העיירה
קאראנ'רוהה וטירת נירמ'ראנסיר
מבוא | העיירה
קאראנ'רוהה וטירת נירמ'ראנסיר
|
תיאור
כללי אוכלוסיה: כ-10,000 איש בתוך או סמוך
לחומות, כולל קלאנים נודדים באיזור ההשפעה של העיירה. שליטה: גבירת הבדולח, המראה הגדולה
טאהל'סירני אן-לאנ'קלארון. קאראנ'רוהה,
אחד הישובים המבוצרים ששרדו את מלחמות האבנונים, שוכנת בצפון-מערב רכס קאראנסיל,
מעל צוק עצום וכמעט אנכי שנופל מאות על מאות מטרים כלפי מטה; בימים בהירים מאד,
אפשר להשקיף מהחומות מכוסות הקרח למרחק עצום, ולראות מגבוה, אי-שם באופק, הן את
פסגת טול'גרה שבמרומי רכס דרא'רון, והן – הרחק-הרחק בדרום-מזרח, את הדרך שיורדת
מטה-מטה, אל פסלי האבן שניצבים בואכה בקעת קיירן. העיירה
בנויה במידה רבה כמו ספירלה, שנפרשת משני צידיה של דרך מעגלית שמתחילה בין חורי
המערות העתיקים שמתחת לעיר והכניסות לקטקומבות העתיקות שבנויות שם (ראה בהמשך),
ומתפתלת כלפי מעלה, לעבר הרובע העתיק שעל המצוקים, וממנו הלאה ולגובה, עד לשערי
ארמונה של 'גבירת הבדולח', שניתן לראות אותם מתנוצצים בגובה ממרחק רב. העיירה
מבוצרת היטב, ונשלטת בידי שושלת נשים שבראשה ניצבת כיום אחת משלוש הכוהנות
הכחולות הבכירות שניסו – ונכשלו – לדרוש את כס הליניט הצלול בכבודו ובעצמו, ועד
היום הן מלאות מרירות ותיעוב זו כלפי זו. טאהל'סירני היא מושלת נוקשה
ורבת-עוצמה, שמחזיקה במעמדה מזה עשרות שנים, וככזו נחשבת לא רק כגבירת העיירה
ששייכת לבנות השושלת מזה מאות שנים, אלא גם על האגם הקפוא הגובל בה, וטירת הקרח
שמכונה 'מגדל הדרקון הלבן' שיושבת על אי סלעי שנישא מעל המשטח הקפוא – טירה,
שכיום היא אחד משני המקומות היחידים בהם יושבים עדיין מסטרים של הקאראנ'סירי,
ושם הם מקבלים ומאמנים נושאי-כלים ונערים בתור קאראנ'סירי חדשים. קאראנ'רוהה
של היום היא צפופה ואלימה הרבה יותר מכפי שהיתה בעבר; לצד האוכלוסיה המקורית
שלה, שהתפרנסה מתערובת של מסחר, מלאכה, וכרייה במכרות הגבישים הסמוכים לעיירה,
מצטופפים בעיר כיום גם קלאנים נודדים של רועים שגורשו מאיזורי המחיה שלהם במלחמה
האחרונה, פליטים מערים אחרות שחרבו, ואפילו נציגות של שכירי החרב המפוקפקים
שנאבקים כיום על השליטה באיזוררנ'סורקיר. באורח עקרוני, ככל שיורדים במדרגות
הספירליות כלפי מטה, כך הרבעים עלובים, חשוכים ומפוקפקים יותר; ומשפחות וכנופיות
אלימות נאבקות בהם על הבכורה: השינוי והצפיפות היחסית, ביחד עם המסחר שהדרדר,
יצרו מתחים חדשים וליבו מתחים ישנים בין התושבים השונים. הגבירה טאהל'סירני ואחיה דאל'מיריק אם
לא די בכך, אם בשנים עברו שלטונה של גבירת הבדולח נחשב קשוח, אבל יעיל והוגן,
הרי שמספרים כי השנים החולפות לא הטיבו עם הגבירה טאהל'סירני, שאף כי קשה לראות
זאת ממבט ראשון, היא מתקרבת ליום הולדתה השמונים-וחמישי; בעיקר, כך מספרים,
השפיעה לרעה הדרך בה ניסתה – ונכשלה (או לדעתה, הוכשלה במזיד) להפוך ליורשת של
כס הליניט הצלול, ולאחר מכן חזרה לעירה בפחי נפש, מרירה ומלאת תיעוב כלפי שתי
המתחרות היריבות וכל מי שתמך בהן, או לא סייע לה די הצורך בכדי לזכות ב'מה שהגיע
לה בזכות'. מספרים
שהגבירה הכחולה הנוקשה (שלפי אחת השמועת, היא היתה זו שגזרה על לינטוריאל לאבד
את כוחה ולהחשיך את אבן החן שלה, לאחר שהפרה את נדר הכהונה בכדי להנשא
לבן-פארליל שאפתן), מרוכזת פחות ופחות בענייני העיר שלה, והסבלנות שלה לזוטות
המרגיזות שקשורות בסכסוכים הבלתי פוסקים בעיר, הולכת ופוחתת. גרוע
עוד יותר מכך, היא הסובלנות המפליגה שהגבירה מגלה כלפי אחיה הצעיר דאהל'מיריק,
שהפך מזמן לפגע רע, ורבים אומרים – מרושע ומסוכן. הגבירה הכחולה נקשרה לאחיה
הצעיר (צעיר ממנה בכ-20 שנים), מימי ילדותו בתקופת מרד הורד האפור, כאשר שניהם
היו השורדים היחיד של מתקפה רצחנית שהמיתה את הוריהם ואת יתרת בני המשפחה. נראה
שהזכרונות של הדרך בה שרדו והדרך בה הגבירה טיפלה באחיה, מקשים עליה לראות את
העובדה שדאהל'מיריק גדל להיות אדם אכזר וצמא לכוח, שלא בחל בעיסוק בקסמים אפלים,
התחברות עם אנשים (ואולי גם מפלצות) מהסוגים הגרועים ביותר, ונחשד כמה פעמים
בקשר למעשי אלימות מסמרי שיער. בסופו
של דבר, לאחר שנים בהם נחשב ל"רוח הרעה" של קאראנ'רוהה, וגם הצליח
להסתכסך קשות עם מסדר הקאראנ'סירי (ככל הנראה אחרי נסיון מוזר שלו לחקור או
להתערב בענייניהם), נאלצה 'גבירת הבדולח' להגלות את אחיה מהעיר – וכיום הוא יושב
עם משרתיו וכמה מנאמניו באחוזה מבוצרת מעל חורבות העיר טיל'ניראק. עד היום,
הגבירה טאהל'סירני מעבירה לאחיה כסף וסחורות, כשהיא מתעלמת ומסרבת בכעס להכיר
בשמועות ההולכות ורבות שהוא חותר תחתיה, מעמיק את הידע שלו בתורות אפלות, ואפילו
מגייס לשירותו יצורים מפלצתיים מהמעמקים – כאשר יש מי שמאשים אותו בריבוי
ההתקפות על שיירות שעוברות על הדרך שלצד חורבות העיר, טענה אותה הוא מכחיש מכל
וכל. הגעה ועזיבה הגם
שמחומות קאראנ'רוהה ניתן להשקיף לעיתים מגבוה על רכס דרארון והדרך לבקעת קיירן,
העיירה עצמה לא יושבת על הדרך הראשית שעולה מלין-מורלית' אל עבר מרכז הרכס והעיר
הקדושה לינ'הירנה (והלאה ממנה, יורדת לעבר הנסיכות האפורה ועמק רוח-אודם);
קאראנ'רוהה יושבת על דרך שמתפצלת מהדרך הראשית צפונה, בערך חמישה ימים עד שבוע
של מסע איטי לאחר העליה מבקעת קיירן, ומתפתלת על שוליו הדרום-מזרחיים של הרכס,
בדרכה אל אגם ארוך וקפוא כמעט כל עונות השנה – והלאה ומעלה משם, לעבר המדרונות
והפסגה המאיימת של הר הגעש רנ'סורקיר, מרחק של כשבוע עד עשרה ימים מסע זהיר
בכפור משערי קאראנ'רוהה. מסע מקאראנ'רוהה אל דרך המלך הראשית של קאראנסיל
(ובקעת קיירן): הדרך שמוליכה מקאראנ'רוהה אל דרך המלך האנ'מירית
שחוצה את רכס קאראנסיל, היא נתיב הררי בנוי היטב ומתאים למעבר שיירות, חרף
העובדה שבמקומות מסויימים הוא צר יחסית, ועובר בין תהום עצומה במערב לצוקים
תלולים או מיוערים בצפיפות במזרח; הוא מתחבר לדרך המלך בתוך עיי חורבות שהיו פעם
עיר בשם טירל'ניראק (או טירל'נירל), שחרבה באחת ממלחמות האבנונים, וכמה מתושביה
המקוריים חיים כעת – רובם בדחק – בין החומות של קאראנ'רוהה או בסמוך להן. מסע מקאראנ'רוהה סביב האגם הקפוא, לעבר הר הגעש
רנ'סורקיר:
מהעבר השני, נתיב שחיבר בעבר את קאראנ'רוהה למרגלות הר הגעש רנ'סורקיר, והתפתל
על גדתו הצפונית של האגם הקפוא הארוך, ניטש כמעט לגמרי והפך לדרך מטושטשת
ומסוכנת, שרוב המשתמשים בה כיום פועלים בשמו או בחסותו של כח שכירי חרב שנלחם
עדיין על השליטה בחלק ממבועי הקיטור והמערות הלוהטות שלמרגלות רנ'סורקיר. אותם
אנשים חמושים, אמנם לקחו חלק משמעותי מאד בהכרעה של מלחמת האבנונים השלישית –
ובעיקר, נצחון של יצורי-הזוחל מלוהטי הקשקשים שבקעו מהמעמקים שמתחת להר הגעש,
ובשיא המלחמה לא היו רחוקים מהטלת מצור על קאראנ'רוהה עצמה. אולם חרף זאת, הכוח
הזה צבר מוניטין מפוקפק מאד, בין היתר משום הוא
מתנער בגלוי מסמכות הכוהנות הכחולות והקאראנ'סירי, וככל הנראה משרת
נסיכת-סדן גולה מגזע פיות האבק ואת בני-לוויתה, ששמו את עינם על רנ'סורקיר
והמערות הלוהטות שחפורות לעומק מתחתיו. טירת נירמ'ראנסיר ("מגדל הדרקון
הלבן") טירת
נירמ'ראנסיר בנויה על אי סלעי במרחק של כשלוש-ארבע שעות הליכה מהשער הדרומי של
העיירה קאר'רוהה, שבוקע מתוך מרחב הקרח המבליח של האגם הארוך והקפוא. חלקים
מהטירה הזו, ובעיקר המגדל הגדול שלה, עתיקים מאד – יש אומרים עתיקים יותר מהעיר
עצמה ומטירת הבדולח שמעליה, בעלי סגנון מוזר שנראה כאילו הבנאים הקדומים שלה
יצקו אבן וקרח מכושף והתיכו אותם זה לתוך זה, אגב השארת קווים עמוקים ומשטחים
שנראים כאילו הם עשויים בדולח בגוונים שנעים מלבן-תכלכל לכחול עמוק. אחת האגדות
קושרת את בניית המגדל הזה לדרקון (או דרקונית) כפור קדום, שהיה אחד אחד ממשרתיו
או אולי אפילו צאצא של אל המוות הקדום והקודר של ההר. כך
או אחרת, הטירה שימשה את אבירי הכפור, או לפחות אחד הקלאנים החשובים שלהם, עוד
בתקופה שלפני בואה של ההשתקפות הכחולה לרכס קאראנסיל, ומאז הוא לא שינה את
יעודו. המתחם
של נירמ'ראנסיר בנוי בצורה מעגלית פחות או יותר, כאשר במרכזו המגדל הקפוא
והמבנים העתיקים שמקיפים אותו, ובשוליו רצף של חצרות מבוצרות ומבנים חיצוניים
חדשים יותר, כולל לפחות ארבע או חמישה מבנים מעוגלים קטנים דמויי מקדש קטן,
שנמצאים ממש בשוליים, וצופים על האגם הקפוא. כיום,
מתחמים שונים באיזור משמשים מרכזי כוח של סיעות שונות – בעיקר נוכח התחרות העזה,
שגלשה זה מכבר לעוינות, בין שלושת המסטרים הנותרים של המסדר. קבלה והכשרה של אבירים צעירים נירמ'ראנסיר
וההכשרה של הקאראנ'סירי הצעירים הפכו מזמן מוקד לסיפורים רבים, לא כולם מחמיאים. לצד
בנים לשושלות ידועות של קאראנ'סירי שנחשבו ככאלו ש'להבת הקרח הפנימית' זורמת
בעורקיהם, ויועדו להכשרה למסדר מלידתם (ולעיתים, מסטרים של המסדר התחרו על קבלה
שלהם לשירותם, מה שהיה כרוך גם בקשרים מועילים עם אחד הקלאנים או בתי האצולה
החשובים של ההר), בעבר הקאראנ'סירי פעלו בשיתוף פעולה עם הכוהנות הכחולות, והשתמשו
באמצעים מסתוריים, אולי קסומים, לאתר ילדים בעלי כשרון מתאים מילדותם המוקדמת,
ולפעול בכדי שישלחו אל האי הקפוא (או אל טירת הכשרה מקבילה, בפאתי עיר המחוז
לינ'הירנה), לעיתים כבר בגיל צעיר שבין שבע לעשר. מועמדים
מבטיחים פחות, ממעמדות נמוכים יותר או כאלו שאף גורם מוסמך לא איתר אצלם כשרון
קסום, נהגו (ונוהגים עד היום) להגיע בכוחות עצמם לקאראנ'רוהה, בדרך-כלל בגילאים
מאוחרים יותר (12-13 לכל המוקדם, ובדרך-כלל 14-15), ולהצטופף ברובע של העיר
שפונה לשער הדרומי ולאגם הקרח, בתקווה להתקבל כשוליות בדרגה הנמוכה ביותר של טירת
נירמ'ראנסיר. ברי המזל ביניהם מגיעים עם מעט כסף או שהמשפחה שלהם מסוגלת לשלוח
להם כסף, או לארגן להם פטרון מקומי ברובע השער; האחרים נאלצים למצוא מחיה בדוחק
כשוליות של פונדקאים, בעלי מלאכה, דייגים ואפילו רועים, עד שהטירה תשלח אליהם את
האיגרת המסורתית עם חותם העורב הלבן (אולי צורה מעודנת יותר של חותם הדרקון שהיה
נהוג בעבר), או עד שיתייאשו ויחזרו חופיי ראש למקום ממנו הגיעו, או יצטרפו –
במקרים אחרים – לחבורות שכירי חרב או מלווי שיירות. מקובל,
שבתאריכים מסויימים בשנה, המסטרים או אחד מהם מגיעים לשער הדרומי, ובוחנים את
הנערים שמתגודדים על שפת הקרח; הגם בשנים האחרונות לא תמיד המסטרים טורחים להגיע
בעצמם, בוודאי שלא כולם (מה גם שהם מתעבים זה את זה במידה שמקשה עליהם מאד אפילו
להחליף מילים ספורות של כבוד זה עם זה) – במקרה אחד, לפחות, הדברים הגיעו לכך
שאיש מהם לא טרח להגיע, ובמקום נשלח הנפח הזקן והמוזר של חצר טירת הקרח, בכדי
לבחור כמה ברי מזל מקרב הצעירים שהצטופפו מחוץ לשער. ההכשרה
של הקאראנ'סירי, בעיקר של אלו מהם שהחלו את דרכם כנערים חסרי הכשרה בלא כל
וודאות שיש להם כשרונות מתאימים, היא ארוכה (אורכת בממוצע בין 5 ל-7 שנים),
וחלקים ממנה מסוכנים מאד. החלקים
הראשונים של ההכשרה נועדו לבחון, האם לשוליה החדש יש ולו 'ניצוץ' שניתן לפתח
ללהבת קרח באימון ארוך, קשה ואכזרי; כאשר נהוג שמי שלא מצליח להפעיל את אותו
ניצוץ באורח ראשוני בתוך שנה עד שנה וחצי מרגע בואו לטירה, נחשב ככשלון
ובדרך-כלל יאלץ לעזוב בפחי נפש; לעיתים, כמה מאותם נכשלים – גם בשלב זה וגם
בשלבים מאוחרים יותר, בעיקר כאלו שמוכיחים כשרונות מועילים אחרים, נותרים בטירה
במעמד נחות של משרתים, פועלים ובעלי מלאכה או עוזרים של כאלו. השלבים
המאוחרים יותר, שנועדו למי שהיסוד ללהבת הקרח קיים בתוכו, הופכים מסוכנים
ואכזריים יותר, ומסופר שבעבר הרחוק, לפני שהכוהנות הכחולות עידנו אותם, היו
מסוכנים ואכזריים עוד יותר; האילוף של הלהבה הוא קשה, ותאונות או ניסיון להבעיר
אותה באורח לא מיומן, יכולים להסתיים בתאונות קשות שגורמות לנזק כבד או מוות,
בעיקר אם אין לחניך הצעיר מורה מסור די הצורך, ולפי השמועות – לעיתים לעיתים
התוצאה גרועה יותר ממוות; מזה דורות, וגם בדור הנוכחי, ישנן אגדות מצמררות על
אנשים מעוותים וכחולי-פנים, שחיים או כלואים עמוק מתחת לטירה – אולי שרידיהם של
כמה מאותם חניכים שאיבדו שליטה על להבת הקרח של עצמם, ונתנו לה לאכל אותם. נערים
בני 16 ומעלה, שלמדו לשלוט בלהבת הקרח שלהם באורח בסיסי, הופכים לפרחי-אבירים
שנושאים בחובות בטירה, ולאחר מכן גם בקאראנ'רוהה עצמה ובטירת הבדולח שמעליה. בין
היתר, חלק מהחובות, וגם מההכשרה עצמה, עוברים בשלב הזה לקטקומבות המסתוריות מתחת
לעיירה – לפי האגדה קברים חתומים של מלכים ומסטרים קדומים מהתקופה שלפני הגעת
ההשתקפות הכחולה. בשלב הזה, החניכים נחשבים, באורח סופי, גם כשייכים למסטר שבחצר
שלו הם מתאמנים, ולוקחים חלק – מרצונם או שלא מרצונם, במאבקים ובתככים שבתוך
נירמ'ראנסיר. בסופו
של דבר, לאחר כשנתיים או שלוש בתור 'פרח אבירים' או נושא כלים, החניך מועמד
למבחן האחרון שלו, שחלק ממנו כולל קבורה בחיים לזמן-מה בתוך קרח, באורח שרק
שליטה טובה די הצורך בלהבת הקרח הפנימית שלו מאפשר לו להשאר בחיים – או לפי חלק
מהסיפורים, להטמיע את הכוח העתיק ולקבל את הכרתו וחסותו של החורף הארוך, וכוחות
שגם אם לא הוגים את שמם בגלוי, לא נשכחו לגמרי לעולם, ועדיף מאד לקבל גם את
אישורם, לפני שהקאראנ'סיר נושא את השבועה הטקסית העתיקה, שלמעט כמה תוספות
שנוגעות להשתקפות הכחולה, השתנתה מעט מאד במשך מאות שנים. חניכים
שעברו את המבחן האחרון הזה ונותרו בחיים, מורשים לשאת את השבועה בליל אמצע החורף
הבא, ומכאן ואילך הם נחשבים קאראנ'סירי צעירים ששייכים למסדר הקפוא של ההשתקפות
הכחולה. הערה: זה המעמד של דמויות שחקן מתחילות של
קאראנ'סירי, שמתחילות את המשחק/קמפיין בדרך-כלל בדרגה שלישית. בעבר,
הפיקוח על האבירים הצעירים היה הדוק בהרבה, באורח שהותיר להם מעט מאד זמן לשוטט
ברחבי הארץ בהרפתקאות משל עצמם. האבירים הצעירים היו נשלחים בדרך-כלל לשמש
כוהנות כחולות ואצילים שנחשבו כ"ידידי המשמר הקפוא", ולעיתים ממש
להכשרה צבאית ביחידות עילית שסופחו ללגיונות אנ'מיריים שונים – ומשם היו חוזרים
לאחר שנים עם נסיון ועוצמה מספיקים כדי להציב אותם בתפקידים אחראיים ובכירים
יותר, וחוזר חלילה. כיום,
כאשר הכאוס שולט ברכס קאראנ'סיל וסביבתו, הלגיונות ברובם הפכו להיסטוריה רחוקה,
וגם הכוהנות הכחולות התמעטו, רק חלק מהאבירים הצעירים מוצבים באורח מסורתי, וגם
זאת באורח רופף יותר ומסודר פחות. לעומת זאת, רבים מהאבירים הצעירים נשלחים
לדרכם, באורח רשמי כדי שיוכיחו את עצמם ויחזרו בעוד שנים אל נירמ'ראנסיר או
לינ'הירנה עם להבת כפור עוצמתית יותר וסיפורי גבורה על הרפתקאות ומכות שהנחיתו
על אויבי המסדר. דמויות חשובות בנירמ'ראנסיר גראנד מסטר לאהנ'קרון ("העורב הלבן" או
"העורב הישיש") אדון
הטירה ומפקדה מזה עשרות שנים, שימש בצעירותו כאחד מנושאי-כליה ומלוויה של 'רסיס
קרח' בכבודה ובעצמה, ונלחם לצידה כנגד הקור'סלאג הדמוניים; מאוחר יותר, שימש אחד
המפקדים הראשיים בקרב לין-מורתלית', שם בלמו כוחות ההשתקפות הכחולה את המורדות
של ורד אפור. במשך
עשרות שנים, לאהנ'קרון שימש כמסטר, ולאחר מכן כגראנד-מסטר של הטירה העתיקה;
ונחשב מסטר חכם וקפדן, אבל גם רחום יחסית; מנגד, הוא נפצע במלחמת האבנונים
השניה, ומעולם לא חזר לעצמו לגמרי, ולא רק במובן זה, שהוא נותר מצולק וצולע מאז
ועד היום. ישנן
שמועות, שהוא לא השכיל לגלות את הבוגד שגנב חפץ מקודש מהמקדש הגדול בלינ'הירנה,
ומסר אותו לידי השאמאנים של אבנוני הסלע או גרוע יותר, לידי הדרואידים של כת
השלג האדום– מה שהפך את מלחמת האבנונים השניה לנוראה כל-כך, וחלק גדול מכבודו של
לאהנ'קרון אבד בלא שוב; מאז המלחמה ההיא, הוא כמעט ולא יצא מטירת נירמ'ראנסיר. כיום,
הגראנד מאסטר עבר את יום הולדתו המאה; אותות הזקנה ניכרים בו, והוא מתקשה מאד
ללכת ולמלא את חובותיו ברחבי הטירה – מה שמקשה עליו מאד לפקח על המסטרים
שמתחתיו, קל וחומר למנוע את ההתכתשויות הבלתי פוסקות ביניהם. מסטר גאהר'נור "לב הגרניט" גאהר'נור
הוא גבר עצום ומזוקן שמגיע לגובה ורוחב שלא היו מביישים עוג; הוא מתגאה בכך,
שהחל את דרכו במסדר כנער בן-בלי בשם, בלא אף בית אצולה או תואר מפוצץ מאחוריו,
והתקדם להיכן שהתקדם בכוח הזרוע האדיר שלו, כמו גם בכוח האכזריות המזעזעת שלו,
שנודעה לשמצה בכל רחבי רכס קאראנ'סיל ומעבר לו. גאהר'נור
היה צעיר מכדי להשתתף בקרב לין מורלית', אולם הוא קנה לעצמו שם מבעית בשלוש
מלחמות האבנונים, לא רק בתור לוחם אדיר שבז לפציעות שנפצע, אלא גם ובעיקר בתור
אביר ומפקד אכזרי, שיודע ונהנה לפצפף ראשים של יריבים באיטיות בידיים ריקות –
ולא חס מעולם גם על אנשיו שלו; בין השאר, הוא ידוע לשמצה בכך שמלק בידיו ראשים
של חיילים צעירים שניסו להמלט או לערוק משדה הקרב, בלא לברר האם מדובר בבגידה או
בהתקף פחד בלתי נשלט. כך
או כך, מסטר גאהר'נור ואנשיו לקחו תפקיד מכריע (לצד שכירי החרב של לגיון הסדן
האפל) בקרב המכריע של מלחמת האבנונים השלישית, שבו 'המתים היו רבים מהחיים', אבל
בסופו נהדפו יצורי הזוחל מלוהטי הקשקשים, ונשברה התקדמותם לעבר קאראנ'רוהה–
ורבים מודים, גם אם באל-כורחם, שאלמלא האכזריות הבלתי אנושית של המסטר העצום, הן
כלפי האויב, הן כלפי אנשיו והן כלפי עצמו, יתכן שתוצאת הקרב היתה שונה, והוא היה
מוכרע לפני ש'נסיכת הסדן' ואנשיה כיתרו את המפלץ העצום שיצורי המעמקים הובילו אל
תוך שדה הקטל. גאהר'נור
הוא אדם אכזר ומסוכן גם בימי שלום; הוא חסר רחמים כלפי חניכיו, מנסה אך לעיתים
נדירות להגן עליהם מפני מוות במבחנים של ההכשרה, משום שלדעתו זו הדרך לנפות את
הבלתי ראויים; ולא פעם מכה אותם או מתעלל בהם – הגם שהמעטים מהם שמשביעים את
רצונו ונראים לו ראויים "מתוך כל עדר הרועים, הדייגים ונערי-השרת שחושבים
שהם אבירי קרח", יקבלו ממנו את גמולם – וביד נדיבה. גאהר'נור
בז בגלוי לגראנד-מסטר הזקן, ועוד יותר מכך ליריבו הישן-נושן, מסטר לות'מאריון,
שאותו הוא מכנה בלעג "הזונה", בלא לטרוח לפרש; הוא אינו מחבב גם
המסטרית הצעירה שבחבורה, הגבירה קאל'פורניס ("תחזרי לשחק בבובות, ילדה"),
ומקבל בנחרת לעג את השנאה היוקדת שלה כלפיו.
אורג
ערפל למחצה (מית'ווארי), שנולד ובילה את נעוריו בשער-חורף, הרחק דרומה מעל יער
וארת'ארון; נודע מאד ומעולם כרך הנימוסין, הנאה והמשכיל שבין מפקדי המסדר, למצער
בצד המערבי של הרכס. ישנה שמועה לא מאומתת, שבמקור נועד בכלל לשמש בתור פלדין,
אבל התגלגל בדרך-לא-דרך אל המסדר הקפוא. לות'מאריון
הוא מרשים, רך נימוסין ובעבר לפחות נחשב כמפקד נערץ; אבל מספרים כי מכות רבות
מדי שחטף מתחת לחזותו המפוארת, החל לעמעם את להבת הקרח שלו, ולהשקיע אותו –
מאחורי הנימוסין והחזות המהודרת, בדכאון ואהבת-יתר ליינות משובחים. מסטר
לות'מאריון נחשב במשך שנים כמורה רך יחסית וקפדן פחות מהמסטרים האחרים, שהשקיע
רבות בתלמידים (ויש שמלעיזים ואומרים – בעיקר בנערים ובנערות בעלות הצורה הנאה
יותר), כשהוא עושה מאמצים כנים לסייע להם ולהמנע ממקרים מצערים של פציעות
קטלניות ומוות בקרב החניכים שלו. אלא,
שהגם שהוא ממשיך בכך עד היום, לוחשים שמשהו בתוכו נסדק בהדרגה, ואין מדוב רק
בלובן שהופיע בזקנו המטופח; חיוכו המקסים הפך חלול יותר, ונראה שהוא הולך ושוקע
ביאוש, דעתו פזורה והוא משקיע בחניכיו ובחובותיו הרבה פחות מאשר בעבר. היריבות
בין לות'מאריוןלגאהר'נור, שיש אומרים שהחלה עוד כאשר לות'מאריון היה אביר צעיר
ובעל מעמד, שזלזל בגלוי בנער המגודל וחסר השם שהגיע לראשונה לאי הקפוא בתור
חניך, הפכה מרה וגלויה לגמרי לאחר מלחמת האבנונים השלישית, בה כל אחד מהמסטרים
פיקד על כוח אחר; גאהרנור מאשים את לות'מאריון בפחדנות, ובכך שהוא ואנשיו ביצעו
תמרון 'יפיפיה' שלמעשה הרחיק אותם משדה הקטל; ואילו לות'מאריון מכנה את יריבו
'גולם מגודל' ו'רוצח', וטוען שאלמלא התמרון שביצע, כוח אויב נוסף היה יורד על
שדה הקרב מהאגף ומכריע את הקרב – מה גם, שממתי שמירה על חיי אביריו והלוחמים
שאיתם הפכה לחטא? המסטר (הגבירה) קאל'פורניס אשה
צעירה ולא מרשימה במיוחד במבט ראשון, שרבים תוהים כיצד הגיעה כה מהר לדרגתה
הגבוהה (הגם שיש טוענים שגילה האמיתי מבוגר יותר, וחזותה הנערית היא מטעה מאד). יש
המרכלים שהגם שהיא טוענת שהיא 'חסרת שם משפחה', ממש כמו שנוא נפשה גאהר'נור, היא
למעשה ממזרה של אחד מבני קור-אומת'ל– הגם שלא ברור האם של לורד ארת'יריון, מזכרת
לרגע נשוא-פנים ומכובד פחות במהלך חייו הארוכים, או של אחד מ'שלושת השועלים'
(ואם כן, של מי מהם? דאמרון, אראמל או טולביס?). אלו שטוענים כך מסתמכים, בין
היתר, על קשר מכתבים שהיא מנהלת עם אנשים באיזור 'חצרות הגרניט', וכמה וכמה
חפצים משם שמונחים במגוריה, כולל פמוט עתיק וגדול עם עיטורים כסופים שחלקם
מזכירים את סמלי בית קור-אומת'ל. בניגוד
לשני המסטרים האחרים, ורוב מוחלט של הקאראנסירי של הטירה, קאל'פורניס לא קיבלה
את הכשרתה בנירמ'ראנסיר, אלא כנראה ליד לינ'הירנה (וגם על העניין הזה, ישנן
שמועות וטענות סותרות), מה שפתח את הדרך ליריביה להפיץ שמועות, כי הכשרתה חלקית,
ואולי אפילו עצם הקבלה שלה למסדר או עמידתה במבחנים שנויים במחלוקת - כל זאת,
חרף העובדה כי הציגה בפני הגרנד-מסטר בזמנו איגרת מעם המראה הגדולה של כס הליניט
הצלול (כנראה אחד המסמכים האחרונים עליו חתמה טרם מותה), שמבהיר היטב את תאריה
ומעמדה. מספרים
על קאל'פורניס, שהיא שלחה את ידה במשך שנים בהרפתקאות, הרבה יותר מאשר המסטרים
האחרים, ומכאן נגזרת גם התפיסה שלה, שמעדיפה לוחמה זעירה וכוח קטן ומובחר על-פני
אסטרטגיה צבאית סדורה יותר. רבים מגלגלים עיניים וטוענים, שחלק מהשיטות שלה
מתאימות יותר למתנקש מאשר לקאראנ'סיר. השמועות
(בעיקר אלו שטוענות שהיא מבוגרת מכפי שהיא נראית) טוענות כי לכמה ממעשיה היתה
השפעה חשובה במלחמת האבנונים השניה וגם במלחמת שער חורף, שם בין היתר התנקשה
באחד ממנהיגי כת השלג האדום, בעודו משכשך במרחצאות המכושפים הפרטיים שלו, וחילצה
אסירים מאחת המשפחות המיוחסות של שער חורף. השמועות
האלו, שרבים טוענים שהן מוגזמות, לא מנעו מיריביה של קאל'פורניס במסדר ללעוג לה
בתור 'ילדה קטנה שמשחקת באבירים', ולכל היותר 'היתה חיית המחמד של כוהנת זקנה
וחולה, שקנתה עבורה תארים' - מה שמרתיח את קאל'פורניס כל פעם מחדש; היריבות
והתיעוב שלה כלפי מסטר גאהר'נור הולכים וגואים, לפי השמועות - וזו רק שאלה של
זמן עד שהעניין יתפרץ, או שהגרנד-מסטר הזקן יאבד שליטה. האגדה על הגבירה ואר'רינג כל
חניך ששוהה בטירת נירמ'ראנסיר שומע, במוקדם או במאוחר, את הסיפור הישן על
ואר'רינג האגדית - מסטרית יפיפיה ואדירת-כוח, שגרה בטירה והכשירה חניכים לפני
עשרות רבות של שנים; הגם שיש הטוענים שמדובר באגדה, או לפחות בהגזמה פראית
שנועדה להיות הנגדה לתככים ולעליבות (לפי חלק מהדעות) של המסטרים הנוכחיים;
ולמעשה, גם אם ניתן למצוא אבירים זקנים שלכאורה היו צריכים להכיר אותה, הם
מעדיפים למלא פיהם מים. ואר'רינג
מתוארת כאישה גבוהה מאד ויפיפיה עם שיער בגוון פלטינה, עיניים כחולות בצבע
הכפור; מסופר שאבירים רבים התאהבו בה, אבל היא לא השיבה אהבה לאיש, אלא לכל
היותר זיכתה כמה נבחרים בידידות מרוחקת; לא ברור מה עלה בגורלה ומתי נעלמה - האם
בזמן ההתנפצות או בשלב מוקדם של מלחמות האבנונים, ומדוע; אולם עד היום, סיפורים
עליה נפוצים, בעיקר בקרב החניכים הצעירים, כולל טענות ל'חפצים שלה' שנראו אי-שם
בצריח הדרקון הלבן או במעמקי הקטקומבות שמתחת לעיר. |
חזרה
לאינדקס ערכים מארצות שונות
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש
מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי
שלא בתשלום.