המדריך לשליט המבוך של מלסטרה

פרק 1: דמויות שחקן בעולם של מלסטרה – יצירה, פיתוח והנחיה

חזרה לחלק הקודם | מעבר לחלק הבא | חזרה אל האינדקס של ספר החוקים

1.1: דמויות השחקן כחלק מהעולם

עקרון היסוד במלסטרה הוא שדמויות השחקן הן חלק בלתי נפרד מהעולם. להבדיל מהשחקנים, דמויות השחקן אינן ואסור שיחשבו כ"תיירים" שמטיילים במקום שעורך לכבודם אירועים והתרחשויות מסוג מוקצן וססגוני במיוחד שאין לו סיבה אמיתית מלבד ללכוד את תשומת הלב או הארנק שלהם.

במילים אחרות: העולם לא מסתובב סביב דמויות השחקן, בוודאי לא סביב דמויות בדרגה נמוכה או בינונית, ולא נועד לשרת אותן או לרגש אותן; הן אינן אמורות לזכות ביחס מיוחד מהעולם משום שיש להן תג בלתי נראה עליו כתוב "דמות שחקן".

ישום העקרון בתוך המשחק

· דמויות השחקן יכולות בהחלט להגיע בזמן הנכון כדי לחזות, להשתתף או לעצור מאורעות שמתחרשים בסביבה. אולם אסור להגיע למצב שבו מאורעות קורים באופן לא טבעי ולא הגיוני רק משום שדמויות השחקן בסביבה, כאילו הדמויות בלא שחקן הם תפאורה שמתחילה לנוע ולפעול רק כאשר דמויות השחקן מתקרבות.

מומלץ לתזמן התרחשויות שונות בעולם באורח שבו לדמויות השחקן יהיה כמובן סיכוי הוגן להגיע ולהתערב בהם, בעיקר אם הדמויות מתאמצות לתקשר עם הסביבה ולחקור אותה. מנגד, למעבר זמן צריכה להיות משמעות. אם החבורה התעלמה – למשל - מרמזים שטקס מסוים עומד להתרחש בעיר סמוכה במועד מסוים, והעדיפה ללכת לחקור קודם מערה במעמקי היער, יתכן ואפילו רצוי שהחבורה תגיע לעיר אחרי שאותו טקס ומה שהתרחש בו כבר קרו, והדמויות צריכות להתמודד עם השלכות שיתכן שהן היו יכולות לשנות או למנוע אם היו ממהרות לעיר.

הדברים אינם בגדר כלל ברזל שחייב להתרחש באותו אופן תמיד, ובוודאי לא בדרך של שליט המבוך להביע כעס או מורת רוח כלפי השחקנים. אבל ההמלצה החד משמעית כאשר מריצים הרפתקה במלסטרה, היא לא ליצור עולם שכל הדברים החשובים יתרחשו רק כאשר דמויות השחקן נוכחות, בלי שום קשר למעשים, לבחירות ולתזמון של הדמויות עצמן.

· מומלץ מאד שדב"שים לא יתנו לדמויות שחקן יחס מיוחד, שלא ניתן להסביר אותו בשום דרך הגיונית מלבד העובדה שמדובר בדמויות שחקן. לדוגמא, אציל שידוע כיהיר ומתבודד, לא אמור להכניס לטירתו ולקבל לראיון בלא בעיות חבורה של הרפתקנים צעירים ממעמד נמוך, ולתת דווקא להם משימה גורלית, כאשר יש לו משרתים חזקים ויעילים יותר.

נגזרת אחרת של הכלל הזה חלה גם התקלויות קרביות: יריבים או מפלצות שנקלעו לקרב, לא אמורים להתנהג באורח לא הגיוני או לא לנסות באמת לנצח אותו, רק משום שהם נלחמים בדמויות שחקן. היריבים אמורים להתנהג ולפעול כפי שהיו פועלים באופן טבעי, לפי מידת התחכום, החוכמה והנטיה שלהם, ממש כפי שהיו פועלים מול קבוצת דמויות בלא שחקן. לדמויות השחקן אין "כרטיס זהב" שהן יכולות להציג כדי לפטור את עצמם מתוצאות המעשים שלהן עצמן, או כדי להשיג יחס מיוחד – בוודאי לא כזה ש'ישכנע' יריבים להפסיד בקרב ולההרג, רק משום שהם נתקלו בדמיות השחקן!

· העולם של מלסטרה מתאים פחות לתמוך בדמויות שנחשבות מעצם טיבן ל'מיועדים' או 'אלו שנולדו כדי להציל את העולם', ומושכים מעצם טיבם יחס מיוחד מבריות נשגבות כמו אלים, מלכים או קוסמים אדירים, אך ורק משום שהן קיימות והודבק להן 'יעוד' – עוד לפני שאחזו בחרב, עובר להרפתקאות הראשונות שלהן בדרגה נמוכה. מובן שמשחק כזה אפשרי גם במלסטרה, אבל הוא מתאים הרבה פחות לאווירה וצורת הבניה של העולם, ועלול להחטיא חלק ניכר מהיתרונות ומהיחוד שלו.

דמויות השחקן בתור גיבורות הסיפור

מומלץ שלא להתבלבל בין דברים אלו לבין עקרון יסוד אחר שמתאים לא רק למלסטרה, אלא לכל הנחיה טובה של רוב משחקי התפקידים השולחניים: למרות כל מה שנאמר, דמויות השחקן הן אכן הגיבורים של הסיפור ששליט המבוך כותב, ומאד לא מומלץ להפוך אותן ל'צופים' או לדמויות משנה בעלילה שהמנחה כותב, ומשחק את רובה או חלקיה החשובים מול עצמו דרך דמויות בלא שחקן.

כך למשל, גם אם דמויות השחקן צריכות לככב בעלילה צנועה, ולא 'להציל את העולם כל יום שלישי', חשוב מאד שהדמויות יהיו הגיבורות של אותה עלילה צנועה. אמנם, בעולם קיימות דמויות בלא שחקן חזקות בהרבה מהדמויות, בוודאי כאשר הן בדרגה נמוכה; יתכנו מצבים בהן הדמויות ישמרו על האגף או הגב של דמות בלא שחקן חזקה ויסייעו לה להדוף מתקפות של יצורים חלשים יותר, כשהיא מתמודדת מול יריב חזק מאד. אולם מצבים אלו צריכים להיות החריג ולא הכלל, וכן שתהיה להן סיבה טובה מהזווית של הסיפור בו דמויות השחקן הן הגיבורות הראשיות.

בעיקר, רצוי מאד להמנע ממצבים בהם "שליט המבוך משחק נגד עצמו": למשל, קרב שלם שברובו הדמויות קשורות, כאשר דב"ש אהוב על שליט המבוך נלחם באויבים, כאשר שליט המבוך מגלגל עבור שני הצדדים.

אם מצב כזה הוא בלתי נמנע מבחינת העלילה או תוצאות התנהגות של דמויות השחקן, יש להריץ אותו במהירות, באמצעות גלגולים מהירים ומקורבים (שיוסברו בפרק שעוסק בדמויות בלא שחקן), ולא לשחק אותו באיטיות, תוך זריקת כל הגלגולים, סיבוב אחרי סיבוב.

לסיכום נקודה זו: אין סתירה אמיתית בין העובדה שדמויות השחקן הן חלק מהעולם והוא אינו מסתובב סביבן, לבין הצורך החיוני להקפיד שההרפתקה היא הסיפור בו דמויות השחקן הן הדמויות הראשיות.

שילוב נכון יביא לכך, שההרפתקות של דמויות מתחילות, למשל, יהיו סיפורים צנועים, ולא עמוסים בחשיבות לא טבעית שהיא מעל לכוחות של הדמויות – אולם בתוך אותו סיפור צנוע, דמויות השחקן הן הגיבורות הראשיות, בין אם הן מצליחות במשימה או נכשלות בה; ולמעשים שלהן יש השלכות. אפשר בהחלט לשלב ולגרום לסיפור של הדמויות להשיק מדי פעם לסיפורים גדולים יותר, כך שהדמויות 'יתארחו' מדי פעם בסיפורים אחרים – בין אם בקרב גדול, ובין אם נוכחות או צופות בסצנה חשובה שמתרחשת בעולם. אולם, יש להקפיד שדברים אלו יהיו בגדר חריג מעניין, ולא בגדר הכלל.

יחס מכבד כלפי דמויות השחקן

ממש כמו שהדמויות בלא שחקן אינן בובות שנועדו לרצות או לשעשע את דמויות השחקן, כך דמויות השחקן אינן צעצועים או דמויות בסיפור עלילה שהמנחה כותב אל תוך המחברת שלו. המשמעות היא, שההתנהגות, המחשבות והתגובות של דמויות השחקן מופקדות בידי השחקנים (בגבולות של תיאום הציפיות וכללי השולחן), ולא בידי המנחה. אסור למנחה להתערב או "לחשוב בשביל הדמויות" או להחליט כיצד הן מרגישות או פועלות – אלא אם כן יש לכך סיבה ספציפית מצויינת וחריגה (למשל: קסם עוין שחדר למחשבות של אחת הדמויות או השתלט עליה).

כמו כן, יש להקפיד על כך, שהמעשים, ההחלטות והבחירות של הדמויות יהיו בעלות משקל, ולא רק 'שורות רקע במחזה' שימשיך ממילא באותה צורה, לא משנה מה הדמויות יעשו. מובן שרוב שליטי המבוך לא יכולים לאלתר אפשרויות בלתי מוגבלות, לא כל רצון של הדמות יתממש, ולא כל פעולה לא הגיונית שלה תצליח רק משום שהדבר 'מבדר'. אבל רצוי מאד לא לבחור בגישה שמסלילה את הסיפור לגמרי או כמעט לגמרי, כאילו מדובר בספר ששליט המבוך כותב – ולהקפיד להראות לשחקנים, שיש משמעות לבחירות שלהם ולאורח בו הם משחקים את הדמויות שלהם, כולל השפעות ממשיות שיכולות להשפיע ולפעמים אפילו לשנות לגמרי את העלילה.

חזרה אל האינדקס

של ספר החוקים

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.