זנב לאיילים

 

 

פרק 4: אורח לרגע, רואה כל פגע (חלק ב')

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

פתיחה: חגיגה מגונה, פקודות מפוקפקות

ההרפתקאה נפתחת מעט אחרי חצות הלילה; כמה שעות לאחר סיום ארוחת הערב עם לורד ראמזיג. הדמויות, ביחד עם אביה של טיליאן, הועברו לאגף אורחים בצלע הדרומית של אחוזת הלורד.

 

הערת המנחה: טיליאן בחרה להשקיע את רוב הסכום הקטן שהובטח לה מהלורד לתיקון הגלימה האדומה המכושפת שמצאה מתחת לקאר-א-אמר, והחייטים של לורד ראמזיג אכן תיקנו את החפץ הקסום, מה שזיכה את טיליאן בגלימה אדומה-זהובה מהודרת למראה, עם סמל שני לפידי הזהב המצולבים עליה.

לגלימה החדשה של טיליאן יש את התכונות הבאות:

עמידות לאש; גורמת 1ק1+4 לכל יריב שטיליאן הודפת התקפת פנים אל פנים שלו (או 1ק1+6 אם הבלימה היא בגלגול 16 טבעי ומעלה ב-1ק20); מוסיפה 2 נקודות נזק אש לכל נזק שטיליאן גורמת עם נשק.

כמו כן, יש בה מקום לאבן שיבוץ (כרגע ריק).

 

הדמויות מתעוררות מעט אחרי חצות בגלל רעש גדול שבוקע מהגן של האחוזה, הרחק מתחת לחלונות הקומה השניה בה החבורה והאדון אמלארג מתאחסנים.

החבורה מגלה שהעופרים האדוקים של המטיף אמגאז בן אגלאב עורכים בגן טקס פראי עם הלמות תופים ושירה נלהבת, כשהם צועקים שוב ושוב את המילה "Roosh" (בפאל'ין עתיקה – 'מלחמה'); כאשר הם מנופפים בכלי נשק; מהקריאות ניתן להבין, שהם שמעו על המרד של האדון מל'היר בלורד ראמזיג, והם נחושים בדעתם להשתתף בדיכוי המרד של בעל האדמות האנ'מירי האחרון באיזור, כשהם צועקים סיסמאות דתיות בגנות האנ'מירים.

בנוסף, מהשומרים חסרי המנוח שמרכלים מחוץ לדלת הכניסה לאגף האורחים, הדמויות לומדות שלורד ראמזיג הוציא צו מפורש שאוסר על אורחיו, לרבות טיליאן ("מפקדת משמר שיבולי הארגמן"), לצאת מהמגורים שלהם עד עלות השחר – בתירוץ שאחד הסיירים אמר ש"שאז ראזגול משוטטים בחוץ".

השומרים נבוכים ומגומגמים, בין היתר כאשר טיליאן טוענת שדווקא היא בתפקידה החדש, היא זו שצריכה להיות חופשיה לצאת לסייר בחוץ ולהלחם באותם פור'ראטי משוטטים, אבל לא רק שההוראות שניתנו להם ברורות והם מפחדים להקים עליהם את זעמו של לורד ראמזיג, אלא שלתוך משמר האחוזה הוכנסו בשעות האחרונות 'מגוייסים חדשים' – שכירי חרב מפחידים שהובאו בידי היועץ סאזראט. אחד מהם, בריון ענקי ורע-מזג, מפטרל בלי הפסקה עם שני המלווים שלו במסדרון הראשי של האגף, והשומרים של ראמזיג מפחדים ממנו מאד.

 

בין לבין, מגיע משרת מבוגר עם מגש לילה שהעביר רב-הטבחים של האחוזה (שכמו שיסתבר עד מהרה, הוא ואביה של טיליאן מכירים זה את זה במשך שנים ארוכות). השומרים מקשים עליו, אבל בסופו של דבר נותנים לו להכנס. במגש, בין המשקאות לפרוסות לחם מתוק וגבינה, מגולגל פתק קטן בכתב אנ'מירי מסוגנן, שנכתב בידי מישהי שפונה אל טיליאן וכותבת ש'אחותך שלחה אותי'.

אותה כותבת מסתורית מבקשת מטיליאן לפגוש אותה בין העצים מעבר לגן, לא רחוק מפתח מנהרת הניקוז של האחוזה. כאשר מתחת מופיעה הערה: 'הדברים הפכו בהולים יותר. השתדלי שלא להראות!'.

 

 

חמיקה אל תוך האגף הדרומי של האחוזה

טיליאן הופכת חרדה עוד יותר לאחותה ליל (שהיא סבורה שהיא שלחה את המכתב); והדמויות מטקסות עצה מה לעשות ואיך לחמוק מהחדר.

הרעיון של להשתלדל בחבל מהחלון נפסל במהירות, משום שהקיר ממש בטווח ראיה של העופרים החוגגים, מה גם שהחבורה מגלה שניים מהם יושבים ושומרים על דלת צדדית, ממש ליד קומת הקרקע שמתחת לחלון.

בסופו של דבר, גאב מצליח לדבר אל ליבם של השומרים; וטיליאן מוסיפה על כך הצעה שאם בכל-זאת הם יסבתכו, אביה יעסיק אותם בקאר-א-מאר בתנאים טובים יותר.

השומרים מסכימים 'לסובב את הגב', וטיליאן וגאב חומקים מאגף האורחים במורד מדרגות העץ, אל אגף אפלולי של האחוזה שיש בו לא מעט רהיטים ישנים, וכמה וכמה תמונות מחייכות (ומחמיאות מאד) של לורד ראמזיג, שטיליאן לא מתאפקת מלעשות לעברן פרצוף.

 

מתחת למדרגות, המסדרון הראשי מתפצל לשניים – צד אחד מוליך לדלת צדדית שיוצאת החוצה, אבל לידה יש שני שומרים חמושים שנראים דרוכים ונחושים בהרבה מהשומרים הקודמים; וצד אחר מוליך אל מרכז האחוזה, ובדרך קרועה בו דלת של המטבח הקטן של האגף, שלידה יש שומר מנומנם למדי ש'מנקר' כל הזמן.

במסדרון מסייר, הלוך ושוב, הפטרול שהדמויות הוזהרו ממנו: פאר'ליל ענקי (לפי כל קנה מידה), בגובה של מטר תשעים ורוחב מכובד, חמוש בשתי חרבות, ואיתו ברנש שזוף (אולי ראמג'ירי) עם שריון עור ושני סכינים אכזריות, וסייר בעל קול עבה שנראה כמו שכיר-חרב מאחד משבטי הגבעות.

די לשמוע את הקולות של הפטרול הזה ואת השיחה הגסה שלהם, כדי להבין שמדובר באנשים אכזריים ומפוקפקים מאד, שמתנשאים על שומרי האחוזה ורק מחכים שאחד מהם 'יפשל' כדי לזרוק אותו אל הלורד, "אחרי שהם ישחקו איתו קצת".

 

טיליאן וגאב מנסים להתחמק מהפטרול ומסתתרים בחדרון צדדי כאשר הוא עובר על פניהם, בדרכו לבדוק את השומרים ליד הדלת התחתונה. אז, הדמויות מנסות להתחמק למטבח. הדלת נכנעת בקלות, אבל היא לא משומנת כמו שצריך ומשמיעה חריקה רמה שמעירה את השומר המנקר – טיליאן וגאב מהממים אותו במהירות בחבטה בראש שגורמת לו לדמם, גוררים אותו למטבח ושמים לידו בקבוק משקה וצלחת, בנסיון לגרום לדבר להראות כמו תאונת שיכורים.

מהמטבח, אפשר לשמוע היטב את החגיגה של העופרים בגן, ממש מעבר לדלת שמול הדלת ממנה נכנסו הדמויות; כמו כן, דלת צדדית מוליכה למזווה חשוך.

נער מגעיל למדי בשם איגראט, שהסתתר מאחורי שולחן, קם בקפיצה ממקומו ומנסה לרוץ לעבר הדלת החיצונית כדי להלשין (בלשון הסלנג שלו "ללשלש") לעופרים שהדמויות כאן, בתקווה לקבל פרס. הדמויות בולמות אותו, ומשתמשות בשילוב בין איומים לפיתוי ("תעזור לנו במקום ותקבל פרס עוד יותר גדול").

איגראט נכנע, גם אם בלב ולב, ומראה לדמויות את פתח הניקוז שנמצא במזווה – מתחת לסורגי מתחת, יש בור של חמישה מטרים בערך שמסתיים באפלה, שממנה עולים קולות של מים משקשקים.

 

 

אל תוך מנהרות הניקוז

גאב משתמש בכוח שלו כדי לחלץ את הסורגים ממקומם, והדמויות מתחילות להשתלשל בזו אחר זו במורד חבל שגאב כרך, ממש כאשר הפטרול המפוקפק מגיע ומבחין בשומר שנעלם.

תרגיל ההטעיה שטיליאן וגאב עשו עם השומר ההמום לא עובד לגמרי – אבל לוקח לבריונים של הפטרול מעט זמן כדי להבין את האמת, ובזמן הזה, הדמויות ואיגראט המפוחד משתלשלים לתוך האפלה.

לטיליאן, שיורדת ראשונה אל מה שנראה כמו חדר שחלק מהרצפה שלו נעלמה, ובמקומה יש נפילה לבריכה עמוקה עוד יותר שהמים שלה מאירים באדום מדי פעם, מצפה הפתעה נבזית, בדמות שני אוכלי נבלות קרומיים וגדולים שמזנקים עליה כשהם מקרקשים ב'קול מלא תאבון'.

טיליאן משיבה מלחמה, פוגעת קשה באחד היצורים באמצעות תמרון זינוק מתוזמן היטב; כאשר גאב מצטרף אליה (הגם שהוא מבזבז סיבוב, נוכח הצעקות מלמעלה, כדי למשוך את החבל שלו ולמנוע מהבריונים 'סולם' מן המוכן לטפס בו אחריהם), היצור הפצוע מוכרע במהירות, והיצור השני נפגע קלות גם הוא, ונמלט בקפיצות מהירות אל תוך פתח גדול בקיר החדר.

 

איגראט רועד כולו מפחד, וגאב משכנע אותו בצורה ציורית למדי לשמור על דממה, אם הוא לא רוצה יצורים נוספים שיתקיפו דווקא אותו מאחור.

 

החדר הלח והמטפף שהדמויות ירדו אליו, מכיל שרידי עמודים ותגליפים אנ'מיריים שנשחקו לגמרי בלחות; חלק מהרצפה קרסה אל תוך בריכה עמוקה במעין מפלס תחתון עוד יותר, שמהקירות האפלים שלה משתקפים עוד תגליפים וצורות אבן מוזרות, כולל תגליף של הפרפר הבוער (יתכן מאד, ממה שהדמויות רואות, שיש שם מעבר עמוק ומוצף, שמתוכו בוקע האור האדום שנדלק ודועך לסירוגין, ומשתבר מבעד למים החשוכים).

בקירות החדר עצמו קרוע רק פתח אחד שנראה כמו תחילתה של מנהרת ניקוז חשוכה; לפי הצקצוקים הזועמים שעולים משם, נראה שהיצור שנמלט 'הזהיר' להקה גדולה למדי של אוכלי נבלות קרומיים מגודלים, שכעת עומדת על המשמר.

 

החבורה מתלבטת, ובסופו של דבר מעדיפה לצאת להתמודד עם אוכלי הנבלוחת מאשר לנסות לצלול במים העמוקים אל סכנה לא נודעת ומעברים עתיקים שלא ברור להיכן הם מוליכים.

הדמויות פוסעות בזהירות לתוך מנהרת הניקוז, כשהן נצמדות לקיר, ומגלות מנהרה שחלקה תעלה עמוקה, וחלקה משטח אבן חלקלק, עם קיר שדלתות רקובות של חדרי אחסון שכוחים קרועות בו פה ושם.

כאשר הדמויות מתקרבות לדלת הראשונה ומנסות לבדוק אותה, גאב סופג נשיכה כואבת מאוכל נבלות שהסתתר שם; הדמויות משיבות התקפת נגד שפוגעת ביצור פגיעה קשה, ואז אוכלי נבלות נוספים מגיעים מכל עבר – חלקם מסתערים ומתקיפים עם הנשיכות והצבתות השעירות שלהם, וחלקם נשארים מאחור כדי לירוק נוזל מגעיל שבכל פעם שהוא פוגע, הוא מחליש (זמנית) את דירוג השריון של הדמויות.

 

החבורה דוחקת את עצמה אל תוך הדלת הקטנה ממנה צץ אוכל הנבלות הראשון, כדי להשתמש בחלל הדלת הצר כמעין מגן, שיקשה על האויבים לנצל את היתרון המספרי שלהם ולכתר את החבורה.

מתחולל קרב ארוך וקשה, בעיקר נוכח יריקות החומצה הבלתי פוסקות מאחור; כאשר כמה מהיצורים נופלים, מופיע מנהיג הלהקה – לעסן עצמות אפור וענקי, מכוסה במעטה קשקשים חלק וחזק; עם זאת, העמדה שהדמויות תפסו מקשה על היצור הענקי להכנס לקרב, מה שמתאפשר לו רק כאשר רוב היצורים הקטנים כבר נפלו; בנוסף, הדמויות מתמרנות כך שהיצור שנכנס חוסם לשני סיבובים את הטווח של יורקי החומצה, מה שנותן לדמויות הפוגה רבת-חשיבות מהפגיעות הקלות יחסית והבלתי פוסקות, שלא ניתן להדוף אותן באמצעות כלי נשק.

בסופו של דבר, ולמרות התקפות קטלניות של היצור (שהדמויות מצליחות, למזלן, להדוף את רובן) , והשיניים מרסקות השריון שלו, שגורמות גם לפגיעות מצטבר, גאב וטיליאן מצליחים להפיל את השרץ הענקי. כאשר הוא נופל, היצורים היורקים נותרים לבדם, מאבדים את החשק להלחם ונעלמים בקפיצות בחזרה אל תוך האפלה.

 

גאב משתמש בכשרון הפרוונות שלו בהצלחה רבה, ומוריד מהיצור ארבע פיסות עור וקשקשים באיכות גבוהה, שמסוגלות להפוך לחומר גלם מעולה לשריונות עור מוקשה או שריונות קשקשים עשויי עור (כולל סט הלעסן האפור הידוע לתהילה או לשמצה, אם ימצא אומן עורות שיודע כיצד להתקין אותו).

 

לאחר הפוגה קצרה, הדמויות (ביחד עם הנער איגראט, שבשלב זה הוא כמעט קטטוני מרוב אימה), יוצאות מהמחסה וממשיכות לאורך מנהרת הניקוז.

החבורה מגיעה להתפצלות, שצידה האחד צר יותר, עם קירות מכוסים צמחים ומלמולים מוזרים עולים מתוכו, וצידה האחר רחב יותר. הדמויות מגלות מה שנראה כמו ריצודי אור במרחק של המעבר הרחב יותר, ומבינות שזו כנראה היציאה החוצה, אבל מסתקרנות מהמלמולים, כך שטיליאן חומקת קדימה כדי לנסות להבין במה מדובר.

כאשר טיליאן מתקדמת, היא מבחינה שהמעבר הצר מסתיים בדלת סגורה היטב בתוך קיר מלא איזובים. המלמולים כאן הופכים לקולות – שמערבים באורח מוזר שיחה בין גבר לאישה (כאשר הקול הנשי נשמע מעוות או מטורף) וזמזומים של חרקים.

טיליאן מתגנבת קדימה, מצליחה בגלגול הליכה שקטה ומצליחה לצוטט מעט.

השיחה נראית כאילו היא נערכת בין אישה בעלת קול מגרגר ומטורף ואחד העופרים האדוקים, שמוכן למכור את החברים שלו בעד בצע כסף, ובעד ברכה והבטחה לכוחות מצד היצור האפל שהאישה דוברת בשמו. האישה, כנראה סוג של מכשפת מעמקים (או אולי קוסמת רעל) מוזגת לעופר הבוגד סוג של שיקוי, ומסבירה לו כיצד להגניב אותו לאוכל או למשקה של החברים שלו (היא קוראת לזה "המיצין של בן-בכור").

בשלב מסוים, הזמזום של החרקים מסביב – כנראה יש למכשפה בני-לוויה חרקיים – משתנה באורח חשוד, וטיליאן מחליטה, ובצדק, שזו השעה המתאימה להתחמק משם בחזרה אל ההתפצלות. חרף כל החשש למה שעומד לקרות כאן, החבורה (שלדמויות שלה אין הרבה ידע על ההתרחשויות בקמפיין המקביל של 'עין הזבוב' :) ), מחליטה שהמשימה שלה – חילוצה של אחותה של טיליאן – חשובה ודוחקת מדי מכדי להסתבך בקרבות או חילוץ העופרים האדוקים מצרות.

 

הדמויות ממשיכות לאורך המעבר המערבי, ועד מהרה הן אכן רואות כתמי אור ירח חלושים מרצדים על הקירות, ומעבר להם, המים נשפכים החוצה דרך שורה של סורגים ישנים, שחלק מהדמויות יכולות להדחק ביניהן.

הזרם נופל כאן אל תוך בריכה חיצונית עמוקה, אבל מהצד יש קרקע אבנית מוצקה יותר שעולה אל פאתי הגן, ואל צלליות מטושטשות של עצים שחורקים באפלה וברוח בצד הרחוק שלו.

גאב משתמש בכוח שלו כדי לכופף מעט את הסורגים העתיקים כדי שגם הוא יוכל לעבור; הדמויות מצליחות, בבדיקת אתלטיקה קלה יחסית, להעביר את עצמם הצידה אל האדמה המוצקה יותר.

 

 

אורח בלתי קרוא וקרב בלא עדים

הדמויות נחלצו ממנהרת הניקוז... אבל צחוק קר ואכזרי מבשר להן שהן לא לבד; ושציפו להן.

הסרג'נט האכזרי מהלגיון הכחול צץ מהחשיכה: הוא לועג לטיליאן, שבוודאי חשבה את עצמה לחכמה מאד כאשר מצאה את מנהרת הניקוז, רק שכחה שאולי היא לא היחידה שמכירה אותה. עכשיו, הוא אומר כאשר כולו מוצף בעונג אכזרי – הדמויות גם הפרו את ההוראות של הלורד, וגם נמצאות במקום בו איש לא ישמע אותן ואיש לא יבוא לעזור להן (מהדברים עולה בעקיפין שהסרן שלו לא בסוד הרעיון אבל 'הוא יבין'); הן שלו עכשיו... הוא הולך להתענג על המוות שלהן.

 

כך נפתח קרב אדירים קטלני, בין הסרג'נט, שהוא לוחם בדרגה גבוהה שמשתמש בשתי חרבות ומיומן בתמרוני נשק מתקדמים של 'אסכולת האש' (אסכולה שעובדת על דימומים מצטברים וגרימת כאב שמחזק יותר ויותר את התוקף שמסב אותו, ומאפשר לו לפעמים לרפא ולחזק את עצמו ככל שהקרב עובר, וגם להכנס לטנטרום שגורם לו להתקיף מהר וחזק יותר ויותר).

המזל של גאב רע למדי בקרב הזה, ורוב הזמן הוא מחטיא את ההתקפות שלו, מה שמאפשר לסרג'נט להתעלם ממנו רוב הזמן ולהתמקד בטיליאן. לרוע מזלו של הסרג'נט, טיליאן הודפת היטב, מה שמאפשר לה גם להפגע פחות וגם להסב שוב ושוב נזק באמצעות האש של הגלימה ותמרון התקפת הנגד שלה

 

ברמה הטכנית, הצורה בה הדמות של טיליאן בנויה הופכת אותה ליעילה מאד מול לוחמים של אסכולת האש, שכאשר הם לא מצליחים לפגוע ולגרום כאב, הם לא מצליחים לפתח עוצמה ומהירות מהסוג שיאפשר להם את ההתקפות היותר חזקות שלהם.

 

בסופו של דבר, למרות פגיעה כואבת ומסוכנת אחת, הבלתי-יאמן קורה, והסרג'נט האכזרי קורס ומאבד את ההכרה שלו.

 

הערה טכנית: הוא איבד בדיוק את כל הנק"פ, כך שהוא נקלע לאובדן הכרה ולא למצב של גסיסה.

 

טיליאן ניצבת מעל הלוחם האכזרי חסר ההכרה, ונקלעת ללבטים – עד כמה שהיא יודעת על מעללי העבר של האדם המזעזע הזה; עד כמה שהיא ראתה כיצד כל הישות שלו מתענגת באורח העמוק ביותר על הכאב שהוא גורם (ויודעת יפה מה מל'סירלי היתה עושה, אם היתה כאן), היא לא מצליחה להביא את עצמה להכות בו את המכה האחרונה – וגאב לא חש מסוגל להביא אותה לכך או להחליט על כך בעצמו.

 

בסופו של דבר, למרות שהיא חוששת מאד שתתחרט על זה, טיליאן מסתפקת בכך שהיא לוקחת מהסרג'נט את צמד חרבות הלגיון הכחול המכושפות שלו (הן בהחלט שיפור יחסית לחרבות הישנות שלה), ואת מלוא תכולת הארנק שלו – וגם מסירה ממנו את הנעליים והגלימה (את האחרונה היא רוצה להביא בתור מעין מזכרת למלסירלי).

לאחר מכן, גאב וטיליאן משליכות את הסרג'נט חסר ההכרה אל תוך האבנים הלחות של מנהרת הניקוז, ומשאירות ביד הגורל להחליט האם הוא יתעורר קודם, או שמא אוכלי הנבלות ימצאו אותו קודם.

 

 

סיום

הדמויות משחררות את איגראט הרועד מפחד עם סכום כסף, וממשיכות בעלטה אל בין העצים; משם כמסתבר צפתה בהם אישה חיוורת עם ברדס אפור, אולם לא התערבה בקרב (לדבריה – היא רצתה לראות למה הדמויות מסוגלות ו'מאיזה חומר' הן עשויות).

האישה הצוננת (לפי המבטא שלה, היא מהנסיכות האפורה, אבל לא מחבלי הת'ארילין המורדים, בניגוד למלסירלי) אומרת לדמויות שאכן – אחותה של טיליאן שלחה אותה – אולם מסתבר שזו לא האחות שטיליאן חשבה עליה. למעשה, אותה גבירה היא זו שאצלה אלת'יר רצתה להתלמד; ומרגע שסבתה של טיליאן התעוררה, אלת'יר יכלה לשלוח אל מורתה לעתיד מסר מהיר – ולא באמצעות שליח על פרדה, שהיה מתעכב שלושה ימים עד שהיה מגיע ליעדו.

מסתבר שאלת'יר, בספק נימוס ספק עוקצנות הרגיל שלה, הזהירה את הגבירה שאחותה וגאב אולי יזדקקו לעזרה כשהיא רומזת שהם אנשים אמיצים, אבל לא תמיד יודעים להזהר ולהבחין בדברים (רמז לדבריה הקודמים, שטיליאן וגאב "זקוקים למישהי בעלת שכל" בחבורה).

יתר הבשורות שבפי הגבירה (היא מזהה את עצמה בשם גלירדרי, וטוענת שהיא 'לא יותר מגבירה עם מעט ידע במסורות ישנות' – הגם שעד מהרה יסתבר, שהיא שולטת בקסמי אשליה חזקים מאד) הם מעודדות הרבה פחות.

היא אכן זו שכתבה את הפתק שהוגנב פנימה; והסיבה שהיא ציינה בהילות היא שמוקדם יותר במהלך הלילה, היא ראתה כוח של אנשים חמושים שלקח את אחותה של טיליאן – ליל – כשלכאורה היא לא מתנגדת לכך (אולי מטושטשת, אולי משהו אחר – קשה לדעת), מהאחוזה של הלורד ראמזיג לעבר אחוזת היועץ סאזראט שנמצאת בצד המערבי של תל זאגליל, לחוף האגם – ומאז עברה יותר משעה.

גלירדרי מזהירה את הדמויות שבשבועות האחרונים, האחוזה של היועץ סאזראט התמלאה בטיפוסים חמושים מפוקפקים, וחלקם חופרים מנהרה עמוקה בחצר שלו – היא לא יודעת בדיוק לאיזו תכלית.

 

גלירדרי אומרת שהיא מסוגלת להשתמש באחד הלחשים שלה כדי לסייע לחבורה – אבל היא מבקשת תמורה בעד עזרתה. לדבריה, היועץ סאזראט 'שם את ידו על שני חפצים שהוא לא זכאי להחזיק בהם' – האחד הוא ספר עם כריכה אפורה וסמל רונת השמש והערפל שהוטבע במרכזה - כתוב בלשון שהיועץ (וגם הדמויות) לא יוכלו להבין ("אבל דברים רעים יגרמו אם הוא ימכור אותו, בעד בצע כסף למי שמסוגל לפענח את הכתב"); והאחר הוא מצפן קטן ומוזר עם אבן בוהקת שמשובצת על המחוג שלו.

טיליאן משרטטת במחברת שלה את הצורות שגלירדרי מספרת עליהן, ומבקשת מגלירדרי, בתורה, עזרה נוספת בתמורה לנסיון למצוא את החפצים – שגלידרי, עם הכוחות שלה, תחדור לאחוזה של ראמזיג ותחלץ משם את אביה של טיליאן; טיליאן חוששת מאד שברגע שהסרג'נט יתעורר, כולו מובס ומושפל, אביה יהיה בסכנה נוראית, ומבקשת מגלירדרי לדאוג למנוע את זה. הגבירה האפורה מסכימה לכך, ואז מציעה לדמויות את הקסם שלה: קסם אשליה שיחזיק במשך כמה שעות, ויגרום לדמויות להראות כמו אנשים אחרים, כך שאם הן יסתבכו בקרבות, זה יראה כאילו לא הם אלא אחרים פשטו על האחוזה של סאזראט.

הקסם של גלירדרי לא יכול לשנות את המגדר את הדמויות, אבל בהחלט יכול לשנות את הצורה שלהן באורח יסודי ומשכנע מאד, ואפילו לאפשר להן להראות כמו דמויות ממקצוע אחר – אם כי הדבר לא מאפשר לקחת את היכולות המיוחדות של אותו מקצוע.

 

את טיליאן, גלידרי הופכת להראות כמו נערה מפוקפקת עם סכינים ושריון עור שהגבירה אומרת ש"היה לה את הכבוד המוטל בספק להכיר לא מזמן, והיא חוששת שבעקבות הארועים, הפרס שעל ראשה יעלה עוד יותר".

(קרי, הגבירה האפורה גורמת לטיליאן ללבוש את דמותה של הגנבת הידועה לשמצה של האיזור, ראנ'סיל); את גאב, גלידרי מסווה בתור אדון מבוגר יחסית מהנסיכות האפורה, עם שיער בהיר, לחיים סמוקות וגוף גדול ועגול משל גאב.

מהארשת העגומה של גלירדרי כשהיא יוצרת את הדמות, וממה שהדמויות מצליחות להוציא ממנה, עולה שמדובר באדם שהיא הכירה וחיבבה פעם, וכנראה הוא כבר מזמן אינו בין החיים.

 

גלירדרי מזהירה את הדמויות, שהקסם שלה אינו מושלם – הוא ישבר מיד אם הדמויות יתמוטטו, הוא עשוי להשבר אם הדמויות יפגעו קשות, ו'יש אמצעים ואנשים שיכולים לראות דרכו'.

 

וכך, החבורה מתארגנת למסע מהיר שיחצה את תל זאגליל, במטרה להגיע בחסות החשיכה לאחוזתו של היועץ סאזראט, ולנסות לחלץ ממנה את ליל (ואם אפשר, גם את שני החפצים שגלירדרי רוצה).

 

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.