Farewell,
oh Great Father
פרק 1: חבר גדול, עסקים קטנים
חזרה לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
|
התקלות על אם הדרך הדרך
שעולה צפונה מאפיק הקיירנה אל אגם טול'בה נחשבה בטוחה יחסית... עד לשבועות
האחרונים. בערב
של ה-10 בחודש רל-אומת'ור (החודש האחרון של החורף) של שנת 597, פורצת סערה בלתי
צפויה וחריגה מאד בעוצמתה; עננים כבדים פושטים מהצפון ומכים את הדרך והגבעות
שמעליה בגשם זלעפות, מלווה בסערת ברקים אדירה. בסערה נלכדים, בין היתר, כמה
נוסעים חמושים שהגיעו לאיזור, כל אחד מסיבותיו שלו. טיל'ראל,
חניכה צעירה של מסדר הקאראנ'סירי, הגיע לאגם טול'בה ממזרח, מאיזור חצרות הגרניט,
כדי להתחקות אחרי משפחתה שהוגלתה בידי לורד מרנליון קור-אומת'ל או אחד ממקורביו.
היא קיוותה שתצליח להכנס לאחוזתו של לורד טולביס הישיש שעל גדתו הצפונית של האגם
כדי לרחרח שם אחרי מידע, אולם נתקלה בשערים נעולים ובשומרים עוינים, שלא הניחו
לה אפילו להכנס לחצר האחוזה. בצר
לה, היא שמה את מבטחה בפייטן מזדקן ועב-כרס בשם רל'ווארט וארלי, ברנש מחוספס
עוטה כובע לבד מוזר ורחב תיתורה, שהבטיח לה עזרה אם תעזור לו קודם. הוא הסביר
לטיל'ראל שהוא מחפש כמה 'מכרים לא חביבים', או למען האמת, בריונים מכוערים
ומסוכנים שהוא רוצה ליישב איתם חשבון. ביחד עם רל'ווארט, שלא מספיק להתלונן
שההליכה כבר לא קלה לו כפי שהיתה לפני שלושים שנה, טיל'ראל מפטרלת על הדרך
שיוצאת מאחוזת טולביס ומקיפה את הגדה הצפון-מערבית של האגם, בינו לבין הרגליים
המיוערות והפראיות של רכס הגבעות של דרא'רון. באותו
זמן, מגיע מהכיוון ההפוך צעיר גבוה, חסון ובעל בטחון עצמי רב (אולי יותר מהרצוי)
מהכפר טולו, בשם גאב טורלפין; הצעיר הזה, בן לאחת המשפחות המכובדות בכפר, נשלח
בידי מועצת הכפר למסע, כדי להתחקות אחרי עקבותיו של צעיר אחר מהכפר, גארל בנו של
גארת טורזיל, שספק עזב ספק הוגלה מהכפר כמה שבועות קודם לכן. בגשם
השוטף שנעשה גרוע לרגע לרגע, נגלה מבנה קטן לצד הדרך; ככל הנראה תחנה לאספקת
אוכל ומנוחה לסוסים, או מקום שבעליו מתפרנס משדה קטן סמוך ומכירת סחורה כזו או
אחרת לעגלות שעושות את דרכן מפעם לפעם אל אחוזת טולביס ולממנה. המחזה
שנגלה לדמויות מפחיד; הדלת פרוצה, חורקת ברוח; בגג נפער חור עצום שעדיין מעלה
עשן, למרות הגשם השוטף (מאוחר יותר, הדמויות יגלו שהקצוות שלו מפוחמים והמגע
שלהם מעקצץ). גאב,
טיל'ראל והפייטן וארלי עושים היכרות חפוזה בחצר מוכת הגשם, כאשר הלאה משם, ברקים
מאירים מפעם לפעם את השדה שמעבר לחווה, והלאה משם, שביל שעולה אל מרומי אחת הגבעות,
שראש האבן המוזר שלה מואר ודועך לחליפין באור הברקים. גאב מציע, בבטחון עצמי
מופגן, להכנס ולבדוק את הבית, כאשר שני האחרים ימתינו בחוץ. הבית
ריק, הפוך והרוס לגמרי; הרהיטים שוספו, נהפכו ונקרעו; הארונות נתלשו והתכולה
שלהם מפוזרת סביב; אין בפנים איש או משהו בעל ערך, וגאב עולה לגג וחש את התחושה
המוזרה מהחור העצום שפעור בו. מהתצפית, הוא מסוגל לראות את השדה הסמוך... כולל
עגלה הפוכה שתקועה עמוק באדמה, וגם ממנה עולה עשן, למרות הגשם השוטף. בגלגול
אבחנה טוב, גאב מצליח להבחין בצלליות הולכות על ארבע שהשתופפו סביב העגלה; וגם
הן הבחינו בו. היצורים נסוגים אל הצללים, ככל הנראה כדי לארוב לגאב ולאחרים, אם
הם ינסו להתקדם לעבר העגלה. החבורה
מתקדמת, ומנסה "לארוב לאורבים", שמתגלים ככלבי פרא מעוותים, עם לוע זב
ריר ירוק ורעיל למצחה, פרווה מדיפת ריח רע, ועיניים דולקות באדום. הכלבים
מתגלים כמסוכנים יותר ממה שהחבורה (ובעיקר גאב) חשב; גאב פוגע בכלב הראשון כאשר
הוא מסתער עליו, אבל החיה מטיחה אותו לארץ בהתקפת זינוק קטלנית שנעזרת במלוא
המשקל שלה, וגוהרת עליו; טיל'ראל חייבת לזנוח את התוכנית הראשונה שלה למארב,
ולהחלץ לעזרת גאב כדי לחלץ אותו ממוות בטוח; והפייטן מפעיל - כמיטב כוחו -
מנגינה מרפאת. הקרב
קשה ומתיש; ודווקא כאשר הדמויות מצליחות להטות אותו לטובתן ולקטול את רוב
התוקפים, מופיע כלב פרא גדול עוד יותר, שעל פרוותו ולועו הפעור עוברים הבזקים
כחולים מאיימים. היצור
הזה הוא גדול, מהיר ומשוריין מהיתר; כל פעם שהוא מצליח לפגוע, הבזקי החשמל שעליו
גוברים, עד שהוא משחרר את האנרגיה בצורת פיצוץ מזיק וגדול סביבו. הדמויות מנצחות
בסופו של דבר, לא בקלות; גאב, למרות הפציעה והעייפות, רוכן על ברכיו ומצליח
(בבדיקת כשרון מעולה), לפשוט את הפרווה המוזרה, העשירה (ועדיין מבזיקה מפעם
לפעם) מעל היצור, ולקחת אותה איתו. לאחר
שהיצורים נפלו, מתגלה הזוועה בעגלה, כולל הגופות של שני האנשים שהיו בה; אחד
מהם, ברנש צעיר ושזוף, מת עם החרב הקצרה שלו ביד - הוא כנראה נלחם באחת החיות
ליד העגלה ההפוכה, כאשר אחרת זינקה עליו מאחור; השני, ברנש מבוגר עם זקן דליל,
ניסה להמלט אל תוך השדה - והומת בידי משהו שהותיר חור עמוק ומשונן בתוך הגב שלו
- שונה למדי משיני הכלבים, שהתחילו ללעוס אותו לאחר מעשה. ובינתיים,
נראה שהברקים שמכים ברכס למעלה מתעצמים, חושפים, הפעם מקרוב יותר, את צוקי האבן
של הפסגה מעל השדה; הטבע, או משהו אחר, כאילו גילף את החלק העליון של הרכס בצורה
של מסכה קופית פוערת לוע. טיל'ראל
וגאב, בעידודו של וארלי, מחליטים להמשיך מהר ככל יכולתם בכיוון הזה - במעלה שביל
מתפתל בין השיחים מוכי הגשם. *
* * מעשה בשלושה סוחרים ושומרת-ראש אחת ביניים,
ממש מתחת לסלע המגולף בצורה של מעין פני קוף חושף לוע, מתקרבים אל הפה הפעור
שלושה גברים גסים ומקללים ואישה צעירה אחת, חמושה בשתי חרבות קלות ומהירות. טיליאן
הצעירה, החמישית משמונת צאצאיהם של האדון אמלראג מקלאן אנזאריון (קרוב שכוח
מדרגה שניה או שלישית של לורד אנזאריון) ורעייתו האנ'מירית, חשקה בהרפתקאה הרחק
מהבית (האחוזה הקטנה קאר-אמאר), והרחק מההכנות לחתונה של אחת מאחותיה הבכורות,
ומצאה את עצמה מלווה, בתמורה לשכר צנוע, שלושה סוחרי פארל'יל מחוספסים בעלי פה
מטונף: שארבוז הקטן, בארסל הזקן הגבוה וראשזיק הגבוה. לאחר
מסע איטי של שבוע ביער שמפריד בין מרכז הבקעה לאגם טול'בה, טיליאן שיערה שהחבורה
מתכוונת להגיע לאחוזה הסמוכה ולסחור שם, אבל במקום זאת, הסוחרים שינו נתיב ברגע
האחרון - למרות סופת הגשם שפרצה בלא התרעה, ועלו במעלה השביל הפתלתל אל הפסגה,
והמערה המאיימת שקרועה בה, שנראית כמו לועו של קוף ענק. ההסבר שאחד מהם פולט
ל"ילדה" הוא שאם היו סוחרים באחוזה, הם היו צריכים להפרד לפחות משליש
מהרווחים לטובת המכסים שלורד טול'ביס מטיל, לא כולל שוחד לשומרים כדי שלא יעשו
צרות. כך
או כך, איש לא מחכה להם מחוץ למערה, מה שגורם לשלושת הסוחרים לרגוז ולקלל; הדבר
האחרון שמתחשק להם, זה "לחזור בחזרה הביתה עם ארנק ריק והזין ביד". בסופו
של דבר, ולאחר חילופי דברים 'ססגוניים' למדי, טיליאן נשלחת אל תוך פי המערה מעלה
האד, ביחד עם שארבוז הקטן כדי "לבדוק אם החבר הנחמד שלנו מחכה בפנים". המערה
אפלה, עמוקה ורחבה; אחד מצדדיה יוצר כמו תגליף נוסף של לוע מעלה אד, ואילו בצד
השני יש איזובים שעירים וארוכים שיורדים לעבר בריכה כהה בתוך הסלע. מעבר להם,
המערה ממשיכה הלאה ונבלעת בחשיכה. שארבוז מתיישב על אבן בכניסה, נוחר בלעג,
ומסרב לעזור לטיליאן, בטענה שהם משלמים לה כדי שהיא תגלה ותטפל בסכנות. למזלה,
טיליאן מצליחה להבחין בסכנה: בתוך הלוע המגולף בקיר המזרחי של המערה, משתופף
מעין שדון - יצור קטן, מעוות וארוך-זרועות שגובהו מעט יותר מחצי מגובהה של
הסייפת; פטריות מגעילות גדלות מהגב שלו - אבל למרות מימדיו הקטנים, מדובר ביצור
שהקסם הפרימטיבי שיצר אותו, הופך אותו למסוכן מאד. היצור
מזנק על טיליאן בצווחה צרודה "הרוג! הרוג!", ומתקיף אותה בהפעלה חוזרת
ונשנית של יכולת דמויית לחש של חזיז רעל; טיליאן נפגעת פעם אחת, והרעל מחליש
אותה; אבל היא מצליחה בסופו של דבר להרוג את היצור. היצור
מתאיין לעיסה חסרת צורה שקורסת אל תוך עצמה, ובמרכזה בוערת עדיין אבקה קסומה
דוחה למראה, שמאירה את קיר המערה באור ירקרק חולני. ובאותו
רגע ממש נשמע צחוק עמוק ואכזרי, מלווה במחיאות כפיים לעגניות. גבר
מגודל, בעל כתפיים עצומות מעל צוואר כמעט בלתי נראה, צפה בארועים מהעלטה. הוא
נראה מיומן ומסוכן מאד, בעל ארשת אכזריות. בידו האחת הוא מחזיק חרב מעוקלת,
ובשניה שוט ארוך. בחגורה שלו יש כמה בקבוקונים, ועוד ציוד שלא מותירים הרבה מקום
לספק: מדובר בלוכד עבדים. הגבר
פונה אל טיליאן בתור "שפחה", מצווה עליה לרדת על הברכיים, להשליך את
הנשק ולא לעשות צרות כשהוא כופת אותה כי "אחרת זה יכאב מאד כבר עכשיו"
ו"למרות שהוא לא אוהב לפגום בסחורה, הוא יעשה מה שהוא צריך". אז
גם מסברת לטיליאן הבגידה, או ליתר דיוק, העובדה ששלושת הסוחרים לקחו אותה איתם
לא בתור שומרת-ראש, אלא בתור סחורה... ושהבוס של לוכד העבדים הציע סך גבוה מאד
של מטבעות בעבור "הבת של לורד קאר-אמאר". טיליאן
משתמשת בכריזמה וכשרון השכנוע שלה, באורח שמעכב את ההתקפה, כשהיא מנסה לשכנע את
לוכד העבדים ששלושת השלומיאלים עשו שגיאה מטומטמת, וש"המסדר של אבא
שלה" מחכה לה. הדבר אמנם לא מונע את ההתקפה עליה, אבל גורם ללוכד העבדים
לדבר ולהתעכב עם ההתקפה במספר סיבובים (וכך היא גם מקבלת מעט מידע מהדברים שהוא
פולט) - והסיבובים האלו, כפי שיתגלה בקרוב, היו קריטיים מאד לטובתה. *
* * החזיונות של גארל גארל,
בן הרועים הגולה מטולו, לכוד בתור סיוט מכושף שמרגיש מוחשי לגמרי; הוא קשור ליתד
עץ באמצע שוק מטונף של עיר מטושטשת, צעקות אופפות אותה - ומה שנראה בהתחלה, כמו
נשים אדמוניות מסביבו, הופך במהירות ללהקה של שדוני-אש מגעילים שצווחים בלעג
ומשליכים עליו אבנים וחפצים רקובים, בעוד הוא מנסה להאבק ולקרוע את יתד העץ ואת
החבל שכופת אותו. היצורים
צווחים ופוגעים בו בהתקפות של חפצים קטנים ומגעילים, שכל אחד מהם עושה מעט נזק,
בעוד גארל נאבק בגלגול השתחררות מורכב כדי להחלץ. הערת השה"ם: זו בדיקת תכונה מורכבת
מול דירוג קושי בלתי אפשרי (בהתחלה) של 7ק12, אבל כל הצלחה חלקית נותנת בונוס
לגלגול הבא, בגודל הולך ועולה לפי מספר הקוביות שגארל הצליח לגלגל לפני שהוא
עובר את דירוג הכוח + דרגת כשרון כיפוף הסורגים שלו; הבונוסים מצטברים, עד
שהגלגול הבלתי אפשרי בהתחלה הופך לקל יותר ויותר - כאשר מנגד, גם הנזק שהוא סופג
מהתקפות הקליעים של היצורים המאוסים הולך ועולה. כאשר
גארל משתחרר, השדונים המגעילים משתופפים לאחור, צווחים ומגדפים. ואז,
כאילו מתוך הערפל, נכנס לכיכר המזוהמת יצור אחר, שגורם ליצורים האחרים להרתע
ולפנות לו מקום - מעין זוחל הולך על שתי הרגליים האחוריות, בגובה של כ-2 מטרים,
עם זרועות קדמיות מפותחות וגמישות, לוע קרני עצום וגוף שמכוסה בנוצות לבנות. העיניים
הכחולות של היצור פולחות את גארל, כאשר היצור מתקדם באיטיות, נראה יותר סקרן או
שטרם החליט האם ומתי להתקיף. גארל
מתכונן למאבק, אבל מנסה תחילה להפעיל את הכשרון שלו בטיפול ותקשורת עם בעלי
חיים. היצור סוגר עליו ומביט בו ארוכות... ואז קורים כמה דברים בבת אחת: כל
הסיוט המציאותי להחריד שאפף את גארל מתפוגג, ביחד עם השדונים וכיכר השוק
המזוהמת; ומאי-שם נשמע קול בס עמוק וזועם מגדף "לא...
לך מכאן! שוליה מטומטם, אני אראה לך להתערב ב..." גארל
מוצא את עצמו מושלך בתא כלא מזוהם וחשוך, מלא בטינופת ושרידים - כולל שרידי אדם,
כבלים אכזריים, ועוד. הדבר האמיתי היחיד מהחלום הוא החבל הקרוע ויתר העץ השבורה,
שאכן כפתו אותו, והוא אכן השתחרר מהם. לצידו, של גארל כפותים שני גברים מזוהמים
לבושי קרעים וספוגי דם - אבל מבט אחד מספיק בכדי להבהיר שאין כבר שום דבר לעשות
בשבילם. אחד
מהם כבר מת, קפוא בארשת של יסורים מזוגגים; השני נושם את נשימותיו האחרונות,
ואפילו ממרחק אפשר לחוש את החום המחליא שאופף אותו. הוא מצליח לפלוט משהו על
"רוחות" ו"אני מת..." בלהג מקומי מסובך להבנה, ואז דבריו
דועכים למלמול חסר קוהרנטיות שדועך גם הוא. גארל
מחפש את הציוד שלו - שלמזלו אוחסן בתיבה לצד דלת היציאה מהחדר, שהיא דלת עץ
רקובה למחצה שקל למדי להתמודד איתה. ואז,
גארל שומע הדים ממרחק לא רב, מעבר למעבר האפל והלח שמוביל מהחדר בו היה כלוא;
למעשה, אלו האיומים האכזריים של לוכד העבדים שניצב ברגעים אלו ממש מול טיליאן.
גארל מתגנב בשקט ככל שהוא יכול לכיוון הקולות. הקרב: טיליאן
נלחמת על חייה מול החרב האכזרית והשוט המכאיב והשורק של לוכד העבדים, שמנסה
להכרך סביב הרגליים שלה. האויב הזה מיומן יותר מכל מה שהיא נתקלה בו עד עכשיו...
אבל למזלה, גארל צץ מקצה המערה הרחוק שמאחורי הגב שלו, יורה בו שני חיצים שעושים
נזק קל למדי. לוכד
העבדים מגדף ומסתער על היריב החדש, כדי לאלץ אותו לעבור לקרב פנים אל פנים,
ומתפתח קרב קשה בינו לבין טיליאן; שארבוז בהתחלה יושב בפתח המערה, אבל כאשר המצב
הופך קשה יותר מבחינת בן-הברית המפוקפק שלו, הוא מצטרף לקרב ומנסה להכות בטיליאן
מאחור ("אתה חייב לי בונוס על זה!"). טיליאן
מוכרעת ומאבדת את ההכרה; אבל גארל מצליח, בשארית כוחו, להכריע את לוכד העבדים
הפצוע, שמאבד את ההכרה גם כן, ואז בסופו של דבר להכניע גם את שארבוז, שהוא יריב
עלוב בהרבה. החבורה מתאחדת בינתיים,
קולות קרב עולים גם מבחוץ: טיל'ראל, גאב והפייטן וארלי עלו במעלה השביל המתפתל;
שני הסוחרים המפוקפקים מחוץ למערה שולפים את החרבות הקצרות שלהם וצועקים "תסתלקו
מכאן, זה שטח פרטי!" "שארבוז,
שארבוז! אויבים!" מתחיל
קרב שבו אף אחד מהצדדים לא במיטבו; אבל שני הסוחרים המפוקפקים נכנעים, לאחר
שגארל צץ בעורף שלהם עם הקשת שלו. שלושת הסוחרים המפוקפקים מיללים בפחד, מאשימים
כל אחד את האחרים במעשה המלוכלך בו נתפסו, ו"נשבעים באבא" שהם רק עשו
מה שאמרו להם, כדי להרוויח קצת באן בשביל המשפחו הרעבות שלהם. גאב
מזהה מיד את גארל (ולהיפך), ומנסה לחקור אותו על קורותיו, אגב שהחבורה כופתת את
היריבים המובסים וגוררת אותם לצד קיר הסלע. גארל טוען בעקשנות שהוא לא זוכר;
למעשה, הדבר האחרון שהוא זוכר הוא שהוא חצה את היער המרצד בדרכו החוצה מעמק
טולו... ומאז הוא לא זוכר כלום עד שהתעורר כפות בתא הזה. גארל,
מצידו, מטיל יותר מספק ולא נראה כמסכים לחזור לטולו ביחד עם גאב, חרף החלטת
המועצה לקרוא לו בחזרה; פחות מהכל, הוא מעוניין למצוא את עצמו שוב בחסות של האבא
האלים והמסוכן שלו, ו"הגנת המועצה" לא ממש משכנעת אותו בעניין. בינתיים,
הדמויות מנסות להתחיל לחקור את השבויים, ומגלות קטעי דברים, כמו העובדה שהבוס של
לוכד העבדים הבטיח שמונה מאות מטבעות עבור "הבת של לורד קאר-אמאר"; טיליאן
עדיין לא מצליחה להאמין שמדובר בה, ולא באחת מהאחיות שלה. העימות הסופי - תבוסה והמלטות רל'וארט
מזהיר את החבורה ש'החבר הותיק שלו' בסביבה, והוא מסוכן ויש לו כוחות הרבה יותר
מכפי שהוא העלה בדעתו; ואכן, עד מהרה מהדהדות צעקות מחדר בצד הרחוק של המערה, בקצה
גרם מדרגות שהחבורה לא חקרה עדיין. גארל
מתגנב במורד המסדרון ומגלה כי במערה התחתית תפסה עמדה חבורה גדולה ומסוכנת:
ה'בוס', ברנש עם זקן אפור שנראה כמו קוסם, ולצידו שדון אש - ככל הנראה זימון
שלו; לוכד עבדים חסון נוסף, צייד עם קשת אכזרית למראה, וקוף-סלעים אפור מאולף. לזמן-מה,
שתי החבורות היריבות תופסות עמדה, כל אחת בחדר אחר, כאשר המעבר הצר עם מדרגות
הסלע מפריד ביניהן. אף אחד מהצדדים לא ממהר להיות הראשון להסתער דרך המעבר הצר. ה"בוס"
של לוכדי העבדים, ששמו מתגלה כ-קור'מאראן, מנסה ללעוג לחבורה ולערער את הבטחון שלהם,
כאשר הוא מפנה את רוב הזעם והלעג שלו לפייטן השמן והסמוק, רל'ווארט וארלי - כאשר
אין ספק שהשניים מכירים זה את זה היטב. 'היית
צריך להשאר מת, וארלי. באמת שהיית צריך להשאר מת ולא לחזור בשביל לחרבן ת'עסקים
שלי. גם כן חבורה של חותכי גרונות הבאת. כמה שילמת להם?' 'אל
תתנו לו לבלבל אותכם' 'בה,
אתם אם רוצים לבוא אלי ולמות, אני והבחורים שלי מחכים לכם כאן! רק תשבו אם שווה
לכם להתפגר בשביל הכמה גרושים שהוא שילם לכם. הוא בטח שכח להזכיר שפעם היו לו
עבדים גם כן?' 'אל
תקשיבו לו. הוא יאמר הכל כדי להחלץ מלחטוף מה שמגיע לו. תמיד היה תחתית החבית'. (בהמשך,
וארלי יגמגם משהו ש'לא תמיד עבדים היה בניגוד לחוק' - אבל לא בדרך מטונפת כזו.
הוא עצמו - כך הוא אומר - בחיים לא התעסק בלכידה לעבדות של חפים מפשע). העימות
שפורץ בין הצדדים מוכרע במהירות לרעת הדמויות. בשלב
הראשון, גארל מנסה לירות ב"בוס" ולהתחמק בחזרה במעלה המדרגות; הוא
אמנם פוגע בו, אבל רק מחליש (מאד) לחש הגנה שקור'מאראן הטיל על עצמו; ומנגד, הוא
סופג חזיזי אש מהקוסם ומהשדון, ויריה מהצייד של לוכדי העבדים, שביחד כמעט
מוציאים אותו מכלל פעולה. גאב
מוצא מעבר צדדי ומנסה להשמש בו כדי להפתיע את החבורה היריבה - אבל באחת הגומחאות
במסדרון הסודי, מסתתר נדל ארסי, שהדמויות אמנם מצליחות להרוג אותו בלא לספוג
נזק, אבל גורמות מספיק רעש שמגלה את המיקום שלהם. קוף
הסלעים המאולף פורץ את הקיר הרקוב ודוחף את עצמו לתוך המסדרון; גאב לא מצליח
לפגוע בו פגיעה ממשית, למרות יתרון של הזדמנות - ולאחר מכן, הקוף חובט בו בשני
אגרופים עצומים, ופוגע גם בו קשה. החבורה
עוברת לנסיגה ואז להמלטות מתוך המערה, כשהדמויות נאלצות להשאיר את השבויים
מאחורה; כל ארבע דמויות השחקן נפגעות, אבל כולן מצליחות להמלט על רגליהן בחזרה אל
תוך הגשם ובמורד השביל, עד שכנופיית לוכדי העבדים חדלה לרדוף, והדי הקולות שלהם
גוועים. החבורה,
מותשת,חלשה ופצועה, עושה את דרכה במסע של מספר שעות בגשם ובחושך, לעבר מקום
המבטחים (בתקווה) הקרוב ביותר - אחוזת טולביס. רק
בשלב מאוחר, הדמויות יגלו שהפייטן וארלי נעלם. אף אחת מהדמויות לא ראתה אותו
נהרג או מוכה ארצה בהקלות או בהמלטות; או שמעה אותו צורח או משהו דומה...
ובכל-זאת, כאשר הדמויות שבות לעשתונותיהן בגשם השוטף ובחושך, הפייטן נעלם בלא
להותיר זכר. |
חזרה לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.