הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי | ארצות | מפלצות | אלים ואמונה | דמויות | גזעים
הבארונטה
ריכילד רונהלם (דה-מטולרה)
תאור חיצוני:
ריכילד דה-מטולרה נחשבת
באחת הנשים היפות ביותר במחוז. ריכילד נראית בשנות ה-30 שלה. היא גבוהת קומה, בעלת
עור בהיר מאד, המקנה לה מראה חיוור משהו, שער שחור גלי וארוך, הקלוע בדרך-כלל
בתסרוקת מסודרת היאה לאשה מהמעמד הגבוה, ועיניים ירוקות כהות, כמעט שחורות. פניה
מושלמים, אלא שהם קורנים כמעט תמיד ארשת קרה, קודרת ומנוכרת. ריכילד עוטה בדרך-כלל
את שמלות האריג הפשוטות יחסית הנהוגות בקרב אצילות המחוז, בצבע לבן או כחול, אולם
טוענים כי היא מסוגלת להדהים את כל המתבונן בה בכל לבוש, פשוט ככל שיהיה. היא
עונדת בדרך-כלל מחרוזת פשוטה של אבני נופך, המעוצבת בדמות סמל הכוכב של הזוהר,
טבעות כסופות הנחשבות פשוטות למדי בעיני מי שאינן בין המחוז. לעיתים, בארועים
חגיגיים, היא עוטה פיליגרן משובץ באבני איזמרגד, אותו קיבלה לרגל נישואיה. זהו,
ככל הנראה, התכשיט יקר הערך האמיתי היחיד שברשותה.
תולדות חיים:
ריכילד נולדה בשנת 2405,
בתו של גרתולד רונהולם, קסטלני מאחוזה קטנה לא הרחק ממטולרה, שהיה קשור לאדון
מטולרה הקודם, הבארון היינץ לבית פלאנדשלוס, בקשר ואסלי. שושלת רונהלם ידועה כאחת
השושלות העתיקות של המחוז, והנה, למעשה, ענף צדדי של קלאן סילנדהוף, שנפרד ממנו
עוד טרם הכיבוש הז'ראלי. מספרים, כי משפחת רונהלם החזיקה בעבר הרחוק את הבארונות
על המחוז הנקרא היום מטולרה, אבל איבדה אותו בשלהי האלף השני לספירה ההילאסיאנית.
אמה של ריכילד, קארלינדאר (אשר נפטרה כאשר היתה ריכילד בת שלוש) היתה בתם של רין
המפורסמת, המגית עוטת הכחול של הרוזן סנקלארד ושל סר ארקנריך, אחד מבכירי מועצת
האמפיסט אשר שרתה תחת "רוזן האבירים" המפורסם.
ריכילד היתה אחת מחמישה
ילדים שנולדו לאביה ואמה, אשר מהם הגיעו לבגרות אך ורק שניים: פפין הנשי והסוטה,
אשר נודה מהמשפחה בשל נטיותיו המבחילות כאשר היתה ריכילד בת 12, והיא עצמה. לא
ידוע הרבה על שנות ילדותה של ריכילד, היות והיא עצמה מעולם לא אהבה לנדב פרטים או
להעלות זכרונות. שמועה אותה היא מכחישה בתוקף טוענת כי היתה, בניגוד מוחלט לדמותה
דהיום, ילדה מורדת במוסכמות ולא אדוקה במיוחד, אשר רצתה מאד לעשות מיני דברים
האסורים על אשה בראכנהורף. השמועה מוסיפה ומספרת, כי ריכילד, שמגיל צעיר נודעה
כיפיפיה ואינטילגנטית במיוחד, דמתה מאד לסבתה המפורסמת, רין (המשכילה להדהים) אותה
העריצה ריכילד בילדותה, על אפו וחמתו של אביה, שלא חיבב את רין כלל ועיקר. ריכילד
היתה בת 14 בלבד בעת שעלה סטפאן דה-ארז'ולי על המחוז ונפתחה שרשרת הארועים האפלה
שהובילה לנפילת הרוזן סנקלארד ולקרב הטראגי בו נהרגו סבה וסבתה. השמועה מספרת כי
ריכילד סרבה להאמין חודשים רבים כי סבתה הנערצת נקטלה, וכאשר הכירה באמת, מררה
בבכי וסרבה לאכול במשך ימים שלמים.
מרגע שהחלה ריכילד לגלות
סימני בגרות, הוצף ביתו של אביה במחזרים מקרוב ומרחוק, אלא שאביה לא מיהר להשיאה,
כאשר הוא מחפש את השידוך שיביא עבורו את התועלת הרבה ביותר. גם בעלה לעתיד,
אנרי דה מטולרה, שהיה אז אך ורק אביר נודד שבא מז'ראל המרכזית לחפש את מזלו במחוז,
לא התקבל בסבר פנים יפות במיוחד.
אלא שאחד ממחזריה של ריכילד, אשר כינה את עצמו פרייהאר ורנר פון דאר-האנדליך,
התגלה בהדרגה כסכנה נוראה עבור ריכילד ועבור כל הסובב אותה. זאת, שכן האציל הזר והחלקלק,
העוטה גלימות אדומות, התגלה כערפד מתוחכם, אחד מחבריה של כנופיית הערפדים שנדדה אל
תוך המחוז במטרה להשתלט עליו. הלה תכנן, ככל הנראה, להנשא לריכילד ולהפוך גם אותה
לערפדית, בכדי שתהפוך לשפחתו הנצחית. מי שחשד בפרייהאר ורנר לאורך כל הדרך, היה סר
אנרי דה-מטולרה, אשר חשד מזה זמן-מה כי העניינים במחוז אינם כשורה.
בסופו של דבר, רצחו הערפדים את אדון המחוז הזקן, הבארון פלאדנשלוס, הקימו אותו
בתור ערפד משרת, ורתמו אותו לטובת ריטואל אפל שתכננו. ריכילד, שהיתה אז בת 16,
שהתה בטירתו של הבארון בעת מעשה, חשדה שדבר-מה אינו כשורה, והזעיקה בדרך לא-דרך את
אנרי דה-מטולרה ואת שותפו להרפתקאות, האזנריך, שהצליחו, בסדרת הרפתקאות מצמררת
ומוצלחת, למגר את הערפדים אחד אחד, ולפטור את המחוז מסכנתם. ריכילד לקחה חלק כלשהו
בהרפתקאה, אף כי לא נודעה מעולם כהרפתקנית בעצמה. אחת השמועות מספרת כי פרייהאר
ורנר פון דאר-האנדליך חטף אותה למקדש אפל בגבעות, בכדי להופכה לערפדית או למשהו
גרוע מזה בריטואל אפל. מספרים גם, כי הפרייהר האפל בחר בריכילד לא סתם בגלל יופיה,
אלא גם ובעיקר משום היותה נצר לקוסמת רין, וכי במקדשו נוכח כוהן כהה ומזרה אימים,
שבא ממחוזות רחוקים מאד למטרה אפלה הקשורה בעניין זה.
כך או כך, אנרי דה-מטולרה
והאנזריך חדרו למקדש האפל אי-כה, והצליחו להביס ולחסל את הפרייהאר ואת הכוהן האפל
שניהל את הריטואל, ולהוציא את ריכילד מהמקדש כשהיא בריאה ושלמה (2421). אנרי, שהיה
אז בן 29, זכה בתהילה רבה מאד בעקבות המבצע, עד כדי כך שהרוזן סטפאן החליט למנותו
לבארון החדש של מטולרה. במצב זה, כמובן, שינה אביה של ריכילד את גישתו מהקצה אל
הקצה, ומיהר לארס לו את ריכילד בת ה-16, בלא לשאול את בתה לרצונה, כמובן. אנרי,
שחשק בריכילד היפיפיה עוד קודם לכן, לא חשב פעמיים. הרוזן סטפאן עצמו היה נוכח
בחתונה וברך את הזוג הצעיר, אשר הכל במחוז סברו כי הם הזיווג המושלם. כולם, ככל
הנראה, חוץ מריכילד עצמה. מספרים כי ליבה היה נתון לאי-מי אחר באותם ימים, אולם
איש אינו יודע מי היה, וריכילד אינה מספרת דבר בנידון. שמועה אפלה שהסתובבה באיזור
סיפרה כי אביה ארגן את עזיבתו של אותו גבר את המחוז, אולי אפילו את מותו.
ריכילד ילדה לבעלה שתי בנות, אן-מארי וקארלינה, אולם לאחר לידתה של הבת הצעירה,
לפי השמועה, התמרדה והודיעה לבעלה, חד-וחלק, כי אין היא רוצה עוד ילדים נוספים.
לאט-לאט, לפי מה שמספרים, הורעו היחסים בין אנרי לריכילד. ריכילד לא אהבה את אנרי
באמת ובתמים מעולם, והוא הלך ואיבד את סבלנותו כלפיה. ריכילד הפכה לאשה אדוקה בדתה
הרבה יותר מאשר בעלה, שהיה ונותר חופשי יחסי בדעותיו. המריבות בין בני הזוג הלכו
והתרבו, כשהן פורצות ומתחלפות לסירוגין בנתק קריר וממושך. המצב בין הצדדים הורע
עוד יותר כאשר נשבתה ריכילד בקסם דרשותיו של השליח הקדוש דאז, אודו דה-פיראס,
והפכה לחסידה קנאית של המלחמה בבני הארלדארה, אשר היתה לצנינים בעיני בעלה עוד
מהיום הראשון. ריכילד, כך מספרים, רתחה על בעלה משום שהשתמט מהמלחמה בעת השלב האחרון
והמזוויע שלה, וכינתה אותו עריק, פחדן, מופקר ובוגד באדוניו. מאז אותה מריבה,
בשלהי שנת 2431, החלו בני הזוג ישנים במיטות נפרדות ובמחוז נפוצו שמועות על מריבות
מתמשכות ביניהן, ועל כך כי הבארון החל מחפש לו מאהבות בסתר, דבר שגרם לריכילד ללכת
להתלונן עליו לפני השליח הקדוש אודו דה-פיראס, ששטף אותו בכעס על חטאיו והשפיל
אותו.
הבארון אנרי לא היה נוכח
במטולרה בעת ההתקפה הגדולה של הברבארים על מטולרה, בשנת 2434. ריכילד ושתי בנותיה
שהו, לרוע המזל, בכנסיית הכפר כאשר נחתה ההתקפה על המקומיים בלא אזהרה. שתי הבנות,
שהיו בנות 12 ו-9 בלבד, נרצחו באכזריות בידי התוקפים חסרי הרחמים, ואילו ריכילד
הצליחה אי-כה להמלט ממרחץ הדמים בכנסיה, ולהגיע אל שערי מגדלה בגפה, כשהיא פרועה,
בוכיה ומטונפת בדם ובוץ (על השמועות המוזרות הנסובות בכפר בעניין החלצותה של
ריכילד - ראה בתאור מטולרה, גרסה בסיסית).
כאשר חזרו הבארון ואביריו,
והדפו את התוקפים, פרץ המשבר הסופי בין הבארון לאשתו, שהגיע למריבה נוראה, המלווה
בהטחת האשמות קשות. ריכילד האשימה את בעלה כי התמהמה ולא בא לעזרתה ולעזרת נתיניו
משום ששהה בביקור אצל אחת המאהבות שלו, וכי דם שתי בנותיהם עליו ועל נשמתו. הבארון
לא נשאר חייב, וטען כי רק אחת מהמזימות הקטנוניות שרקחה ריכילד ביחד עם אי-מי בכפר
הביאו אותה ואת בנותיה לכנסיה באותו יום. הריב התלהט, ומספרים כי בפעם האחת
והיחידה, איבד הבארון אנרי (אדם אצילי ומאופק מאד בדרך-כלל) את עשתונותיו, סטר לאשתו
והטיח אותה בקיר. הרכלנים סיפרו כי ריכילד לא נרתעה ממנו, גם כאשר פניה זבו דם,
והחזירה לו במילים חריפות, אשר הוציאו מתוכה כמה דברים שנאגרו משם מאז ניתנה לו
בידי אביה כאילו היתה סחורה.
הבארון סמוק ומשתולל מזעם,
עזב את המגדל כשהוא צורח כמטורף, מקלל את ריכילד ומאחל לה יסורי גהינום בחייה
ולאחר מותה. הוא הוסיף, כי הוא מסתלק וחוזר לחיי אביר נודד, ולא אכפת לו
ש"המכשפה הארורה" תקח לעצמה את המגדל, האדמות ואת כל רכושו, משום שכבר
לקחה ממנו את בנותיו, את כבודו ואת כל שהיה יקר לו. בטירופו, קרא כי הוא מצטער על
כך שחילץ אותה מידי הערפדים "היה עלי לתת לכוהן הצפעונים להוציא את ליבך האפל
מתוך חזך במאכלת הפולחן שלו, כלבה ארורה!" הוסיף, כשהוא יוצא בסערה מהמגדל,
אל תוך הלילה האפל. איש לא ראה אותו מאז, חי או מת, ומשערים כי אבד ביערות. לאחר
שלוש שנים, כמנהג המקום, הוכרז כמת, הכרזה שמשמעותה היתה כי ריכילד (אז כבר בת 32)
נחשבת כפנויה ויכולה להנשא מחדש. אלא שריכילד, למרות הפצרותיו של מפקד המשמר הותיק
והמודאג שלה, קפטן האזנריך, מעולם לא חשבה על כך.
אופי והתנהגות:
מאז נישואיה, לפחות, נודעה
ריכילד כאשה קרה, אדוקה בדתה, שתלטנית ואכזרית למדי כלפי כל הסובבים אותה. היא
מקפידה לנהוג לפי חובותיה כגבירה אצילה, מחד, ומאידך אימצה לעצמה בקנאות את
הדוגמות הדתיות שהטיפו אודו ומרעיו, כשהיא מקבלת על עצמה, בלא עוררין כביכול, את
מעמדה הנחות כאשה, כולל העובדה כי חטא הוא לנשים לקנות להן דעת, כולל ללמוד קרוא
וכתוב. למרות זאת, מספרים כי ריכילד היא אשה חדת-תפיסה עד מאד, ושולטת בהרבה יותר
השכלה כללית מאשר היא מודה. בין היתר, היא מדברת תמיד בשפה גבוהה, רהוטה וציורית,
ושולטת היטב בז'ראלית, כולל בסגנון ובהגיה העתיקה של התפילות, דבר אשר אינו נפוץ
בראכנהורף, שרבים מאציליה כמעט ואינם יודעים לדבר ז'ראלית, או שמדברים אותה באופן
עילג, במבטא אכטולדי גס. שמועות עקשניות טוענות כי הגבירה הקודרת היא מטילת לחשים
עוד מנעוריה (מה שאינו מסתדר עם העובדה כי כרוב נשי המחוז, היא אינה יודעת קרוא
וכתוב). ריכילד מכחישה שמועה זאת בלהט ובזעם ("אני, עוסקת בכשפים? ישמור
הזוהר הטוב!"), וכבר איימה כי תצווה להשליך לכלוב העורבים כל מי שיתפס מפיץ
שמועות אלו. אלא, שאיום זה לא בוצע מעולם, והשמועות ממשיכות להתרוצץ.
ריכילד מעולם לא הצטיינה,
לפחות מאז נישואיה, בהבעת רגשות ובחמימות, ומספרים כי אפילו עם בנותיה נהגה
בקשיחות וריחוק כלשהו, אלא שמאז שנרצחו מול עיניה, מספרים כי אכן משהו מת בקרבה,
ולמרות כי כלפי חוץ נותרה יפה וצעירה למראה כאילו היתה בשנות ה-20 המוקדמות שלה,
הרי בתוכה פנימה היא אכולה כאב ויגון מכלים, כעס ומרירות.
ריכילד היא תובענית וחסרת
רחמים כלפי הכפופים לה. לכל דבר, לתפיסתה, יש את מקומו הראוי, והדרך בה הוא צריך
להעשות - ואוי למי שחורג מכך. היא מקפידה מאד כי משרתיה יקיימו את כל מצוות הדת,
קלות כחמורות, ואוסרת עליהם לשתות לשוכרה ולנבל את פיהם, כאשר היא מענישה בעונשים
קשים את מי שנתפס. עונש חביב עליה הוא להוציא את הסורר או הסוררת אל מחוץ למגדל
בלילה קר, כשהיא מאלצת אותו למלמל תפילה זו או אחרת במשך שעות, להצלת נשמתו. לפחות
פעם אחת, מתה משרתת צעירה אשר הוענשה בדרך זו מדלקת ראות, אולם ריכילד נמנעה אף
מלהתנצל, כשהיא פוטרת הכל במבט קודר ובמילותיה הנצחיות "היה זה רצון
האל". כמו כן, ריכילד מתנשאת למדי כלפי האיכרים, ומעדיפה להתרחק מחברתם, מלבד
קומץ מהם אותם היא מזמינה מדי פעם לטירתה. כך או כך, בשנים האחרונות היא נודעה כמי
שאינה אוהבת חברת אנשים בכלל, והיא מרבה להסתגר בחדרה שבראש המגדל, לטוות בכישור
הגדול שלה, להשקיף בעצב למרחקים ולשקוע בתפילות או בהרהורים מרים.
למרות שהאיכרים מפחדים מריכילד ואינם אוהבים אותה, נאלצים הכל להודות כי בסופו של
דבר, ריכילד היא גבירה שפשוטי העם יכולים להסתדר איתה, וחייהם תחת שלטונה אינם
מהקשים. המיסים שריכילד גובה מהכפריים הם סבירים מאד, שכן היא חסכנית מאד בעצמה,
ואינה זקוקה כלל ועיקר למשתאות, שעשועים יקרים וכ"ו. כמו כן, איכר מהשורה,
שאינו חי במגדלה ואינו נתקל בה לעיתים קרובות אינו מרבה לסבול מאופיה הנוקשה, עליו
הוא שומע, בדרך-כלל, אך ורק משמועות. שלישית, ריכילד אכן מנסה לדאוג לאיכריה, גם
בדרכה המרוחקת והנוקשה. היא וקפטן האזנריך (שעודו ראש המשמר שלה) השקיעו שעות רבות
בדאגה לענייני הכפר, גם בתפקידים אותם לא מצליח ראש הכפר השבור והדכאוני מולר
למלא, ואינם נחשבים כלל ועיקר כעניינה של הבארונטה. כמו כן, ריכילד השקיעה רבים
מחסכונות טירתה בכדי לשקם את חומות הכפר, וכעת בכדי להקים קומפלקס מבוצר חדש
במרכזו, אשר יכלול מחסני תבואה וטחנת קמח אשר תחסוך מהאיכרים את הצורך המפוקפק
לטחון את תבואתם אצל אגוברט הנוכל ומפקיע המחירים (ראה ערך ב-Expension
למטולרה).
קשרים
ופוליטיקה:
ריכילד, כיאה לגבירה אדוקה ממעמד האצולה, תרמה במהלך השנים סכומים
ניכרים למנזרים וכנסיות, ובעיקר לאודו דה-פיראס, אשר היא נחשבת למאמינה אדוקה שלו.
כעת, לאחר נפילתו ממעמדו הרם, היא התירה לו להקים את בית הספר שלו בשטחה, ואף
מקציבה לו מענק חודשי. מאידך, מספרים כי למרות הערכתה הרבה אליו, היא הבהירה לו
הבהר היטב כי כעת הוא תלוי בחסדה, ולא להיפך, וכי נאסר עליו לסבכה בצרות על-ידי
הסתות פרועות כנגד הרוזן או השליח הקדוש של המחוז - דבר שאודו מקבל כמי שכפאו השד.
יחסיה עם שכניה מעולם לא היו חמימים מדי. ריכילד מתרחקת מהבארון רוגאן, אותו היא
רואה כבהמה מהלכת על שתיים ותו-לא, ומפחדת בכל ליבה מזוג הבארונים המכשפים דה
לה-סינדי (ביחוד מקולין לורז'ן, שמוצאה ככל הנראה משושלת המכשפים האפלים
דה-לורגו). היא אסרה עליהם, רשמית ופומבית, מלהכנס לנחלותיה, ובעבר יצאה נגדם
וכינתה אותם "דמונים בדמות אדם, המפיצים תורות מופקרות ושטניות, כמו
באוניברסיטת החטאים של איל דה לה-רוא, ישמור הזוהר!").
גם יחסיה של ריכילד עם הרוזן אינם שפירים. היא מעניקה לו את הכבוד הראוי בפומבי,
אולם מספרים כי היא בזה לו בשל גינוניו הגסים ובשל יחסו המתנכר (לדעתה) לכנסיה.
ביחוד, עומדים בעיניה לצנינים נישואיו עם גודריד בת הארלדארה, אשר ריכילד משוכנעת
כי היא מכשפה כופרת ועובדת אלילים. לכן, היא ממעטת מאד לבקר בטירת ז'וליי, ועושה
זאת רק כאשר היא חייבת. בינה לבין גודריד שורר תיעוב הדדי, מסווה מאחורי דברי
נימוסין קרים ועוקצניים. ריכילד סולדת מאד מהאכונגר דה-סיבלאר, ומפחדת מאד
מחיזוריו אחריה. "הוא אינו ירא אדם או אל כלשהו" העירה לגביו פעם
"והוא ישרוף מחצית מהמחוז בלא ניד עפעף אם יחשוב שהדבר מביא לו תועלת, אבוי
לראכנהורף!".
יותר מכל, מתעבת ריכילד את אחיה הסוטה והנבל, פפין (כיום "פפושקה"),
הנהנה מאד להתגרות בה, ומשתף פעולה, כמעט בגלוי עם גורמים פליליים בשטחה - אולי
מתוך כוונה להשתלט על מטולרה בבוא היום בכח הזרוע. מדי פעם, היא שוכרת הרפתקנים
למשימה זו אחרת שנועדה לפגוע ב"פפושקה", סוטי המין המקיפים אותו, או
בשלוחיו המזדחלים אל מטולרה.
מצב זה מותיר את ריכילד, למעשה, כמעט לגמרי לבדה. מדי פעם, מנסים מחזרים לשווא
לשבות את ליבה של הגבירה היפיפיה והקודרת, שגאוותה מסווה אך במעט על אומללותה חסרת
המרפא, ואין לה ולו בן אשר ירש את תאריה אחריה.
·
חזרה
לדף האינדקס של מדור מדינות בעולם הידוע
·
חזרה
לדף המבוא של ממלכת ז'ראל
·
חזרה
לדף המבוא של מחוז ראכנהורף
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה
מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום