הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |  ארצות |  מפלצות |  אלים ואמונה |  דמויות |  גזעים

מחוז ראכנהורף: המחוז הבודד שבפאתי ז'ראל

טבלת תאריכים | היסטוריה עתיקה | תולדות הרוזן סנקלארד | היסטוריה מודרנית | תושבי המחוז

אינדקס דמויות מפתח | אינדקס ישובים במחוז | אגדות וסיפורים אפלים

ההיסטוריה של מחוז ראכנהורף - טבלת תאריכים

היסטוריה עתיקה של המחוז, מראשיתו ועד ההשתלטות הז'ראלית
תאור המאורעות	תאריך (ספ' הילאסיאנית)
התקופה הקדומה. העיר התת-קרקעית זורהאלן משגשגת בתקופה של 500 לפנה"ס – 600 לספ' בערך, ונחרבת אי-כה בתחילת המאה השמינית לספירת הילאסיאס	עד שנת 750 לספ'
עליית שבטי הארלדארה מראסטהוף צפונה, הקמת המקדש הראשון סביב העץ הקדוש ("עמוד הבריאה") בעמק הסערות.	שלהי מאה 6 לספ'
עלייתם של שבטים אכטולדים צפונה מראסטהוף, בעקבות הארלדארה, תוך מלחמה באנושואידים קדומים ועלומים שישבו לאורך נהר צוויבלוואסר.	מאות 7-8 לספ'
יסוד העיירה ראכרדורף כעיר המחוז האכטולדית בהצטלבות הנהרות. מינויה של הנציבה הדרואידית-ראסטהופית הראשונה של המחוז.	750 לספ' לערך
תקופת הזוהר של הארלדארה, תקופת שלטון מלכת הסערה ארלינדרה הגדולה, יסוד מסדרי הכוהנות והאבירים של ה-Tempestguard, עמק הסערה משמש כמרכז התרבותי הגדול של המחוז.	1100-1250 לספ'
תקופת הפלישות הווילסטראשיות הגדולות שמה קץ לתור הזהב של הארלדארה. הארץ נכבשת ומשוחררת לחליפין מהכיבוש הווילסטראשי.	1450-1280 לספ'
התקופה הדרואידית המאוחרת של המחוז. ראכנהורף כאיזור חייץ מנומנם בין מונפורליי לויילסטראש הנחלשת.	1450-1700 לספ'
השתחתות הדת הדרואידית במחוז. תקופת רודנותה של "מלכת הקיץ" וארבעת המגדלים שלה. צבא ששולחים הדרואידים מראסטהוף לדכא את שלטון האיימים מובס ונטבח.	1712-1743 לספ'

תקופת השלטון הז'ראלי עד לשלהי המאה ה-24 לספירת הילאסיאס
תאור המאורעות	תאריך (ספ' הילאסיאנית)
ראכנהורף תחת שלטון נציבים של אבירי הכוכב, ראשית התהוותה של החברה האכטולדית הכנסייתית. בניית המגדלים ומצודות הגבול על הגבעות הירוקות שבמרכז המחוז (כולל מגדל מטולרה), נוצרות משפחות אצולה אכטולדיות הפורשות ומתבדלות מהקלאנים הישנים (כמו שושלת רונהלם).	1743-1871 לספ':
הפלישה האוטורית הגדולה מכריעה את ווילסטראש וגולשת לראכנהורף. שלטון האבירים מוחלף במושלים צבאיים מטעם הכתר, המנהלים שלטון ריכוזי ונחרץ בשל צו השעה, ופוגעים מאד במעמדם של הקלאנים הישנים, אשר תחום השפעתם הולך ומצטמצם לראכרדורף בלבד.	1871-1916 לספ'
התקופה הפיאודלית הראשונה בראכנהורף. עם קריסת החאנות האוטורית והפסקת הפשיטות, מוחלפים המושלים הצבאיים (השנואים מאד על האוכלוסיה) בממשל פיאודלי של בית דה-סילדור, ענף של קלאן סילנדהוף שהתבולל כליל בתרבות הז'ראלית. המושלים עושים מאמצים רבים לשפר את הדרכים ולמשוך סחר למחוז. זאת, תוך התנגדות מצד הכנסיה, ההופכת יותר ויותר לענף נבדל בתוך הכנסיה הז'ראלית.	1916-2256 לספ'
השואה של ווילסטראש. קסם חורבן נורא שרקחו ערפדים משמיד את אוכלוסייתה של מדינה זו, והופך אותה לשממה רדופת אלמתים, הפולשים אל תוך ראכנהורף ומחריבים חלקים רבים במזרחה. המלכה הקוסמת של ז'ראל, ארלינד, מעתיקה את מקום מושבה לראכנהורף לזמן-מה כדי לנהל אישית את המאבק באלמתים, ולאחר מכן ממנה קוסמים נציבים מטעמה. אלו, למרות כפיפותם לכאורה לשלטון דה-סילדור, למעשה מרוקנים את כוחו מתוכן.	2105-2178 לספ'
בית דה-סילדור לא מצליח להתאושש, ובסופו של דבר מוחלף בלא שפיכות דמים על-ידי בית דה-ליסיאל המתון והנבון, המושל תוך יצירת יחסי הרמוניה עם שבטי הארלדארה, ומשרה על המחוז תקופה של רוגע ושלווה יחסיים.	2256-2380 לספ'

ההיסטוריה החדשה של המחוז
תאור המאורעות	תאריך (ספ' הילאסיאנית)
פשיטת הענק של קלאן העורב מראסטהוף בראשות המג באראקוק ושל העלפים האפלים מזארדנקראט על המחוז. הרוזן אוואלד דה-ליסיאל ובניו נופלים בקרב. מצור מוטל על בירת המחוז.	2381 לספ':
עלייתם של סנקלארד הצעיר דה-ליסיאל ורעייתו הלסטיה, המוכתרים כרוזן והרוזנת של ראכנהורף. הקמת מועצת האמפיסט. מפלתו של קלאן העורב ומותו של באראקוק בקרב עמק הניצים.	2382-2383 לספ'
מלחמת פורטאל העקרבים. שבטי הפולשים המדבריים מובסים בידי אבירי האמפיסט ומנהיגיהם נקטלים.	2386 לספ'
אחיו של מלך ז'ראל, פרנסיס דה-אולגונד, עולה על המחוז בכדי לתפוס את השלטון בכח, וכורת ברית עם העלפים האפלים. בסדרת קרבות, מובסים כוחותיו והוא בורח מז'ראל כל עוד נפשו בו.	2403-2404 לספ'
סטפאן דה-ארז'ולי עולה על המחוז, ומסתייע באויביו של סנקלארד בתוכו פנימה. המלכה הלסטיה נעלמת לאחר הסכם מסתורי עם התוקפים. אבירי האמפיסט מוכים בהתקפת פתע של העלפים האפלים ורובם נהרגים. הרוזן הזקן והמוכה פורש מהשלטון ויוצא לגלות, אלא שבדרך משיגים אותו נזירים מתנקשים החונקים אותו בכרית במיטתו. בעקבות מאורעות אלו, סטפאן דה-ארז'ולי הופך להיות הרוזן הכל-יכול של המחוז.	2419 לספ'
אודו פיראס הקנאי, החשוד בין היתר ברצח סנקלארד, ממונה בידי ארז'ולי לשליח הקדוש של המחוז, ומתחיל במסע של טהורים וטרור דתי, כולל החזרת "מבחן המיים" הפרימיטיבי למחוז.	2424 לספ'
סטפאן דה-ארז'ולי ואודו דה-פיראס מכריזים מלחמת קודש עקובה מדם כנגד האלרדארה, ומטביעים את דרום המחוז בנהרות של דם. המלחמה מסתיימת בנצחון אכטולדי, שריפת חורשת הסערה על "עמוד הרקיע" המפואר שלה, וטבח מצמרר של אלפי אנשים שסרבו להמיר את דתם, ההופך את "חורשת הסערה" ל"עמק המתים" המבעית. שארית הארלדארה ממירים את דתם, והופכים לצמיתים רדופים וחסרי זכויות.	2425-2432 לספ'
סטפאן דה-ארז'ולי מת ממחלה. בנו סיריל עולה לשלטון.	שלהי 2433 לספ':
דרואיד קנאי ואכזרי המכונה "עקרב הירקן", מוביל פלישת נקם ראסטהופית, שנועדה לגמול לאכטולדים על טבח הארלדארה, ולהמיט תוהו ומלחמה כוללת בכל דרום ז'ראל. בתוך חודש, נטבחים יותר משליש מנתיני המחוז. סיריל וכל בני משפחתו נרצחים.	קיץ 2434 לספ':
הדוכס דה-קורנין והנציב דה-לאסקורי, שמוזעקים אל המחוז הכאוטי באים אליו בראש צבא ז'ראלי גדול ומתחילים לעשות סדר במה שנותר עומד על תילו.	סתיו 2434 לספ':
הדוכס קורנין, אשר שקע בחובות כבדים והסתבך עם העלפים האפלים מוכר את המחוז לכתר כדי לפרוע את חובותיו. המרשל גונתאר דה-ז'וליי מקבל את רוזנות ראכנהורף.	2436 לספ'
השליח הקדוש אודו דה-פיראס מנסה לבטל את קדושתה של ואלארי המוארת, ומוציא להורג במבחן מיים אם מנזר המתנגדת לכך. בעקבות זאת, הוא נשפט על מינות ונאסר לשנה וחצי בקורנין, כשהוא מודח מתפקידו בקלון ומורד בדרגה.	שלהי 2436 לספ':
פטריציוס ההילאסיאני ממונה לשליח הקדוש החדש של המחוז.	ראשית 2437 לספ':
הרוזן דה-ז'וליי נישא לגודריד בת הארלדארה. אודו פיראס שב למחוז חודש לאחר מכן, ומגלה כי שערי הטירה נעולים כלפיו.	קיץ 2438 לספ':
עימות חריף בין אודו לפטריציוס, כתוצאה ממנו נאסר על הראשון לנהל כנסיה. אודו פורש למטולרה, ומקים שם את בית הספר לבנים על שם היינז הקדוש.	סתיו 2438 לספ':

היסטוריה ותאור כללי של המחוז

היסטוריה של המחוז עד לשנת 2380

מחוז ראכנהורף העתיק, כפי שנקרא שנים על גבי שנים ע"י הראסטהופים, הינו מחוז קודר ומיוער, כולו גבעות ירוקות, חורשות עתיקות צפופות וחורבות עתיקות, הפך לחלק מז'ראל אך ורק במאה ה-18.
השבטים האכטולדים, שנחשבו בעבר הרחוק כחלק מאומת היער הראסטהופית, נדדו צפונה, החל מהמאה ה-8 לספירת הילסיאס, לאחר שנלחצו קשות בידי יריביהם, בעיקר שבטים פראים ממאמיני אל-הסוס, חצו את נחלות שבטי הארדלארה (כיום דרום ראכנהורף), והגיעו, בסופו של דבר, סמוך לאמצעה של אותה מאה, אל מרכז מחוז ראכנהורף.
האגדות העתיקות ביותר של האכטולדים מספרים על שבטים של מפלצות מוזרות ושטניות שישבו בין שני הנהרות של המחוז, וסגדו לאלילי זדון שכוחים. מעט ידוע על המלחמה הקדומה בין האכטולדים לשבטי המפלצות, מלבד קומץ אגדות עמומות ושכוחות, שעברו מדור לדור. בסופו של דבר, הובסו המפלצות והוכחדו, או ברחו אל היערות החשוכים ומעמקי העולם התחתי. אי-כה, סמוך לשנת 750 לספירת הילאסיאס, הקימו האכטולדים את מצודתם המרכזית, ראכרדורף, בהצטלבות שני הנהרות של המחוז. מצודה זו, שהפכה מאוחר יותר לעיירה, משמשת כישוב המרכזי של המחוז עד היום.
במשך כאלף שנה, נותרו האכטולדים כשבט-ספר של האומה הרסטהופית, וסגדו לאלת הטבע הדרואידית העתיקה. באופן מסורתי, שלטה במחוז כוהנת בכירה של האלה, אשר תארה היה סגנית לגבירת אגם הערפל הראסטהופית, ולצידה שימשו בערבוביה זקני הקלאנים האכטולדים השונים, מהם זכורים וקיימים עד היום שלושה: ראכצל, סילנדהוף וקרוגה. האכטולדים לא הסתכסכו מעולם עם שכניהם הז'ראלים, ואדמתם שימשה, לסירוגין, תחנת מעבר לסחר המועט שעבר בין ממלכת וויילסטראש לדרום ז'ראל. מדי פעם, פלשו אצילים ווילסטראשיים למחוז, ולפחות פעמיים כבשו את המחוז כולו למשך מספר עשרות שנים.

השינוי התחולל במאה ה-18 לספירת הילאסיאס, כאשר תפסה את השלטון במחוז דרואידה אכזרית ומושחתת עד היסוד. זו, ששמה האמיתי נשכח, זכורה כיום רק בכינויה המצמרר "מלכת הקיץ", שבא לה על שם התמחותה בקסמי שרב, שריפה ושדפון. מלכת הקיץ, שמשלה בעזרת משרתיה חסרי המעצורים, גייסה מפלצות לשירותה, הוציאה להורג רבים מנכבדי הקלאנים, ועשתה מעשי זוועה מצמררים בכל רחבי המחוז, כשהיא מתעמתת עם שבטי הארלדארה שבדרום ראכנהורף ולוחצת אותם.
בשלהי העשור השלישי של המאה, לאחר ש"מלכת הקייץ" התמרדה ופרקה את סמכותה של גבירת אגם הערפילים, שלחו הכוהנים הדרואידים צבא ראסטהופי גדול למחוז, בכדי להדיח את השליטה האכזרית ולהשיב את השלטון הדרואידי המתון על כנו, אלא שהצבא הראסטהופי לא עמד במאבק מול המפלצות השטניות והכשפים ההרסניים של מלכת הקיץ, הובס ונסוג.

בצר להם, פנו נכבדים אכטולדים, בראשות בני סילדנהוף, אל הממלכה הז'ראלית, ובשנת 1745 התייצבו בארמון המלוכה באיל דה לה-רוא, כשהם מבטיחים למלך ז'ראל כי אם יגאלו אותם צבאותיו מעונשה של מלכת הקיץ, יסורו למרותו כנתינים נאמנים, ואף ימירו את דתם ויקבלו עליהם את הכנסיה הז'ראלית תחת האמונה הדרואידית העתיקה.
מלך ז'ראל ואציליו הסכימו, והפקידו את המבצע בידי מסדר אבירי הכוכב. בשנה שלאחר מכן, פלש צבא ז'ראלי גדול ומאורגן היטב על המחוז, בכח גדול פי כמה מצבאה המובס של גבירת האגם. המלחמה נמשכה שבע שנים, וידעה עליות ומורדות, אלא שבסופו של דבר נפלה טירת האיימים של מלכת הקיץ, וזו כילתה עצמה בקסם אחרון ונואש. מגדלי עונות השנה האיומים, בהם נערכו זוועות רבות כל-כך, נעלמו מפני המחוז, ושארית משרתיה של הרודנית המובסת ירדה למחתרת.

ראכנהורף הפכה לדומיניון ז'ראלי. תחילה, שלטו בו נציבים מטעם מסדר אבירי הכוכב, אשר ניסו להכניס מעט תרבות ז'ראלית למחוז הנידח והפרוע. הדת הדרואידית נעלמה כמעט כליל, שכן בעיני התושבים, היא כשלה מלהושיע אותם בעת צרתם. המחוז שב עד מהרה לאלמוניותו הנידחת, ומלבד אספקת המיסים הלא סדירה, נשכח כמעט כליל מלב מלכי ז'ראל.
פעם נוספת, עלתה חשיבות המחוז בשלהי המאה ה-19, כאשר פשטו החאנים האוטורים האכזריים על פני היבשת. צבאותיה של חאנות הברזל, אשר הכריעו ושעבדו את ממלכת ווילסטראש, המשיכו הלאה ובקשו להתקדם אל תוך ז'ראל. האיזור הועבר כעת משליטת אבירי הכוכב לשליטת מפקדים צבאיים ז'ראלים, אשר הגנו על המחוז, בעזרת האוכלוסיה המקומית, במשך כ-45 שנים ארוכות של מלחמות גבול וקרבות הרואיים אל מול המוני הפרשים האוטורים.

לאחר תום הסכנה, מינה מלך ז'ראל שליט פיאודלי למחוז - ארנריך סילנדהוף, אשר שינה את שמו לדה-סילדור, כמנהג הז'ראלים. שושלת דה-סילדור, שהתנתקה במהירות מהקלאן האכטולדי העתיק שלה, משלה במחוז שלטון מסורתי ולא חזק במיוחד במשך יותר מ-200 שנים, כשהיא מיטיבה לשמר את ראכנהורף כפי שהיא. >נר< שלטון בני דה-סילדור נגמר כאשר הכתה שואת האלמתים בווילסטראש בשנת 2178, נשלם קסם סודי וחזק להבעית, אותו הכינו המגים הערפדים של ממלכת בלודטיף במשך מאה שנים, וחיסל 99% מאוכלוסיית וויילסטראש בלילה אחד. קסמה האחרון של מלכת ווילסטראש, קתרין "נר הלילה", הקים את העם הקטול מקברו כרוחות רפאים, ונפחתה מלחמה נצחית בין שתי ממלכות האלמתים, הנמשכת בלא הכרעה עד היום. ראכנהורף החלה נשטפת בידי המוני רוחות מעונות ואלמתים אחרים, אשר איימו להכרית את החיים במחוז, שנותר בלא ראש, מאחר והרוזן האחרון לבית דה-סילדור, אשר נישא לרעיה ווילסראשית, בילה עם משפחתו באחוזת אחיה של אשתו בליל המוות הנורא.
המלכה הקוסמת ארלינד, שמשלה בז'ראל באותה עת, באה לראכנהורף בעצמה, ובמשך כעשרים שנה ישבה במחוז וניהלה אותו אישית, כשהיא הודפת את התוקפים ומקימה שלוש מצודות אדירות, מוגנות בקסמים, בכדי לבלום אותם. חורבותיהן של אותן מצודות (רק אחת מהן קיימת כיום, בחלקה, ומשמשת כטירת דה-לה-סינדי) מעטרות את גבולות ז'ראל עד היום.

לאחר שעזבה ארלינד את המחוז, מינתה להשגיח על הגבול המזרחי קוסם בשם גי דה-ליסיאל. לאחר מספר עשות שנים, כאשר איבדה שושלת השלטון הפיאודלי הישנה וחבוטה כל כח, החליף אותה בית דה-ליסיאל אף ברונזנות המחוז. גי דה-ליסיאל, בנו ונכדו, שכל אחד מהם שלט תקופת זמן ארוכה, שלטו שלטון מתון במחוז, תוך קיום יחסי שלום עם הראסטהופים, וביחוד עם בני האלדארה, שנותרו לשכון בדרום המחוז, כשהם מנהלים את חייהם העצמאיים כפי שעשו למעלה מאלפיים שנים.
עד המאה הנוכחית, למעשה, נותרה ראכנהורף איזור ספר, שניתן לקרוא לו "ז'ראלי" בקושי רב. התושבים נותרו נאמנים לכתר מהשפה ולחוץ, אולם ניהלו את חייו שלו. פעילות הכנסיה היתה צנועה מאד, והסתכמה בניהול קומץ כנסיות ומנזרים צנועים בישובים הגדולים. הקריאה והכתיבה לא היו שגורות, קל וחומר שלא השפה הז'ראלית. האיזור עצמו היה בגודל של מחצית בלבד מגודלו היום, שכן הארלדארה בחלקו הדרומי לא סרו מעולם למרות הכתר או רוזני המחוז.

עלייתם ונפילתם של הרוזן סנקלארד דה-ליסיאל ואבירי מועצת האמפיסט (2380-2419)

בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, כאשר ממלכת ז'ראל עצמה נמצאה בשלהי שלטונו המפואר של פרנסואה ה-III לבית דה-אולגונד ("מלך האבירים"), היה המצב בראכנהורף רע ומר. בראסטהוף הפרועה השתוללה מלחמת שבטים, כאשר כוחות פרא אכזריים קראו תגר על השלטון הדרואידי הרופף והפכו את ארץ היערות לכאוס עקוב מדם.
באביב 2381, עלה על ראכנהורף המכשף המצביא באראקוק (Baracoak), אחד ממנהיגיו המבעיתים של שבטי העורב מיער אולזור. באראקוק עקף את ארץ הארלדארה במסע עקוב מדם דרך דרום ז'ראל (מזרח מונפורליי) הכאוטית, כרת ברית עם הדראו בראשות ארנדאריי, מלכת ה-Noble House של ה-Drow השולטים בעיר התת-קרקעית זוראנדאר, וביחד עם כח תגבור זה הסתער כסופה אל תוך ראכנהורף.
הרוזן המזדקן ששלט באיזור, אוואלד דה-ליסיאל, יצא לקרב מול באראקוק וארנדאריי לא הרחק מהעיירה ראכרדורף. בקרב שהתרחש, נמחצו כוחות המחוז, והרוזן ושני בניו הבכורים נפלו בקרב (לפי אחת השמועות, נלקח אחד הבנים בחיים בידי ה-Drow, ונגרר לפני כוהנות לות' בצינוקי זוראנדאר, גורל שהוא גרוע בהרבה ממוות). ראכרדורף נפלה, והצבא האפל התקדם כעת אל סלדנבורג (היום ז'וליי). היינריך והילזה, בנו ובתו של אוואלד שנותרו במבצר, לא התכוונו אף לנסות ולהתמודד עם באראקוק, אלא בזזו בפראות את הטירה ואת העיר עם חייליהם השפלים, ונמלטו עם השלל - אלא שמארב מתוכנן היטב של קשתי קלאן העורב הפיל אותם חללים שבועות בודדים לאחר מכן.

מצודת ז'וליי הושמה במצור שארך חודשים ארוכים, כשהיא מתגוננת בראשות האכונגר של הרוזן המת. דומה היה שהמחוז אבוד, כאשר הגיעה עזרה לא צפויה: בנו הצעיר ביותר של הרוזן אוואלד, סינקלארד, שהיה אז בן 22 שנים, שחזר למחוז בראשות חבורה נועזת של אבירים-הרפתקנים.
סינקלארד הצעיר, שנשלח בידי אביו לגדול ולהתחנך בחצרו של מלך האבירים, היה לוחם אדיר ומנהיג בחסד עליון. טרם צאתו למלחמה גלויה בבאראקוק, הקדים וביקש את עזרת שבטי הארלדארה, וביחד עם צבאותיהם,
שה-Tempest Knights העתיקים של אלדאריה צועדים בראשם, יצא אל מול פראי העורב והעלפים האפלים.

המלחמה היתה ארוכה, ומסופרות עליה אגדות רבות. במהלכה, נישא סינקלארד הצעיר לאשה יפיפיה ומסתורית בשם הלסטיה. הלסטיה, שהיתה קוסמת רבת עוצמה, הכירה ככל הנראה את ה-Drow ואת עריהם התת-קרקעיות כאת כף ידה, והעניקה עזרה רבת ערך לבעלה הטרי. בין היתר, הצליחו אנשיו למצוא דרך סודית שחדרה הישר לתוך זוראנדאר, בה השתמשו בכדי להפיל את ה-Spider Altar מעורר האימה של לות' שעמד שם, ולקטול את הכוהנת הגדולה לפני מזבחה ההרוס. בסופו של דבר, בקיץ 2383, התרחש בין הצדדים הקרב הסופי ב"עמק הניצים", בו נחלו סינקלארד ואביריו נצחון מפואר על יריביהם. סינקלארד והלסטיה קטלו את באראקוק ושומרי ראשו, ואילו מלכת הדראו נסה בפחי-נפש בחזרה אל תוך עירה התת-קרקעית, זועמת ומושפלת עד עפר. שארית פראי העורב נסה באי סדר בחזרה אל יערות אולזור וראסטהוף, ולא העזו להראות את פניהם בראכנהורף במשך שנים רבות.

סנקלארד, שגדל בחצרו של "מלך האבירים" פרנסואה ה-III, העריץ בכל ליבו את האגדות המונפורליאניות העתיקות על מלכות אבירים, בה חיו בשלום הכנסיה והדרואידים מהדרום (אגדות שרווחו והיו פופולריות מאד בחצרו של "מלך האבירים"), ונשבע להחיות ברוזנותו את אותן מסורות עתיקות, אף כי היו זרות למדי לרוחה של האוכלוסיה האכטולדית של ראכנהורף, ובמיוחד לרוח הכנסיה הקנאית של המחוז. כך, מרגע הכתרתו, דאג הרוזן הטרי כי בחצרו ישמשו הן אנשי הכנסיה והן ה-Storm Druids של הארלדארה, אשר יתנו לו עזרה ועצה בעת הצורך.
חסידיו המעטים של סנקלארד זוכרים את אותם ימים כימי תפארת, נצחונות ושלווה יחסית. הרוזן הקים מועצת אבירים, ממש בדגם העתיק של מונפורליי, אשר סימנה היה נזרים משובצים באבני אמפיסט שניתנו לאבירים המהוללים שישבו בה (ומכאן שמה, ה-Amephyst Council). הרוזנת היפיפיה הלסטיה ישבה תמיד לצד בעלה בראש שולחן המועצה, ולפי האגדות היתה אהובה מאד על כולם ביופיה וחוכמתה, והיתה מנגנת בפני האבירים מנגינות מדהימות על נבלה הכסוף. אחת השמועות היא כי חלק מהדברים שכתבה נשמרו בספר בלדות עלום כלשהו, שהכנסיה דאגה להשמיד את רוב עותקיו לאחר מכן, אולם חלק מעותקים אלו נותרו חבויים אי-שם.
רבים מאבירי המלך, חברי מועצת האמפיסט, צברו לעצמם שם ותהילת עולם בפני עצמם. הידועים ביניהם היו הבארון אנטואן דה-לורדו שהיה בן חסותה ואלופה של המלכה, קארל ארלהיינד חבר מסדר הסערה של הארלדארה, האביר הטרובאדור העלפי טריסטראם פלאנדרס, אקטוריוס ההילאסיאני, לורד שארלומאן "הזהוב", וסר ארקנריך ממשפחת סילדנהוף (דודו של ארנריך, ראש גילדת ההרפתקנים דהיום). כמו כן, שנים מספר לאחר עלייתו לשלטון, זכה הרוזן סינקלארד לשרותיה של מגית, קוסמת זרה וכהת שער בשם Rynn, שעטתה עליה תמיד גלימות תכולות בצבע הרקיע (המגית, שנישאה לסר ארקנריך, הולידה ממנו את הגבירה קארלינדאר, אמה של ריכילד).

במהלך שנות שלטונו של הרוזן סנקלארד, פרצו שתי מלחמות נוספות אל תוך המחוז, ובשתיהן נחלו האבירים נצחונות גדולים:
1) בשנת 2386, נפתח פורטאל אפל בצפון המחוז מארץ מדברית מזוויעה, ומתוכו זרמו לראכנהורף נחילים של מכשפי חולות מפלצתיים ובדואים אכזריים העוטים כפיות צהובות עם סמל עקרב עליהן, המלווים בשדי חול ובמאות על מאות של עקרבי ענק צהובים וקטלניים. במהלך מלחמה זו, הגיעה המגית עוטת התכול לראשונה אל סנקלארד, והציעה לו את שירותה ונאמנותה. בסופו של דבר, נהדפו התוקפים לאחור באבדות כבדות. סר אקטוריוס קטל את מנהיגם, שייח עאמר אבו-פאלאג'יק, וקסמיה של רין הצליחו לסגור את הפורטאל סופית (קרי, עד היום, לפחות, הוא לא נפתח מחדש)?
2) בשנת 2403, עלה על המחוז הדוכס פרנסיס דה-אולגונד, אחיו של מלך ז'ראל דאז, פרנסואה ה-IV המרושע והצייקן ("גובה המס"). הלה, בעד סכום ששילם לאחיו, "קנה" את השלטון במחוז, והחליט להופכו לממלכתו הפרטית. פעם נוספת, כרתו הפולשים ברית עם ה-Drow, ששלחו לעזרתם לפי האגדה מאות דריירים נוראים, מכשפים, חיות אופל, ושער שרצים מהעולם התחתי.
הרוזן סנקלארד אסף פעם נוספת את אביריו, ובסדרת קרבות הכה את צבאו של פרנסיס, והניס אותו בבהלה מהמחוז. איש בראכנהורף לא התרגש מאיומיו של המלך הצייקן והחלש, להכריז על סנקלארד כבוגד ומורד בכתר (כפי שאיש לא התרגש מהאיומים בכל ז'ראל, שהפכה באותם ימים למאכולת כאוס). הדראו ספגו מפלה נוספת, באמצעות תרגיל מבריק שביצעה המלכה הלסטיה, ונסו רותחים מזעם ומושפלים פעם נוספת אל העולם התחתי.

אלא, שמתחת לפני השקט, הנצחונות והשלום שבא בעקבותיהם, החלו עננים מבשרי רעה להתאסף מעל ראשיהם של אבירי האמפיסט. ראשית, הכנסיה מעולם לא שבעה נחת מצורה זו של שלטון, בעיקר בשל היחסים הטובים מדי בין הדרואידים והארלדארה בכלל לבין המלך (שאביריו היו נוסעים לעמק הסערה ומתארחים בו באופן קבוע, בעיקר כאשר ערכו מסעות הרפתקניים לדרום המיוער - וחלקם אף היו משתתפים, לפי מה שסופר, בטקסיהם של הארלדארה). כמו כן, לא שבעה הכנסיה נחת מהעובדה כי שתי נשים רבות עוצמה קיבלו נתח גדול בשלטון, דבר שנראה לכמרים כחטא חמור.
ככל שעברו השנים, והרוזן החל מזדקן, כך התפתו ראשי הכנסיה, בראשות השליח הקדוש דאז, הילובראכט דה-לאסקארד, לזמום מזימות ולחשוב על שלטון שיהיה יותר לרוחם. כמו כן, הדראו בעולם התחתי לא שכחו ולא סלחו לסנקלארד, ובמיוחד לאשתו, על ההשפלות שנחלו מהם. כמו כן התמרמרו חלק מהקסטלני, שסבלו מהפיקוח ההדוק מדי של הרוזן, שלא התיר להם להעלות מיסים ולהתעלל יתר על המידה בנתיניהם (היו שמועות שסנקלארד הגה, בשנות שלטונו האחרונות, בביטול מוחלט של הצמיתות, דבר שהבהיל את הקסטלני מאד). גורם ממורמר נוסף היה קלאן בני קרוגה בראכרדורף, שמסורתו האלימה והפרימטיבית דוכאה עד עפר בידי אנשי הרוזן.

כל אותם כוחות חברו, בדרך זו או אחרת, וקמו כנגד סנקלארד בשנת 2419, כאשר נפל שלטונה החלוש של שושלת דה-אורדאל בדרום ז'ראל, בהפיכה העקובה מדם שביצע אנז'ולרה "השיכור" דה-ארז'ולי. אחיו של הלה, סטפאן, קנאי דתי אכזר, שלא הסתדר במיוחד עם אחיו, נטל חלק מצבאות המשפחה, ועלה בחוזק-יד על ראכנהורף, אותה תבע לעצמו. נימוקו העיקרי היה כי הרוזן הזקן הוא חוטא "המכעיס את השמיים" בבריתו עם עובדי אלילים, ובצורה בה קוסמות ומכשפות מושלות בו.
בני קרוגה התמרדו מיד, ביחד עם חלק גדול מהקסטלני. הכנסיה הסיתה כנגד הרוזן, קוראת להפלתו בדרשותיהם של רבים מהכמרים. למרות זאת, בתחילה נראה כי הרוזן המזדקן ישרוד גם מלחמה זו. כח צבאי גדול, עמו צעדו רבים מאבירי המועצה, הובל בידי המלכה הלסטיה, ובקרב גדול, האחרון בנצחונות מועצת האמפיסט, מחץ את חילם של הקסטלני ובני קרוגה. שני מנהיגיו של בית קרוגה דאז, רולף והגהורסט, נשפטו בידי המלכה ונתלו במרכז ראכרדורף.
אלא שצבאו הראשי של סטפאן קרב, והמלכה הכינה את כוחותיה לקדם אותו, בעוד הדראו שבים לפשוט בארץ, כשהם מעסיקים את הרוזן ואת שארית אביריו שנותרו מאחור.
ואזי, קרה הדבר המסתורי והאפל, שפתרונו לא נודע עד היום: אי-כה, בתיווך השליח הקדוש הילובראכט, נעשה משא ומתן מסתורי בין המלכה לסטפאן, בסיומו נטשה המלכה את הארץ ללא שוב, ואיש אינו יודע מה קרה לה, ולהיכן הלכה. זאת, לאחר שקראה לאבירים להניח את נשקם, ולא לגרור את הארץ למלחמה נוספת. לא ברור מה גרם למלכה, קוסמת שנודעה באומץ ליבה, להתנהג בצורה כזו. יש המספרים כי סטפאן שיחד אותה אי-כה לבגוד בבעלה (אולי אף לנאוף איתו?). שמועות אחרות אמרו כי השליח הקדוש, שידע סוד אפל כלשהו של המלכה, סחט אותה בעזרתו.
כך או כך, ליבו של הרוזן המזדקן נשבר, והוא הורה לאנשיו להניח את נשקם, למרות מחאותיהם. שבור ורצוץ, החל נושא ונותן עם סטפאן מדושן העונג. אולם, בעוד המשא ומתן נפתח, התקיפו הדראו בהתקפה לילית קטלנית את צבאו החונה של סנקלארד, הפעם בכח אדיר, מלווה ביצורים איומים שטרם נראו במחוז - הנראים כנחיל של עכבישי ענק שחורים ומכונפים, היורקים אש תופת ארסית. רבים מהמפורסמים באבירים, וכן המגית התכולה רין, נהרגו באותו קרב אומלל, ונותרו להתגולל בשדה למשך ימים, עד אשר אספו כפריים את גופותיהם וקברו אותם בחלקה עגומה ב"מנזר הערפילים העצובים". יתרת האבירים התפזרו לכל עבר. הרוזן השבור ויתר על כתרו, ונסע לגלות - אולם לא הצליח להרחיק הרבה. כאשר חנה לשנת לילה בפונדק, לא הרחק מראכרדורף, נחנק בשנתו בידי שני נזירים קנאים (שניהם, אגב, ידידיו של אודו פיראס, שהיה אז בראשית דרכו). גופתו נלקחה, בלא טקס, ונקברה במנזר הערפילים העצובים לצד אנשיו המתים. כך תם שלטונה של מועצת האמפיסט, והשלטון נכון בידי סטפאן הקנאי והאכזר. דרואידת הסופה ששרתה את סנקלארד נתפסה בידי אנשיו והועלתה על המוקד (ראשיתו של סכסוך הדמים שהסתיים במלחמה הגדולה מול הארלדארה) רבים מהאבירים ששרדו נהרגו מאוחר יותר, כאשר לחמו לצד הארלדארה ב"מלחמת הקדוש" שהכריז עליהם סטפאן.

סטפאן נשא לאשה את הילמינריין היפה וזהובת השער, אחת מחניכותיה הצעירות של המלכה, בתמיכתו הנלהבת של אביה, קסטלני מקומי ששמח לקשרי דם עם הרוזן. לאחר שגילה שהיא עקרה, ולאחר שחשד כי נאפה, שלח אותה למנזר הערפילים העצובים, שם נשכחה מלב.
בקרב ההמון, הדמויות מאותה תקופה עמומות ואגדתיות. הכנסיה מכנה את סנקלארד "רוזן החטאים", שהיה נשוי לשדה מהגהינום, ומילא את חצרו עובדי אלילים. האלדארה זוכרים את סנקלארד בדמותו הטראגית של האביר הזקן שאנשי הכנסיה הנוכלים בגדו בו. פה ושם, הוא נזכר גם כ"רוזן האמפיסט" המפואר, כפי שהיה ידוע בעבר. מספרים כי סנקאלרד הותיר צוואה אחרונה, שנגנזה באחד המנזרים והועלמה מעין. כמו כן, מספרים שהשליח הקדוש הילובראכט, שמת שנים מספר לאחר מכן ממחלה קשה ואכזרית, התחרט לפני מותו על חלקו באותה פרשה, וכתב וידוי, בו הוא מכה על חטאיו, אולם אותו מסמך הועלה באש בידי אודו פיראס, וספק אם עותק שלו אכן השתמר אי-כה.

שלטונו של סטפאן דה-ארז'ולי, הטבח בארלדארה ומהלומת הנקם הראסטהופית

סטפאן דה-ארז'ולי, לוחם מצויין וקנאי דתי בלתי מתפשר, הכריז על מלחמת קודש בעובדי האלילים, וביחוד על שבטי מאמיני אלת הסערה (הארלדארה), אותה ניהל בכשרון רב ובאכזריות שאינה משתמעת לשתי פנים.
המלחמה הסתיימה לאחר כ-8 שנים בנצחון גדול לז'ראלים, שהעלו באש את חורשת הסערה העתיקה, המקודשת לארלדארים, החריבו את מקדשם העיקרי, וחוללו טבח נורא כ-2,000 מבני השבטים, אשר הומתו בלא רחמים ליד חורשת הקודש הבוערת, עד אשר נאותו האחרים, אחוזי איימה, להמיר את דתם.
מלחמת המצווה של דה-ארז'ולי, חבר שנוי מאד במחלוקת של מסדר הכוכב, ושל השליח הקדוש שלו אודו דה-פיראס, אדם קנאי, צר מוחין ונטול פשרות, הכפילה את שטח הנחלה, והביאה אותה לגבולה דהיום.
סטפאן תכנן מלחמות מצווה נוספות, אולם הדבר נקטע כאשר השתלט פון קריינזר על הדרום, הביס את צבאות אחיו השיכור, והורה לתלותו (ראה היסטוריה כללית). סטפאן, שלא רצה גורל דומה לשל אחיו (אותו תעב בלוא הכי), מיהר לשאת ולתת עם פון קריינזר, שהסכים לקבל ממנו שבועה פיאודלית בתור רוזן, למרות שתעב אותו מהרגע הראשון שפגשו - וזאת תוך אזהרה כי לא יצא למסעות נוספים בלא אישור.

סטפאן מת מוות מר וחסר-תהילה בשלהי 2433, קורבן למגפה שהכתה במחוז, ואת מקומו ירש בנו ההולל סיריל, אולם זה החזיק באיזור אך חודשים ספורים, בטרם הוכה האיזור כולו בפשיטת נקם ראסטוהפית אדירה, שהפילה אבדות נוראות באוכלוסיה, אשר נשחטה בלא רחם בידי הפושטים נטולי הרחמים, אשר הונהגו בידי לוחם-דרואיד אכזרי במיוחד המכונה "עקרב הירקן". סיריל וכל בני משפחתו נטבחו בטירתם, שנהרסה עד היסוד. כשליש מהאוכלוסיה נספתה בחודש אחד, וביחד עם הרעב והמגפות שהכו במחוז בחודשים לאחר מכן, הצטמצמה האוכלוסיה כמעט למחצית. ישובים רבים נהרסו כליל ונותרו כחורבות מפוייחות, ואחרים קטנו מאד - דבר אשר דרדר את המחוז לתהום-תופת של עוני ופרימטיביות, אפילו יחסית למקובל מני ובי בראכנהורף.

חילופי השלטון בראכנהורף לאחר פשיטת הנקם הגדולה

הדוכס הטרי לודוויג דה-קורנין מיהר לצאת לראכנהורף עם צבאו, להדוף את הפושטים ולהכות בהם מכה קשה. הוא היסס איזה רוזן למנות, ובסופו של דבר לא מינה איש, אלא סיפח את האיזור כולו לשליטתו, וביקש מידידו, הנציב דה-לסקורי, לדאוג לאותו מקום מוכה ואומלל. לסקורי, למרות כוונותיו הטובות, הזיק יותר משהועיל, שכן התערב באוטונומיה העתיקה של ראכנהורף, דבר שהרגיז מאד את התושבים המקומיים, אשר הדוגמות הדתיות שלהם היו מנהגיות, שונות (ופרימיטיביות הרבה יותר) משל הנציב הנאור. עם זאת, הספיק לסקורי לבנות ולשקם מספר כנסיות ובתי ספר, שחלקם נותרו עד היום. בסופו של דבר, חזר לסקורי לקורנין, לא לפני שהתעמת בזעם עם השליח הקדוש המקומי הקנאי, אודו דה-פיראס, וביטל רבות מהתקנות האכזריות שתיקן הלה.
בשנת 2436, התחלף השלטון פעם נוספת. קורנין, אשר שקע בחובות עצומים, נאלץ למכור את האיזור לראש הצבא, אשר מינה לתפקיד רוזן האיזור את המרשל דה-ז'וליי, אשר הפך לרוזן הצבאי של האיזור כולו. ז'וליי, בן איכרים גס רוח והפכפך, אולם מצביא מצויין, היטיב לבלום את הפשיטות, ודומה היה כי מזגו הנבער מתאים למקום. ז'וליי נישא בשנת 2438 לאשה יפיפיה (וצעירה ממנו) בשם אלרהייד, לשעבר מבנות האצולה של שבט הארלדארים. השמועות המטרידות מספרות כי אלרהייד, שהמירה את דתה מהשפה ולחוץ בלבד, אחוזה במשטמה כלפי הכנסיה, ומשפיעה גם על בעלה אט-אט בעניין זה, דבר אשר מדאיג מאד את הכנסיה ואף את הדוכס דה-קורנין.

בין לבין, התערב הנציב דה-לסקורי פעם נוספת, לאחר שמעשי האכזריות של השליח הקדוש אודו דה-פיראס הרקיעו שחקים. שנאתו הקנאית של אודו לנשים הגיעה לדרגה כזו, שדחפה אותו לנסות ולפגוע במעמדה של ואלארי המוארת, החשובה בקדושות הדת הז'ראלית, תוך כדי גרימה למותה של אם מנזר שיצאה כנגד צעד זה. לסקורי הדיח את אודו מתפקידו, ושפט אותו לשנה וחצי של מאסר. במקום אודו, מונה שליח-קדוש חדש ממוצא הילאסיאני, מרקוס פטריציוס ואריס, אדם חילוני והולל שהיה חביבו של סגן הנגיד של הכנסיה, הנציב דה-נווא. הלה מעולם לא הצליח להשתלט על הכמרים המקומיים הקנאים של המחוז, ונותר בגדר "נטע זר", שהשפעתו על פשוטי העם מעטה למדי.
אודו פיראס, שחזר למחוז בשלהי 2438, מצא עצמו מורד בדרגה ומושפל, כאשר פטריציוס, שתעב אותו מהרגע הראשון בו ראה אותו, אוסר עליו לנהל כנסיה. זועף ומריר, פרש לכפר מטולרה, והחל לנהל שם בית ספר דתי, כשהוא מוסיף להסית, ויש אומרים כי הוא מתכנן את נקמתו.

המחוז ותושביו

מחוז ראכנהורף, היום כתמיד, נחשב למחוז המנותק, המרוחק והנחשל ביותר בז'ראל – אף יותר מהגרועים באיזורים הפרועים שבנחלות מורינין. המחוז משתרע בין נהר ראדייר השוצף, שביצות רבות משתרעות לאורך גדותיו, המפריד בינו לבין נחלות קורנין, לבין ההרים והשממה המתה של ווילסטראש. האוכלוסיה היא ז'ראלית אך למחצה, ושפתה, המכונה אכטולדית, הינה מזיגה מוזרה בין ז'ראלית לא עדכנית, ראסטהופית והשפעות ווילסטראשיות (מהזמנים בהם היתה ממלכה זו עדיין ממלכת אנשים חיים).
ההשכלה מאד לא נפוצה במחוז, אף בקרב הכמרים המקומיים. האוכלוסיה שטופה אמונות טפלות מסוגים פרימיטיביים מאד, שחדרו אף עמוק לתוך הדת, שמנהגים ראסטהופים ודוגמות ז'ראליות קנאיות משמשות בה בערבוביה. חלק ניכר מהסחר, ביחוד בין פשוטי העם, מתבצע בדרך של סחר חליפין. רמת החיים ירודה מאד, אף יותר מבנחלות מורינין. חלק גדול מהטירות עשוי עץ, לא כל שכן אלו של פשוטי העם. נייר לספרים הינו מצרך נדיר מאד, והכתיבה, במידה שנעשית בכלל, נעשית על פיסות קלף. האוכלוסיה עצמה מסוגרת, מפוחדת וקודרת, ואינה אוהדת לזרים. קוסמים מתקבלים בחשדנות רבה, ולא פעם הועלו על המוקד בעוון ברית עם השטן. מעמדן של הנשים הוא הגרוע ביותר בכל ז'ראל. לפי חוקי המקום, אין כל פסול בהכאת נשים בידי בעליהן, לעיתים עד פציעה קשה או מוות, ואין כל צורך לשאול את האשה לרצונה בטרם משיאים אותה. גיל הנישואין נמוך מאד, ועומד על 15 בממוצע. מסיבות אלו, נשים הרפתקניות עשויות לזכות ליחס רע מאד, ולעיתים קרובות חייהן בסכנה.
יותר מכל איזור אחר, מותקף המחוז כל העת בידי כנופיות רצחניות של ברברים מראסטהוף, הנתונות לפיקודו של עקרב הירקן. אלו באות לשדוד, לשרוף, ולרצוח בלא אבנחה, הכל במסגרת נקמה על הטבח שנעשה ברסטהופים לפני שנים. מסחר סדיר לא קיים, והתנועה בדרכים מסוכנת מאד - לא רק בשל הרסטהופים האכזריים, אלא גם מכיוון שאנושואידים ומפלצות מהלכים ביערות במספר ובחופשיות רבה.

מכל הסיבות האלו, מחוז ז'וליי זוכה להתנכרות ולבוז מצד רוב הז'ראלים, הרואים בו סרח-עודף, ובזים לו בכל ליבם. במקומות רבים, יתקבלו אף אצילים מאותו מחוז בזלזול, כאילו היו נוודים בזויים - אלא אם כן, כמובן, מוצאם ממשפחה מיוחסת שמקורה במחוז אחר

אינדקס דמויות: אנשי מפתח במחוז ראכנהורף

בחלק זה של האתר ניתן למצוא מידע ותאורים מפורטים על אנשי המפתח של המחוז, המעצבים את מדיניותו ונאבקים זה בזה על ההגמוניה: הרוזן ואשתו, האכונגר המשמש כמחליפו של הרוזן, השליח הקדוש פטריציוס המשמש כראש הכנסיה באיזור, וגם אודו פיראס הקנאי, שלמרות הדחתו מעמדותיו עודו בעל עוצמה לא מעטה והשפעה רבה על ההמונים.

אינדקס ישובים חשובים במחוז ראכנהורף

העיירה אדריאן

ספק עיירה, ספק כפר גדול. מקום פרוע, פרימטיבי ומסוכן במיוחד, היושב על סף יער ברונוואלד העתיק והקטלני, השוכנת סמוך לעמק המתים המבעית, וכן בקרבת כמה מאתרי המיתוסים העתיקים ביותר של המחוז.

הכפר מטולרה

כפר שליו יחסית, היושב על כתפיה של גבעה גבוהה, מתמודד עם מאורעות עבר מצערים ואגדות ישנות הקשורות למגדל העתיק המתנוסס מעליו, שם יושבת גבירת הכפר היפה והקודרת, הברונטה ריכילד האדוקה. מקום זה יכול להוות "כפר הולדת" מצוין ומקום טוב לפתיחת מערכות מו"ד רבות.


ווטנפריד

כפר דייגים נידח ופרימיטיבי באגם סמוך למטולרה; נחלות אביה של ריכילד, המשמש קסטלני זוטר ומריר
הכפוף לגבירת מטולרה הקודרת, שאינה רוחשת לו אהבה רבה.

הכפר לה-סינדי

כפר מוזר על גבול הארץ המתה ווילסטראש, המתפרנס ממכרות וחומרים מוזרים, ונשלט בידי זוג מוזר של קוסמים, מורשת מימי המלכה ארלינד, וחריג ססגוני ומוזר מאד בנוף הקודר של ראכנהורף.

העיירה ראכרדורף

הישוב המרכזי והעתיק ביותר של המחוז, ערש התרבות האכטולדית. כיום, מדובר בעיירה רוחשת תככים, אשר הינה מעוזם האחרון של שלושת הקלאנים העתיקים: קרוגה, סילדנהוף וראכצל, הנאבקים זה בזה על ההגמוניה במחוז. ראכרדורף הינה הישוב היחיד במחוז, אשר אינו נתון לשלטון פיאודלי ונשלט בידי "זקן התושבים" (Elder), הכפוף במישרין לרוזן המחוז.

העיירה ז'וליי

מרכז השלטון של המחוז, מקום משכנו של הרוזן, אשר הפך למקום מרבצם של קסטלני (בעלי טירות זוטרים) אכזריים המררים את חיי האוכלוסיה ועושים כחפצם. כמו כן, קיים ליד העיירה המנזר העתיק והידוע ביותר בראכנהורף, המכונה בפי כל "מנזר הערפילים העצובים", אשד האגדות עליו רבות מאד. העיירה סמוכה גם, שלא בטובתה, לאיזור מת ומלא לבה, היושב על חורבות טירתה הראשית של מלכת הקיץ.

אגדות, מיתוסים וסיפורי אימה אכטולדיים

בחלק זה של האתר תמצאו מידע על מלכת הקיץ, ושאר אגדות עתיקות כלל-אכטולדיות (להבדיל מסיפורים מקומיים המובאים בתוך תאור הישוב הספציפי). בין היתר, מצויים כאן פרטים על עמק המתים, על סוחר הצעצועים האפל הגונב נשמות של ילדות, על החפצים האגדיים שהותיר לודוויג הקדוש מאחוריו, ועוד.

· חזרה לדף האינדקס של מדור מדינות בעולם הידוע

· חזרה לדף המבוא של ממלכת ז'ראל

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.