פרק שישי: קן הקוקיה (חלק ב')

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

הקרב בספריה

הדמויות מספיקות בקושי להניח את מירסיל החצי מעולפת במרכז הספריה ולהתפרש בעמדות קרביות, כאשר היצורים של הספקטרית סוגרים עליהם. שעון הקוקיה מצלצל בלי הפסקה ומשמיע קולות מטורפים של צחוק בין "קוקו" ל"קוקו".

ליארמיר מנחיתה מהלומת חרב מדויקת על השעון, שמפילה אותו לרצפה ומרסקת חלק מהמנגנון שלו, מה שדי משתיק את הקולות המרגיזים שהוא משמיע; הפגיעה בשעון מפוצצת מסביב גל פסיוני, שפוגע בכל היצורים המסתערים לנזק משמעותי ומאט אותם באופן זמני, מה שמסייע לחבורה.

הספקטרית צורחת (וספק בוכה) לעבר ליארמיר "בובה לירמיר רעה! את מרמה! את מרמה!"

ליארמיר מחזירה בחיוך נבזי, והקרב מתחיל.

הגל הראשון של ההתקפה כולל קניבובה אחת, שאורמראגנר סוגר עליה לפני שהיא מספיקה להטיל את החנית שלה, וחבורה של בהמות צל – רוחות מיוסרות של בעלי חיים שנשחטו, אחת בגודל פרה או כבש, והאחרים בגודל עופות גדולים.

מתחיל קרב, שבו היצורים – למרות הפגיעה הראשונה בהם, מצליחים לאתגר את החבורה ולגבות ממנה מחיר יקר; בהמות הצל מפעילות מפעם לפעם יכולת שמחייבת דמות אקראית לגלגל נגד רצון, או שהיא חשה בשיא העוצמה את התחושה של בעל חיים ברגע האחרון שלו במשחטה, ומנסה להמלט בצרחות; ובכל פעם שהקניבובה פוגעת, היא מרפאת את עצמה במעט נק"פ, ומקבלת בונוס מצטבר למהירות ולעוצמת ההתקפות שלה (טירוף דם).

הדמויות מפילות בהמות צל בזו אחר זו, אבל ברגע האחרון, טילמנל מושפעת מהיכולת הפסיונית של אחת מהן ומתחילה לרוץ באימה מסביב לחדר.

 

הספקטרית קוראת לגל נוסף של משרתים גרוטסקיים, שבראשם הפעם קונסטרוקט בצורת 'קערת דייסה' שדובונים מחייכים מצויירים עליה, זרועות של ג'ול, וכל התוכן שלה מלא בנוזל סמיך ומבעבע ממנו עולות מפעם לפעם ידיים מתות.

"פה גדול, בובה לירמיר ואאורלוס דוב!"

"קוקו, אהה. דייסה טובה! הי הי הי הי!"

 

מלבד קערת הענק הגרוטסקית, הדמויות מותקפות עכשיו בידי לא פחות משלוש קניבובות חדשות עם חניתות ולהבים, ושדון אדום וקטן שנראה כמו משהו בין ברקים לאש, שמטיל חזיזים מאותו סוג.

החבורה מחלקת כוחות בין היצורים, והמצב שלה מתחיל להדרדר במהירות; יצורים נפגעים, אולם מלבד אחת הקניבובות, אף אחד מהיריבים לא נופל, והדמויות סופגות נזק מכל הכיוונים, שוב ושוב.

אורמ'ראגמנר מצליח להנחית על הקערה מכת מחץ שפוגעת בה קשה ומרתקת אותה אליו, אולם מחטיא את המכה בסיבוב לאחר מכן, ובסופו של דבר, הוא מתמוטט ונקלע למצב גסיסה. ליארמיר מייצבת אותו במחיר סיבוב פעולה, ומצליחה לצאת עם מעט נזק יחסית מחניתות וחזיזי ברקים אדומים שמוטלים עליה.

טיל'מנל, למרות לא מעט הדיפות ומכות נגד בקרב פנים אל פנים מול הקניבובות, סופגת בהדרגה נזק ומגיעה למצב בו נשארו לה נק"פ בודדים, למרות הנסיונות של ליארמיר ואאורלוס לתמוך בה ולרפא אותה.

 

 

האדון רארדורין והירח האדום

ואז, כאשר הכל נראה אבוד, דלת הכניסה לספריה נפתחת בחבטה כזו שכמעט שוברת אותה. האדון רארדורין, שואג מזעם, העיניים שלו בוהקות והוא נראה פראי וגבוה מהרגיל, מתפרץ פנימה.

"אתם!!! מה עשיתם?!"

הספקטרית עם הקוקיות מפליטה קול גבוה ומרגיז במיוחד.

"אווו, ואנדי-באנדי. רוצה גם אתה לשחק?"

 

רארדורין פוסע קדימה, מגיע קרוב מאד לחלון הויטראז' והאור של הירח האדום שקורן דרכו, אגב שהוא קורע את שדון האש לגזרים.

הספקטרית צורחת "זו היתה הבובה שלי! ואנדי באנדי רע!"

רארדורין נוהם משהו על נזלנית ארורה שלא יודעת לשמור את הצעצועים המגעילים שלה לעצמה.

 

בדיעבד, עולה חשד שהספקטרית מושכת את רארדורין בכוונה לתוך האור האדום, כשהיא מופיעה בעצמה, מוציאה לו לשון ארוכה ("ניה-ניה, ניה-ניה-ניה!") ומושכת אותו לשסף לכיוון שלה.

 

למרבה האימה של הדמויות, ברגע שרארדורין טובל באור של הירח האדום, הוא מתחיל להשתנות; פרווה לבנה עכורה צומחת מהזרועות שלו, השיער שלו מתארך; הידיים מתארכות ומצמיחות טפרים ארוכים.

"לכו... מכאן... לפני שאני לא אשלוט..."

רארדורין, שהפך אכן לסוג של ואנדיגו לבן ואדיר, פולט שאגה אדירה, שגורמת נזק הלם גם לדמויות וגם לאויבים; הספקטרית מתגרה בו, מרצדת ונעלמת מהמקום בו היתה רגע לפני שרארדורין תוקף עם שיסוף קטלני, ומופיעה קרוב מאד לדמויות – כנראה במטרה שרארדורין יסתער עליה וישסף את החבורה, אחרי שהיא תרצד שוב.

"אני... אקרע לגזרים!"

"ניה-ניה-ניה-ניה-ניה! רוצה לשחק תופסת, מרבד שעיר ומטומטם?! הנה, אני ממש פה!"

 

 

המלטות

הדמויות מנסות לקחת אורמראגנר ומירסיל חסרי ההכרה ולהמלט, תוך ניצול העובדה שרוב תשומת הלב של היצורים בחדר מופנית לרארדורין; הן סופגות בדרך יריקה אחת או שתיים מקערת הדייסה, לפני שהן מצליחות להגיע ליציאה ולשעוט במורד המדרגות שיורדות מהספריה אל ההיכל הגדול; מאחור, הקרב בין הספקטרית והמשרתים שלה לבין רארדורין נמשך.

בדיעבד יסתבר, שלמרות ההבטחה שלה לרארדורין, ליארמיר סחבה את ספר הצל בכליה והוציאה אותו שוב מהספריה. תחילה בטעות – ואחר-כך, היא מחליטה שאין לה שום כוונה להחזיר אותו לשם במקום לקחת אותו איתה וללמוד אותו ביסודיות.

 

ההיכל למטה נראה כמו סיוט צבוע באדום; נראה שרבים מהמשרתים של רארדורין חלקו את גורלו והפכו ליצורים שעירים עם זרועות ארוכות ומטופרות ושיניים טורפות; והם נוהמים, מיללים ונלחמים ביצורים של הספקטרית, בעיקר 'קניבובות' מסוגים שונים. עשרות טפילי דם אדומים, הפעם נראים לגמרי לעין של כל הדמויות, זוחלים על העמודים, הקירות והדיוקנאות שתלויים שם (וגם ככה, העיניים של רבים מהציורים זוהרות עכשיו באור של הירח האדום).

כאשר החבורה יורדת במדרגות, שלושה מהמשרתים מוכי הטירוף מבחינים בדמויות ומזנקים על החבורה; מתפתח קרב קצר ואלים, כאשר כל סיבוב קורה משהו – פעם אחת, קניבובה גדולה מלמטה משליכה שתי חניתות באקראי, כאשר גם דמויות וגם משרתים חייתיים יכולים להפוך למטרות (בפועל, חנית אחת הכתה בטילמנל, ואחת באחד המשרתים); בפעם אחרת, עובר כוכב מעורפל וקורן בקסם אדום ליד החבורה – שתי הדמויות עם הכוח המאגי, ליארמיר ואאורלוס, מבזבזים סיבוב כדי לנסות לתפוס אותו, ולא מצליחים.

בסיבוב האחרון של הקרב, אחד הדיוקנאות על הקיר משתנה לצורה של הספקטרית ("בו!"), ומטיל על אחת הדמויות קללה ושיתוק, שלמזלה של החבורה הדמות מצילה נגד בהצלחה.

 

בסופו של דבר, המשרתים החייתיים ממוגרים, וכאשר הם מתמוטטים הם חוזרים לצורה המקורית של אנשים, שרויים בעילפון עמוק. החבורה מנצלת את ההזדמנות ונמלטת, לפני שיצורים נוספים יוכלו לחסום את הדרך שלהם.

 

 

סיום בלתי צפוי

הדמויות רצות לעבר שער הגן; רגע אחד מאוחר מדי, הן שומעות קולות פקודה נמרצים מהצד השני של השער והחומה, ומגלות שהן נתקלו ישר בפטרול גדול של אנשי אבאריל – בלי זמן מספיק להתחמק מהם. הפעם, אנשי אבאריל לא מונהגים בידי לאנתוריון הבן, אלא בידי קוסמת עם גלימות אדומות. הדמויות שהיו באבאריל – אאורלוס ואורמ'ראגנר, מנחשות נכון שזו הקוסמת המקורבת ללורד אבאריל אישית, דמות מסתורית עם שיקול דעת ונסיון, שנשלחת למשימות שבהן הלורד זקוק לתכונות כאלו.

רגע לפני שהדמויות נתקלות בקוסמת ואנשיה, הן רואות אותם מנהלים קרב יריות עם משרתים חייתיים שמסתתרים על החומה; הקוסמת מורה לאנשיה לא להתפצל בשום פנים ואופן, לשמור על קשר עיין – ובעיקר "תמצאו את הכוהנת הכחולה. תביאו אותה אלי חיה. בכל מחיר?"

"והאחרים שאיתה?" שואל מישהו.

"תצילו מי שאתם יכולים. אבל קודם כל הכוהנת!"

 

ואז, אותה כוהנת נתקלת בחבורה פנים אל פנים.

הקוסמת של אבאריל נדהמת לרגע, אבל נראה שהיא לא מצטערת על המזל שחסך לה להכניס את אנשיה לחפש בטירה נגועה בכוחות הירח האדום.

הקוסמת – קל'נוריאל – מברכת את ליארמיר בנימוס, ומוסרת לה מסר מלורד אבאריל.

לורד אבאריל 'מצר ומתנצל על התקרית הקודמת, שנעשתה בחופזת דעת ובלא להתייעץ איתו" (נראה שהכוונה להתקלות עם לאנתוריון הבן ואנשיו בתחילת הקמפיין). הלורד מוסר, שישמח מאד לראות כוהנת כחולה צעירה ואמיתית מכבדת אותו ואת החצר שלו בביקור.

הוא מוסיף שבתו אלאנדרין, בעצמה חברה בכס כוכב הערב (שם אחר לכוהנות הכחולות), תשמח במיוחד לראות את הכוהנת החדשה-"

את המילים האחרונות, הקוסמת משתדלת לומר באופן רשמי ואמין, אבל מתקשה בזה מאד; ואחד החיילים מאחוריה מחניק בקושי צחקוק – כנראה לעצם הרעיון שאלאנדרין היהירה מסוגלת בכלל לקדם כוהנת אחרת ממעמד נמוך יותר בברכה, כאילו היתה(כמעט) שווה לה.

 

קל'נוריאל לא נראית כמכירה את טיל'מנל, אבל מאמינה לסיפור שלה שהיא באה לחניכות אצל אחד מאצילי ואלקוריל, ומציעה לה עזרה בלהגיע לשם. עם שתי הדמויות האחרות, לעומת זאת, יש קצת יותר בעיה.

נראה שקל'נוריאל מכירה יפה את העובדה שאביו של אאורלוס נתלה בגין בגידה, ושהוא עצמו הוכרז כפושע צעיר ונמסר לעבודות אצל אצילה זוטרה. עם זאת, לא נראה שהדבר מטריד אותה. היא מוטרדת יותר מהטבעת של אאורלוס שמעוצבת כדוב שעדיין מבזיק מבעט אדום – ונראית די עגומה כאשר היא מבקשת מאאורלוס לבחון אותה.

הבעיה הגדולה יותר היא עם אורמ'ראגנר, שכמה מאנשיה של הקוסמת מזהים כעריק מכוחות 'הסערה הכחולה' של אבאריל, ואחד מהם מציע לתלות אותו מיד.

הקוסמת קל'נוריאל מהרהרת לרגע, ועוצרת את אנשיה; היא מכריזה שלעת-עתה, כל המלווים של הכוהנת הכחולה נמצאים תחת חסותה ואין לפגוע בהם, לפחות עד שהלורד יחליט אחרת.

לגבי אאורלוס – זה לא נשמע בעייתי. ספק גדול אם לורד אבאריל יתעניין יותר מדי בנער (כיום גבר צעיר) שהוכרז כפושע צעיר לפני שנים, או יתערב בשיקול דעתה של הקוסמת שלו בעניין. לגבי אורמ'ראגנר... כאן הדברים מוטלים ביותר ספק.

 

ליארמיר, והחבורה כולה, מהססים, ולא כולם נראים מרוצים (בלשון המעטה) מההזמנה המנומסת לטירת אבאריל; אבל לפחות כרגע, לא נראה שיש לחבורה ברירה. אף אחת מהדמויות לא מעוניינת בסירוב ישיר שיביא לעימות עם הקוסמת המיומנת (שאאורלוס, לפחות, בולע את הדמות שלה בסקרנות ואולי אפילו במעט הערצה).

הדמויות מבקשות מאנשי אבאריל להתערב ולעזור לרארדורין – ונתקלות בסירוב; הקוסמת מבינה יותר מדבר אחד או שניים על הירח האדום, ואומרת שלאחר שהמשימה לשמה באו הושלמה, אין לי אישור לסכן את חיי האנשים שלה למען מטרה מסוכנת כזו, שקשורה בטירה שלא שייכת לריבונות של לורד אבאריל; היא משוכנעת, שכניסה פנימה אל הקרב הסיוטי באור האדום תביא למוות כמעט וודאי, או גרוע מזה, של לא מעט מהחיילים שאיתה.

בין לבין, מירסיל – שכעת היא בהכרה, אבל חלשה ומטושטשת, מקוננת על הטירה שאמורה היתה להיות שלה, ואיך יכול להיות שהספקטרית היתה כל-כך מגעילה כלפיה. מהמלמולים שלה, ביחד עם הידע של קל'נוריאל – עולה האמת: מירסיל פותתה בידי הספקטרית לשבור חותם שפתח דלת סודית, ואפשר לה להשתולל בטירה. ליארמיר תוהה ברשעות מעושה, האם היה בכלל כדאי לחלץ את מירסיל מלהפוך לאוכל לקניבובות.

 

וכך, החבורה המוכה, כולל שתי דמויות בהכרה חלקית ובמצב קרוב לחוסר אונים מוחלט מצטרפת בצייתנות – לפחות כרגע – לאנשיו של לורד אבאריל, ומתחילה לעשות איתם את הדרך מזרחה, במורד הגבעה ולעבר מעבר וירת'.

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.