מבוא
ותיאור כללי | תושבים
ומסורות | ישובים
ודמויות מפתח | מפלצות
מבוא
ותיאור כללי
צפון
וארת'ארון (מכונה גם "היער הצהוב" או "היער המוצלף") הוא שמה
של רמה סלעית, רובה מיוערת בצפיפות שיורדת מגבעות וירת' (גבולה הדרומי של בקעת קיירן)
והמורדות הדרום-מזרחיים של רכס קאראנסיל. בגבולה הדרומי, המדרונות של ריל'פארנול
נופלים בתלילות עשרות מטרים כלפי מטה, אל תוך ערבה סלעית חשופה ומוכת רוחות,
שחוצצת בין יער וארת'ארון לבין הים המאלז'ארי וערי הנמל ששכנו לחופו - כיום חורבות
מקוללות, שורצות אלמתים נגועים באצות ואלמוגי ענק מוזרים שמפיצים הילה של אנרגיה
מאגית אפלה ורעל.
בגבולו
המערבי של יער וארת'ארון, הרמה המיוערת נופלת אל תוך חוף סדוק וצחיח שצופה על מפרץ
העוגן המקונן - מים רדודים ומסוכנים, זרועים בשברי ספינות מהעבר, שמעבר להם ארץ
סלעית צחיחה ומבוקעת; ואילו במזרח, היער
משתפל בהדרגה והופך נמוך ולח יותר, במקום בו הוא גובל בביצה מוזרה שורצת צמחית ענק
בשרנית בגוון סגלגל ופירות ענקיים. אותן אדמות ביצה, דרכן נסוג בעבר הלגיון
האנ'מירי השלישי לאחר אחד הקרבות המפורסמים ביותר במרד הורד האפור, הן כיום היא
משכן לאנושואידים מגודלים ועוינים, בעלי מראה שמזכיר תינוקות ענקיים בעלי 'תלתלים'
אצתיים ירוקים או צהובים.
המאפיין
המרכזי של יער וארת'ארון הוא עצי החנית המוזרים שלו; עץ חנית הוא עץ בעל גזע קוצני
בגוון צהבהב-ירקרק, בעל גזע שהוא לעיתים ישר ודק כמו חנית, ולעיתים מתעקל וכפוף
כמו זרוע של דיונון ענק, ויכול להגיע לגובה של בין ארבעה לעשרים מטרים, תלוי
באיזור ובסוג; לעצי החנית עלעלים צהובים ודלילים, שמזכירים לעיתים חזזיות, וביניהם
גדלים פרחים אופייניים וגדולי בעלי גוון עכור, צמודים לגזע; כאשר רוח חזקה מכה
בגזעים האלו, הדקים יותר מביניהם מתנועעים ומשמיעים לעיתים קול שמזכיר חבטה או
הצלפה - ומכאן אחד משמותיו של היער.
בעוד
שעצי החנית היו תמיד חלק מהנוף הוארת'ארי, הרי שעד להתנפצות הגדולה, גדלו לצידם
עצים 'שגרתיים' מסוגים רבים אחרים; בחמישים השנים האחרונות, לעומת זאת, נראה שרבים
מהעצים האחרים גוועו, בעוד עצי החנית שגשגו והפכו גבוהים וצפופים יותר; ביחד איתם
התרבו גם דבורים מסוגים שונים, כולל דבורי ענק, שמחבבות מאד את העצים האלו, ובונות
לא פעם כוורות על ענפים ענקיים או צמרות של הגדולים מביניהם. עצי פרי אחרים נכחדו
מחלקים לא מעטים ביער, וכיום קיימים בעיקר באיזורים מוגבלים ותחומים (לעיתים מסביב
לעץ עתיק ועצום של 'ערמון הפיות' (ע"ע), שלא דעך או התעוות). איזורים כאלו
מכונים לא פעם בקרב התושבים המקומיים 'נווה פירות'.
יער
וארת'ארון נכבש ויושב כמה פעמים; במשך מאות שנים הוא היה משכנם של שארי-בשר שכוחים
של הפארליל, שסחרו ונאבקו לסירוגין עם הממלכה העתיקה שישבה בדרום בקעת קיירן, ונלחמו
מלחמה אכזרית מול הקוטזוקי, דמויי אנוש קדומים ופראיים שתיעבו מאז ומתמיד את
בני-האדם; לאחר מכן, נכבש בידי גזע של יורדי ים זהובי שיער שנסו לחסות בין הצמרות
שלו לאחר שהובסו וגורשו מהים הפתוח בידי הספנים הראמג'ירים; דורות מספר לאחר מכן,
יסדה שושלת גולה של אורגי הערפל את העיר היפיפיה שער-חורף על המדרונות של רכס
קאראנסיל שחולשים על וארת'ארון מצפון-מזרח, הפכה רבים מהאצילים המקומיים לואסאלים
שלה, ויצרה בהדרגה סביבה קהילה מיוחסת של בני-אדם למחצה ואורגי ערפל למחצה. דורות
לא רבים לאחר מכן, הגיעו לכאן האנ'מירים והפכו את הרמה הוארת'ארית כולה למחוז
באימפריה הנוצצת שלהם; הנציבים האנ'מירים הפכו את 'הנסיך הרם' של שער חורף לעושה
דברם, ו"בשמו" סללו דרכי מסחר חדשות שחצו את היער ואת הערבות שמתחת לו
דרומה, לעבר ערי המסחר השוקקות (וגם שווקי העבדים) שלחוף הים הדרומי.
ההתנפצות
הגדולה זעזעה ופגעה קשות בשלטון האנ'מירי, אולם לא חיסלה אותו לגמרי.
הלגיון
האנמירי הזהוב השלישי, שנסוג לכאן וקבע את מושבו בעיר המבצר ריל'פארנול בסוף מלחמת
הורד האפור, עודו מגן על החומה הגבוהה והארוכה שנבנתה בראשי המצוקים, כדי לשים
עיין על הערבה העירומה ומוכת הרוחות מדרום והיצורים החשוכים שהתגנבו לתוכה; וקודם
לכן נלחם כדי להגן על האיזור מפני כת השלג האדום: כת דרואידית קטלנית שסוגדת לאל
הדוב, ולאחר שהפילה ורצחה את שושלת הנסיכים הרמים של שער חורף, פשטה על מרחבי יער
וארת'ארון מתוך אמונה שיש להחריב את העולם כדי לברוא אותו מחדש באורח טבעי וצודק
יותר. כיום, הלגיון עדיין מפטרל בכמה מהדרכים הראשיות ומחזיק מאחזים נוספים; אולם
היחסים בין הלגיון, ובעיקר המפקדת הישישה והאכזרית שלו, לבין המקומיים אינם
שפירים; רבים מבני האדם המקומיים (הוארת'ארי) ממורמרים על היחס של הלגיון, שנראה
להם מתנשא וזר להם ולדרכיהם, ובעיקר לנסיונות שלו לגייס צעירים משורותיהם בתור
חיילים פשוטים; ואילו הנהגת הלגיון רואה בוארת'ארי חבורה של חוואים קשי עורף
וכפויי טובה, שיורקים על מי שמסתכן בכדי להגן על מה שנותר מהארץ הצהובה והארורה
מליפול לידי מפלצות, מורדות מהפלג הקנאי ביותר של ורד אפור, משני צורה אכזריים,
ועוד כהנה וכהנה סכנות שאורבות מכל עבר.
יער
וארת'ארון, היום כבעבר, הוא איזור רחב ידיים, שרבים מחלקיו פראיים ומסוכנים; רבות
מהדרכים שחוצות אותו הן צרות חנוקות למחצה בידי היער והזרועות הקוצניות שלו;
עוברות לא פעם מעל נקיקים עמוקים ואפלים; רבים מחלקיו והדרכים הראשיות פחות היו
מסוכנות גם בשיא פריחתו של הסדר האנ'מירי, ועל אחת כמה וכמה כיום, כאשר הסדר
מתערער, וכוחו של הלגיון השלישי נחלש.
כיום,
מי שעוזב את חסות הערים או הדרכים הראשיות, עלול להתקל בשלל סכנות מצד בני-אדם, דמויי אדם, חיות פרא
ומפלצות: שודדי דרכים אורבים לטרף; שרידי התומכים של כת השלג האדום ובני-בריתה
עודם משוטטים באיזורי הספר; האנושואידים הקדומים, הקוזטוזקי, שרבים מהשבטים שלהם
לחמו לצד הדרואידים של השלג האדום, חזרו לשוטט בחלקים רבים של היער מהם נעדרו במשך
מאות שנים; חיות ענקיות ורעבתניות משוטטות בשנים האחרונות סמוך יותר ויותר
לישובים, וישנן גם שמועות על סכנות נוספות, מעוותות ואיומות בהרבה.
איזורי-משנה
חשובים ביער וארת'ארון
וארמאריון
(ואריטרובסקה) כ-20,000 איש
שליט: קוטקה ת'אר
קוטגארו "מלך העגלונים" (או בקיצור: "המלך")
תיאור
כללי:
עיר ססגונית, צפופה, מזוהמת ואלימה שנחשבת כיום (לאחר חורבן שער חורף) לעיר הגדולה
ביותר ביער וארת'ארון. העיר שוכנת על דרך המלך שעולה לבקעת קיירן, והיתה מאז
ומעולם תחנת סחר חשובה בנתיב שבזמן באימפריה הוביל מערי הנמל שעל חוף הים
המאלז'ארי אל מחוזות צפוניים יותר: בקעת קיירן, אסם התבואה (אז) של אורג'אקה
ונסיכות אורמ'תריל. העיירה נודעה מאז ומעולם בעגלונים הקשוחים שאפשר היה לשכור בה,
ועוד יותר מכך בשווקי הדבש והריבות שלה - הגם שבפועל היה אפשר למצוא בה מגוון רחב
של סחורות אחרות, חוקיות ולא חוקיות כאחד.
וארמאריון
נחשבה מאז ומעולם למקום 'מחוספס'; בעבר היא היתה כפופה למחצה לנסיך הרם של שער
החורף, אולם לאחר התרסקות שלטון הנסיך הרם וקהילת המית'ווארי (אורגי ערפל למחצה
ובני-אנוש וארת'ארים למחצה) שסביבו, עגלוני ואריטרובסקה פרקו עול לגמרי, והמקום
הפך כמעט באורח רשמי למאורה של מבריחים, פושעים וטיפוסים דומים; ואלו מחזיקים בידם
במידה רבה את הסחר עם בקעת קיירן והאיזורים שמעבר לה.
באופן
רשמי, אין לעיר שליט והיא "נאמנה לנסיך של שער חורף" שכבר אינו קיים.
השליט בפועל העיר כיום, שמכונה לעיתים בחיבה 'המלך' או 'מלך העגלונים', ברנש
בלונדיני-מאפיר עצום (לגובה ולרוחב) עם שפם עצום שמזכיר סוס ים, גובה נתחים כבדים
למדי מהסחר עם בקעת קיירן, כשהוא מתמרן בעורמה בין הכוחות האחרים שנאבקים זה בזה
באיזור. כיום, דבר 'המלך' הוא חוק בעיר וסביבותיה, חרף הכאוס בו המקום נתון
לכאורה; כמעט לא ניתן להעביר סחורות, בלא שיתוף פעולה ותשלום למנהיגי כנופיות
שנאמנות למלך, שמחלק ביניהן 'תחומי עבודה' וחסויות.
והגם
שמפקדת הלגיון השלישי מתעבת את המלך ורואה בו פושע יומרני, היא אינה יכולה להפטר
ממנו ויודעת - גם אם לעולם לא תודה בכך, כי עדיף לא להתעמת עם 'המלך' יתר על
המידה, באורח שיביא אותו לנטוש את הנייטראליות ה'עסקית' שלו ולחבור לאויבי
האימפריה והלגיון. לפי שעה, המלך מסרב לכפוף את עצמו או לתמוך באף אחד מהכוחות
הניצים של צפון וארת'ארון ובקעת קיירן (מלבד התיעוב המוחלט שלו כלפי הכת הדרואידית
שעודה מסתתרת בשער חורף), ו"העיר שלו" פתוחה בפני סוחרים מכל הסוגים -
כולל כאלו שתומכים כמעט בפומבי בפלג הקיצוני של מורדות הורד האפור - כל עוד הם
משלמים את החסות, ו'נזהרים לא להסריח את העיר הקטנטונת שלי יותר מדי עם המריבות
שלהם'.
האצילים
הגולים של ואר'מאריון ואיזור מגוריהם: לאחר חורבן 'שער חורף' הגיעו לעיר כמה
וכמה משפחות אצולה שנמלטו מאימת משני הצורה שטבחו את שושלת הנסיך הרם; אלו התיישבו
בפאתי העיר, כאשר אותן משפחות שהצליחו למלט חלק מהונן, או היו להן נכסים באיזור
עוד ממקודם, חיות באחוזות שמשקיפות על המרכז הצפוף וההומה של העיר מרחוק, הגם שהן
נופלות בהרבה ממה שעמד לרשות אותם אצילים וארת'אריים בשער-חורף המעטירה טרם חורבנה
ונפילתה לידי משני הצורה; בסמוך לאחוזות הללו, הוקם בית-ספר לילדים מיוחסים, עוד
כמה מוסדות, חנויות ושירותים שנועדו לשרת את הגולים מרי-הנפש; אלא שעד מהרה, אנשיו
של 'המלך' השתלטו על רוב המוסדות האלו, או לפחות גובים מהם נתח שמן מהכספים שהם
מגלגלים. אחרים, שמזלם שיחק להם פחות, הדרדרו במקרה הטוב למעמד של מורים או
אומנים שנאבקים על פרנסה בשווקים של העיר, או משרתים של בני-מעמדם לשעבר שנותרו
בעלי נכסים; ובמקרה הרע יותר - הפכו לפליטים שהגיעו לעיתים לסף פת-לחם.
על-פניו,
העיר מחולקת באורח בולט בין המרכז הצפוף והאלים שלה, על שלל הפונדקים, בתי המסחר
ובתי הבושת שלו, לבין הפרברים שיצרו האצילים הגולים; אבל בפועל, החלוקה גמישה יותר
וחד-משמעית הרבה פחות. רוב-רובם של האצילים, הגם שבפה הם בזים לעגלונים הגסים
ולפושעים המקומיים, למדו בדרך הקשה שלא לעמוד בדרכם - ועד כמה מסוכן להעלות את
חמתו של 'המלך'; ומסופר כי כיום כמה וכמה מהם, מאחורי ההתנשאות הצדקנית שלהם,
למעשה משתפים עימו פעולה ומסייעים ל'עגלונים' לגלגל כספים שלא כולם הושגו ביושר,
או אף לקשור בעקיפין קשרים מועילים עם אצילים זרים - כגון לורד אבאריל ממעבר
וירת', ובו בעת גם עם כמה וכמה מאנשיו של יריבו המושבע, לורד אנזאריון.
ואלקורטיל
תושבים:
כ-5,000 איש בעיירה ובסביבותיה
שליטים: הגבירה
וארמירלין (וארמי) קור-אל'קורטיר ובן-זוגה הפייטן מית'ריס סיל-ואלראלנה
תיאור
כללי:
עיירה ציורית שיושבת ב"נווה פירות" גדול למרגלות רכס הגבעות התלול
שמפריד בין צפון יער וארת'ארן לדרום בקעת קיירן. זהו מקום בו עצי החנית של היער
הצהוב מתערבבים במעט עצים ירוקים, כולל עצי פרי ענקיים; מעט מאד בחזות העיירה
עצמה, על כוורות הדבש והמטעים שמפרנסים רבים מתושביה, מעיד על המצור האכזרי
והקרבות הקשים שהתחוללו כאן לפני שנות דור, לאחר נפילתה של 'שער חורף' - אם
כי רמזים לכך אפשר למצוא במעגל החומות השבורות למחצה סביב החלק העילי של העיירה,
מגדלי המשמר הנטושים למחצה שחלקים מראשם עודם מפוחמים, וחורבות מתפוררות ושוקעות
בצמחיה של אחוזות בפאתי העיר.
ואל'קורטיל,
על מאגרי המים הצלולים שלה, הנוף היפיפה והקרקע הפוריה, היתה במשך דורות בבעלותה
של שושלת אצולה וארת'ארית שהתפארה בדם אורגי ערפל שזורם בעורקיה; ומאחר והשושלת
עצמה ישבה ב'שער חורף', הטירה עצמה הושכרה לבעלים מבעלים שונים - כולל לשושלת
צבאית וארת'ארו-אנ'מירית נוקשה, ששירתה את ההשתקפות הזהובה והיתה מקורבת במשך
דורות ללגיון הצהוב השלישי; הטירה עברה מיד ליד, והיתה זירה לתככים ומאבקים.
וארמירלין
ומית'ריס:
האחרונה מבנות השושלת הזהובה, הגבירה ואר'מירלין (או בכינויה השגור בפי המקומיים:
"וארמי"), פרשה משירות בלגיון השלישי באורח שהעלה את חמתה של מפקדת
הלגיון הישישה, לאחר שבחרה להנשא לשאר-בשר רחוק של אדוני הטירה לשעבר, פייטן
רך-נימוסים ומאמין אדוק בגרסה הוארת'ארית של דת האור של אורגי הערפל - ברנש שנחשב
בעיני רבים כלא יוצלח רכרוכי, שהצליח לאבד את הונו עוד לפני חורבן משפחתו המורחבת
בעת נפילת 'שער חורף', והעדיף מאז ומעולם חיים של פייטן ומטיף לדת האור.
הזוג
המוזר, ששרד את המצור האכזרי שהטילו אנשי כת הדוב על העיירה, קיבל בהשלמה שנראתה
לרבים תמוהה את חורבן הטירה העתיקה במהלך הקרבות, ועקר לאחוזה פשוטה בהרבה מעל מטע
במעלה ההר, שם גידלו את ארבע הבנות שנולדו להם - וחרף זאת, רבים מן המקומיים עודם
רואים בהם, ובעיקר בגבירה, סמכות שיש לבקש ולקבל את מילתה בעניינים מעניינים
שונים.
אלא
שזה לא מכבר קראה מפקדת הלגיון הישישה ל"וארמי" בחזרה לשירות, ככל הנראה
על רקע המלחמה ההולכת וקרבה הן נגד האלמתים ושאר היצורים מהנמל הדרומי, ואולי גם
כנגד המורדות של ורד אפור; וכך, הגבירה נאלצה לרכב בראשות כוח קטן אל ריל'פארנול,
כשהיא מותירה מאחור את ארבע בנותיה, אשר גדלו אל תוך האמונה – יש אומרים רכרוכית
וצדקנית – של אורגי הערפל (בגרסתה שיועדה לבני-האנוש, ע"ע), לנהל כמיטב
יכולתן את הטירה בסיוע אביהן הפייטן, שהכל יודעים שהוא אמנם מיטיב לכתוב דרשות על
האור הלבן, אולם 'מתקשה לנהל בכוחות עצמו אפילו את הקתרוס שלו'.
מצב
חדש זה גורם, לפי השמועה, לרבים באיזור לעשות כטוב בעיניהם; המתחים בין תושבי
העיירה המקוריים לבין פליטים משער חורף (רובם היו בני העם הפשוט של שער-חורף,
שחיים כעת בדלות גמורה), ובין האחרונים לבין עצמם הולכים וגואים. אם לא די
בכך, העיירה החלה מושכת את תשומת ליבם של
'המלך' מויטרובסקה וכמה מבכירי הבריונים והסוחרים המפוקפקים שלו. 'המלך' היה שמח
מאד לגרום או לאלץ אחת או כמה מארבע האחיות להתארס לו או למי מאנשיו, באורח שאולי
יסייע לו להשתלט על האדמות הפוריות שמסביב לואל'קורטיל; ובינתיים, הצללים מתארכים
באיטיות מסביב; היחסים בין החוואים המקומיים לבין מוכי גורל שאיבדו את כל רכושם
בעת נפילת שער חורף, הולכים ומחריפים; שמועות מספרות על יצורים חשוכים שהחלו
מסתובבים קרוב לעיירה - וגם 'האורחים' המפוקפקים מויטרובסקה הולכים ומתרבים, ונעשים
עזי פנים מחודש לחודש.
יוטקארו
וההר השחור
אוכלוסיה:
כ-8,000 איש בעיירה וסביבותיה
שליט:
האדון ואנדו ת'אר רורקה (רור'קירלי, ומתחתיו מועצת נכבדים מקומית.
יוטקארו
היא עיירת אבן קודרת שיושבת על צומת הדרכים החשובה ביותר ביער וארת'ארון; העיירה
עצמה חולשת על הצומת מגבוה באשר היא שוכנת על מדרונותיו של הר נמוך ושחור, חסר
צמחיה כמעט לגמרי, שנראה ממרחק כמו חרוט פגום של בזלת שחורה; העיר מפורסמת בבתי
האבן השחורה שלה, בכרמי הענבים המוזרים שלה, שמפיקים יין בעל טעם צונן, מריר
וייחודי, ובמיסטיקנים שלה.
לפי
האגדה, יוטקארו היתה היישוב הראשון שהקימו הוארת'ארי לאחר שנטשו את ספינותיהם
ההרוסות ונסו במעלה הרמות מאימת יריביהם הראמג'ירים; שם, התקבצו שרידי הקלאנים
ורבי-החובלים (לשעבר) שלהם, והחלו להקים חומות מפחד למרדף ראמג'ירי שבסופו של דבר
לא הגיע; שם גם חפרו במהלך הדורות הראשונים מערות קבורה עמוקות (שיתכן שבתחילה
תוכננו כמקלט או דרך בריחה, אם יעלה בידי הראמג'ירים לכבוש את העיר עצמה), בהם
נטמנו אחרוני הקברניטים הוארת'ארים שזכרו עדיין את הים הפתוח, ולצידם לפי האגדה
נטמנו גם עוגנים של הספינות המכושפות האחרונות, ועוד מזכרות מהתקופה בה היו
הוארת'ארי יורדי ים נועזים.
גרסה
אפלולית יותר של האגדה, שיש אומרים שהופצה דווקא בידי הראמג'ירים, מספרת כי
הוארת'ארי הקדומים, בפחדם מהעליונות הראמג'ירית, ביקשו את חסותו של שד קדום שהיה
אדונו האמיתי של הר הבזלת הקרח, ומכרו לו את נשמותיהם בעבור חסותו. בין אם יש משהו
באגדה הזו ובין אם לאו, יוטקארו נחשבה מאז ומעולם מקום אפלולי, חביב מאד על
מיסטיקנים מוזרים, מכשפים מוצללים ודומיהם; ועל מערות הקבורה הסודיות בהר סופרו
בכל הדורות סיפורים מסיפורים שונים.
החוואים
הנוקשים של יוטקארו, תמכו בלגיון השלישי במלחמת שער חורף, ולקחו תפקיד מכריע בברית
שהביסה את משני הצורה ואנשי הדוב של כת השלג האדום בקרב קוטראקין; מסופר, שאנשי
יוטקראו האמינו שמשני הצורה מתכננים להרוס את מערות הקבורה העתיקות ולקחת את
הסודות הטמונים בהן לעצמם - לצד עניינים ארציים יותר, כמו שריפת הכרמים המשגשגים
של ענבי-החצות והוצאה להורג של המיסטיקנים המקומיים.
אולם
דווקא לאחר הנצחון, ולאחר שהדרואידים משני הצורה נסוגו לחסות הערפל המקולל שמקיף
כיום את שער חורף והפשיטות שלהם ברחבי וארת'ארון חדלו, נפלו מחלוקות וסכסוכים
הולכים וגדלים בין הלגיון השלישי והמפקדת הישישה וחסרת הרחמים שלו לבין החוואים
והסוחרים של יוטקארו; והגם שבאורח רשמי יוטקארו עודה כפופה ללגיון השלישי, הרי
שהמנהיג המקומי קשה העורף שלה, שרואה את עצמו כדובר של החוואים הוארת'ארים, מתנגד
באורח עקבי לתוכניות של מפקדת הלגיון, מנסה למנוע ממנה לגייס צעירים מקומיים,
ואומרים שבאורח לא רשמי הוא מאיים כי הוא ימצא לעצמו בני-ברית אחרים, אם היהירות
האנ'מירית וההתערבות בענייני המקומיים לא תפסק.
האדון
ואנדו עצמו עבר אגב כך שינוי משמעותי; בעוד שבעבר, בני שושלת רו'קירלי שילבו
מנהגים מקומיים עם השפעה ניכרת של אורגי הערפל (למחצה) משער חורף, ורבים מבני
המשפחה התחנכו בצל כסאו של הנסיך הרם, ואנדו הכריז כי אורגי הערפל והתרבות הזרה
שלהם נכשלו, והביאו עליהם ועל אחרים את חמת הרוחות העתיקות של היער. ואנדו עשה
רבות בכדי להחזיר את משפחתו ואחרים להיות וארת'ארי 'אמיתיים'; הוא רדף את מאמיני
דת האור וגירש רבים מהם מהעיר - כולל את אחיו המעודן והרגיש, שהתחנך בשער חורף
ונישא לאורגת ערפל.
היו
שאומרים, שלמהפך זה, ששיאו בגירוש של אחיו ורעייתו בחוסר כל משערי העיירה, היו גם
סיבות גשמיות פחות של מאבק על ירושת המשפחה, והדרך בה ואנדו המעשי והמחוספס מאס
בחוסר האונים של אחיו, שלא פסק מלהתאבל על חיי התרבות האבודים של שער חורף, ובזבז
לא מעט כספים בנסיון לשמר משהו מחיים שאבד עליהם הקלח.
עמק
נאלרישין
אוכלוסיה: כ-7,000 איש
ברחבי העמק וסביבתו
מנהיגה: הכוהנת
הגדולה נאסניר תאר' ואריקין
תיאור
כללי: עמק נאלרישין הוא מקום יפיפיה, שבו יער עצי
החנית הוארת'ארי מפנה את מקומו לעמק פסטורלי בגוון ירוק עמוק, מנומר פה ושם בעצים
עתיקים ועצומים לגודל בעלי גזעים בהירים ועלים עצומים, זהובים-חיוורים; מעיינות
צלולים מתנקזים כאן לאגמים קטנים, ומסביבם גדלים עדיין בוסתנים של עצי פרי מסוגים
שונים; בעמק צומחים גם פרחי ענק יחודיים שנחשבים מקודשים לרוח הדבורה, ומהדבורים
הנדירות והקדושות שנמשכות אליהם, מפיקים את הדבש המשובח ביותר בכל יער וארת'ארון -
טוב בהרבה מכל מה שאפשר להפיק מהדבורים שמתגודדות סביב עצי החנית.
בנארלישין
אין עיר של ממש; אולם העמק מנומר במקדשים גדולים וקטנים, רובם המכריע של רוח
הדבורה נארלישיה; ומסביב המקדשים הגדולים יותר שוכנים כפרים פסטורליים למראה;
המקומיים מתפרנסים משירות המקדשים (כולל אומנים שאורגים את הלבוש הטקסי של הכוהנות
והבדים בהן הן משתמשות בטקסים שלהן), רקיחת מרקחות פרי ועוד יותר מכך, מהפקת הדבש
המקומי המשובח, ועוד.
היחסים
בין הכוהנות העתיקות והמנהגים המוזרים שלהן לבין כוחות אחרים בוארת'ארון - בראש
ובראשונה הנסיכים הרמים של שער חורף ואנשיהם שבזו לאמונה ברוחות של בעלי חיים,
ולאחר מכן מול הלגיון השלישי, היו מאז ומעולם מתוחים ומורכבים, וכללו מפעם לפעם
עימותים הן עם השלטון האנ'מירי והם עם מטיפים מוארים ואצילים שאפתניים משער חורף;
עם זאת, עמק נאלרישין, שבעצמו סבל מפשיטות של אנשי-דוב בזמן מלחמת החורף (ששיאם
בכמה חודשי אימים של כיבוש בידי אחד הדרואידים משני הצורה של כת השלג האדום,
שהספיק להרוס את אחד המקדשים העתיקים של רוח הדבורה, לפגוע קשות באחרים ולעשות
מרחץ דמים לפני שהובס וגורש מהעמק), הצטרף לברית שהנהיג הלגיון האנ'מירי השלישי;
וכוהנות של רוח הדבורה לקחו חלק בתבוסה שהנחילה הברית לכת השלג האדום בקרב קוטראקין.
'שמי
העמק מתקדרים':
אלא שדווקא בדור האחרון, לאחר תבוסת כת השלג האדום ומשני הצורה, 'השמיים של
נאלרישין הקדירו'; דווקא כאשר שלווה יחסית חזרה לעמק פרחי הענק, והמקדשים שנפגעו
שוקמו, מספרים שמשהו רע קורה שם; בשנים
האחרונות, רבות מכוהנות רוח הדבורה החלו מתנהגות באורח מוזר, סגרו את המקדשים שלהם
וחלק גדול משטח העמק לזרים - בעיקר לגברים - ובאורח כללי, 'מזמזמות באורח מעורר
דאגה'.
כיום,
הזרים שמגיעים לעמק מורשים בדרך-כלל להתאחסן אך ורק ברובע אחד של העיר, שמשמש
כרובע שוק ומסחר; הרפתקנים, ובאורח כללי מי שחורג ממעמדו ומנסה לחקור או לרחרח
בתוך המקדשים או 'מפר את שלוות העמלים' נחשב לא רצוי, ולא פעם מגורש באורח מיידי
מהעמק. אספקת הדבש המשובח פחתה מאד, ואגב שהכהונה טוענת ש'אימנו מעולם לא היתה
נדיבה ושופעת יותר', ישנן שמועות שהכוהנת הגדולה (תואר חדש יחסית) נאבקת בחזיונות
שגובים ממנה מחיר כבד; ועל מחלה שאחזה בחלק מפרחי הענק, ועל יצורים מוזרים
שמצרצרים או רוחשים בחשיכה.
ריל'פארנול
אוכלוסיה: כ-6000 איש
בעיר עצמה; ועוד כ-4,000 פזורים בכפרים, מצודות וחוות לאורך או קרוב לקו של חומת
הלגיון הגדולה.
שליטה: רוס'פרלין
קור-דאר'ארמין, מפקדת הלגיון האנ'מירי השלישי
תיאור
כללי:
עיר המחוז של יער וארת'ארון היתה עד לפני שנות דור עיירת מסחר לא גדולה, שישבה על
המדרונות שנופלים משולי היער הצהוב אל הערבות מוכות הרוח של דרום וארת'ארון,
ושימשה בעיקר כשוק מקומי ותחנת עצירה של נוסעים מקאראנסיל ושער-חורף (וגם מבקעת
קיירן) דרומה, לעבר הנמל האדיר של רור'פורל.
כיום,
הלגיון השלישי ביצר את העיר והפך אותה למשלט המרכזי שלו, ולב קו ההגנה והחומות
שנבנו בעמל רב על המתלולים, כדי לבלום יצורים חשוכים שמתגנבים מהחורבות שורצות
האלמתים של רור'פורל ושאר החוף המקולל שמעבר לערבות וארת'ארון דרומית. ריל'פארנול
של היום היא עיר מכוערת למדי, בנויה בחפזון מתחת למצודה אנ'מירית קודרת; סביב
המרכז הישן של העיר נבנו בחפזון רבעים שאכלסו חוואים לשעבר ושאר אנשים שנמלטו
מהערבות, כמו גם את בעלי המלאכה ושאר שרתים שעובדים עם הלגיון השלישי, בני משפחתות
של חיילים, ועוד.
חלק
גדול מהעיר מחולק כיום לפי רבעים 'אתניים' של אנשים שונים שמצאו כאן מחסה; העיר
העתיקה שמתחת למצודת הלגיון מרכזת כיום את רוב האוכלוסיה האנ'מירית של יער
וארת'ארון; ולצידה ישנו רובע פליטים מבני המית'ווארי (אורגי ערפל למחצה ווארת'ארי
למחצה) שנמלטו משער חורף; שני רבעים וארת'אריים; ורובע של עקורים מפוחדים שחיו פעם
בקוסקובארי ובישובים אחרים בערבה של וארת'ארון תחתית, שהרוחות האפלות והאלמתים
נגועי האצה גרמו להם להתרוקן מיושבים; רבים בפאתי העיר ממורמרים מאד על השלטון
הנוקשה - אולם הסכנה בערבות המתות שמעבר לחומה ברורה ומוחשית די הצורך בכדי למנוע
גלישה למהומות או מזימות בגידה.
זו
עיר קודרת, צבאית מאד וחסרת עידון, שנשלטת ביד הברזל של המפקדת הישישה של הלגיון;
החוקים והמשמעת בה נוקשים מאד, וכוללים גם בית משפט צבאי ובית כלא גדול, שהאסירים
בו מועסקים בעבודות כפיה, בין היתר בתחזוק החומות; אסירים אחרים, לעומת זאת, קיבלו
המרה של העונשים שלהם לגיוס בכפיה, ומוצבים במצודות השונות לאורך החומה בתור
חיילים פשוטים, תחת פיקודם - הלא תמיד אדיב - של קצינות וקצינים ותיקים של הלגיון
השלישי.
גארת'ורי
אוכלוסיה: כמה אלפי
אנשים (אין מידע מדוייק)
שליט: 'האדמירל
הראשון' ו'המחדש הדגול' (לשעבר קברניט ראשון) סאר'תוריון ארקוריס
תיאור
כללי:
בצפון-מערב יער וארת'ארון, הרמה המיוערת קורסת בסדרה של מתלולי סלעיים מוזרים
ועגומים למראה, שמזכירים לא אחת מדרגות ענק הרוסות, שלצידן שרידי מגדלים או פסלים
ישנים; מתחת לה, משתרע נוף עגמומי עוד יותר של מפרץ העוגן המקונן - חוף סלעי עכור,
זרוע איונים מרופשים, שברי ספינות ופה ושם גם פגרים נרקבים באיטיות או עצמות של
יצורי ים ענקיים; האוויר כבד ולח, ערפילי מאד ברוב ימות השנה, כאשר אי-שם מעבר
למימי המפרץ, ניתן לראות את צורתה המטושטשת של ארץ טרשים מתה, קרועה בסדקים ענקיים
ש'שופכים' אל תוך הים טונות של סלעים מתים.
המפרץ
קיבל את שמו לא רק בגלל האוניות הטרופות הרבות ששקועות בתוכו, והרוחות הדרומיות
החזקות שמיללות בין סלעיו, אלא גם בגלל אגדה על עוגן ענקי ממתכת מוזרה, ששקוע בחלק
העמוק ביותר שלו, וניתן לעיתים לראותו בהפלגה, כאשר המים צלולים יחסית (אם כי
לראות אותו, נחשב סימן למזל רע מאד שיפקוד את האוניה והצוות בקרוב) מסוכן מאד
להפלגה; ומלבד הסכנות הטבעיות של שרטונים וזרמים פראיים ומפתיעים, חלקיו העמוקים
יותר שורצים מפלצות, כולל אנושואידים מגעילים ונפוחים, דמויי דג טורף; ויש אומרים
שגם רוחותיהם של ספנים וצוותי אוניות טרופות רודפים חלק מהאיונים והמקומות בהם
הסתיימו חייהם בחטף לפני עשרות שנים.
גארת'ורי
ואדמיראל ארקוריס
לפני
48 שנים, כאשר ההתנפצות הגדולה טלטלה את מלסטרה, והכתה מכה קשה במיוחד באיזורי הים
הדרומי, קברניט-ראשון אנ'מירי מוכשר בשם סאר'תוריון ארקוריס הצליח להוביל כוח של
הצי האנ'מירי דרך נחשולים רעילים, מפלצות מעוותות וסכנות נוראות אחרות (הגם שכיום
קשה לדעת מה ממעלליו אכן אמיתי, ומה נופח ונוסף שנים לאחר מכן כיד הדמיון הטובה
עליו ועל קציני הים שלו ששרדו).
האוניות
של ארקוריס, אליהם הצטרפו גם לא מעט פליטים מניצולי ישובים בחופו הצפוני של הים
המאלז'ארי, הצליחו (בחלקן) להמלט בסופו של דבר מפני רודפים וסכנות חסרות שם, אל
תוך המפרץ המסוכן של העוגן המקונן, ושם בסופו של דבר קורקעו על החוף הסלעי של צפון
מערב יער וארת'ארון, בצל המדרגות הסדוקות. מספרים, שמפולות האבנים ורעידות האדמה
של ההתנפצות הגדולה, חשפו שרידים של עיר מקדש קדומה שהיתה קבורה בחשיכה; הים חדר
פנימה, ויצר מפרצים עמוקים, חלקם מקורים למחצה; ושם עגנו האוניות האנ'מיריות (וככל
הנראה, גם לפחות שתי ספינות ראמג'יריות שהפליגו ביחד איתן) בפעם האחרונה.
שרידי
הצי האנ'מירי, בפיקודו של ארקוריס (אז קברניט-ראשון), הקימו עיירת דייגים עלובה
למדי על החוף, שחלקה עושה שימוש בחורבות העתיקות שנחשפו במתלולים שמעליו, וחלקה
עשויה בקתות ואפילו חלקי אוניות. במשך תקופה מסויימת. ולמעשה עד למלחמת שער-חורף,
קיימו מגעים עם הלגיון השלישי ועם הכוהנות של נארלישה; אנשים מגארת'ורי היו מחפשים
פנינים וחפצי ערך בין שברי הספינות הטרופות במפרץ, ומוכרים את חלקם בשווקים של
וארמאריון ואפילו בשער חורף. לכאורה, אדון גארת'ורי ואנשיו היו כפופים למפקדת
הלגיון - הגם שזו היתה עסוקה תמיד במקומות אחרים, ומיעטה להתערב או להתעניין במה
שקורה בעיירת דייגים נידחת בקצה הרחוק של הרמה הוארת'ארית.
במהלך
השנים, וביתר שאת במהלך מלחמת שער-חורף, הקשר עם גארת'ורי הלך והדלדל, ובסופו של
דבר נותק לגמרי, בעיקר לאחר שהצללים ירדו על עמק נאלרישין שבו עברה הדרך הכמעט
יחידה אל איזור המדרגות הסדוקות. כיום, עברו שנים מאז נראה מישהו מאנשיו או שליחיו
של ארקוריוס ברילפארנול או וארמאריון; ומנגד, נפוצו רסיסים של שמועות אפלות על עשן
סמיך וירוק שמתמר גבוה מעל החוף; הדים של טירוף; אנשי דג חמושים בשיריונות מעשי
ידי אדם, ואפילו על מקדש או מבנה מוזר שחלקו העליון נראה כמו צדפה ענקית.
היו
שטענו כי תעתועי מרירות וזקנה כרסמו את דעתו של ארקוריוס, וגרמו לו לשגיונות מוזרים
שקשורים באגדות העתיקות של הוארת'ארי והספינות המכושפות שלהם; כוהנת ראמג'ירית
שנטשה את 'הקוף הגדול של הקיץ' והקדישה את עצמה לאלת האור, פיזרה רמזים אפלים על
דת חדשה ולא מוכרת, ועל כך כי היא עצמה נמלטה מהמדרגות הסדוקות בעור שיניה; אולם
גם היא לא נראתה במשך תקופה ארוכה, ורסיסי השמועות נותרו כאלו; ובינתיים השנים
חולפות, וכל קשר לא נוצר עם גארת'ורי, מנהיגה הישיש או תושביה.
היער
הגבוה וחוף הקופים
החלק
הדרום-מערבי של יער וארת'ארון הוא רמה סלעית גבוהה יחסית לשאר היער; מחלקה המזרחי,
נופלים צוקים אדירים אל חוף טרשים רחב יחסית, שטוח וכיום מבוקע בחריצים עמוקים
ומוצפים. האיזור הזה נודע מאז ומעולם כמקום מיוער בצפיפות, מסוכן מאד וכמעט לא
מיושב, מלבד חבורות קטנות של נזירים מתבודדים של רוחות החיה, מנודים וכיוצא באלו;
במקום הזה, גדלו עצי חנית כפופים וקוצניים בצפיפות, שנים ארוכות לפני שהשתלטו על
מרבית הנוף הוארת'ארי, ומתחת להם שררה אפלה טחובה, שאור השמש כמעט ולא הגיע אליה
אף-פעם; אגדות סיפרו, לעומת זאת, על אורות מתעתעים מליבם של סלעים שנקברו עמוק
מתחת למאסה של צמחיה קוצנית, ועל גבישים מוזרים שנצנצו שם.
היער
הגבוה, היום כתמיד, נותר בלתי מיושב כמעט לגמרי, ומחוץ לפוליטיקה ולמאבקים בין בני
האדם לדמויי האדם למיניהם; הגם שלפי כמה שמועות, הדרואידים מכת השלג האדום
התעניינו במקום מסיבותיהם שלהם; הקשר עם החוות המעטות בשולי האיזור נותק מזמן,
ומספרים כי רוב יושביהם נעלמו - ויש אומרים, השתנו באורח מוזר, ומסתתרים עמוק
בחשיכה שמתחת לסבך הקוצים האפל; שמועות אחרות מספרות על חיות מוזרות ומפלצות
אימתניות, כגון 'תמנונים שוכני יער' בעלי קנוקנות קוצניות, שאור מוזר נוגה מתוך
הלוע שלהם; סיפורים אחרים מספרים על שבט של אור-טרוגו או יצורים דומים שמצא משכן
בין העצים הענקיים, ומאלף לשירותו צרעות ענק; ועוד.
מזרחה
משם, על החוף הערפילי והסדוק, וככל הנראה סביב חורבות של מושבה ראמג'ירית נטושה
ששכנה שם, ישנם סיפורים על קופים מוזרים בעלי זקן ירוק, שהחלו להתגודד שם, ויש
אומרים שחלקם פיתחו תבונה מוזרה, עולה בהרבה על זו של חיה, ואפילו יכולות מאגיות -
כאשר לפי השמועות, הם נמשכים לקריסטלים המסתוריים שנוצצים בחשכה.
הבקע
הגדול ועצמותיו של גנאקא
ישוב
מרכזי: קוזמארוק (1500 איש)
מושל:
הלורד קאז'גה ת'אר קאזלארין
רעידות
האדמה שליוו את ההתנפצות הגדולה יצרו בקע עצום שמתחיל למרגלות רכס קארנסיל הדרומי
ועושה את דרכו דומה לעבר הערבות של וארת'ארון תחתית, כאשר בין היתר הוא מפריד את
מזרח יער וארת'ארון מיתר חלקי היער. במקומות מסוימים, הבקע עצום, עומקו מגיע למאות
מטרים ורוחבו מתקרב למאה מטרים ולמעלה מזה, כאשר מים אפלים, יש אומרים שמנוניים
ורעילים, מציפים כמה מחלקיו הנמוכים יותר, כאילו האדמה עצמה מדממת; ואילו במקומות
אחרים, הוא רדוד בהרבה ולא מסוכן במיוחד.
המראה
המפורסם ביותר שקשור לבקע, נמצא בחלקו הצפוני, במקום בו הקרקע שנקרעה חשפה עצמות
של יצור ענקי, כולל בית צלעות שאומרים שגודלו לא יבייש כפר גדול או עיירה קטנה;
הצלעות העצומות מכוסות כיום במסכי חזזיות, ופטריות מוזרות מעלות אד אפרפר גדלות
מתחת להן.
הבקע
העצום העלה מאד את מעמדה של עיירה מבוצרת בשל קוזמארוק, שהיא והלורד שלה חולשים על
אחד המקומות היחידים בהם הבקע רדוד מאד, ואפשר להעביר בו בקלות עגלות ושיירות
סוחרים. האדון המקומי של העיירה, החל את דרכו כואסאל לא נכבד במיוחד של נסיך שער
חורף; בגד באדונו ונכנע לדרואידים של כת השלג האדום, לדבריו כדי להציל את עצמו ואת
נתיניו, וגם הסגיר לידיהם ידידים ותיקים מהאצולה של שער חורף שביקשו וקיבלו מחסה
בטירה שלו; כמה שנים לאחר מכן, אדון קוזמארוק ערק ממחנה השלג האדום וחבר ללגיון
האנ'מירי השלישי - שהמפקדת שלו מעולם לא בטחה בלורד קוזמארוק, אותו היא מגדירה
כ"נחש ארסי", אבל הסכימה להותירו על כנו בתמורה להצטרפותו לברית תחת
הנהגתה.
כיום,
האדון של קוזמארוק ביצר מאד את העיר שלו ואת מעבר הבקע, ממנו הוא גובה מיסים
גבוהים מכל מי שמבקש לעבור בין מזרח למרכז וארת'ארון; נאמנותו ללגיון השלישי, חרף
החנופה שלו לקצינות הלגיון, מפוקפקת למדי, ויש אומרים שהוא נושא ונותן בסתר לא רק
עם 'מלך העגלונים' מוארמאריון, אלא גם אם מורדות הורד האפור ששולטות הרחק במזרח,
מעבר לביצות ג'אסירמר ולצמחיה המוזרה שגדלה בהן. בינתיים, הוא מושל ביד ברזל גם
במשפחה גדולה ו'ססגונית' למדי, ודואג לפי השמועה לסכסך את בניו זה בזה, כדי למנוע
מהם להתאחד מולו.
לפי
אחת השמועות, הלורד המבוגר נתן לאחרונה את עינו (ויש אומרים, התאהב ממש) בבת
מית'ווארי מצודדת ממית'רינור, בתו של אחד הכוהנים בעלי המעמד מאותה עיירה; והוא
והחל להרחיק את רעייתו מזה עשרות שנים כדי 'להכין את הקרקע' למימוש אפשרי של
רצונותיו - מה שעלול לקרוע את המשפחה ולהביא אותה לסף משבר.
מזרח
וארת'ארון וגבול המפלים הירוקים
ישוב
מרכזי:
מית'רינור (כ-6000 איש) ועוד כ-3000 איש פזורים בחוות וכפרים קטנים באיזור.
שליט: האב הבוהק
סילדאריון ואר'תוֹלרֶה, המטיף המואר
הגדול של מית'רינור
ממזרח
לבקע הגדול, יער וארת'ארון הופך בהדרגה להיות דליל ולח יותר, ועצי המחט שלו מתערבבים
בעצי ערבה ובצמחי ענק בשרניים שהתפשטו מהביצות המוזרות והססגוניות של ג'אסירמר;
ביצות אפלות עוד יותר, שורצות אדים שחורים מתעתעים ויצורים אוכלי אדם, גובלות
באיזור גם מדרום, במקום בו הוא יורד במתינות אל וארת'ארון תחתית. את האיזור חוצה
הדרך הישנה בה השתמש בעבר הלגיון השלישי, כאשר נסוג מהמורדות של ורד אפור דרך מה
שמכונה היום ג'אסירמר, או המפלים הירוקים, והשתקע בסופו של דבר ביער וארת'ארון;
ככל שהדרך ממשיכה מזרחה ומתקרבת אל ג'אסירמר (או בשמותיו האחרים: "המפלים
הירוקים" ו"הסבך המערבי[1]"); כיום, מעטים מרחיקים
בה יותר מכמה עשרות מיילים מעבר למית'רינור, ורבים מאלו שעושים זאת הם מחפשי
תבלינים ומורדות מהפלג הקנאי ביותר של הורד האפור, שמסרבות להכיר בשביתת הנשק של
העוצרת א-רילאריון וכוחות האימפריה, ומבחינתן הן שרויות עד היום במלחמה מרה מול
הלגיון השלישי.
ג'אסירמר
עצמה היא ארץ מסוכנת של אדמה בוגדנית, צמחי ענק בשרניים בגווני ירוק, סגול, כחלחל
וחום, ומפלים ירוקים בוהקים שמזינים בריכות מוזרות בגוון עמוק, רבות מהן רעילות.
האיזור שורץ יצורים מסוכנים, ובין היתר באברו: גזע אנושואידי מוזר שבניו מזכירים
תינוקות ענקיים בעלי גוון חיוור-כחלחל או חיוור-ירקרק שנישאים לגובה על מעל שני
מטרים וחצי, וראשם מעוטר 'תלתלים' מחומר דומה לחזזיות - כמה מהיצורים האלו, שהם
בדרך-כלל עוינים באורח קיצוני ותוקפים בני אדם בלא התגרות נראית לעין, כבר התגלו
מסתובבים גם בגבולות וארת'ארון המזרחית עצמה.
הישוב
המרכזי בוארת'ארון המזרחית הוא מית'רינור, עיירה חדשה יחסית שהוקמה בידי
חבורה גדולה של פליטי שער חורף, רובם המוחלט ממעמדות פשוטים יחסית. לאחר שנים
קצרות של שלטון רופף של גנרל לשעבר של הנסיך הרם, שנחשב 'מגן העם הפשוט', ונכנע
במהירות לבריאות רופפת, עברה העיירה לניהול חבורת כוהנים אנושיים של אלת האור,
שניסו 'לכפר על השחץ והרוע שהביאו להסרת חסד האלה מעל הכס הרם', ולהקים קהילה
'פשוטה, אדיבה ומושלמת'.
אלא,
שהתוצאה לא היתה מרשימה במיוחד; הכוהנים הסתכסכו זה עם זה, וכמה מהם אגרו כספי
מסחר והפכו מושחתים למדי. מסופר שהגבירה וארמירלין מואלקוטריל (ראה ערך), שהחשיבה
את עצמה מאמינה אדוקה באותה דת, שהתה שם כמה חודשים לאחר פרישתה מהלגיון השלישי
(יש אומרים ששם גם ילדה את אחת מבנותיה), והסתלקה בפחי נפש, אם כי כדרכה היא מסרבת
לומר על 'הנכבדים הבוהקים' דברים רעים - לפחות לא במפורש ובפומבי.
הגם
שהעיר נתונה כביכול למרות של הלגיון השלישי, הרי שבשנים האחרונות, מפקדת הלגיון
חוששת יותר ויותר מהתקרבות חשאית בין 'הכוהנים המייבבים', להם בזה מאז ומעולם (ולא
טרחה להסתיר זאת) לבין יריבותיה בנפש - המורדות הסרות למרותה של סרן אנ'ליריס
קורוואריון, ששוכנות בארץ המוזרה שממזרח ליער וארת'ארון.
מגדל
ווט'מארו
שליט: אילקו
(איל'קארטיל) הרביעי לבית ואט'מארין
תיאור
כללי:
עיירה גבוהה, עגומה וניחדת שיושבת על עיקול של דרך הררית העולה אל החלק הדרומי של
רכס קאראנסיל; כיום, היא מהווה תחנה אחרונה לפני הערפילים המקוללים שמקיפים את
מעוזו הישן של נסיך הערפל הרם ב'שער חורף' – שהפך כעת, לאחר רצח שושלת הנסיכים של
וארת'ארון והשתוללות של כת הדוב, לעיר מקוללת ונסתרת מאחורי ערפילים מכושפים, ששמה
מעורר חלחלה כמעט כמו זה של נמל רור'פורל.
תושבי
העיר ידועים כהרריים וארת'ארים נוקשים וחשדניים, שטופים באמונות עממיות עתיקות
ומקפידים לנהול את דלתותיהם עם בוא החשיכה. האדון המקומי הוא זקן זועף (בנעוריו
לוחם אדיר שמסופר שהכניע פר הרים משתולל בידיים חשופות), שאיבד את כל משפחתו בשער
חורף. כיום הוא מסתגר רוב הזמן מסתגר באחוזה שלו, וממעט להתערב בענייניהם של
המקומיים.
סמוך
למגדל קוט'מארו נמצא המגדל הנידח (שאולי נתן לעיר את שמה, אי-אז בעבר), הוא נחשב
בעבר לרכושם של אדוני העיר, אולם הם חדלו מלעשות בו שימוש לפני דורות, והשכירו
אותו לכוהני הדוב של קוטאזו - לפני שהללו הפכו לבלתי רצויים. בעשורים האחרונים,
כלואה שם הכוהנת הצהובה המודחת והידועה לשמצה סרילינה קור-פרניל, בחדרים מפוארים
במפלס העליון של המגדל.
כ
----------
תושבי
האיזור
מסופר
על הוארת'ארי כי היו במקורם גזע של יורדי ים שהובסו בידי הספנים הראמג'ירים ונסו
אל היערות הגבוהים שבמעמקי היבשה. שם התערבבו עם שבטים מקומיים שכוחים, כנראה
קרובים רחוקים של בני הפאר'ליל, ויצרו תרבות של חוואים דעתנים ועצמאיים, בעלי דת
מוזרה שנראית כמיזוג בין אמונה ברוחות טבע לשרידי אמונות קודמות שהביאו הימאים
המובסים עימם מבין שברי הסלעים; מאוחר יותר, הגיעו לכאן הכובשים האנ'מירים, וגם
אצילים גולים מ'ממלכת האור הברוכה' של אורגי הערפל, שהביאו איתם גרסה משלהם של
האמונה באלת האור הטובה והמטיבה– אם כי מרבית ההשפעות האלו נותרו בתחומי העיר
ההררית שם הקים 'הנסיך הרם' של הגולים מהמערב את כס המלכות שלו, כשהוא נהנה ממעמד
של ואסאל מועדף של האימפריה.
הואר'תארי
קיבלו באורח רשמי את דת האימפריה, ואציליהם סיגלו מנהגים אנ'מיריים;פשוטי העם,
לעומת זאת, המשיכו בפועל לנהל את הפולחן המקומי
והמשפחתי שלהם, אם או בלי ההשפעות שבאו מממלכת האור.
המערכה
ביער וארת'ארון לאחר ההתנפצות הגדולה
ההתנפצות
הגדולה הכתה מכה קשה ברמות המיוערות של וארת'ארון, ועוד יותר מכך במרחב הערבות
ובחוף המפותל שבקצהו הדרומי; עיר הנמל העצומה רור'פורל הוטבעה בידי נחשולים
רעילים, ורבים מתושביה קמו מחדש בתור חיים-מתים, חנוטים למחצה באצות ים רעילות,
ומשוטטים בין חורבות מוצפות למחצה שבתוכן גדלים כעת אלמוגי ענק רעילים, ויש אומרים
גם תבוניים למחצה; הערבות שמעל לעיר הנמל ננטשו בידי רוב יושביהן, והפכו לארץ ספר
קטלנית ושורצת מפלצות.
השמדת
'הנסיך הרם' וחורבנה של שער חורף: אם לא די בכך, הרי שמספר שנים לאחר ההתנפצות
הגדולה, הושמדה החזקה והמיוחסת שבין שושלות האצילים של יער וארת'ארון עצמה:
'הנסיכים הרמים' של שער חורף היו שושלת גולה של אורגי ערפל וואסאל מועדף של
האימפריה האנ'מירית; הם שלטו במשך למעלה ממאתיים שנה בעיר הררית יפיפיה שחלשה על
המעבר בין יער וארת'ארון לרכס קארנסיל, וקיבץ סביבו פמליה שלמה של אצילים
וארת'ארים ואנ'מירים שהתערבבו עם אורגי הערפל שבאו עם ראשון הנסיכים הרמים, ואלו
הקיפו את עצמם באומנים ואנשי-תרבות מהמעלה הראשונה.
אלא
שאחרון הנסיכים הרמים, שגילה חולשה (ויש אומרים, חדלון אישים) בעת מלחמות הורד
האפור וההתנפצות הגדולה, הופל מן הכס והוא ומשפחתו נטבחו עד האחרון בידי כת של
דרואידים משני-צורה שסגדו לאל דוב-השלג הקדום קוטאזו; משני-הצורה, שחלמו על השמדת
שרידי העולם הישן בכדי לייצר עולם חדש ומושלם תחתיו, ניהלו מלחמות אכזריות כנגד
הכוחות האנ'מירים ושרידי המאמינים בדת אורגי הערפל, ואלו פסקו רק לאחר שמנהיגי כת
הדוב הסתכסכו, והחל לטהר ולהשמיד זה את זה. כיום, מסופר כי הם מסתגרים (ואולי
עדיין לוחמים זה בזה) בין חורבות 'שער חורף', שהפכה לעיר מקוללת, מוקפת הגנות של
ערפל מכושף, דובים אוכלי אדם בעלי יכולת הטלת לחשים, עצים תבוניים ורצחניים, ועוד.
מלחמתו
של הלגיון האנ'מירי השלישי: הלגיון הזהוב השלישי של האימפריה האנ'מירית, שנסוג
ליער וארת'ארון זמן קצר טרם ההתנפצות הגדולה, לאחר סדרת קרבות עקובים מדם מול
המורדות של ורד אפור, הגן על היערות ועל הוארת'ארי במשך שנים מפני כת הדוב וסכנות
נוספות. כיום, מחזיק את קו החומות והמצודות שבין היער הצהוב לבין הערבות החשוכות
שמדרום לו – אולם היחסים בינו, ובעיקר בין המפקדת הנוקשה שלו לבין האוכלוסיה
הוארת'ארית מתוחים מאד.
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש
מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי
שלא בתשלום.