזול אופייני) עם "הפנים החיוורות משער החורף שעל ההר".

 

גם כאן יש תשעה כפתורי אבן זהים מתחת לתבליט.

 

 

קרב סופי

הדמויות נאבקו עם החידה, והביאו על עצמן שלושה גלים של אויבים בניחושים לא נכונים: בהתחלה שני סליימים, אחר-כך שני סליימים עם גופה מהלכת חסרת ראש שמבעבעת ומעלה אדים כשהיא כושלת קדימה באיטיות. למזלה של החבורה קונסארין הרגה מרחוק – משום שכאשר היא נפלה, היא התפוצצה בעוצמה רבה), ואז סליימים יורקים ביחד עם אלמתים זוחלים.

רק אז, כאשר גאב נמצא כבר בהתשה מדרגה שניה, וכל האחרים בהתשה מדרגה ראשונה, החבורה מגלה את הפתרון הנכון; הכתובת 'נאהוגא' זוהרת באור אינטנסיבי שלא כבה מיד, והדלת הסודית נפתחת בצפון-מערב ההיכל.

קול נוהם, שכאילו מתאמץ להגות מילים בשפה מדוברת, מהדהד משהו כמו:

"אתם לא... מהעם... שלנו... וגם לא...גנגול. רוצים ראיון עם טלף ימין? תכנסו... אם אתם אמיצים... מספיק".

גאב מעיר בגועל שאין ספק שהם לא מהעם שלהם; הגם שהוא מטיל ספק אם טלף ימין אכן מעוניין לדבר.

 

מעבר לדלת הסודית, ישנו מסדרון צר שבצדדים שלו זוגות-זוגות של גומחאות צרות וגבוהות שבכל אחת מהן סרקופג מתכת ישן בצורה של גוף אדם וראש חיה. לקראת סוף המסדרון, הוא מתרחב לחדר קטן שהקרקעית שלו מוצפת במי אפסיים; ועל במה במרכז, מואר באור חולני, עומד ארון מתים שוכב וגדול, עם עיטורי אבן. על הקירות יש תבליטים של אנשי זאב מביסים ושוחטים רועים מגוחכים למראה על מזבח גדול.

הקול הנוהם מהדהד שוב, מגדף את החבורה בתור "רועים שעירים, טפשים, חמדנים, תולעי כבשים. באתם לבזוז? לחלל את המנוחה של טלף ימין?"

גאב משיב בלעג על הדרך שבה אנשי זאב מעיזים לדבר על יצורים שעירים.

 

הנהמה הופכת לשאגה; העיניים של כל הסרקופגים נדלקים, והקול הנוהם אומר בלעג שטלף ימין הדגול לא אכן, ועסוק מכדי לשעשע פולשים עלובים. אולי יתאים להם מישהו אחר, ש"שראוי לרמה שלכם, תולעי כבשים".

נפתח פתח, ודרכו ספק זוחל ספק נזרק הנקרומנסר הצעיר שהחבורה חיפשה – הרוצח של אלרי; הוא לא נראה במצב טוב, כולו שרוט ופצוע מטפרים חדים.

הצעיר מיבב ומנסה לאיים באורח פתטי ש'האדון' (או אולי המורה) שלו לא יאהב את זה; ונענה בנהמת צחוק, ש'האדון שלך הלך והשאיר את כולכם, תולעים. תציית ותלחם, עבד, אם אתה רוצה לחיות עוד קצת".

 

הערת השה"ם: כאן משפיעה התוצאה של הבחירה של הדמויות בהתחלה לא לעצור למנוחה אלא להמשיך מיד פנימה. אם החבורה היתה משתהה, הנקרומנסר הצעיר כבר היה נרצח בידי איש הזאב ששומר על הכוך, שכנראה לא מאד חיבב את הפלישה של קוסמי המוות פנימה, והדרך בה השתמשו בכוך – ואז הדמויות היו נלחמות לא בצעיר מותש, אלא בגופון מיבב עם נתונים טובים ורמת אתגר קשה בהרבה.

 

וכך הקרב נפתח.

בשלב הראשון, הדמויות מתמודדות עם הנקרומנסר הצעיר (או עם הגופון המיבב, אם היו מאחרים להגיע לכאן), כאשר מעט מאוחר יותר, קסמים אפלים מתחילים לעוף אליהן מהחשיכה. בפועל, החבורה הפילה את היריב הזה תוך סיבוב אחד,  כך שהקרב עבר מיד לשלב השני.

הנקרומנסר הצעיר מתמוטט חסר הכרה; גאב, באורח לא צפוי, מחליט לא להרוג אותו מיד (טיליאן תוהה האם היא היתה מצליחה לעמוד במבחן דומה, מול מישהו שהיה פוגע כך במשפחה שלה), אלא לקשור אותו ולקחת אותו אל זירת הפשע שלו, כדי שדוד לארם יקבל את הנקמה שלו ויחליט האם ואיך לבצע את נקמת הדם של אלרי.

 

בשלב השני, אין לחבורה יריב נראה, אבל כל סיבוב הצללים רוחשים, עיניים של סרקופג אחר נדלקות ואז עף ממנו חזיז צל קטלני לעבר אחת הדמויות. הדמויות צריכות לנסות אבחנה בגלגול מורכב של 'נסיונות חוזרים ונשנים' כדי לקלוט את התנועה של הצל באורח שיאפשר להם להכות בו, ובסופו של דבר לאלץ אותו להתגלות ולעבור לשלב השלישי.

בפועל, בשני הסיבובים הראשונים החזיזים, למרות הבונוס הגבוה מאד שלהם לגלגול פגיעה, החטיאו את החבורה בתוצאות מבישות, כך שהדמויות הצליחו לאתר את הצל ולכפות עליו להתגלות לאחר שספגו מעט מאד נזק.

 

בשלב השלישי, הצל מתממש ולובש צורה של אדם זאב ענקי עטוי בתכריכי מומיה עם מסכת פנים מתכתית. היצור (משהו בהופעה שלו מזכיר סוג של גלאדיאטור) שואג את שמו של טלף ימין, ומתקיף עכשיו בהתקפות פיזיות נגועות בצל. מתפתח קרב קשה, אבל הדמויות מצליחות יותר מהיריב, וממגרות אותו תוך כמה סיבובים. איש הזאב החנוט שואג – מנסה לומר משהו על טלף ימין – וקורס לערמה של תכריכים מתפוררים ואבק.

 

החבורה, שזוכרת את האמירה ש"זארום קארבא לא כאן עכשיו", מתקדמת בזהירות אל הארון, ומוצאת בתוכו אבק, וגם לא מעט אוצרות עתיקים שמפוזרים שם. בין היתר, שריון קסום מאד עם חריטות זאביות טיפוסיות (מזכיר מאד בצורה את המגן שכוהנת מסוימת קיבלה בהרפתקה מקבילה); עשרים חיצים קסומים עם נזק צל ומעוף מהיר, שמסוגלים להטיל אימה על יריב בפגיעה גבוהה; מגילת קוסם עם שני לחשים מעוצמה שניה... וחליל מוזר, שחור וחלק למגע עם חריטות ירחיות כסופות, שברגע הראשון החבורה טועה וחושבת שהוא עשוי מתכת, כאשר בפועל הוא עשוי עץ קסום ועתיק מצופה בלכה, שלתוכה שולבו 'עורקים כסופים' דקים.

 

גאב תוהה האם כדאי לנסות לנגן בחליל הזה כדי לבדוק מה הוא עושה, ויתר הדמויות משכנעות אותו לוותר על הרעיון.

טיליאן מבקשת מאד לקבל את החליל הזה ולשמור אותו אצלה, מסיבות ששמורות איתה, והחבורה מסכימה.

וכך, הדמויות המותשות יוצאות מהכוך של זארום קארבא, עם סאנד ועם הנקרומנסר הצעיר הכפות, בדרכן חזרה אל החווה של לארם.

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.