|
"האימפריה! האימפריה הזוהרת שלנו!
אדירה, בלתי מנוצחת - עד שכפירה ובגידה נתעבת הפילו אותה מבפנים, והביאו עלינו
את האסון הגדול-"
הנקישות על הדלת שבו ונשנו. הישיש הרים
לרגע את הקולמוס, ושלח מבט נרגז אל עבר מקור הצליל, במסדרון שמן העבר האחר.
"לך ותאמר לבתי היקרה, שארד מאוחר
יותר. היא יכולה לנהל את קבלת הפנים המשפילה הזו גם בלא נוכחותי".
"עשורים רבים, רבים מדי חלפו, מאז
עטיתי עליי את שריון רסיסי הספיר והנפתי חרב בשם הוד-רוממותה הנוצצת. לך והסבר
לצעירים של היום, את פשרה של רוממות-רוח אמיתית, את הברק הכחול הבלתי-מנוצח של
מגיני הלגיון הצועד! לחמנו בפראים ובעוגים, והם
קרסו בפנינו! אורגי הערפל, על צריחיהם האדירים ומלכם עוטה הלובן, כרעו בפנינו
ברך! אני מוכן להישבע שהיינו מביסים גם את אנשי האבן המלוהטים הרחק בצפון-מערב
- אלמלא התמרדה הבוגדת המטונפת, ורד אפור, היא וחבורת מלחכות הפנכה שלה"
|
