"שדים"

פאנפיק פרי עטה של ג'סי (Sirius)

פאנדום: הארי פוטר
דירוג Pg

השמיים היו בהירים ונקיים, בדיוק כמוהו, היא חשבה וליטפה את פלומת השיער השחורה שכיסתה את ראשו. אי שם במרחק נשמעו קריאות הינשופים וצפירת מכוניות, אבל כאן, בבית הגדול והריק, בחדר האפלולי, החושך הרך עטף בעדינות את האישה והילד, שומר עליהם מכל רע. היא הציצה בחרדה מהחלון, רגליה פוסעות בחוסר מנוחה על השטיח הצמרירי, מפחדת להעיר את השדים והרוחות ששכנו בבית העתיק. היא הכירה כל אחד ואחד מהם, יצורים מרושעים בעלי ניבים מחודדים ועיני שטן בוהקות, הם תמיד מצאו אותה לבדה, מתגנבים לחדרה כמו צללים, ציפורניהן החדות חורקות על הרצפה. אבל היא לא הייתה לבדה יותר, בפעם הראשונה בחייה היא לא הייתה לבדה ועכשיו היא הביטה בפליאה איך אורו הטבעי של פרי בטנה יוצר מעגל, מונע מהשדים הרעבים להיכנס. היא הביטה לעבר השמיים הבהירים, שם, על רקע הכחול כהה של הנצחיות, זהר כוכב אחד ויחיד, אורו המסנוור מכבה את כל השאר, והיא נתנה לו את שמו.

שנים מאוחר יותר, כשהזכוכית הדקה התנפצה לרסיסים והרסיסים ננעצו בפניה וגרמו לה לדמם, היא קיללה את השד הארור שהיה בנה. היא קיללה את האור שלו ואת העובדה כי לעולם לא יהיה כמוה, או שמה את העובדה כי נכשלה להדמות לו. הגאווה והשנאה נלחמו ביניהם כמו שני עכברושים מוכי כלבת, גורמים לה לנעוץ את ציפורניה במעטה האור במטרה לגזור אותו לגזרים, שוכחת כי השדים אינם יכולים לחדור דרכו. והיא נפלה מובסת לרצפת השיש, מניחה לשדים לגרור אותה למעמקי הגהינום.