מאחורי מסכה
פרק 2: טירה ללא אוצרות אינה טירה כלל
חלק ב'
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
|
בית הקברות הישן של קור אומת'יר החבורה
העייפה צועדת כשעתיים לעבר טירת קור-אומ'תיר, כאשר ה"דוכס" השבוי נגרר
אחריהם. פאג
מתחקר את וארדו על המיתוסים והסיפורים הישנים של מסדר הקאראנ'סירי, ומה הם היו
לפני שההשתקפות הכחולה בית
הקברות של קור-אומת'יר נפרש על גבעה מצפון לטירה, שנחל שוצף מתפצל לשניים ומקיף
אותה משני הצדדים. החבורה, שאיבדה את שובל העקבות והריח של הזר החשוד אחריו
עקבה, בוחרת בנתיב שעולה אל בית הקברות הישן, וממשיך ממנו הלאה לעבר הגבעות
הגבוהות יותר שמעבר לו. עבור
פאג, המסלול הזה הוא גם הזדמנות לאתר את הפתח של מנהרה קשה לגילוי, שעליה שמע
מ"הוד דוכסתו" הנוכל בכלא של הטירה, ששם אמור לצמוח הטחב הנדיר והרעיל
שמכונה 'טחב קברים' - לפי ההסבר של הנוכל הכלוא, הפתח של המנהרה נמצא סמוך מאד
לבית הקברות, בעבר הרחוק שלו. החבורה
לא מוצאת מפלצות או יריבים אחרים בבית הקברות הישן, שנותר שקט מאד; רק שלג שלא מפסיק
לרדת על המצבות הישנות. הערת השה"ם: החבורה לא הצליחה לגלות, חרף
הנסיונות לבדוק את הסביבה, רועה חשוד שהסתובב עם שתיים או שלוש כבשים במרחק בטוח
מעבר לגדר הצדדית של בית הקברות, ולמעשה עקב אחרי החבורה, ובשלב מסוים אותת עם
עששית לתוך האפלה. להבדיל
מ'חלקות האנשים' הפשוטים בצידי בית הקברות, עם בורות רבים לא מסומנים או מסומנים
בלוחות עץ שרבים מהם נרקבו או נסחפו, חלקת הלורדים של קור-אומתיר נמצאת בראש
הגבעה, ונקל לראות את מצבות האבן המעוטרות שלהם גם ממרחק. הדמויות
מגלות, שעד לפני כ-150 שני, בני השושלת נקברו בקריפט עתיק; אולם משלב זה הלורדים
החלו להקבר בקברים פשוטים יותר על פני האדמה, ומבנה הקריפט ננטש, וכיום הוא
מוזנח עד כדי כך, שהכניסה לתוכו התמוטטה ונחסמה. וארדו מנסה לחטט במפולת, אבל
בלא כשרון כריה (או לחשים חזקים של אבן לבוץ), היא בלתי עבירה; וכל מה שהוא יכול
לגלות זה, שאין שום סימנים שמישהו עבר בדרך הזו בזמן האחרון, ולשמוע שקשוק עמום,
אולי של מים, עמוק מתח לפני האדמה. בינתיים
אל'מי עוברת על המצבות של הלורדים שנקברו מעל פני האדמה, שרבות מהן עוצבו בצורה
אומנותית גסה וכללית, אבל מעניינת; והיא מתעקשת להסיר את השלג מהכתובות הדהויות,
חרף הרצון של וארדו ופאג להזדרז. המצבה
העתיקה ביותר מחוץ לקריפט מעוצבת באורח מרומז בצורת גבר ואישה חבוקים, ונושאת את
הכיתוב: לורד
אומ'ראנד קור-אומת'יר 461-512 ליידי
ראלירה קור-אומת'יר 463-519 הלאה
משם, מצבה בודדת בדמות יש שמחזיקה חרב מפוסלת (שחציה העליון כבר נשבר) מכריזה: נימ'לוריל
קור-אומת'יר: 478-525 "עמדה
עד נשימתה האחרונה מול האבנונים של בור-גאגאש, ולקחה עימה את מנהיגם. בלא בן-זוג
או ילד, נקברה עם חרבה השבורה על לוח ליבה" (פאג
מנסה להשתמש בידע שלו, ואכן זוכר במעורפל סיפור על פשיטה גדולה, שנות דור לפני
ההתנפצות הגדולה, ושיר על גבירה מקומית שבלמה אותה במחיר חייה). אחרי
מצבה נוספת של הלורד אומ'תורן (486-549) וליידי דאר'סילני (481-513) קור
אומת'יר, בוקעת מהשלג מצבה בדמות אדם רכון ביגון עם יד על מצחו: לורד
ראל'תורן (513-594) וליידי קל'סוריאה (513-571): "אדונינו
הזקן וחמור הסבר, נפצע בקרב לין מורלית' אך חזר כמנצח; הוביל אותנו דרך אימי
ההתנפצות הגדולה, והנהיג את מסע הציד שקטל את מאג-רושדאאב בעל השיניים העצומות.
ליבו נשבר עם בנו האהוב ואל'הירן" המצבה
האחרונה היא מצבה בודדת, עם עיטורים של ורדים חקוקים באבן: "ואל'הירן
קור אומת'יר, 564-593" "אהוב
נפשנו האצילי, שרצה לראות מרחבים. יפה תואר בחייו ובמותו". הערת השה"ם: השנה הנוכחית היא 598
לספירה האנ'מירית. אל'מי
מגלה משהו מוזר; מסימנים בקרקע ניכר, שבמקור תוכננה כאן בניה של מצבה גדולה יותר,
אולם אם נבנתה הכנה לזה, היא פורקה לפני שנים. מעבר לה, ישנה רק חלקה ריקה עם
עשבים קפואים, שגודרה כהכנה דוממת למה שעתיד לקום כאן - אולי מצבתו של הלורד
הנוכחי, אם וכאשר ילך לעולמו. אל'מי
עוזבת את חלקת הקברים, וממהרת אחרי וארד ופאג; החבורה ממשיכה צפונה, אל הפלג
השוצף שמפריד בין בית הקברות לבין המדרון התלול של הגבעה שמעבר לו. המערה הפעם
"הוד דוכסותו" לא שיקר (לשם שינוי...). למעשה, התיאור שלו לפאג התגלה
כמדויק. במקום בו הפלג שוצף בין גדות סלעיות תלולות, ישנו פתח מערה חשוך וקשה
מאד למציאה באקראי או גישה. למעשה,
כדי להגיע אל הפתח שנמצא ממש מעל לחלק מסוכן מאד בזרם, צריכים להשתמש בחבל ולבצע
בדיקת אתלטיקה לא פשוטה מאד כדי שהדמות תניף את עצמה אל תוך הפתח, ולא תאבד
אחיזה או תחליק ותתרסק במקום זאת אל תוך הזרם המהיר והקר כמו קרח - מה שמבטיח
נזק כבד והסחפות בזרם עד לשולי בית הקברות, מרחק כמה וכמה דקות הליכה משם. אם
לא די בכך, רק דמות אחת יכולה לנסות ולעלות בכל פעם (או סיבוב). סחורות רקובות ולעסני עצמות אל'מי
מטילה חבל עם קרס שננעץ היטב, ומטילה את עצמה ראשונה אל הפתח. היא
מוצאת את עצמה בפתח מערה מטפטפת, מלאה במרבדי איזוב שיורדת אל תוך העלטה.
בצדדים, לאורך כמה מהקירות, ישנם ארגזים רקובים (שהמשך יתברר שברבים מהם היו
סחורות שכעת הן רקובות וחסרות ערך, אבל לפני כמה חודשים (כנראה) היו שוות סכום
נאה מאד. צקצוק
שמנוני מבהיר לאל'מי שהמקום 'מאוכלס' - והיא מוצאת את עצמה ניצבת מול שני לעסני
עצמות, אוכלי נבלות עם עור קרומי אפור, עם שש רגליים ששתי הקדמיות בהן הפכו
למעין צבתות מטופרות. היצורים
הם בעלי נשיכה שגורמת כאב מצטבר (עונשין מצטבר לגלגולים), ומסוגלים לזינוק מהיר
מפעם לפעם (התקפה בבונוס שגורמת יותר נזק, ואצל הפרטים הגדולים יותר יכולה להפיל
את הקורבן מהרגליים). אל'מי
מסתערת על היצורים לפני שיוכלו לקפוץ עליה; מתפתח קרב שמתארך, נוכח הצלחה מועטה
של הדמויות בפגיעה ביצורים המהירים והחמקמקים; וארדו מופיע שני בפתח המערה
ומצטרף לקרב; פאג מצליח פחות, ולמשך סיבוב אחד נתלה עם ידיו על אדן המערה, ורק
במאמץ מצליח למשוך את עצמו למעלה ולהצטרף לקרב - עד שזה מוכרע, ושני לעסני
העצמות ממוגרים. הדמויות
מתלבטות האם להשקיע זמן לחקור את המערה (במחיר של אובדן זמן יקר שבמהלכו הזר
שחמק מגבול הטירה ימשיך להתרחק), ומחליטות בסוף לבדוק את המערה בכל-זאת, גם בשל
השערה שמה שיש כאן - שמרמז לדעת החבורה באורח ברור למדי על פעולה של כנופיית
מבריחים - קשור לאומן העור הקודם של הטירה שנעלם, ולבריונים שהטרידו את וארדו
בסדנה. הדמויות
מתקדמות בזהירות אל מה שנראה כחדר עתיק עם מרצפות רקובות, ואלקובת קבורה עתיקה
בקיר, שהתמוטטה ושפכה את כל תכולתה אל תוך הרצפה. מדרגות עתיקות יורדות לפיר
חסום באבנים; ובקיר הנגדי ישנם סדקים חשוכים. הדמויות
מותקפות כאן בידי לעסן עצמות גדול יותר מהקודמים (מידותיו הן כשל כלב גדול), שצץ
מתוך סדק גדול בקיר (ומרחיב אותו אגב כך) בעל עוצמה גדולה יותר ושיניים אדירות,
אבל מתגברות עליו בקלות יחסית. גם
כאן יש ארגזים הרוסים של סחורות; הדמויות מוצאות בקבוקון של 'מלח פטריות' שחור
שנשאר שלם ואטום בכל החורבן, ובכל הרקבון שהיה פעם גלילי אריג, בקבוקים עם
נוזלים יקרים ועוד, הן מוצאות גם שרידים של אדרת משובחת שבלא ספק נתפרה מהצמר של
אחת הבהמות המשובחות יותר של טולו - עניין שגורם לדמויות לתמוה, איך סחורה כזו
מעמק הרועים המבודד הגיעה לכאן. כך
או אחרת, מסתמן יותר ויותר, שלעסני העצמות חפרו את דרכם לכאן מתוך חלל עמוק
ועתיק ויותר, ואולי הם אלו שגרמו למבריחים להמלט ולנטוש את השלל שלהם להרקב. שרידים בפיר הדמויות
יורדות בזהירות אל תוך הפיר החסום למחצה באבנים, ומגלות חריצים עמוקים בסוף
המדרגות, שמרמזים שהמפולת שמכסה את קצה המדרגות ותחתית הפיר אינה טבעית, אלא
נגרמה בעבודה של מכושים או כלים דומים. החבורה
מנסה לבדוק את האבנים בתחתית הפיר, והגם שהדמויות לא מסוגלות להסיר אותן ולבדוק
בדיקה מדוקדקת, הן מוצאות שלד בן כמה שנים לפחות (לפי מצבו, נראה שהוא מרוסק
מתחת לאבנים כ 5-10 שנים), ממה שהדמויות מצליחות לגלות, מדובר בשלד של אישה, אין
עליה כבר כמעט שום זכר ללבוש (ובוודאי שלא חפצי ערך), מלבד קרע אריג רקוב שנתפס
בין שתי אבנים והוא על סף התפוררות. כמו כן, הדמויות מבחינות במקום בו נמצא מה
שנותר מהגולגולת עם קרעי שיער שדבוקים אליה, ומבחינות בפציעה ברורה שנגרמה ממכה
של כלי כבד - הניחוש של החבורה הוא שהאישה הזו היתה מתה כאשר הושלכה לכאן, ורק
לאחר מכן מישהו חצב את הקירות וגרם לאבנים להתמוטט ולקבור אותה. הדמויות
תוהות, האם מדובר בקורבן של המבריחים - אולי מישהי שגילתה בטעות את המחבוא הזה,
הגם שישנה בעיה מסויימת בזמנים (השלד שוכב כאן לפחות 5 שנים וכנראה יותר,
הסחורות הרקובות נמצאות כאן אולי כמה חודשים). לפני
שהדמויות נכנסות לחלק העמוק והאפל של המערה (שמתוכו לעסני העצמות חפרו את דרכם
החוצה), וארדו מחליט להשתמש בכשרון שלו, ולהציב מלכודת בכניסה למערה. הוא מציב
אותה באופן ערמומי ואכזרי, כך שמי שיפגע ממנה לא רק יספוג מספר נקודות נזק, אלא
יהיה בסכנה לאבד את שיווי המשקל שלו ולקרוס לתוך הזרם של הנחל למטה. חדר הקבורה הנסתר הסדק
האפל דרכו זחלו לועסי העצמות הוא לא יציב ומסוכן. פאג שולח את השדון הפטרייתי
שלו לחקור את הסדק, וזה נהרג כאשר הוא מפעיל את כל המפולות האפשריות - באורח
שלמעשה מונע מהחבורה להתקל בהן. (מנגד,
פאג לא יכול לזמן יצור נוסף לשארית ההרפתקאה). מעבר
לסדק, משתרע חלל קבורה עתיק והרוס למחצה בצורה מלבנית; משני הצדדים, הקירות
חפורים בשלל מנהרות צדדיות מהן נשמעים קולות של לעסני עצמות. בצד הרחוק, משתררת
עלטה מעובה, אבל הדמויות רואות את הצללית של תא עם סורגים מעובים, וצורה של קדרה
עתיקה מוטלת על צידה. הערת השה"ם: הדמויות הועמדו בפני הברירה, האם
לחטט בערמות המפולת והאשפה בצדדים של ההיכל העתיק. יש ארבע ערמות ראויות לחיפוש,
כאשר כל חיפוש מגביר את הסיכוי למצוא משהו - אולם גם כרוך בהתקפה מסוכנת יותר של
מספר גדול יותר של לעסני עצמות. לוארדו יש יכולת וזמן לשים מלכודת אחת ליד אחת
הערמות - והוא בוחר בערמה השלישית. הדמויות
מחטטות בשתי הערמות הראשונות, שקרובות יותר לכניסה, ונענות בשתי התקפות: אחת של
לעסן עצמות מגודל מלווה בשני לעסנים קטנים; והשניה של לעסן מגודל מלווה בשלושה
קטנים. הדמויות,
בעיקר וארדו, סופגות התקפות ופגיעות, ומגיעות לדרגה ראשונה של התשה; וארדו נפגע
קשה יותר מכולן, ונמצא על סף דרגה שניה ומסוכנת יותר של התשה; לעומת זאת, בערמה
הראשונה לא נמצא שום דבר בעל ערך; ואילו בערמה השניה נמצא רק קומץ של מטבעות כסף
עתיקים עם דיוקן של לורד שכוח, שנראים כבני 150 שנים לפחות. התקפה מאחור כאשר
הדמויות לוקחות רגע להשיב נשימה לאחר הקרב על הערמה השניה, נשמעים רעשים גסים,
צעקות וגידופים מאחור - מישהו הפעיל את המלכודת שוארדו הניח בפתח המערה! החבורה
עוזבת את הערמות וחוצה שוב את הסדקים כדי 'לרדת' על היריבים החדשים לפני שהם
יספיקו להעביר להתאושש. מהצעקות
והקללות, עולה שמדובר בכנופיה שככל הנראה קשורה ל"ברוג הגבעה המהלכת"
שכבר מוכר לדמויות; והם באו בידיעה שהדמויות כאן, במטרה להרוג אותם. אלא, שהצורך
להפעיל בחבל, ובעיקר המלכודת שוארדו הניח, מעכבות אותם. שלושת
התוקפים הראשונים הם אישה פראית ושני גברים; אחד מהם צווח ונשמע כמו מטורף צמא
דם. לרוע מזלם של התוקפים, רק האישה הצליחה לצלוח את המלכודת ולתפוס עמדה באורח
שמאפשר לה להתמודד עם החבורה. הגברים נתלים בידיים על האדן, כשהם מגדפים
ומחרפים, ומנסים למשוך את עצמם למעלה. האישה
שניצבת מול הדמויות היא פראית מקועקעת עם שיער ארוך ומזוהם, עם שני סכינים
מורעלים ומעליה מרחפות שתי צרעות גדולות. גם הקול שלה עצמה מזמזם משהו, ורגע
לפני שוארדו ואל'מי יורדים עליה, היא רוטנת לצרעות שלה משהו כמו "כמה נמוך
הגענו, ילדות שלי, שאנחנו צריכות לעבוד אצל זזזזכרים מזזזזדיינים". מתפתח
קרב; וארדו ואל'מי תוקפים את אשת הפרא - שניהם שמעו אגדות וארת'אריות על מה
שעלול לקרות כאשר הרוח הנשית המקודשת של הדבורה, נארישה, יוצאת מאיזון ולובשת את
הדמות ההרסנית של הצרעה. בו בזמן, פאג משתמש בכוחות שלו כדי לפגוע בגבר הצווחני
והמטורף שמנסה לטפס (שמו כנראה "זאנזיג"), וחזיז מכוון היטב גורם
לפושע לאבד את האחיזה וליפול בצווחה אל תוך המים - לא בטוח שהוא נהרג, אבל גם אם
שרד, יעברו עוד דקות ארוכות לפני שהוא יוכל לחזור. אל'מי
מוציאה התקפה קטלנית באורח יוצא דופן (הערת השה"ם: שיסוף פראי בחרב אחת,
והתקפה רגילה בחרב השניה, ששתיהן הוציאו 20 טבעי), ובפעם הראשונה בחיה, היא
מתיזה את ראשו של יריב (אשת הפרא) מעל כתפיו; הצרעות, שניסו קודם לכן להתקיף את
וארדו, נאחזות באימה כאשר הגבירה שלהן מחוסלת, ונמלטות בתעופה מפתח המערה. בינתיים
הגבר השלישי (אוג) מטפס כלפי מעלה ותוקף את וארדו ואל'מי עם גרזן דו-ידני כבד,
לאחר שהנסיונות של פאג לנסות לגרום לו להכנע נכשלו. (פאג
כן מצליח לעכב אותו לכמה שניות, ולהוציא ממנו שהוא והחברים שלו באו להרוג את
הדמויות, בגלל שהן 'מרחרחות שוב הפעם במקום שאסור' - אבל הוא מסרב להכנע, ווארדו
מאבד את הסבלנות ותוקף אותו). אוג
מצליח לפגוע בוארדו ובאל'מי, כשהוא נאבק בדמויות כמה סיבובים לפני שהן מצליחות
להרוג אותו; ביניים, מחוץ למערה, מפקד החבורה מתווכח עם אישה נוספת, שנשמע צינית
יותר ועילגת פחות מאשת הפרא. אותה אישה - לינ'טרה - שהיא כנראה הסיירת של
החבורה, מסרבת לעלות לפני המנהיג, והוא מחרף ומגדף אותה כשהוא מעיר משהו כמו
"ברוג לא יגן עלייך לנצח". המנהיג
עצמו עולה, מאוחר מדי מכדי להציל את אוג, שמתמוטט הרוג בדיוק סיבוב אחד לאחר
שהוא מטפס, ונפגע באורח קל בלבד מהמלכודת. מנהיג השודדים או חותכי הגרונות מתגלה
כיריב קשה מאד, שיודע להשתמש בחרב ובמגן בו-זמנית, להכות מכות-נגד ולנסות להמם
יריבים באמצעות המגן שלו; אולם בסופו של דבר, החבורה מתגברת אליו - גם נוכח
העובדה שהסיירת של השודדים מתעכבת בהצטרפות לקרב; ובסופו של דבר הוא מצטרף
לחותכי הגרונות האחרים ששוכבים מתים על הרצפה. פאג
מנסה לשכנע את הסיירת שנותרה לעלות למעלה ולהענות ל'הצעה עסקית', כשהוא מנסה
להתחנף אליה, ולעובדה שהיא נבונה יותר מכל החברים שלה לשעבר; לינ'טרה עונה
בציניות ספק מרירה וספק משועשעת, אבל מקפידה להשאר תחת מחסה - ובסופו של דבר, לא
בוטחת בפאג די הצורך כדי לקחת ברצינות את ההצעות שלו, ונעלמת לתוך האפלה. הדמויות
מוצאות מעט מטבעות וחפצי ערך זולים על חותכי הגרונות - כאשר על המנהיג שלהם יש
פריט מעניין למדי: חריט כסף מפותל שהחבורה ראתה קודם לכן אצל הלבלר הדוחה של
הטירה ("המאנפף"). קרב סופי: לועס הצללים והתא הרדוף החבורה
מותשת מאד, אבל מחליטה להמשיך ולבדוק את הערמות החשוכות בחלק הפנימי של המערה. מאחורי
הערמה השלישית, מופיעים שני לעסנים מגודלים בלוווית שניים קטנים, וכולם סופגים
סך קטן (7 נקודות נזק) מהמלכודת שוארדו הניח שם, כאשר לפחות אחד הגדולים גם מואט
ומוחלש ל-2 סיבובים, מה שמספיק לדמויות כדי לחסל אותו, ולהמשיך את הקרב בתנאים
טובים יותר - מה שמצליח, עם מעט מזל - לסיים את הקרב בנצחון בלא פגיעות
משמעותיות נוספות. בערמה, יש רק קומץ נוסף מאותם מטבעות כסף עתיקים, ורסיס קטן
של אבן לילה בשווי 22 מטבעות. הדמויות
מתלבטות מאד לגבי הערמה הרביעית והאחרונה; קור מוזר עולה מהחשיכה מאחוריה, ולפי
ההדים, נראה שמשהו גדול ומסוכן מתחבא שם, ומתכוון להתקיף את הדמויות ברגע
שיתקרבו אליו. וארדו
- מותש וחלש ככל שיהיה - מציע לדמויות האחרות תוכנית; פאג יקריב לחש חזיז ביריה
עיוורת לתוך החשיכה כדי להרגיז את היצור, הדמויות יסוגו לאחור לעבר הסדק בכניסה
להיכל המלבני - שם וארדו מתקין מלכודת שאולי תחליש ותאט את היצור כדי לתת לחבורה
סיכוי. היצור
באפלה מתגלה כלעסן עצמות ענקי; בניגוד לאחרים, בעלי העור הקרומי והמטונף, הוא עטוי
במעטה קשקשים סגול שבוהק חלושות, ככל הנראה בסוג של אנרגיה מאגית פנימית; ליצור
יש יכולות של קור וצל, כולל אפשרות לפגוע בשיריון של היריבים שלו, להכות בהם
בכאב מקולל ובאנרגיה חשוכה ומצטברת של צל, שעשוי לאפשר לו לבלבל אותן ולהעלם
בצללים - מה שיאפשר לו מכה קטלנית בגב של אחת הדמויות. אלא
שבפועל, העניינים מתנהלים באופן אחר לגמרי. התוכנית
של החבורה מצליחה מעל ומעבר למצופה, כאשר - מכוח מזל טהור - חזיז הברק שיורה פאג
לא סתם מרגיז את היצור אלא פוגע בו פגיעה ישירה. היצור סופג נזק (רחוק מלהעמיד
אותו בסכנה), אבל גם הלם זמני שמוריד את דירוג השיריון שלו ל-2 סיבובים, ומקנה
לדמויות בונוסים להתקפות עליו. מיד לאחר מכן, היצור נתקל במלכודת שמסבה עוד סכום
נזק קטן, אבל גם גוררת החלשה והאטה נוספת. וארדו
ואל'מי מתקיפים, ומצליחים לפגוע ביצור, שיכולות ההדיפה והשיריון שלו ירדו מאד
באופן זמני; היצור סופג כמה תמרוני נשק שפגעו פגיעה קריטית, ולמעשה מאבד יותר
מ-90 מ-133 נקודות הפגיעה שלו עוד לפני שהוא מצליח להתקיף בפעם הראשונה. היצור
נלחם בשארית הכוחות שלו, אולם ההתקפות שלו ברובן לא מוצלחות, ולא מצליחות למגר
אף אחד מהיריבים שלו, ובוודאי לא לפגוע באורח שיכול להפעיל את תמרון ההעלמות
בצללים שלו. למרות
שהחולשה של היצור מתפוגגת בהדרגה, הרי שלאחר כמה סיבובים נוספים ופגיעות נוספות,
הגם שהן מרשימות פחות, החבורה מצליחה למגר את לועס הצללים המקולל; וארדו מפעיל
את כשרון הפרוונות שלו, ופושט ממנו באורח כמעט מושלם חלק גדול ממעטה הקשקשים
הסגול המוזר של - אולי לטובת מלאכת התקנת שיריון עתידית. הדמויות
מוצאות בתוך הערמה האחרונה חפץ קטן ומוזר - מעין אצבעון זעיר בעיצוב נשי יחסית,
בגוון זהב כהה עם חריטות אדומות שמזכירות נחשים משתרגים זה בזה. החפץ כנראה
קסום, אולם בשלב הזה, אפילו פאג לא מצליח לזהות מה בדיוק הוא עושה. הקולות
של לעסני העצמות נחלשים מסביב; נראה שמה שנותר מהלהקה מעדיף עכשיו לשמור מרחק,
עמוק בתוך המחילות האפלות שמסביב להיכל העתיק. החבורה
בודקת את הקדרה העתיקה וההרוסה ואת התא שמאחוריה, שמתגלה אכן כתא כלא עם סורגים
מעובים בהרבה מהרגיל; הקדרה מוטלת כאן כנראה עשרות של שנים, אבל ניכר בה ששימשה
לסוג כזה או אחר של מלאכת כישוף מפוקפק. בתוך הטינופת מסביבה, נעוצה חתיכה של
אריג עתיק שרק מעט ממנו השתמר, אבל הוא היה פעם יקר ומעוטר - והסמל ששרד עליו
דומה במקצת לסמל של הלורדים של קור אומ'תרי. גרוע
מזה, בתא הכלא הריק מאחור (אין בו שרידים של אדם או יצור אחר, וגם הוא נטוש
עשרות שנים), יש חריצים עמוקים בקירות, כאילו משהו ניסה לשרוט אותם שוב ושוב
באצבעות ארוכות, חזקות ומטופרות, או בעוצמה אדירה. פאג
מצליח לזהות שרידים של הדים מאגיים נמוגים, עם רסיסים של פחד ויסורים שנטבעו
עמוק בקירות האבן; כמו כן, ובאורח בלתי מפתיע, על קירות התא הזה גדלים כמה וכמה
איזובי קברים גדולים - ככל הנראה, הצמח משגשג במקומות בהם אנרגיה מאגית אפלה
התערבבה בהדים של יסורים; אולם לעת עתה, אין אף אחד בחבורה עם כשרון עשבונאות,
קל וחומר ברמה שמאפשרת סיכוי סביר לקטוף את האיזובים הרעילים האלו בלא שהם יהרסו
והדמות הקוטפת תורעל ותפגע קשות. הדמויות
תוהות, האם מישהו הפעיל כשפים אפלים על מה שנכלא פעם בתא הזה, וגרם לו לאבד את
האנושיות ולהפוך למפלצת; אבל לעת-עתה אין לשאלה הזו תשובה. וכך,
החבורה המותשת קשות יוצאת בחזרה מההיכל האפל עם הקברים העתיקים ההרוסים אל
המנהרה של המבריחים, כדי להחליט מה יהיה הצעד הבא. |
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.