- עמוד 1 -

 

ירחון אלקטרוני לספרות מעריצים

גליון מס' 1

8.4.2005

מחיר בהוגוורטס
2 חרמשי כסף

עורכים:

גדעון אורבך (Envinyatar)

ג'סי (Sirius)

הירחון הוא חלק מאתר המגדל הלבן, אתר הבית הישראלי לפאנפיקשן

www.members.pundak.co.il/whitetower/

רוצים להגיב לטור? לחפש שותף/ה לכתיבת פיק?
כתבו לנו לדוא"ל:
[email protected]

ופנייתכם תפורסם במדור מודעות ותגובות
(איננו מתחייבים לפרסם את כל הפונים).

טורים אישיים וכתבות

מדורים קבועים

שמעון נעים: סוגי דמויות בפאנפיקים
גדעון אורבך: "אם ארצה לקרוא על דמות מקורית, אקרא יצירה מקורית" - האמנם?

חדשות המגדל הלבן

ממעוף הינשוף

הראי של נרקיסה

ממעוף הינשוף
פינת ההמלצות של ג'סי

חדשות המגדל הלבן

רשימת עדכונים שעבר האתר בחודשים פברואר-מרץ 2005

 

The Summer Of The Phoenix

http://www.fanfiction.net/s/1517816/1/

פאנדום: הארי פוטר, שפה: אנגלית

פאנפיק המספר על התקופה שבין סוף "גביע האש" לבין הגיעתו של הארי לכיכר גרימולד 12 מנקודת ראיתו של סיריוס.

ללא ספק אחד הפיקים הטובים ביותר שנכתבו!

מעולם קודם לכן לא נתקלתי בפאנפיק שמתאר בדיוק כה רב את יחסי הגומלין בין הדמויות והאווירה ששרה בין חברי המסדר. קריאת הפיק העלתה בין שוב את הדמויות מ"מסדר עוף החול", גורמות לי לשכוח לכמה רגעים (ארוכים) כי מדובר בפיק ולא יצירה נוספת של רולניג. הפיק הוא ארוך (37 פרקים), גמור, אנגסטי ומעניין ביותר. מומלץ בחום לכל מי שמחפש חומר קריאה איכותי. הדירוג הוא PG.

 

The Most Faithful

http://www.fanfiction.net/s/888001/1/

פאנדום: הארי פוטר, שפה: אנגלית, PG13

פאנפיק קצר החוקר את דמותה של גברת לסטריינג'. נקודת מבט קצת שונה על המאורעות.

 

Sin of Lycaos

http://www.fanfiction.net/s/175068/1/

פאנדום: הארי פוטר, שפה: אנגלית

September 2001 Winner of the Golden Quill Award for Drama

הרבה פעמים בחיים, קורים מקרים שאין ביכולתו של האדם לשלוט בהם. בזמן גביע האש, רמוס לופין מבצע פשע שמוביל לשאלות שהוא מעולם לא העלה בדעתו. האם היה זה גורל אכזר או שיקול דעת לקוי? איך הוא יצליח לחיות עם תוצאות מעשיו? האם תיתכן דרך להימלט מהזעם והדיעות הקדומות של משרד הקסמים? רמוס לופין חייב להיאבק על מנת למצוא תשובה, מכיוון שבפעם הראשונה בחייו הוא מוצא את עצמו פושע... ואב.

נחשב הרמוס-פיק הטוב ביותר ברשת, נכתב לפני יציאתו של הספר החמישי, מה שלא מפריע לעלילה הנהדרת. PG13 חזק.

לפיק קיים המשך שנקרא - Wolf By Ears - http://www.fanfiction.net/s/403887/1/

 

ולסיום, המלצה על שני פיקים קצרצרים בעברית:

 

מלחמה

פאנדום: הארי פוטר, שפה: עברית

פאנפיק קצרצר אבל יפה של סיריוסית העוסק בנוויל ואימו. אהבתי את מאוד את הדרך בה הוא מאופיין, נוויל, המוצג בדרך כלל כנער חלש וחסר בטחון זוכה להראות צד קצת שונה בפיק.

 

רגעים של שפיות

פיק יפיפיה וחזק שמדבר על שהותו של סיריוס באזקאבן (כתבה: Fire puppet).

 


אתר המגדל, אתר הבית לספרות מעריצים בעברית, ממשיך להתעדכן, והרי עיקר החדשות והעדכונים עבור החודשים פברואר ומרץ 2005:

 

טולקין:

 

הארי פוטר

 

פאנפיקים ארוכים:

        פורסמו פרקים 10-17 בפאנפיק "מחול הצללים".

  • פורסם פרק 22 ב"צל", והושלם כרך א' של הפאנפיק.
  • החלה כתיבת כרך ב' של "צל": פורסמו פרקים 23 ו-24.
  • פורסמו פרקים 7-11 מתרגומה של נוגה ל-Draco Dormiens של קסנדרה קלייר.
  • פורסם תרגומה של נוגה ל-6 פרקים ראשונים של Draco Sinister
  • פורסם פרק 6 בפאנפיק "סונטת ליל ירח".

 

פאנפיקים קצרים:

        שני פיקים חדשים של רולדהה: "לגעת בשלג" ו-"ילדי לעולם לא".

  • פורסם תרגומה של Knitting Needle ל"צבא הבובות".
  • שוכתב הפאנפיק הקצר פרי עטה של נוגה "זכרון".

 

פאנראטים:

 

מאמרים:



 


בלא להתייחס, במסגרת זו, לשאלת הקשיים הטכניים שהדבר מעורר, הפרמיס עצמו יכול ליצור פאנפיק מרתק - בלאטריקס חייבת לחיות במשך תקופה ארוכה ליד הארי, הרמיוני, ונוויל (!), בלא שתוכל לנקוט בטקטיקות הרגילות שלה, בלא להחשף ובלא לעורר חשד (סך הכל, היא ממש מתחת לאף של דמבלדור).

איך שאני תופס את המצב, פרמיס כזה יכול ללכת לשני כיוונים שונים:

הכיוון האחד, הוא לנסות וללכת לכיוון המעין-בלשי, כלומר - פיק שכמו הקאנון יהיה ממוקד-הארי, כאשר זהותה של בלאטריקס המחופשת תתברר כהפתעה קטלנית לקראת הסוף (אולי אחרי שהצליחה לשטות בו ואולי אפילו לגרום לו להמשך אליה - והארי לבלאטריקס יש צד חזק וכובש באישיות שלה, הגם שהוא מוסתר עמוק מתחת לאכזריות וטירוף).

הכיוון האחר, שלדעתי מעניין עוד יותר, הוא ליצור פיק ממוקד-בלאטריקס דווקא, שיתמקד בצורה בה האישיות שלה מתמודדת עם התפקיד שנכפה עליה (ומצד שני, הדמות שהיא לובשת יכולה להזכיר לה איך היא עצמה היתה, לפני אזקבאן) - מה שיכול ליצור פיק בלאטריקס מורכב ויפיפה.

לאכזבתי, הפיק בצורה שנכתב פספס את שני הפרמיסים: מצד אחד, הוא היה ממוקד-הארי, כאשר בלאטריקס לא הוצגה באורח שונה מדמותה הקאנונית (לפחות בפרקים שפורסמו), ומצד שני, זהותה של בלאטריקס המחופשת נחשפה לקורא מיד בהתחלה, מה שנטל את עוקצו של הפרמיס הבלשי - וחבל.

 

ולסיום שתי המלצות על פיקים:

 

רוח רפאים: פרמיס מעניין נוסף, שגם יושם לפיק כתוב היטב, הוא פיק קצר חדש של ג'סי (Sirius). סיריוס שחוזר לבית ברחוב גרימולד נתקל ברוח רפאים של ילדה מאומצת שחייתה בבית בתקופת ילדותו.

הפרמיס, של מפגש בין סיריוס לרוח הרפאים, מאיר את הנקודות הפרובלמטיות באופי של סיריוס עצמו, את אווירת הנטישה והמוות של בית משפחת בלק, ועוד. הייתי מקווה מאד לראות את זה בעתיד כפיק ארוך ועשיר יותר בפרטים.

 

"לגעת בשלג": עוד יצירה מעניינת ועשויה היטב מבית היוצר של הכותבת המוכשרת רולדההה. הפאנפיק מנתח את האישיות של נרקיסה (ולכן הוא קרוב מאד לליבנו :-) ) דרך חלום הילדות שלה, לשחק בשלג. במהלך הפיק, אנחנו רואים כיצד החלום נשחק דרך מסע ההתבגרות של נרקיסה, שמלווה בהפנמה הדרגתית של נורמות ההתנהגות הקפואה, הארוגנטית והאפלולית של בית בלק. החל מנרקיסה הקטנה, שמבטאת את הבקשה בקול וסופגת נזיפה, והמשך בדרך בה הנזיפה מופנמת, והופכת לחלק ממנה עד שאפילו החלום עצמו מתעמעם, ודועך. חד, עצוב ומאד מומלץ.

 

הראי של נרקיסה
חדשות פאנפיקים בראי אחר

 

פרמיסים מבטיחים:

החודש, נפרסם כאן שורה של פרמיסים מעניינים. פרמיס, למי שלא מכיר, הוא הגרעין המרכזי העומד מאחורי העלילה, כאשר יצירות ארוכות ואיכותיות מבוססות בדרך-כלל על מספר פרמיסים שמקיימים יחסי גומלין ביניהם (ובפאנפיקים - גם בינם לבין הקאנון).

בקיצור, הראי יתן הפעם שורה של פרמיסים מקוריים שהיוו בסיס לפאנפיקים שהתפרסמו ברשת. כאשר הכוונה הינה, במוצהר, לתת במה לפרמיסים מקוריים (בין אם הם כוללים "שיפ" ובין אם לאו), שאינם חלק ממשחק ה"שדך-נא" (או אם תרצו "מיטות מוסיקליות") הבנאלי והחוזר על עצמו, שמציף את תחום ספרות המעריצים.

ועוד הבהרה חשובה: ההמלצה על הפרמיס אינה בהכרח המלצה לגבי הפאנפיק. לא פעם, נתקלתי במצב, בו פרמיס מצויין מתבזבז בשל כתיבה בעייתית, או מצב בו הכותב/ת עצמם לא הבינו עד הסוף את הפוטנציאל שטמון בפרמיס שהגו.

 

הארי פוטר והמרדף אחרי דאדלי (כתב: עין הזעם): הפיק שייך לז'אנר שמבוסס על חריגה קונקרטית שלא יכולה היתה, במובהק, להתרחש בקאנון, תוך נסיון לבדוק כיצד השינוי משפיע על שאר המערכת הקאנונית.

הפרמיס דנן בודק, מה היה קורה אם היה מתברר, באיחור, גם דאדלי זכה בכוחות קסם, מה שהיה מביא גם אותו (איכשהו) להוגוורטס - כאשר (וחשוב לציין זאת), בכל מובן אחר הוא נותר דאדלי הקאנוני לכל דבר: כלומר: טפש, אלים, זללן, צר אופקים - ומעל הכל שונא את הארי.

למרבה הצער, הפיק (שהדף האינטרנטי בו אוחסן נמחק ככל הידוע לי מהרשת) סבל מכתיבה חפוזה ולא עשויה היטב, שמנעה את ניצול הפוטנציאל המשעשע הגלום ברעיון, וחבל.

 

Spelling Mistakes (כתבה: Vampire Lady): זהו נסיון להרים את הכפפה ולהעמיק לתוך מערכת היחסים שנוצרה בין טום רידל לג'יני דרך היומן המכושף בספר השני. בניגוד לשיפים הרגילים והשחוקים, זהו אתגר מעניין שיצטרך להעמיק לתוך מערכת יחסים שמוצגת בקאנון, כמערכת

אינסטרומנטלית, מדכאת ומנצלת, ולנסות לחשוף צדדים מעניינים ומורכבים יותר הן באישיות של וולדמורט הצעיר, והן באישיות של ג'יני.

לעת עתה, פורסם הפרק הראשון, שכתוב בסגנון בסיסי למדי, ועד עתה לא הצליח במיוחד להעמיק את הדברים מעבר לחזרה מפורטת יותר על מאורעות הקאנון או הסרט... תקוותי היא, שהפיק יתפוס גובה בפרקים הבאים.

 

"כל המסכות השחורות" (Neron14), זהו פאנפיק מז'אנר ההמשך הישיר הכולל מספר פרמיסים, כאשר העיקרי ביניהם הינו - וולדמורט יוצר גרסה משופרת של שיקוי הפולימיצי, ובעזרתו גורם לבלאטריקס ללבוש את דמותה של תלמידת גריפינדור ולהסתנן להוגוורטס, הן כדי לעקוב אחרי הארי והן כדי להתנקש בסנייפ.

 

 

 

 

 

 

- עמוד 2 -

טורים וכתבות


על סוגי הדמויות בפאנפיקים/שמעון נעים

פיקים פוטריסטים הם הסוג הנפוץ ביותר כיום ברשת, תקנו אותי אם אני טועה. ישנן מספר סיבות עיקריות למרכזיות הפאנדום הפוטריסטי בעולם הפאנפיקשן, אך לא אתעכב עליהן עתה. אחד העניינים ה... ובכן, מעניינים בפאנדום היא העובדה שבקרב הכותבים שלו ישנם רבים לא מנוסים אשר מנסים את מזלם בכתיבה בפעם הראשונה. ניתן ללמוד הרבה על ומהטעויות שלהם, ואחד הנושאים המעניינים ביותר הוא השימוש בדמויות בפאנפיקשן (בד"כ כאשר מזכירים "דמויות" ו- "כותבים לא מנוסים" מוזכרת לא אחת ה"מרי סו". אייני מתכוון לעסוק בה במסגרת רשימה זו, אך סביר בהחלט שבעתיד אדון בנושא, אולי במסגרת "טעיות נפוצות בכתיבת פאנפיקשן"). אתרכז לצורך רשימה זו בפאנדום הפוטריסטי ואסקור את השימוש ואת הנקודות החשובות בארבעת סוגי דמויות מרכזיים ביצירת פאנפיקשן והן:

א. דמויות מקור

ב. דמויות "מותאמות"

ג. דמויות "משוחזרות"- דמויות נשכחות מהקאנון

ד. דמויות חדשות

 

כפי שניתן לראות ככל שיורד הקשר של הדמות לעלילה הקאנונית כך עולה החופש של הכותב- או כפי שסידרתי זאת בסדר הפוך- אנו מתחילים עם דמות קיימת- הדמות עם הקשר הקאנוני החזק ביותר ועם החופש המוגבל ביותר ועוברים עד לדמות שהיא חסרת כמעט כל קשר קאנוני אך בעלת חופש כמעט מוחלט (אך כבול עדין למגבלות של עולם המערכה!).

איך בכל זאת בונים דמות חדשה תוך שימת דגש על העובדה שהיא אמורה להשתלב בקאנון?

אנסה להעלות מספר רעיונות:

א.      כמובן, יש לאפיין את הדמות באופן אינדיווידואלי- הווה אומר לתת לה עומק (בהבדלים בין דמות "עגולה" ו"עמוקה" אדון בהזדמנות אחרת), כמו שבונים כל דמות חדשה. כיצד בונים דמות עמוקה? כל אחד והשיטה שלו. אפשר לבנות לה ילדות, אפשר "לדבר" איתה, אפשר להכניס אותה לסיטואציות ולבחון את התגובות שלה, ועוד ועוד.
איך לאפיין אותה? בעיקרון, לוקחים כל מה שרלוונטי לנו ונותנים את זה לקורא, כמובן, לא "מאכילים אותו בכפית". השאלה היא "איך". ואיך, באמת? אז אפשר לתת לדמות צורת דיבור או משלב לשון המייחד אותה, אפשר צורת לבוש, מראה מיוחד, דפוס מחשבה מיוחד, בעיה פסיכולוגית, ועוד ועוד. אמליץ בחום לקרוא את "דף בניית דמויות" באתר "הנוצה". הדבר יכול בהחלט לעזור.

ב.      אחרי שבנינו דמות יש לשאול: מה מקומה ביחס לסיפורים המובאים אלינו בקאנון? אם מדובר בהארי פוטר: איפה ביחס לעלילת הספרים אנו נמצאים? תקופת הקונדסאים (כאלה יש מספיק...)? שנתו השנייה של הארי? אחרי המלחמה השנייה?

ג.       מה מקומה ביחס לעלילת הספרים? איך משפיעה עלילת הספרים על הסיפור? האם עלילותיו של פוטר (האב או הבן) משפיעות? האם רק צלו של וולדמורט? אולי אנו רק עושים שימוש בעולם? אולי אנו רק מציינים קיומם של קוסמים "רולינגאים"?

ד.      איך הדמות מתקשרת לעולם של הקאנון? זוהי השאלה, לטעמי, המורכבת ביותר. מהו הקשר בין הדמות לעולם הפנימי, למיתופיה? כאן עלינו לבחון: כיצד אנו משלבים בין הייחודיות שלה בתור דמות עצמאית "משלנו" לבין הקשיים והמגבלות הנובעות מעצם היותה דמות במערכת שלא אותה אנו המצאנו?

 

כאן אנו נוגעים בנקודה רגישה. אמרתי שהשאלה האחרונה היא הקשה ביותר. ומדוע? מה קורה אם תשובתנו היא "אין קשר", "לא רוצים לשלב" או "קשה מאוד לשמור על כך..."?

אם הצלחנו להתחבר לדמות כל כך טוב שאיננו מוכנים להפקיר אותה לידיו המגבילות של עולם אחר, עלינו להגיד להתראות לאחד משניהם: לדמות או לעולם. אם בחרתם להגיד שלום לדמות, שמרו את המידע עליה בצד (או לפחות בבוידעם), הוא תמיד יכול להיות שימושי. אולי אי פעם תזדקקו לו כשתתקעו בלי דמות...

אם אמרתם שלום לעולם, ברוכים הבאים לעולם הכתיבה העצמאית, כאן החוקים מעט שונים, אך בכך כבר נתעסק בפעם אחרת...

 

דוגמה טובה לכך היא דמותה של מיה מ"מחול הצללים"- זוהי דמות חדשה ומרתקת אשר הותאמה בצורה טובה לעולם הפוטריסטי.

 

לסיכום:

ישנם ארבעה סוגי דמויות עיקריים בעת כתיבת פאנפיקים והם:

א. דמויות מקור

ב. דמויות מותאמות

ג. דמויות "משוחזרות"- דמויות נשכחות מהקאנון

ד. דמויות חדשות

 

ככל שאנו יורדים "בסולם הדמויות" הזה כך עולה, מצד אחד, רמת החופשיות שלנו ככותבים אך גם יורדת רמת המידע המוכן מראש. כאשר אנו באים לכתוב פאנפיקשן עלינו להחליט מה הכי טוב בענייניו, או במילים אחרות: עם מה קל יותר להתמודד: יצירת הכל מהתחלה או התאמה עצמית לקאנון? כמובן, שישנה הדרך האמצעית של שילוב בין מספר סוגים תוך התאמת כל סוג דמות ליכולות ולמטרות של הכותב, כפי שמכיל מגוון הדמויות ביצירה "קול הפעמון" של גדעון אורבך, לדוגמא.

 

ובכן, לאחר שהכרנו את סוגי הדמויות- מה אתן? איך רצוי לעשות בהן שימוש?

לטעמי פאנפיק טוב הוא פאנפיק המצליח לשלב דמויות אמינות, מהימנות, מרתקות ובעלות יחוד. הכותב המוכשר יצליח להשתחרר ממה שקרה לפניו והלביא את היצירה שלו לרמת מקוריות גדולה- ולכן עליו להתמקד בדמויות חדשות בעיקר. עלינו לעזוב לאט-לאט את הכבלים הרולינגאיים ולשאוף למקוריות עילאית עד כמה שניתן במסגרת הפאנפיקשן, והדבר אפשרי. יצירה טובה לא חיבת להכיל דמות מטעם רולינג בכדי להישאר טובה, נהפוך הוא- היכולת שלנו להתנתק מרולינג אך לשמר את תכונות הפאנפיק היא המטרה העילית אשר משקפת בעיני את השיא אליו אפשר להגיע ביצירת פאנפיקשן.

עצם השימוש שלנו בדמות מומצאת (או בכלל, בלי קשר ספציפי לדמויות, בכמות גדולה של דברים שרולינג כבר בנתה) מחבר אותנו לאדמה ומונע מאתנו לנסוק הלאה על כנפי המעוף כאשר "המשקל" כבד יותר כאשר אנו מחוברים יותר לקאנון. בעיני פאנפיקשן טוב שומר על מקוריות טובה אף יותר, ומבחינת הדמויות- ככל שנרבה ליצור דמויות חדשות אך משובחות, כן תעלה רמתנו ככותבים, יצירותינו תשתבחנה ויטב לכולנו... מי מוכן לקחת סיכון?

 

שיפים. אני אינני עוסק הרבה בכתיבת שיפים, לפחות לא כאלה בין דמויות קנוניות (מלבד סיפור אחד עד עתה- שיפ לוציוס/נרקיסה בשם "ציפורני הטירוף". גם אותו כתבתי בזוג ולא לבד, אלא עם יוליה ידידתי המוכשרת...), אך אנסה בכל אופן לרדת אל אופן השימוש בדמויות כאלה.

כאשר אנו כבר כותבים על דמות קאנונית, או משתפים דמות כזו ביצירה רומנטית נשאלת השאלה: איך? במי? נגיד ובחרתי ברמוס לופין, לדוגמה. במי יתאהב? עלינו לזכור שזוהי לא דמות "שלנו" ולכן איננו יכולים לגרום לו להתאהב בכל אחד. האם זה הגיוני שיתאהב, לדוגמה, בגברת לסטריינג'? רוב החובבים יכעסו, יזדעקו, ויללו בקולי קולות. הם מסוגלים אף לקונן על מר גורלם, אפילו לנסות ולהטמין לי פצצה במעלית אם אכתוב סיפור כזה. הכיצד? מה עשית לרמוס שלנו?

 

בכדי לפתור את זה, יש את המומחים מטעם עצמם לפרשנות רולינגאית אשר ימצאו את "ההוכחות" או יפברקו אותן מתוך מטרה להצדיק את מעשה הנבלה. "איש לא יאמר שסרחנו..."

בכדי לפתור את הבעיה הזו קימת הדמות המותאמת. זוהי דמות אשר אנו בונים בכדי להתאים לדמות אחרת שלנו, הדמות מן הפאנדום. בואו ונמשיך את הדוגמא של רמוס. בתור מטרה לאפשר לרמוס להתאהב אנו חייבים לבנות לו את בחירת ליבו האידיאלית, מיהי?

לשם כך עלינו להכיר, ראשית, את דמותו של רמוס היכרות יסודית. בשלב הבא עלינו לנתח את דמותו "מהבחינה הרומנטית". מי תתאים לי מבחינה פסיכולוגית?

 

לסיכום- יתרונות וחסרונות של הדמות:


יתרונות:

         א.         התאמה לצרכים של הכותב. הדמויות האלה מאפשרות מרחב תנועה גדול יותר מאלו שמספקות דמויות שהסופר כבר בנה.

         ב.         הדמויות "נתפרות" למטרה מסוימת ואין צורך למצוא הוכחות מפוברקות למען השימוש בהן.

 

חסרונות:

           א.         כבילה יחסית למטרותיה הצרות של הדמות.

           ב.         הצרות מסוימת ביכולת התמרון של הדמות.

 

בנוגע לשאר הייחוד של תת-הדמות הזו כחלק מהיותה דמות חדשה, ראו את החלק אשר עוסק בדמויות חדשות.

 

דמויות "משוחזרות"- דמויות נשכחות מהקאנון

קרה לכם פעם שקראתם ספר ונתקלתם באיזה דמות משנה חסרת חשיבות או באיזה דמות שולית אך מעניינת? אחד היתרונות של הפאנפיקשן הוא ביכולת לתת להן סיפור. אין הרבה מה לפרט עליהן כיוון שהן כמעט כמו דמויות חדשות. רק לצורך העניין- מה ההבדל שאני עושה בין דמות ממקורית למשוחזרת? בוא ניקח את מנגו בונהם- מייסדו של בית החולים. לפחות כרגע, איננו יודעים עליו כמעט דבר מלבד שמו, העובדה שיסד את בית החולים והעובדה שמונה לקדוש (וחוץ מתמונתו באתרה הרשמי של רולינג...). זוהי לטעמי "דמות משוחזרת".

אפשר לקחת את הפרטים האלה ומתוך הנחה שלא נקבל חדשים להמציא מליוני סיפורים!

היתרון המרכזי בשימוש בדמות כזו הוא בהכנה האפשרית של הפרמיס, והחיסרון המרכזי הוא היעדר פרמיס מקורי והכבילה היחסית למקור.

האם גברת פיג, למשל יכולה להיחשב כך? זהו כבר יכול להוות דיון אחר (משמעותה בספרים), ולכן לא אכנס אליו. עלינו פשוט לנסות ולחשוב מהי החשיבות שלה.

 

דוגמא טובה לכך היא אנדרומדה בלק טונקס מ"קול הפעמון" ו"מחול הצללים" של גדעון אורבך. גדעון מתארה כך: "אנדרומדה היא בת-דודתו של סיריוס בלק, אמה של נימפדורה טונקס ואחותן של נרקיסה מאלפוי ובלטריקס לסטריינג'. בקאנון, היא מוזכרת במספר מילים, ומתואר כי נודתה מהמשפחה בשל נישואיה עם המוגל טד טונקס, והיתה בת-הדודה האהובה על סיריוס."

גדעון הצליח להחיות דמות אשר הוזכרה רק בחצאי משפטים בקאנון ולהפוך אותה לדמות מרכזית בצורה מוצלחת בהחלט.

 

דמויות חדשות/ דמויות [i]OC))

דמויות חדשות בפיקים הן עניין מורכב, ולא פלא שכותבים רבים מעדיפים לשלב אותן עם דמויות קאנוניות או דמויות מותאמות. ומדוע? בעוד שדמויות חדשות מאפשרות לכותב מרחב כמעט בלתי מוגבל מבחינת הכתיבה, עליו להמציא מחדש את הגלגל. אין לו פיתרון דאוס-אקס- מכינה. הדמות לא תגיע עם אבק כוכבים, בלי היכרות מצד הקורא, היא לא תגיע עם קשר קאנוני כלשהו, ולכן על הכותב, לכאורה, לעשות את כל העבודה הקשה. עוד בעיה היא שבניגוד לסיפור "עצמאי" לדמות חדשה יש בעיה אחרת- הכותב צריך להכניס אותה לתוך עולם חדש שלא הוא בנה, אלא אם מדובר על יצירות בעלות קשר יחסית רופף ליצירת המקור. לא רק זאת, יש כותבים אשר "לא אוהבים" את החופש שבשימוש בדמות חדשה כיוון שעם החופש באה האחריות- עלינו להמציא מסגרת סיפורית נפרדת לדמות הזו. עלינו להמציא לה אישיות משלה, עבר, עולם פנימי, קווי עלילה חדשים ולא רק זאת, למצוא איך הם מתחברים לעולם המיתופאי[ii] של הכותב (או במקרה שלנו- כותבת). כאב ראש גדול! לכן, אין פלא שכותבים חדשים נופלים אל מלכודת הדבש ומעדיפים דמויות קימות, או במקרה הטוב יותר שילוב שלהן עם דמויות מותאמות.

 


דמויות מקור

כחלק מהרוח אשר סוחפת אותנו לאחרונה ישנו ריבוי לא קטן (אהמ... אהמ...) של פאנפיקים אשר חוזרים לתקופת הקונדסאים. חוץ מסיפור על ג'יימס ורמוס אשר חודרים בקפיצת באנג'י לבטן של סיריוס ומוצאים שם את סנייפ, יצא לי לשמוע או לקרוא על כמעט כל שטות אפשרית בדרך התצורה הזו. האם כל היצירות בתקופה הזו גרועות? ממש לא! ישנן יצירות בהחלט מושקעות בתקופת הקונדסאים, אך רובן, לפחות אלה שקראתי, פשוט מזלזלות בקאנון[iii]. וזאת, בין היתר, משום שהכותבים מאמינים שיוכלו לחדור באמת אל ראש הדמויות של רולינג. האם זה אפשרי בכלל? האם כדאי? אם כן, מתי? על מה יש לשים דגש?

ראשית- מהי דמות מקור? כיוון שלצורך רשימה זו אבדיל בין דמות חשובה מהקאנון לבין דמות שולית ונשכחת, לצורך העניין דמות "מקורית" היא דמות משמעותית בקאנון אשר משחקת תפקיד עיקרי. דוגמה לדמות כזו היא רון וויזלי, לדוגמא. אגע יותר בנושא הזה בעת שאעסוק בדמות "משוחזרת".

מעטים הם מאוד הכותבים אשר מצליחים לחדור אל ראש הסופר (במקרה שלנו סופרת) וגם אל ראש הדמויות בצורה מושלמת. כמעט כל מי שהתעסק בכתיבה עם דמות קאנונית שמע וודאי (אם קיבל ביקורת רצינית) את המילים "הדמות X שלך לא נשמעת לי כמו הדמות X מהקאנון..." או "הדמות X לא הייתה מתנהגת כך..." או לחליפין "משהו לא מסתדר לי עם ה-X שלך...."

מניסיון, רוב הכותבים אשר התעסקו עם דמויות מקור, גם הטובים שבהם, לא הצליחו מעולם לחדור ב-100% לראש הסופר/ת או הדמויות. גם כאשר הרוב הסכימו על הצלחה בתחום, כמעט תמיד הגיח לו אותו המעצבן שבא ואמר "זה לא מסתדר לי..."

אז מה? האם הדבר אינו אפשרי כלל ועיקר?

לשיטתי, השאלה קשה. אם אאלץ להכריע בסוגיה הרת הגורל הזו הרי שהדבר אפשרי, אך כמו ותלוי בחוט השערה. בשביל להיכנס "כמו שצריך" לתוך דמות, זקוקים לשלוש יכולות עיקריות לפי דעתי, והן:

         א.         היכרות מקיפה עם הדמות. לצורך כתיבת דמות כזו ישנו צורך להכיר אותה באופן שהוא כמעט מושלם. יש לדעת היטב כל פרט עליה כאילו והיא דמות יציר-כפיך (ואם את דמויותיך שלך אינך יודע, אתה יכול לוותר...).

         ב.         יכולת להיצמד לקאנון. לצורך יצירת דמות שכזו יש צורך להכיר טוב את הקאנון (ופחות את הפאנון[iv]) או לפחות להיות מוכנים לפתוח אותו כל 5 דקות בכדי לבדוק שלא חרגנו ממנו.

          ג.          יכולת להיצמד לדמות. כשאנו בוחרים לקחת דמות קאנונית עלינו לקבל אותה כמו שהיא. כשזוהי דמות שלך, אתה תמיד יכול לשנות אותה. אתה תמיד יכול ללכת לרשומות/ לזיכרון ולהחליט שמהיום עיניה כחולות ולא ירוקות. כשאתה כותב דמות מקור עליך להיצמד אליה לחלוטין.

עכשיו, כשאנו מודעים לדרישות המחמירות למען כתיבת דמות מקור באופן שהוא לפחות "אמין" אם לא "מושלם" נותרת השאלה: האם זה כדאי? מכאן נובעת שאלה אחרת: למה בכלל אנשים כותבים דמויות מקור? התשובה לשאלה, לדעתי נעוצה במספר סיבות עיקריות והן:

א.      אבק הכוכבים. כאשר אנו שואלים דמות, בעיקר דמות פופולארית אנו שואלים גם את אבק הכוכבים ותחושת "הקדושה" שהיא נושאת אתה, או במקרה הפחות טוב סתם את הפופולאריות (או חוסר הפופולאריות) של הדמות. לא סתם כותבים לא מעט על "סיריוס המהמם!"...
בוא גם לא נשכח שמעבר לדיבורים לדמות מוכרת יש פוטנציאל להביא איתה את "מועדון המעריצים" או "מועדון השונאים" שלה.

ב.      כאשר אנו שואלים דמות, לפחות לטעמי, קל מאוד לפול אל מלכודת הדבש של "הנה יש כבר דמות מוכנה, אני לא צריך לבנות אחת..." כיוון שאני עוסק בסטנדרטים יחסית מחמירים, לטעמי זוהי מלכודת דבש משום שבמקום לבנות דמות, עלינו ללמוד אותה, להשלים איתה ולהצר את צעדינו כאשר אנו עובדים אתה.

כאן אנו נתקלים שוב, באופן כללי, בשאלת העלות אל מול התועלת. כל כותב רציני צריך להכריע אחרי ששקל ברצינות- האם זה שווה? עניין נוסף אשר יש לשקול הוא עניין השימוש. לצורך מה? מתי? זוהי כבר שאלה סובייקטיבית לגבי הכותב והיצירה.

לסיכום: לשם שימוש בדמויות קנוניות תוך הקפדה על רמה גבוהה גם של הכתיבה וגם של הדמות יש להקפיד על התאמה כמעט מושלמת למקור. היתרון המשמעותי הוא ההיכרות של הקהל עם הדמות כך שהיא כבר מגיעה עם "הזוהר שלה" ועם היכרות, בד"כ, מצד הכותב.

 

דוגמא טובה לשימוש בדמות "מקורית" ניתן למצוא אצל גדעון אורבך ביצירתו "קול הפעמון" כאשר מדובר בדמותו של דאדלי. אני, לפחות, מאמין כי הכותב הצליח לחדור לראשה של הדמות ולגרום לה להתנהג באופן אשר תואם את הקאנון.

 

דמויות "מותאמות"

דמות "מותאמת" היא דמות אשר נבנית ונכתבת במיוחד כדי להתאים עצמה לדמות מסוימת אחרת בקאנון. אפר לסווג סוג זה כתת-סוג של דמויות חדשות, ואכן כך, אך לצורך רשימה זו אציג ראשית את מיוחדותו. הדמויות האלה נפוצות העיקר ביצירות "שיפים[v]" שם הן משמשות לרוב בתפקיד רומנטי. מה אתן?

דמויות אלה יעילות במיוחד כאשר כותבים

 

"אם ארצה לקרוא על דמות מקורית, אקרא יצירה מקורית" - האמנם?

על היחס הנכון בין פאנפיקים לדמויות מקוריות/גדעון אורבך

 

המנטרה "אם ארצה לקרוא על דמות מקורית, אקרא יצירה מקורית" הינה במידה רבה הטענה המרכזית של הגישה המתנגדת לפאנפיקים המבוססים באופן מלא או חלקי על דמויות מקוריות (oc) - או למצער טוענים כי מדובר בסוג פאנפיקים "נחות" יותר ו"אמיתי" פחות מפאנפיקים שמעמידים במרכזם מערכת יחסים (בדרך-כלל מבוססת על מין או משיכה מינית) בין שתי דמויות מהקאנון). רשימה קצרה זו נועדה להפריך את הטענה, ולהראות כי היא מבוססת למעשה על אקסיומה בלתי-נכונה, ועל טיעון מעגלי מופרך למדי הנובע ממנה.

 

לכן, קל למדי לראות כי המנטרה של מתנגדי הדמויות המקוריות חוטאת גם בכך שהיא מציבה מראש וכמובן מאליו את תחום הפאנפיקשן כתחום "נחות" יחסית של כתיבה, באשר לשיטתם אין מקום בפאנפיק "אמיתי" לכל אותן דרישות מורכבות של יצירתיות, מקוריות והעמקה.

 

לסיכום, ניתן להעיר כי טענותיהם של שוללי הדמויות המקוריות יצרו למעשה "מעגל שוטה"; המנטרה דנן מבוססת על אקסיומה בלתי-נכונה (בלשון המעטה) בדבר טיבו וגבולותיו של טיב ספרות המעריצים, וזו מיישמת את עצמה ו"מצדיקה" את המנטרה, כמעין נבואה המגשימה את עצמה. קשה להשתחרר מהתחושה, כי מאחורי כל הדברים דנן עומדת קבוצה מסויימת מאד של כותבים וכותבות, שאותו תחום צר של מאד מערכות יחסים (בעיקר מיניות) בין שתי דמויות קאנוניות הינן למעשה תחום ההתמחות והעניין המרכזי (אם לא היחיד) שמעסיק אותם, אי לכך, הם מבקשים לגזור בהתאם את גבולות תחום ספרות המעריצים, כך שתתאים לאותה העדפה צרה מאד המאפיינת אותם.

אין כל פסול, אמנם, בכך שכל כותב וקורא של ספרות מעריצים יחליט כי הוא מתעניין במיוחד בסוגים מסויימים של יצירות, אולם תחום עניין הינו דבר אחד, ונסיון לגזור ממנו חוקים כלליים לז'אנר. בעניין דומה, מספר משל עתיק על צפרדע שהתגוררה בבאר עמוקה וחשוכה, אשר נאחזת במבוכה נוכח ביקורה של צפרדע עמיתה שמתגוררת על שפת הים. כאשר מבקשת הצפרדע האורחת להסביר לחברתה שהים הוא גדול ועצום עד לאין-שיעור, פוקחת הצפרדע של הבאר עיניים מופתעות ושואלת "עד כמה גדול? רבע מהבאר שלי?" כשהצפרע האורחת אומרת שהים גדול הרבה יותר, שואלת הצפרדע של ה באר "עד כדי כך? גדול אפילו כמו חצי מהבאר השלי?"

 

לא ניתן להשתחרר, בעניין זה מן הפתגם "הפוסל - במומו הוא פוסל", וחבל.

 

יחסית של יחסים בין שתי דמויות מהקאנון עשוי ובפועל אכן חורג בהרבה מהאפשרות האחת של יחסים על בסיס מיני[1], הרי שנקל לראות כי אופציות "החקירה" של הקאנון חורג בהרבה מתחום מערכות היחסים, קל וחומר שממערכות יחסים בין שתי דמויות קאנוניות דווקא.

ראשית כל קיים, בעיקר אך לא רק בז'אנר הפנטזיה, מימד השלם הנוגע לעולם הבדוי בו מתרחשת העלילה של הקאנון - החל מההיסטוריה שלו, המשך בהנחות היסוד העומדות מאחוריו וההתאמה שלהם האחת לשניה, והמשך בעימות שלהם עם רעיונות ותזות המשתמעות או מתבקשות מן הדמויות וחלקים אחרים בעלילה. לכן, סוג שלם של פאנפיקים יכול לבסס את "החקירה" שלו דווקא על פרמיסים הנוגעים לעולמה של היצירה במובן הרחב.

 

שנית קיימים הערכים עליהם מבוסס הקאנון, בין אם במישרין או במשתמע; קיימות אין ספור אפשרויות לפאנפיקים הבאים לבדוק, לחקור, להעביר ביקורת או לעמת את הערכים לעומת אופן ישומם בקאנון או עם ערכים מתחרים.

שלישית; די בבחינה הגיונית של עצם קיומו של עולם או יריעת מסגרת סביב הדמויות, בכדי להבין כי הדמויות הקאנוניות היו נתונות, סביר-להניח, במגוון גדול של מפגשים ומערכות-יחסים עם דמויות אחרות, מהן שזכו לאיזכור חטוף בלבד בקאנון, ומהן שלא הוזכרו בו כלל. אי לכך, גם אם אנו רוצים להתמקד במערכות יחסים (וכאמור, הדבר אינו פסול בשום פנים ואופן), מדוע לא להתמקד דווקא באחת מאלו?

נקודה רביעית היא, שבכתיבת דמויות מקוריות, באים לכדי ביטוי (ומבחן), כשרונם של הכותב או הכותבת במגוון רחב של אלמנטים חשובים לכתיבה איכותית - בעיקר אך לא רק מקוריות והיכולת ליצור ולאפיין דמויות מורכבות, תוך יצירת אינטארקציה אמינה שלהם עם הקאנון. כמו כן, הכותב או הכותבת נבחנים גם באמינות ובמורכבות של המבנים האינטראקטיביים שהם

יוצרים בין דמויות מקוריות לבין דמויות קאנוניות, וב"אמירה" שיש באותם עניינים להבנת מימדים נסתרים בקאנון עצמו.

 

פירוש הטענה "אם ארצה לקרוא על דמות מקורית, אקרא יצירה מקורית", הינה למעשה כי אין מקום לדמויות כאלו בפאנפיקים "איכותיים", ובמילים אחרות - פאנפיקים "איכותיים" או "אמיתיים" חייבים לעסוק אך ורק, או למצער בעיקר בדמויות מהקאנון - בין אם מדובר ביצירה המתייחסת לניתוח של דמות אחת[2], ובדרך כלל, ל"שיפ" בין שתי דמויות מהקאנון - קרי, נסיון "לשכנע" את הקורא באהבה או משיכה מינית בין שתי דמויות מהיצירה המקורית[3]. טענתם של שוללי הדמויות המקוריות, בקצרה, כי כלי הפאנפיק נבדל ומתייחד מכתיבה מקורית בעיקר בכך שהוא מיועד ומסוגל "לחקור" דמויות מהקאנון.

על כך אעיר, ראשית, כי ספק אם המונח של "חקירה" הינו המונח המתאים לספרות מעריצים כלל ועיקר - חקירת דמויות והמימדים העמוקים שלא באו לביטוי על פני השטח של הקאנון הינה קודם כל ובעיקר תפקידם של פרשני הספרות וכותבי המאמרים, שעניינם המוצהר הינו לחקור את אותם רבדים עצמם. איני שולל כלל ועיקר (נהפוך הוא) כי פאנפיק טוב עשוי להדרש גם הוא לסוגיות דומות - אולם זאת בעיקר בדרך של העמקה על-ידי פרשנות אישית, תוך בניית רובד שמחד יתבסס על אלמנטים מן הקאנון, ומאידך יוסיף עליהם מימד של פיתוח ופרשנות משכנעת, שתהיה ככל האפשר קוהרנטית ומקורית בעת ובעונה אחת.

 

אלא שהביקורת המרכזית על המנטרה והרציונל המסתתר מאחוריה אינה סמנטית, אלא מהותית. באומרנו כי תפקידו המרכזי, אם לא הבלעדי של פאנפיק הוא לחקור (אם נתעלם, לצורך העניין מהביקורת בדבר אי התאמת המונח) מערכות יחסים בין שתי דמויות מהקאנון, אנו אומרים למעשה שמערכות היחסים הללו הינם הדבר היחיד או המרכזי בקאנון אשר "שווה חקירה" - כאשר אם נוסיף ונעמיק אל המסתתר מאחורי הטענה, נגלה כי אותה "חקירה" הינה לא פעם מילת-קוד להתרכזות בעניינים של מין או משיכה מינית.

נקל לראות, כי המנטרה חוטאת לאמת פעמיים לפחות: לא די בכך, כי גם המימד המצומצם

 

 

 

 

 

 



[1] כאשר יתכן מאד, כי הרצון לבסס ולמעשה לרדד את היחסים אך ורק למימד הזה מעיד פחות על הקאנון והדמויות הקאנוניות ויותר על כותב הפאנפיק, תפיסת העולם שלו ומאווייו האישיים.

[2] למשל סוג נפוץ של מה שמכונה "אנגסט", שעוסק בלבטים ויסורי הנפש של דמות ספציפית מהקאנון, כשיתר הדמויות ברקע.

[3] כאשר לא פעם, מדובר בשיפ "בלתי קונבנציונלי", שמדבר על משיכה/אהבה בין שתי דמויות שלא מוזכרת כלל ביצירת המקור.



[i] OC- Original Character

[ii] מיתופיה- מסגרת האמיתות הפנימיות של הסיפור.

[iii] קאנון- במקור, אסופת כתבי הקודש הנוצריים. בהשאלה: כל החומר הנכלל "בטווח הדיון" על יצירה מסוימת. לצורך העניין, נהוג להגדיר את הקאנון הפוטריסטי בתור: 7 ספרי "הארי פוטר", "חיות הפלא והיכן למצוא אותן", "קווידיץ' דרך העידנים" והמידע אשר מוסרת רולינג בראיונות ודרך האתר שלה.

[iv] פאנון- "התוספות" לקאנון אשר הוספו על ידי המעריצים והחובבים. הכוונה היא למידע שהחובבים נוהגים להתייחס אליו כאל קאנוני על אף שלא הופיע במפורש בקאנון.

[v] "שיפ"- פאנפיק המתאר בד"כ מערכת יחסים רומנטית בין שתי דמויות (או יותר).