קמפיין 'הטבעות הקרות של גרינפילדס'
(קמפיין נלווה שמתרחש במקביל ל'דמדומי המערב')
ספר שני: תפוחים רקובים
פרק VIII: אל עץ התליה
חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר
|
היציאה מארמון התאין גורתו כאשר
לואיזה, מותשת ומזוהמת לאחר הפשיטה שלה על מעבדת הזוועות והרעלים שמצאה עמוק
מתחת לארמון התאין, חוזרת לחדר שהוקצה לה ולפרימרוז, היא מוצאת את החדר פרוץ בלא
זכר לאחותה. אין סימנים למאבק אלים, אבל יש לא מעט חפצים שנזרקו או נשכחו,
ומרמזים על כך שפרימרוז עזבה את החדר בחפזון כשהיא נתונה בסערת רגשות, עד כדי כך
שלא הקפידה לאסוף את כל חפציה. השומרים
באגף יהירים ולא ידידותיים; ועד מהרה מגיע גם שרת מהודר וגס רוח לעשות "רשימת
נזקים" (ובהזדמנות, הוא מנסה לנכס לעצמו את השרשרת של פרימרוז שנשכחה על
הרצפה - מהלך שלואיזה גודעת באיבו); אף אחד מאלו לא שש לנדב ללואיזה פרטים, אבל
ממה שהיא מצליחה ללקט מתקבלת תמונה ששעה לאחר חצות, בזמן שלואיזה נעדרה מחדרה
(והיתה כאמור באמצע פשיטה על המעבדה מתחת לארמון), התאין בכבודו ובעצמו קרא
לפרימרוז היפה לחדריו האישיים 'בכדי לדון איתה על המכתב שלה' או כדי 'לתת לה
תשובה על המכתב'.
מפתק
מקומט ורטוב מדמעות עולה שהיא ניסתה לשבת ולכתוב ללואיזה מכתב בהול, אבל לא
הצליחה להתרכז, ונטשה את הנסיון בתוך דקה קצרה. לאחר
חילופי דברים קצרים ולא נעימים עם השרת ההדור ומדושן העונג, לואיזה רצה אחרי
אחותה במטרה להדביק אותה ולהגן עליה, לפני שדבר-מה רע עוד יותר יקרה. עקבותיה
של פרימרוז מוליכים לחצר הטירה והלאה – דרך "שער החלב" הצר שבאחד
מצידי החצר, אלא אחד הרחובות שמשתפלים מהטירה אל העיר ברוקנבורינגס. הלילה חשוך
וערפילי, עם זרזיפי גשם קר וצולף שיורדים מפעם לפעם. פסלו ההירואי למראה של
התאין שולף חרב כבר הוצב על הכן במרכז החצר, ולואיזה מכבדת אותו ביריקה כשהיא
עוברת לידו. בחצר
הטירה, מנסים כמה בריונים – כולל איש משמר לא בתפקיד עם כלב תקיפה, עוזר טבח
אלים, ועוד, לעכב את לואיזה ולחסום לה את הדרך. מדבריהם עולה שהם ידידיו של
שוליית האלכימאי ש'חטף על הראש כהוגן' בעקבות המאורעות שקרו מוקדם יותר באותו
לילה. לואיזה
נאלצת, למרות הרצון העז שלה לשפץ לחבורה הזו את הפרצוף, לשחד אותם במטבעות זהב
כדי שיסורו מדרכה – בעיקר מחשש כי יבזבזו לה דקות יקרות, ויזעיקו לכאן שומרים
שיעדיפו להאמין לשקרי החבר שלהם מאשר להסברים שלה. המרכבה: החשש לכך כי גורל מר מצפה
לפרימרוז מתאמת במהירות, כאשר לואיזה מצמצמת את המרחק (אגב שהיא מתחמקת ונמלטת
מהוביט עם כובע מוזר ופגיונות שמנסה לקפוץ ממשוכה ולעצור אותה). פרימרוז,
בוכיה ונסערת עדיין, מגלה בדיעבד שהרחוב מתחת לטירה שחור וריק בשעה הזו של טרם
שחר, ואין בו מרכבות שאפשר לקחת; ובין לבין, בטירה שנותרה מאחורי לואיזה,
מצלצלים פעמוני אזעקה – עניין שגם הוא לא מבשר טובות. ואז,
מרכבה אחת מופיעה, 'ממש במקרה', והרכב מציע לאסוף את פרימרוז ולהסיע אותה לפונדק
בו לנות אמה ואחיותיה, וגם – לכאורה מתוך רחמים על העלמה הנאה המשתעלת בגשם
ושיערה הרטוב, לכבד אותה בלגימה ממשקה חזק ומחמם. לואיזה
(בעיקר משום שהצליחה לחמוק מבזבוז זמן בשתי ההתקלויות הקודמות) מצליחה
להתפרץ קדימה ברגע האחרון ולמנוע מאחותה לשתות את המשקה, שמתגלה כסם הרדמה רב
עוצמה – ומוצאת את עצמה מותקפת בידי היושבים בחלק האחורי של הכרכרה, שמתגלים
כחרבות להשכיר מהעיירה פרוגמורטון, מעוזו של לא אחר מאשר טודור בלובל ("מר
קרפד"). כאשר הם מתקיפים אותה, אחד מהם גם פולט את העובדה ש"קרפד"
הציע להם בונוס שמן בעד החטיפה והסימום של פרימרוז, שנועדה כנראה להשלח הישר אל
אחוזתו הראשית ליד פרוגמורטון. לואיזה
לא מתקשה להכריע את שכירי החרב של 'קרפד' – ולאחר שמנהיגם נפצע פצעים קשים וצורח
לרכב להאיץ ולהמלט, האחרים – כולל הסכינאי שדלק אחרי לואיזה במורד הרחוב, מאבדים
את הרצון להמשיך ולהלחם, ומתפזרים לכל עבר. לואיזה
נוטלת את אחותה הבוכיה והנסערת, שמספרת לה באורח מקוטע על הדרך בה התאין ניסה
לשלוח אליה ידיים, וכאשר התנגדה ונאבקה, החל לצעוק, להשתולל ולאיים, בין היתר
שהוא יקבור את כל בנות משפחת פרייסגירדל בגלל "כפיות הטובה והחוצפה" –
כשהוא מזכיר כי גם אביהן היה בוגד, שזכה לסלחנות יתר. המפגש ליד פונדק 'החומה הלבנה' כאשר
לואיזה ופרימרוז מגיעות לפונדק 'החומה הלבנה', האיזור כולו חשוך ואפל; כשהן
מנסות להתקרב לדלת הפונדק כדי להגיע במהירות אל החדרים בהן ישנות בנות המשפחה
שלהן, הן מופתעות בלחישה מהשיחים (מה שגורם ללואיזה כמעט להתקיף את מקור הקול) –
שמסתברת כאחד מאנשי 'משמר הפרגרין'. הוא
מספר ללואיזה שקפטן ווארדו מחכה לה בגן שמאחורי הפונדק, עם עניינים חשובים
ודחופים לדון בהן; ושהמשפחה שלה כבר לא בפונדק – אנשי 'משמר הפרגרין' הוציאו
אותן משם שעתיים קודם, ומעבירים אותם למקום מבטחים תחת ליווי חמוש; וכפי שלואיזה
מגלה עד מהרה – קפטן ווארדו ואנשיו לא הגיעו ולו שעה אחת מוקדם מדי. בגן
מאחור, נמצאים כמה מאנשי המשמר עם סמל התפוח הירוק; וניכר בהם שעברו קרב. אחד
מהם פצוע פציעות לא קלות, ומטופל בידי אחרים. אשת משמר אחרת (שלמרבה ההפתעה היא
לא הוביטית, אלא דווקא גמדה), עומדת עם גרזן שלוף מעל שני שבויים כפותים שרוכנים
על ברכיהם – אחד מהם הוביט פראי ורע-פנים, והשני גמד קצר-זקן מפוקפק מקלאן
דורהאנד. לצד השבויים מוטלים כלי הנשק האכזריים שהיו עליהם, בתוספת כמה שקים,
חבלים וסם מרדים. ביחד
עם אנשי המשמר, נמצאת גם אורגת הערפל הלקליריה, שנראית קודרת ומהורהרת מאד. קפטן
ווארדו מספר ללואיזה, שאנשיו הוזעקו בגלל פעילות חשודה של אנשי 'הסיר', וניחשו
נכון שהם מתכננים לפשוט על הפונדק ולפגוע באמה של לואיזה ואחיותיה ששהו בו –
ואכן, משמר הפרגרין הצליח להגיע ברגע האחרון ולעצור את שתי החלאות שכפותות שם,
שהיו בדרך אל החדרים של בנות פרייסגירדל. לואיזה
מספרת לקפטן את קורותיה (וחלק מספיק מהסיפור של פרימרוז) בארמון של התאין, מה שגורם
לקפטן להקדיר את פניו ולהעיר שהתאין הולך ועובר כל גבול; ושרוח רעה השתלטה על
הנפה הצפונית, עד כדי כך שיש הוביטים שנוהגים באורח שיאה לגובלינים ואורקים; הוא
אומר ללואיזה, שהורה לשלוח את בנות המשפחה שלה למצודה של המשמר מצפון לאוברהיל,
שם יהיו בטוחות לזמן-מה (מה גם, שהוא מפקפק אם "הסיר" ואנשיו יעזו
להתקרב לחבורה חמושה היטב של אנשיו). אלא,
שלצערו יש לו בשורות רעות נוספות – שהוא מעדיף לדבר עליהן במקום אחר, הרחק מהעיר
ברוקנבורינגס; אנשי "הסיר" כבר הכו הלילה – במקום אחר. לואיזה מתחילה
לשאול שאלות בנידון, שנקטעות בתקיעת קרנות וצעקות מהרחוב הראשי. פלוגה
שלמה של אנשי המשמר של התאין רצה במורד הרחוב אל הפונדק, כאשר מפקדם הולם על
הדלת, ומקריא צו מעצר חתום בידי התאין, שהוצא כנגד לואיזה ופרימרוז פרייסגירדל –
הן מואשמות (בשלל מילים גבוהות) בבגידה, העלבת התאין, נזק לרכוש, הסגת גבול,
ועוד כמה וכמה האשמות אחרות – מה שמרמז, אולי, שהפשיטה של לואיזה על המעבדה של
האלכימאי נחשפה. עץ התליה אנשי
המשמר לא משתהים עוד, ויוצאים מהגן דרך מעבר אחורי, ומשם חומקים בנתיב שקט ואפל
בין כמה מהרחובות של ברוקנבורינגס; איש לא מפריע לחבורה, כולל כמה מאנשי משמר
התאין, שנראים כמפקידים 'להסתכל לכיוון השני' כשאנשי משמר הפרגרין עוברים. לאחר
שעה לא ארוכה, החבורה יוצאת מהעיר דרך מנהרה, ומוצאת את עצמה בין הגבעות
המיוערות שמצפון-מערב לה; לואיזה מנסה לעודד את פרימרוז ולשעשע אותה כמיטב
יכולתה – אלא שלאחר צעידה קצרה, החבורה מגיעה אל עץ גדול ומת למחצה שצומח לא
הרחק מגדתו המזרחית של נהר גרינפילדס – וזה המקום, בו ביצעו אנשיו של
"הסיר" את מעשה האכזריות המזעזע שלהם בתחילת אותו ערב. כפי
שמסתבר ללואיזה, הפושעים תלו על העץ את כל משפחת ההוביטים שלהם עזרה לואיזה עם בואה
לברוקנבורינגס – האב הכנר, האם שביקשה את עזרתה של לואיזה, בתה הצעירה ונסה
שלואיזה שחררה מהכלא של ראגבו פני-צלקת, ואפילו הילדה הקטנה. ואם
לא די בזה, על העץ הבריונים חרטו צורה של לב, ובתוכה מסר מתגרה ללואיזה: "אל
לו-לו החמודה, באהבה. בקרוב, אצלך בבית". אנשי
משמר הפרגרין הגיעו למקום מאוחר מדי, ולא נותר להם אלא להוריד את הגופות מהעץ
ולהכין אותן לקבורה (הגם שקפטן וארדו הורה להמתין עד שלואיזה תגיע ותזהה אותם);
למעשה, התגלית הזו היא מה שעורר את החשד שאמה ואחיותיה הצעירות של לואיזה יהיו
הבאות בתור, וגרמה לקפטן ווארדו להוביל את אנשיו הישר אל פונדק 'החומה הלבנה' –
וכאמור, אפילו לא שעה אחת מוקדם מדי. לואיזה,
מוכת זעם ויגון, מודעת לעיניים של כולם שמביטות בה בשקט כאשר היא עומדת מעל
הגופות, ונשבעת קבל עם ועדה ש"מיס לו-לו" תהפוך בקרוב מאד ל"מיס
לו-לו המשוגעת" תלמד את ה"הסיר" ואת חלאת הבריונים שלו לקח כואב
כזה, שאחריה הם ירעדו מעצם איזכור השם שלה. ההזדמנות
לכך מגיעה מהר משציפתה. הרוצחים
שביצעו את התליה, כך מסתבר היו חסרי זהירות ומדושני עונג מדי, ושכחו לטשטש את
העקבות שלהם כמו שצריך (באורח כללי, נראה שלא הפנימו שמחוץ לעיר, הסיירים של
משמר הפרגרין עולים בהרבה על אלו שלהם) – מה שאפשר למשמר לגלות בדיוק להיכן
העקבות שלהם מובילות: חווה ישנה לא הרחק ממפלי בינדהול בשם "חוות
קולדקרו" (coldcrow).
המקום הוקם בזמנו בידי גמדים, אבל הבעלים המקוריים הפכו ל"רועדים"
והסתלקו, או נעלמו מסיבות אחרות, ולאחר זמן-מה שהמקום עמד נטוש, מסתבר שאנשיו של
"הסיר" תפסו שם חזקה. מהמידע
שנמסר ללואיזה, לא רק שהרוצחים של משפחת הכנר האומללה נסוגו לשם (ביחד עם 'המכר'
שלה רוגבו פני-צלקת, שאנשי משמר מושחתים שחררו אותו בדרכו חזרה אל הכלא בסקארי,
שעות ספורות אחרי שלואיזה עצרה אותו ומסרה אותו למשמר), אלא חשוב לא פחות – אחד
הבכירים בפושעים מהארגון של "הסיר" נמצא בחווה הזו; כלומר – אוסף
מושלם של מטרות יפות לפשיטת נקמה. משמר
הפרגרין מוכן לסייע ללואיזה בציוד והנחיה, וגם ללוות את פרימרוז למקום מבטחים,
אולם עדיין אינו נלהב להשתתף בהתקפה עצמה – אולי גם נוכח העובדה, שיתכן שיש שם
אנשים מהמשמר של התאין: קפטן ווארדו מהסס עדיין, לפני שיגיע למצב ששקול כמעט
להכרזת מלחמה על שליט הנפה הצפונית. לעומת
זאת, הלקליריה מוכנה בהחלט להתלוות ללואיזה לפשיטה (בלשונה הצינית היא מעירה, שממילא
שמה הטוב כעושת-תכשיטים ענוגה ואומלל אבד לה מבלי שוב); הגם שלמעשה, היא תכננה
לעזוב את הנפה הצפונית בדרך למשימה משל עצמה: תוכניתה היא לחצות את הברנדואין
ולנסות לקלקל, או לפחות לחבל בבריתות שמנסה הבארון פון טרסטלרידג' לארגן בקרב
בני העם הגדול[1],
במטרה להוביל פלישה גדולה אל תוך הנפה הצפונית. עם זאת, היא מוכנה לדחות את מסעה
כדי לסייע ללואיזה פעם נוספת – ואולי אחרונה. חלק שני: הפשיטה על חוות קולדקרו חוות
קולדקרו יושבת בתוך פתח של ואדי שיורד צפונה, במרחק לא גדול מהמקום שבו המפלים
של בינדהול נשפכים אל נהר גרינפילדס; באורח שהולם מבנה שבנו גמדים, החווה עצמה
היא שתי קומות של קירות אבן גדולים ומוצקים, עם שער גדול שפונה מערבה, אל החצרות
והמבנים הקטנים יותר שמקיפים אותן; ואילו מעבר לה, מצפון, מסתמנים בערפל מבנים
מעוגלים של מזקקת שיכר גדולה. (הלאה
משם, כפי שיתגלה ללואיזה בהמשך, יורדת דרך מהחווה אל מחצבת אבנים ישנה ופתחים של
מערות אחסון החצובות עמוק בצלעו של צוק שחותם את הואדי מצפון). הלקליריה
מוליכה את לואיזה לתצפית על החווה; השער הקדמי הגדול של החצר המרכזית, שנישא בין
בית משמר לבין תלולית של שיחים קוצניים שמעליהם מתנשא פסל ישן ושבור למחצה של
עורב פורש כנפיים, מתגלה כשמור טוב מדי עבור הסתערות; ואת הקיר הדרומי של החווה
עצמה מעטר מגדל משמר שזקיפים עומדים בראשו ומתצפתים על כל השטח שמתחת להם. הדמויות
מבצעות מעקף דרך היער לעבר הקיר המזרחי של החווה, במקום בו אין חצר שמפרידה בינו
לבין עצי היער, ונראה מחוץ לטווח הראות של מגדל השמירה הדרומי; לואיזה מאתרת פתח
של מרזב גדול מוגן ברשת מתכת צפופה, ופטרול של הוביטים רעי-מראה עם כלבים שמפטרל
הלוך ושוב מתחת לקיר החווה. הדמויות
מנצלות הזדמנות שבה הפטרול מתרחק ויוצא מטווח ראיה, ולואיזה מצליחה לפרק במהירות
יחסית את הרשת, באורח שמאפשר לה ולהלקליריה לגלוש אל תוך המרזב לפני שהפטרול
יחזור. המרתפים והכוך: הדמויות
מוצאות את עצמן במרתף מוצף למחצה עם כלים שבורים, כולל גלגל קדרים מרוסק, ששימש
פעם את הגמדים שחיו כאן, כאשר קולות עמומים של הוביטים עולים מלמעלה, אי-שם מעבר
לתקרה, ואילו ריח מוזר מגיע מפתח הרוס למחצה בצפון, ממנו זורמים המים לתוך
המרתף. לואיזה
מחליטה לבדוק את המנהרה הצפונית, ומוצאת את עצמה במעבר מוצף במים עכורים, שרק
מגרעת צרה וגבוהה בצד מאפשרת מעבר בדחק בלא להכנס למים החשודים; פה ושם (למעשה,
בשלושה מקומות), המגרעת חסומה באבני מפולת שדורשות פינוי או טיפוס קשה מעליהן
כדי להמשיך הלאה - וכפי שלואיזה חושדת, ובצדק, עשויות להוות מחסה אידיאלי
לשרצים. ואכן,
כבר מתחת לערמה הראשונה מסתתרות תולעי דם גדולות וריריות, שלואיזה מושכת החוצה
בעזרת פתיון, מה שגורם ליצורים להיות מופתעים במקום מפתיעים, והופך אותם לטרף קל
לדמויות; ערמת
האבנים השניה מסובכת עוד יותר, ומאחוריה שורצות תולעי דם במספר גדול יותר,
שדורשות קרב ארוך ומאומץ יותר. הדמויות מגלות כאן נקבה מלאה באיזובים, עם שרידים
של גמדה שנרצחה - ככל הנראה בחבטה של מעדר כבד שניפץ לה את הגולגולת; אם כי נראה
שהיא שוכבת שם כבר כמה שנים, מה שמרמז שסופה העגום הגיע הרבה לפני שהבריונים של
ה"סיר" השתלטו על החווה; כמו כן, מי שרצח אותה לא לקח טבעת יקרת ערך
שנותרה לצד כף היד המתפוררת שלה - זו טבעת זהב מעורב בפיסות אודם, עם אבן אודם
מעוצבת באורח פשוט כמו מעוין. [
הערת השה"ם: טבעת עם כוחות מסויימים - עמידות לאש ולנזק מחץ (אבנים נופלות
וכ"ו), וכשרון נוסף שמוסיף להגנה (חיתוך נזק) ] לואיזה
נוטלת את הטבעת, עודה תוהה בינה לבינה מי ביצע את הרצח הישן הזה. ערמת
האבנים השלישית היא הגדולה והמסוכנת מכולן; היא קרובה מאד לסוף המעבר, כאשר מעט
לאחריה הוא נפתח לחדר או מערה גדולה ומוצפת. הדמויות לא יכולות לראות מה קורה
שם, אבל שומעות שכשוך מים ואיוושה של עצים שנתקלים זה בזה (אולי סירות?), חריקה
של גלגל או מכונה גדולה, וצעקות של הוביטים גסים או בני-אדם. לעומת
זאת, מבין אבני המפולת עולה קור מוזר ומטריד; לואיזה מצליחה, באמצעות כמה גלגולי
כריה מוצלחים מאד, לפנות את האבנים בלא להפעיל מלכודת שהיתה עולה לה בהתקפה של
יצורים מבחילים במיוחד, ולגלות דלת גמדים שעשויה מלוח חלק, עם חריטות מוזרות
בקאזדול עליה, מוקפת בתבליטים של שומרים גמדים עם מגינים וחניתות; הדלת סגורה
כמעט לגמרי אבל לא נעולה, וקור פולח עצמות נושב מתוכה - לואיזה מצליחה לפתוח
אותה במיומנות הצידה, ולמרות החשש (המוצדק) שלה שיש בפנים משהו אפל וגרוע בהרבה
מפושעים, היא והלקליריה מחליקות פנימה.
לואיזה
והלקליריה מפלסות את דרכן במדרגות, מוכות בצינה לא טבעית (כלומר, הדמויות
במחסר כללי 1- כל עוד הן באיזור), וחומקות ממלכודת מרושעת ליד אחד הכדים,
שיכול היה לעלות להן בסילונים של גאז רעיל ובהתקפה של ידיים רקובות שהיו מזדחלות
החוצה מחורים באיזור המצחין שמעל הכד. למטה,
משתרע אולם מעגלי עם גומחאות אנכיות בקירות, עם במה עליו נבנו שני מעמדי אבן
שוכבים (באורח שמזכיר גרסה פשוטה מאד של הסגנון של קבר באלין במוריה) - אולם
ניכר שהאולם נבזז וחולל לפני זמן לא ארוך מדי (כנראה, כמה חודשים) - כאשר כל
הרמזים מלמדים שגמדים מקלאן דורהאנד פרצו פנימה, הפכו את מכסי הקברים שבנו ארוכי
הזקן ובזזו מכל הבא ליד. אלא
שמישהו או משהו אחר זחל לכאן לאחר מכן, והותיר אחריו חפץ מזעזע למראה: צלמית עץ
מגולפת כמו חלזון ביצות רעיל ונטול קונכיה, שפניו פני גולגולת, אותות אפלים
חרוטים עליו, והוא זה שמאיר באור הירקרק-ארסי, הלא טבעי. ובין
אם בגלל החפץ הזה, חילול הקבר בידי הדורהאנדס או שני הדברים ביחד, צינת המוות
גוברת, כאשר הגופות המחוללות של הגמדים מופיעות מתוך האפלה, מדדות בכבדות לעבר
הפולשות החדשות: האחת
היא גמדה ערופת-ראש, מרקיבה לגמרי, עדיין עוטה שרידים של שיריון קשקשים; והאחר,
גמד זכר נפוח מרוב רקבון, זקנו מטונף באיזוב קברים, ואור אדום עמום דולק מתוך
חורי העיניים הריקים שלו; הגופות המהלכות סוגרות על לואיזה והלקלריה משני עברים,
כאשר הגמד הנפוח מפליט קול איטי ועבה, ונדמה שהוא לוחש משהו כמו "גבירה...
אפלה..."[2] לואיזה
והלקליריה נלחמות בשתי הגוויות המהלכות, שעצם הקרבה שלהן גורמת נזק צל מתמשך,
והמגע שלהן נגוע במחלת רקבון מבעיתה; בהמשך הקרב, מצטרפות אליהן ידיים קטועות,
רקובות, שמזדחלות מתוך הקירות ועל הרצפה. בסופו
של דבר, מזלן של הדמויות משחק להן, והמתים המהלכים מוכרעים, נופלים לרצפה
ומתפוררים לפיסות בשר מרקיב, כאשר אד מחליא עדיין מתמר מהן. הדמויות אוספות מספר
חפצי ערך שמשום-מה שרדו את הביזה שעשו הדורהאנדס, ולואיזה בוחנת בזהירות את החפץ
המקולל המאיר בירוק, שיש עליו סמל אפל שמזכיר לה אגדה ישנה ומפחידה על שושלת
הוביטים מושחתת שחיה כמה מאות שנים אחרי מלחמת הטבעת; האבן הירוקה שבצלמית יקרה
מאד, אבל נודפת קסם אפל - ולואיזה מחליטה להשמיד אותה מהר ככל שתוכל. הקרבות בתוך החווה לואיזה
והלקליריה מאתרות פתח גבוה בתקרה, מוגן גם הוא ברשת ברזל צפופה,מצליחות לנעוץ בו
חבל עם קרס; לואיזה מטפסת למעלה ומתחילה לפרק חלק מהרשת תוך נסיון לא למשוך
תשומת לב או להרעיש יותר מדי, כאשר הלקליריה מחפה עליה מלטה בקשת שלופה. כפי
שעולה מהקולות הגסים, גבוה למעלה, מעבר לרשת המגן, ישנה סדנה ומפחה בה עובדים
גמדים מקלאן דורהאנד, שנמצאים בברית עם "הסיר". מסתבר שלחדר הזה
מביאים שקים עם חפצים גנובים שהגיעו לאנשי 'הסיר' - חלקם פרי פריצות לבתים
עשירים בברוקנבורינגס או חוות אמידות, וכאן הדורהאנדס מתיכים את המתכות למטילי
מתכת רבי-ערך; לואיזה והלקלירה מפתיעות את שני הבריונים שעובדים ליד הכבשן,
ולאחר שאחד מהם נופל, מופיע "הבוס" של המפחה - גמד חמוש בשם סורמי
בליקסטון, שבהתחלה סבור בטעות שידיים מתות שוב טיפסו למעלה וחוררו את הרשת בגלל
רשלנות של האנשים שלו. ("שוב 'פם נתתם לידיים המתות לזחול
פנימה? ואתם קוראים ל'צמכם גמדים?!") כאשר
הוא עומד על טעותו, הוא מחייך באכזריות "אז מה, 'תן לא מהמתים? אני אתקן את
זה; אבל למרות החרבות האכזריות והשריון שלו, לואיזה מצליחה לעצור כמה מהלומות
מחץ קטלניות, די הצורך כדי שהלקליריה תוכל לשגר כמה יריות קטלניות, שמצרפות
דווקא את סורמי אל מניינם של המתים; לשווא, הוא קורא לעזרה מחלקים אחרים של
המפחה - כפי שהדמויות מגלות, יתרת הדורהאנד שעבדו שם העדיפו לקחת חפצים ומתכות
מכל הבא ליד ולהמלט עם השלל דרך דלת צדדית החוצה, במקום לבוא לעזרת המפקד שלהם. לואיזה
נוטלת מהבוס המת של הדורהאנד את אחת החרבות שלו - חרב קצרה מעוקלת מדי ממתכת כהה
עם שוליים מאודמים: למרות שמלאכת הנשק של הדורהאנד נופלת בהרבה משל ארוכי-הזקן,
עדיין מדובר במלאכה של גמדים, מה שהופך את החרב לעדיפה בהרבה על החרב הישנה
שלואיזה נטלה מהחווה המשפחתית. לאחר
שהדורהאנד מוכרעים, לואיזה משליכה את הצלמית המקוללת, עם האבן הירוקה הארסית
שלה, לתוך הכבשן; לאחר כמה שניות, נשמע קול פקיקה מבחיל, כאשר האבן נשברת
ומתפוקקת לענן ירוק מבחיל של קסם אפל וגז מעופש - להשמיד צלמית מקוללת שרובה
עשוי עץ, כמסתבר, זה "במעט" קל יותר מאשר לטפל בטבעת עוצמה... הדמויות
יוצאות מהמפחה, ומתקדמות לעבר חדר אחר, ממנו עולים קולות של הוביטים ביחד עם
רעשי כרסום של סעודה - בדיוק בזמן כדי לתפוס שם שלושה מהסרג'נטים המושחתים ממשמר
התאין, שהיו אלו שדאגו ל"שחרור מוקדם" של רוגבו פני-צלקת לפני שהגיע
לכלא של סקארי, וכעת מתפטמים על שולחן שהעמידו להם אנשי 'הסיר', כאשר משרתת
צעירה מוזגת להם בנדיבות יין לגביעים שלהם. מציתות
לשיחה ביניהם, עולה שהם היו עדים לתליה האכזרית שביצעו אנשי 'הסיר' - הגם שלא
השתתפו בה באורח פעיל; אחד משלושת אנשי המשמר חש מאד שלא בנוח עם העניין
("לפחות על הילדה הקטנה הם היו יכולים לרחם"), ואומר שהדרך שבה הוא
וחבריו נכחו במעשה המלוכלך עוד תביא להם מזל רע מאד. שני
האחרים לועגים לחברם על מורך הלב, וטוענים שהתליה זה לא עניינם; הם קיבלו כסף
טוב מאנשי הסיר על השחרור של רוגבו, וזה הכל. לואיזה
מתפרצת פנימה, ומאיימת על אנשי המשמר המושחתים; הסרג'נט שהיה אחוז אימה גם קודם
רועד מפחד ומילל שזו לא היתה אשמתו; המשרתת מפילה את המגש וצורחת, אבל שני אנשי
המשמר האחרים שולפים חרבות ואומרים שלואיזה לא תשאר בחיים כדי להלשין עליהם לאף
אחד. הקרב
קצר ומהיר; לואיזה מכריעה את הבריון החצוף והנחוש ביותר מבין שני הסרג'נטים
שנלחמים בה, מה שמוציא מהאחרים כל חשק להלחם; המשרתת צורחת ונמלטת. לואיזה פונה
אל המצפון של הסרג'נט שנראה כלא שלם עם העניין ומציעה לו ברירה - אם יכפר על
חלקו בתועבה בכך שיצטרף אליה ויעזור לה, היא תסלח לו ולא תסגיר את השם שלו - מה
שמביא אותו לציית לה, כשהוא כולו רועד מפחד. רגע
קצר לאחר מכן, האזעקה עושה את שלה, ואנשיו של "הסיר" באים בריצה,
מורידים על הדמויות מתקפת נגד של בריונים רגלים וקשתים עם כלבי תקיפה; ובעוד
הלקליריה מנהלת עם הקשתים קרב חיצים וקוטלת אותם בזה אחר זה, ולואיזה בולמת את
הבריונים הרגלים והכלבים, נשמעת שאגה גסה ("'אתם לא שווים הרבה, תולעים
שעירות-רגל?! אני אראה לכם איך לעשות שעשועים!"), ואורק ענק בא בריצה
ומצטרף לקרב. עצם
הנוכחות של האורק, על הכשרון המיוחד שלו והמגן הגדול והשחור, מחזקת את ההגנה
ויכולת העמידה של כל היריבים האחרים בקרב - אלא שלמרות זאת, הבריונים והכלבים
מוכרעים כמעט עד האחרון, בעיקר בקליעות מדוייקות של הלקלריה, כאשר לואיזה מגינה
עליה ובולמת שוב ושוב את התקפות המחץ של האורק השואג ושל בני הברית שלו. בשלב
מסויים בקרב, למזלה, לואיזה מבחינה בצל חשוד שמתקרב באיטיות - ומצליחה להמנע
מנסיון להגיע אל מאחוריה ולדקור אותה דקירה כפולה קטלנית בגב; הגנב בצללים מתגלה
כלא אחר מ'ידידה' הותיק של לואיזה, רוגבו פני-צלקת; הוא מקלל בגסות כשהוא נחשף,
ולועג ללואיזה על הפגישה המחודשת, כשהוא מתגאה בחלקו בתליה של אותה משפחה
אומללה. לואיזה
נשבעת בקולניות שהפעם אין לה שום כוונה לנסות את כוחה במאסר מחודש של ההוביט
המטונף והרוצח, שמבחינתה גרוע עוד יותר מהאורק שהוא חבר אליו; אלא שכאן מזלה
בוגד בה - דווקא לאחר שהאורק מוכרע ונופל חסר הכרה על הרצפה, וראגבו מוצא את
עצמו לבד מול שלושה יריבים (אם אפשר לקרוא לסרג'נט המשמר המבוהל והרועד שנאלץ
להלחם לצידה של לואיזה יריב...), מוצא את המטרה החלשה, מטעה את לואיזה, משגר
התקפה של מכת הלם מתעתעת בסרג'נט הרועד, מה שמאפשר לו להערים על הדמויות ולהעלם
בצללים שוב; הלקליריה יורה לעבר מיקומו ונתיב הנסיגה המשוער שלו, ואחד החיצים
שלה פוגע ומותיר פצע עמוק - אלא שלמרות זאת, רוגבו פני צלקת (שזכה לעוד צלקת
עמוקה לאוסף, כנראה), מצליח - לתסכולה של לואיזה - להמלט בחיים ולהעלם בחשיכה. לואיזה
נוטלת משני הסרג'נטים שנלחמו בה את הדרגות ותגי-המעיל שלהם, וקושרת אותם בתוך
ארון גדול, ביחד עם האורק המעולף - תזכורת נאה, מבחינתה, לרמה שהם הידרדרו אליה,
כשהיא מבטיחה לדווח על כך למי שצריך. הלקליריה,
הגם שמבחינתה ראוי היה להסיר מהאורק את הראש שלו, מקבלת את ההחלטה ומסייעת
ללואיזה לסיים את העניין במהירות, אגב הפרחת כמה עקיצות שנונות משל עצמה לכיוון
אנשי משמר התאין. הקומה העליונה של החווה צרחות
שעולות מעל למדרגות שמוליכות לקומה העליונה של החווה, מביאות את הדמויות להסתער
במעלה המדרגות; השומרים הנותרים של 'הסיר' מבוהלים ומעטים, יורים כמה חיצים לא
מדוייקים מראש המדרגות ואז נמלטים ונעלמים מאחורי דלת ברזל בקיר לבנים מעוגל -
כנראה בסיס צריח המשמר שהדמויות ראו מבחוץ קודם לכן; ולואיזה שומעת כיצד הם
מבצרים את עצמם בפנים באמצעות קורות כבדות - היא מחליטה שהם לא שווים בזבוז זמן
נוסף. צרחות
של נשים כעוסות עולות מחדר מפואר בצד השני של הקומה העליונה; שתי פלגשים בלבוש
מינימלי למדי - אלבינה קריקבראנץ' ואנמון בולג'ר, רבות זו עם זו בצרחות על השלל
שנותר בחדר, כשהן מגדפות זו את זו; לואיזה עוצרת את המחזה, כשהיא מטיחה בהן
דברים קשים ("ואני חשבתי שבני בולג'ר הם משפחה מכובדת!"), ובעוד הן
מאשימות זו את זו, היא 'פוטרת' אותן מהאריגים היקרים וחפצי הערך שניסו לבזוז. בין
לבין, לואיזה מבחינה שאחת מדלתות הארונות בחדר המפואר רועדת באורח מוזר,
ו"שולפת" משם עד-מהרה הוביט ורדרד ובהיר-שער בתחתונים בלבד, מזיע
וכמעט מרטיב מרוב פחד; ביותר מקורטוב של שמחה לאיד, לואיזה מגלה שמדובר בקאת'ו
אלדרת'ורן באחד מאחיו של ארוסה לשעבר - שכמסתבר, בא, אולי בשליחות מישהו מהמשפחה
העשירה כקורח שלו - לעשות עסקים עם אנשי הסיר, ולקנות מהם עשבים כאלו ואחרים
עבור עסקי עשבי העישון של בני אלדרת'ורן. קאת'ו צועק ומנסה לאיים על לואיזה בקול
יבבני, אומר לה שהצטרפה לצד הלא נכון - הם חזקים, יש להם בעלי ברית חזקים מאד,
התאין חבר שלהם, וללואיזה אין כלום חוץ מאורגת ערפל מפוקפקת; וכל פעם שלואיזה
מתקרבת או מקרבת אליו את החרב הוא צווח באימה באורח שמזכיר חזרזיר "אל תגעי
בי! אסור לך לגעת בי! המשפחה שלי חזקה! הם ינקמו בכם, בכולכם!" לואיזה
פוטרת את קאת'ו מחפצי הערך, מהאריגים ומהבגדים שלו, ומשאירה אותו בתחתוניו בלבד,
ביחד עם שתי הפלגשים המפוחדות - מהמידע שהשיגה עד-כה, היא יודעת כעת היכן נמצאת
המטרה הראשית של פשיטת הנקם: בודו "הפטיש" - הבוס של החווה ואחד
מקציניו הבכירים של "הסיר"; הוא וכמה מאנשיו יצאו ברגל צפונה, מאיזור
החווה אל מחצבת האבנים הישנה מצפון לה ל"פגישת עסקים" חשובה. סצנה סופית: הפגישה במחצבה הירח
כבר נוטה מערבה, כאשר לואיזה והלקליריה חומקות מהחווה, עוקפות את המזקקה שעדיין
שורצת בריונים (בין היתר, הוביטים פראיים מביצת ראשבוג), ומתקדמות בזהירות צפונה
לצד מסילת קרוניות שמחברת בין חצרות החווה למחצבה. קור
עמום ומטריד עומד באוויר, כאשר הדמויות עוקפות את הכניסה למחצבה והשומרים
שמוצבים שם, ומוצאות תצפית טובה על האיזור במקום בו עצי אורן חולשים על חצר
המחצבה ממזרח. עד
מהרה, הדמויות מזהות את "בודו הפטיש" - שמסתבר כהוביט המגודל ביותר
שלואיזה ראתה מימיה; רחב כמו גמד, וגבוה הרבה יותר מגמד, כמעט באורח שמתקרב
לבן-אדם נמוך; וכמובן, יש לו פטיש עצום שמצדיק את הכינוי שלו. בודו,
מאיים ומקלל, כבר הספיק לשמוע או להרגיש שמשהו לא בסדר בחווה, ושלח לשם תגבורת
משומרי המחצבה; וביחד עם הבריונים שנותרו לו, הוא מתכונן אכן לפגישה ומצווה על
אנשיו "להביא את הסחורה"; אחד
מהם אומר ש"הגמד הנחמד" מביא את הסחורה, ועד מהרה נשמעים מאחת ממערות
האחסון של המחצבה קולות בכי, כאשר שורה של נשים מפוחדות - הוביטיות ובנות אדם,
וגם אורגת ערפל בהירת שיער אחת, שלא מפסיקה למרר בבכי, נגררות החוצה, כשהן
כבולות זו לזו, וגמד דורהאנד עם זקן אדמדם ארוך מעט מהרגיל מאיים עליהן ומנופף
בשוט - מי שלא תעמוד זקוף או תנסה לקלקל את העסקה, הוא מבטיח - תזכה בתמורה
למכות והרעבה של שלושה ימים. הדורהאנד
נוגש העבדים נעזר, למרבה הגועל של לואיזה, בכמה בוגאנים מאולפים, שמזרזים בצעקות
ואיומים את הנשים האומללות ("לזוז! בוגאן שוט! בוגאן שוט!") לואיזה
תוהה האם להתקיף עכשיו, למרות ריבוי השומרים; הלקליריה משכנעת אותה לחקות,
ואומרת שהיא חשה צינה עולה; ואכן, נדמה שהצללים נעים מעל המדרון שיורד למחצבה
מצפון-מערב, ואפילו כמה מבריוניו של "בודו הפטיש" נראים מפוחדים
ומוטרדים. ואז,
מתגלים ה'אורחים', יורדים באיטיות במדרון; ראשון, הוביט מוזר למראה ועטוף
בגלימות שחורות שמכסות אותו מכף רגל ועד ראש ומגלות רק פנים חיוורות כמו סיד;
אבחנה מוצלחת מגלה ללואיזה, שפניו מזוגגות למחצה ועיניו צהובות וחסרות אישונים;
הסיכה על צווארו דומה לסמל האפל שלואיזה מצאה בכוך מתחת לחווה - וכך או כך, עצם
הרעיון, של הוביטים שקמו מהמתים מחריד אותה. לצד
ההוביט הולך כלב ענקי, מבעית יותר מכל כלב אחר שלואיזה ראתה מימיה; עיניו
אדומות, ואדים נאלחים בוקעים מלועו, באורח שמעורר יותר מחשד, שלא מדובר בכלב
פראי רגיל, אלא בסוג של ברגהאסט מארץ הכוכים או ממקום אפל אחר. ואז,
מגיחה הדמות השלישית - מזכירה ללואיזה מיד את סיפורו של מר באקווית' (סליחה,
באקסטון) הזקן; הרוכבת האפלה, על פניה החיוורות כמו סיד, שיערה הארוך והלבן
שגולש מתוך ברדסה, ועיניה האדומות כמו דם, עם סימנים אדומים עדינים מתחת להן,
כאילו דמעות הדם שלה קפאו על הפנים הלבנות; הפעם, היא רוכבת על סוס חי - מגודל
וחום-שחור, שנראה מאד לא נינוח, וגם היא נראית, כאילו היא אינה רגילה אליו; אבל
הצינה שכאילו מקיפה אותה, והקשת האדירה על גבה מאיימים כתמיד. מסתבר,
שהיא מתקשה עדיין לדבר בשפה המדוברת של הארץ התיכונה ששגורה בפלך (מלבד מילים
בודדות), והיא דוברת בשפה זרה וצוננת, כאשר ההוביט המת מתרגם את דבריה בקול
מלחשש ולא נעים. באמצעות
הדובר שלה - היא מקבלת בלעג כמעט בלתי מוסווה את ברכתו המגומגת והעילגת של בודו,
שאפילו לא מצליח להסתיר שה"סיר" הורה לו לשנן אותה ("בשם הסיר הגדול, הבוס של הבוסים של
הנפה הזו, אני מברך ת'כם, הרוכבים השחורים והאדירים מהצפון, ה... תפארת של ימים
ישנים ושחורים, ככה הוא אמר לי ל'גיד" עד
מהרה, מתגלה כי הרוכבת האפלה (ממה שעולה בידי לואיזה לצותת, ההוביט מתייחס אליה
בתור "הסיירת האפלה לינטרה"), רחוקה מלהיות מרוצה משורת הנשים הכבולות
שמוצגת בפניה, וגם הבטחותיהם של בודו ושל הדורהאנד שאלו "שפחות
מצויינות" ושהם "יעשו לה בובה של מבצע" עליהן, לא מרצה אותה. הרוכבת
מדרבנת את הסוס שלה, ובוחנת לרגע את השבויות, כשלהב חיוור שלוף בידה, גורם לנשים
לקפוא באימה; למעשה,היא מתעכבת באמת ובוחנת רק את אורגת הערפל, כשהיא מצווה עליה
להרים את הראש ומקרבת אליה את קצה הלהב, אבל מיד היא מנידה בראשה, ומרחיקה אותו. "לא.
לא ואריסה". הדורהאנד נוגש
העבדים מנסה להתערב ובמתק לשון לומר שאם החברים של הגברת אוספים צבא גדול בצפון,
כמו בימים הישנים, בטח יש שם אורקים ואפילו אנשים מהגבעות שישמחו לקבל שפחות
במחיר מבצע, אבל הרוכבת האפלה רק מביטה בו בבוז, וההוביט המת מעיר בשמה: "תאמר
לגמד שלך שהוא מסריח. אפילו יותר מבני המין שלו שהסיירת האפלה לינטרה פגשה
קודם". ולאחר רגע
ההוביט מוסיף: "הסיירת
האפלה לינטרה אומרת שנכשלתם. השירות שלכם אינו שווה כלום, בוודאי לא את חסדה של
הגבירה האפלה" אחת ההוביטיות
השבויות מתפרצת, וצורחת שאם ישחררו אותה, היא יודעת איפה אורגת הערפל שהגברת
מחפשת. הבריונים מנסים להכות אותה, אבל הסיירת האפלה שולפת את החרב ומרתיעה אותם
- אם היא תספר, היא תשוחרר. ההוביטית מספרת
סיפור מגומגם על אורגת ערפל מוזרה, ממש כמו שהליידי הנכבדה מחפשת, אחת כזו
מוזרה, עם עיניים כחולות נוצצות - לא, בעצם ירוקות - שעברה בסתיו שעבר בנפה
המזרחית, עצרה בפונדק 'שובך הזהב' ועשתה שם מהומה רעשנית שלמה. הרוכבת האפלה
מהנהנת בעניין, ולאחר רגע ההוביט המת שלה אומר לבריונים שהם נכשלו, הסחורה שלהם
לא שווה כלום, והעסקה מבוטלת. מיד לאחר מכן, למרבה ההפתעה - כולל של המתורגמן
שלה - הרוכבת האפלה משפילה את בודו ואנשיו, כשהיא מצווה עליהן לשחרר לא רק את
ההוביטית שדיברה, אלא את כל השפחות; על חשבונם. "לא רק
אותה. את כולן. היא אומרת שאולי אובדן... דמי הכיס הקטנים שלכם ממכירת שפחות
ישמשו תזכורת לכך שהגבירה האפלה אינה אוהבת כשלונות; פחות מכל כאלו שקשורים
בטמטום. הסיירת לינטרה אומרת, שהתזכורת הבאה... תהיה פחות נעימה. הרבה פחות.
והיא תדע אם שיקרתם" ובכך, האורחים
מזרי האימים הופכים פניהם ומסתלקים במעלה המדרון ממנו הגיעו, מותירים את
הבריונים מבועתים מאחור; אפילו הבוגאנים רועדים בכל גופם. ברגע שהרוכבת
האפלה והפמליה שלה נעלמים, בודו מתחיל להשתולל מזעם, לבעוט באבנים, לשאוג
ולאיים. הוא מגדף ומחרף את אנשיו, צועק להם ש"אין משכורת השבוע", ושמי
מהם שיתקל בו, הוא יהרוג אותו במו ידיו; מפוחד מכדי להפר את מצוות הרוכבת האפלה,
הוא מורה לאנשיו לחכות שיעלה היום, ואז להשליך את השבויות ליער הסמוך - חופשיות,
בלי ליווי, ושמצידו יאכלו אותן דובים. ואז, לשמחתה של
לואיזה, בודו מודיע שהוא חוזר לחווה כדי לשתות; ועוזב את המחצבה כשהוא מלווה רק
בשני קשתים בתור שומרי-ראש. לואיזה
והלקליריה אורבות להוביט הענקי בנקודה אפלולית בין העצים, באמצע הדרך בין המחצבה
לחווה, וכאשר שמי המזרח מתחילים להחוויר, ובודו נמצא מחוץ לטווח קריאה, הן
מתקיפות; הלקליריה, שיורה במהירות בהפתעה, מצליחה לרתק ואז להרוג את שני הקשתים
שומרי הראש, בעוד בודו ולואיזה ("לו-לו המשוגעת הגיעה!") נלחמים זה
בזה. בודו הוא לוחם
אדיר, ומנחית על לואיזה שורה של מהלומות קטלניות שיכולות היו למעוך אביר מבני העם
הגדול עם הסוס שלו, אבל לואיזה - בכשרונה, מגן הגמדים המחודש שלה, וגם לא מעט
מזל, מצליחה לבלום שורה של התקפות שהיו יכולות להפוך לפגיעות קטלניות, ולהשיב
בהתקפות נגד שבסופו של דבר, בעזרתה של הלקליריה, מכריעות את הלוחם השואג ומצרפות
אותו לשומרי הראש המתים שלו. על הגופה,
לואיזה מותירה את אחד החיצים של הלקליריה, אליו היא מוסיפה פתק מלגלג שמנוסח
באורח דומה מאד לכתובת המתגרה שהותירו אנשי הסיר בשבילה על העץ עליו תלו את
משפחת הכנר, כולל הציור של הלב: "ממיס
לו-לו המשוגעת באהבה. בקרוב בבית שלך, סיר-לילה" ובכך, לואיזה
והלקליריה נסוגות אל בין העצים, לפני ששרידי הבריונים יוכלו למצוא את הבוס המת
שלהם או לשגר התקפה נגדית. |
חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.