ההרפתקנים של העולמות המוכרים
רקע כללי | ארצות | מפלצות | אלים ואמונה | דמויות | גזעים
ז'אן לורדו
מקצוע: לוחם
תאור חיצוני:
ז'אן דה-לורדו נראה כדוגמא נאה לבן מחוז מונפורליי. גבר גבוה, בעל
שער חום-כהה, כמעט שחור, אותו הוא אוסף בקפידה. עיניו הינן כחולות-אפורות, בעלות
מבע עמוק ומהורהר, העושות רושם של אדם רציני ומיושב בדעתו. פניו חיוורים מעט
וחלקים, בלא זקן או שפם, הוא אינו אוהב להתלבש בהידור, אלא בדרך-כלל מסתפק בשיריון
פשוט ועליו גלימות ירוקות-אפרפרות של סייר או שומר יער ממונפורליי. על דש בגדו
ניתן למצוא תמיד סיכה מאבן אמתיסט, המעוצבת בדמות המגן והכתר של הרוזן סנקלארד. על
ראשו (או קסדתו) הוא עונד נזר ירוק זוהר בדמות כוכב, אותו מצא באחת מהרפתקאותיו.
תולדות שושלת לורדו: מקורה הקדום של שושלת דה-לורדו הינו ממרכז ז'ראל, ככל הנראה מאיל
דה לה-רוא. לא ברור מתי קיבלו לראשונה תואר אצולה, אולם המסורת המשפחתית טוענת כי
תואר האבירות ניתן ללורדו הראשון לאחר שלחם באומץ בקרב "אלף הזאבים", בו
הובסו צבאותיו של לואי החיוור הידוע לשמצה (מאה 9 לסה"ה).
בני לורדו ישבו זמן מה באיל דה-לה-רוא ובמינולר, אולם מסורתם מספרת כי אחד מהם,
פטריק דה-לורדו, אשר זכה ברבות הימים לכינוי "פטריק הנודד", ואשר היה
אדם חסר-מנוח, אשר ראה באחוזת המשפחה ובחייה השלווים מעמסה, חלם חלום ובו ראה כוכב
זוהר נוצץ מעל המערב, וקול רך הנישא ברוח, הקורא לו לעזוב את מולדתו ואת אחוזתו,
ולנדוד אחרי אור הכוכבים, שם ימצאו הוא, בניו ובני-בניו את גורלם. מסעותיו של
פטריק הנודד, אשר היה אביר-טרובאדור נודע בימיו, הפכו מאוחר יותר נושא לסאגה
מפורסמת של הרפתקאות גבורה, אף כי חכמי המסורה מתייחסים לחלקה ביותר משמץ של
פקפוק. מספרים על פטריק כי תחילה נדד צפונה ומערבה, חצה את רוסלאן ההררית, עד שהגיע לארצם של עלפי הים, אותה חשב
בתחילה לגן-עדן עלי אדמות. פטריק למד, לפי השמועות, נגינה ומסורה בחצרה של המלכה
העלפית אדריאן, ונישא לאחת מגבירות חצרה.
אלא שרוח הנדודים שבה והכתה בו לאחר מספר שנים, וביחד עם רעייתו הפליג דרומה,
בעקבות הכוכבים, עד אשר נחת בחופה של מונפורליי הפסטורלית, אשר היתה בתקופה זו
בשיאה; באותם ימים, היתה מונפורליי היפה ממלכה עצמאית הנשלטת בידי אבירים נאצלים,
ובה התקיימו האמונה בזוהר הז'ראלי והאמונות באלי הטבע של ראסטהוף בדו-קיום שליו.
פטריק התאהב בגבעות הירוקות, בחצר האצילה ובכל יתר הדברים שניבטו לעיניו
במונפורליי, והציע את שירותו כנגן למלכם של אבירי מונפורליי. פטריק חי עוד עשרות
שנים בתור טרובאדור החצר, אולם צל ירד עליו לאחר שאשתו העלפית נהרגה: לפי המסופר,
הפליגה הגבירה ארנלוט צפונה בכדי לבקר את משפחתה, אולם דרקון-ים שהגיח מהמצולה בלע
את הספינה על כל צוותה. לפי גרסה אחרת של האגדה, היה האחראי לאובדן הספינה
הנקרומנסר הימי המבעית מלקולם דה-לורגו, אדון ספינות הרפאים ודבראשי הים, אשר נגע
את מלחי הספינה במגפה נוראה והפכם לאלמתים הסרים לרצונו. פטריק לא התאושש עוד, עזב
את החצר והפך לרועה צאן שהיה משוטט בין הגבעות ומחבר בלדות נוגות לזכר אהובתו
המתה. לאחר שנים מעטות, מת בבקתה שהקים על גבעה ירוקה נידחת, רחוק מחצרו של מלך
האבירים. פטריק האומלל נקבר בתל ירוק על אותה גבעה, וקברו הפך למקום כמעט מקודש
בעיני בני שושלתו אחריו, וזמרים נודדים רבים נהגו לעלות לקבר ובריכת המיים השקטה
שלידו, בכדי להתייחד שם עם עצמם ולבקש השראה לשיריהם.
בנו של פטריק, ארנול דה-לורדו, לא היה אוחז נבל מוכשר, אולם גילה
כשרון מצויין באומנות החרב. כשרונו זה הפך אותו עד-מהרה לאביר בכיר בחצר
מונפורליי. בכספו, הקים בית אחוזה למשפחה במערב מונפורליי, בעמק יפה, מרחק קצר
מקבר אביו. טירה קטנה זו שימשה את בני המשפחה במשך דורות על-גבי דורות. האבירים
לבית דה-לורדו נלחמו לצד מלכי מונפורליי עד נפילתם, והפיכת מונפורליי למחוז
ממחוזות ממלכת ז'ראל (אמצע האלף השני). לאחר נפילת מונפורליי, ירדה קרנה של
השושלת; בני לורדו איבדו את תאריהם, ולא נותרו אלא משפחה קטנה של בעלי אחוזה
כפרית, ההולכים ונשכחים בחלוף השנים, עד הופכם לנכבדים כפריים-מקומיים ותו-לא.
הפרק הבא בעלילות דה-לורדו נפתח שנים רבות לאחר מכן, בשלהי שנות
ה-70 של המאה ה-24 לסה"ה. המסורה מספרת, כי בעל האחוזה דאז, הוגו לורדו, לא
היה אלא איכר אמיד וסגן ראש הכפר הסמוך. בדמדומיו של יום סתווי ערפילי, היה אחד
מבניו של הוגו, אנטואן הצעיר, עובד בחלקת תפוחי האדמה של אביו לבדו, לאחר שהפועלים
סיימו את יום עבודתם והלכו אל הפונדק הסמוך להרטיב את גרונם בשיכר. דבר-מה משך את
אנטואן להוסיף ולעבוד, בעוד השמש שוקעת מעל הגבעות הירוקות במערב.
ואזי, כך מספרת האגדה, מתוך הערפילים, הופיעה גבירה עלפית יפיפיה,
אשר עיניה זהרו ככוכבי הערב שהחלו זוהרים ברקיע למעלה. אנטואן הצעיר, אשר סבר כי
זוהי רוחה של הגבירה ארנלוט, נפל על ברכיו המום. אלא שהיא דיברה אליו בקול רך,
וקראה לו לבוא עמה אל קברו של פטריק הנודד, שם שרה בפניו על עלילות עבר רחוקות ועל
כוכבי המערב, וסיפרה לו על הארץ הנידחת במזרח, ראכנהורף, הסובלת בחשכת בערות,
אכזריות ודם, ומצפה לעלילות גבורה אשר יחלצו אותה מאומללתה. אנטואן הוקסם ורותק,
וכאשר סיימה את שיריו, בערה בעורקיו התשוקה לעלילות גבורה חדשות שיקשרו לשם לורדו,
והוא נשבע, בשם כוכב הערב הזוהר במערב, כי לא ינוח ולא ישקוט עד אשר ישחזר את
תהילת ימים עברו.
איש לא יודע מה בדיוק עשה אנטואן, לאחר שהותיר מכתב נרגש ומבולבל מעט לאביו, ורכב
בעקבותיה של הגבירה. אולם, לאחר שנים מספר, הופיע שמו כאחד מהלוחמים אשר באו לתמוך
בסינקלארד הצעיר, אשר יצא להציל את ראכנהורף מידי בארקוק
המכשף, מנהיג קלאן העורב, וליסד בה שלטון אבירים, אשר יחקה את דרכי המלך פרנסואה
ה-IV ששלט באותם ימים באיל דה לה-רוא, לפי המסורת המונפורליאנית
העתיקה. אחת האגדות מספרות כי השניים, סינקלארד ואנטואן, נפגשו עוד באיל דה
לה-רוא, בחצרו של המלך פרנסואה, ושם נעשו ידידים בלב ונפש.
אנטואן דה-לורדו נעשה אחד מבכירי "מועצת האמפיסט" שהקים הרוזן סינקלארד,
ובשנת 2389 נישא לקורנלטה, אחותו של הטוב ברעיו האבירים, שארומאן
"הזהוב" לבית לאנדסהיין. מזיווג מאושר זה נולדו חמישה בנים ובנות, אשר
המפורסמים ביניהם היו קתרין היפיפיה, ורובר דה-לורדו האמיץ, יורש מידותיו של
אנטואן; קתרין נודעה כאלכימאית ואשת ספר אשר ישבה בחברת הרוזנת הלסטיה, ורובר הפך
לאביר צעיר אשר הלך בעקבות אביו.
אלא שאושרם של בני המשפחה והכוכב החדש שזרח עליהם ירדו תהומה כאשר
נפל במרחץ דמים שלטונו של הרוזן סנקלארד, אבירי האמפיסט הובסו, ורובם נטבחו בידי
הדראו וה-Claws of
Darkness הנוראים שבאו עמם לאותו קרב (ראה בהיסטוריה
של ראכנהורף). אנטואן דה-לורדו היה בין הנופלים, קתרין ירדה דרומה, אל נחלות
הארלדארה, ונישאה לאחד מהם בחורשת הסערה המקודשת. הגורל הכה אף בה, כאשר נשרפו
נחלות הארלדארה בסיום "מלחמת הקודש" של דה-ארז'ולי הקנאי ועוזרו
המשתולל, הכומר אודו פיראס. קתרין, שבעלה נהרג ובנה שארלומאן נעלם, נאלצה להתכחש
לאומנותה ולהכנס למנזר בכדי להציל עצמה מלעלות על המוקד בתור מכשפה.
הולדתו וקורות חייו
של ז'אן לורדו:
רובר דה-לורדו הצעיר ורעייתו ברחו מראכנהורף עם שני ילדיהם הצעירים בפחי נפש לאחר
מות אביו ומפלת סנקלארד, ושב אל אחוזת המשפחה, שחרבה בינתיים בידי שודדים. לזמן-מה, שוקמה האחוזה, והמשפחה חייה בה
בשלווה יחסית. שם גידל רובר את בנו ובתו אנט (נולדה 2413) וז'אן (נולד 2416). יגון
נוסף ירד עליו כאשר מתה רעייתו בלידתה, שנתיים לאחר מכן, ועמה מת בנה האחרון שזה
עתה נולד.
הגורל האכזר הוסיף להכות במשפחה האצילה; לאחר שנות שלווה מעטות, בשנת 2429, נאחזה
מונפורליי כולה באש המלחמה, כאשר הכריז דוכס המערב של ז'ראל, פיליפ דה-רוואלס
הערמומי, על מרד ועל עצמאות מחוזותיו כלפי השלטון הרופף באיל דה לה-רוא. מונפורליי
המערבית, אשר היתה שייכת לנחלות רוואלס, הפכה לשדה קרב גדול, באשר המושלת דאז,
הרוזנת האמיצה דה-מונפור, נצר למלכי מונפורליי הקדומים, סרבה להכיר בשלטונו של
רוואלס. רובר, אשר יצא למלחמה לצד גבירתו הפאודלית, ושירת כ-Field Captain בצבאה,
נפל בחרב בשנת 2433, כאשר הגן בחירוף נפש על אחד מאחרוני מבצריה של גבירתו מפני
תוקפים רבים לאין-שיעור מחייליו של דה-דיראס, מצביאו של רוואלס. לאחר חודשים
מועטים, נכנעו שרידי צבאה של דה-מונפור, והיא יצאה לגלות. דה-דיראס נעשה דוכס
למונפורליי המערבית, ורדף את שאריות נאמניה של השליטה הקודמת. בין היתר, הוחרמה
אחוזת מונפורליי ונפלה בידי ברנש זר בשם הבארון אנג'לו פלקראסי, אחד ממנהיגי שכירי
החרב של רוואלס. ז'אן ואנט גורשו מנחלת אבותיהם, שהפכה לאחוזת קייט שחצנית של
האדון החדש, ועד מהרה נפרדו דרכיהם. רק במאוחר שמע ז'אן כי אחותו, אשר שמה פניה
למחוז ראכנהורף והתאהבה באחד מאנשי חצרו של הבארון דה-אדריאן, נרצחה באכזריות שנה
אחת בלבד לאחר מכן, בפשיטה הגדולה של אנשי עקרב הירקן, הדרואיד הנוקם הנורא, על
מחוז ראכנהורף. בפשיטת ענק זו של קיץ 2434, אשר באה לנקום את דמם של בני הארלדרה
שנטבחו בידי סטפאן דה-ארז'ולי, נפלה טירת דה-אדריאן, ונרצחו כמעט כל אנשיה.
את ז'אן עצמו פקדו ימים קשים של עוני, והוא נאלץ לעבוד למחייתו
כשומר-סף בטירה מקומית, ולאחר מכן כזמר נודד הנודד במונפורליי המזרחית, שר לפני
רועי הצאן והחוואים, וחולם להיות כמו אביו וסבו לפניו. השנים חלפו, בלא שז'אן
הצליח לגייס את ההון הדרוש להשלים את אימוניו ולרכוש לעצמו ציוד מתאים, עד אשר באה
יד הגורל לעזרתו; יד אלמונית הניחה בחדרו בפונדק צרור, ובתוכו סכום גדול בזהב, אשר
אפשר לו לנסות ולהגשים את חלומו.
בסופו של דבר, לאחר מעל שנה של הכנות ואימונים בקורנין, יצא ז'אן הצעיר לדרך כשהוא
רכוב על סוס, חמוש שיריון וחרב של אביר, כשהוא שם פניו אל ראכנהורף העתיקה, אשר
שבה לכרוע בערפילי אומללותה הנבערת.
בנדודיו, פגש את ג'יין סילדנהוף, סיירת וקשתית, בת למשפחה אכטולדית עתיקה ומבוססת,
והשניים התיידדו, כאשר הסיירת המחוספסת והנוקשה, אשר עברה אף היא אסון אישי גדול,
באשר כל ידידיה הושמדו בידי פאנטום מבעית זמן-מה קודם לכן, מנסה להחזיר מעט את
האביר הצעיר החולמני מעט אל קרקע המציאות הקשה של ראכנהורף. זמן-מה לאחר מכן נתקל
ז'אן באקראי בבן-דודו מצד אביו, שארלומאן לאנדסהיין (בנה של קתרין), שהפך להיות
סייף ססגוני, מרדני ומחפש צרות, והשלושה יצאו להרפתקאות משותפות. עד מהרה, הסתבכה
השלישיה עם קלאן קרוגה האלים באיזור ראכרדורף, באשר קלקלו נישואין כפויים של אחד
מבניו, פונדקאי בשרני ואלים מכפר סמוך, לעלמה יפה בשם הילמינריין, אשר כמעט ונגררה
לחתונה בניגוד לרצונה. במהלך המאבק, הסתבר להם כי הפונדקאי, אחותו והנזיר המסייע לו
הינם שני אוכלי אדם הסוגדים לגרודא, הגוש הזולל. החבורה הצליחה, בסופו של דבר,
להרוג את את הנזיר ואת אחותו של הפונדקאי, ולגרום לו עצמו להמלט. אלא, שמעשיהם
(והרג של יותר מעשרה לוחמים מקלאן קרוגה) לא נשאו חן בעיני ונצל קרוגה, ראש הקלאן,
שהכריז על נקמת דם. החבורה נאלצה להמלט דרומה, כשהיא אוספת אליה הרפתקנים נוספים
מיריבי קלאן קרוגה, וז'אן החליט לשים פניו אל מטולרה, בכדי לראות את הגבירה ריכילד, עליה שמע כנכדתה של רין
התכולה, הקוסמת של סנקלארד, ואף כאשה היפה ביותר במחוז ראכנהורף. שארלומאן, אשר
הספיק לשמוע על ריכילד דברים מחמיאים פחות (כגון, היותה קנאית דתית קודרת, שלא
הסתייגה במיוחד ממה שנעשה לארלדארה, אף כי לא נטלה בשום פנים ואופן חלק באותו
טבח), היה מסוייג הרבה יותר, אולם לא רצה להסתכסך עם ז'אן בנידון. כמו כן, ניקרה
בז'אן תחושה כלשהי כי אי-שם באיזור מטולרה, ימצא את גורלו ויעודו, אליהם שאף כל
חייו.
אופיו של ז'אן הוא מורכב: מחד גיסא, הוא נראה כאביר נוקשה ואמיץ
ברמ"ח אבריו. הוא אינו חס על עצמו, ומוכן תמיד להסתכן בכדי לעשות את אשר נראה
לו צודק ונכון. בדרכו זו, הוא שואף להנהיג, להצטיין ולזכות בתהילה שתעמיד אותו
בדרגה אחת עם אבותיו המהוללים (אשר בעיניו נראים כמהוללים וחסרי-פגם פי כמה וכמה
יותר מאשר היו במציאות, והוא עשוי להתרגז מאד אם אי-מי ינסה לתקן אותו בנקודה זו).
מאידך גיסא, הוא יכול להתנהג לא פעם בצורה חולמנית מאד, לגלוש להרהורים ולפעול
בצורה שלא תמיד תואם את המציאות בשטח (דבר שלא פעם הביא את ג'יין סילנדהוף לגרור
אותו בכח, תוך שהיא רוטנת שידידה המהולל זקוק לבעיטה באחוריו בכדי להתעורר ולרדת
אל קרקע המציאות). בדרך זו, למרות שאיפתו למנהיגות, ז'אן עשוי למצוא עצמו מקבל
במהירות סמכות של מי שנראה לו כמהולל או אבירי די הצורך לכך, ואזי לפעול בנאמנות
ובצייתנות, לעיתים יתר על המידה (ואזי הוא עשוי לפתח אכזבה עמוקה, אם יתברר לו
בדיעבד כי אדונו לא היה ראוי לאמונו).
כלפי חוץ, ז'אן או אביר וג'נטלמן; הוא בקיא בגינוני חצר, ומשכיל מאד יחסית ללוחם
בן מונפורליי. הוא מבין מאד בשירה, אגדות עתיקות ושאר עניינים שבמסורה, ותמיד צמא
לשמוע ולראות עוד מהם. לעיתים, סקרנותו שאיננה יודעת שובעה לדברים כאלו עשויה
להכניס אותו לצרות-צרורות. ז'אן הוא רומנטיקן, מתנהג בנימוס רב כלפי גברות, ועשוי
למצוא עצמו מתאהב על כלות הנשמה בגבירה שתהיה "הכוכב המנחה שלו", כפי
שהיתה ארנלות לפטריק הנודד. אף כי ז'אן מעולם לא חטא ביהירות, נפיחות או רייקנות,
הוא רואה עצמו ומתנהג כאביר ובן אצולה (ומתנהג כך לעיתים אף בנוכחות אוייב), ובכך
הוא שונה למדי מבן-דודו שארומאן, העממי והמרדן, הבז למידות אלו כטפשיות למדי. הצלע
השלישית של המשולש, ג'יין סילדנהוף, נמצאת אי-כה באמצע בין שניהם, ולא פעם מפשרת
ביניהם בעת הצורך.
למרות שז'אן נראה כהיפוכו הגמור של שארלומאן, יש להם נקודה משותפת אחת; אף ז'אן,
כבן-דודו, חש את האש שבוערת בתוכו, הדוחפת אותו להמשיך הלאה. אל עבר גורל ויעוד
שרויים בערפילים.
ז'אן, למרות הנחיתה הכואבת על קרקע המציאות, מונחה בידי מספר
שאיפות, שהמרכזית ביניהן הינה להחזיר את ימי התפארת של מועצת האמפיסט, עליה שמע
סיפורים כה רבים בנעוריו, כאשר הוא חולם לשים את עצמו על כסאו של סנקלארד, ולאחר
מכן לפנות מערב, להביס את דיראס, לאחד את מונפורליי ולהשיבה לגבירתה החוקית,
הרוזנת הגולה דה-מונפור. אלא, שככל
שעברו השנים, כך החל ז'אן להבין עד כמה מטרות אלו קשות להשגה, מה שגרם לו אכזבה
ומרירות לא מעטים. לצד מטרות אלו, לא שכח ז'אן אף אחד מהאנשים אשר הכו בו
ובמשפחתו, והוא רשם את כולם בזכרונו, בכדי להענישם כראוי להם, ואף דבר זה מאחד
בינו לבין שארלומאן, אשר שואף לנקום בחלק מאותם אנשים ממטרותיו שלו. הסיבוכים
והתארכות הדרך גרמו לז'אן לא מעט בלבול ומבוכה, באשר הוא איננו מוכן להשלים עם
אובדן חלומותיו, ומאידך גיסא מבין את הקשיים, ומנסה (כפי שדורשת ממנו ג'יין לא
פעם) לנסות ולהשיג לעת עתה את מה שנמצא בהישג יד. עם זאת, מקווה ז'אן בכל מאודו כי
המסע למטולרה והמפגש עם הגבירה ריכילד ישנו כל זאת, ויציבו סוף-סוף קו ניתן לחציה
בינו לבין מטרותיו.
·
·
חזרה לדף האינדקס של הרפתקני העולם הידוע
·
· חזרה
לדף האינדקס של דמויות מחוגי מו"ד
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום