זנב לאיילים
סצנת ביניים - הצצה מהירה אל תל זאגליל
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
|
כאן מובאת 'מיני הרצה' שהועברה לשחקניות
בפגישה קצרה ונפרדת בין פרקים 6 ו-7. מדובר בפגישת משחק קצרה מאד, אבל כזו
שבמהלכה התגלה לדמויות מידע חשוב על מה שארע מסביב כאשר החבורה היתה לכודה במבוך
מתחת לאגם - וכזה שדרש מהחבורה להחליט החלטה קשה ולמעשה הרת-גורל בין שתי חלופות
שונות להמשך הקמפיין - כאשר פרק 7 הוכן בהתאם לבחירה שעשתה החבורה בסוף ה'מיני
ההרצה' הזו. התפצלות זמנית לאחר
הסתלקותו של קורזאראט, החבורה מתפצלת באורח זמני: גאב
ומאל'טריס מתגנבים לעיירה תל-זאגליל כדי לנסות לרחרח שם אחרי ההתפתחויות
האחרונות; טיליאן, אחותה ליל (והנערה השבויה והמטורפת למחצה שהן גוררות איתן)
מכת המעמקים עוקפות את העיר דרך השדות, מחשש שאנשים של היועץ סאזראט או לורד
ראמזיג יזהו את טיליאן וליל. גאב
מוצא את העיירה כולה 'על הרגליים'; חיילים צועדים בכיכר הראשית, בדרכם אל השער
הדרומי, ועופרים אדוקים מסתובבים בקהל, מבקשים תרומות עבור 'המלחמה הקדושה של
הלורד ראמזיג כנגד הכופרים', ומגייסים עוד אנשים – כולל נערים צעירים, להשתתף
בה; נראה שלורד ראמזיג שולח את רוב אנשיו דרומה, כדי להתקיף את האדון המורד
מל'היר באחוזת מרום-מערב (מרחק של כמה שעות הליכה ממערב לקאר-א-אמר); האוויר מלא
שירה דתית וצעקות קשות מאד כנגד מל'היר וכנגד 'הכופרים האנ'מירים' בכלל. מאל'טריס,
שעזבה את גאב לשעה קצרה כדי לרחרח בעוד כמה מקומות, מספרת שהיא גילתה מהיכן
הגיעה הנערה המטורפת – היא אחת מכמה נערות מוזחנות, רובן אנ'מיריות ממשפחות
שירדו מנכסיהן עקב ההתחזקות של אנזאריון ואנשיו, שהסתובבו מסביב לחצר של סייפת
מבוגרת בשם טאלוריה; אבל אותה טאלוריה עזבה את תל זאגליל לפני כמה שבועות, ואיש
לא יודע בדיוק להיכן. גאב,
שמצליח להפטר ממטיף שמנסה להציק לו ולשאול במה וכמה הוא תרם למלחמת הקודש, מצטרף
למאל'טריס והם יוצאים במהירות מאחד השערים הצדדיים של תל זאגיל כדי לחפש את
טיליאן; ליד השער, הם מרגישים שעוקבים אחריהם – ונתקלים בלא אחרת מאשר הפייטנית
מל'סירלי, שהתאוששה בינתיים (הגם שנראה שהקסם האפל שפצע אותה השאיר בה חותם
עמוק, גם אם נראה רק בקושי). מל'סירלי
אומרת להם שהיא מחפשת את טיליאן; היא שמעה משהו על ההסתבכות האחרונה שלה, ויש לה
חדשות בשבילה – חלקן טובות וחלקן פחות. זוועה בעלטה בינתיים,
טיליאן וליל מסתבכות בצרה מבעיתה ובלתי צפויה, כאשר הן עוברות בין השדות
שמצפון-מזרח לתל זאגליל; הנערה השבויה הופכת יותר ויותר מנותקת מהסביבה וממלמלת
מילים חסרות פשר; ובשלב מסויים, היא צורחת משהו בשפה זרה, ופשוט 'מתפוקקת', כאשר
מבשרה המבעבע בוקעות קנוקנות ארוכות ומלאות קוצים רעילים. ליל
צורחת באימה; וטיליאן, פשוטו כמשמעו, נלחמת על חיה בקרב קשה מול מספר קנוקנות
שמתקיפות אותה בהצלפות שורקניות, כאשר כל האוויר סביב כאילו מרצד ולוחש מילים
צוננות בשפה עתיקה, שכל-כולה קשורה (כנראה) לטירוף אפל ממעמקי הים. בסופו של דבר
טיליאן מצליחה לשרוד איכשהו ולמגר את הקנוקנות האחרונות; ולרגע היא ניצבת שם,
הלומה למחצה ומתנשפת בכבדות, עדיין מנסה לעקל מה היה הדבר שתקף אותה, ואיך בדיוק
הוא בקע מתוך מה שהיה רגע קודם לכן נערה אנושית חיה ונושמת. כלבים
מחווה סמוכה, שחשו ככל הנראה את היצור האפל, נובחים בקולי קולות, והרעש מזעיק
אנשים שמתחילים להתקרב; טיליאן נמלטת כדי לא להחשף, וגוררת את ליל הבוכיה אחריה.
זמן
קצר לאחר מכן, גאב ומל'סירלי פוגשים את טיליאן בנקודת הפגישה שהדמויות קבעו
מראש. טיליאן,
עדיין מזועזעת כולה מ"הנערה המתפוצצת" מחבקת את גאב ומספרת לו, אגב
התנשפויות, מה קרה (בערך) - בגלל מצבה, היא בכלל לא שמה לב למל'סירלי, עד
שהפייטנית שואלת בקול "טיליאן, מי התפוצצה?", ותופסת את טיליאן בהפתעה
גמורה. טיליאן מחבקת אותה עם דמעות בעיניים, ורק לאחר כמה דקות מצליחה לחזור
ולספר את הסיפור, הפעם בצורה קוהרנטית יותר. חדשות טובות, חדשות רעות, והחלטה חשובה לאחר
זמן-מה, מל'סירלי מספרת לחבורה את החדשות ששמעה וראתה, גם בקאר-א-מאר וגם בתל
זאגליל. הבשורות
הטובות יותר הוא שהאדון אמלארג, אביה של טיליאן, הצליח להחלץ בריא ושלם
מה'אירוח' של לורד ראמגיז; אותה כוהנת אפורה חילצה אותו מחדרו והשתמשה באשליה
כדי להגניב אותו החוצה, זמן קצר לאחר שטיליאן וגאב עזבו את האחוזה של הלורד
בדרכן לחלץ את ליל מידי היועץ סאזראט; אותה גבירה אפורה הגיעה לקאר-א-מאר, ונטלה
משם (הפעם בהסכמה של האדון והגברת של הבית!) את אלת'יר, שתזכה סוף-סוף להתלמד
אצל כוהנת בעלת כוחות. החדשות
הרעות יותר, קשורות למלחמה – מסתבר שלא רק הלורד ראמזיג, אלא לורד פארליל מקומי
נוסף שקשור לאנזאריון, האדון האדוק בארגוז בן אמרוז מאחוזת מעבר-יערשולח גם הוא
אנשים, ביחד עם שניים או שלושה כלי מצור (כנראה קטפולטות או בליסטראות) – מה
שאומר, שכוח בן שלוש-מאות איש לפחות יתאחד בקרוב מסביב למעלה-מערב ויתקיף אותה
בעוצמה (מסתבר שהתגובה של אנשיו של אנזאריון להנפה של דגלי אבאריל על האחוזה
של מל'היר היתה מהירה וחריפה מאד). ליל
נזעקת, וקוראת שהיא חייבת, חייבת להגיע ל'אהובה' (הדרך בה הסתיים הקשר שלהם
כנראה נשמט מדעתה לרגע) ולעמוד לצידו מול 'המתקפה המרושעת'. טיליאן מודאגת יותר
מכך שחלק מהכוחות הצועדים יעברו בקאר-א-מאר, מה שיעמיד את משפחתה – שנמצאת במידה
רבה כעת בין הפטיש לסדן – בסכנה; הגם שנראה שהסיכוי שהאחוזה ממש תותקף הוא נמוך –
לפחות כל עוד סבתה של טיליאן לא תעשה משהו טפשי במיוחד; מל'סירלי שמעה שהאדון
אמלארג הורה שסבתה ואמה של טיליאן לא יקדמו את 'האורחים' אלא יסתגרו במגדל הישן
מעל האחוזה עד יעבור זעם. אלא,
שלמל'סירלי יש עוד חדשות רעות לספר – שקשורות לחיילים הכחולים. החיילים
הכחולים, שנואי נפשה של מל'סירלי עוד מימי מרד התארילין, לא צועדים עם הצבא של
ראמזיג, אלא משקיעים את כל כוחם במכרה. אבל מסתבר שהם צריכים 'עוד ידיים
עובדות'. מל'סירלי, כאשר הגיעה לתל זאגליל, נתקלה בשיירה של אסירים כבולים זה
לזה, שהוצאה כנראה מהכלא של לורד ראמזיג והוצעדה, תחת גידופים, מכות ואיומי
שוטים, לעבר פתח המכרה שליד האגם. לאחר
שטיליאן וגאב מספרים למל'סירלי את מה שגילו במבוך האפל מתחת לאגם – שכנראה קרוב
מאד למכרה, כולל כת המעמקים המטורפת ממנה באה הנערה שהשרידים המבעבעים שלה עדיין
זרוקים בשדות, והתגלית של הדמויות שמנהיגת הכת מתכננת או אולי כבר התחילה
בריטואל מסובך ומזעזע בחלק עמוק יותר של המנהרות השכוחות, הדמויות מתחילות לחשוד
שיש קשר בין הדברים – גם אם החיילים הכחולים לא יודעים מי שורץ ואיזה ריטואל
נערך קרוב למכרה בו הם תרים אחרי חפצים וכוחות עתיקים מימי אחיות הפרפר הבוער. מל'סירלי,
לפחות, סבורה שמשהו גדול מתבשל שם, ותוהה מה חלקה של הישות המרושעת ורבת העוצמה
דאנג'ון נאאמוש בכל הסיפור. אבל לסיפור שלה על האסירים הכפותים (שהיא מדגישה
בציניות אופיינית שהובלו בידי 'משחררי העבדים הדגולים', בדרך כל-כך אכזרית שאביה
או אצילים אחרים בת'ארילין לא היו חולמים לנהוג בעבדים שלהם בדרך כזו)–אלא,
שהחלק האחרון בסיפור של מל'סירלי הוא שבין שכירי החרב שהלכו עם 'הכחולים' ועזרו
להם לדרבן את האסירים, היה לא אחר מאשר אחיה של טיליאן, אמראנד – וכפי שמלסירלי
אומרת בעדינות 'הוא לא היה בין האנשים היותר חביבים בשיירה הזו'. טיליאן,
באורח מוזר, מזדעזעת פחות מהצפוי; איכשהו, היא חשה גם קודם שאחיה אבוד, או עלה
על דרך שאין ממנה חזרה. כך או אחרת, המחשבות שלה ממוקדות הרבה יותר במלחמה
המתקרבת ובאסון שהיא עלולה להביא לאנשים שהיא מכירה ואוהבת. גאב
מזועזע ומפוחד לא פחות מטיליאן ואולי יותר ממנה, נוכח העובדה שארוסתו ראל ודודתה
קונסארין נמצאות באחוזת 'מרום מערב' שעומדת להיות מותקפת בידי כוח עדיף; והצעקות
והפקודות האכזריות ששמע בעיירה לא מרפות ממנו. החבורה
מתלבטת מה לעשות, ולהיכן ללכת – האם להמשיך לחקור ולנסות לבלום את הריטואל האפל
שמתנהל עמוק מתחת לאדמה ליד תל זאגליל, או אולי למהר – כפי שליל דורשת – לאחוזת
מרום מערב כדי לראות מה אפשר לעשות ואולי את מי להציל. גאב, הפעם, לא מוכן לשמוע
על השתהות ועל הפקרה של ארוסתו – שנפרדה ממנו ליותר מדי זמן – לחסדים של מלחמה
ומצור, ושל הפקודות האכזריות שנצעקו באוויר לגבי גורל אנשי האחוזה אם תיפול.
טיליאן, מצידה, אולי בגלל תשישות ואולי בגלל חוסר נסיון, מפגינה עיוורון או
בורות בכל 'ענייני הפוליטיקה', ולמעשה מחזקת את החלטתה המסוכנת של ליל להגיע אל
אחוזת מרום-מערב כדי "לעמוד לצד אהובה". בסופו
של דבר, החבורה מחליטה – גם אם בלב כבד – לצאת דרומה ומערבה, לעבר 'מרום מערב';
ולמרות המחשבה שאולי ליל תהיה בטוחה יותר בקאר-א-מאר, אם מאל'טריס תקח אותה לשם
בתמורה לפרס (הגם שליל ומאל'טריס מתעבות בגלוי זו או זו ולא מחמיצות הזדמנות
ללעוג אחת לשניה), ליל מתעקשת ברגשנות שמקומה ב'צוק העיתים הזה' הוא לצד ארוסה –
כך שבסופו של דבר, מוחלט שליל תבוא עם הדמויות. החבורה
מתרחקת מתל זאגליל ומהדרך הראשית, ומתחילה במסע רגלי – מהיר ככל שכוחותיהן של
הדמויות (ובעיקר של ליל העדינה) מאפשרים. |
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.