זנב לאיילים
פרק 5: בינות צללי מגדל נשגב
חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה
|
פתיחה: אל מול אחוזת היועץ סאזראט גאב
וטיליאן, בחסות לחש האשליה שהטילה עליהם הכוהנת האפורה המסתורית, שגורמים להם
להראות כאילו הם אנשים אחרים (גאב נראה כשכיר-חרב מבוגר ושמן יחסית מאורמת'ריל,
וטיליאן נראית כמון הגנבת המקומית הידועה לשמצה ראנ'סיל), חוצים במהירות את
העיירה תל-זאגליל לכיוון מערב; בשעה חשוכה של טרם שחר, הם רואים מולם סוף-סוף את
החומה הדרומית של אחוזת היועץ סאזראט, שנמצאת בצפון-מערב תל-זאגליל ומשקיפה על
האגם שמעברה האחר של העיירה. אחוזת
סאזראט, בדומה לכמה וכמה אחוזות אחרות באיזור, היא שילוב בין שרידים אנ'מירים
מלפני ההתנפצות להשלמות גסות יותר שהולבשו עליהן בשיטת 'טלאי על טלאי' בתקופות
מאוחרות יותר. החלק המערבי והעתיק של האחוזה חולש על האגם מגבוה, והוא כולל חומה
אנ'מירית גבוהה; מבנה מרכז מרובע מרשים בפינה הצפון-מערבית של האחוזה, ומגדל
עגול וגבוה בחלק הדרום-מערבי. החלק הדרומי והמזרחי של האחוזה, לעומת זאת, מוגנות
בידי חומת בולי עץ מכוערת ולא מרשימה בכלל, עם חצר גדולה ומטונפת באמצע, שמשני
צדדיה מבני עץ נמוכים. מתחת
לחומה הדרומית, על מתלול בוצי שמפריד בינה לבין שלוחה רדודה ומצחינה של האגם
שנשלחת כמו אצבע או מפרצון דק וארוך מהאגם אל תוך תל זאגליל, שוכנים כמה בתים
פשוטים של דייגים; הדמויות רואות חבורה של דייגים שבשעה זו של טרם שחר, עושה
הכנות להפליג ללב האגם לדוג. גאב
מנסה לדבר איתם ולהוציא מהם מידע, כאשר טיליאן נשארת בתחילה ברקע (מה שקצת משתבש
כאשר הדייג הצעיר יותר בחבורה 'שם עליה עין'), בטענה שהוא לוחם עני שמחפש עבודה
– אולי באחוזה למעלה. הדייגים מזהירים אותו, שאם יש לו טיפה הגינות, עדיף שיתרחק
מהאחוזה: האדון שלה הוא אדם רע וחמדן, ובשבועות האחרונים הוא מילא את הטירה
בשכירי חרב וחותכי גרונות מהסוג הגרוע ביותר; וחלקם עושים מהומות ומטרידים את הדייגים. הדייגים
מספרים משהו על חפירה מוזרה שיש בחצר של היועץ; ריחות רעים וצעקות; לטענתם, בגלל
החפירה מפלס המים בקצות האגם ירד, מה שמפריע להם להוציא את הסירה, וגם הבריח את
הדגים. בין
לבין, מתגלע ויכוח בין הדייג המבוגר יותר לדייג הצעיר (שסובל כל העת מנחת לשונו
של המבוגר יותר); הצעיר טוען בתוקף שמשהו במים העמוקים יותר ליד הצוקים שגובלים
באחוזה תקף ושרט את הסירה, ושהוא ראה צללית חשודה במים; הדייג המבוגר טוען שהוא
מקשקש והסירה נשרטה מסלע, בגלל שהמפלס של המים השתנה. בין לבין, הדייג הצעיר שם
את העין על טיליאן במסווה שלה, ומנסה להזמין אותה באורח מגושם "לבוא לראות
את הסירה שלו". לאחר
השיחה עם הדייגים, הדמויות מתגנבות במעלה המתלול, נותרות מחוץ לטווח הראיה של
השער הדרומי של האחוזה והזקיפים שעליו, ומנצלות את בתי הדייגים כמחסה כדי להתקרב
לחומת בולי העץ במקום שהוא מחוץ לטווח הראיה של הזקיפים. מקרוב
לחומה, הדמויות רואות טוב יותר את המגדל הנישא בחלק הדרום-מערבי ואת האורות
העמומים שדולקים בחלק העליון שלו, וגם שומעות קולות רבים של גברים גסים, צועקים
ומגדפים מתוך החצר. החבורה
מצליחה בגלגול פשוט – והדמויות מטפסות בלא קושי רב מדי על חומת העץ הנמוכה
ומוצאות מחסה מאחורי אחד ממבני העץ החד-קומתיים הגסים בחלק הדרומי של החצר. גאב
נשאר מאחורה, וטיליאן – עדיין במסווה של ראנ'סיל, מתגנבת תחת חסות החשיכה
והמהומה מסביב למבנה, כדי לנסות להציץ מקרוב במתרחש. חצר האחוזה הדייגים
צדקו לגבי חפירה: מרכז החצר נראה כמו מכרה מאולתר, עם בור עצום שסולמות יורדים
לתוכו, ולצידו מגובבים תילי עפר וחפצים מחצפים שונים. בסביב,
מתגודדים כעשרים גברים גסים שנראים כמו שכירי חרב, עסוקים במריבה קולנית;
כמסתבר, סאזראט שכר שתי כנופיות ממקומות שונים: החבורה של 'בראגו המכוער' הם
פושעים שהגיעו מהעיר אנ'מירלור, והחבורה של ראל'דורן הזקן הם אוסף של מבריחים
מביצת כנף-הזבוב ועריקים מהלגיון התשיעי של גראן-א-דרום. מהצעקות,
הקללות והאיומים עולה ששני 'בחורים' נהרגו בתוך הפיר בהתקפה של מפלצות שחורות עם
צבתות (מישהו אומר משהו גם על יריקות חומצה), והכנופיות מאשימות זו את זו,
ומתווכחות מי מהן צריכה לאבטח את המערה למטה עד שיגיעו הוראות מהאדון היועץ. החומה
שליד המגדל, וגם השער התחתון של המגדל, מאובטחים בידי שומרים שנראים איכותיים
יותר, ושייכים למשמר האישי של היועץ, ולא לאחת הכנופיות; בתוספת עוג מפחיד עם
נשק כבד שחוסם בגופו את דלת המגדל. בין
לבין, למהומה מתווסף קול שירה ענוג (מדי) שעולה מהחדר בראש המגדל – שטיליאן מזהה
אותו מיד כקולה של ליל, ששבה ומנסה את כוחה בבלדות רומנטיות רגשניות כמו: "בלב
דואב ודמע עין, זכרון
האהובים- בינות צללי
מגדל נשגב, שלום
לכוכבים-" השירה
לא משפרת את המצב, זוכה בשריקות וקללות גסות, ואחד משכירי החרב צועק שהוא הולך
"להשתיק את הזונה המיבבת", אבל נחסם ולא בעדינות בידי העוג, שמאיים
לשבור לו את הראש; אין כניסה בלי אישור של היועץ. על
ספסל ליד אחד המבנים הקטנים, טיליאן מאתרת אישה צעירה עם שיער כהה, עור חיוור
ועיניים אפורות-כהות, לבושה מעט יותר בהידור משכירי החרב האחרים; כל ארשת פניה
אומרת שעמום עמוק, כשהיא זורקת ותופסת את הפגיון שלה במיומנות. טיליאן
מנסה ליצור מהומה, כאשר היא מנצלת שעת כושר ומידה ביצה סרוחה שהיא מרימה מסיר
מטונף עם פסולת מטבח ו"טובין" אחרים שמתגולל בזבל באחד משכירי החרב,
באורח שיראה כאילו מישהו מהכנופיה היריבה זרק אותו. התרגיל לא מצליח יותר מדי –
שכיר החרב חושד בכיוון האמיתי ממנו בא ה'קליע'; ומנסה לחפש במבט מי זרק אותו משם
(הגם ששכירי חרב אחרים גועים מצחוק). כאשר
טיליאן מנסה לסגת, היא רואה שהאישה הצעירה נעלמה, כאילו בלעה אותה האדמה. טיליאן
נסוגה לתוך הצללים של המבנה הקטן לידה. אבל אז חשה טפיחה מאיימת על הכתף – האישה
המוזרה, שמתגלה כגנבת מיומנת למדי, צצה מאחורי מתוך הצללים, כשהיא קוראת לטיליאן
ראנ'סיל, ואומרת בלעג שבתור הגנבת הידועה לשמצה של האיזור, היא די חובבנית, אם
נתנה שיפתיעו אותה ככה; אם היא היתה רוצה, היא היתה כבר עם פגיון על הצוואר שלה,
ולא רק יד על הכתף. 'אין בעיר אחת מקום לשתינו': משא ומתן בלתי צפוי בין
טיליאן (ואחר-כך גם גאב שמתגנב לאורך הקיר ומצטרף אליה) לבין הגנבת הצעירה עם
הקול המשועמם להדהים – ששמה כמסתבר מאל'טריס, מתפתח עימות מילולי שקט, שהופך
לאחר מכן להתמקחות. מאל'טריס
היא כמסתבר שארת-בשר (כנראה סוג של אחיינית מדרגה שניה) של היועץ סאזראט, מהצד
האנ'מירי של המשפחה שלו, שחי באיזור האגם השוקע (ככזו, היא לא מהססת להביע דעה
מזלזלת על האחות של סבתא שלה, ש"היתה לה משיכה מצערת למנשקי קרניים
שעירים" – קרי, נישאה לבן פאר'ליל ו"דוד סאזראט הוא התוצאה המצערת של
כל זה"). מאל'טריס
התחנכה בבית הספר המפורסם לבנות בארמון השוקע (היא זוכרת בחיבה את כל המסדרונות
האפלים, הסודות והמנעולים העתיקים שיש שם), אבל אמא שלה כמסתבר, עניה מאד למרות
המוצא האנ'מירי המיוחס במידת-מה, והיא שלחה את בתה אל היועץ סאזראט. הלה כמסתבר
לא התלהב, ושלח אותה לעזור לשכירי החרב שלו בשמירה על החפירות, מה שהפך את
מאל'טריס לממורמרת מאד. "הבטיחו
אוצרות מתקופת הפרפר הבוער. הבטיחו סודות ממעמקי האדמה. אז הבטיחו. כל מה שיש
כאן זה חבורת שכירי חרב מסריחים, בור מסריח עוד יותר ממנו עם שרצים... פשוט שום
דבר מעניין לא קורה כאן. וזה עוד לפני שהביאו את הסחבה המיבבת ההיא בראש
המגדל". מאל'טריס,
שזיהתה את "ראנ'סיל", יודעת יפה שיש עליה פרס של מאתיים וחמישים באן
מטעם לורד ראמזיג, אבל לא הקימה רעש כי היא לא רוצה להתחלק עם חותכי הגרונות של
הדוד שלה. מנגד,
היא מציעה לראנ'סיל התמודדות של אחת על אחת בצללים, לא רק בגלל הפרס (ובגלל שזה
יהיה משהו שיקל קצת על השעמום), אלא בגלל שהיא שמעה שראנ'סיל זה "כשרון
מקומי בתחום הגנבות, כלומר... אם מחשיבים פריצת אסמים וגניבת ירקות";
ו"עכשיו אני כאן, ואין בעיירה הזו מקום לשתיים מהסוג שלנו". הדמויות
מנסות לשכנע את מאל'טריס לעזור להן במקום להלחם ב"ראנ'סיל"וממציאות
סיפור, לפיהן יש להן משימה 'עם הרבה כסף' להביא את השבויה מראש המגדל למישהו
שמעוניין בה – במחשבה שניה, טיליאן הופכת מהר מאד את ה'מישהו' הזה ללורד מל'היר
מאחוזת מרום-מערב. מאל'טריס נוחרת בבוז, תוהה כמה אדיוט מי רוצה יצור כזה שכולו
אוויר נפוח ושירה גרועה ("אם לי היתה אחות כזו, הייתי עושה הכל כדי לאבד
אותה איפשהו, או אולי אפילו עושה קצת כסף ומוכרת אותה לקרקס"). טיליאן
רותחת מזעם על הנערה המשועממת עם הלשון המשוחררת, אבל מצליחה להתאפק, לעת-עתה. מאל'טריס
מאזינה להצעה, ומגיבה במשהו כמו "שאני אבין. אתם מציעים לי לבגוד בדוד שלי,
שאר-דמה של אימי, באורח כל-כך שפל בעבור בצע כסף? כמה נתעב... אז כדאי שההצעה
שלכם תהיה מספיק גבוהה". מתנהל
מיקוח; מאל'טריס דורשת בהתחלה אלף באן, בתוספת חלק שווה בשלל אם יהיה; גאב מציע
לה מאתיים. בסופו של דבר, הסכמה נסגרת על חמש-מאות באן בתוספת לשליש מהאוצר. מאל'טריס,
לא לפני שהיא משגרת עוד כמה מילים לא מחמיאות לעניין ליל והשירים שלה, אומרת
לדמויות לבוא איתה, והיא מציגה אותן לחותכי הגרונות בחצר כ"בשר טרי" –
באורח שלא מקשה על חותכי הגרונות המתקוטטים להסכים, ש"הדם החדש" ירד
לבור כדי לפטרל שם ולבדוק אם יש עוד יצורים שחורים עם צבתות אורבים לחופרים. (ואז,
אחרי כמה גיחוכים והתערבויות כמה זמן יעבור עד ש'הבשר הטרי' יתחיל לצרוח למטה,
הם חוזרים להתקוטט בשאלה מאיזו כנופיה יגיעו השומרים אחרי ש'הבשר הטרי' יהרג
בבור או יברח באימה). המערות שמתחת לחצר האחוזה הדמויות,
ביחד עם מאל'טריס, יורדות בקלות בסולם אל תחתית הבור ומוצאות את עצמן בראשיתה של
מנהרה בוצית ולחה מאד עם תומכות שמונעות ממנה להתמוטט, כמה מטרים מתחת לחצר
האחוזה. המנהרה
חשוכה, בוצית ובוגדנית,ובקצה שלה תאי חופרים שננטשו בחפזון, מלבד ברנש שיכור
שמזמר שיר מקוטע: "הוי
הוי הוי, אוצר מבריק, כולו שלי... האבא מחייך... אל מי שיש לו אוצר. אבל הם
דוקרים... הם שחורים... מלמטה, מלמטה הם באים... הוי
הוי הוי, אוצר מבריק... מן המעמקים..." הדמויות
שמות לב להבדלים בצבע של המנהרה במקומות מסויימים – עוד עדות לכך שמקומות שהיו
מוצפים במים עד לא מזמן התרוקנו; וגם לסדקים עמוקים בקירות, שמובילים למערות
אחרות ונמוכות יותר, כנראה עדיין מוצפות, מהן עולים הדים של צקצוקים מאיימים. החבורה
מפלסת את דרכה במנהרה, דרך פתח צדדי צר, נמנעת מנתיב צר וחלקלק שנופל בתלילות אל
תוך בור מוצף ועמוק, שכל מיני שרידים וחלקי דברים שבורים מהטירה נסחפו אליו (לפי
הקולות, כנראה שהוא שורץ ביצורי מעמקים), ועד מהרה מוצאת את הכיוון שמוליך מערבה
– ומוביל את הדמויות למנהרה עם עמודים אנ'מיריים ישנים, לחים ובמצב רע שתומכים
בתקרה גבוהה– מה שגורם לדמויות להבין, ובצדק, שהן נמצאות ממש מתחת למגדל. בהמשך,
המנהרה ממשיכה מערבה, והחלק הרחוק שלה מוצף ביותר מים; יש שם קיר טבעי מלא
חזזיות וסדוק, שמפלי מים קטנים בוקעים ממנו, או ליתר דיוק מהסדקים העמוקים
והמתרחבים באיטיות שיש בו. החבורה
עושה חיפוש מוצלח, ומגלה דלת מלכודת סגורה היטב במרומי התקרה. הדמויות
שולחות את טיליאן לטפס למעלה ולנסות לפתוח את הדלת; היא נכשלת, וזוכה לכמה הערות
שחצניות מצד מאל'טריס ("בואי אני אראה לך איך מי שהוא לא גנב אסמים עושה את
זה"), שגם תוהה איך גאב (שלחש האשליה גורם לו להראות כאדם שמן למדי) יצליח
לעבור בפתח. במעלה המגדל בסופו
של דבר, החבורה מצליחה למשוך את עצמם למרתף מזוהם של המגדל, שגרם מדרגות מעגליות
עולה ממנו כלפי מעלה, ומסתיים בדלת נעולה, שמאחוריה ניצב שומר (הדמויות שומעות את
הנשימות שלו, וגם שומעות שומרים נוספים בחדר גדול בצד השני). הפעם,
מאל'טריס נכשלת בתחילה עם המנעול ומשמיעה רעש שגורם לשומר להזדעק; טיליאן מצילה
את המצב כשהיא מחקה קולות של עכברים מצייצים. בסופו של דבר, אחרי חילופי דברים
בין השומרים בצד השני (וקללות על העכברים הארורים), אחד מהם פותח את הדלת ומתחיל
לרדת באיטיות כלפי מטה. מאל'טריס,
שחבויה בצללים לצד הדלת, מבצעת עליו תמרון של גנב מעוצמה שניה – שמאפשר לגנב
לחבוט בראש של מטרה (בעיקר יצורים חלשים יחסית) שמופתעת מאחור ולגרום לה לאבד את
ההכרה. השומר מתמוטט, וטיליאן מחקה את הקול שלו ואומרת שהכל בסדר; שומר נוסף
מתחיל לחשוד, יורד להציץ בזהירות, אבל לא מצליח להבחין במאל'טריס שמסתתרת בצללים
– וגם הוא מסיים באותה דרך. בחדר
שמעבר לדלת, יש עדיין שלושה שומרים נוספים, סרג'נט, בריון מגודל עם נשק דו-ידני
כבד, ושומר נוסף; החבורה מתקדמת, בידיעה שכנראה יצטרכו להתעמת איתם, אבל לדמויות
משחק המזל (או הכריזמה), וסיפור מטופש ולא משכנע לפיו הדמויות הם השומרים של
מאל'טריס (שמזדהה כאחיינית של האדון היועץ) שעוזרים לה בפטרול, כולל נזיפה על
'שני החברים הטפשים שלכם ששוכבים למטה כמו גלמים', מצליח להביך את הסרג'נט
שאומנם מביט בחבורה בחשדנות, אבל נותן לה להתקדם כלפי מעלה – בהמשך המדרגות
המעגליות, שנכנסות אל בין עציצים גדולים, ודלת נוספת שנמצאת שם, שמוליכה אל החלק
העליון של המגדל. ליד
הדלת הזו, יש שני קשתים דרוכים, אבל הם מניחים לחבורה לעבור בגלל הפקודה של
הסרג'נט. כמו כן, החבורה מזהה שני פתחים נוספים בחדר – אחד למדרגות יורדות,
כנראה לעבר הכניסה התחתונה של המגדל שמובילה לחצר, ואחד למדרגות עולות, שמובילות
כנראה לחומת האגם שמצפון למגדל; די ברור שיש בשני המקומות עוד לא מעט שומרים,
שיכולים להגיע בתוך סיבובים מעטים אם יתחיל קרב. הדמויות
עולות במדרגות דרך חדר מפואר יותר (כולל תמונה גדולה של היועץ מחייך ליד לורד
ראמזיג; ותמונה אחרת של היועץ מעל תיבה מלאה בזהב), שיש בו ארונות קיר שבאחד מהם
לפחות יש כלים יקרים, לרבות צלחת מעוטרת באבן גארליט עין נוצצת – אבל החבורה לא
מבזבזת על כך זמן. מלמעלה,
עולים קולות שמתחילים להפוך רמים יותר; גבר נוהם, אישה צועקת, ואז גם הגבר צועק. החבורה
(בראשות טיליאן, שנאחזת בבהלה) רצה למעלה – בדיוק כאשר גבר בשריון קשקשים מתמוטט
ומתגלגל במדרגות המגדל, ושובר אגב כך את המפרקת. קול מוכר צועק לדמויות לעצור
ולא להתקרב אליה ("אל תתקרבו! אל תתקרבו אלי! אני חמושה ומסוכנת!") רגע
קצר לאחר מכן ליל, סמוקה ופרועת שיער, מתגלה בראש המדרגות כשהיא מחזיקה מחבת
כבדה (שבעזרתה כנראה גלגלה את השומר למטה), ממלמלת דברים על כך שהכל באשמתו, או
ליתר דיוק, באשמת זה שהוא ניסה עליה ידיים, אחרי שהיא רק "ביקשה ממנו שיהיה
נחמד ויפתח לה את הדלת כדי שתוכל לשאוף קצת אוויר". מאל'טריס
נוחרת בבוז, ומעירה משהו מאד לא מחמיא. טיליאן שולחת בה מבט קטלני, מסננת לה
שתסתום את הפה, ורצה לעבר ליל, כאשר היא מגלה לליל את הזהות האמיתית שלה - אגב
שהיא חוזרת לדבר "כמו טיליאן" ולחלק פקודות. ליל פורצת בבכי ומחבקת
אותה. המלטות שהשתבשה הדמויות
מתכננות תוכנית מהירה: למרוח את הפנים של ליל בדם מהשומר המת, ואז 'לגרור' אותה
כשהיא רפויה בצעקות שהשומר למעלה תקף אותה, וחייבים לקחת אותה למרפא של האחוזה. בין
לבין, חוסר החיבה ההדדי בין ליל למאל'טריס מניב חילופי עלבונות ביניהן
(מ"בובה מזמרת" ו"יצור שמתאים לקרקס, לכי תרכבי על לטאה"
ומנגד "פרצוף של מלפון חמוץ ומגעיל"); שהדמויות משתיקות שוב ושוב. הפעם,
השומרים לא קונים את התרגיל, ומתחילים להקים אזעקה. הדמויות
מחסלות בקלות את שני הקשתים שמעל החדר המרכזי, אבל הסרג'נט ושני המלווים שלו הם
אתגר קשה יותר, ופעמוני אזעקה מתחילים לצלצל; במהלך הקרב, תחפושות האשליה של
טיליאן ושל גאב נשברות; (קשה לדעת מה היתה התגובה של מאל'טריס, כי היא היתה
חבויה בצללים באותו זמן כדי לדקור מאחור את אחד היריבים) גאב חוטף מכה רצינית
מהנשק הדו-ידני של הבריון המגודל, וטיליאן מתאמצת להחזיק מעמד מול הסרג'נט - אבל
האחרון חוטף פגיעה קריטית מאחור בתמרון דקירה בגב של מאל'טריס, מה שמקל מאד על
טיליאן לחסל אותו, כאשר גאב מתגבר על היריב האחרון. חיצים
עפים במעלה המדרגות; העוג מהדלת התחתונה שואג ומגדף, כאשר הוא מסתער למעלה
ואחריו השומרים שאיתו; קולות מתקרבים גם מחומת האגם. החבורה
רצה במורד המדרגות אל המרתף, והדמויות יורדות זו אחר זו בדלת המלכודת, כאשר
החיצים שהקשתים של העוג (שמסתבר כגדול מכדי להדחף בדלת המרתף) לא מצליחים להסב
נזק ממשי. החבורה
מוצאת את עצמה שוב במערות הלחות מתחת למגדל, אבל רעשים גסים מבהירים שהדרך בחזרה
אל החצר (דרך הבור) חסומה, וגרוע מזה - נראה שיותר מעשרה שכירי חרב באים בריצה
דרך המנהרות. טיליאן
בודקת את הקיר המערבי הדולף של המנהרה (בעוד ליל המבוהלת מקוננת על מר גורלה
האפשרי של החבורה, ומאל'טריס רוצה לחנוק אותה), ומגלה שהקיר הזה חלש וניתן
לחפירה... אבל לפי הקולות, לא רק שיש שם הרבה מאד מים, אלא גם יצורים מסוכנים. הדמויות
מהמהרות על מלכודת שגאב מכין, שנועדה למוטט את הקיר עם המים על חותכי הגרונות של
היועץ סאזראט שמתקרבים בריצה. התחבולה
מצליחה; ברגע ששכירי החרב מתקרבים, הם סופגים נחשול של מים מזוהמים ושורצי
מפלצות מעמקים - יצורים עם קליפה שחורה נוקשה דמויית סרטן, צבתות, וקנוקנות
דביקות יוצאות מהצד; חסרי עיניים לגמרי, ובעלי לוע עצום ונוטף חומצה. רוב
היצורים בגודל כלב, מלבד אחד גדול יותר. הדמויות
מפלסות דרך במהירות אגב הדיפת כמה התקפות שמכוונות אליהן, כאשר המפלצות שוטפות
אל תוך המנהרה ותוקפות בעיקר את שכירי החרב. מעבר
לפתח שהתמוטט, הדמויות מגיעות אל מעין מגרעת אבן סדוקה שמוליכה צפונה ודרומה (אם
כי דרומה הדרך נחסמת מהר מאד על-ידי עמוד פסל ענק וחלק מהתקרה שהתמוטטה); כאשר
ממערב למגרעת שטח גדול של מנהרה שמוצף במים עמוקים, שמעבר להם שרידי עמודים
אנ'מיריים - חלקם עם סמל הפרפר הבוער. החבורה
נמלטת צפונה לאורך המגרעת, נתקלת בקיר עצום עם מעבר אבנים צר בתוכו, בעוד
מאחוריהם שכירי החרב מתחילים להתגבר על המפלצות. גאב חוצב חלק מהקיר ומרחיב
בהצלחה את המעבר, באורח שמאפשר לחבורה לעבור בלא סכנה נוספת של סלעים מתמוטטים -
ואז מנסה ליצור מלכודת שתמוטט סלעים על מי שירדוף אחרי החבורה. מעבר
לקיר החפור למחצה, משתרע המשך המסדרון, שמלבד המגרעת שנמשכת בחלקו המזרחי, רובו
מוצף מים, חלקם רדודים יחסית; פעם נוספת ניכר, שמפלס המים השתנה באורח פתאומי לא
מזמן. הדמויות
מגלות שהמים הרדודים שורצים גופות רקובות, נראות בנות מספר שבועות לכל היותר,
שנסחפו לכאן עם הזרם מבא ממעמקי המערה בצפון. מלבד כמה גופות של בני אדם, חלקם
עם שרידי שריון וכלי נשק (שנראות עם פגיעות נוראות של משהו מאסיבי), הדמויות
מזהות שרידים של המעטה החיצוני של צרעה שחורה ענקית, שהיתה בגודל גדול משל סוס,
מקופלים בתוך הזרם. ליל
צורחת באימה, וטיליאן מנסה להשתיק אותה; ואז שכירי החרב של היועץ סאזראט מנסים
להתפרץ למסדרון בעקבות החבורה. האויבים הראשונים זוכים ב'מתנה' בדמות מלכודת
אבנים, שמנטרלת חלק מהם וגורמת לאחרים לסגת ולהסס - כאשר החבורה מנצלת את העובדה
ומתקדמת צפונה. עימות סופי (או אולי לא לגמרי סופי...) ואז,
בעוד המערה רועדת קלות, מגיע כוח אויב חדש ומיומן בהרבה, שחוצה את הקיר בלא
בעיות (המלכודת ממילא הופעלה על שכירי החרב הקודמים). קול
מיושב ולעגני במבטא של הנסיכות האפורה אומר 'אה, טיליאן. ידעתי שנפגש שוב'. סוחר
העבדים קורזאראט והמלווים שלו - שדון אש שזימן בכשפים שלו, שני לוכדי עבדים עם
חרבות משוננות ושוטים ארוכים, והקוף העצום קאמבה, סוגרים על החבורה. קורזאראט
(שמבין השיטין מסתבר שיש לו עסקים עם היועץ סאזראט), מלגלג על הדמויות ואומר
שיקבל פרס נדיב על הלכידה של ליל וטיליאן עבור היועץ, ומתבדח על חשבון גאב
ב"כמה נמחמד, הפעם הבאתם אפילו חרב קסומה בתור מתנה בשבילי. תזרקו את
הנשק" גאב
נוהם עליו שהוא מוזמן לבוא לקבל את הנשק - בתוך כל אחד מהאברים שלו שהוא רוצה. קורזראט,
שכנראה ראה את מאלטריס, מכנה אותה "האחיינית החמודה של היועץ, שהוא ישמח
לדעת על המעללים שלה", ונענה ב"נראה מי תהיה חמודה, כאשר הסכינים שלי
יחתכו לך את שתי הביצים". (נראה
שהיא יודעת שהוא עוסק בסחר עבדים, ולא ממש מחבבת את הרעיון. גם לגנבת מסוגה יש
גבולות...) ליל
צורחת "תכסחי אותם, טיליאן!", ונדחקת אל תוך גומחה מקורה ומוגנת בקיר,
כאשר הקרב נפתח. קורזאראט
מצליח לפגוע בחבורה פגיעה קשה עם חזיז ברק שפוגע בכל שלוש הדמויות, אבל החבורה
מחזירה מלחמה, ומצליחה לפגוע ואז למגר את הקוף הענקי; מאל'טריס מושכת אליה את
לוכדי העבדים, כשהיא מתחמקת מהמכות שלהם (הערת השה"ם: סדרת גלגולי חמיקה
מאד מוצלחים, גם מול סיכויים קטנים מאד בקוביית האחוזים של החמיקה), שבשלב
מסויים היא ממש משטתחת מתחת ללהב משסף; אגב כך, היא מלגלגת על לוכדי העבדים
ומושכת אותם עוד יותר אחריה ("אווו...
חשבתי שאני נלחמת בגברים גדולים עם חרבות, ובמקום זה קיבלתי נשים עם
מניפות?"). חרף
הפציעות של החבורה, הקרב מתחיל ליטות נגד קורזראט ולוכדי העבדים שלו. כאשר הקוף
מתמוטט, ולוכדי העבדים עסוקים בעיקר עם מאל'טריס, הדרך מתפנה לטיליאן להשתמש
בהתקפת זינוק כדי לסגור על קורזראט עצמו, להמעיד אותו אחורה באורח שגורם לו לאבד
סיבוב יקר. בינתיים,
המערה רועדת שוב, ואבנים נופלות על שני הצדדים וגורמות נזק לכל הדמויות ולכל
חבורת האויב; אחד הבריונים של קורזראט מתמוטט, והוא עצמו מאבד את ההגנה של שריון
הכוח המכושף שלו, שטיליאן מצליחה לשבור. ואז,
כאשר טיליאן סוגרת על קורזאראט, המסדרון כולו מזדעזע ועוד אבנים נופלות. משהו
עצום, גדול בהרבה משני סוסים, כולו שחור משחור, מתקדם מתוך התעלה המוצפת וזרועת
הגוויות, הלוע שלו נוטף מפלים של חומצה, הצבתות העצומות והקנוקנות שלו מצליפות.
הלוע שלו נראה עצום מספיק כדי לפצח צרעה ענקית מהסוג שהדמויות ראו את השרידים
שלה קודם. טיליאן
מסננת לקורזאראט, שעדיף להם 'לחדש את המריבה ביניהם אחר-כך'; סוחר העבדים מהנהן,
ותופס עמדה ליד האבנים הנפולות - נראה שאין לו שום חשק להטרף ולהתפצח כמו אגוז
על-ידי היצור העצום שמסתער קדימה, ומזעזע שוב את כל המנהרה. הדמויות
משתמשות בשיקויי המרפא האחרונים שלהן; קורזאראט מחדש את המגן המכושף שלו, ונוהם
לבריון שלו ששרד ושוקל מאד ברצינות להמלט, משהו כמו "אם אתה בורח לי, תתפלל
שהיצור יהרוג אותי כאן ושאני לא אתפוס אותך אחר-כך" - באורח משכנע מספיק
כדי לשכנע את לוכד העבדים המפוחד להשאר ולהגן עליו. הקרב
מול יצור המעמקים העצום מתחיל (לקול 'מוסיקת הרקע' של צרחות האימה של ליל מתוך
האלכובה המוגנת יחסית בה היא מסתתרת); ליצור יש דירוג שריון גבוה מאד, אבל שילוב
בין לחש הלם חשמלי של קורזאראט לתמרון התקפה מרסק שריון של אחת הדמויות, פוגע בו
ומוריד אותו מאד (מ-10 ל-7) מיד בתחילת הקרב. המפלצת משתמשת בנשיפת חומצה שמתיזה
יריקות על מספר דמויות בו-זמנית לנזק גבוה ופגיעות; בהתקפה פיזית של צבתות
אדירות עם יכולת מעיכה קטלנית; וברקיעה שמפילה אבנים שפוגעות בכל היריבים
בו-זמנית, ומסבות נזק לא מאד גבוה, אבל משמעותי לכל מי שנכשל בבדיקת זריזות או
כשרון אתלטיקה. קוזרארט
וגאב נפגעים מיריקת הרעל לנזק גבוה, אבל הקוסם המפוקפק מחזיק מעמד בזכות לחש
שריון הכוח שלו; ליתרת המלווים של סוחר העבדים (הבריון ושדון האש) אין מזל כזה -
והם נהרגים כאשר היצור רוקע וממוטט אבנים על כל היריבים שלו. ובכל-זאת,
ההתקפות המשולבות של טיליאן, גאב, מאלטריס וקורזראט פוגעים ביצור בהדרגה, ובסופו
של דבר ממגרים אותו; כאשר היצור מתמוטט, הוא מפעיל התקפה אחרונה, שגורמת לחלקים
רבים במערה להתמוטט, כולל המעבר בקיר דרכו הדמויות הגיעו, שנקבר מתחת לכמות
עצומה של אבנים, וחוסם את היציאה החוצה. הדמויות
מוצאות את עצמן - בלי דרך חזרה - בתוך מערכת מנהרות עתיקה ומסועפת. קורזאראט
מעיר בציניות לטיליאן, שכדאי לה מאד לא לפגוע בו ו"להשאיר אותו שלם
ושמח", כי אין לה ולידידים שלה שום סיכוי לשרוד ולראות אור יום אי-פעם בלי
עזרה של קוסם (חוץ מזה, הוא מלגלג עליה ואומר ש'היא חייבת לו על הקוף שלו שהיא
הרגה. את יודעת כמה קשה להשיג כאלו?' ו'אנחנו מכירים מספיק זמן, ועכשיו אפילו
שכנים. אפשר לומר שאנחנו כמעט משפחה'...). טיליאן וגאב מסכימים, באל-כורחם
("שלם, לא הבטחתי שמח") - כשטיליאן חושבת לדאוג לגרור את קורזראט לאחר
מכן אל מל'סירלי; כלומר, אם החבורה תשרוד את המערות האפלות שמשתרעות לפני
הדמויות כעת. גאב
משתמש בכשרון הפרוונות שלו על היצור העצום, ומצליח 'לקלף' ממנו קומץ לא מפואר
מדי של קשקשים או חלקי עור נוקשים מאד וגמישים. לעומת זאת, מאל'טריס פותחת את
הבטן של היצור בלי הרבה סנטימנטים, מחטטת בין שרידי המעיים שלו ושולה משם אבן
יקרה נוצצת (בשווי של כ-500 באן). טיליאן וגאב מציעים לה לקחת אותה לעצמה, בתור
התשלום שהובטח לה. וכך,
החבורה, בתוספת סוחר עבדים בוגדני אחד שהדמויות נאלצות לבטוח לעת-עתה במילה
המפוקפקת שלו, מתחילה לפלס דרך אל תוך המנהרות החשוכות והמוצפות למחצה... |
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.