זנב לאיילים
פרק 8: קולות מהמצולה (חלק א')
חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה
|
פתיחה: פרידה ממרום מערב (או 'אהבת אחיות') בבוקר
שלאחר הקרב הגדול על אחוזת מעלה-מערב, הדמויות חוזרות אל אולם קבלת הפנים של
מל'היר כדי להפרד מהלורד ומארוסתו החדשה-ישנה - לא אחרת מליל, אחותה של טיליאן,
ש"החליפה" את הקוסמת הנוכלת וירלארי (שכעת 'מבלה' בצינוק של האחוזה).
אותות הקרב הגדול, מקירות הרוסים ועד אנשים שעדיין עוסקים בקבורה של המתים,
ניכרים היטב; מל'היר עצמו כשהוא יושב על הכס, נראה כצל רועד של עצמו. לעומת זאת,
ליל התרגלה מהר - אולי מהר מדי לדעת כמה מהדמויות, למעמדה החדש. היא יושבת על
הכס באורח שמדגיש מאד את היופי האנ'מירי שלה, ולא מתביישת 'לרמוז' לדמויות לנשק
את הטבעת שלה, כאילו היתה לא פחות מאשר כוהנת. טיליאן
לא מרוצה בכלל מהיהירות של אחותה, ובעיקר מהעובדה שדגל חדש ומפואר של לורד
אבאריל נתלה מאחורי הכס, ונראה שאין לליל שום כוונה לחזור בה מהמרד של בעלה
בלורד אנזאריון - נהפוך הוא; היא שבה ומכנה את ראמזיג מתל זאגליל חמס; מגלה
שתגבורת של חיילים של אבאריל נמצאת בדרכה למרום מערב ("לאבטח את המקום
למקרה שהפראים המטונפים עם הקרניים יחזרו שוב לבזוז ולרצוח") - ואפילו כאשר
היא מתייחסת למשפחה שלה עצמה בקאר א-מאר, היא מזכירה את אמה בלבד בתור גבירה,
ומתעלמת מהתארים הפאריליים של אביה. טיליאן
חוששת מאד שהמלחמה בין הלורדים תתפרץ שוב, ולא ממש מאושרת מהיהירות של ליל באורח
כללי (נראה שליל מביטה בה בהתגרות, כאילו היא אומרת בלא קול 'נראה אם תעיזי
לומר שוב 'ליל, סתמי', אחות קטנה'). מעבר
לנימוס ולשבחים שליל מעטירה על הדמויות בזו אחר זו בשם בעלה (שיושב קפוא או
ממלמל) מתפתחת שיחת נימוסין עם לא מעט סרקזם - בעיקר בין טיליאן לבין ליל, כאשר
בשלב מסוים מל'סירלי מסייעת לטיליאן (או אולי דווקא לוקחת חלק מהציניות עליה כדי
לרסן את טיליאן ולמנוע ממנה ללכת רחוק מדי מול ליל), מברכת את הגבירה ליל
בציניות מושחזת במיוחד שמתחזה לדברי נימוס ושבח, אגב שהיא מזכירה לליל בעקיפין
את החלק במוצא שלה שהיא מעדיפה לשכוח, מאזכרת את מעשי הגבורה הקודמים שלה,
ואומרת במתיקות רבה שבתור פייטנית, היא "חייבת לחבר לכבוד כל זה שיר שלא
ישכח" - הבטחה שגורמת לפנים של ליל להתכרכם. לאחר
הפרידה מהאדון והגבירה, טיליאן, גאב ומל'סירלי, שאליהם מצטרפת גם הגבירה
קונסארין (שעדיין מזועזעת מהיהירות של ליל, והדרך בה ציפתה שהם ינשקו את אצבע הטבעת
שלה), עוזבים את 'מרום מערב' ושמים את פניהם צפונה, לעבר תל-זאגליל שחבויה כעת
מעבר לצעיפים של ענני אבק. מל'סירלי
אומרת לטיליאן, שהיא משערת ששני הצדדים לקרב המטופש ספגו מספיק, ועם כל מה שקרה
בעמק, סביר שהם לא יתנפלו זה על זה מחדש בזמן הקרוב - אולם לדעתה, מה שקרה
ב'מרום מערב' זו רק סנונית ראשונה או 'חזרה קטנה' של מה שצפוי להתרחש בין לורד
אנזאריון ללורד אבאריל בכל רחבי בקעת קיירן, לאחר שמועצת הנכבדים של הבקעה
שאמורה להתכנס בקרוב בעיר המחוז תסתיים בפיצוץ. קונסארין
מספרת לדמויות שהיא רוצה לעזוב את העמק הזה שבו חייתה את רוב חייה, על כל
הזכרונות שנותרו בו (כולל של בעלה האומלל, שנח כעת ביחד עם הגבירה אמו - אותה
גבירה שטעתה וחשבה את קונסארין לנער בפעם הראשונה בה היא הוצגה בפניה); היא רוצה
לראות ארצות חדשות כל עוד כוחה עדיין במותניה והיא מסוגלת לירות בקשת. גאב מזמין
את בנות החבורה להתארח בעמק טולו - ולנכוח בחתונה העתידית שלו ושל ראל, ומבטיח
שידאג לכך שבני הקלאן הנוקשים והחשדנים שלו יכניסו אותן בלא בעיות. תל זאגליל שקועה באפר הדמויות
עושות את דרכן צפונה לעבר תל זאגליל, ומצליחות להגיע לשם במהירות ובלא התקלויות,
עוד לפני שהחשיכה מתחילה לרדת. כאשר
הדמויות מגיעות לתל זאגליל, העיירה מכוסה בשכבה עבה של אבק, והחלק המערבי שלה
הרוס ושרוף (כולל האחוזה הרחוקה של היועץ סאזראט - הדמויות רואות את המגדל בו
הוחזקה ליל בזמנו כשהוא נוטה הצידה, מפוחם ומט לנפול); החלק המזרחי עומד ברובו על
תילו, אם כי מפוחם וחבוט; הבתים נטושים ושקטים, אבל כבר מרחוק אפשר לראות
שהאחוזה של לורד ראמזיג עדיין מוגנת ומאויישת, ודגלים מתנופפים מעליה - לרבות
דגל שלא מוכר לדמויות שמתאר פסגה אדומה. הדמויות
מגלות שבכיכר העיירה התחולל קרב גדול בלילה הקודם; ההרוגים בני-האדם כנראה נלקחו
מכאן, ואפשר לראות רק כתמי דם או ציוד הרוס, אבל פור'ראטי מתים עדיין זרוקים פה
ושם. סיפור
המעשה מתגלה לדמויות בהדרגה, כאשר הן מתקדמות בזהירות לעבר האחוזה של ראמזיג
(מודעות היטב לדרך הלא ידידותית בה פרשו ממנה לפני מספר ימים) ונתקלים בכמה משומריו
של לורד ראמזיג שמאיישים עמדות שנבנו להגנה על המתלול שעולה מהכיכר אל האחוזה.
החבורה מגלה שלורד ראמזיג והיועץ סאזראט נמצאים באחוזת הלורד, אבל את העניינים
מנהלת פלדינית אורגת ערפל (שהדמויות מגלות שהיא לא אחרת מאשר הגבירה הירוליר,
שעזרה להן להלחם בזמנו נגד המפלצת במרתף של פונדק 'ברכת האייל'). מסתבר,
שהגבירה הירוליר קיבלה התראה על מה שעומד להתרחש בלילה הקודם, גייסה חבורה של
הרפתקנים (כולל, כפי שהדמויות מגלות - המורד הזקן אורת'רונד מהת'ארילין ששמח מאד
לראות את מל'סירלי, ומתפאר באוזניה ש'כמעט' לא נגע בבקבוק משקה מאז שכל הצרות
התחילו), והלוחם הענק וצהוב השיער וארברין שפיקד על 'אנשיה של הליידי אלת'יר'
בתחילת הקמפיין. הלה לא איבד את החוש שלו לבדיחות קרש, ובעודו שמח מאד לראות את
טיליאן, הוא מתלוצץ על כך שהוא "שמח לראות אותה ב*חתיכה* אחת",
ומתפוצץ מצחוק מחידוד הלשון הלא מצחיק של עצמו. הגבירה
אורגת הערפל, שמתגלה כשילוב מעניין בין מנהיגה הירואית לבין אשת שיחה מבודחת
ומשעשעת למדי (שעדיין מתפארת בפשיטה שלה על מטעי הפירות של האדון מל'היר), היא
זו שהנס החדש הוא שלה (למעשה, זה הנס של הר השחר האדום מצפון היבשת המערבית - מה
שמרמז על קשר שלה ללורד אורג הערפל שמושל שם). היא מכבדת את הדמויות בפלחי פרי
מתוק ("כל עוד יש אפרסקים, יש תקווה"), מספרת להם על המאורעות - וגם
מתלוננת על כך שלורד ראמזיג והיועץ סאזראט 'מסתובבים לה בין הרגליים ומבלבלים לה
במוח'; מה שמטריד את שניהם זה בעיקר העובדה שהאחוזה המפוארת של הלורד מלאה עכשיו
בפליטים שברחו מחלקי העיר השונים, ולכן לורד ראמזיג והיועץ שלו מפצירים באורגת
הערפל שוב ושוב 'לצאת להתקפת נגד כדי לאפשר למסכנים לחזור לבתיהם' - בלא לחכות
שצבא הפארליל שצעד דרומה (למעשה, הם כמעט רוקנו את תל זאגליל מנושאי נשק כדי
להתקיף את מרום-מערב) יחזור - כולו או מה שנשאר ממנו. הגבירה
הירוליר חוששת, שהפור'ראטי שנהדפו בליל האימה שבו עמוד האש עלה מהמכרה והקרקע
רעדה, יחזרו שוב בלילה הבא או באחד הלילות אחריו בכוח גדול יותר; והדבר האחרון
שהיא מוכנה לעשות זה לסכן את מעט האנשים שמגינים על האחוזה בהתקפת נגד. לעומת
זאת, היא דווקא מעוניינת מאד שהחבורה תרחרח במכרה ותהרוג כמה שיותר מהפור'ראטי
שמסתתרים שם. החבורה
מוזהרת להתרחק, ממש כאשר היועץ סאזראט - כולו התחנחנות, ועם חזות חדשה שמעידה
עליו לכאורה ש'גילה את האבא' והפך פתאום לפארליל אדוק מאד, שב ומופיע עם עוד
הפצרות מהלורד. טיליאן
רותחת מזעם, והחשש שאחיה אמראנד שהיה במכרה כנראה מת מנקר בה באורח כואב, ולכן
בהתחלה היא רוצה להתעמת עם סאזראט, אבל מל'סירלי (וגם גאב וקונסארין שמצטרפים
אליה) מצליחה לשכנע אותה לוותר על זה - הפור'ראטי הם המשרתים של כוחות אפלים
חזקים יותר, אולי דאנג'ון נאאמוש רבת העוצמה; ואם יש לה עיניים ואוזניים בשטח -
עדיף שהחבורה לא תמשוך תשומת לב מיותרת. הרוכבת הכחולה האחרונה הדמויות
שומעות מהירוליר - למרבה ההפתעה, שאחת מאנשי לגיון האימים הכחול, רוכבת בשם אור'לינדרי
(הדמויות יחברו את השם בהמשך למכתב שמצאו על השולחן של הקוסמת וירלארי בהרפתקאה
הקודמת), היתה זו שהגיעה מהמכרה בלילה הקודם, שעה קצרה לפני שהזוועה החלה,
והזהירה את הירוליר שמשהו נורא עומד לקרות - מה שנתן זמן לגייס את ההרפתקנים
האחרים ולהסתער להגנת הכיכר והאחוזה של ראמזיג. מל'סירלי,
ועוד יותר ממנה טיליאן, לא בוטחות באף אחד מהלגיון הכחול; אולם מקבלות בחירוק
שיניים את הדרישה של הירוליר - שאומרת שהרוכבת הכחולה נמצאת תחת חסותה והגנתה,
ואסור לפגוע בה בשום פנים ואופן; מה גם שאם החבורה רוצה מידע על המכרה ומה שקרה
שם, אותה אור'לינדרי היא אולי האדם היחיד שיוכל לסייע. ליוטננט
אור'לינדרי - על מדיה הכחולים-זהובים שכעט מפוחמים ופגועים, יושבת לבדה על פסל
פארילי שהתמוטט, רחוק מהאנשים האחרים; היא אישה אנ'מירית לא צעירה, בעלת מראה
'חסר גיל' אבל בהחלט לא מהודר או מטופח עכשיו; השיער האפור-כסוף הארוך שלה פרוע
ומפוחם, ויש כתמי דם על השריון שלה. היא נראית שקועה בדכאון עמוק, כשהנפש החיה
היחידה שקרובה אליה היא הסוס שלה, שתוחב את הראש שלו בין הידיים שלה מפעם לפעם. ("אז
עכשיו רק שנינו נשארנו, הא?") המגע
הראשוני בין הרוכבת הכחולה לחבורה לא ידידותי במיוחד; אור'לינדרי, שמתבררת
כסיירת מיומנת מאד (וכפי שיתגלה בהמשך, בעלת כשרון לירות ממרחק עצום מעל גב של
סוס דוהר), חשה בחבורה מתקרבת, ומתגרה במל'סירלי, אותה היא מכנה 'חלאת מורדים'
ו'בת של בעלי עבדים' ש'היא מסוגלת לחוש את הסרחון שלה, גם בכיוון הרוח וגם נגד
כיוון הרוח'. מל'סירלי
עונה לה בלעג, וטיליאן עויינת עוד יותר - מבחינתה, כל אנשי הלגיון הכחול אשמים
בכך שאחיה, שהתפתה להצטרף אליהם, כנראה שוכב מת במכרה עכשיו; טיליאן היתה רוצה
מאד להרוג את הרוכבת הכחולה ולקחת את הסוס שלה, אבל עדיין רואה את עצמה כבולה
בהבטחת הכבוד שניתנה לגבירה הירוליר בעניין. בסופו
של דבר, טיליאן ומל'סירלי מסכימות לתפוס מרחק, ולאפשר לגאב - שחש שהמצב מורכב
יותר ומגלה יותר אמפתיה ליגון של אור'לינדרי, להיות זה שישוחח עימה וינסה להוציא
ממנה את הסיפור על מה שקרה במכרה. גאב
'שובר קצת את הקרח' בהלצה - הוא מעמיד פנים כאילו הוא חשב שהעלבון על 'חלאת
מורדים' כוון אליו, ומשיב שהוא רגיל לעלבונות על 'טיב יחסיו עם כבשים', כך שחלאת
מורדים זה שינוי מרענן - אור'לינדרי נקלעת למבוכה, ומכאן מתחילה שיחה ביניהם. אור'לינדרי
לא מנסה להסתיר את העובדה ש"חלאת המורדים האפורה יכולה לשמוח" כי כל
הרוכבים הכחולים האחרים באיזור - כולל הסרן שהנהיג אותם (זה שנכח בארוחה אצל
לורד ראמזיג) מתים עכשיו; היא עצמה השאילה את הקשת שלה להירוליר כדי להגן על
אנשי העיירה, אבל תסתלק מכאן בקרוב ותדהר לאנ'מירלור כדי להודיע לגנרל הכחול שכל
הכוח שנשלח לתל זאגליל הושמד. מהשיחה
בן גאב לאור'לינדרי, מסתבר שהסיירת היא הבת של קצינה אנ'מירית שלחמה נגד המורדות
של ורד אפור בשורות הלגיון הזהוב השלישי ביער וארת'ארון (אור'לינדרי מעידה על
עצמה, שהצטרפה ללגיון הכחול נגד מורדי הת'ארילין, מתוך תיעוב לעבדות - היא שמעה
עוד מאמא שלה, שהעבדות והחבירה לסוחרי עבדים היה מה שהשחית ועיוות את האימפריה
האנ'מירית). אור'לינדרי
אומרת בציניות עגומה, שאמא שלה רצתה מאד בת כוהנת או לפחות קוסמת, אבל "כל
מה שיצא לה זה אני" וכמעין פיצוי על כך שהיא חסרת קסם, היא קיבלה הכשרה של
'מעין מלומדת' - ובגלל זה היא היא יודעת (בניגוד ליתר אנשי הלגיון הכחול) לקרוא
שפות לא מעטות, כולל וארת'ארין וראמג'ירין, ומכירה סימנים רוניים, אותות ואגדות
מסוגים שונים. הידע הזה גרם לה לחשוב בבנות הברית המוזרות שהבטיחו לעזור ללגיון
הכחול בתל-זאגליל: הסרן
ואנשיו קיבלו מלורד ראמזיג זכיון לחפור במכרה הישן מעבר לאגם כדי לחפש אבני חן
קסומות וכלי נשק שנותרו מאחיות הפרפר הבוער; ואותן נשים אנ'מיריות מוזרות הבטיחו
לסרן לסייע לו - אבל אור'לינדרי זיהתה אותן כשייכות לכת אפלה שסוגדת ל'אלים חסרי
שם מהמעמקים, שהטילו צל ולחשו לחישות של טירוף עוד לפני שההשתקפויות או אפילו
האבא הגדול היו ידועים'. כפי
שמסתבר, אור'לינדרי חשדה גם בשם דאנג'ון נאאמוש, שבנות כת המעמקים פעלו בשמה,
וניחשה נכון שמדובר בישות מבעיתה - אחת מקומץ כוהנות אנ'מיריות רבות עוצמה,
שבניגוד לכוהנות אחרות שנדבקו במחלה ואיבדו צלם אנוש אחרי ההתנפצות, השתנו מרצון
- והפכו למה שנקרא 'חסרות הצבע' - צללים לעגניים של הדמויות והכוחות הקודמים
שלהן, שכל ישותן מלא תיעוב למה שהיו וייצגו פעם, ורצון להשחית אותו. אור'לינדרי
ניסתה, כמסתבר, להזהיר את הסרן הכחול מפני בנות הברית החדשות שלו והריטואלים שהן
עורכות במעמקים 'כדי לעזור לו' - עוד לפני שהן החלו להזין לתוכן אסירים; הסרן לא
הטה לא אוזן, והיא כתבה לידידה שלה בלגיון - הקוסמת וירלארי - בתחינה נואשת
שתבוא לעזרתה ותעזור לה לשכנע את הסרן לפני שיהיה מאוחר מדי (טיליאן מעירה בלעג
בנקודה הזו, ש'לחברה שלך היו דברים קצת יותר חשובים לעשות, כמו להתחזות ולגזול
אירוסין ותארים שלא היו שלה'). אור'לינדרי - שהתנאי שלה לדבר עם גאב היה בין
היתר חדשות על וירלאלרי, מקבלת באנחה את הידיעה שהידידה הותיקה שלה נמצאת עכשיו
בצינוק (אם כי לפחות עודנה בחיים - או כפי שטיליאן מסננת בארסיות 'אנחנו לא
רוצחים כמוכם'). אור'לינדרי
מספרת שבצר לה, התעמתה עם הסרן, אבל הלה רק לעג לה, כינה אותה פחדנית, והורה
לאנשיו (כולל הסרג'נט הענקי שטיליאן וגאב כבר מכירים) לחבוט ולגלגל אותה החוצה
מהמכרה. שתיים
מבנות כת המעמקים עקבו אחריה כדי לוודא שלא תספר סיפורים, אבל אור'לינדרי הרגה
את שתיהן; וכך היא הגיעה לתל זאגליל כדי לנסות להזהיר מפני האסון שמתקרב - ואכן
מצאה את הירוליר ועזרה לה לארגן כוח קטן שבלם את הפור'ראטי שזרמו מהמכרה מיד
לאחר הפיצוץ הגדול. אור'לינדרי משערת שאף אחד ממי שהיה במכרה - לא החיילים
הכחולים ולא הכורים, לא שרד את 'העזרה' שכת המעמקים הבטיחה להם; ולה עצמה נותר
רק לרכב אל הגנרל, מפקד הלגיון הכחול, ולספר לו את מה שקרה. היא חושדת, שהצל של
דאנג'ון נאאמוש נפל על הלגיון הכחול - ואולי גם הגנרל עצמו והאנשים שלו באנ'מירלור
לא בטוחים מפניו. למרות
העויינות בין אור'לינדרי למל'סירלי ולטיליאן, הרוכבת הכחולה מגלה כלפי גאב יחס
ידידותי יותר, ואפילו מוכנה לעזור לחבורה - היא אמנם מסרבת להיות בחבורה אחת עם
חלאת מורדים מהת'ארילין מסוגה של מל'סירלי, אבל מוכנה לסייע בהסחה שהיא מבטיחה
שתמשוך את הפור'ראטי שמגינים על המכרה, או לפחות רבים מהם - מה שיאפשר לחבורה
לפגוע בפור'ראטי אחרים או להתחמק בחסות המהומה אל תוך המכרה עצמו. טיליאן
ממשיכה לסרב לבטוח בהבטחה של אור'לינדרי, ומשהו בה חש שהיא לא תצטער עם הרוכבת
הכחולה תהרג - לפני או אחרי שתבגוד בחבורה. דווקא מ'לסירלי מעירה, שעד כמה שהיא
מתעבת את הלגיון הכחול ואת הרוכבת שנותרה ממנו, היא חושבת שאור'לינדרי תעמוד
במילה שלה. ההתקפה על שערי המכרה הדמויות
חוצות את החלק ההרוס של תל זאגליל ואת חוף האגם שנסוג והפך לחלקות של בוץ מפוחם מלא
בשרידי יצורים, ומגיעות אל הכניסה הראשית למכרה. כפי
שאורלינדרי סיפרה לדמויות, הגשר הגדול שעבר פעם מעל תעלה מוצפת עמוקה ונכנס לשער
הראשי של המכרה נשבר, ורק חלק ממנו עדיין עומד באוויר. לעומת זאת, המים בתעלה
כמעט התרוקנו, ונותרו מהם רק בוץ ושלוליות מגעילות ומבעבעות, שמאחוריהן נחפשו
פתחים של מערות שהיו מוצפות קודם - שלוש מערות נפרדות שמוליכות אל תוך המכרה.
האויר כולו מלא בריח של מוות; ומתוך האפלה עולים לא רק קולות של פור'ראטי, אלא
גם לחישות אפלות יותר ש'מדגדגות' את התודעה של הדמויות, לוחשות מילים עתיקות וצוננות
ושהכל כבר אבוד; הקרב כבר הוכרע. החבורה
יורדת לתוך התעלה המגעילה, מתקרבת לפתח של אחת המערות, וגאב משתמש בכשרון בניית
המלכודות שלו כדי למתוח שם מלכודת נבזית. ההצלחה של גאב בגלגול של בניית
המלכודת היא מקסימלית ממש - מה שמאפשר לו ליצור מלכודת ממעידה ומזיקה, שלא נהרסת
אלא אחרי שהיא פוגעת בכמה וכמה חבורות אויב - והדבר סייע מאד לחבורה. לאחר
שהמלכודת מוכנה, קונסארין יורה מהקשת שלה את האות שהוסכם עם אור'לינדרי, והרוכבת
הכחולה מופיעה בקצה המתלול החיצוני של התעלה כשהיא רכובה על הסוס שלה, מוציאה
'כלי דומה לקרן ועשוי מתכת' (למעשה - סוג של חצוצרת פרשים), ותוקעת בה תרועת
הסתערות רמה ומתגרה. הפוראטי
מיללים וכמה מהם מתחילים להציץ החוצה ולכוון אנקולים, אבל אור'לינדרי מדהירה את
הסוס שלה לשעטה מהירה ויוצאת במהירות מהטווח, לא לפני שהיא 'מבזבזת' שלושה חיצים
קסומים מהמלאי שלה - כל אחד מהם לפתח של מערה אחרת; החיצים המיוחדים האלו זוהרים
באור כחול, ומתפוצצים בתוך פתחי המערות, במשהו לא קטלני מאד, אבל האור הכחול
גורם לפור'ראטי להשתעל ולצרוח מזעם וכאב; ברגע
הבא, המחזה נראה כאילו מישהו בעט בקן צרעות ענקי, כאשר מכל שלוש המערות בוקעים נחילים
של פור'ראטי; ואחרים מטפסים על הגשר השבור למעלה וקולעים אבנים; אנקולים עפים
בזה אחר זה, אבל הסוס המהיר של הרוכבת הכחולה מוציא אותה במהירות מהטווח של
האנקולים, בעודה ממשיכה לירות חיצים - הדמויות רואות לפחות שני פור'ראטי שנקטלים
כבר בשלב הזה; האחרים רומסים אותם כאשר הם מסתערים בגלים אל תוך הדופן התלולה של
התעלה, כדי לנסות לסגור את המרחק; הדמויות רואות עוד פור'ראטי שכבר הגיע לצד
הרחוק, מתגלגל בחזרה בצרחות יסורים עם חץ תקוע עמוק בעין שלו. משלוש
המערות, שתיים היו קרובות למדי זו לזו, והשלישית קצת רחוקה יותר; ליד הפתח
השלישי הזה, החבורה התמקמה והציבה מלכודת. המלכודת
היעילה והכמעט 'מקסימלית' של גאב, מכשילה את הגל הראשון של הפור'ראטי שמסתער
החוצה מאותה מערה, גורמת להם מעט נזק, וגם מאלצת אותם לגלגל הצלה (שהם נכשלים
בה), באורח שממעיד אותם, ומאפשר לדמויות לנחות עליהן בהפתעה מוחלטת. הכוח
הראשון, שמנה חמישה פור'ראטי, אחד מהם מגודל ואלים יותר מהאחרים, מושמד על-ידי
החבורה במהירות הבזק, כמעט בלא שהפור'ראטי מסוגלים לפעול או להזיק לדמויות - רק
אחד מהם משתולל ביסורי הגסיסה שלו ומשגר בדמויות סדרה של התקפות כבדות, אבל לא מצליח
להזיק ומוכרע מיד לאחר מכן. בינתיים,
בעוד הגלים של הפור'ראטי מהמערות האחרות גולשים אל מחוץ לתעלה, ואור'לינדרי
דוהרת בחצי מעגל במרחק כשהיא תוקעת שוב בחצוצרת הפרשים ויורה עוד חיצים, הדמויות
מותקפות בידי כוח פור'ראטי גדול וחזק יותר, שביחד איתו מגיעה סוג של 'בהמת מערות
הולכת על שתיים' ענקית, גדולה בהרבה מעוג, עם פה עצום שמתוכו מזדקרים מעין חטים
נוטפי ריר צמיג. המלכודת
פועלת שוב, מזיקה קצת ומעכבת את האויבים; אבל הפעם הקרב קשה בהרבה. אמנם,
הפור'ראטי הקטנים יותר נופלים במהירות, אבל אחד המגודלים יותר ובעיקר המפלצת
העצומה משיבים מלחמה; טיליאן כמעט ונהרגת במקום מנשיכה מזעזעת שפגעה בה בפגיעה
קריטית (היא הורידה כ-50 נקודות פגיעה במכה), וגאב נפגע קשה גם הוא - מה
שמצריך את מל'סירלי 'לתת כל מה שיש לה' עם מנגינת ריפוי כדי להחזיק את גאב
וטיליאן בחיים. הפור'ראטי המגודל האחרון שנשאר מנסה להמעיד את מל'סירלי ולגרור
אותה עם אנקול הטלה, אבל מחטיא אותה פעמיים; ובסופו של דבר, גאב מנחית את מכת
המוות על המפלצת העצומה, והיא מיבבת וקורסת ברעם עצום. בינתיים,
נראה שגם אור'לינדרי נפגעה פגיעה קשה - בין הפור'ראטי שיצאו מהמערות האחרות ישנה
גם כוהנת (זו הפעם הראשונה שהחבורה רואה נקבת פור'ראטי), שמטילה לחשים
טמאים שנראים כמו רשפי פור'ראטי ירוקים מבהיקים - וכנראה שהטווח שלהם גדול בהרבה
משל האנקולים. הערת השה"ם: בכל
אחת מהמערות, לצד הכוחות של הפור'ראטי, היה 'יצור מיוחד' אחר, כאשר גלגול אקראי
קבע איזה משלושת היצורים המיוחדים יהיה באיזו מערה. הדמויות נתקלו במפלצת המערות
העצומה שהשתמשה בעיקר בכוח פיזי עצום ונזק מאד גבוה, ו'פספסו' - לפחות בינתיים
את מטילת הרשפים הירוקים (סוג של כוהנת טמאה), ופור'רטי נוסף בעל קליעי רעל
מסוגים שונים. הנפילה
של המפלצת הענקית לא מסיימת את הקרב עדיין. גרגורים ונהמות נמוכות מאד ורעבתניות
עולות מהחשיכה, כאשר כעת מגיע גל שלישי ואיטי של כורים לשעבר, שהפכו לאל-מתים
זוחלים ורעבתניים, הלוע שלהם מורחב והעיניים שלהם דולקות באדום. המלכודת
של גאב פוגעת גם ביצורים האלו, אם כי בעוצמה חלשה יותר מקודם, ופוקעת. מתפתח קרב
קצר ואלים, שבו היצורים מנסים לזנק על הצווארים של הדמויות, אבל לא מצליחים
לפגוע פגיעות משמעותיות - בעיקר לאחר כמה בלימות מוצלחות מאד של גאב ושל טיליאן. הקרב
נראה כאילו הוא מוכרע לטובת הדמויות - כאשר זרוע תמנונית סגולה מצליפה מתוך
החשיכה, מסבה לקונסארין נזק גבוה, נכרכת סביבה וגוררת אותה במהירות, בעוד
קונסארין צורחת מאימה, אל תוך החשיכה. גאב
ומל'סירלי מצליחים להסב אליהם את המתים הרעבתניים האחרונים, ולאפשר לטיליאן
להפעיל התקפת זינוק - הסייפת מסתערת אל תוך החשיכה ומצליחה להוריד על הזרוע הלחה
והמגעילה דקירה משולשלת שפוגעת בה קשה, מבתקת חלק ממנה, ומאלצת אותה לשמוט את
קונסארין ולהעלם אל תוך האפלה. קונסארין
חיוורת מאד, נמצאת רק חצי בהכרה וממלמלת מילים מוזרות, כאשר החבורה מתקדמת
ומקיפה אותה בטבעת הגנה - אבל הזרוע לא חוזרת; לפחות בינתיים. בתוך
החשיכה של המערה, היללות והצווחות של הפור'ראטי בחוץ נחלשות; אבל המכרה מלא
בהדים אפלים, שקטים ומסוכנים... מה שלא תהיה הזוועה שהותירו דאנז'ון נאאמוש וכת
המעמקים שסרה למרותה בלב המכרה, מחכה לחבורה... תם ולא נשלם... |
חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.