בקעת קיירן: ספר הבסיס של עולם המערכה מלסטרה

פרק 1: ההיסטוריה של מלסטרה ומבוא לבקעת קיירן וסביבותיה

פרולוג | ההיסטוריה של מלסטרה | בקעת קיירן וסביבותיה | ציר זמן

ההיסטוריה של מלסטרה

מפלתו של אל העונג

לפני מאות שנים, בדמדומי גסיסתה של ברית בין ערי מדינה נשכחות וקרבות בין כוהנים ומקדשים שרק מלומדים ספורים עוד זוכרים את שמותיהם, התגשם אל העונג בָּאבּוּס אל תוך העולם. הוא יצר לעצמו גוף יפיפה ורב-עוצמה, והשתכן בליבה של העיר הגדולה סֶלֶנְטיר. 

בעזרת המוני חסידיו הריקניים, שנשבו בהבטחות על עושר חסר גבולות, חיי עונג בלתי נגמרים ונעורי נצח, הפך אל העונג את סֶלֶנְטיר, ובעקבותיה מחוזות רבים נוספים במלסטרה, לתופת של תאוות משתוללות וסטיות חסרות שם. העיר התמלאה בריטואלים של תועבה ובחסידים שאיבדו מרצון את נשמותיהם, והפכו ל'קליפות עונג' מרוקנות. אלו ואלו הזינו את עוצמתו של האל שמשל בארץ דרך הגוף המוחשי שיצר לעצמו.

לאחר מספר נסיונות כושלים להפיל את התועבה הגדולה והמוני חסידיה המתהוללים, ביצעה חבורה של כוהנות מסתוריות לחש רב-עוצמה ובלתי הפיך, שפתח שער למימד או עולם אחר ובלתי מוכר. שם, הלחש התחבר אל כוחם של האֶנְמָיירי – יהלומים נשגבים ורבי-עוצמה, חזקים שבעת מונים מיהלום רגיל ובעלי עוצמה מאגית אדירה.

הכוהנות המורדות הערימו על באבוס וחסידיו, ופתחו שער בין-מימדי, הישר אל תוך "מקדש שבעים העינוגים", המקום בו רבצה ההתגשמות של האל, שאננה ושקועה בשעשועיה. בקרב הנורא שנפתח, נהרסו כליל לא רק המקדש, אלא כל סביבותיו ורוב-רובה של העיר הגדולה שבליבה שכן, ונהרגו אלפים רבים של בני-אדם ויצורים אחרים.

בסופו של דבר, קרה הבל-יאמן: האל שהתגשם אל תוך העולם הובס, גופו המוחשי נהרס ונשרף כליל, והוא נמלט מוכה וחסר גוף בחזרה אל הריק מתוכו הגיע. ארבע הכוהנות ששרדו מבין התוקפות, נטלו לידן את השלטון והבטיחו לשקם את סלנטיר בעזרת כוחותיהם של היהלומים הנשגבים, ולהעלותה לגבהים שאי ש לא העלה על דעתו קודם לכן.

האימפריה האנ'מירית

כך קמה קור'אנמורה, או כפי שהיא מכונה בפשטות 'האימפריה האנ'מירית': חמש מאות שנים שנחשבו בעיני רבים לתור זהב מופלא, ובעיני אחרים לרודנות חשוכה, שכבלה את העולם באזיקים משובצים באבני-חן מכושפות.

בראש האימפריה עמדו הכוהנות הנוצצות של היהלומים הנשגבים. בראש הכהונה עמדה המועצה של 'ארבע ההשתקפויות' - ארבע הכוהנות ששרדו את הקרב עם באבוס, ולפי האמונה לא היו עוד כוהנות בשר ודם, אלא השתקפויות של היהלומים הנשגבים - האנ'מיירי השונים, בכבודם ובעצמם. עם הזמן, החלו ברחבי האימפריה לייחס לכל אחת מהן תפקידים או תכונות מעט אחרות, הקשורות באנ'מיירי שלה (או שמא, באופיה של ההשתקפות עצמה ובמה שעניין אותה).

דאר'תאריה (Der'theria)  ההשתקפות הזהובה: נחשבה כגבירת המלחמה, הענישה והנקם ביצירי החושך ואויבי האימפריה.

טילארניס (Tealarniss) ההשתקפות הכחולה: נחשבה כגבירה של הכבוד, ההתעלות והאבירות, וגם של הצער המאופק והאצילי ומידות נעלות דומות.

אונ'מירה (On'meara) ההשתקפות האפורה: נחשבה כגבירה רואת כל של חוכמה, צדק, איזון ושיקול הדעת.

ריל'קלאריה (Ryl'kleria) ההשתקפות האדומה:

נחשבה כגבירה של הוד ויופי נשגב, פטרוניתם של המלומדים, החרשים והאומנים.

את ההפקרות והכאוס של ימי באבוס, החליפו כעת דת ומשטר שדגלו בסדר מופתי ומשמעת ברזל. בחברה האנ'מירית החדשה כל אדם - מהכוהנות שבראש הפירמידה, דרך בתי האצולה, האבירים וגילדות רבי-האומנים, ועד לפשוטי העם, ידע פחות או יותר את מקומו. בחסות הסדר הנוקשה, קמו הלגיונות האנ'מירים ויצאו למסעות מלחמה, מובלים בידי כוהנות נושאות אבני חן מכושפות, שלצידם כוחות מחץ של אבירים רכובים ומטילי לחשים.

בזה אחר זה, נפלו מחוזותיה של מלסטרה בידי הלגיונות האנמיריים: מקצתם כרעו ברך מרצון ונשבעו אמונים למועצה הנוצצת; ואילו אחרים נפלו בדם ואש.

איש לא הצליח לעמוד אל מול הכוהנות הנוצצות: לא החוואים הנוקשים מהמישורים שבצפון, על מקדשיהם ואליהם הפראיים, בעלי הפרסות והקרניים; לא אורגי הערפל הגאים של נאר'לירדרי, שהאמינו מאז ומעולם שהם הנבחר בגזעים; ואפילו לא העוגים העתיקים, על המוני לוחמיהם המגודלים, חומותיהם האדירות ורבי-המגים שלהם, האוחזים באבנים מקודשות שגילן כגילה של מלסטרה עצמה.

במשך למעלה מחמש-מאות שנים, משלה המועצה באין מעצורים, הופכת את סלנטיר המחודשת לבירת העולם. תומכי המועצה טוענים עד היום, כי זו היתה תקופת זוהר, שבה היתה סלנטיר "היהלום הנוצץ של העולם", הסדר משל בכיפה, הדרכים המו בסוחרים, ובמקדשים נוצרו שכיות חמדה וכתבים נהדרים. לעומת זאת, אחרים טוענים כי המשחררות הפכו עד-מהרה למדכאות, שגם אם הסדר המופתי ומשטר המעמדות הנוקשה שכפו היה שונה בתכלית מההשתוללות של באבוס וחסידיו הסוטים, הרי בפועל לא היה טוב מהם בהרבה – בעיקר לא במחוזות הספר או עבור בני-אדם ודמויי-אנוש שלא נמנו על האנ'מירים – גזע המייסדים החיוורים וגבוהי הקומה של האימפריה.

היו אף שהרחיקו לכת וטענו, כי הקשר עם אותו עולם זר ומרוחק של היהלומים הנצחיים לא בא בלא מחיר; וכי היתה סיבה טובה שגרמה לכוהנות הנוצצות להסתיר אותו. דברים אלו היו נכונים בעיקר לארבע ההשתקפויות, שהוסיפו לחיות כאילו הן חסינות מפגעי הזמן.

מסופר כי האימפריה אכן שקעה בהדרגה בניוון, אכזריות ושחיתות מידות. זאת, בין אם הנגע בא מרוח רעה שהחלה לשרות על המועצה הנוצצת (ובעיקר כך אומרים, על ההשתקפות הזהובה) ובין אם באשמת מושלים מושחתים וסוחרים מרושעים שפעלו מאחורי גבן של 'ההשתקפויות הנעלות', וחלקם לא שכח מעולם את באבוס.

משטר המעמדות והחוקים המגבילים השונים שהטיל, כולל פיקוח ההדוק על כל מה שקשור בחציבה ובעיצוב של אבנים יקרות, הלך והפך נוקשה יותר עם הזמן. יותר ויותר, כך אומרים, ככל שכוחות הקדושה של רבות מהכוהנות דעכו, ועימו היכולת להטמיע לתוכן את הכוח הנעלה של האבנים המכושפות ששובצו בנזרים שלהן.

סחר העבדים ששגשג בימי באבוס, ולא נפסק לגמרי מעולם, הלך וצבר תאוצה במאה השנים האחרונות לקיום האימפריה. לפי חלק מהסיפורים, במכרות היהלומים של המועצה, 'הועסקו' רבבות על רבבות של נשמות אומללות בתנאים נוראים: מפושעים מורשעים, מורדים שדוכאו, ולעיתים גם יריבים אישיים של כוהנת או מסדר כזה או אחר, שהורשעו בהאשמות שווא.

הגדול והגרוע במכרות הללו השתרעו עמוק בתוך הג'ונגלים הלחים והלוהטים של מחוז דארנאת'ון בדרום, מקום מעורר צמרמורת שהפך לנחלתן הפרטית של מצביאות נאמנות להשתקפות הזהובה.

מרד 'הורד האפור'

לפני כ-65 שנים נפל דבר; כשלון הרסני של מסע מלחמה אליו יצאו האימפריה ואורגי הערפל כנגד גזע חצי-דאמוני בשולי העולם, הצטרף למספר מרידות שלא דוכאו עד הסוף בידי הכהונה העייפה של המועצה. כוהנות ובעלי כוח אחרים היו שקועים עד הצוואר בתככים ובמאבקים פנימיים בין תומכיהן של ארבע ההשתקפויות. כל אלו הביאו את האימפריה אל סף אפיסת כוחות.

אז, התאחדו מספר קבוצות מורדים מאחורי קצינה שאפתנית בשם מינ'לוריל (או בכינויה המוכר: "הורד האפור"). 'ורד אפור' טענה כי המועצה התנוונה וקשר האור הנוצץ בינה לבין היהלומים הנשגבים דעך מזמן, וכי היא עצמה הינה השתקפות חדשה ואמיתית של היהלום הנשגב האפור.

תחת פיקודה של 'הורד האפור' התקבצו רבים ושונים: מחבורה של קצינות אנ'מיריות מתוסכלות, אך בעלות נסיון צבאי עשיר, שנשבעו שלא יניחו את נשקן עד שהמועצה תכרע ברך בפני מנהיגתן, והאימפריה תועבר שורה של רפורמות; וכלה בהמוני עבדים בורחים.אלו נהו אחרי כוונתה של המורדת הגדולה לרסק, או לפחות לצמצם מאד את העבדות, ולפרק את מסדרי הנוגשים הידועים לשמצה – שעצם איזכור שמם העלה חלחלה.

המועצה הנוצצת השיבה מלחמה שערה.

מספרים כי לפני פרוץ הקרבות, לפחות אחת ההשתקפויות היתה מוכנה למשא ומתן על חלק מהדרישות של 'ורד אפור'. אולם, עצם ההכרזה הפומבית כי 'הורד האפור' היא השתקפות נחשבה בידי המועצה לכפירה מהסוג הגרוע והמסוכן ביותר, שאין ממנה כל דרך חזרה.

המועצה, ובראשה ההשתקפות הזהובה (שמסופר שהתיעוב בינה לבין 'ורד אפור' היה בחלקו אישי, וקדם בשנים ארוכות למרד עצמו), גייסה את הלגיונות הנאמנים לה. המועצה הכריזה על ורד אפור ככופרת ובוגדת, ונשבעה לנפץ את המורדת המחוצפת לרסיסים קטנים בעודה חיה - ולכלוא את נשמתה המיוסרת באבן שתושלך לתהום שאין לה סוף בין המימדים.

בפועל, הנסיונות לדיכוי המרד היו בתחילה לפחות מגושמים ומהוססים מדי: משרתי המועצה והמסדרים השונים חששו זה זה מזה יותר מאשר מהמורדים, ולא ששו לשתף פעולה. "הורד האפור", לעומת זאת, צברה כוח רב כאשר שברה 'טאבו' נוסף, וכרתה ברית עם מנהיגיו של מרד עבדים גדול, שמנהיגו הכריזמטי היה כופר מוצהר: אדם מבני הפארליל, שלא הסתיר מעולם את התיעוב שרחש לאימפריה ולדת המדינה המטריארכלית שלה. הוא קרא לחסידיו לשוב אל האמונות העתיקות והאלים השכוחים של הצפון, בראשם הפולחן האקסטטי והקדום של פאר-אגול, "האבא בעל הקרניים".

המלחמה בין המועצה לבין "הורד האפור" היתה ארוכה ואכזרית, עברה תהפוכות, כאשר אף אחד מהצדדים לא זכה בנצחון מוחלט. ערים ומחוזות עברו מיד ליד, ושני הצדדים האשימו האחד את האחר בברבריות ובמעשים מזוויעים.

בסופו של דבר, החל מסע הנצחונות של המורדות להיבלם.

מסע מלחמה של הורד האפור לכיבוש חצי האי העצום טיל'מארן שבמערב האימפריה, נחל מספר הצלחות, אך נכשל במיגור מסדר האבירים של ההשתקפות הכחולה, ולא הצליח לכבוש את מבצריהם שבמרומי ההרים.

בין אם בשל כעסה על הכשלון, ובין אם מסיבות אחרות ואישיות יותר, ביצעה 'הורד האפור' הימור אסטרטגי מסמר שיער. כאשר – בין השאר לאחר הפצרותיו של מנהיג העבדים שלצידה, הפנתה את עיקר צבאה אל הג'ונגלים שורצי המחלות והסכנות של דאראנת'ון שבדרום. שם, שכנו מכרות היהלומים הגדולים של ההשתקפות הזהובה, ולצידם מעוזיהן של שלוש מצביאות מקורבות וחביבות עליה.

המועצה, שהריחה את ההזדמנות, שלחה בזו הפעם לקרב את ההשתקפות הזהובה בכבודה ובעצמה. זו נשבעה כי תדאג "באורח אישי" לקרוע לגזרים את ורד אפור וכל המורדים והעבדים הבורחים שלצידה.

ההתנפצות הגדולה

קיימות גרסאות רבות וסותרות לגבי מה שקרה לאחר מכן: לטובת מי נטה הקרב, ובעיקר האם אחד הצדדים הסתיר נשק מזעזע, כוח שלא מהעולם הזה, עמוק מתחת לאדמה של הג'ונגלים והמכרות; והאם מי שעשה זאת – או אולי דווקא הצד השני – אחראי לפיצוץ הנורא ששחרר את אותו כוח אל העולם בעוצמה כזו, שלעומתה נראה החורבן שארע בסלנטיר כשהובס אל העונג כמו משחק ילדים.

תומכי הורד האפור טוענים, שהסיבה לאסון היתה מעשה נבזות אחרון מטעם המועצה – בעיקר ההשתקפות הזהובה, כאשר הבינו ההשתקפויות כי הן עומדות להפסיד את הקרב המכריע; ואילו חסידי האמפריה מאמינים בכל ליבם, שמנהיגת המורדות חיפשה וניסתה להשתמש בחפץ עתיק ואסור, והוא זה שיצא משליטה וגרם לאסון המזעזע.

כך או אחרת, המפץ הנורא שהכה במלסטרה, וכונה בפי כל "ההתנפצות הגדולה", אכן זעזע את יסודות העולם, והותיר חורבן נורא בכל מקום.

הרים התמוטטו; ערים התנפצו כמו ביצים על סלע, או גלשו אל תוך מימיו הגועשים של הים; מישורים נבקעו בידי תהומות שעומקן קילומטרים רבים. כוחות עתיקים, נושאי מחלות וקסם פראי מתקופות שכוחות, התעוררו והשתוללו בלא מעצורים.

מסופר כי הבירה סלנטיר עצמה חרבה; וכי שלוש ההשתקפויות ששהו בה נעלמו בלא להותיר עקבות; כמעט מחצית מתושבי מלסטרה נספו בתוך שבועות ספורים, כאשר רבים מאלו ששרדו את ההתנפצות עצמה מתו ברעב, במחלות ובמלחמות שפרצו בשנים הקשות שבאו לאחר מכן.

במחוז הדרומי של דארנאת'ון, שם החלה ההתנפצות, נספו לפי המסופר הן מנהיגת המורדות והן יריבתה השנואה, ההשתקפות הזהובה, ועימן רוב-רובם של שני הצבאות היריבים.

המחוז עצמו הפך לגהינום של לבה רותחת ורעל מבעבע, שהפך את הצמחיה עצמה לסיוט רעיל ורעבתני.

אלא שבכך לא נגמרה הזוועה: השפעה מוזרה שנלוותה לחורבן הגדול, הרעילה מטילי לחשים, ובעיקר את הכוהנות הצהובות של דאר'תאריה – לעיתים מיד, ולעיתים בתהליך מייסר של שנים. הקורבנות התעוותו והפכו באיטיות למפלצות מעוותות ורעבתניות, מעין גרוטסקות מוזרות ומעוותות של דמויותיהן וכוחותיהן הקודמים.

האימפריה האדירה, שמשלה בכיפה למעלה מחמש-מאות שנים, רוסקה ונקרעה לגזרים, ורק שרידים ממנה נותרו. שרידים אלו נאלצו להאבק על קיומם בעולם שהשתנה לגמרי, ובכוחות שהחלו מתעוררים עד-מהרה, ורבים מהם ביקשו 'לישב את החשבון' עם שרידי הציביליזציה האנ'מירית.

העולם לאחר ההתנפצות

חלפו כמעט חמישה עשורים מאז ההתנפצות. חלקים רבים מהעולם נותרו כאוס של חורבות שוקעות, מפלצות מעוותות ושרידי ערים וכפרים שלוחמים זה בזה, כמו גם ברעב, במגפות ומפלצות.

כעת, בעוד מספר שרידים מהאימפריה מנסים להחזיק מעמד ולהתייצב, ופה ושם אפילו לשקם מקצת מהציביליזציה האדירה שחרבה, הצללים מסביב מחשיכים והולכים, ותופי המלחמה שבים להדהד ברחבי מלסטרה.

העוגים שבו והרימו ראש, בונים את מקדשי האבן המוזרים שלהם ומאמנים מגים לפי הדרכים הישנות;

מעבר לים, בנאר'לירדרי, הוכו אורגי הערפל בידי ברית של שבעה עמים מהדרום, אותם אורגי-הערפל החשיבו תמיד לפחותים מהם. ממלכת האור הנשגב העתיקה של אורגי הערפל עלתה באש ונחרבה כליל. אורגי ערפל רבים מאד נטבחו או נלקחו לעבדות, ואחרים נפוצו לכל עבר, הופכים לפליטים מיואשים.

במישורי הצפון, התבסס גאהלארד פְרוּן, שותפה לשעבר של הורד האפור למרד, ששרד אי-כה את התופת בדארנאת'ון, וכעת הכריז על עצמו נביא גדול של האל העתיק, האבא בעל הקרניים.

מסופר כי הנביא פרון אוסף צבא קנאים למלחמה חדשה, שנועדה לבער כל שריד וזכר לא רק מן המועצה הנוצצת ותומכיה, אלא מן הציבליזיציה של קור'אנמורה בכלל. כעת, הוא טוען כי בני-בריתו לשעבר ממחנה הורד האפור, לא רק התעלמו מעצותיו, אלא התעתדו לבגוד בו ובעבדים שלחמו לצידו מיד לאחר שהמועצה הנוצצת היתה מוכרעת, והורד האפור היתה תופסת את מקום ההשתקפויות הישנות כפי שתכננה. זאת ההוכחה, לדעתו, כי כל מה שבא מן האימפריה, טמא מיסודו יש לעקור אותו מהשורש בדם ואש.

העוצרת א-רילאריון והסכם השלום

במערב חצי האי העצום טילמארן, שהיה זירת כמה מהקרבות הקשים ביותר בין המורדות של ורד אפור לכוחות האימפריה, שקעה מחצית מעיר הנמל האדירה טיל'מירלן אל תוך הים, ומה שנותר ממנה ירד למעמד עיר דייגים קטנה, מוכת מחסור, אסונות וקטטות.

אלא שלפני כשני עשורים, עגן שם במפתיע צבא קטן, בהנהגת הגבירה לוסרלין א-רילאניון, אחת הקצינות המקורבות ביותר אל 'ורד אפור', שהכוח בפיקודה שרד איכשהו את האסון.

לפי מה שסופר, מנהיגת המורדים היא ששלחה את הכוח א-רילאריון להפליג בחזרה מהדרום אל חצי האי טילמארן, שבועות ספורים לפני ההתנפצות, כדי לבצע משימה סודית וראשונה במעלה. כאשר הכתה ההתנפצות עצמה, היו א-רילאריון וכוחותיה בלב ים, ועמדו להקרע לגזרים או לשקוע למצולות, אולם המכשף שנלווה אל הכוח, ראה את האסון מתקרב, והציל את לוסרלין ואנשיה באמצעות לחש רב-עוצמה של עצירת זמן – במחיר חייו שלו; הלחש, יהיה אשר יהיה, אכן הגן על כוחות העילית של א-רילאניון והקפיא אותם בתוך שדה העוצמה שלו במשך למעלה משלושה עשורים.

כוח העילית של המורדים, שלא ניצב אלא מול מיליציה מקומית מבולבלת, תפס את שרידי עיר הנמל הגדולה כמעט בלא התנגדות. שם, ביססה הגבירה לוסרלין את שלטונה, כשהיא מכתירה את עצמה כ'עוצרת' – בטענה הבל-תאמן כי גבירתה הביאה לעולם בן זכר והעבירה לו את כוחותיה; וכי אותו ילד מסתורי, בנה ויורשה של הורד האפור, נמסר להגנתה ולחזקתה עד להגיעו לבגרות.

עבור תומכי המועצה (וכאלו נותרו לא במעט בחצי האי, לרבות מסדרי האבירים הנאמנים לכוהנות ההשתקפות הכחולה, במעוזיהם במרומי ההרים), הכרזה שכזו היתה דבר ההבל והכפירה המטופש והמקומם ביותר שניתן להעלות על הדעת – הוכחה נוספת כי הורד האפור בכבודה ובעצמה לא היתה יותר ממתחזה מחוצפת; וממילא ברור, כי כוחות של כוהנת אנ'מירית כלשהי – בוודאי של השתקפות נעלה – אינם יכולים להתגלם בבן זכר.

תומכי המועצה לעגו לסיפורה של העוצרת והציעו לו פרשנות אחרת: כי מנהיגת המורדים השנואה 'השתעשעה' עם העבדים הבורחים במחנה שלה, וככל הנראה הותירה אחריה תוצאה אחת, מוצקה ומצערת למדי: מה גם כי שמועות שהופצו במהלך השנים סיפרו, כי היורש הצעיר אינו יותר מנער עגלגל, פשוט הליכות, וחסר כל עוצמה אמיתית.

הסכם שלום שנוי במחלוקת: אלא, שלאכזבת לא מעטים בשני הצדדים, המלחמה המחודשת בין המורדות לתומכי האימפריה בוששה לפרוץ - ולא רק מפני ששני הצדדים מצאו עצמם לחוצים בידי אויבים וסכנות מכל עבר, וסובלים מחסרון של אנשים ומשאבים כדי לנהל מלחמה 'כמו שצריך'.

לפני שלוש שנים, נפוצו בכל רחבי חצי האי טילמארן חדשות מרעישות: משא ומתן סודי הניב הסכם שלום שנערך בין העוצרת א-רילאריון מטעם המורדות, לגראנד-מסטר לינרוס קור-טילגאלאר, ראש מסדר האבירים התכול של קאראנסיל, שחתם על ההסכם בשם האבירים והכוהנות הכחולות של רכס קאראנסיל.

בהסכם, נכתב כי שני הצדדים מכירים בכך כי הם חלק בלתי נפרד מהתרבות והאנ'מירית, ששרידיה נתונים כעת לאיום מכל עבר, והם מוכנים להעמיד את חילוקי הדעות בצד, בכדי להגן על מה שנותר מקור'אנמורה מפני הסכנות שרוחשות ומתגברות מכל עבר.

רבים תומכים בהסכם, בעיקר מחשש כי מלחמת 'ורד אפור' חדשה תסכן את כל מה שהותירה ההתנפצות הגדולה - ותעשה את המלאכה עבור העוגים ובעיקר עבור תומכי הנביא, שכבר החלו מתבססים בקצה המזרחי של חצי האי טילמארן. לעומת זאת, רבים אחרים יצאו נגד ההסכם בשצף-קצף והחשיבו את עצמם החתימה עליו כמעשה בגידה.

בראש מתנגדי ההסכם עומדת הממלכה הגדולה ביותר ששרדה בחצי האי טיל'מארן - אורמ'תריל. הממלכה הזו, שהיתה נאמנה באורח מסורתי להשתקפות האפורה (הגם שכיום נראה שהנסיך הצעיר והעיקש שלה שבוי בקסמו של מיסטיקן מוזר, בעל תאוריות מוזרות על זן שטני של קופי-אנוש שמאיים לזהם את כל בני האדם), הכריזה על עצם הסכם השלום עם המורדות ככפירה שאין עליה מחילה.

גם במחנה 'הורד האפור', קמו מתנגדים רבים להסכם: והדברים הגיעו כמעט לקרב חרבות בתוך מעוזה של העוצרת. אחת מקצינות המרד הותיקות ששרדו, ידידה-יריבה ישנה נושנה של העוצרת עצמה, בשם סרן אנ'ליריס קורוואריון, הובילה חבורת לוחמות זועמות שהסתערו על העוצרת עצמה.

שפיכות דמים נמנעה רק בשל תחנוניו של 'הילד המקודש' - בנה של ורד אפור – בכבודו ובעצמו. לאחר מילים קשות ביותר שהוחלפו בין הצדדים, הסתלקה אנליריס בחמת זעם, כשהיא לוקחת כשליש מכוחה של העוצרת ביחד איתה. אנליריס ואנשיה עזבו את עיר הנמל טיל'מירלן, ובסופו של דבר נאחזו בשולי הביצות שבדרום חצי האי, שם הם מתכתשות עם חיילי הלגיון האנ'מירי השלישי – שריד מצבא ההשתקפות הזהובה שחונה כיום ביערות המשתרעים מדרום לבקעת קיירן.

ובעוד הסכם השלום חורק, ושיתוף הפעולה להשבת הסדר שביקשו הצדדים לכונן מבושש להתממש, הלילות מאפילים והצללים מסביב מתארכים.

העוגים, וגם נאמניו הקנאים של הנביא פרון מתכוננים למלחמה; רוחות רעות רוחשות ביערות המורעלים בדרום; נבגים ארסיים מתפתחים, ויצורים מעוותים ומורעלים מתרבים והולכים- וחלקם נראו כבר גם בתוך גבולות חצי האי טילמארן.

.

בחזרה לאינדקס של הגרסה העברית של האתר

בחזרה אל האינדקס של חוברת הבסיס

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.