מאחורי מסכה
פרק 1: המלצה צוננת
חלק ב'
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
|
מערות הקרח הנוצץ שמתחת למעבר ההרים פתיחה: התקפת החרקים הזוהרים החרקים
המעופפים מתקיפים במלוא העוצמה, וכופים על החבורה קרב קשה; לאותם ספק-דבורים
וספק-זבובים זוהרים בכחול אין יכולות מיוחדות, מלבד שימוש במהירות שלהם להתקפת
עיטה בתחילת הקרב, אבל המהירות שלהם הופכת אותם למטרות קשות לפגיעה, מה גם שהם
מסוגלים לעקוף בקלות את הדמויות המוגנות יותר ולהגיע אל הקוסם שמנסה לתפוס מחסה
מאחוריהם. הקרב
ארוך ומתיש מאד; ובמהלכו פאג סופג (שוב!) פגיעה שגורמת לו לאבד את ההכרה למשך
כמה דקות. ובעוד גל החרקים הראשון שהגיע מצפון סופג אבדות, התוקפים מתוגברים
בידי שלושה מעופפים נוספים שמגיעים מדרום; רק לאחר סיבובים ארוכים של חילופי
מהולמות והתגוננות נואשת, נקטלים מספיק מהיצורים כדי שהנותרים ימלטו בחזרה אל
תוך העלטה הקפואה. וארדו,
שמנסה להפיק מהיצורים רכיבים מועילים, מגלה שהמלאה קשה בהרבה מאשר פשיטת עור או מעטה
קשקשים של חיות שהוא מכיר, ורוב החרקים המתים מתפרקים לחלקים חסרי ערך; רק מאחד
מהם, הוא מצליח להפיק קורט של אבקה כחולה זוהרת. אגב
כך, הוא שואל אל אל'מי מהיכן היא הגיעה, ואל'מי עונה לו שקרתה לה "תקלה
מצערת" (misfortune) בדרכה למצוא לעצמה מורה לציור. וארדו עונה, שגם לפאג ביש המזל
כאן קרתה "תקלה מצערת" בחיפושיו אחרי מפקד - וכאשר אל'מי שואלת איזו
תקלה, וארדו מגחך ומצביע על עצמו. (לאחר
מכן, מפעם לפעם וארדו יכנה את אל'מי "misfortune"). חיפוש בצד הצפוני של המערה לאחר
שהחרקים הזוהרים (או "דבובים") מובסים, ופאג מתאושש וקם עייף וחבוט על
רגליו, החבורה יכולה לנסות להביט אל תוך המפלס החדש והלא מוכר של המנהרות. הדמויות
מוצאות את עצמן בקצה המערבי של מה שנראה כמו מנהרה עצומה עם קירות קפואים שעיתים
נוגהים פה ושם באור עמום בגוון בדולח כהה, ושורשים עתיקים משתרגים בהם פה ושם;
ירכתי המערה, לכיוון דרום וצפון, הם מוגבהים ואבניים יותר; ואילו מזרחה, לעבר
מרכז המערה, הקרקע חלקה, זוהרת פה ושם ונראית נוחה בהרבה להליכה... עד שאל'מי
(שרק כמה שבועות קודם לכן כמעט וקיפחה את חייה כאשר עקבה אחרי אחותה לאורך אפיק
נהר קפוא) מגלה שמדובר בשדה קרח מסוכן, שחלקים ממנו שבירים ומסוכנים. החבורה
מחטטת בגופות של השודדים המתים שזרועים פה ושם, ומוצאת עליהם מעט מטבעות;
הדמויות דנות במהירות מה לעשות, והאם לסגת בחזרה לטירה, או לחקור את המערה -
ובסופו של דבר מחליטות לחקור. הנער
פראן נעלם, ולפי כל הסימנים נמלט כאשר החבורה הותקפה בידי המעופפים הזוהרים.
אל'מי מספרת עליו לוארדו ופאג, שמזהים מיד שזה הנער הנווד שהאחייין של הלורד
'פקד' עליהם למצוא. החבורה מקווה שהוא נמלט למקום מבטחים כדי להזעיק עזרה. החבורה
מתקדמת לאורך השוליים האבניים של המערה, לכיוון צפון, במקום בו מתנשא עמוד קרח
עצום ויוצר מעבר צר בינו לבין הדופן הצפונית של המערה. פאג שם לב לחריטות
המוזרות על העמוד ומפעיל את כשרונות הידע שלו כדי לנסות לפענח חלקים מהן. ממה
שהוא מצליח להבין (וזה לא קל בכלל, כי החריטות ישנות, דהויות ומאד קשות לפענוח)
- יש שם השבעות עתיקות ואפלות, שחלקן נראות כמו חיקוי מרושע ולעגני לאלמנטים או
מסורות של מסדר הקאראנ'סירי. כאשר
החבורה מתקדמת מעבר לעמוד, היא מוצאת את עצמה בחלק של המנהרה שלאורך הקיר שלו
צמחי כפור שמנוניים; כאשר צחנה עזה של רקבון עולה מהאפלה בהמשך המרוחק של החדר;
מדרום, החדר צופה מגבוה על שדה הקרח החלקלק של מרכז המערה. הדמויות שוקלות לנסות
לבחון את שדה הקרח מהעמדה החדשה הזו, אבל מותקפות שוב בידי להקה של
"דבובים" זוהרים בכחול. נפתח
קרב, כאשר מהאפלה המצחינה עולה קול - ספק שאגה וספק יבבה מגעילה; ולאחר כמה
סיבובים שבהם הדמויות נלחמות בחרקים, דמות מגעילה מופיעה מתוך האפלה - וגורמת
לאל'מי להפליט צרחת אימה. היצור
הרקוב דומה מאד למה שאל'מי ראתה קפוא בקרח - רק שהפרט הזה חופשי לגמרי, ונע
במהירות; כולו גופה רקובה למחצה, אפורה ומוכת כפור, שהחל להפשיר בטיפות עכורות
שזולגות על כלוב הצלעות החשוף למחצה שלו; אצבעות שהתארכו לטפרים ושיניים איומות. מתחולל
קרב בין הצדדים; שבו היצור מצליח להנחית פגיעה כואבת או שתיים עם הטפרים
המושחזים והנגועים שלו (הגם שהוא לא מצליח לנגע ממש אף אחת מהדמויות), וגם לנשוף
על החבורה ענן של צחנת מוות מעובה - אבל בסופו של דבר, וארדו מזנק עליו כשהוא
מפעיל את 'להבת הכפור' של הקאראנסיר, קורא בשם של כל מה שהוא יכול - והמזל אכן
משחק לו, ומאפשר לו להנחית מהלומה כזו שחותכת את היצור לשניים. החלקים
של היצור מפרכסים ומנסים להמשיך להתקיף, אבל מתפוקקים ומוכרעים במהירות. הערת השה"ם: וארדו השתמש בתמרון
שיסוף פראי שמקנה 150% לנזק של מכת החרב, ביחד עם להבת כפור שמוסיפה 2-7 נקודות
נזק, גלגל 20 טבעי, ולאחריו תוצאה של פגיעה קריטית מהסוג החזק ביותר - נזק
מקסימלי כפול. התוצאה היתה מכה של למעלה מ-60 נקודות נזק בבת-אחת. וארדו
פעור-פה, המום מההצלחה של עצמו, עד שהוא בקושי מגיב לעקיצה של פאג, שמנסה
להתלוצץ ולנכס את ההצלחה לכך ש"אל תשכח מי ריכך את היצור בשבילך". החבורה
מתלבטת, אבל מאחר והצחנה נחלשת, הם בוחנים את המקום ממנו בקע היצור; מעין חדרון צדדי
שהוא מבוי סתום, עם כד מוזר מלא בחריטות אפלות, דומות למה שפאג גילה על העמוד.
וארדו מוצא את עצמו מתעניין מאד, אולי יותר מהרצוי, בגרסאות האפלות האלו של
המסדר שלו. הדמויות
מוצאות גם אבן אפורה (אומתיט) יקרה, ומגפי עור משובחים שכעת זקוקים לתיקון
מסיבי, אבל הם בלא ספק היו עם קסם חלש במקור. וארדו
מהרהר בקול שהוא יכול לנסות את הכשרון שלו עצמו בעבודת עור, אם וכאשר הם יחזרו
לטירה והוא יוכל לרכוש לעצמו חומרים מתאימים. הערת השה"ם: במקור המגפיים האלו
נתנו 1+ לגלגולי איזון (למשל, מעבר על קרח חלקלק ועוד) ו-3+ לנק"פ מקסימלי.
בין
לבין, לאל'מי נמאס מהדרך בה וארדו מסביר לה דברים, כשהוא מזכיר (גם אם באורח
מבודח) את העובדה שהוא מפקד, והיא מרימה את האף ומטיחה בו "בטח שאני יודעת,
אמא שלי היא מפקדת חשובה בלגיון האנ'מירי השלישי". מחלופי
הדברים האלו, וארדו מגלה או מבין במאוחר שאל'מי (או בשמה המלא, אל'מירליר
ואר-אלקור'טיר) היא לא רק וארת'ארית (למעשה, וארת'ארו-אנ'מירית) ממעמד גבוה, אלא
גם אחת מבנותיו של לורד מצפון יער וארת'ארון. הדבר
גורר חילופי דברים משעשעים ביניהם, כאשר מסתבר שהוארת'ארין של אל'מי היא חלקית
ובהגיה אנ'מירית מאד, כמו רבים מהאצולה, שמחשיבים וארת'ארין כשפה של איכרים
ואנשים ממעמד נמוך; ולא בכדי אנ'מי מפטירה - בשחצנות אופיינית למדי - שחלק גדול
מהוארת'ארין שלה היא למדה כש"יצא לה להסתובב בשוק". החלק המזרחי של המערה, והקרב מול האנושואידים
המנוצים לאחר
כל זאת, החבורה יכולה לחזור ולבחון את שדה הקרח מצפון. כעת,
הדמויות מצליחות לראות במעורפל את החלק המזרחי המרוחק שמעבר לשדה הקרח. שם,
הקרח מפנה מקום לגדה מוגבהת עם ערמות אבני מפולת ונטיפי קרח בתקרה, שמעבר להם
נישא קיר קרח חלק כמעט לגמרי עם מה שנראה כמו פתח גדול באמצע. אלא, שעל הגדה
ההיא מהלכים יצורים מוזרים, מעין אנושואידים לא תבוניים במיוחד, מגודלים מעט
יותר מאדם, עם גוף גוץ מלא נוצות אפורות מטונפות ופנים עם מקור עצם ענקי. היצורים
נראים זועמים מאד, משוטטים בחוסר מטרה, לעיתים הולכים ביחד, לעיתים נפרדים,
שוהים לרגע על הגדה ואז נעלמים צפונה או דרומה, וחוזר חלילה. פאג
מצליח לנצל הזדמנות שבו אחד היצורים נמצא לבד על הגדה, ומטיל בו חזיז אש; היצור
מסתער מיד בלי תוכנית או שהות לקרוא לאחרים - ולמרות המראה הגוץ והגדול שלו, הוא
יודע יפה היכן או איך להלך על הקרח. עם
זאת, החבורה מנצלת את היתרון שלה עד הסוף; וארדו וא'למי עוברים להשתמש ברובי
הקשת הקלים שלהם, כאשר פאג יורה לחשים ומשלח את השדון הפטרייתי שלו לתחתית הגדה
כדי לעכב את היצור - וזה נקטל בלא שהוא מצליח לפגוע בחבורה. לאחר
מכן, הדמויות מנסות להתמודד עם שני היצורים האחרים באותה דרך; הפעם, וארדו
וא'למי משלבים (באורח מוצלח רק למחצה) את כשרון בניית המלכודות של שניהם,
ויוצרים מנגנון פשוט שמנצל סלע רופף וכבד שאמור להתגלגל על היצורים כאשר יגיעו
לקצה משטח הקרח. פאג
מנסה לירות חזיז אש שיפגע בנטיף מעל היצורים, אבל נכשל ובמקום זאת פוגע באחד
מהם; האנושואידים המנוצים שואגים או צונפים בחימה ומסתערים לאורך הקרח; הפעם
הקרב קשה מעט יותר - בעיקר נוכח העובדה שהחבורה מגלה, שכאשר היצורים מגיעים
לנק"פ האחרונות שלהם, הם נאחזים בשכרון קרב שגורם להם להתקיף מהר וחזק
יותר. ובכל-זאת,
החבורה מנצחת, בין היתר בזכות המלכודת שהזיקה לשני היצורים ממש כאשר הם סגרו
לקרב פנים אל פנים, וגם גלגלה אחד מהם לאחור וגרמה לו לאבד שני סיבובים בעודו
נאבק עם סדק בקרח. לאחר
הנצחון הזה, הדמויות עוברות בזהירות את הקרח החלקלק במקום בו הדרך קצרה יחסית,
והחבורה ראתה את היצורים משתמשים בנתיב הזה. החבורה
עולה על הגדה המזרחית שמעבר לשדה הקרח, ומתקדמת בזהירות לעבר הפתח בקיר הקרח
הגבוה והלא טבעי לגמרי שמעבר לה. החבורה
מוצאת את עצמה במסדרון של קירות קפואים שנראה במובהק מסותת ורחוק בצורה ממערה -
על הרצפה יש סימנים לאריחים ישרים שקפאו, והתקרה קשתית וגבוהה ובלא נטיפים. ממש
מול הדמויות, במזרח, מדרגות עולות לדלת קפואה כפולה; ואילו צפונה ודרומה,
המסדרון חומק לתוך החשיכה, שמופרת מדי פעם בנוגה כחלחל מאחד הקירות. ברגע
שהדמויות נכנסות, ועוד לפני שהן מספיקות להתייעץ מה לעשות, נשמעות צווחות
יבבניות (אבל בקול שהוא במפורש אנושי) לעזרה: "ברוג,
זה אתה? הצילו! הצילו! בוא ותציל אותי... הרגל... הרגל!" הדמויות
לא מתמלאות חמלה מרובה מדי, בעיקר נוכח ההבנה שמי שצווח שם הוא כנראה מי ששכר את
הכנופיה של השודדים; אל'מי מתחילה לספר לשני האחרים את מה שהיא יודעת, על צמד
הנוכלים שמתחזים לבני אצולה, שהיא חושדת שעומדים מאחורי המזימה. אולם,
לפני שהדמויות מצליחות להחליט מה לעשות, נשמעת שאגה זועמת, וצמד נוסף של אותם
אנושואידים מנוצים מסתער בחמת זעם. הפעם לדמויות אין יתרון של מיקום וסיבובי ירי
חופשיים, והקרב קשה יותר. אל'מי מוכרעת במהלכו ומאבדת את ההכרה; כמו כן, השדון
של פאג נהרג, מה שגורם לפאג להתשה מוגברת. לאחר
שהיצורים מוכרעים, איכשהו, ואל'מי קמה מחדש על רגליה, מותשת מאד (למעשה, כל
הדמויות הגיעו או נמצאים על סף דרגה שניה של התשה), החבורה גוררת את עצמה
לדרום המסדרון, משם עולות הצווחות לעזרה. הברנש
הפצוע בחדר הקטן בדרום, אכן נלכד בגלל מפולת קרח שלכדה את הרגליים שלו; הוא
טיפוס מפוקפק, לבוש בשרידים של גלימה מהודרת. כאשר הוא מבין, במאוחר, שהמחלצים
שלו אינם השודדים ששכר, הוא מנסה לשנות מיד את הגישה, ומתחיל לספר שהוא הרפתקן
בן-אצולה שנושל מרכושו בידי אנשים רעים בנסיכות האפורה, והוא היה במשימה של כבוד
למצוא חפץ מקודש עבור דודן רחוק. אלא,
שלצערו הרב של "אחיו הצעיר של הדוכס מיל'דירלן", החבורה כבר יודעת
עליו ועל השותף שלו יותר מכפי שהוא היה רוצה, והטיפול שהוא מקבל אינו עדין
במיוחד. וארדו שולף אותו מתוך הקרח, והחבורה חוקרת אותו - אגב איומים להשאיר
אותו בשלג או לקטוף ממנו כמה חלקי גוף, גמול על שימוש בבריונים ושודדים, ושאר
רשימת הפשעים שלו. הנוכל
נשבר ומתחיל ליבב, כשהוא מספר משהו אמיתי יותר, שהוא והשותף שלו שכרו אנשים
חמושים (לטענתם הם לא ניסו לנתק את הטירה, רק לוודא שאנשי הלורד לא ירדו עליהם
מאחורה), כדי לחפש אוצר שמופיע במפה שהם חילקו ביניהם. החבורה
'מנערת' את הנוכל, ולמרות יבבותיו, נוטלת ממנו את כל מה שהם מוצאים עליו, מלבד
כלי הנשק העלוב והזול שלו - שקיק קטן של מטבעות כסף; בקבוק שיכר תפוחים משובח;
תליון עם אבן זולה שעוצב כזיוף זול למדי של תליוני אצולה יקרים ומכובדים מהסוג
שנפוץ בנסיכות אורמ'תריל, שיקוי מרפא חזק, וחלק של מפה. החלק
הזה קרוע בשני מקומות, וחסר חלקים מעניינים של כתב מורכב וצפוף, אבל די בהצצה בה
בכדי לגלות שהרישום שם דומה למערה שהדמויות חצו, כאשר יש סימן גדול של X במה שאמור להיות החדר מאחורי הדלת הכפולה. הנוכל המיבב קורא
לחדר הזה 'חדר המזבח', ואומר ששם הוא ראה בפעם האחרונה את השותף שלו, לפני
שהמפלצות הסתערו עליהם מכל עבר. הדמויות
כופתות את 'אחיו הצעיר של הדוכס', ומבשרות לו שהם מתכוונות לקחת אותו איתם - בפה
חסום אם הוא ימשיך ליבב ולקשקש: ללורד ראל'היר יש בוודאי תא כלא שמתאים לנוכל
וטינופת מהסוג שלו. חדר המזבח הקרב הסופי החדר
מעבר לדלת הכפולה קר באורח לא טבעי; הוא חדר מרובע כמעט ריק עם קירות קפואים
גבוהים, שבמרכזו מזבח מפחיד מכוסה קרח. החלק העליון של המזבח עדיין מעלה עשן,
כאילו מישהו התעסק איתו לא מזמן. מסביב
למזבח יש ערמות של טינופת מכוסה בשלג, ויש גם ערמות שלג לצד הקירות. הדמויות
- מותשות וחלשות - מחליטות "רק לבדוק מרחוק" את החדר; פאג מזהה שאחת
מערמות השלג שזרוקות ליד המזבח הוא למעשה גופה טריה למדי של בן-אדם - אולי הנוכל
השני ("אחיינו של הנסיך העליון של אורמ'תריל"). הוא מבקש מוארדו לירות
חץ מרחוק, כדי לבדוק אם הפגר מסוגל לזוז באורח לא טבעי. וארדו
יורה, הפגר נפגע קלות, אבל נשאר דומם לגמרי. ובאותה
רגע, משהו בלתי נראה תוקף את אל'מי; היא שומעת לחישות מוזרות, וחשה דחף בלתי
נשלט לשלוף את הטבעת המוזרה שקנתה במשיכה - שצורתה צורת צלב שחור על רקע לבן, עם
אבן אפורה מגולפת כמעין ציפור במרכז. אל'מי לא מצליחה לעמוד בפיתוי שמוחץ את כוח
הרצון שלה; וכלפי חוץ, היא רועדת כולה, בוהה בדברים שהאחרים לא מצליחים לראות. ובאותו
רגע, עולה שאגה מהדהדת; אנושואיד מנוצה מופיע מהצללים ותוקף את החבורה. בניגוד
לאחרים, הנוצות שלו לא אפורות-מהוהות, אלא ססגוניות יותר, בגוונים של לבן, כחול
ואפור; על ראשו קרניים זוהרות בכחול-בדולח, וכל-כולו מתיז ניצוצות
אדומים-ורדרדים של אנרגיית קסם לא יציבה. וארדו
ופאג נערכים לקרב נואש; בעוד אל'מי עדיין נאבקת בצללים. אל'מי
רואה את עצמה מרחפת בחשיכה גמורה, בתוך שלג אינסופי,מול מדרונות הרי-קרח עצומים;
והיא מוקפת מכל הכיוונים בחיילים... חיילים וארת'ארים מתים; רובם גברים, אבל כמה
מהן נשים. הם מתקרבים אליה, מנסים לדבר, אבל שום קול לא יוצא מהשפתיים המוכחלות
שלהם. אל'מי
נאבקת להשתחרר, ומצליחה לראות את הגנרל שלהם; עם מדים ופרווה מפוארת בנוסח שער
חורף, על חזהו המגואל בדם סמל שדומה מאד לסמל על טבעת הצלב השחור שלה; וגרונו
משוסף בפראות. מתים; כולם מתים. ואז
אל'מי משתחררת ומצליחה לחזור ולראות במעורפל את חדר ואת הקרב הנואש. פאג
מתחיל את הקרב בהתקפה מוצלחת של חזיז אש, שמסב ליצור נזק ומתחיל לחרוך אותו במעט
נזק בערה מתמשך; וארדו מסתער על היצור במרכז החדר, בין היתר כדי למנוע ממנו
להתקרב לקוסם, פוגע בו עם החרב וסופג התקפת לחש שמזעזעת אותו, ומלבד הנזק של
אנרגיית הקסם, גורמת לוארדו לזהור באדום-ורוד מוזר ומסוכן למראה. אל'מי,
שמתעוררת מחזיון האימים ומתחילה לקלוט את הקרב, בוחרת בחטף שלא להסתער כרגע לעבר
מרכז החדר, ובמקום זאת לירות ברובה הקשת שלה - החלטה שמצילה אותה, משום שברגע
הבא מסביב לוארדו מתפוצץ קסם קטלני, שמעיף באוויר את שרידי הגופה וכל מה שהיה
ליד המזבח, וחורך אותם באופן אז - מה שמזכיר מאד את הפצעים שהחבורה ראתה אצל
רבים מהשודדים המתים. לאחר
הפיצוץ, אל'מי מסתערת לעבר המזבח לעזרתו של וארדו, בעוד פאג, שגם חזיז האש וגם
חזיז הברק שלו נכנסו להשהיה, מוצא את עצמו למשך כמה סיבובים בלא יכולת ממשית
להתערב, מה גם שהשדון שלו נהרג, ויעברו שעות ארוכות לפני שהוא יוכל לאלץ אותו
להתגבש שוב. מתחולל
קרב עז, מהיר וברוטאלי; היצור נפגע כמה וכמה פעמים ונכנס לשכרון קרב קטלני;
וארדו סופג מכה קטלנית, שמפילה אותו מדמם לרצפה, בעוצמה שהיתה הורגת מיד כל דמות
שאינה נהנית מבונוס כוח החיים של קאראנ'סיר (או לוחם). הערת השה"ם: דמות בלא בונוס של 'כח
חיים' (בין אם מהמקצוע או מחפץ קסום) נהרגת כשהיא סופגת 10 נקודות נזק ומעלה מעל
סך נקודות הפגיעה שלה. וארדו אכן ספג 10 בדיוק מעל נקודות הפגיעה שלו, אבל
קאראנ'סירים מקבלים 4+ לכח חיים כחלק מיכולות המקצוע, ולכן צריכים 14 מעל סך
נקודות הפגיעה כדי לההרג. לאל'מי (סייפת) או פאג (קוסם), לעומת זאת, אין בונוס
כזה. אל'מי
מתמודדת באחד על אחד עם היצור, שמצליח לפצוע גם אותה; אבל שילוב בין מכה מוצלחת,
לחזיז האש של פאג שההשהיה שלו נגמרה סוף-סוף, מכריע את הקרב והיצור מתמוטט. הדמויות
מאזנות את וארדו המדמם, ששקוע עדיין בעלפון עמוק, ומחטטות בחדר. מבדיקה,
נראה שהנוכל עמד מאחורי המזבח וניסה להקריא או להטיל השבעת קסמים ארוכה ומסובכת,
שהתבררה אכן כמסובך או בכמה וכמה דרגות מעל לכוחו - וככל הנראה, אז הוא ואנשיו
הותקפו בידי היצורים המנוצים הזועמים שבקעו ממעברים צדדים בקרח, מהיכנשהו - אולי
בתוספת של פיצוץ כפור או השפעה קטלנית אחרת שהלחש (או המזבח) שחרר כאשר הוא
נכשל. מלבד
הקרניים רבות-הערך של היצור, שנראות אכן כאילו יש בהם עורקי בדולח או חומר דומה,
החבורה מוצאת שק נוסף של מטבעות כסף על הגופה של "הנסיך", ביחד עם
מדליון מוזר עם סמל אפלולי שמזכיר את סמלי מסדר הקארא'נסירי, עשוי ממתכת כהה
ובלא ספק עם קסם חלש; מדליון נוסף עם אבן יקרה, שגם הוא מעוצב כזיוף של מדליון
אצולה מהנסיכות האפורה, וחלק נוסף של המפה - אם כי חלק שלישי שנקרע ממנה, ומכיל
את החלק המרכזי של הטקסט האפלולי המוצפן, עדיין חסר. כמו כן, אחת הדמויות מרימה
אבן נוצצת שנפלה מהקיר - זה גוש סלע קטן, שבתוכו נראה שיש עורק קטן של כסף. סיום החבורה
נסוגה באיטיות בחזרה לעבר פתח היציאה ממערת הקרח, כשאל'מי ופאג תומכים בוארדו
החלש, שמסוגל בקושי ללכת לאחר העלפון העמוק והפציעה החמורה שספג. כמו כן, הם
גוררים איתם את הנוכל ששרד, מיבב (בשקט, כדי שלא יחסמו לו את הפה) כשהוא כפות
בחבל. החבורה
גם נוטלת איתה שניים מהראשים של השודדים הקפואים, כדי להביא ללורד הוכחה
למאורעות בתוך מערת הקרח. המסע
בחזרה הוא איטי וכואב, אבל נטול סכנות. השודדים ששרדו, בראשות ברוג 'הגבעה' נסו
ונטשו את המחנה שלהם ליד המעבר, ולאחר כמה שעות, כאשר לילה חדש ירד על ההרים,
החבורה מגיעה לאגם הקפוא עם הבקתות, שהטירה של לורד ראל'היר נישאת מעליו. הטירה
חשוכה, עם רק מעט אורות עמומים בכמה מהמבנים מתחתיה, אבל אור דולק במגדל של
הלורד; וביחד איתו, מתוך האוויר הקר של הלילה, עולים קולות של שירה צרודה. נראה
שהלורד והמלומד נמצאים באמצע חגיגה של שתיה לשוכרה, וכאשר החבורה מתקרבת לטירה,
הם מתחילים לשיר במקהלה צורמנית, כאשר קול לא אנושי נואק - אולי חיית המחמד המוזרה
של המלומד, מצטרף למקהלה. הדמויות
מזהות מילים של שיר מוכר, על הנהר הקיירנה שזורם וזורם לעבר הים הרחוק; ועל הילד
שיגדל ויהפוך להיות גבר, אבל "רק פעם אחת בחייו הוא חופשי". וכך,
הדמויות והאסיר שלהן מגיעים אל שערי טירת קור-אומת'יר. |
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.