Farewell, oh Great Father

פרק סיום: היה שלום, הו אב דגול

חלק שני

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

הקרב על בית הצל הזוחל

מרכז המחנה מוקף עדיין בערפל לא טבעי שמוריד את הראות לאפס, ומדי פעם מכים מתוכו ברקים; החבורה שומעת את הקול המלחשש של 'גבירת הקוצים' שמנהלת את הריטואל.

הדמויות, שמודעות לכך שהריטואל מוגן ומקבל תמיכה מסוגים שונים משלושת המבנים הגדולים שמקיפים במעגל את מרכז המחנה, מחליטות להשקיע זמן כדי לפגוע במבנים ובמה שבתוכם – וקודם כל במבנה שאפוף באור סגול חולני מתוכו יצאו התקפות קסם הצל שהזדחל שוב ושוב לעבר החבורה וניסה להתפוצץ מתחת לרגלי הדמויות בקרב הקודם.

הדמויות מסתערות על הפתח של המבנה הזה, שגם ממנו עולים קולות מלחששים; חבורה של לוחמים וקשתים של קלאן הקשת השחורה מופיעים בדלת ומנסים לחסום את הדמויות. לוחמי האויב מלאים בזעם ובפחד, ולפחות אחד מהם צועק משהו כמו "תהרגו אותם, אחרת הוא יהרוג אותנו!"

בו בזמן שהקרב מתחיל בפתח המבנה, מתברר שאורסיליין עקבה אחרי הדמויות דרך המערה שדרכה הגיעו, נחושה בדעתה לא להשאיר למל'סילרי ו"לאנשים שלה" את כל התהילה; היא גם פיתתה ציידת מקלאן כף-השועל בשם גארדרה "מיתר אפור" לבוא איתה. גארדרההיתה ידידה קרובה של גלארדי המנוחה, נכדתה של מנהיגת כף-השועל, והיא מלאה בזעם ורצון לנקמה בקלאן הקשת השחורה על ההתקפה הבוגדנית שלהם על הקלאן שלה, ועל המוות של גלארדי בעיקר.

הערת השה"ם: גארדרה היא דמות שחקן עבור שחקנית שהצטרפה באופן חד-פעמי רק לפגישה הזו, והיא סיירת (לא פארזורג) שמתורגלת ביריות מהירות ומדויקות; אורסיליין היא – כמו קודם – דמות בלא שחקן; היא סוג של לוחמת שמתמחה בתמרוני הגנה עם מגן כבד (על המגן שלה חרוט, שלא במקרה, הסמל של הורד האפור), כולל תמרון של מכת נגד עם המגן לאחר הדיפה מוצלחת, שבמצב מסוים יכול להכניס את היריב להלם חלקי ולגרום לו לאובדן סיבוב).

בהתחלה, אורסיליין מנסה להשתמש בחיצים של גארדרה בכדי לשבור חלון גדול במבנה ולנסות להסתער פנימה בעצמה, כאשר החבורה מעסיקה את השומרים; אבל החלון – הגם שהוא נפגע, לא נשבר, ומנגד, הקרב של החבורה בשומרי הקשת השחורה הופך קשה ומסוכן, בעיקר כאשר אותו קסם צל שב ומזדחל מפעם לפעם דרך הפתח, ועלול בכל רגע לגרום לדמויות נזק כבד.

במצב הזה, גארדרה משכנעת את אורסיליין לזנוח את החלון ולהצטרף לקרב; התגבורת הבלתי צפויה (הגם שהיא מלווה בחילופי עקיצות ארסיות בין אורסילייןלמלסירלי), מטה את הכף והחבורה מכריעה את אנשי הקשת השחורה ופורצת פנימה.

בתוך המבנה, הדמויות רואות את המקור לקסם הצל הזוחל: טוטם אימתני בצורת קוברה יורקת, פועם כולו בסגול ארסי; על הטוטם מגינים שני אנשי לטאה אימתניים – אחד מהם כוהן ואחר לוחם עם שתי חרבות מעוקלות.

נפתח קרב קשה שבו החבורה רחוקה רק צעד מתבוסה מוחלטת.

אנשי הלטאה מלחששים בכעס, משהו על כך שאי-אפשר לסמוך על המקומיים, כשהם מכנים את הדמויות בכינוי הלעג הלא מחמיא "מוצצי חלב" (כנראה שם גנאי כללי לבני-אדם אצל אנשי הלטאה).

אור'סיליין, שמנסה להסתער ראשונה על אנשי הלטאה, נכשלת ומוכרעת ארצה במהירות בהסתערות ובפרץ פגיעות קטלניות של הלוחם האדיר; אמזורג מוכרע וכמעט נהרג לגמרי מקסמי הצל של הכוהן ומערבולת הצל; הכוהן כמעט מצליח להשתלט על גארל, שמעלה ארשת מטורף ומתכונן לתקוף את החבורה כשהוא לוחש דברים על "הדרקון הגדול" – ורק ברגע האחרון מצליח לעצור את עצמו (ועדיין, מאבד שני סיבובי פעולה).

בסופו של דבר, גארדרהוגארל מצליחים להפיל את הכוהן המלחשש (לא לפני שהצליח לשבור את שיר הריפוי של מלסירלי ולהשתיק אותה לסיבוב שלם, שגם אחריו היא חייבת לבחור שיר אחר); אבל איש הלטאה הלוחם משתולל ומסב נזק כבד, כשהוא מכריע ארצה בזה אחר זה את גאבוטיליאן; מלסירלי מגנה על הדמויות הנותרות בשיר הגנה שמסייע לגארלוגארדרה להחזיק מעמד בקרב פנים אל פנים מול הלוחם הפצוע, ובסופו של דבר למוטט אותו – הגם שהם בעצמם על סף התמוטטות.

החבורה ניצלת מתבוסה – בקושי –ומלסירלי העייפה נעה קדימה ומסיימת את הקרב בהנפת חרב שמבתקת את טוטם-הצל, וגומרת לאור החולני לדעוך.

הערת השה"ם: אחד ממוקדי העוצמה שתומכים בריטואל המרכזי הוכרע, מה שמשפיע על הקרב בכך שהיריב הסופי מאבד 75 נקודות פגיעה, סופג 1- לדירוג השריון, וכמו כן, הטוטם שבותק לא יכול לסייע ליריב הסופי בכך שהוא משלח צל זוחל נגד הדמויות אחת לכמה סיבובים.

כשרון העזרה הראשונה של גארדרה מציל את אמזורג ממוות קרוב, ומצליח להעמיד אותו – חלש ומותש – על רגליו. בין שרידי הטוטם, החבורה מוצאת שרביט מוזר שנראה כאילו יש לו קוצי שדרית של לטאה, שהקצה שלו זוהר בסגול.

אמזורג נוטל את השרביט, שמסוגל לשגר חזיז צל חלש מאד כל סיבוב (נגד יריב אחד, מה שמתאים למצבים בהם ההשהיה מותירה את אמזורג בלי קסמים יעילים להשליך באותו סיבוב), ומחזק במעט את קסמי האש שלו.

הקרב על המפחה

הדמויות מותשות מאד (בעיקר אמזורג, שהגיע כבר לדרגת התשה שניה), אבל מחליטות להתקיף כעת את מבנה המפחה שחולש על הריטואל מצפון-מערב).

הדמויות נקלעות לאיזור לוהט (שמוסיף לרובן עונשין נוסף לגלגולים בגלל החום העז), שבו נפחי הקשת השחורה עמלים על כלי נשק, וגם על הריתוך של אותם לוחמי ענק מעוותים שמתייסרים בתוך השריונות הרוניים המלוהטים שלהם. הנפחים מתרוממים בזעקות כעס כדי להדוף את הדמויות, ושני לוחמים מרותכים איטיים מתקדמים מהצד השני של המבנה כדי לסייע להם.

בין הכבשנים נמצא גם קוסם צעיר –שאמזורג מזהה מיד כחברו לשעבר אוראן; אוראן מזהה את אמזורג וצועק עליו שהוא טיפש; שהוא לא מבין מה זה כוח אמיתי; אבל הוא, אוראן, לא היה מוכן ללקק את הנעליים של הציפורן הלבנה בשביל שרידים; המורה החדש שלו הראה לו קסם אמיתי, קסם של עוגים!

בין אם אוראן קיווה לשכנע את אמזורג 'לראות את האמת' ולהצטרף אליו ובין אם לא, הנפחים תוקפים ומתחיל קרב פראי, שהחבורה מנצחת בקלות רבה יותר מאשר את הקרב הקודם. למרות קסם אש מרשים שבו אוראן פותח את הקרב, ופוגע פגיעה ניכרת במיוחד בגארל, קסם הסלע המותך שהוא יורה בסיבוב השני נהדף על המגן של אורסיליין, ומיד לאחר מכן, גארדרה מורידה מטח חיצים מדויק שמשליך את אוראן חסר הכרה לרצפה.

טיליאן וגאב מתגברים בקלות יחסית על הנפחים של הקשת השחורה (הטקטיקה של האחרונים, של התקפה כבדה ומלוהטת אחת שמסבה נזק כבד, קלה בהרבה עבור טיליאן בעיקר יחסית להתקפות הקלות יותר אבל המהירות והמרובות של הזקיפים הקודמים), אמזורג משתמש בקסמי קרח כדי לפגוע ולעכב את אחד הענקים המרותכים, באורח שגורם להם להתערב באופן משמעותי בקרב רק לאחר ששניים מהנפחים כבר מוטלים על הרצפה.

כך או אחרת, ולמרות העוצמה של היצורים המיוסרים, הלהט שפורץ מהם והמכות הקטלניות שלהם, החבורה מכריעה את הקרב בלא קשיים מיוחדים (בוודאי יחסית לקרב הקודם); הדמויות מוצאות במפחה אוצר קטן של חפצים מועילים – צרור חיצים מכושפים ומלוהטים עם ראש משונן ואכזרי, שגארדרה וגארל מחלקים ביניהם; שיריון קשקשים מכושף שעודו מלוהט ולא מתאים לשימוש לפני שיתקרר; פטיש המזל (עם קסם מינורי) של אוראן, שמקנה בונוס של 2% לגלגולים של עבודות נפחות; וערמה שלמה של חומרי גלם בשווי של למעלה מ-700 באן (והרבה יותר מזה, אם במקום למכור אותם, נותנים לדמות עם כשרון חישול מתכת להשתמש בהם)

הערת השה"ם: עוד אחד ממוקדי העוצמה שתומכים בריטואל המרכזי הוכרע, מה שמשפיע על הקרב בכך שהיריב הסופי מאבד עוד 75 נקודות פגיעה, סופג 1- נוסף לדירוג השריון, וכמו כן, במהלך הקרב הסופי הוא לא יוכל לקבל תגבורות של 'ענקים מרותכים' שיצטרפו לקרב.

היה שלום, הו אב דגול! - קרב סופי

הדמויות חשות (ובצדק) שזמן רב בוזבז; ומאחר שהן רואות שהערפל המכושף שמקיף את מרכז המחנה נחלש מאד, הן מחליטות להתקיף את הריטואל עצמו ולא לבזבז זמן על המבנה השלישי, למרות הקשתים המאיימים שמוצבים בו.

גבירת הקוצים, כעת בצורה האמיתית והלטאית שלה ('קסדת הקוצים' הגבוהה שנראתה כחלק מהציוד שלה בדמותה האנושית, עכשיו היא חלק מקשקשי הראש שלה), עם שני עוזרים לטאיים, מנהלת את הטקס, ומתחתיה שוכב גורזאג הזקן והחולה, מוקף אור מכושף, ומחבק את הביצה הגדולה שנגנבה מאחוזת טולביס, כאשר מסביב מעגל של אנשי הקשת השחורה מתופפים בתופים.

החבורה משקיע סיבוב אחד טרם הקרב בנסיון של הקלעים של החבורה לנסות לפגוע, למרות הקסם המגן, בגורזאג ובביצה; מכל הדמויות, רק גארדרה מצליחה להוריד צמד פגיעות מדויקות שחודרות את ההגנה, פוגעות בעוצמה בביצה, ולמרות שהיא לא נשברת או נסדקת, הפגיעה מעיפה אותה מבין ידיו של גורזאג ומגלגלת אותה על האדמה.

גבירת הקוצים צורחת בזעם, כאשר הסחרור של הערפל והברקים משתבש בפראות, מכה לכל הכיוונים, פוגע פגיעה קטלנית באחד המתופפים ומטיח אותו כשהוא צורח ובוער לתוך הקיר של המבנה מאחוריו. בו זמנית, עולה קול נפץ גדול מאחור – נראה שציפורן לבנה והאנשים שלה קרובים מאד מלפרוץ לתוך המחנה.

אשת הלטאה שורקת בכעס, ומטיחה ש"הטקססססס של הצייד הזקן והעלוב לא שווה למות בשבילו", והיא והעוזרים שלה נמלטים, בעוד האנרגיה הפראית משתוללת ומטיחה ברקים לכל הכיוונים.

מתוך הברקים, גורזאג מתרומם; הוא עדיין כחוש וחולני למראה, אבל הקומה שלו כאילו גבהה, קוצים בוקעים מהזרועות והגב שלו, ופיו פעור באורח לא אנושי וזב ריר מזוהם ברימות.

היצור שהיה פעם גורזאג פונה לעבר הדמויות וממלמל דברים שמשלבים שברי זכרונות "אני מריח משהו... משהו שלא סיימתי לפני הרבה זמן" ו-"המחנה הזה שלי! אני מגן עליו!" עם לחשושים של רעב אל-טבעי; הוא פוסע לעבר החבורה, והקרב הסופי מתחיל.

הסבר טכני על הקרב:

למפלצת שנוצרה מהריטואל שהשתבש, היו במקור 500 נקודות פגיעה ודירוג שיריון 11, אבל הפעולות של הדמויות הורידו את הסך ל-350 ו-דירוג שריון 9.

כמו כן, הדמויות מנעו תגבורות של ענקים מרותכים ואת ההתערבות של הצל הזוחל כל 4 סיבובים; מה שהן לא מנעו, זה ברד חיצים של הקשתים מהמבנה השלישי כל 4 סיבובים.

היצור שהיה גורזאג פותח את הקרב בנשיפה של רעל לוהט ונגוע ברימות, שמסב מעל 30 נקודות נזק לחלק גדול מהדמויות, ומנגע חלק מהן בתולעים שמשיכות להזיק להן במשך 2 סיבובים. רק גאבומלסירלי לא נפגעו מהנשיפה, אבל הנזק העצום שנגרם לחבורה מרתק את מל'סירלי במשך כל הקרב לשיר הריפוי שלה, ומונע ממה שימוש ביכולות אחרות.

לאחר שגורזאג נושף, גאב, טיליאןואורסיליין נלחמים ביצור פנים אל פנים, כאשר גארל, גארדרהואמזורג תוקפים מרחוק באמצעות חיצים וקסמים. אורסיליין מסייעת לחבורה בכך שכאשר גורזאג ממוקד בה, היא מסובבת אותו ככל האפשר כך שלא יוכל לפגוע שוב ברוב החבורה בנשיפה קונית אחת, ומכת נגד עם הלם חלקי מהמגן שלה משהה בסיבוב שלם את הנשיפה השניה של גורזאג, שהיתה ללא ספק מפילה או אפילו הורגת חלק מהדמויות.

בארבעת הסיבובים שעוברים עד שנגמרת ההשהיה על הנשיפה של המפלצת (מתארך בעוד סיבוב בגלל התקפת המגן שהכניסה אותו להלם חלקי), גורזאג תוקף בטפרים העצומים שלו, לנזק פיזי כבד; אולם הטפרים האלו ניתנים לבלימה, והחבורה מצליחה להחזיק מעמד.

מלבד ההתקפות הישירות וברד החיצים של אנשי הקשת השחורה מהגג של המבנה שלא טוהר, לגורזאג יש שתי יכולות נוספות, שכל אחד מהן מזמנת לקרב יצור מסוג אחר:

כל פעם שגורזאג סופג 75 נקודות נזק (כלומר, ב-75, 150, 225 ו-300 נקודות נזק), נשמע מעין 'פלאכץ', ומתוך הפצעים של הבשר המרקיב שלו בוקעת תולעת קוצנית בגודל של כלב, שמצטרפת לקרב. לתולעים האלו יש נשיפת חומצה שעושה נזק בינוני-נמוך, אבל פוגעת בקלות, וכל פגיעה שלה מחלישה את השריון של הדמות שנפגעה ב-1, ומכניסה אותה לפגיעות מצטברת של 20%+ לנזק חומצה נוסף.

כל פעם שגורזאג סופג 100 נקודות נזק (כלומר ב-100, 200 ו-300), בא בריצה פאנאט מטורף של קלאן הקשת השחורה, שרץ בעיוורון מוחלט לתוך הקרב כשהוא צועק משהו בנוסח "החיים שלי בשבילך, מנהיגי!"

לפאנאט הרץ יש דירוג שיריון נמוך מאד והוא חסר יכולת הדיפה, אבל אם הוא יגיע אל גורזאג, המפלצת תטרוף אותו ותתרפא ב-41-60 נק"פ, וגם תקבל בונוס מצטבר להתקפות ולנזק הכבד ממילא שהיא גורמת.

בפועל, החבורה סופגת לא מעט פגיעות מציקות מהתולעים, שמותחות את הריפוי של מל'סירלי אל קצה גבול היכולת שלו; ורק מפעם לפעם אורסיליי או גאב פוגעים או מורידים תולעת במסגרת התקפה מעגלית שהם מבצעים.

מנגד, הקלעים של החבורה מצליחים להפיל את שני הפאנטים הרצים הראשונים (גם באמצעות האטה מקסם קרח של אמזורג) לפני שהם מגיעים אל גורזאג ו'מרפאים' אותו.

הקרב מוכרע ממש רגע לפני שגורזאג משחרר נשיפה שניה, לאחר שסוף-סוף הצליח להתגבר על תרגיל המיקום של אורסיליי ולפנות שוב אל עבר רוב הדמויות. שילוב של מכות נשק וקליעים של הדמויות השונות מצליח להפיל את היצור, שמסתחרר סביבו כאשר כל המעטה הקרומי של העור שלו נבקע, והדם והנוזלים הנגועים שלו מתיזים טינופת ורימות לכל הכיוונים – מה שגורם לחלקים מוצקים ונוזליים של 'אבי הקשת השחורה' להיות מרוחים פחות או יותר על כל החצר המרכזית של המחנה שלו.

שרידי אנשי הקשת השחורה נאחזים באימה, חלקם נראים כאילו התעוררו מחלום; הם מפסיקים להלחם ונמלטים לכל הכיוונים.

הרעם הגדול מופיע: החבורה מתאוששת ומהקרב ודמויות שונות הולכות לכיוונים שונים (כך למשל, אמזורג מתכוון להתחיל לגרור את אוראן הכפות אל הציפורן הלבנה, ועוד), עובר רגע ארוך וקריטי עד שהדמויות נזכרות שהן שכחו את הביצה הגדולה במקום אליו היא התגלגלה בחצר, שכחה רגעית שעולה לחבורה במחיר יקר.

מכל הדמויות, רק גארדרה מבחינה ברגע האחרון בצל מרחף שמתממש לדמות מרשימה מאד של עוג מכשף עם נזר יפיפה מלא ברונות מורכבות שזוהר על הראש שלו, גלימות כהות הדורות ושרביט; העוג רב-העוצמה משתמש בקסם פשוט אבל חזק שגורם לביצה להתנתק ממקומה ולרחף אל היד שלו. גארדרה מנסה לעצור אותו, אבל נכשלת.

הרעם הגדול (או בשמו המלא נור-קאאביל, אחד משלישיו של הנסיך המכשף אור-דאארבוג), צוחק בקול רועם ו"מודה" לדמויות בלעג; הוא אומר שהדמויות והכוחות העלובים שלהם שעשעו אותו מספיק כדי שלא יבזבז את זמנו ויניח להן לחיות... בינתיים. לפני שהוא מתעתק משם, הוא זורק לחבורה משהו כמו "אם אתם רוצים להפגש שוב איתי ועם הביצה, חפשו אותנו בהרים" (ככל הנראה, הכוונה היא להיכנשהו ברכס קארנאסיל).

הרעם הגדול מסתלק, עודו משועשע למדי; והקרב נגמר. הציפורן הלבנה ואנשיה לוכדים או מנטרלים את שארית ההתנגדות של אנשי הקשת השחורה.

הערה: הדמויות לא שמו לב לזה יתר על המידה, אבל הציפורן הלבנה נכנסה למרכז המחנה, ולפני שפנתה אל החבורה, נעמדה מול ההיכל הישן והשרוף שממנו נכנסו הדמויות, וכרעה ברך, כאילו היא מנסה לשרות ברוחה עם משהו או מישהו.

סיום הקמפיין ("האגודה מתפרדת")

הדמויות העייפות והפצועות עשו את דרכן למנוחה באחוזת אראמל; וימים מעטים לאחר מכן, החבורה נאספת, אולי בפעם האחרונה, בחצר הגדולה של האחוזה, שמלאה כעת באנשים מכל הסוגים (מכורים מחבורת הכריה של בוס ראנדיל ועד אנשים משבטי גבעות שונים, משרתים של אראמל ועוד).

האנשים מצטופפים כולם כדי לשמוע את הנאום שלורד אראמל הקשיש נושא מהמרפסת של המגדל שלו; אראמל, ביהירות ובחוסר בושה מוחלט, מנכס את הנצחון הגדול על הקשת השחורה לזכות עצמו ולזכות העזרה הזעומה ששלח לקרב (בעיקר הנפחית אורגת הערפל וארלאריאל (או 'ואר הזקנה'), שלמעשה התנדבה בעצמה לסייע לציפורן הלבנה).

אראמל, שטורח אך בקושי להזכיר את "התרומה של כמה יחידים אמיצים שהשתתפו בקרב" לנצחון שהוא לוקח עליו בעלות, מבהיר שהקשת השחורה הפרו את הסכם השלום שחתמו עליו מול "אחי המנוח ארת'יריון", ואיזור הגבעות הפגוע זקוק כעת ל"יד מנחמת ומכוונת" שתאחד את האדמות, המכרות והנכסים (אה, וגם האנשים) ותביא לאיזור "ידע, מרות ומשטר".

אורגת הערפל שמאזינה לנאום בחצר מסתפקת בגלגול עיניים שקט, ונדמה שהיא ממלמלת משהו מאד לא מחמיא בשפתה (משהו כמו 'בזבוז של אוויר לנשימה'); היא מצידה מוכנה לעמוד בהבטחה שלה לאמזורג, ולקחת אותו תחת חסותה למשך זמן-מה, באורח שיעשיר את הידע שלו בחישול מתכות, אולי תוך עשיית שימוש רב-ערך בחומרי הגלם שהחבורה מצאה.

בפני אמזורג עומדת גם ההחלטה, מה לעשות באוראן הבוגד; הלה לא מתחרט על מעשיו, ורק מיבב ומתלונן על כך שאמזורג והחברים שלו 'הרסו את הסיכוי שלו לקבל כוח קסם אמיתי'. הציפורן הלבנה מותירה לו את ההחלטה, ורק מסתפקת באזהרה שקטה ומצמררת לאוראן שהיא מקווה שהאנשים שלו בבקעה יענישו אותו כמו שצריך, אבל אם היא תראה אותו שוב בגבעות, הוא יצטער על זה שהוא לא מת בקרב.

(נראה שעד כמה שהיא שונה בשיטותיה מאביה המנוח, בעניין הזה – גם היא 'מזהירה רק פעם אחת').

גאב וראל

בפני גאב, לעומת זאת, עומד עניין משמח בהרבה:

ראל מצפה לו, כאשר שערה השחור מסורק בקפידה, כשהיא עוטה את השמלה הטובה ביותר שלה. היא מקבלת אותו בחזות מאופקת שמנסה לשווא להסתיר את ההתרגשות שלה (וגם חיבוק חזק של גאב, שמרים אותה לרגע באוויר, לא מסייע) –ראל, חרף העוני שלה, נוהגת לפי כללי טקס אנ'מיריים, כאשר היא שולפת חוט ארגמני וכורכת אותו סביב פרק היד של גאב, ורק אז אומרת ברוב-משמעות שהיא תשמח אם גאב 'יקח אותה להכיר לה את המשפחה שלו' – קרי, היא מודיעה לו שהיא נעתרת לחיזורים שלו, ומוכנה שיקח אותה עימו אל הבית שלו.

ראל מוסיפה, שלפני זה היא תצטרך לבצע חובה (לא נעימה) אחת – לעבור דרך הבית של הדוד שלה במרכז בקעת קיירן; גאב אומר שכמובן שהוא (וגם גארל, שגאב מניח כמובן מאליו שהוא חוזר איתו לטולו) ילווה אותה לשם.

המכתב של טיליאן

טיליאן, שצופה במחזה מהצד בשמחה מופגנת, מופתעת בידי שליח – בן פארליל מאובק שניכר בו שרכב ימים במהירות ובלי מנוחה, שמחפש "אחת בשם טיליאן" ומוסר לה מכתב, לא לפני שהוא רוטן שאם היה יודע כמה זה יהיה קשה, ושיגלה שטיליאן לא באחוזת טולביס אלא עלתה לגבעות "אז הייתי לוקח מהזקנה מחיר כפול".

טיליאן זועפת על הדרך הלא מכובדת בה השליח מתייחס אל סבתא שלה, אבל מרוצה מכך שהמכתב שלה הגיע וזכה לתשובה, ופותחת בסקרנות את המכתב – שאכן נכתב בידי לא אחרת מסבתה הנכבדה (וגם קצרת הרוח והזועפה למדי, אבל מי סופר..)

טיליאן פותחת את המכתב וקוראת אותו בשקט; עבור הדמויות האחרות שצופות מהצד נוצר מצב שבו הן לא מודעות לתוכן, אבל רואות את הבעת הפנים של טיליאן משתנה בחדות מספר פעמים במהלך הקריאה.

טיליאן היקרה,

אני מקווה שהמכתב שלי מוצא אותך בריאה, שלמה ונמרצת.

דבר שאם הוא כך, עלינו להודות על כך לאנ'מיריי, במיוחד לאחר כל השטויות ומעשי הפחז שעשית מאז יצאת מהבית.

קראתי בעיון רב את מכתבך ואת הדרישה בשלומי, ואין ספק שהדברים היו מצריכים שיחה ארוכה ביננו, אם רק היה לי רגע פנוי - שזה עוד עניין שבעטיו אני כותבת לך, ונאלצת לבקש ממך בכל לשון של בקשה את מה שהגבירה אימך היתה צריכה לבקש - את חזרתך המהירה הביתה.

לצערי, עלי לבשר לך חדשות קשות:

על מותה בלא עת של אחותך הבכורה, ירחמו עליה ההשתקפויות הנעלות. (כאן פניה של טיליאן מחווירים כמו סיד)

כן-כן, בהחלט. החתונה השתבשה ובוטלה באורח שערורייתי למדי, ואחותך האומללה נמנית על המתים כעת... כפי שהיא עצמה טורחת להזכיר לנו בקולה הרם ביותר כל אימת שהיא מקפידה לדחות עוד ארוחה מעבר לדלת הנעולה של חדרה (החיוורון של טיליאן הופך בבת אחת להקלה ספק כעוסה, ספק משועשעת), בבכי רם כזה שאני בספק אם יש איזה גדי חרש בדיר בכפר הסמוך שלא שמע את זה.אלמלא ליבה הרך של הגבירה אמך, הייתי כבר נכנסת לשם, ונותנת לה מדעתי באורח כזה שהיה גורם לה להצטער שהיא לא מתה באמת ובתמים!

לשון אחר, אני חוששת שלמרות כמה פגמים באופייך (פרחחית חסרת בושה שצרות נדבקות אליה כמו דבורים לדבש, כבר אמרנו?), את היחידה בבנות של אמך הנכבדה מאד שאני יכולה לקוות שזורם בעורקיה משהו חריף יותר מחלב, ולכן אני נזקקת לך כאן, ולו בכדי שלא אמשיך להיות מוקפת בחדלי-אישים.

סבתה של טיליאן מסיימת את המכתב ברמיזה עמומה שגורמת לטיליאן להראות מודאגת מאד.

נ.ב: הצאן פוריים מאד השנה, אולי יתר על המידה; וגם בעניין זה אני נזקקת לעזרתך, לפני שהגדרה תפרץ לגמרי.

פרידה מרה

מלסירלי נמצאת ליד טיליאןוגאב; טיליאן מזכירה לה את ההצעה-בקשה שלה ממקודם, שהפייטנית תלווה אותה אל הבית שלה, ותתארח שם לזמן מה, כדי להכיר את סבתא שלה ואולי לנגן מול המשפחה (או בארועים משמחים אחרים).

מלסירלי מהססת; היא אומרת שיש לה הרבה מה לחשוב עליו בעקבות היהלום האפור שנמצא, וכנראה דרכה מוליכה אל חצרות הגרניט ואל ההרים שמעבר להם; אבל לאחר רגע היא אומרת שהיא מוכנה לעשות עיקוף קטן ולעצור לזמן מה בביתה של טיליאן.

רגע קצר לאחר מכן, אורסיליין מתגלה, סמוקה מזעם, כשהיא יורדת כמו רוח סערה במורד המדרגות של המגדל; מהמילים המעטות שהדמויות מחלצות ממנה, עולה שהשליחות שלה נכשלה כשלון חרוץ; לורד אראמל אפילו לא היה מוכן להענק ראיון לשליחה של עוצרת הורד האפור, והורה לה ולאנשיה לעזוב מיד, לפני שיורה לתלות אותם.

אורסיליין מתעלמת מהנסיונות של הדמויות לפייס או לקרב אותה, ואומרת שיש לה דברים לעשות לפני שהיא יוצאת מחצר האחוזה בצעד מהיר. מלסירלי מבקשת סליחה מהדמויות ואומרת שהיא תחזור עוד כמה רגעים ו"יש לה משהו קטן לעשות"; החבורה מבינה שעוד עימות צפוי בין שתי הידידות-יריבות, אבל רוב הדמויות שקועות בענייניהן, ורק גארל מתגנב אל מחוץ לחצר כדי לצוטט לשיחה-עימות בין הפייטנית מת'אריל עילית לבין מי שהיתה בתו של מי שתמך בנסיך הרם בדיכוי המרד של בעלי האחוזות של ת'אריל.

מלסירלי תופסת את אורסיליין בדיוק כשהיא מתקינה את האוכף על הסוס שלה, כולה סמוקה.

"עוזבת כל-כך מהר, אורס?"

"כן, אם את חייבת לדעת"

אורסיליין רושפת על מל'סירלי, שנראית משועשעת מדי לטעמה, בעיקר מכשלון השליחות שלה; מל'סירלי מעירה שהכשלון היה צפוי. מי בכלל חשב שארמאל ינהג אחרת בשליחה של ורד אפור?

אז, השליחה מתפרצת, כשהיא נאבקת לעצור את הדמעות. היא אומרת משהו כמו:

"קיוויתי שהוא ו... אחרים" (היא מתבוננת במל'סירלי אגב כך) "יפתחו את האוזניים והלב לקולות אחרים ש... הו, אל מי אני מדברת בכלל. לא באת להודיע לי ששינית את ההחלטה שלך, נכון?"

מלסירלי מושכת בכתפיה.

"ה'לא' שקיבלת לפני חמש-עשרה שנים עומד בעינו".

אורסיליין נראית כאילו ספגה סטירה.

"אם ככה, חפשי מקום אחר להרשים אנשים בציניות שלך, מל. הזמן שלי דוחק!"

"למה בדיוק ציפית?"

"אולי שתביני סוף-סוף מי היא זו ש... הא! אין טעם להשחית עליך מילים" אורסיליין ממש צועקת כאן, כשהדמעות שוטפות את פניה: "תשארי! תשארי לבד, עם הזכרונות של האחוזה היקרה שלך עם העבדים, והמטרה האבודה היקרה שלך. שהיא- שהיא תהיה יותר ויותר אבודה כשהשנים יעברו! אני יודעת מה את מקווה, ואת יכולה לשכוח מזה. את... לא יהיה שחר של יום חדש בשבילך! השנים יעברו, ואנשים הגונים יוקיעו אותך ואת שכמותך, השם שלך, של אבא שלך, של ת'אריל עילית - ירקו אותו מפה כמו שיורקים שיקוץ!"

כמה מהעלבונות האלו קלעו למטרה, והחיוך של מל'סירלי נמחק; היא שותקת לרגע לפני שהיא עונה בקול הארסי ביותר שלה:

"אם כך, למה הדמעות האלו, אורס? ה"לא" שקיבלת הוא בסך הכל של עוד מורדת אחת. הא?"

אורסיליין מאבדת את העשתונות וצורחת למלסירלי שהלוואי והיא תיפול אל התהום השחורה, ביחד עם כל בעלי העבדים האחרים. מלסירלי מסמיקה, אבל לאחר רגע החיוך הציני שלה חוזר:

"אוה, אורס. ככה בדיוק אני רוצה לזכור אותך".

ואז, היא מסתובבת ופוסעת באיטיות חזרה אל החצר של אחוזת אראמל.גארל, שצפה בכל המחזה מסתלק גם הוא, ומהרהר כמה הרהורים ציניים משל עצמו על אורסיליין, מלסירלי ומה שביניהן.

החזיון האפל של גארל

זמן קצר לאחר מכן, בלא התראה, גארל מותקף בידי חזיון מסתורי ומאיים, שגורם לחצר ולאנשים סביבו כאילו להתפוגג אל תוך קולות של רוח שורקת (היא כאילו שורקת לא "צפונה, צפונה ומערבה"), וצללים של ארץ פראית עם מתלולים מיוערים ושרידים של מקדש עצום עם גילופים חתוליים נחבאים בערפל.

גארל רואה שוב את הלבן עם העיניים הכחולות שהתערב בסיוט בו היה לכוד במערה של לוכדי העבדים, והיצור כאילו משתנה לדמות גדולה שמדברת בקול נשי, אבל קול נשי עמוק מסוג שהוא לא שמע עדיין. הדמות הזו, שגארל מתאמץ לאבחן – והיא נראית לו למעשה כמו קוסמת עוגית – אומרת שהיא זו שהתערבה בקסם של נור-קאאביל, או הרעם הגדול, שהתכוון ללכוד את גארל (היא קוראת לו "רועה חוזה חזיונות") ולמעוך את הנשמה שלו כמו כפיס עץ בוער במדורה. אז מה, הוא חוזר דרומה כל-כך מהר?

גארל נבוך, ותוהה מה היא רוצה ממנו.

הדמות של הקוסמת העוגית אומרת לגארל, שהאנשים שלו ושבטי הגבעות שהוא ראה, הם לא השבטים היחידים שנפגעו בידי הקסם המרושע של אור-דאארבוג והמשרתים שלו; היא מזכירה לגארל ש"אם היא לא טועה, הרעם הגדול לקח משהו שיקר לו" (רמז אולי לאישה האדומה שנמקה בצינוקים מתחת לבאארומהאבור) – ובכך, לפני שהחזיון מתפוגג, היא מזמינה את גארל לבוא אליה, במקום שנקרא 'מקדש החתוך המטפטף' – כי "יש לנו הרבה מאד על מה לדבר, רועה חוזה חזיונות".

גארל נותר מבולבל והלום למחצה, תוהה בינו לבינו מה לעשות עם המידע, וכיצד יגיב גאב כאשר ישמע אותו (נראה שגאב לא יוותר כל-כך מהר על ההבטחה של גארל לחזור לטולו, אבל חזון למועד).

וכך, החבורה מתכוננת לצאת משערי אחוזת אראמל -כל אחת מהדמויות לדרכה שלה.

-תם ולא נשלם-

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.