פרק 1: אף צהוב (חלק א')
חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה
|
פתיחה: שערי המתחם של אחוזת דיר'לורמאר קאל'ריס
ראלמארן וטל'אורין קור-אנראל הגיעו בנפרד, כל אחת מסיבותיה שלה, אל מתחם האומנים
שמתחת לאחוזתו של 'העלם לורי' בצפון-מערב עיר המחוז. מה
שמכונה 'מתחם האומנים' הוא למעשה שלושה מפלסים בקצה הצפון-מערבי של העיר
אנ'מירלור, במקום בו נהר האנ'סיריון נופל במפלים בוציים מגבעות וירת'. מתחת
לאחוזה המבוצרת של 'העלם' עצמו, שהיא המפלס העליון, קשתות אבן ענקיות מוליכות אל
האוצר היקר שהוא חלק מרכזי מעושרו של העלם לורי - בית המרחץ הגדול היחיד
באנ'מירלור שלא נהרס או הורעל בהתנפצות הגדולה. מסביב,
התפתח קומפלקס מבולגן, ססגוני ומסוכן של בתי מלאכה, פונדקים, סדנאות ומרבצים של
אומנים ואומנים בעיני עצמם; החלק העליון שלו מגודר בחומת עץ גבוהה, ונשלט בידי
אנשיו של 'העלם', בעזרת בני-בריתם ממשמר העיר (המשפחה ששולטת שם אינה המשפחה של
קאל'ריס); החלק התחתון, מחוץ לחומה, הוא אוסף מדכא של אוהלים, ביתנים, עסקים
מפוקפקים ושאר עניינים ואנשים שלא מורשים להכנס פנימה, אבל יש להם שאיפות לעשות
זאת, או שירותים להציע לאלו שנכנסים או שואפים להכנס פנימה. ההרפתקאה
נפתחת כאשר גם קאל'ריס וגם טל'אורין נמצאות בתור לכניסה למתחם, שבו מעין לבלרים
ססגוניים מסננים את המבקשים להכנס, מגובים בסמל של המשמר הירוק, שלא מהסס להשתמש
באלה כנגד מי שמנסה לעשות צרות - למשל, שתי צעירות חבולות וכנראה על-סף טירוף של
מחסור בסם משכר כזה או אחר, שבעבר שימשו את אחד האומנים בפנים (אולי כמודלים
לציור ואולי למשהו גרוע יותר), אבל כעת הוא מתכחש להן. כאשר
הסרג'נט רואה את קאל'ריס, ליוטננט לכאורה במשמר העיר (אם כי כזו שכולם יודעים
שהתואר שלה ריק מכל תוכן) ממשפחה יריבה, הוא מקדם אותה בלעג גס, שואל אם היא באה
לעסקים או לתענוג, ומציע לה הצעות מגעילות, לקול צחוקם של בני הלוויה שלו;
קאל'ריס משיבה לו ולדברי הלעג שלו (כולל שאלה האם היא תרוץ לבכות עליו לאבא שלה)
בשעמום ציני, מהסוג שמפנים אל אדם נחות שלא ראוי לתגובה. גם
טל'אורין, בתורה, זוכה למעט שאלות לעגניות שמתייחסות לשריון המהודר שלה
("שריון יפה, דובשנית. אבא'לה קנה לך אותו?") ועונה בצינת-קרח, כשהיא
נוקבת בשם בית-האצולה שלה, ובכך שהיא חישלה את השריון בעצמה - דבר שהוא אמת
למחצה; היא עזרה לסבתא שלה, שהיא ראש המשפחה והנפחית הראשית שלה, בחישול אותו
שריון לוחות משובח. חרף
הלעג ועוד שאלות טורדניות של הלבלרים של 'העלם', לא טל'אורין ולא קאל'ריס נתקלות
בקשיים אמיתיים להכנס - בידי שתיהן מכתב (כפי שיתברר, מאותה אישה) שמזמין אותן
לפגישה בפונדק 'המכחול הכחול' שבתוך השערים. בפנים,
שתי הדמויות מחפשות את הדרך לעבר 'המכחול הכחול', שעוברת בין אוהל של מקעקע
ששורת צעירים מזוגגי מבט יושבת לצידו על מחצלות ומעשנת ממקטרות ארוכות, לבין
סדנה של כדר שמכילה כל מיני יצירות מוזרות - כמו כדים שעשויים כמו חלקי גוף
מסויימים של אישה, או כדים שעליהם חרוטה עיין אדומה וחסרת ריסים (לצד ספלי בירה
ודברים סטנדרטיים יותר). קאל'ריס
מבחינה בשני אומנים עשירים והדורי בגדים, שמשוחחים ביניהם בשקט כשהם בוחנים
סחורה ומנסה להתקרב אליהם כדי לשמוע חלקים מהשיחה - אבל נכשלת. האומנים ההדורים
מיד משנים את נושא השיחה לנושא תמים על בחירת צבעים. התקפה פתאומית הלאה
משם, בשעריו הרחוקים של הפונדק (שנמצאים ממש ליד קשתות האבן העצומות שהן השערים
של בית המרחץ), ניטש ויכוח בין שומר הפונדק לבין גבר צעיר עם שיער כהה וארוך
שנושא על גבו סוג של אשפת חיצים ריקה. לפני
שהדמויות מצליחות להתקרב או לעשות משהו נוסף, מתוך אוהל קטן או פתח בשולי האיזור
של המקעקע, בוקע בצווחה מטורפת גבר צעיר, עירום לגמרי מלבד איזור חלציים מטונף,
גופו מלא עד אפס מקום קעקועים, ומזנק על קאלריס עם שני סכינים ארוכות, כשהוא
צורח במלוא גרונו מילים חסרות משמעות ("טאאא-לאאא-פו-לאאאא!!!"). המטורף
מתברר כמסוכן בהרבה מכפי שהוא נראה במבט ראשון; מה שלא מניע אותו, נותן לו כוח
סבל עצום והתקפות שהופכות מהירות וחזקות יותר בכל פעם שהוא פוגע במטרה; בנוסף,
כל פעם שהוא מסב נזק, הטירוף שלו מרפא אותו בסך מסויים מהנזק שהוא גורם. קאלריס
נאבקת על חייה ונאלצת להשתמש בכוח דמוי-לחש של ריפוי קל מהטבעת שלה כדי לא
להתמוטט; טל'אורין שרואה את ההתקפה חשה לעזרתה, אבל חרף כל מאמציה והפגיעות שהיא
מנחיתה על המטורף, הוא מתעלם ממנה וממשיך להתמקד בקאלריס כמו מהופנט. לאחר
שסוף-סוף, לאחר קרב ארוך ולא בקלות, התוקף סופג מכה קטלנית ומתמוטט גוסס לאדמה,
האור הפראי בעיניו דועך, כשהוא נאנח "טאא-לאא... פו.." פעם אחרונה.
כאשר קאל'ריס בודקת אותו, נדמה לה שמעין ענן קטן של עשן מוזר נפלט מפיו עם האנחה
האחרונה שלו; אין עליו שום דבר בעל-ערך (אם כי בהמשך, שוכנים כאלו ואחרים של
המתחם יתגודדו מעליו ויתקוטטו על הבד של איזור החלציים והנעליים שלו) - אבל על
החזה שלו, קאל'ריס מבחינה בקעקוע גדול שזהה לגמרי לסמל שהיא מצאה על הנערה
שנרצחה בשוק הגשר - שני מעויינים אחד בתוך השני, כאשר באחת הפאות העליונות של
המעוין החיצוני יש מעין סדק. מאוחר יותר במהלך ההרפתקאה, קאל'ריס
תנסה לדובב את המקעקע, בתחילה מנסה 'לנפנף' אותה בגסות רוח, אבל מעט כריזמה
והצעה לשוחד מרככים אותו במעט. המקעקע טוען שהוא לא מכיר את התוקף - כן, הוא עשה
לו את הקעקוע לפי מה שהאדם ההוא ביקש, וזה הכל. המקעקע אומר שנדמה לו שהוא שמע ממישהו שהמשמעות
של הסמל צריכה להיות משהו כמו 'לידה מחדש'; ויש כל מיני נוודים וטיפוסים אחרים
בשולי רובע בית-טחב שמחבבים אותו; אבל לטענתו, הוא לא יודע יותר מזה. טל'אורין
וקאל'ריס עושות היכרות ראשונה ביניהן מעל גופתו של התוקף המטורף. קאל'ריס
מגלה שהיא בתו של אחד ממפקדי המשמר הירוק, מה שגורם לטל'אורין (שזוכרת היטב את
השומרים בשער וצורת ההתנהגות שלהם) לגלגל עיניים. קאל'ריס מנסה להסביר, בתגובה,
שהשומרים האלו שייכים למשפחה אחרת, ולמשפחה שלה עצמה אין הרבה כוח ברובע הזה. אגב
השיחה, שתי הדמויות מגלות שהן הוזמנו אל אותה אישה, שנמצאת באחד החדרים הפרטיים
היוקרתיים מתחת לפונדק המכחול הכחול - הגבירה ריי'נואורין היא אחותה הבכורה של
טל'אורין, אישה צעירה ומוכשרת, אבל גם מרדנית מאד, שעזבה במפגיע את המשפחה
ששוכנת בנחלות לורד אבאריל, המרתה את פיה של הסבתא ששולטת במשפחה, והתחברה לאנשיו
של העלם לורי; וטל'אורין - שיצאה למסע של שנה בעולם הגדול ועוברת בעיר - בדרכה
לפגוש אותה. קאל'ריס,
מצידה, הוזמנה אל ריי'נואורין כי האחרונה כתבה לה שיש לה הצעה עסקית משתלמת
עבורה (עם רמז לכשרון הציור של קאל'ריס). לאחר
שהדמויות סופגות כמה צעקות מהכדר הזועם, שמאשים דווקא אותן בכדים שנשברו לו בזמן
ההשתוללות של התוקף המטורף, ומנערות אותו מעליהן חרף איומיו לפנות לכל מיני
אנשים בסביבתו של העלם לורי, הן נכנסות ביחד לפונדק 'המכחול הכחול'. השומר
בכניסה מזעיף פנים, ותוהה עבור מי שתי הנשים באו 'לדגמן' ובאיזו דרך, אבל לא
מונע מהן להכנס. הפונדק
עצמו הוא חלל אפלולי, מואר בצורה חלקית ומוזרה. הפונדקאי, שקורא לעצמו
"פולפו הקטן" הוא יצור דביק, מאנפף ובעל התנהגות מטרידה ומאוסה באופן
כללי. מלבדו,
ההיכל די ריק, מלבד כמה צעירים עם מקטרות ארוכות שרובצים על מחצלות, אורגת ערפל
מעולפת לגמרי ששוכבת לידם, ונראית 'מחוקה' לגמרי; ונער צעיר למדי עם תסרוקת
שמזכירה קן ציפורים מוזנח, שמדבר ארוכות עם שתי נערות צעירות ונער נוסף, וכנראה
מדבר או מקריא להם פרק ממחזה שהוא כותב. לאחר
דין ודברים קצרים (ובלי הרבה חיבה) עם "פולפו הקטן", הפונדקאי מתרצה
לשלוח נער משועמם להוביל את שתי הדמויות אל החדר הפרטי של ריי'נואורין. הדרך לשם
עוברת במערה מדופנת היטב, לחה וחמה שכנראה מקשרת בין הפונדק לבית המרחץ
התת-קרקעי. הנער
המשרת מלהג קצת על זה שהאורחת בחדר 'טחונה בכסף' ומכירה כל מיני אנשים, והלוואי
שהיא היתה מזמינה גם אותו. הראיון עם ריי'נואורין חדרה
של ריי'נואורין הוא אכן מפואר מאד, וחשוך; בליבו יש מעין בריכה גדולה מלאה מים
מבושמים עם קצף, שבתוכה הגבירה - עירומה כביום היוולדה - יושבת, גופה מכוסה כמעט
לגמרי מתחת לקצף העשיר, ושערה הכהה נפרש סביבה כמו מניפה. מלבד
ריי'נואורין, בחדר יש שני גברים; ברנש שרירי עם שיער שמגיע אל מתחת למותניו
שמכונה 'טילטיל', יושב - עירום גם הוא - על הדופן מאחורי הגבירה, מעסה אותה
ומצחקק ביחד איתה. הצעיר
השני, שמנגן באורח מונוטוני בסוג של נבל קטן, יושב במבט מזוגג לגמרי, והמילים
היחידות שהוא מוציא מהפה זה השם המוזר בו ריינ'אורין מכנה אותו
"יאק-מאק" (קאל'ריס תוהה בקול, מה עושה שמתאים אולי לגורג אצל אדם,
וריי'נואורין משיבה ש'הרבה מהאחים אוהבי החופש משילים מעצמם את השמות הקודמים
והמכבידים שלהם). כך או אחרת, המילים היחידות שהנגן מזוגג המבע אומר, זה חזרה
מספר פעמים על השם בו הגבירה פונה אליו ("יאק-מאק. יאק-מאק.
יאק-מאק"). לזוועתה
של טל'אורין, משהו באחותה השתנה. היא תמיד היתה מרדנית עם נטיה להוללות, אבל כעת
משהו בקול שלה מעט אחר, שלא לדבר על כך שהיא לא מפסיקה לצחקק ומדי פעם למשוך באף
שלה באורח מוזר. עם זאת, ובניגוד למה שטל'אורין חושבת בתחילה, אחותה לא מבושמת
או חסרת מודעות למציאות - להיפך, היא ממוקדת למדי בדרכה, וכולה מלאה בעליונות
מצחקקת. ריי'נואורין
פונה אל אחותה בעליונות חביבה רק לכאורה, מתעקשת לפנות אל טל'אורין כ"אחותי
הקטנטונת" (Baby sister). היא לועגת למשפחה שלה ושל טל'אורין, בתור משפחה כפרית מרובעת
ומיושנת (ובעיקר לסבתא, שהיא תוהה האם היא זו ששלחה את טל'אורין להתווכח אותה או
להחזיר אותה הביתה). בשלב
מסויים, הבדיחות הגסות והספק הצעות של ריי'נאורין לאחותה 'להצטרף אליה ואל
טילטיל החמוד במיים' מביאות את טל'אורין להתקפת זעם, והיא מתקדמת כדי לחבוט
ב'טילטיל' או כדי לגרור את אחותה החוצה - אבל כמעט מועדת על הרצפה החלקלקה,
וקאל'ריס אוחזת בה ומצילה אותה מהשפלה מהדהדת. טל'אורין
מתיכה באחותה שהיא הפכה למשהו אחר ונתעב ("באתי לראות את אחותי, מצאתי
מישהי אחרת בגוף שלה"), שהיא מבזה את המשפחה ואולי עדיף שידברו אם וכאשר
ריי'נואורין תתפקח ממה שבישם אותה (כאשר מתחת לזעם, היא מפוחדת מאד לגבי מה שקרה
לאחותה, וחוששת שהיא תאבד לגמרי בקרוב); אבל הדברים רק מוציאים עוד פרצי צחוק
מריי'נואורין ומטילטיל. את
קאלריס, בתורה, ריי'נואורין מקדמת בלעג בתור "ליוטננט חצי עז" - לעג
גס על העובדה שמוצא אמה הוא מטולו; היא בתחילה משתעשעת בלהעמיד פנים שהיא קראה
לי כי היא נמשכת אליה, אבל האמת שונה לגמרי. לאחר שהיא משתעשעת קצת, היא מספרת
את האמת - ריי'נואורין ראתה את הדיוקן שקאל'ריס ציירה לאביה (שהוא אכן יצירה
מוצלחת שקאל'ריס גאה בה מאד), והיא החליטה להזמין ממנה עבודה - אבל לא סתם
עבודה; משהו מיוחד. כאשר
ריי'נואורין מדברת על רצונה, הקול שלה הופך להרבה פחות משועמם ואדיש. היא
מספרת לקאל'ריס שלפטרונה רב-העוצמה, "העלם לורי" יש תמונת דיוקן
מיוחדת במינה, שהוא שומר במרתף המוגן ביותר של האחוזה שלו (עם רמז עבה שיש משהו
מכושף בתמונה). ריי'נואורין רוצה גם היא דיוקן כזה של עצמה, והיא רוצה שקאל'ריס
תצייר אותו (בחירה מוזרה, נוכח העובדה שהמקום בו היא חיה שורץ באומנים מכל
הסוגים). בתמורה, היא מוכנה לתת יותר מכסף - ריי'נואורין היא חברה בגילדת
התכשיטנים, והיא יודעת שקאל'ריס היא תכשיטנית חובבת. לכן, היא מציעה לה שאם היא
תצייר אותה לשביעות רצונה, היא תלמד אותה 'תרגיל נוצץ יפה' (כנראה, מתכון מיוחד
של תכשטינות) - ואפילו בלי לדווח לגילדה על עיסוקי התכשיטנות הלא מוכרזים של
קאל'ריס. אלא,
שלהצעה יש "Catch"
אחד: עבור דיוקן כזה לא מספיקים צבעים רגילים, אפילו לא איכותיים. יש צורך
בסוגים מיוחדים של צבעים (כנראה מכילים קסם, רסיסים של אבני חן או גם וגם).
ריי'נואורין השיגה כמעט את כולם - אבל במשך חודשיים, לא עלה בידי להשיג
זהוב-בהיר דארנידי איכותי מספיק, חרף כל קשריה ומאמציה. בתחילה,
ריי'נואורין אומרת לקאל'ריס שזה התפקיד שלה למצוא היכן להשיג צבע כזה, אבל בסופו
של דבר מתרצה לתת לה 'רמז'. בשולי
רובע בית-טחב ההרוס למחצה, קרוב למקום בו המים בוקעים מתחת לשערים המוגפים של
'היכלות בית-אבן' (בית המרחץ הגדול, העתיק והעמוק של העיר, שנוגע ברעל וביצורים
מוזרים לאחר ההתנפצות, ושעריו הוגפו לתמיד), ישנה כת מזוהמת של בטלנים, נוודים
ואפסים שנוהה אחרי מנהיג צעיר ופראי; לפי מה שריי'נואורין שמעה, הוא היה בעבר
חבר בכת שסגדה לזכרה של כוהנת השחר (או "כוהנת התחת" כפי שריי'נואורין
מכנה אותה בבוז), אבל התנתק מהם ואסף סביבו אנשים. אמנם
הכת נותנת לעצמה שם מפואר בהרבה (משהו שקשור לדרקונים), אבל כולם מכנים אותם
'צהובי האף', בגלל המנהג שלהם לצבוע על פניהם פסים צהובים. אמנם,
חברי הכת משתמשים בצבעים זולים, אבל ריי'נואורין חושדת שלמנהיג שלהם יש צבע זהוב
דארנידי, והיא רוצה שקאל'ריס תשיג אותו. היא לא מתביישת להבהיר שממש לא אכפת לה
איך קאל'ריס תעשה זאת - האם במשא ומתן, בעד כסף או מגופתו המתה של מנהיג הכת
("את בת של מפקד במשמר הירוק, לא? אז תחיליטי שהוא פושע ותהרגי אותו,
מצידי. ממש לא מעניין אותי"). ריי'נואורין
מציעה, ספק ברצינות וספק בלעג, ש"אחותה הקטנטונת" תעשה את עצמה יעילה
ותלך לעזור ל"ליוטננט חצי עז" ב"קוואסט הגבורה המהולל" שהיא
נתנה לה. טל'אורין
רותחת מזעם, רוצה מאד לגרור את אחותה ולחבוט בה עד שההגיון יחזור לראש שלה, או
לקחת אותה בכוח מכאן, בחזרה אל אחוזת המשפחה - אבל מבינה שאין לה אפשרות לעשות
שום דבר, מלבד לשלוח בהמשך מכתב בהול לסבתא שלה עם החדשות הרעות, ועם המלצה
שהמשפחה תשמתש במה שתוכל - אולי בקשריה בחצר של לורד אבאריל - כדי לחלץ את
ריי'נואורין לפני שהיא תאבד לגמרי. כך
או אחרת, שתי הדמויות חוזרות לפונדק; לטל'אורין, לפחות היה די והותר מכל האיזור
המאוס הזה והאנשים המאוסים עוד יותר ששורצים בו, והיא מעדיפה להסתלק משם כמה
שיותר מהר. בהיכל השתיה של 'המכחול הכחול' היכל
השתיה של 'המכחול הכחול' מלא וצפוף יותר כעת (מסתבר שבינתיים הערב כבר ירד ובחוץ
התפשטה אפלה); מלבד האנשים הקודמים, יש שלל אנשים אחרים, כולל נערה בהירת שיער
עם ארשת קפואה לגמרי, שמתעסקת בנול מוזר, אומן או שניים שנראים הדורים יותר
מהאחרים שמרכלים ביניהם, ועוד. בין היתר, הסרג'נט המושחת מהמשמר הירוק שרוע שם,
מבושם לגמרי, מחזיק נערה צעירה ושיכורה בכל יד (ומציע בלעג לדמויות להצטרף) הדמויות
לא מקדישות תשומת לב רבה (או בכלל) לרוב האנשים או השיחות, מלבד עניין אחד -
הצעיר בעל החזות של סייר, עם השיער השחור הארוך, עסוק בויכוח מר עם אחד האומנים
המקומיים ליד דלת הפונדק; והוא מגיע למילים קשות משני הצדדים. הדמויות
מקשיבות מעט לריב הזה - הצעיר בעל החזות של הסייר מסרב להצעה 'נדיבה' להפוך
ל'מודל עירום' עבור החברים של אותו 'חבר' שלו, וזוכה ללעג ולכתף קרה בתמורה -
ולאחר מכן, קאל'ריס מדובבת את הסייר המתוסכל (לא מלאכה קשה בכלל), שניכר בו
שהפרוטה ממש לא מצויה בכיסו כרגע ומזלו בגד בו - מה שעדיין לא מונע ממנו
להתהייר, ולהציג את עצמו לדמויות באורח יותר ממחמיא. הסייר
היהיר למדי (שהיה יכול להיות נאה מאד, אם לא היה מוזנח, וכנראה שגם לא זכה
לאמבטיה טובה מזה זמן), מזדהה בשם קאריול ("הסייר הכי טוב באיזור האגם
השוקע! יכול לירות בציפור ביריה אחת ממאה-חמישים מטר, בדוק!"), ובתחילה
מספר סיפור מאד מחמיא ומופרך על עצמו - שהגבירה האדומה שלחה אותו לעיר בשליחות
חשובה, אבל הדברים הסתבכו. עד מהרה, יותר ויותר ככל שהוא לוגם מהבירה שקאל'ריס
קונה לו על חשבונה ("כן... אני קצת קצר בכסף עכשיו...), הוא מתחיל לפטפט,
ומהדברים משתמע שהוא למעשה סולק בבעיטה מאיזור האגם השוקע. "נו
טוב, טוב... אני... הסתבכתי קצת באגם השוקע. איזו זנזנות שסירבתי לחיזורים שלה
העלילה עלי שעשיתי עסקים עם אנשים של אבאריל, אז הייתי צריך לעזוב-" הוא
מכחיש בתוקף שהוא בגד במישהו, אבל פולט משהו כמו: "
בסך-הכל שתינו ביחד, ודיברנו על אלאנדרין קור-אבאריל. זה לא ששלחתי איזה מכתב
ארור שבה ביקשתי שהיא תקח אותי לשירות שלה, ושלעומת היופי שלה, הגברת האדומה והבת
שלה הן שתי סמרטוטות עם עיניים של דג- מעלילים עלי-" ומיד
אחר-כך הוא מלעלע שזה לא פשוט להיות הסייר הכי טוב באגם השוקע, וגם הכי יפה, עם
כל-כך הרבה מעריצות שלפעמים צריך לסרב להן בנימוס, כדי להיות אדם הגון ולא לפגוע
ב... (היק!) סיכויים שלהן לקבל שידוך" הוא
מודה בסופו של דבר, שהסיבה שהוא הגיע לכאן, זה שהאדם שהוא חשב לחבר, גדל איתו
ביחד ליד האגם השוקע... אבל הוא גילה שהוא כבר לא חבר. כמסתבר,
קאריול היה באיזור זמן-מה, והוא שמע משהו על כת 'צהובי האף' - הם אלימים
ומסוכנים, כולם מטורללים ומאמינים בכל מיני קשקושים על דרקונים או דם דרקונים,
אבל הבוס שלהם הוא הכי אלים והכי מטורלל מכולם; קאריול גם יודע היכן הכת הזו
מסתובבת - כלומר, היכן יש מתחם שבו חברי הכת מוכרים כל מיני עורות ומוצרי עור
(הוא כבר לא רצוי שם, אחרי ויכוח עם אחת מהן על זוג כפפות יפות שהוא רצה). הדמויות
מחליטות, לא בלי לבטים מסויימים (בעיקר מצידה של טל'אורין), להציע לשכור את
קאריול ללוות אותן למתחם של הכת ולהלחם אם יהיה צורך - בתמורה לשליש מהאוצר או
השלל, אם יהיה, או שלושים באן במידה ולא יהיה שום שלל. אמנם,
הסכום הזה לא גבוה בהרבה מהתעריף של שומר שיירה פשוט, אבל נראה ש'לסייר הכי טוב
מהאגם השוקע' אין הרבה ברירות, אלא אם כן הוא רוצה לדגמן בעירום עבור אומנים
מפוקפקים - והוא מקבל את ההצעה. המתחם של כת צהובי האף שעה
לאחר מכן, קאריול חוזר ופוגש את החבורה מחוץ לשער החיצוני של מתחם האומנים; הפעם
הוא פחות מבושם, מצוייד בקשת פשוטה (מאיכות טובה, אבל ראתה כבר ימים יפים יותר)
ובחיצים חדשים שממלאים את האשפה שלו. הסייר
מוביל את הדמויות לחלק הדרום-מערבי של רובע בית-טחב, אכן, ממש ליד האפיק הבוצי
שזורם מתוך השערים המוגפים של היכלות בית-אבן; שם, במעין משטח אבן מטונף שמצידו
אחד צוקים גבוהים (שמעליהם אחד הרבעים הטובים יותר של העיר), ומצידו האחר קיר
אנכי נמוך יותר שנופל אל המים המזוהמים שזורמים באיטיות למטה, ישנו מקבץ אוהלים
ודוכני מכירה, שעליהם מוצגים פרוות, עורות וחפצי עור מפוקפקים, שחלקם אכן
מצדיקים את אמירת הלעג של קאריול, שהם נעשו מעכברושי ענק (לאחת הגלימות
שטל'אורין בוחנת ממש נשארה אוזן שמקורה בלתי ניתן לטעות). אוסף
דליל של מוכרים קונים - גורג מפוקפק או שניים, ציידי ביצה מרופשים, מתגודד ליד
הדוכנים, מתמקח על קניה ומכירה של פרוות ועורות; הדמויות קולטות, בין היתר, שלצד
חברי הכת שקונים ומוכרים, יש לא מעט שומרים - גם פטרול של שני לוחמים וקשת
שמסיירים בין הדוכנים, ומוכנים להעיף בכוח כל מי שלא יראה להם (קאריול מסתתר
מאחורי קאלריס, כדי שלא יבחינו בו); גם כוח חמוש נוסף שרובץ בתחתית מדרגות
שיורדות מהצד הרחוק של המתחם אל ליד הזרם - ויש שם לפחות שני קשתים; וגם עוד
בריון מגודל עם שומרים שנמצא ליד חריץ גדול בקיר האבן העליון, ונראה כ"בוס
של המשמרת". בין
לבין, הדמויות רואות גם את הכפפות הנאות שקאריול חמד - אבל המוכרת דורשת עליהן
לא פחות משבע-מאות וחמישים באן; אמנם, גם הן נעשו מפרוות וקשקשים מפוקפקים בגוון
חום-שחור, אבל הן עשויות ממש היטב, והקשקשים דקים, עדינים וגמישים באורח מפתיע
(טל'אורין מביטה בסימפטיה אל קאריול, ואומרת לו בקול מנחם 'יום אחד הן יהיו
שלך'). הדמויות
גם שומעות כל מיני התלחשויות של קונים - בעיקר גורג מתוסכל, שמחפשים לשווא את
"העיוור" - כנראה מי שהיה אחד מאומני העור היותר טובים של הכת, אבל
אנשי הכת רק נוהמים בכעס ש"הוא לא עובד כאן יותר". הדמויות
מנסות בתחילה לדבר עם הבריון הגדול ליד הסדק ולבקש גישה פנימה, כדי לנסות לדבר
עם המנהיג ולרכוש ממנו סחורות בעבור כסף רב, אבל הבריון לא משתכנע ונוהם לחבורה
להסתלק. המנהיג הגדול לא מדבר עם כל אחד, בוודאי זרים ארורים שלא הוכיחו את
עצמם, ומה שלא נמצא כאן הוא לא למכירה. הדמויות
מבינות שעדיף לא להלחם מול יותר מעשרה יריבים בו-זמנית, ונסוגות למקום מחבוא
בסמוך, כשהן שולחות את קאריול לחמוק בעלטה ולנסות לגשש אחרי דרכים אחרות להכנס
פנימה. לאחר כמה דקות מתוחות, קאריול חוזר ומספר שאיתר סדק נוסף שנכנס 'פנימה',
אבל הוא נמצא למטה - ממש על הזרם הבוצי (או חלקות הצמחים המלוכלכים שצומחים
בשוליו), וגם נמצא בטווח הראיה האפשרי של החבורה של אנשי הכת החמושים שנמצאים
מעבר למדרגות היורדות - כולל הקשתים שלהם. לאחר
דין ודברים, החבורה מקבלת את ההצעה של קאל'ריס, להשתמש בקני-סוף כדי להזדחל במים
הרדודים של שולי האפיק, כשהדמויות - כולל הראשים שלהן - נמצאות מתחת לזרם. ברמה הטכנית: אם הדמויות היו מנסות
לחמוק בחשיכה מעל פני המים, כל דמות היתה צריכה לגלגל גלגול קשה יחסית של 3ק12
נגד זריזות (בלי בונוס אתלטיקה), כדי לבדוק האם הצליחה לעבור בשקט או
הרעישה/אפשרה לאנשי הכת לראות אותו - עם אפשרות לעונשין נוסף לדמויות עם שריון
הלוחות. בגלל התרגיל עם קני הסוף, הגלגול של כל הדמויות
הפך קל יותר (3ק10 בלבד נגד זריזות). הדמויות
מצליחות, למרבה המזל, לא להרעיש או להתיז יותר מדי מים, וגוררות את עצמן אל תוך
מה שאכן מסתבר כסדק אפל, שמוליך אל מערה תת-קרקעית לחה, כנראה נמוכה יותר
מהמשכנות של אנשי הכת שמעבר לסדק הגדול במפלס הגבוה יותר. המשך יבוא! |
חזרה
לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
חזרה אל אינדקס הקמפיינים של
מלסטרה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.