מלסטרה_קאבר.png

 

 

מבוא לרכס קאראנסיל
מבוא | העיירה קאראנ'רוהה וטירת נירמ'ראנסיר

 

 

"שלוש פעמים הם תקפו, אבנוני הסלע. כל פעם בעוצמה גדולה יותר; שלוש פעמים נהדפו, ובכל פעם, במחיר כבד יותר. כס הליניט הצלול, מושבה המקודש של כוכב הערב התכול, עומד ריק, ואף אחת מהמראות הכחולות שנותרו אינה ראויה לשבת עליו. המכרות שורצים במפלצות, והמסחר התדלדל לטפטוף; בני הברית מהנסיכות האפורה הפכו ליריבים.

האנ'מירי של ההר רעבים ומפולגים, בעוד רוחות החורף מתעצמות והקור עולה; הקאראנ'סירי מעטים, ולא על כולם אפשר לסמוך: שמות עתיקים ואפלים שלא הוזכרו חמש-מאות שנים שבים ועולים במרומי הצריחים ומסביב למדורות.

 

 

תיאור כללי

רכס קאראנסיל הוא האיזור ההררי שחוצץ בין בקעת קיירן וביצות אורגאקה במערב; הנסיכות האפורה אורמ'תריל בצפון-מזרח, ג'אסירמר בדרום ויער ואר'תארון מדרום-מערב. זהו שטח עצום וקשה למעבר של פסגות נישאות, שכמה מהן מגיעות לגובה של מעל 7,000 מטרים מעל פני הים; עמקים תלולים ונסתרים למחצה, ורמות ערפיליות, חלקן זרועות בחורבות עתיקות יותר או פחות.

בעוד הפסגות הגבוהות והאיזורים סביבם אינם מתאימים לחיים (וודאי לא לאורך זמן) של בני אדם ודמויי אדם, האוכלוסיה האנושית התרכזה בעמקים וברמות נמוכות יותר, שיש בהן די אוויר ואפשרות להשיג או לגדל מזון. עם זאת, רוב הערים או העיירות הגדולות המוכרות כיום (כולל אלו שנחרבו בשני הדורות האחרונים), נבנו בתקופה שלאחר הכיבוש האנ'מירי– רובן הגדול לאורך תוואי דרך המלך שחיברה בין בקעת קיירן במערב לבין אורמ'תריל בצפון-מזרח ועמק רוח-אודם במזרח.

 

הפסגות הגבוהות ביותר של הרכס הן:

 

קאראנסיל העמום: הפסגה על שמה נקרא הרכס כולו, נישאת לגובה של כ-7,500 מטרים מעל פני הים. היא ממוקמת במרכז-מזרח הרכס ומתנוססת גבוה מעל העיר הראשית של האיזור, לינ'הירנה, שבנויה על המתלול הצפון-מערבי של אותו ההר. על כתפו של ההר הזה בנוי המקדש של כס הליניט הצלול, המקום המקודש ביותר למאמיני ההשתקפות הכחולה לאחר המקדש של ההשתקפות עצמה בסלנטיר. המראה הכחולה שישבה בו (נראה שהתחלפו שם ארבע או חמש מראות בלבד מאז נבנה המקדש), נחשבה באורח מסורתי כשניה בחשיבותה בהיררכיה, לאחר ההשתקפות הכחולה עצמה, וגם למושלת של כל רכס קאראנסיל, ערי המבצר והמקדשים שלו, אשר זכאית לפקד ולקרוא לדגל את הגראנד-מסטר של אבירי הכפור (קאראנסירי) וכל האבירים שלו.

המראה הגדולה או 'גבירת כוכב הערב התכול', נפצעה פצעים אנושים במלחמת האבנונים השניה, ומתה לפני כעשר שנים; מאז הכס עומד ריק, ושלוש המראות הבכירות שדרשו אותו לעצמן נכשלו בתביעתן, מה שמילא אותן במרירות ובתיעוב עז האחת כלפי המתחרות שלה.

 

ווראק האפור ("שן החורף"): פסגה בצורת שני חרוטים שמגיעים לגובה של 7200 ו-6800 מטרים מעל פני הים, בהתאמה. היא ממוקמת סמוך לדרום-מערב הרכס, ונישאת גבוה מעל האיזור המקולל בו שכנה בעבר העיר שער חורף.

ההר, ובעיקר הרמות הגבוהות שמתחת לפסגה שלו, נחשבים כיום לאיזור נגוע בקסמים קטלניים ואנרגיות מאגיות לא יציבות, ואחד המקומות המסוכנים ברכס כולו.

ישנן שמועות, שגבוה מעל הערפל המקולל בו מסתתרים הדרואידים מכת השלג האדום, לוחמים ומטהרים זה את זה בין חורבותיה של שער חורף וסביבתה, ישנה רמה קשה לגישה בה חיים עדיין אורגי ערפל מוזרים (או אולי דווקא מית'ווארי - בני-אדם שדם אורגי ערפל זורם בעורקיהם), שהתנתקו מ'הנסיך הרם' ומשער חורף לפני דורות, והחיים ברמות קפואות בעלות אוויר דליל ושלל סכנות אחרות, שינה אותם בהדרגה במרוצת השנים.

 

רנ'סורקיר: הפסגה הזו רחוקה מלהיות הגבוהה ביותר, אולם מפורסמת בגלל היותה הפסגה הגעשית היחידה ברכס (ראה נישא לגובה של כ-5,200 מטרים מעל פני האדמה), נמצאת בצפון-מערב, בקצהו של אגם קפוא ארוך שהופך למרגלותיה למבוך של בריכות קיטור מהביל. רנ'סורקיר הוא הר פעיל למדי, ומפורסם במערות הקיטור והסלע המותך הקטלניות (אבל גם העשירות מאד במחצבים, חלקם נדירים) שמתחפרות עמוק אל תוך שורשיו.

האפלה מתחת לרנ'סורקיר היא המקום ממנו הגיחו לפני פחות משנות דור (במה שמכונה 'מלחמת האבנונים השלישית'), יצורי זוחל הולכי על-שתיים אימתניים שנקראים רונג'רא (ובקיצור "רונג" או לעיתים "דרקונידים"), גבוהים וחסונים בהרבה מאנשי הלטאה המוכרים מאורג'אקה, בעלי קשקשים כהים מלוהטים, שכאילו נוצקו מחומר דמוי בזלת. כיום, ההר וסביבותיו (ובעיקר המערות מתחתיו) הם זירת מאבק בין שרידי הרונג'רא לבין כוח שכירי חרב בפיקוד של 'נסיכת סדן' גולה של פיות האבק ובני הפמליה שלה, שמנסים להשתלט על ההר.

 

 

בני האדם של קאראנסיל

אוכלוסיית בני-האדם המקוריים של רכס קאראנסיל (או פשוט "הרריים" כפי שהם מכונים לעיתים), נחשבו מאז ומעולם לשארי-הבשר הקרובים ביותר לאנ'מירים עצמם – בין אם מוצאם מאנ'מירים שגלו או נמלטו לכאן ממרכז מלסטרה עוד בתקופה הפראית ורוויית הדם של ערי המדינה האנ'מיריות שקדמה להתגשמותו של אל העונג באבוס והשתלטותו על סלנטיר, ובין אם לאו.

באורח סטריאוטיפי, ההרריים של קאראנסיל מזכירים את האנ'מירים במבנה הגוף ובצבעים, הגם שרבים מהם היו חיוורים עוד יותר, עם גוון עור שמתקרב ללבן-כפור, וחלקם, בעיקר כמה ממטילי הלחשים, פיתחו גווני-שער שחורים-כחולים, או אפורים-לבנים מוזרים; כמו כן, הגברים התהדרו בזקנים עבותים שהיו לא פופולריים בעליל בקרב האנ'מירים עצמם; והנשים בפיאות לחיים ארוכות שמזכירות את מה שמקובל כיום בקרב נשים כפריות ביער וארת'ארון.

ההרריים של קאראנסיל חיו בחברה שבטית נוקשה של קלאנים שלחמו לא פעם זה בזה, ומפעם לפעם התאחדו תחת מלכים או מצביאים שכוחים בכדי להלחםבדוש'מא– שארי בשרם המפותחים פחות של העוגים שחיו בעבר במרומי הרכסים, ואבנוני הסלע ששירתו אותם. 

לא הרבה מסורות או שרידים נותרו מאותה תקופה, בין אם בשל העדר תיעוד כתוב מאותה תקופה, אולם המסורות מספרות שבעוד הדוש'מא שלטו בקסמי טבע (להבדיל מהקסם ההרמטי של שארי-בשרם העוגים) ואולי גם בקסמי שינוי צורה, הקלאנים האנושיים פיתחו את הקאראנ'סירי– אבירים חסרי רחמים שהפכו את הכפור לנשק קטלני, ולפי חלק מהאגדות כמה מהם ידעו להשתמש באומנויות שכיום נחשבות אסורות – כולל הקמה של המתים מתוך הקרח בכדי שילחמו לצידם.

כמה מהאפלות ומרחיקות הלכת ביותר מבין האגדות מאותה תקופה, טוענת כי הידע והכשרונות האלו לא באו בלא מחיר: בני-האדם, שסבלו מנחיתות מול הדוש'מא הגדולים והחסונים מהם וקסמי הטבע רבי-העוצמה שלהם, כרתו ברית שהשתיקה יפה לה עם אל מוות עתיק ואכזרי כמו הכפור בשיא בחורף, ולא פעם נאלצו להקריב לו קורבנות אדם, כולל ילדים שנולדו זה לא מכבד, בתמורה לכוחות שהעניק שלהם.

 

 

המרתם של הקאראנ'סירי ותקופת השלטון האנ'מירית

בין אם יש אמת באותו סיפור מצמרר ובין אם לאו, מצב הדברים השתנה מהקצה לקצה לפני כ-500 שנים. בניגוד לארצות אחרות, שנכבשו בסערה בידי הלגיונות האנ'מירים, אל רכס קאראנסיל הגיעה ההשתקפות הכחולה בכבודה ובעצמה, ואי-כה, במקום עליו קמה מאוחר יותר העיר לינהירנה, המירה את אבירי הקרח חסרי הרחמים, והפכה אותם ללוחמי העילית המסורים שלה עצמה.

בדרך זו, ככל הנראה, נחתם הגולל מעל הגרסאות הקדומות והאפלות יותר של הקאראנ'סירי, וכמה מאסכולות הכישוף המפוקפקות יותר – בין היתר, היכולת להקים את המתים מתוך הקרח – נאסרו ונגנזו עמוק מתחת למדרונות ההרים.

בלינהירנה, שהפכה לבירת מחוז קאראנסיל, קם בהמשך כס הבדולח הכחול, שמכונה לעיתים גם 'כס הליניט הצלול' על שם האבנים המכושפות האהובות על ההשתקפות הכחולה; על כס אדיר זה שנבנה מאבנים יקרות תכולות במגדל שנישא במרומי המקדש האדיר שצופה על העיר מגבוה, ישבה במשך מאות שנים 'מראת שמי-הערב הגדולה' או "מראת כוכב הערב התכול" – ראש וראשונה לכוהנות הכחולות של רכס קאראנסיל, שנחשבה שניה (או לכל הפחות שלישית) בהיררכיה של הכוהנות הכוחות באימפריה, וכנראה שניה בעוצמתה רק להשתקפות הכחולה עצמה; מתחת לה, ישב המסטר הגדול של הקאראנ'סירי, שנחשב כיד-ימינה, ולא פעם האגרוף השלוח שלה.

 

במשך מאות השנים של שלטון האימפריה, התקיימה הרמוניה או לפחות איזון בין המעמד החדש של עירונים אנ'מירים (ובני שבטים מקומיים שעקרו לערים בהדרגה ונטמעו בהם), שרבים מהם חיו לא רק על שירות הכוהנות הכחולות ואבירי הקאראנ'סירי, אלא גם ובעיקר סחר המחצבים המשגשג בין המכרות בהרים לבין חלקים אחרים באימפריה, לבין בני הקלאנים הנוקשים יותר שלצד שבועת הנאמנות שלהם להשתקפות הכחולה (ודרכה לאימפריה), שמרו פחות או יותר על הדרכים הישנות, כולל החיים בחלקים הפראיים יותר של רכס קאראנסיל.

 

 

מלחמות האבנונים

ההתנפצות הגדולה, ושלוש המלחמות האכזריות שבאו בעקבותיה ("מלחמות האבנונים") שינו את מצב הדברים באורח דרסטי, וערערו את האיזון עד היסוד.

 

המלחמה הראשונה החלה למעשה עוד לפני ההתנפצות הגדולה, כאשר הקאראנ'סירי והכוהנות הכחולות נאלצו לרוקן מצודות לא מעטות כדי לרכז כוח שהדף את מורדות הורד האפור בקרב לין-מורלית', על הדרך ההררית שיורדת מההרים לבקעת קיירן; כתוצאה מכך, שבטים פרועים של אבנוני-סלע יצאו מהמערות וירדו מהרכסים הגבוהים במספרים חסרי תקדים, תפסו מצודות ופשטו על ישובי בני האדם – התקפות שרק התחזקו לאחר ההתנפצות הגדולה. המלחמה הזו נמשכה לסירוגין כעשר שנים, והוכרעה לטובת הכוהנות הכחולות –שבאיזור זה נפגעו פחות מאשר הכהונה האנ'מירית במקומות אחרים.

 

אלא שבדיעבד הסתבר, כי הפשיטות של המלחמה הראשונה, לא היו אלא הקדמה למה שעתיד להתרחש במלחמת האבנונים השניה, שבה שבט אבנונים ערמומי וחזק בהרבה מהרגיל יצר ברית אכזרית כנגד האנ'מירים, ככל הנראה תוך שהוא מחזיק בחפץ קסם מקודש שנגנב מלינהירנה בידי בן-אדם בוגד, שבדיעבד יתכן שהיה קשור לדרואידים של כת השלג האדום.

המלחמה הזו התנהלה, פחות או יותר, במקביל למלחמת שער-חורף ביער וארת'ארון שמדרום, ובמהלכה נחרבו כמה מהערים והעיירות העתיקות ביותר ברכס קאראנסיל, והדרך בין לינהירנה לבין חלקיהם המערביים של ההרים, בואכה בקעת קיירן, הפכה משובשת ומסוכנת מאד. במלחמה זו, נפצעה גם מראת הערב הגדולה האחרונה פצעים קשים, ומעולם לא שבה לעצמה, אלא דעכה בהדרגה עד למותה, בשנת 589 לספירה האנ'מירית.

המצור הגדול של האבנונים והקוטזוקי על לינהירנה נפרץ רק באמצעות צבא אבירים בהנהגה של כוהנות אפורות, שהגיע מאורמ'תרילארוע שגרם לתוקפים לסגת בחזרה למרחבים הגבוהים והקשים יותר לגישה, ולמלחמה לדעוך בהדרגה בשנים 580-584 לסה"א.

 

ההתקפה השלישית, שהחלה כמה שנים לאחר מכן, היתה קטנה יותר במימדיה מהקודמת, אולם מצאה את בני האדם של הרכס מוכים, נטולי ארגון ומסוכסכים בהרבה: אף אחת מהכוהנות הכחולות הבכירות שנותרו לאחר מותה של מראת הערב הגדולה האחרונה, לא הצליחה להשתלט על כס הליניט הצלול, מה שגרם להן לתעב ולחשוד זו בזו; באורמ'תריל עלה מאד כוחו של המלומד ת'ירנפל ו'תורת דם הגאבוטו' שלו, והדרך בה ההרריים בכלל, והקאראנ'סירי בפרט לא נטו לסור למרותו או לכבד את התאוריה שלו, גרמה לריחוק ותיעוב הדדי הולך וגובר בין הצדדים.

המלחמה השלישית היתה פרועה ולא מאורגנת מאד משני הצדדים; האבנונים קיבלו בזו הפעם סיוע מסוכן ובלתי צפוי מגזע של אנשי-זוחל הולכי על שתיים בשם רונג'רא, שצצו מהמנהרות החשוכות מתחת לרנ'סורקיר– הפסגה הגעשית היחידה ברכס קאראנסיל; הגם שלא ברור, האם היצורים האלו ראו עצמם באמת כבני ברית של האבנונים או לא, עלה בידם להשמיד כמעט כליל כמה וכמה קלאנים של בני אדם, לרבות קלאן עתיק וחשוב שנפגע מעט מאד במלחמות שעברו, להתקרב מאד במורד אגם הקרח הארוך ולאיים בהתקפה ישירה על העיירה קאראנ'רוהה שבמזרח הרכס, וטירת הדרקון הלבן שפאתיה, שהיא אחד משני המקומות היחידים בהם מוכשרים קאראנ'סירי צעירים.

המלחמה הגיעה לסיומה, בנצחון עקוב מדם של הקאראנ'סירי, שנעזרו הפעם בברית צוננת עם גדוד שכירי חרב מקצועיים, שהונהג בידי 'נסיכת סדן' גולה של פיות האבק וכמה מנאמניה הנוקשים ממעמקי היבשת המערבית – כאשר ככל הנראה, אותה פיית-אבק שאפתנית חמדה את רנ'סורקיר ומעיינות הקיטור הפראיים שלו, ורצתה (במידה רבה פועלת עד היום) כדי להפוך אותו לנחלה החדשה שלה. לפי המסופר, היא היתה זו שהתמודדה אחד-על-אחת מול תפלץ מזעזע ויורק אש רעילה ששחררו הרונג'רא ממעמקי הר הגעש, קטלה אותו והשתמשה בדמו כדי להעצים את המקבת המכושפת שלה. בו-בעת, הצליחו הקאראנ'סירי, בקרב אכזרי שעד היום זכור לשמצה כיום שבו המתים היו רבים מהחיים, להביס את הכוח הראשי של אבנוני הסלע ומפלצות גדולות יותר שליוו אותם.

 

המלחמה השלישית נגמרה, אולם רבים תוהים, האם תבוא בשנים הקרובות התקפה רביעית – התקפה שככל הנראה לא נותרו כמעט כוחות שיוכלו להאבק ולנצח בה.

 

 

רכס קאראנסיל כיום

רכס קאראנ'סיל שלאחר המלחמה השלישית מצוי במצב עלוב, פראי ומסוכן.

כס הליניט הצלול ריק מזה עשר שנים; דרכי ההרים מלאות בחורבות של עיירות וכפרים; רבים מהמכרות נהרסו או הפכו לשורצים באבנוני סלע וביצורים גרועים יותר; המסחר בדרכי ההרים פחת מאד, ומנגד, גם רבים מהקלאנים הפראיים יותר הגיעו לחרפת רעב, בגלל אובדן שטחים וסערות שלג עזות שעשו שמות בבהמות המרעה ובעיקר בגידולים החקלאיים שלהם; אנשי קלאנים רבים נסוגו, חסרי כל ורעבים, לערים המבוצרות, אבל לא פעם התקבלו בחשדנות או בהתנשאות מצד העירונים, שגם מצבם הלך והדרדר; הדרך מכאן ועד לנפילת מחלוקות, זרות ועויינות, היתה קצרה; ובעוד חלק מהקלאנים נכנעו ונשברו, והפכו לעניים מרודים בשולי הישובים המבוצרים, אחרים נסוגו בזעם למרחבים, וחלקם לפי השמועות אימץ לעצמו דרכים אכזריות ואפלות שלא נראו בקארנסיל במשך דורות על דורות.

ובינתיים, סביב ומתחת להר הגעש רנ'סורקיר, נסיכת הסדן הגולה ושכירי החרב שלה מנהלים מלחמה עיקשת כנגד שרידי הרונג'רא, שהתחפרו עמוק מתחת להר - במטרה להגשים את חלומה השאפתני של 'גבירת פטיש האש' שרוצה ככל הנראה להקים שם את היכלה ואת סדנאות החרשים שלה, עמוק בתוך המערות נוטפות הסלע המותך. אלא שעד כה, הצלחתה חלקית בלבד.

 

 

חזרה לאינדקס ערכים מארצות שונות

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.