Farewell,
oh Great Father
פרק 2: ראש לשועלים (חלק ג')
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
קרבות באפלה לעומת
רעש הקרב שמשתולל בחצר האחוזה, המטבח דומם כאשר החבורה נכנסת לתוכו; הדמויות
שומעות רחשים, לחישות והדים רחוקים, אבל לא מצליחות להבין מהיכן בדיוק הרעש. בתוך
המטבח, שוכבת גופה של אחת השוליות (כנראה אותו שוליה נרפה ומנומנם שטיליאן זוכרת
את הטבחית מתלוננת עליו); הוא שוסף באכזריות עם להבים כבדים, ולצידו זרוק שק
אפונים שהתפזרו ונספגו בדם. לטבחית וליתר הצוות אין זכר. נראה,
שלפחות חלק מהצוות נמלט מהמטבח או לכיוון הבניין המרכזי של האחוזה, משם עולים
עדיין הדים קלושים של קרב; הדמויות מתווכחות בינן לבין עצמן, ומחליטות לרדת
במדרגות אל המעבר התחתי שעובר עמוק מתחת לאחוזה. כאשר
החבורה יורדת לעבר המעבר, גאב לא מצליח לזהות את הצעדים המתקרבים בזמן, ומופתע
בידי לוחם אכזרי שפניו צבועות בכחול, בסימן שמזכיר לטאה; הלוחם צועק לחבריו
שנמצאים עמוק יותר, וכמעט מפיל את גאב בהתקפות מהירות בשני הלהבים שהוא אוחז. מתפתח
קרב, אליו מצטרפים לאחר כמה סיבובים לוחמים נוספים עם פנים צבועות כחול; בניגוד
לנערים המטורפים של השבט השבור שנלחמו בקרב בחצר, האויבים למטה הם מבוגרים יותר,
ונראים מיומנים ואכזריים בהרבה מצעירי השבט השבור. כאשר הם תוקפים את החבורה, הם
צועקים את שמה של 'גבירת הקוצים' ושהיא תיתן להם פרס על הראשים של החבורה; הלהג
שלהם דומה לזה של השבט השבור או שבטי ציידים אחרים מהגבעות, אבל איכשהו גם שונה
ומאיים יותר. מתפתח
קרב קשה; לוחמי היריב שולטים בתמרוני נשק ומצליחים לפגוע ברוב החבורה בדרגות
כאלו ואחרות; מיד אחריהם, מצטרף לקרב קוף מערות מאולף ענק, שהולם בדמויות
באגרופים הענקיים שלו; טיל'ראל סופגת מכה אנושה ומתמוטטת כשהיא מדממת במהירות;
מותה המהיר נמנע רק בגלל שבארזיג הנפח, שנלווה לחבורה כשהוא רועד וממלמל תפילות
ל"אבא הגדול", מצליח איכשהו להענות לצעקות של הדמויות ולבלום את זרימת
הדם. לאחר הקרב טיל'ראל מוקמת על הרגליים, אבל היא חלושה ומותשת מאד. גאב עובד
במהירות, ו'מתוך עקרון' פושט מהקוף המת את הפרווה שלו. הדמויות
מצליחות להשאיר את אחד התוקפים בחיים ומנסים לחקור אותו, אבל הוא פרא אכזרי ומלא
צלקות שאיומים בכאב לא מרשימים אותו; והוא בעיקר לועג לדמויות, ואומר להן שמותן,
ומות כל בני האחוזה קרוב; מיהי גבירת הקוצים? היא הסוף שלהם, של כולם; ואם יהרגו
אותו - שניים מאחיו יקפצו למלא את מקומו. הדמויות מתייאשות, מהממות אותו
וממשיכות בזהירות אל תוך המעבר שמתחת לטירה. כאשר
החבורה מגיעה להתפצלות בין המערה שיורדת לאגם (שם הדמויות הרגו כמה שעות קודם את
החיה המפלצתית עם הקרניים הגבוהות) לבין המעבר שממשיך צפונה, אל הכלא המזווע
העתיק והמעבר אל מתחת למחראה של מגורי המלומד שמעבר לו, הדמויות מחליטות להמשיך
צפונה. החבורה
מגלה מעבר נוסף שהגלה, שמוליך מתחת לחצר, לעבר בית השערים במערב... ומותקפות
בהפתעה בידי חותך-גרונות מטורף, שככל הנראה השתחרר מכלאו מתחת לבית השערים, וטבח
את השומרים של לורד טולביס ששמרו על הקטע. הגבר
הענקי והמטורף, מלחשש בעיניים מתגלגלות על העונג שבו יקרע את הדמויות - בעיקר את
הנשים שבחבורה, איבר אחרי איבר, ואיך שהוא אוהב לשמוע נשים מתחננות על חייהן
(כמסתבר, הוא זה שתקף מישהי שעבדה ב'עגלות' על הדרך לאחוזה שבוע קודם לכן, וקרע
אותה באכזריות), תוקף את הדמויות עם חרב אדירה דו-ידנית, מוכתמת בכתמי דם
ומשוננת. מתחולל
קרב קצר וקשה, שבו טיל'ראל סופגת עוד מכה קטלנית, והפעם מוצאת לגמרי מכלל
פעולה, לפחות בכל מה שנוגע ליכולת לחימה
למשך הימים הבאים, באורח שגם לאחר שהיא מוקמת על הרגליים, היא יכולה רק לכשול
בחולשה אחרי הדמויות האחרות. בסופו של דבר, יתר הדמויות מצליחות לגבור ולהמית את
הרוצח המטורף, שמילותיו האחרונות מלהגות משהו על צל שעדיין רעב ו'נתראה בתופת'. בחפציו
של המטורף, הדמויות מוצאות 'אוסף' מזווע של חלקי גוף ועיניים שהוא עקר מהשומרים
שטבח בבית השער, ו'קמע' מבעית שעשוי משן ישנה של תינוק; הדמויות מסרבות לגעת
בחפצים האלו, אולם לצידם יש גם שק מטבעות, אבן שלג (אבן טובה לבנה) גדולה...
ואחד הפמוטים שהמלומד העניק כמתנה ללורד טולביס. תגלית מפחידה במרתף הדמויות
ממשיכות צפונה, ומטפסות מבעד לבור המחראה אל תוך המרתף שמתחת למגורי המלומד. קולות
חרחור וריח רע עולים מהמעבר החשוך; הדמויות מגלות שהשומרים שטולביס הציב ליד חדר
האוצר שוכבים שקועים בשינה חולנית עמוקה, פניהם אפרפרות, ולא ניתן להעיר אותם;
מישהו נוחר נחירות עמוקות מלמעלה,כנראה מרצפת חדר המטבח; חדר האוצר, לעומת זאת,
נבזז לגמרי ואין בו כלום. על
הרצפה ליד חדר האוצר שוכבת האישה המפחידה אילסה, בשלולית שם דם שכבר נספג ברובו,
פניה לחוצות לרצפה עם הבעת כאב והפתעה מזוגגת עליהן. מבדיקה שהדמויות עורכות,
מסתבר שאילסה נהרגה משיסוף קטלני של הגרון עם פגיון שבא מאחורה, ולא הספיקה
אפילו לצעוק או לשלוף נשק. מלמעלה,
עולות צעקות; אנשים חובטים בדלת למעלה בעוצמה, עד שהיא נכנעת ונפתחת, ולפי
הקולות, מפקד המשמר של טולביס רץ פנימה בליווית חבורה גדולה של שומרים, כשהוא
מורה להם לחפש בכל מקום. מפקד
המשמר נשמע רותח מזעם, וצועק שהכל, כל האחוזה מלאה בגנבים ובוגדים. השומרים
רצים בקומה מעל הדמויות, נתקלים בגבר המגודל ששוכב על רצפת המטבח (כנראה שומר
הראש הראמג'ירי למחצה), ומעירים אותו בבעיטות גסות, כשהם מנסים לחקור אותו - אבל
הגברתן לא זוכר כלום; הוא רק זוכר שהוא שתה במטבח, ואז הכל נעשה שחור. החבורה
מתווכחת בלחישות מהירות מה לעשות; האם להתייצב מול מפקד המשמר עם הממצאים שלהם,
או להסתלק בחזרה למפלס התחתון, מחשש שהחבורה עצמה תחשב על-ידו כחלק מהמזימה כנגד
האחוזה. בסופו
של דבר, הדמויות מחליטות לרדת במהירות למטה; הן משתעשעות ברעיון לשלוח את בארזיג
הנפח עם טיל'ראל החלושה כדי להזעיק עזרה וכך גם להפיס כל חשד נגד החבורה, אבל
מוותרות עליו. סופו של המלומד אורנ'ריג המערה
שיורדת אל האגם, במקום בו השתוללה המפלצת הענקית כמה שעות קודם לכן, ריקה לגמרי
עכשיו, אבל הדים מוזרים, שחלקם מזכירים צחוק מוזר, מהדהדים בין הקירות הטחובים
שלה. החבורה
שמה לב לכך, שמכשול האבנים שמנע מהמפלצת לחזור למעמקים קודם לכן, התמוטט;
הדמויות מתקדמות לתוך מערה חשוכה שיורדת למעמקים מאחוריו, לכיוון ההפוך מזה של
האגם, והדמויות מופתעות בידי אבנים מתמוטטות מאחד הצדדים; החבורה מצליחה לחמוק
מפגיעתם הרעה של הסלעים, אבל מופתעת בידי לטאות הולכות-על-שתיים קטנטנות, בעלות
לוע ארוך מלא בשיניים חדות כמו תערים. היצורים
הקטנים והנשכנים מתבררים כסיוט; הם אמנם בעלי כוח סבל (ונקודות פגיעה) נמוכים
למדי, אבל הזריזות המדהימה שלהם מקנה להם דירוג שיריון מצויין והתקפות קטלניות,
שבין היתר יכולות להסב דימום אכזרי ומצטבר. כאשר הדמויות הורגות שתיים מהם,
היצור שנותר מזנק במהירות אל תוך החשיכה שפעורה בקיר ונעלם - מותיר את הדמויות
מותשות ופגועות. הצחקוקים
המוזרים מתגברים, כאשר הדמויות נכנסות למערה שחלקה המרכזי נחצה בידי עמוד טבעי
ענקי ורחב, מלא פטריות אוזן שעירות, שחלקן מאירות באור עמום; בצדדים פעורים
פתחים אפלים של מערות צדדיות. הצחוקים
המוזרים מגיעים מאחורי העמוד; החבורה מתקדמת בזהירות, אבל לא טורחת לבדוק את
המעברים הצדדיים - מה שעתיד לעלות לדמויות במחיר יקר. המלומד
אורנ'ריג מתהלך בחוסר מטרה בצד הרחוק של המערה, מעבר לעמוד; בגדיו מקורעים,
בעיקר בחלק העליון, ודי לשמוע את הצחוק הלא ממוקד שלו, ולראות את פניו עם החיוך
הבוהה והעיניים המתגלגלות, כדי להבין שמשהו איתו מאד לא בסדר. המלומד
לא עונה תשובה קוהרנטית לנסיון של גארל לדובב אותו על מה שקרה, ורק אומר משהו
ש"זה היה קשה, אבל הייתי חייב", מעבר לזה הוא אומר: "גאבוטו...
גאבוטו, כן. הם בכל מקום, בכל מקום.
במשך שנים... שנים... אני למדתי את התורה הגדולה, נלחמתי בדם של הגאבוטו
שנמצא בכל... בכל מקום, אפילו בעורקים שלכם... ושלי. בכל מקום... אבל הוא חזק,
חזק מדי... אז-" החיוך
שלו מתרחב. "אם
אי אפשר לנצח אותו... למה לא... פשוט, להצטרף אליו? העולם הישן יקרע, עולם חדש ו...מתקדם
באורח מופלא יחליף אותו. עולם... של גאבוטו, כן..." חיוכו כה רחב עד כי
פניו נראים כמו אבטיח ורוד של אושר. "ואני,
אני אהיה ראש וראשון... למכשפי הקוף..." ואז,
שורקים לעבר הדמויות חיצים; מאחד הפתחים שהדמויות לא בקעו, תוקף בהפתעה פרא צבוע
כחול עם קשת מורכבת קטלנית מעוצבת כמו לטאה - רק מזל טהור ששיחק לדמויות (גלגולי
פגיעה נמוכים ביותר בהתקפת ההפתעה המוחצת), מונע מהחבורה אסון כבד מיד עם
פתיחת הקרב. ביחד
עם הקשת הזה, שמתגלה כפארזורג בעל כוחות שקשורים בלטאה, מגיעה אכן לטאה ענקית
בגודל שמתקרב לזה של סוס, עם זנב קוצים מצליף ולוע קטלני; הקשת מסוגל, בין היתר,
להורות ללטאה לבצע התקפה קטלנית ("הרוג!") כשהוא מצביע על הגרון של
אחת הדמויות. כך
מתחיל הקרב הסופי הקטלני, במהלכו מסתבר שהצייד האימתני והלטאה קשורים זה ללזו
בקשר מאגי (הערת השה"ם: יש להם למעשה מאגר משותף גדול אחד של נקודות
פגיעה). בסופו
של דבר, המזל מאיר לחבורה, ורצף של מספר פגיעות קריטיות של הדמויות השונות מכריע
את שני היריבים. גארל לוקח את הקשת המוזרה מצייד הפרא המת, ומעביר את קשת הרועים
הישנה שלו לטיליאן. אלא,
שבין לבין, בעוד הדמויות נלחמות בפרא (שלפיו קריאת הקרב שלו, גם הוא היה קשור
איכשהו לאותה 'גבירת הקוצים'), המלומד אור'נריג, מטורף למדי, ממשיך ללהג על
גאבוטו, כשהוא מכה בשתי ידיו על בטנו הורודה; ואז, מטורף לחלוטין, הוא פורץ לתוך
המערה האפלה כשהוא משמיע קולות של קופים, רץ על ארבע אל תוך החשיכה ונעלם, כאשר
רק הדי ה"הו-הו! הו-הו-הו!" שלו נשארים להדהד בין הקירות החשוכים, עד
שהם דועכים באיטיות. סיום החבורה
פגועה ומותשת מדי לעקוב אחרי המלומד המטורף הרחק ועמוק מדי אל תוך מה שמתרחק
מהאחוזה והאגם - מי יודע להיכן; גארל, שעוקב אחרי הסימנים למרחק כמה מטרים, קופא
על מקומו כאשר הוא חש נוכחות מבעיתה, צופה במחזה מאי-שם, לא ברור מהיכן, וצוחקת
צחוק עמוק ומרושע. עצם הנוכחות הזו מקפיאה לגארל את הדם בעורקים, ומזכירה לו יתר
על המידה את חלומות הביעותים שלו, לפני שהתעורר בכלא האפל, במערה של לוכדי
העבדים. החבורה
נסוגה במהירות בחזרה למעלה, לעבר האחוזה. כאשר
הדמויות מגיעות בחזרה לחצר האחוזה, הקרב נגמר מזמן; כמה מצעירי השבט השבור
מתנדנדים מעל השער עם חבלים כרוכים לצווארם; אחרים, חיים עדיין, כפותים זה לזה
ליד אחד הקירות. שרידי עשן עולים עדיין מהחור הגדול בגג של מגורי המלומד. חיילים
מתים, מכוסים ברישול, שוכבים זה לצד זה במקום אחר; אנשיו של טולביס הדפו את
המתקפה, אבל במחיר כבד... אם כי כפי שהחבורה לומדת במהירות, את הלורד עצמו
מעניינים דברים אחרים; החל משלטים מאיימים שמציעים פרס על 'מפיצי שמועות שקר
שפלות', וכלה בכך שלפחות פעם או פעמיים, הדמויות שומעות את הדי הצעקות שלו עולות
ממגדל הלורד שנישא מעל החצר, כשהוא מילל על 'האוצר שלו שנגנב' ו'אני רוצה אותו
בחזרה!' מהעניין
הזה, הדמויות לומדות באופן סופי שהחשש שלהן עוד מקודם התאמת, ואחת ממטרות
ההתקפה, אם לא המטרה העיקרית, היתה לגנוב את ביצת האמבר הענקית והחרוטה צורות
רוניות שהמלומד אורנ'ריג הביא איתו והעניק ללורד כמתנה... והמטרה הזו כנראה
הושגה (למלומד המטורף והשבור לגמרי שהדמויות זוכרות למטה, לא היתה את הביצה
איתו, וגם לא שום רמז או שמץ ממנה). לגבי
'שמועות הזוועה', הדמויות למדות עד מהרה, כאשר הן מוצאות את קל'תיריול - הצעיר
בעל הלסת החזקה שהיה אחד משלושת הצעירים ההדורים בנשף. כאשר
גארל מנסה לדבר עם קל'תיריול ולספר לו על מעשי החבורה, הוא נתקל בתגובה חשדנית
ועויינת מאד, שמשתנה רק כאשר טיליאן מושכת את גארל לאחור ומחליפה אותו, כשהיא
מדברת אל הצעיר העקשן במתק שפתיים, גורמת לו עד מהרה להעלות חיוך מעט מטופש על
הפנים, ולקבל את הגרסה של החבורה לארועים ("אנחנו הגנו על האחוזה מלמטה.
היו אויבים מסוכנים בהרבה שהיו מצטרפים להתקפה אלמלא אנחנו הרגנו אותם"). קל'תיריול
מספר לטיליאן על 'שמועות הזוועה', שהלורד הורה לאנשיו לחפש ולהעניש ביד קשה את
המפיצים שלהן: היה מי שסיפר, שכאשר התוקפים הסתערו על בית האחוזה, מישהו מצא את
הלורד הישיש - בן קור-אומת'ל ו"דמו של אגרוף הגרניט" מסתתר מתחת למיטה
כאשר רק עכוזו בולט החוצה, כשהוא בוכה ומיבב כמו תינוק. בלחש,
קלתיריול אומר לטיליאן, שהגם שהפצת שמועות כאלו על הלורד הישיש היא פשע נורא,
הוא אישית מאמין שמי שבאמת הסתתר מתחת למיטה, יבב כמו תינוק ו'הרטיב בחיתול', זה
נכדו המפונק והבלתי נסבל של הלורד, טאל'ארון. החבורה
מזהירה את קל'תיריול שסכנות איומות עוד שורצות מתחת לאדמה, ומבקשת לדבר עם הלורד
- בקשה שלא מתקיימת לעת-עתה; נראה שהלורד הישיש לא במצב לקבל אורחים; בוודאי
כאלו שלא מחזירים לו את ביצת האמבר היקרה שלו. מנגד, הן משיגות רשות לקבל חדרים
חדשים ונוחים באחוזה, כדי להתאושש - דבר שהחבורה המותשת זקוקה לו מאד. תם ולא נשלם... |
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש
מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי
שלא בתשלום.