מאחורי מסכה
פרק 3: תקוות גדולות
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
|
פתיחה: מהומה בפונדק "העז הלבנה" לאחר
כמה שעות של מנוחה במערה, הדמויות הולכות אחרי העקבות שהותיר זאנזיג. חותך
הגרונות המטורף למחצה שרד את הנפילה למפל הקפוא, וכנראה לא יודע או לא חושב בכלל
על להסוות את העקבות הברורות שהוא הותיר באדמה המושלגת. העקבות
מוליכות הישר אל הכפר שליד טירת הלורד קור-אומת'יר; הדמויות חיברו אחד לאחד וכבר
הבינו (מקטעי השיחה בין התוקפים ששמעו) שהלבלר פורי ("המאנפף") הוא זה
ששלח חותכי גרונות כנגד החבורה; והן גם יודעות שפורי - כאשר הוא לא בטירה - מרבה
להתהולל בפונדק של הכפר; לכן, החבורה מחליטה לחפש בפונדק "העז הלבנה",
שנמצא בצד המרוחק של הכפר, בתקווה לתפוס שם את הלבלר. כאשר
החבורה מתקרבת למבנה העץ הדו-קומתי, כבר יש התקהלות של כפריים סקרנים מחוץ לשער,
ומקטעי הדברים עולה שכמה שעות לפני שהדמויות הגיעו, היתה שם מהומה שלמה. בין
הכפריים, נמצא גם אחיו הבכור של פאג. הברנש, שמעולם לא היה "הצמר הכי
מסולסל שעל הכבשה", שמח לפגוש את אחיו הצעיר, ומעט מביך את פאג בפטפוטים
שלו; הוא מברך את פאג ש"סוף סוף מצא עבודה הגונה, בלי כל מיני
הוקוס-פוקוס", ושואל אותו האם יהיו לו כמה ימים פנויים כדי לבוא הביתה
ולעזור בעונת הגז. פאג מנסה להתחמק; ובין לבין, גם מאחיו של פאג וגם מכפריים
אחרים, הדמויות מקבלות מידע ש"איזה שיכור אלים התפרץ פנימה באמצע
הלילה" ו"היתה מהומה, דברים נשברו". החבורה
מחליטה להכנס לפונדק, תוך ניצול העובדה שגם פאג וגם וארדו משמשים כשומרים בטירה,
והם מתקבלים על-ידי הפונדקאי בציניות "אה, סוף-סוף הבחורים מהמשמר טרחו
להגיע. הפעם באיחור של רק ארבע שעות. בשביל מה אני משלם מיסים ללורד
שלכם?!" ניכר
בהיכל השתיה שהיתה מהומה שלמה, כמה כסאות ושולחנו נשברו, ונערי פונדק מפוחדים
עסוקים בניקוי השברים; נשק כבד הכה בדלפק והותיר בו סימן עמוק. כאשר
הדמויות נכנסות, הפונדקאי שקוע בויכוח מלא צעקות עם מר לונ'טיל, קשיש אמיד יחסית
שבא במקור מחצרות הגרניט, ושכר חדר מגורים בפונדק כדי 'להנות משלוות חיי הכפר',
ולא ממש מרוצה מהמהומה שהפריעה את שלוותו; ומיס אילי, הפרוצה המקומית, שנפצעה
קלות במהומה - על מצחה וזרועה יש תחבושות מגואלות במעט דם משריטות או חתכים
רדודים - אלא שהיא רותחת מזעם, בין היתר על תשלום נכבד שלא קיבלה, ועל כך
שלטענתה היא כמעט קיפחה את חייה; היא לא תוכל לקבל לקוחות לכמה ימים, וחוששת
שהפציעות יזדהמו; היא מאשימה את הפונדקאי, שנתן לאותו 'שיכור מטורף, שהשתולל כמו
חיית פרא ואם לא הייתי זזה בזמן, הייתי בארון עכשיו' להכנס ולהשתולל. הפונדקאי
טוען בזעם שהוא לא אחראי וזו לא אשמתו, שהחית-אדם הזה התפרץ פנימה לפני עלות
השחר, וממילא כמעט הרג את אחד הנערים שלו, שניסה לעכב אותו; הוא מטיח במיס אילי שהאשמה
היא אם כבר בלקוח שלה - פורי התינוק המגודל - ושתבוא אליו בטענות; וממילא,
הפציעות שלה לא חמורות ("אל תדאגי, גברת אילי. את תחיי אחרי כולנו, ותמותי
במיטה בזיבה טובה"). מר
לונ'טיל, שמתגלה כאדם קפריזי וטרדן, בעל קול קרקרני שמזכיר "ברווז
מאנפף", מנצל את ההזדמנות ששומרי הטירה הגיעו כדי לדרוש להכתיב לאחד מהם
תלונה ארוכה על מאורעות הלילה ("אני משלם על שלוות חיי הכפר, ומקבל צעקות
נוראות באמצע הלילה. מה זה?! מה זה?! הלב שלי לא יעמוד בזה. אני דורש
פיצויים!") אל'מי
מתבקשת 'לכתוב את התלונה' שהזקן הטרחן מכתיב לה, ועד מהרה מתחילה לעלות במכוון
על עצביו של מר לונ'טיל בשאלות מרגיזות, אי-הבנה כביכול של משפטים ארוכים
וקרקרניים שהוא מכתיב, ועוד - עד שפניו הופכים כמעט סגולים מתסכול. בינתיים,
מתחקור של הפונדקאי וגברת אילי, הדמויות מצליחות לגבש תמונה ברורה יותר של מה
שקרה לקראת סוף הלילה. פורי היה במצב רוח מרומם במהלך הלילה, התהולל עם גברת
אילי (מסתבר שהוא עושה זאת לפחות פעם בשבוע, הגם שעולה שיש לו ארוסה צעירה ונאה
בבית), והפעם הזמין משקאות יקרים והבטיח לה תשלום גבוה יותר מהרגיל, כאשר הוא
מדבר על "חשבונות שהוא סגר". לקראת
סוף הלילה הופיע זאנזיג, פצוע ורטוב, כנראה חולה ומטורף לגמרי, התפרץ לפונדק
ועלה מיד לחדר בו פורי ואילי כבר נרדמו. הוא הקפיץ את כל הפונדק בצעקות
הספק-אנושיות שלו; הוא ספק דיבר ספק צעק ויבב אל פורי, שהפך חיוור כמו השלג; ואז
שניהם עזבו את החדר, כאשר פורי בקושי השליך על עצמו בגדים. אילי, שבתחילה סברה
שהמטורף בא לשדוד ולרצוח את פורי ואותה, ניסתה לתפוס בידו של פורי ולדרוש את
התשלום שלה - והמטורף פשוט שיסף לעברה באחת החרבות שלו, באורח שאכן היה מסתיים
באופן קטלני בהרבה אם היא לא היתה מצליחה להתחמק. ואז,
פורי וזאנזיג יצאו כמו רוח סערה ונעלמו אל תוך החושך. הדמויות
משיגות בנקל את התשובה, להיכן הלבלר נמלט,או כפי שאומר הפונדקאי - יש מקום אחד
שהתינוק המגודל והמאנפף הזה נמלט אליו כל פעם שהוא נתפס עם המכנסיים למטה, וזה
בית המידות של האבא שלו, קפטן מור'דריל; קצין אנ'מירי בדימוס שמחזיק את הבית
הגדול והמבוצר ביותר באיזור (אחרי טירת קור-אומת'יר), במרחק של שעתיים הליכה
לכיוון צפון-מערב מהכפר; הדמויות מוזהרות, שהבית של "הקפטן" כפי שהוא
מכונה בכפר, שמור היטב בידי לא מעט טיפוסים קשוחים וחמושים, ובניגוד ללורד - הוא
בהחלט משלם להם משכורות בזמן. גישוש מסביב לביתו של קפטן מור'דריל החבורה
יוצאת מהכפר לכיוון שנמסר להם, שדרך עגלות ישנה אכן מוליכה לשם. הפונדקאי
צדק; לאחר כמעט שעתיים של הליכה בין בתי חווה שהופכים בודדים ומרוחקים יותר ככל
שהחבורה מתרחקת מהכפר, החבורה מגיעה לצומת דרכים ישנה שבה הדרך מתפצלת לשניים. אחת
הדרכים מוליכה הישר לבית של הקפטן; כבר ממרחק הדמויות יכולות לראות את החומות
ומגדל הקשתים שנישא מעל הבית, עם נס אנ'מירי ישן, ולהבחין בזקיפים דרוכים
שמפטרלים על החומה וצופים מהמגדל. הדרך
השניה עוקפת את בית האחוזה מדרום, ועולה למעלה, לעבר חלקת עצים עטויי שלג וצורה
מטושטשת של כמה בתי איכרים. החבורה
מתלבטת, האם לגשת הישר אל השער של בית הקפטן, להציג את עצמם כשומרים של הלורד,
ולבקש לדבר עם הקפטן בטענה ש"הוגשה תלונה כנגד הבן שלו על משהו בכפר"
(אולי על החוב שהשאיר לגברת אילי); והאם הדבר כדאי - כלומר, האם בניגוד לבן,
האבא (קצין אנ'מירי לשעבר לפי מה ששמעו) הוא בעל כבוד, וניתן לדבר איתו. בסופו
של דבר, החבורה מחליטה ללכת קודם כל בדרך העוקפת, כדי לנצל את העצים המוגבהים
לתצפת על בית הקפטן מגבוה, ואולי לדבר עם כמה איכרים ולתהות כך על קנקנו של
הקפטן עצמו. מהתצפית
שהדמויות עושות, הן מגלות עוד שומרים חמושים בחצר הקדמית של הטירה, וגם מרכבה
מהודרת למדי שאליה כבר נרתמו סוסים (עניין יקר ולא נפוץ באיזורים האלו) שהוצאו
מהאורווה, אם כי לא נראה שהיא מתכוונת לצאת לדרך מיד. הדמויות מעלות את החשד,
שהקפטן מתכוון לסלק את הבן-יקר שלו למקום בטוח יותר, אחרי שהסתבך. בית
האיכרים הראשון שהדמויות בודקות ריק; נראה שיושביו יצאו לעבוד בשדה רחוק, ויחזרו
רק בערב; לעומת זאת, בבית השני, שנראה מוזנח יותר, חיה לבדה אישה זקנה בשם
מאלגי; לאחר שהדמויות משדלות אותה - לא בקלות - לפתוח להם את הדלת, ומצליחים
לרכך את החשדנות שלה ולדובב אותה, הם מגלים שהיא תופרת מקומית שחיה בגפה (ומגדלת
גם כמה ירקות ותרנגולות להשלים את מחייתה) - ועכשיו היא נסערת מאד. מסתבר,
שצעירה עשירה בשם קל'רי, שחיה 'בבית הגדול', הזמינה ממנה שמלה לנשף האביב,
והזקנה כבר השתמשה במקדמה לרכוש חומרים, וחשבה שיש לה עוד שבועיים לפחות; אולם
ממש שעה או שעתיים לכל היותר לפני שהחבורה הגיעה, קל'רי הופיעה - "כשהיא
באה לא מהשביל הרגיל אלא מהצד השני", כולה נרגזת וזועמת, ודרשה מהזקנה
להשלים את השמלה עוד היום, עניין שהוא בלתי אפשרי לגמרי. הזקנה
מפחדת מאד שהבריונים מהטירה יגיעו אליה וידרשו את המקדמה בחזרה, אחרי שהיא כבר
קנתה חומרים. מבין השיטין של דברי הזקנה, עולים פרטים מאד לא מחמיאים על הקפטן
עצמו - האנשים שלו גובים מהמקומיים כסף, בלא הצדקה ובנוסף למס של הלורד, והם
אלימים ומפחידים; הם גם הפקיעו בכוח חלקת מרעה משובח בסביבה עבור הכבשים של
הקפטן. משיחה
עם הזקנה, שאחרי שהפסיקה לחשוד שהדמויות באו לשדוד אותו או להציק לה, הפכה
פטפטנית בהרבה, הדמויות מגלות עוד נדבך בסיפור: קל'רי - בחורה יפה מאד - היא
ארוסתו של פורי הבן של הקפטן, והתרגלה לחיות בנעימים בבית הגדול; אבל המצב לא
תמיד היה כזה. מאלגי
מספרת לחבורה על שכנים לשעבר, שחיו בבית איכרים סמוך (לא זה שהדמויות בדקו קודם,
אחד שקשה יותר לגלות מהדרך הראשית); האבא היה בחור גדול - לא מבריק במיוחד אבל
נחמד, שהיתה לו מנסרה קטנה, והוא היה עוזר לא פעם למאלגי להרים דברים כבדים,
ואפילו הפחיד פעם כמה פרחחים שהיו מציקים לה; האמא היתה אישה יפה מאד - עם מראה
עירוני, אבל קצת 'מטורללת' - היו לה תקופות שהיא היתה מוזרה ממש, לפעמים היתה
הולכת בלילה; היא ידעה דברים על כל מיני השתקפויות, כולל הצהובה - וגברים זרים פחדו
ממנה. היו
להם שתי בנות: הבכורה, ליני, היתה נערה גבוהה עם שיער בהיר, שהתקינה לעצמה קשת
קטנה עוד בגיל צעיר, והיתה מתרוצצת ורודפת אחרי ארנבים (מאלגי עוד זוכרת במרמור
את הפעם בו רצה אחרי ארנב ורמסה לה בטעות ערוגה של מלפפונים); קל'רי היתה גברת
קטנה ויפיפיה. הזקנה
מספרת ששני ההורים מתו; האבא המסכן נהרג ראשון, באיזו תאונה במנסרה; האמא שקעה
בטרלול של עצמה ומתה ממחלה פחות משנתיים אחריו. למשך כמה זמן, ליני פרנסה את
עצמה ואת אחותה הצעירה, כשהיא צדה ארנבים וחיות קטנות אחרות ומכרה את הפרוות
שלהם בכפר; אבל היא נעלמה מזה כמה שנים והזקנה לא יודעת מה קרה לה; קל'רי, לעומת
זאת, משכה את עינם של הקפטן והבן המפונק שלו - היא התארסה לאחרון, וחיה בנעימים
בבית הגדול. בינתיים,
אל'מי מוצאת את השביל החבוי בין הבתים, ומגלה שאכן עקבות - חלקם של אישה,
מוליכים אל הבית וממנו; הדמויות מחברות אחד לאחד, ותוהות (כפי שיתגלה, בצדק),
שיתכן ו"ליני" היא הסיירת לינ'טרה, שעבדה בשביל ראש השודדים ברוג,
והיתה (מלבד זאנזיג הפצוע) היחידה בכוח שנשלח להרוג את הדמויות ששרד את הקרב,
וחרף מאמציו של פאג לעכב אותה,נעלמה אל תוך העלטה. הדמויות
מתקרבות בזהירות אל הבית הנטוש מזה כמה שנים, שקרשים מוצלבים מכסים את החלונות
שלו, עצי הגן שלו גדלו פרא, והקירות שלו סדוקים ומכוסים באיזובים. אל'מי מתגנבת
ומציצה אל חדר צדדי, עם שולחן ישן ושבור למחצה, ועל הקירות שלו תלוי בין היתר
ציור גס בפחם של מפת האיזור שמעליה עיטור ילדותי למדי של דרקון, ועוד; אל'מי
מבחינה גם בצעצועים ישנים - בובות סמרטוטים, גילופי עץ ועוד, מפוזרים על השולחן,
ונראה שמישהו היה שם לא מזמן. ה'מישהו'
אכן מסתבר כלינ'טרה בכבודה ובעצמה, שהבחינה בחבורה, חמקה מהחדר, ומופיעה מאחורי
אל'מי, כשהיא מצמידה אליה חרב מאחור. ניכר בסיירת, שהיא אמנם לא פצועה, אבל במצב
רע מבחינה אחרת - עיניה אדומות, וניכר בה שהיא מיררה בבכי. "ואני
חשבתי שהיום שלי כבר לא יכול היה להיות רע יותר, ואז הגעתם. אז, הייתם חכמים
מספיק כדי לעקוב אחרי עד לכאן? אני חייבת להודות שאני מתרשמת" משא ומתן עם הסיירת לינ'טרה אל'מי
מנסה להרגיע את הסיירת, ולשכנע אותה שהחבורה הגיעה לכאן בכלל מסיבות אחרות;
ושהיא לא מתכננת להרוג את לינ'טרה או לגרור אותה באזיקים אל הלורד. הדמויות
האחרות מצטרפות לשיחה בשלב מסוים, ומנסות לרכך את לינ'טרה, בטענה שהם דווקא
מעוניינים להעזר בה, ולא לפגוע בה; פאג מרחיק לכת, ותוהה האם אפשר לשכנע אותה
לעבור צד ולעבוד עבור הלורד - המשמר שלו, הוא אומר, מלא אנשים חסרי כשרון וצריך
מאד סיירת שכבר הפגינה שיש לה ראש על הכתפיים. לינ'טרה
מסרבת; היא מודה שעבדה בשביל ברוג ("בחורה צריכה להתפרנס מהיכנשהו, ולא,
העתיד של גידול מלפפונים ותרנגולות לא ממש קוסם לי") ומלבד זאת "טוב,
אם ברוג לא היה אלים ומסוכן, הוא לא היה מנהיג חבורה של פורעי חוק. אבל הוא לא
כל-כך רע, כאשר לומדים להכיר אותו") - אבל היא מבטיחה לדמויות שהקריירה שלה
אצל ראש השודדים נגמרה ("לכו אתם ותסבירו לו, שמתוך חמישה אנשים טובים שלו,
רק את חזרת שלמה כשהתולעים אוכלות את האחרים) - ובמקום זאת, היא מבטיחה לחבורה
ש"היא בדרך החוצה מהאיזור הארור הזה, ואם יתנו לה ללכת, היא לא תעמוד יותר
בדרך של החבורה הנאצלת - בין אם הכוונה שלהם היא לחסל את עסקי ההברחות המקומיים,
או ליטול עליהם בעלות מתחת לאף של הלורד". אגב,
כך היא מנגבת את עיניה ופולטת ש"אחרי מה שקרה היום, ממילא אין לי שום דבר
באיזור ששווה להשאר בגללו". הדמויות
מצליחות להוציא מלינ'טרה חלק נוסף מהסיפור: אחרי שהיא חמקה מהחבורה ליד המפל, גם
היא גילתה את העקבות של זאנזיג, והתרשמה מהם שהוא 'מאד לא בסדר', וכנראה מפתח
מחלה. היא מיהרה לפני החבורה, הגיעה לכפר בחשאי ושמעה על המאורעות בפונדק, מהם
היא למדה שהבן של הקפטן - שהוא הארוס של אחותה - הסתבך בצרות-צרורות; נוכח
העובדה שהחבורה עובדת בשביל לורד קור-אומת'יר, לינטרה הבינה שהמעורבות של פורי
בהברחות ומעילות נחשפה או עומדת להחשף, כולל העובדה (וכאן היא מודה בזה) - שהוא
זה שהורה לאנשים של ברוג שהיו בכפר באופן 'לא רשמי' ושתו בפונדק, לצאת מיד אחרי
החבורה שיצאה מחסות הטירה והסתובבה בבית הקברות. לינ'טרה
הניחה, שנוכח האופי 'המקסים' של הקפטן, אחותה עומדת להיות בסכנה אם פורי יאסר,
ואולי אפילו תושלך מהבית, ולכן היא שלחה מסר לאחותה כדי לפגוש אותה בבית הנטוש
שבו גדלו ובו היו נפגשות מפעם לפעם. אלא, שאחותה - במקום להכיר תודה על האזהרה -
התנפלה עליה בצעקות ועלבונות, ו"אחרי כל מה שהיה ביננו, אחרי איך שאני
גידלתי אותה כשאבא ואז אמא מתו, התייחסה אלי כמו אל כלב", ואז יצאה משם כמו
רוח סערה. החבורה
מספרת ללינטרה את מה שהדמויות גילו, על כך שהלבלר עומד להיות מוברח מכאן בכרכרה,
ומצליחות להוציא ממנה מידע לא מפתיע במיוחד - שהקפטן - בשותפות עם ברוג ועוד כמה
טיפוסים מפוקפקים, מנהל למעשה את עסקי ההברחות באיזור ("ממה חשבתם שהוא
נעשה עשיר כל-כך? מרעיית כבשים?") - וכל הסיפור עם ההסתבכות של הבן-יקר שלו
נפל עליו בעיתוי גרוע מאד: כאשר אורחים חשובים נמצאים אצלו. בהמשך, הדמויות יגלו שאותם אורחים כבר היו כאן קודם
לפני חודש, ואז הם נפגשו עם מלומד זר בשם אור'נריג, והעבירו לידיו סחורות יקרות
ערך, שמקורן ככל הנראה מעמק טולו. כעת הם חזרו שוב, כנראה עם משלוח נוסף של
סחורות - לינ'טרה משערת שהן מיועדות לקונים בחצרות הגרניט, ושהם יועברו לשם בדרך
אחרת, ולא במרכבה שפורי (ואחותה?) יצאו בה. ("להפקיד סחורה יקרה בידי המאנפף? אפשר באותה
מידה לקצר את הדרך ולהשליך אותה מצוק") הדמויות
מנסות לרקוח תוכנית להתגנב לבית של הקפטן, ובסופו של דבר החבורה מצליחה לפתות את
לינ'טרה לעבוד איתם - כלומר, לעזור להם להתגנב פנימה ולנסות לשים ידיים על
הסחורות היקרות שהקפטן מחביא היכנשהו מתחת לבית שלו, בתמורה לניקוי השם שלה אצל
הלורד וחלק שווה בשלל. כמו
כן, הדמויות מחליטות לנצל את העובדה שלינ'טרה איתם, ולנסות להעמיד פנים - אם
יתקלו בשומרים - שהחבורה פועלת בשם ראש השודדים. המרתפים של בית הקפטן בהסתמך
על המידע שהדמויות קיבלו - מלינ'טרה וממקורות אחרים, החבורה מצליחה לחמוק אל
חלקו האחורי והשמור פחות של הבית, אחרי שהדמויות מערימות על הרועה של הקפטן,
ברנש מבוגר, לא חכם במיוחד ואוהב מאד שתיה חריפה. כמו
שלינ'טרה זכרה מביקור קודם שלה במקום (אז מטעמו של ברוג), ישנה דלת מחדר הקצביה
שליד גדרות הצאן, שיורדת אל מנהרה נמוכה שעוברת מתחת לחלק מהבית, ובסופו של דבר
נכנסת מאחר אל המטבח. הדמויות
נכנסות למנהרה, ומגלות שהיא אכן מתפתלת מזרחה לעבר המטבח, והיא ארוכה וחשוכה;
ישנן שלוש דלתות שנפתחות ממנה בחלקים שונים שלה - אחת למחסן קטן וישן שאין בו
שום דבר מעניין; ושתי האחרות גדולות ונעולות במנעולים גסים. אל'מי
מנסה להתגבר על המנעול של דלת גדולה ונעולה בקיר הצפוני, אבל המנעול מתברר כקשה,
ואל'מי מפעילה "מלכודת" של רעש חזק, שמזעיק שומרים שמפטרלים במסדרון. הדמויות
נתקלות בפטרול של שני שומרים; החבורה מחסלת אותם במהירות לפני שהם מספיקים
להזעיק עזרה (הערת השה"ם: כדי למנוע תגבורת, התקלות כזו חייבת להיות
מטופלת תוך שני סיבובים, ולא קרוב מדי למקום בו יש זקיפים אחרים). לאחר
הקרב, אל'מי מצליחה לפתוח את המנעול, ולחשוף דרך לחה שיורדת כלפי מטה, אל מה
שנראה כמנהרה ישנה אליה זורמים אשפה ומים מטונפים מחלקים שונים של הבית. מאי-שם,
הרחק, עולים הדים מוזרים - לא ברור מאיזה כיוון - שנשמעים כמו יבבה רחוקה, או
אולי צעקות. החבורה
גוררת את הגופות של השומרים הקטולים ו'מזרימה' אותם אל תוך הזרם המטונף; כאשר
החבורה מתקרבת, הדמויות יכולות לראות אור מוזר מרצד על התקרה, גבוה מעליהן,
ושרשראות ישנת שתלויות ממנה בגובה; החבורה יכולה גם לראות שהטינופת זורמת אל תוך
פתח מסורג (לאחר מכן יתגלה שהסורגים נשלטים על-ידי מנגנון ישן, אבל מתוחכם,
שבנה מהנדס אנ'מירי לפני שנים, והחריטות בקיר לידו - שהתפוררו וקשה לקרוא אותן -
משמעותן היא 'סכנת מוות!'). הדמויות
מותקפות בידי ג'לים שחורים קטנים (Slimelings) שתוקפים בהפתעה מתוך המים המלוכלכים. היצורים האלו סופגים מעט
מאד נזק מכלי נשק לא קסומים (כמו אלו של אל'מי), אבל מתגלה שהם פגיעים למדי לקרח
- כך ש'מכת המטאטא' שבאמצעותה וארדו יכול לפגוע בכמה מטרות, תוך שהוא מדליק את
הלהב שלו בכפור, עושה בהם שמות למרות ההגנות ודירוג השריון הגבוה שלהם. לאחר
שהיצורים הקטנים והחומציים מחוסלים, הדמויות בודקות את המנגנון; מאחורי הסורגים,
הזרם ממשיך במורד מסדרון שהקירות שלו נראים באופן מוזר הרבה יותר נקיים, ועולה
ממנו ריח חמוץ-חריף ששונה מאד מהצחנה של הזוהמה שזולגת מהבית. מדי פעם, כאשר גוש
אשפה גדול יחסית נסחף לשם, נשמעת קול "תסססססס!!!" מוזר. הדמויות
מוותרות על הרעיון לפתוח את המנגנון ולבדוק מה יש מאחוריו, וגם על מחשבה שחלק
מהחבורה השתעשעה בה, לחבל בו כדי שמה שיש שם, אולי יזחל מאוחר יותר החוצה ויעסיק
את המשמר של הקפטן. החבורה חוזרת לדלת - למזלן של הדמויות, הן שומעות מבעוד מועד
פטרול גדול של משמר שמחפש במסדרון; כנראה, מישהו הרגיש בהעלמות של שני השומרים
שפטרלו כאן קודם. מקטעי מילים שמגיעות אל החבורה, הם לא מבינים להיכן נעלמו
השומרים הקודמים, ומישהו מעיר שגם בלי 'החרא הזה' - הקפטן במצב רוח קטלני היום,
ועדיף מאד לא להוסיף על זה. החבורה
מסתתרת מאחורי הדלת ומחכה שהיא תפתח כדי להלחם בפטרול הגדול יותר; אולם הזקיפים
רק בודקים באופן שטחי את הדלת, שעל-פניו נראית כאילו היא עדיין נעולה, וממשיכים
הלאה - כדי לחקור את הרועה הזקן ואת הקצב. החבורה
מחכה שהמשמר יתרחק, ואז הדמויות פותחות את הדלת וממהרות לעבר האחר - אל הדלת
השלישית שקבועה במסדרון. מכאן, כבר אפשר לראות שהמסדרון ממשיך הלאה לעבר כמה
מדרגות שנפתחות כנראה למטבח; אבל קולות רבים עולים משם, והחבורה מעדיפה לנסות
לפרוץ את המנעול שעל הדלת השלישית, שפונה דרומה. הפעם,
אל'מי מצליחה לטפל במנעול באורח יעיל יותר, והוא נכנע בלא הרבה רעש. החבורה
חומקת דרך הדלת, וסוגרת אותה שוב באורח שהיא תראה עדיין נעולה במבט שטחי. מכאן,
יורדת מנהרה בעיקול אל שער סורגים אחר, שמעבר לו משתרע חדר גדול, שלא היה בשימוש
מזה זמן, וכבר מרחוק, נראה כמו סוג של זירה מאולתרת - בין אם לקרבות כלבים (מה
שאולי עולה מהנהמות הרחוקות שמהדהדות מהעלטה), או למשהו גרוע יותר. כאשר
הדמויות פורצות את מנגנון הסורגים (שילוב בין הכשרון של אל'מי עם מנעולים והכוח
של וארדו שמרים את הסורג), ויכולות לבדוק את החדר מקרוב יותר, הרושם הזה אכן
מאומת. במעגל הגדול השקוע באמצע החדר,יש שרידים כלי נשק, חפצים הרוסים, וגם כמה
עצמות ישנות, חלקן בעלות צורה מטרידה ביותר. לחדר
הזירה יש שני פתחים, מוגנים גם הם בידי סורגים חזקים שקשורים במנגנון דומה לזה
שהדמויות התגברו עליו בפתח המערבי של החדר. מעבר
לסורגים בקיר הדרומי, ישנה מערה מצחינה ואפלה שיורדת במתינות למטה, ומתוכה עולות
נהמות מפחידות; מעבר לסורגים בקיר הצפוני,לעומת זאת, דרך מרוצפת בגסות עולה בחצי
עיקול, וקולות רחוקים של אנשים וכלבים עולים אי-שם מתוכה, לא קרובים מאד; ולפחות
פעם אחת, עולה הד מקפיא דם של יללה מלאת כאב ושנאה, לא ברור מהיכן, ומאפיל על
יתר הקולות. הדמויות
שמות לב גם לתקרה: בשני חלקים של התקרה יש גלגלי שיניים גדולים שמחוברים
לשרשראות, חלקן נכנסות לקירות וחלקן יורדות כמעט עד לגובה הזירה; ביניהם, משהו
מוזר בתקרה, כאיל כל המרכז שלה עשוי מלוח עץ גדול אחד, שכפי שהדמויות חושדות
(ובצדק!) גלגלי השיניים יכולים להזיז אותו. הערת השה"ם: החבורה מגלה במאוחר, או לפחות
מקבלת רמז מה היה גורלה אם הדמויות היו דופקות על השער הראשי ודורשות ראיון עם
הקפטן. למעשה, הן היו מובלות לאמצע חדר 'קבלת הפנים', ובאמצע ה'ראיון' (אחרי
הכל, החבורה - גם אם שומרים של הלורד - נכנסה לבד, ואין אף אחד שיכול להעיד על
כך שהדמויות נכנסו לכאן), הוא היה מושך בידית ופוער את הרצפה מתחת לרגלי החבורה. במצב הזה, הדמויות - אחרי נזק נפילה כבד, היו צריכות
להגן על עצמם מפני כלבי תקיפה שהיו מוכנסים מבעד לשערים שהמנגנון היה מרים בזה
אחר זה, ובסופו של דבר, כנגד כלב צל עתיק ששוכן במערה הדרומית, כאשר השומרים
יורים בהם חיצים מלמעלה. במצב
הנוכחי, בו הקפטן אינו יודע שהדמויות בזירה, החדר שקט מלבד ההדים המטרידים,
התקרה סגורה והשערים מורדים ונעולים. החבורה
מחליטה לוותר על חקירה לפשר הנהמות במערה שמדרום לחדר, ובמקום זאת אל'מי 'מטפלת'
במנגנון של הדלת הדרומית, החבורה מרימה את הסורגים וחומקת במעלה המסדרון,
כשהדמויות משתמשות בצורה המעוקלת של כדי להסתתר מהשומרים שנמצאים בהמשך שלו,
ולנסות לצותת. תגלית מבעיתה וקרבות סופיים בהמשך
המסדרון, ישנן שתי דלתות נעולות; אחת מהן קטנה וסגורה; ואחת דלת סורגים כבדה
שמוליכה לתא שצחנה נוראה עולה ממנו. כוח המשמר שמאחוריו כולל ארבעה אנשים (מפקד,
שני שומרים עם נשקי מוט, וכלבן עם קשת) ושני כלבי תקיפה. כבר
בשלב מוקדם, הדמויות שמות לב שלמרות שהכלבים הם מגודלים ובלא ספק אומנו לתקוף
ולהרוג אנשים, החיות מפוחדות מאד, מיבבות ואוזניהן שמוטות לאחור. אל'מי
מתגנבת קדימה כדי להציץ מקרוב, ומבחינה שבתא המסורג שפוף מישהו.. שנראה מפחיד
במצב רע; והוא ללא ספק המקור ליבבות הנוראיות; ונדמה שהוא שורט את הקיר באצבעות
מאורכות ונוקשות. השומרים
במצב רוח רע; מפללים שהמשמרת תגמר, ומפחדים מה'דבר' שבתוך התא, שחלקם תוהים מדוע
הקפטן לא הורה לגמור אותו, ולו מתוך רחמים. מעבר
לשומרים, המסדרון ממשיך להתעקל ואור יום אדמדם של שעת אחר-צהריים זוהר על הקירות
שלו, במקום בו הוא מתחבר כנראה להיכנשהו בצד החצר הגדולה של הטירה. החבורה
מנצלת רגע של הסחת דעת, כאשר היצור מתוך התא מפליט עוד יללה מצמיתה וגורם
לשומרים לפנות לעברו, כדי להתקיף את כוח המשמר בהפתעה. המזל
משחק לחבורה - בסיבוב ההפתעה המוחלטת, הדמויות (שמתוגברות כעת בחיצים של
לינ'טרה) מצליחות להרוג את הכלבן, לפני שיספיק לצעוד לאחור ולהפעיל את הקשת שלו,
או להפעיל התקפות מיוחדות דרך הכלבים. ברגע שהכלבן נופל, שני הכלבים מיבבים
ונמלטים כל עוד נפשם בם מהקרב. הדמויות
נאבקות במפקד הכוח ובשני השומרים הנותרים; החבורה סופגת כמה פגיעות, אבל הדמויות
מצליחות להפיל את מפקד הכוח כשהוא חסר הכרה, ולהרוג אחד משני השומרים, אבל אז
הצעקות והרעש (החבורה שוב צועקת את שמו של ברוג, כדי להגביר את הרושם שראש
השודדים מאחורי ההתקפה), מגיעה תגבורת של ארבעה שומרים נוספים. אחד
מהשומרים מנסה וכמעט מצליח לפרוץ דרך ולמוטט את פאג שנמצא מאחור בהסתערות עם נשק
המוט שלו, אבל הנסיון עולה לו בהתקפות הזדמנות מצד וארדו ואל'מי, שפוגעות בו קשה
והופכות אותו מטרה קלה לקסם של פאג ולשדון הפטרייתי שפאג זימן; וארדו נפגע פגיעה
לא נעימה, אבל מצליח להחזיק מעמד - ובסופו של דבר, השומרים מתמוטטים וברובם
נהרגים; והאחרון נענה - גם אם בתיעוב ובקללות גסות - לקריאה של הדמויות להכנע
בתמורה לכך כי יושאר בחיים. במהלך
הקרב, היצור מהתא מילל בשנאה, ושולח ידיים שקווצות שיער לא טבעיות החלו לגדול
עליהן, שמסתיימות באצבעות שהתארכו והפכו לטופרים למחצה, כדי לטלטל את הדלת - אבל
היא מחזיקה מעמד לעת-עתה. הדמויות רואות עיניים בוערות ושיניים זבות ריר. המראה
הזה, ביחד עם חקירה מהירה של השומר שנכנע, מאמתים את החשד של הדמויות שהיצור בתא
הוא - או ליתר דיוק היה - זאנזיג; הוא הגיע לבית המבוצר ביחד עם פורי ונשלח לחדר
הזה כדי לשכב עד שיגיע מרפא לטפל בו; אבל במהלך השעות, הוא הפך מטורף וחייתי
יותר ויותר; וכעת שום מרפא לא יוכל או יעיז להכנס לשם. החבורה
'משאילה' מפתח שנמצא על מפקד כוח המשמר המעולף, פותחת את הדלת השניה כדי לדחוף לשם
את הגופות ואת השבוי - ומגלות שם אוצר קטן ורב-ערך של סחורות מוברחות, רובן
נראות במובהק ככאלו שהובאו מעמק טולו. בין
היתר, החבורה מגלה עשרה בקבוקים מעוטרים, מלאים בשיכר עיזים לבן משובח מטולו;
ארבעה גלילי צמר מעולה וצבוע היטב בדוגמאות מסורתיות; קופסית קטנה ונעולה היטב (הערת
השה"ם: מאוחר יותר, כאשר החבורה תפתח אותה, יתגלה שיש בה אוסף של אבני חן
פשוטות, אבל נאות מאד: ארבעה בורניטים חומים פשוטים, וארבע אבני פרופ סגולות,
בשווי שנע בין 18 ל-36 באן כל אחת). אבל
מעבר לכל הטובין האלו - ישנו חפץ אחד בעל צורה מוזרה ומטרידה בהרבה: פסלון (idol) ממתכת מוזרה וקרה, שנראית כמו משהו בין פלדה לניקל, בצורת
טורסו וראש של זאב מילל ופוער לוע. הוא קר למגע, וכבר מבחינה ראשונה, פאג מסוגל
להבחין שהוא מלא בקסם אפל מאד, וחרוט ברונות זעירות מהסוגים הגרועים ביותר. ובאותו
רגע, הדלת נפרצת מאחורי החבורה, והדמויות מותקפות בהפתעה בידי זאנזיג המעוות,
שכעת ברור שהוא בדרכו להפוך לסוג של אדם למחצה וזאב למחצה - כולל לוע מבעית וזב
ריר, טפרים עצומים ופרווה חומה-שחורה. אם
כי, מזלן של הדמויות שיחק להן שוב - מפס האור האדום שמבליח על קירות המסדרון
מאחורי היצור - עולה שהשמש עוד לא שקעה, קרי, היצור עוד לא הגיע לשיא הכוחות
שלו. הערת השה"ם: כאשר השמש היתה שוקעת,
זאנזיג היה מגיע לשיא הכוחות שלו, מה שהיה לא רק מעלה את הנק"פ שלו עוד
יותר, אלא גם הופך אותו לחסין כמעט לגמרי לכלי נשק לא קסומים, ובעל עמידות חזקה לקסמים
מרוב היסודות - למעט אש והתקפות מבוססות על אור. במצב כזה, אם הדמויות לא היו באיזור,
כנראה שהיצור היה טובח את כל או רוב באי הבית, מאחר ולשומרים של הקפטן אין שום
נשק שיכול לפגוע בו באופן ממשי - בעיקר גם נוכח ההתחדשות המהירה שלו. ההתקפה
הרצחנית של היצור הזאבי מואטת לרגע, כאשר הטבעת של אל'מי מתבהקת בכיסה באור לבן,
שמאיר היטב את סמל הצלב הלבן-שחור שעליה, עם הנשר במרכז. לדמויות
יש רגע להחליט מה לעשות עם הטבעת - כאשר כפי שיתגלה מיד לאחר, לא בהפעה גמורה,
מי שיענוד אותה זוכה לבונוסים כנגד היצור; והנשק שלו נחשב לצורך הקרב כקסום ובעל
כוחות אור שמקנים בונוס 2+ לפגיעה ו-125% לנזק כנגד היצור (אם הקרב היה בחושך,
גם הנזק הנוסף של הטבעת ליצור היה עולה עוד יותר, ומסוגל גם ליצור נזק מתמשך של
בערה קדושה על כל פגיעה של הנשק של עונד הטבעת). אל'מי
מחליקה את הטבעת על אצבעה; ולרגע היא שוב שומעת את הלחישות של החיילים המתים
מהחזיון ליד המזבח, ולהרף רגע רואה את צל פניו המתות של הגנרל שגרונו שוסף. מתפתח
קרב קטלני, שבו היצור ממקד את רוב ההתקפות שלו באל'מי, שנפגעת פעמיים מהטופרים,
אבל למזלה לא מ התקפתה נשיכה; החבורה משיבה בהתקפות שפוצעות את היצור במהירות,
כאשר החרבות של אל'מי בוהקות בלבן, שגורם ליצור לצרוח מכאב. למזלה של החבורה,
השדון הפטרייתי של פאג פוגע בזאנזיג בפגיעה קריטית, שמעבירה לו מחלה פטרייתית
שמקנה לו עונשין 1- לגלגולים, וחשוב יותר - משתקת את ההתחדשות הטבעית המהירה שלו. כאשר
זאנזיג נפגע קשה, הוא משחרר התקפה מיוחדת בדמות יללה ונשיפה של אד מחליא, שפוגע
באופן ניכר בכל החבורה, וגם מאלץ את כל הדמויות לגלגל נגד כוח רצון, או להיות
מושפעים מפחד קסום שהיה גורם לקורבנות שלו להתרוצץ בלא מטרה למשך כמה סיבובין;
למזלה של החבורה, כל דמויות השחקן וגם לינ'טרה מצליחים בגלגול ההצלה, ואיש לא
מושפע מהפחד. זמן
קצר לאחר מכן, ההתקפות של החבורה, שבראשן ההתקפות של הלהבים הבוהקים בלבן של
אל'מי והקסמים של פאג, מכריעות את היצור הזאבי, והוא קורס על הרצפה ומתחיל
להתפצפץ, להתכווץ ולהתאיין במהירות. סיום הטבעת
של אל'מי כבה, והופכת קרה ונטולת כוח - כאילו מיצתה את העוצמה שלה; גם הפסלון של
הזאב מרגיש חסר כוח, סדוק בכמה מקומות ומחוספס, בלא הקור הבלתי טבעי שלו, כאילו
גם הכוח שלו אזל. מה שמתברר, או לפחות כך מניחה החבורה, שהפסלון
בכלל לא היה מיועד לזאנזיג, אלא עמדו להבריח אותו ביחד עם יתר הסחורה - כנראה
למישהו בחצרות הגרניט. אולם כאשר לחדר הסמוך הושלך זאנזיג - פצוע וחולה ומטורף
למחצה, הכוח האפל של הפסלון 'התלבש' על הקורבן הזמין, והחל משפיע עליו במהירות. החצר
מעל הדמויות כבר מלאה צרחות וצעקות של משרתים ושומרים. החבורה
אוספת את האוצר המוברח, ונמלטת בחזרה כלפי מטה, לעבר הזירה והמנהרות שמעבר
לה,במטרה להמלט דרך הדלת האחורית בחסות המהומה, ובתקווה שהתרגיל של הדמויות,
להפיל את ההתקפה על ברוג, יצליח. כעת,
הדמויות מתכננות לעקוף את הבית ולהגיע למעבר ההררי לפני המרכבה של פורי וארוסתו,
במטרה לשים להם מארב וללכוד סוף-סוף את 'המאנפף'; ממה שהדמויות ראו עד כה, שאושש
גם בידי מה שלינ'טרה סיפרה לחבורה - המאנפף הוא פחדן רכרוכי ממש כמו שהוא בריון,
וכנראה לא יהיה קשה במיוחד לגרום לו 'לזמר', ברגע שיפול בשבי. |
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.