זנב לאיילים
פרק 8: קולות מהמצולה (חלק ב')
חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה
|
פתיחה: הנסיגה של קונסארין לאחר
שהחבורה טיהרה את מנהרת הכניסה מאויבים, והזרוע האימתנית נדקרת ונעלמת אל תוך
החשיכה, החבורה מצליחה לעשות את דרכה אל מערה גדולה וחשוכה שנראית כמו איזור הכניסה
של המכרה; למרות האפלה (שמונעת מהדמויות לראות את החלקים הרחוקים יותר של
המנהרה), החבורה יכולה להבחין בפיר ענק באמצע המערה, שמעליו תלויה עדיין ברפיון
מעלית מכרות הרוסה: השרשראות והגלגלים עדיין עומדים על מכונם, אבל לוח העץ הגדול
של המעלית נשבר וכעת תלוי ברפיון באלכסון כשהוא מחובר לשתי שרשראות בלבד. מהתהום,
וכן מכמה וכמה 'עצמים' חשודים בחדר (כמו עצמות ושריונות מעוכים) עולים אדים
סגולים מבחילים; ומהחשיכה עולות לחישות. מנגד, מתוך מנהרות הכניסה האחרות של
האיזור, עולות צווחות זועמות של הפור'ראטי שמתחילים לחזור אל תוך המכרה. נדמה
לדמויות, שאי-שם מרחוק יותר, עלתה צווחת כאב צורמת וגבוהה. בדיעבד, החבורה תנחש
שזו צרחת המוות של כוהנת הפור'ראטי, אולי מעשה ידיה של הרוכבת הכחולה
אור'לינדרי. קונסארין
חלשה וההתנהגות שלה מדאיגה את החבורה; הפנים שלה חיוורות מאד, ולמרות שהיא
מתעקשת שהיא בסדר, מפעם לפעם המבט שלה נעשה מוזר ותועה הרחק לאפלה, והיא ממלמלת
דברים כמו 'הם קוראים לי, הם יודעים את השם שלי'. גאב,
טיליאן ומל'סירלי מתדיינים ומחליטים בסופו של דבר לבקש מקונסארין לסגת במהירות
החוצה, דרך המנהרה מתוכה החבורה הגיעה – לפני שהפור'ראטי יחזרו ויחסמו גם את דרך
המילוט הזו. במצב זה, נראה לדמויות שזה מסוכן מדי לאפשר לה להצטרף למסע למטה,
לאפלה ממנה באים הקולות והזרועות הסיוטיות (טיליאן נזכרת – ולא בחיבה – ב'נערה
המתפוצצת' מכת המעמקים, ולמרות שמל'סירלי טוענת שזה לא יתכן, מפחדת שקונסארין
תגמור באורח דומה). לאחר
שכנוע, ולא ברצון רב, קונסארין מצייתת ונמלטת מהמכרה. הדמויות האחרות מחליטות
להתעמת עם הפור'ראטי הנותרים כאן, ולא בזירה לא ידועה עמוק יותר במכרה. גאב מניח
מלכודת בפתח אחת המנהרות דרכן הפור'ראטי חוזרים, והחבורה תופסת עמדות. הקרב השני מול הפור'ראטי רגע
קצר לאחר מכן, הפור'ראטי חוזרים – מעטים באורח ניכר ממה שהיו כאשר הסתערו
מהמכרה, אבל עדיין רבים ומסוכנים. הקבוצה הראשונה שלהם מועדת על המלכודת וסופגת
מכה קשה מיד בתחילת הקרב, כאשר החבורה עטה עליהם כשהם מתנודדים ומופתעים; קבוצה
אחרת של קלעי פור'ראטי שיוצאת מהמנהרה השניה, ולכן לא נתקלת במלכודת, הופכת
לאתגר קשה יותר, בעיקר נוכח הקושי של רוב הדמויות להדוף התקפות קליעים. הקרב כאן
מתחיל להתהפך, רק כאשר טיליאן משתחררת מיריבים מידיים ומצליחה לבצע התקפת זינוק;
אחד הקלעים נופל, והיתר נאלצים לעבור לקרב פנים אל פנים, שבו טיליאן מסוגלת
לתמרן ולבלום היטב את ההתקפות שלהם. כמה
סיבובים לאחר מכן, נכנס לקרב פור'ראטי מרשים בהרבה, מצובע בכל מיני צבעים מוזרים
ומחזיק קשת ארוכה קסומה שנראית כאילו קיסוסים גדלים עליה. היצור הזה, כנראה אחד
מראשי השבטים של הפור'ראטי, מסוגל לשלל מתקפות קטלניות, כולל חץ שמתפוצץ כמו
כדור אש, מטח חיצים מורעל, ועוד. המזל
(וגם קוביות נזק נמוכות למדי שגלגל המנחה...) משחק לחבורה, ובשילוב עם טקטיקה
נכונה שמאפשרת לגאב לסגור על האויב הגדול, החבורה מצליחה להטות את הקרב לטובתה;
הפור'ראטי הקשת משתמש לפחות פעם אחת ביכולת של קפיצה אחורה כדי לחזור לטווח
חיצים, אבל הדמויות מצליחות לסגור עליו שוב, לאחר שכל בני הלוויה שלו נהרגים,
ובסופו של דבר, במאמץ משולב, החבורה קוטלת אותו. הדמויות
לוקחת מהיצור את הקשת המכושפת שלו; אמנם אף אחד בחבורה לא יכול לעשות בה שימוש,
אבל החבורה חושבת על לתת אותה במתנה לקונסארין, אם היא וגם הם ישרדו די זמן. מסע באפלה לאחר
שהפור'ראטי נפלו, והדי הצווחות השמנוניות שלהם נמוגו, החבורה יכולה לסקור ביתר
דקדקנות את המערה הגדולה. החבורה מגלה שרידים מטרידים של עצמות, מדורות שדעכו,
וגם שרידים של גלימות ושריונות של אנשי הלגיון התכול שעדיין מעלים אד סגול
חולני; אלא, שבניגוד לשרידים האחרים, אין זכר לגופות של אנשי הלגיון הכחול – רק
שרידי בגדים ושריונות הרוסים. החבורה
מחליטה (ובצדק) שלנסות לטפס עשרות מטרים כלפי מטה על השלשלאות זה מסוכן מדי; אבל
מוצאת שתי דרכים אחרות במערות צדדיות, שכל אחת מהן יורדת בגרם מדרגות חלקלק
ובוגדני אל צד אחר של הפיר העצום. החבורה
בוחרת אחת מהן, ויורדת בזהירות במדרגות החלקלקות שנצמדות לקיר המעגלי, כאשר
מצידן האחר, מעבר למעקה אבן וכמה עמודים עתיקים שחלקם עוד עומדים, הפיר נופל
עשרות מטרים כלפי מטה, והלחישות והאדים שעולים ממנו הולכים ומתחזקים ככל
שהדמויות יורדות. מפעם לפעם, החבורה יכולה לשמוע מילים מוזרות, כאילו חסרות פשר,
וקולות שלוחשים אל תוך התודעה של הדמויות – חלשים בינתיים מכדי להשפיע ממש. על
הקירות חרוטות רונות עוממות, שכנראה נועדו להגביר שוב ושוב את העוצמה של פרץ
האנרגיה האפלה מהריטואל למעלה, ולסייע לו להפוך למה שהפך בסוף – עמוד של עוצמה
ששבר חלק מתקרת המכרה, ויצר עמוד של אש אפלה שהגיע עד השמיים למעלה, ונראה ממרחק
עצום. בערך
באמצע הדרך, המדרגות נקרעות לשניים ויוצרות פער עצום, שאפשר אבל קשה מאד לקפוץ
מעליו. החבורה מנסה את מזלה בכל-זאת; טיליאן ומל'סירלי עוברות בהצלחה, אבל גאב
מחשב לא נכון, ועומד ליפול אל התהום. טיליאן ומל'סירלי מצליחות לתפוס אותו
ולאפשר לו להאחז, כאשר זרוע עצומה, ספק אמיתית וספק סיוט עשוי מאד סגול, עולה מהתהום,
נכרכרת סביב הרגליים של מל'סירלי ומתחילה למשוך אותה כלפי מעלה. מל'סירלי
נאנקת מכאב ומסננת לחבורה משהו דומה מדי ל'תברחו, שוטים'; אבל טיליאן לא חושבת,
מזנקת קדימה ומפעילה על הזרוע תמרון של דקירה משולשת, שאחד החלקים שלו פוגע
בפגיעה קריטית. הזרוע מתיזה נוזל שחור ובמעין ספק חריקה וספק יבבה, מתרפה ונסוגה
אל המעמקים מהם הגיעה. מנהרת הכריה שורצת מתים לאחר
דקה קצרה להתאוששות, החבורה ממשיכה הלאה, ומגיעה בסופו של דבר למעין מסדרון
תחתון שבו מתחברים שני גרמי המדרגות שבאו מתוך הפיר (אילו החבורה לא היתה 'מטפלת'
בפור'ראטי למעלה, היא היתה נאלצת להאבק בהם על המדרגות, כאשר הקשת היה תופס עמדה
במדרגות מנגד ומטווח חיצים משם, מה שהיה מאלץ את החבורה לקפוץ ממחסה עמוד אחד
לשני עד למטה, ורק שם היו יכולות להגיע לטווח פנים אל פנים ממנו). מצד
אחד של המסדרון, הקרקע יורדת אל תוך מים אפלים ורוחשים; והחבורה יודעת שהזרוע
האימנתית, וכנראה זרועות נוספות, שורצות שם; הדמויות שומעות את הלחישות שמצוות
עליהן לוותר וללכת אל תוך המים, אבל מצליחות להתגבר עליהן, ולהמשיך אל תוך פתח
של מנהרת כריה עצומה, שמעבר לה נוצץ אור סגול ארסי. מנהרת
הכריה הזו מלאה בציוד כריה הרוס, בגדים קרועים, עגלות מכרה הפוכות בפתח של תאי
כריה או מסדרונות צדדיים... וגם הדים של נהמות נמוכות ומורעבות: המקום שורץ מתים
מורעבים שהיו פעם כורים, חלקם מתנודדים בלא מטרה, חלקם זוחלים בין הפתחים
הצדדיים וציוד הכריה ההרוס. כמו
כן, החבורה חושדת שיש משהו גדול יותר, מתנועע אי-שם בחלק הרחוק של המנהרה,
לפעמים מתקרב ולפעמים מתרחק. החבורה
מחליטה לנסות את מזלה בזמן הנכון (שבו נדמה לחבורה שהיצור הגדול נמצא רחוק מהפתח
והמדרגות) מל'סירלי מפעילה פיצוץ פסיוני רב-עוצמה שמסנוור את המתים הזוחלים
ומסיח את דעתם, כאשר רבים מהם נוהמים בכאב ומליטים על פניהם בידיהם הרקובות
והמטופרות; ואז, החבורה רצה מהר ככל שהיא יכולה אל הפתח ממנו זוהר האור הסגול,
וממנו – כך הדמויות רואות כשהן מתקרבות – אכן יורדות מדרגות כלפי מטה, אל מה
שנראה כמו החדר העמוק של המכרה. הסבר טכני: את הריצה המהירה אל המנהרה, שבו החבורה
תוכל לתפוס עמדה טובה יותר מול המתים הזוחלים, דרך מסדרון שורץ בהם (ומנגד, כאשר
היצורים מוסחים בחלקם, ובהחלט לא מאורגנים או פועלים ביחד), ייצגתי באמצעות
גלגול מורכב של עד 4ק12 נגד מידת הזריזות + בונוס מכשרון אתלטיקה אם יש. לפי
השלב של הגלגול שבו נכשלה כל דמות, קבעתי מראש כמה התקפות המתים הזוחלים יספיקו
להנחית עליה לפני שהדמות תגיע למדרגות, כאשר מי שהצליח בגלגול המלא והקשה מאד
לגמרי (קרי, לא עבר את מידת הזריזות + בונוס אתלטיקה גם ב-4ק12), נמנע לגמרי
מהתקפות. החבורה
מצליחה להגיע, עם פגיעות מעטות בלבד, אל תוך המדרגות ושם ליצור מבנה קרבי (כאשר
טיליאן מנסה למנוע ממל'סירלי, שנראית חלשה ומזועזעת אחרי ההתקלות עם הזרוע
מלעמוד מלפנים, גם אם מצבה עדיין טוב יותר משל קונסארין). המתים
– או לפחות חלקם - זוחלים בלהיטות אחרי החבורה אל תוך המדרגות, אבל כאן רק חמישה
או שישה יכולים לתקוף את החבורה בו-זמנית, לפחות בתחילת הקרב. למרבה הזוועה,
טיליאן מבחינה באחד המתים, שיש לו עדיין שיער אדום שופע דומה לשלה, דבוק לפנים
המושחתות שלו, והוא עדיין עוטה חגורה בתוכה מקרקשת, כמו בלעג, חרב שהיתה אולי
פעם מכושפת בקסם חלש, שכעת היא שבורה לשניים. אמראנד
האל-מת עוצר לרגע, בוהה באחותו בעיניים ריקות ומיבב כאילו משהו בתוכו עדיין מזהה
אותה... אבל אז הוא חוזר להתקיף ומנסה להשתמש ביכולת זינוק כדי להגיע אל הצוואר
שלה (ונכשל). טיליאן,
מתאמצת לדבר בקול עצור, מבקשת מגאב להרוג את היצור שהיה אמראנד; כי היא לא בטוחה
שהיא יכולה להנחית עליו את המכה הסופית. התקפת
המתים נשברת במהירות; גאב מצליח להפעיל תמרון של מכה מסתחררת, שפוגע קשה ברוב
הגל הראשון שלהם; מתים נוספים זוחלים אל הקרב, אבל לא מצליחים להפוך את היוצרות.
מל'סירלי, שלמרות האזהרה של טיליאן צועדת קדימה ונכנסת לקרב (לאחר שסיימה
'להדהד' מנגינה קסומה שמסייעת לחבורה להתגונן), פוגעת פגיעה קשה באמראנד האל-מת,
וגאב מסיים את העבודה בתמרון קטלני עם החרב הדו-ידנית שלו. האולם התחתון והקרב הסופי לאחר
ששבעה מהמתים מוגרו, החבורה מוצאת את עצמה כמעט בלא יריבים, ומצליחה לסגת אל
מעמקי המדרגות, לעבר האור הסגול, המתים שנותרו במנהרת הכריה רוחשים וגונחים, אבל
לא מאריכים במרדף, וכך החבורה נכנסת אל החדר התחתי, שזוהר כולו באור סגול. גאב
לא התאושש לגמרי – הוא ספג נשיכה מזוהמת מאחד המתים, שהחדירה לתוכו כאב מטריד (שה"ם:
הוא נגוע במחלת רקבון, שמחלישה אותו מעט וחוסמת במידה רבה לחשי ושיקויי ריפוי
מלהשפיע עליו) ברגע
הראשון, החדר נראה כאילו אין בו נפש חיה (או מתה). לפי כל הסימנים, זה היה החדר
הגדול והמעגלי בו התרחש הריטואל של כת המעמקים; וכמה מפמוטי האש הסגולה שלהם
עדיין דולקים, כאילו שהפיצוץ האדיר שהעיף את התקרה למעלה לא נגע בהם בכלל; על
הקירות חרוטות רונות אפלות של טירוף וזדון, שכנראה העצימו את הכוח של הטקס,
וביניהם צוירו על האבן הלחה צורות אימים של תמנונים עם עיניים בוערות, שכאילו עדיין
לוחשים בלא קול מילים עתיקות וצוננות. על
הרצפה, זרוקים לא מעט שריונות, גלימות ומדים של הרוכבים הכחולים, כולל הדרגות
המוזהרות של הסרן שפיקד עליהם – גם כאן, בלא שרידים כלשהם של גופות. הרוע שקורן
בחדר כמעט מוחשי, וגאב מצליח לזהות מקום בחדר, שבו הגלימות הקרועות או ליתר דיוק
אחת מהן, רוטטת באורח מוזר. משהו מתחיל לקום מתוך ההרס, וגאב מצליח להנחית עליו
מכה קשה, שפוגעת בו עוד לפני שהקרב עצמו מתחיל. היצור
לוחש בכעס ונהדף לאחור, אבל בכל-זאת לובש צורה; גלימות ושריון כחול עם דרגות של
סרג'נט, שבתוכו יש רק ריקנות, אפלה יותר מאפלה של המנהרה, הגם שאפשר לראות, כמו
הבהוב שקוף למחצה, חלקים של שיער לבן ויבש נופלים משני צדדי הקסדה המעוכה למחצה
שלו. שתי חרבות 'מתרוממות' מהרצפה ומוחזקות בידיים הלא נראות שמבצבצות מתוך
שרוולי הגלימה הקרועים. היצור
לועג לדמויות, אבל תשומת הלב שלו ממוקדת בעיקר בטיליאן. הוא אומר שאחיו ללגיון
הכחול לא כאן כדי לקדם את פניהם. הגבירה החדשה שלהם (דאנז'ון נאאמוש כנראה)
ייעדה להם תכלית חשובה יותר מלהרוג את הדמויות, ואפילו מלהחריב עד היסוד את
העיירה העלובה הסמוכה. אבל הוא... לו יש חשבון אישי עם ילדה קטנה וחצופה שניצחה
אותו בטעות, בגלל מזל עיוור, בפעם הקודמת. הוא כאן בשביל קרב גומלין, שבסופו
יהרוג את טיליאן באיטיות. טיליאן
שקטה ונחושה, אולי בנסיון להסוות את הסערה האפלה בתוכה; ובתוך רגע, הקרב מתחדש. הרפא
שהיה פעם סרג'נט כחול הוא יריב קטלני; החרבות שלו גורמות נזק גבוה, ומסוגלות
לתמרונים שפוגעים במספר דמויות בו-זמנית; הנוכחות ובעיקר ההתקפות שלו שפוגעות,
מטילות על הדמויות צל שהולך ומעמיק כשהוא מטשטש את הראיה ויתר החושים, וכאילו
גורר את הדמויות בהדרגה אל תוך עולם הצללים של הרפא עצמו; ומדי כמה סיבובים, הוא
מסוגל להתקפה של צרחה מזעזעת שגורמת נזק לכל החבורה, ומסוגלת לשבש לחשים ואפילו
לגרום לדמויות להמלט ולרוץ מסביב בלא מטרה. ולמרות
זאת, היד של החבורה על העליונה; הדמויות, בעיקר גאב, סופגות נזק כבד, אבל
מצליחות להתגבר על הכוח המבעית של הצווחה ולהשאר להלחם; מל'סירלי משתמשת במנגינת
הגנה שמעלה את דירוג השריון של הדמויות ומסייעת להן להדוף התקפות, מגבירה אותה,
ואז מצטרפת גם היא לקרב. בסופו
של דבר, לאחר שגם גאב וגם מל'סירלי פוגעים ביצור ומזעזעים אותו; כאשר היצור נחלש
אחד הקירות מתערפל, והדמות המצויירת של התמנון שעליו כאילו קמה לחיים ומתחילה
לשגר סוג של לחש מרפא או לחש מחזק אל הרפא - אבל מל'סילרי מפריעה ליכולת עם הבזק
רב-עוצמה מהיהלום האפור שבנזר שלה. זמן
קצר אחר-כך, טיליאן מנצלת הזדמנות ומנחיתה ארבע התקפות מהירות, ששתי האחרונות
בהן פוגעות בפגיעה קריטית – וננעצות ממש בתוך האין של הפנים של היצור, בין
צווארון השריון לקסדה. הרפא צווח ולוחש בכאב, ואז נמוג ומתאיין, כאשר רק אוסף
בדים מקורעים, שריון מעוך וחרבות חסרות תועלת נשמטים ומצלצלים על הרצפה. סיום החבורה
ניצחה, והמכרה טוהר; אבל דאנז'ון נאאמוש השיגה את שלה – מחצית מלגיון האימים
הכחול הפכו לרפאים שכפופים למרותה, ואין ספק שהיא תפעיל אותם ברגע שתחליט,
וכנראה על מטרה גדולה וחשובה בהרבה מאשר תל זאגליל. מעט
מאד מזה משנה לטיליאן, כאשר היא ניצבת שם לאחר הקרב, מעל לשרידים של
הרפא-הסרג'נט, ותוהה האם העולם עמד מלכת. הזכרונות של אחיה מציפים אותה, עם
התהיה מה עבר בראשו ברגעים האחרונים שלו, כאשר הבין שחלום הגדולה שלו הפך
למלכודת מוות. מלסירלי מנסה לנחם אותה, והיא נוטלת את ידה, אבל נשארת עצורה
וקפואה למרות דברי הניחומים של הפייטנית. זמן קצר לאחר מכן, היא תבקש ממנה 'טובה
כנגד טובה' – כפי שהיא סייעה למל'סירלי בזמנו לחפור את הקבר של אבא שלה בנקיק
שורץ המתים של גנארת'ה, כך היא מבקשת ממל'סירלי לעזור לה לסחוב את אמראנד אל
מחוץ למכרה ולהעניק לו מנוחה אחרונה, כאשר היא תוהה איזה טקס בכלל לערוך לו, לפי
המצווה של אילו מהאלים – אם הוא האמין בהם בכלל. מל'סירלי
וגאב מסייעים לטיליאן לגרור את מה שנותר מאחיה החוצה; כאשר המתים הזוחלים שנותרו
מוכי אימה עכשיו, נסוגו לכוכים העמוקים ביותר, ולא מנסים להתעמת שוב עם החבורה. אמראנד
זוכה לקבורה על תלולית שנותרה ירוקה (איכשהו) שצופה על האגם של תל-זאגליל מגבוה.
גאב עושה מה שהוא זוכר מטקסי האשכבה שהיו נהוגים בטולו עבור לוחם שנפל,
ומל'סירלי מכבדת אותו במנגינה אחרונה. טיליאן נוטלת את החרב השבורה – הפרס
שאמראנד חשק בו כל-כך – כדי להראות אותה בקאר א-מאר, כאשר ביגונה היא תוהה האם
מישהו שם בכלל יצטער או אכפת לו מגורלו של הבן הסורר. לאחר מכן, היא נשבעת בינה
לבינה שהיא תעזוב את האיזור כולו – שלא על-מנת לחזור. החבורה
חוזרת לתל זאגליל, שם היא מגלה שקונסארין הצליחה להגיע, בריאה ושלמה יחסית, אל
אנשיה של הגבירה הירוליר, שעדיין מגנים על החלק המוגבה של העיירה מהתקפת
פור'ראטי נוספת שלא הגיעה; ולפי מה שהירוליר אומרת להם, קונסארין תחלים מהחשיפה
שלה לכוח של הלחישות ממעמקים, למרות שיתכן שתסבול מסיוטים קשים במשך כמה לילות. קונסארין
עצמה שרויה במצב רוח רע, סבורה שהוכיחה שהיא זקנה חלשה שלא מסוגלת לעמוד באתגר
רציני; גאב מפייס אותה עם הקשת הקסומה (למרות שבהתחלה היא אומרת שהיא לא ראויה
לחפץ כזה, ואולי היה עדיף לתת אותו לרוכבת הכחולה אור'לינדרי – אם זו לא היתה
נעלמת). מל'סירלי מעירה בציניות, שהדרך היחידה בה היא היתה נותנת את הקשת ל'חלאה
הכחולה' זה הפוך, דרך הצד השני שלה – מה שמצליח לרגע להעלות בדל של חיוך אפילו
על פניה הקודרים של טיליאן. טיליאן צוחקת לרגע, ואז הצחוק שלה מתחלף בבכי (הפעם
הראשונה בה היא מצליחה לשחרר בכי מאז שנתקלה באחיה האל-מת) כשהיא קוברת את פניה
בגלימה של מל'סירלי. גאב ממשיך להפיס את דעתה של קונסארין ולעודד אותה, על-ידי
זה שהוא מזכיר לה שהיא מוזמנת ללוות אותו ואת ראל לטולו, ולעמוד לצידם בחתונה
שלהם בתור המשפחה של הכלה. רק
טיליאן לא מתעודדת; לא באמת; ומעט מהנצחון והתשבוחות שהחבורה מקבלת נוגעות לה.
היא שבויה כולה במחשבות קודרות על אמראנד; על השיחה האחרונה והדברים הקשים
שהוחלפו ביניהם לפני שהוא יצא בכעס למה שהתברר כדרכו האחרונה. וכמה העולם שלה
השתנה מאז שניהם השתעשעו בהבטחות לעלילות גבורה. החבורה
עומדת להתפצל בקרוב, כאשר גאב (ביחד עם ראל וקונסארין) ימשיך לעבר טולו,
ומל'סירלי תמשיך לעיר המחוז אנ'מירלור, אולי כדי לבדוק מה זוממת ידידתה-יריבתה
אור'סיליין (מל'סירלי גם אומרת שלפני הכל, היא רוצה לחפש קוסם ששירת פעם את הדוד
שלה בשדה הקרב, וכעת מסתובב עם כינוי מטופש שנשמע כמו 'כלבת'). טיליאן, בלב כבד,
מחליטה להפרד ממל'סירלי וללכת עם גאב, לאחר ביקור קצר ואחרון בקאר א-מאר; היא
תלך לטולו, לחתונה של גאב וראל, ואז – לחפש את גורלה במקום אחר ורחוק, מי יודע
היכן. |
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.