פרק 5: חיצים באפלה (חלק ב')

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

תגליות מתחת למגדל הספריה

לאחר עוד מנוחה ועבודה על כשרונות יצירה, הדמויות יוצאות לעבר מגדל הספריה, בכדי למצוא את המגורים של כוהנת האור הקשישה ולהחזיר ממנה את המתכון הכתוב שהשאילה מהמטבח. כמו כמה איזורים אחרים במחנה, מגדל הספריה נבנה בתוך ומסביב לחורבות דלוסיות ישנות, ושוקק מהומה וברדק כאשר הדמויות מגיעות לשם.

הדמויות מוצאות את האחראית – קצינת רישום זעופה ולא חרוצה במיוחד, שלא מאד להוטה לדבר או להכניס את החבורה (ושני שומרים עצלנים, ששמעו משהו על היחסין בין אורון לקאירה ולא מפסיקים לגחך, לא ממש עוזרים); בעיקר לא כאשר היא שומעת שהם אנשיה של קאירה – היא אומרת שכבר היה לה כאן מישהו מאנשיה של קאירה, שבלבל במוח שעה שלמה, חיטט ברישומים ועשה מהומה תוך שהוא מאיים עליה. הקצינה אומרת שהיא לא ראתה את הכוהנת כבר כמה ימים – העיקר שהיא תופסת חדר שלם למטה וממלאת אותו בזבל שלה.

בסופו של דבר, לאחר שכנוע והרבה ריטונים, היא מוכנה לתת לדמויות לרדת למרתפים, כשהיא מסמנת להן היכן חדרה של הכוהנת הקשישה – בתנאי שהן לא יגעו בשום דבר מלבד המתכון שהן באו לקחת; גם ככה יש לה בעיות עם כל מיני 'ידיים זריזות' שמנסות לגנוב משקאות מחביות האכסון. היא מזהירה את הדמויות שהיו התקלויות עם נברני קברים פה ושם בחלקים העמוקים של המחסנים – העיקר הכוהנת הלא יוצלחית ההיא נשכרה להרחיק דברים מסוכנים מלמטה...

הדמויות יורדות אל 'המחסנים' שהם למעשה חלל תת-קרקעי עצום, רובו חשוך מאד. חלקו הקרוב מרוצף עם דלתות צדדיות וארגזים ישנים מלאים חפצים וניירות מוזנחים, ואילו החלקים הרחוקים יותר משתפלים לתוך העלטה והופכים למערה טבעית שאי אפשר לדעת עד להיכן בדיוק היא ממשיכה.

גם כאן, נראה שאנשי העוצרת חפרו והשמישו רק במקצת חללים עתיקים יותר מתקופת דלוסיה.

החבורה מבחינה בדלת נעולה שריחות אלכוהות עולים מאחוריה, עם שלט מאיים שמבטיח עונש מלקות למי שינסה לפרוץ לשם; לאחר חיפוש קצר, הדמויות מוצאות דלת צדדית בחלק המרוצף שמוליכה למגוריה של הכוהנת.

החבורה נוקטת משנה זהירות ופוקחת עין על החלקים האפלים יותר של האיזור, גם בגלל המידע שהדמויות קיבלו על נברני קברים, וגם בגלל 'דגדוג' או תחושה קלה אבל לא נעימה של קסם אפל שעומד היכנשהו באפלה.

במבט ראשון, הדמויות לא מוצאות הרבה בחדר של הכוהנת, מלבד המגילה שנשלחו להביא ושיקוי ריפוי ישן; אבל ככל שהדמויות מחפשות יותר, כך הן מגלות יותר רמזים מטרידים; מריח עזובה לא נעים, סימנים שידיים גסות חיפשו בחפצים... ועד גילוי השרשרת עם סמל הקודש של הכוהנת מתחת למיטה – לא רק שמישהו דרך עליה בגסות ושבר את הסמל, אלא שיש סימנים לכתמי דם ישנים ולגרירה.

החבורה עוקבת אחרי הסימנים שמוליכים אל תוך החלק האפל של 'המחסנים', למקום שבו הקרקע הופכת להיות תחוחה ופטריות גדולות עם מראה וריח לא נעים עולות ממנה; על עמודים עתיקים שתומכים בקירות חרוט סמל המגדל, השמש והחרב של האדונית הצהובה המנוחה של דלוסיה.

הנתיב מוליך למקום בו ניכר שהקרקע 'הופרעה' לא מזמן, ממש בחלק הרחוק – במקום בו החלל בסלע מתחיל להסתיים בקירות אבן סדוקים. החבורה חושדת בכמה וכמה מקומות, ובמקום להתחיל לחפור באדמה, הדמויות תופסות מרחק, ורילקה משפיעה על האדמה עם לחש התמרה ש'חופר' אותה בטווח גדול.

הצעד הזה מציל את הדמויות ממארב קטלני.

ברגע שהאדמה מופרעת, ג'ולים מסוגים שונים קופצים מהצללים; חלקם באים מתוך מעבר בהיכל עצמו, ואחרים מגיעים מספר סיבובים לאחר מכן כאשר קיר סמוך מתמוטט פנימה והיצורים מופיעים מאחוריו. למרבה הזוועה – כל הג'ולים הם 'טריים' למדי, ולבושים בקרעים וחלקים משריונות ומדים של חיילי העוצרת. אם הדמויות היו קרובות לאיזור החפירה, הקיר היה מתמוטט על הראשים שלהן, והן היו מותקפות בהפתעה. במקום זאת, הג'ולים מוצאים את עצמם מתחילים את הקרב מטווח רחוק מדי, בלא הפתעה, וחשופים לקסמי טווח של החבורה – כולל ללחשים מאטים ולנטרול של לפחות אחד התוקפים למספר סיבובים באמצעות לחש היפוך כוח משיכה שמטיל דל'ארנור.

לאחר קרב קצר, שבו אורון ואהלטור הודפים ומביסים בקלות את הג'ולים שהצליחו להגיע לחבורה, מצטרפת לקרב קצינה רקובה בשריון עם סמלי העוצרת, כולה מכוסה בפטריות נגועות של פור'ראטי ומוקפת באלחה של מגפה. מאחוריה, תופסים עמדות שני קלעים עם קליעי עצם מחודדים ונגועים בכוח אפל.

נושאת המגפה היא אויבת קשה בהרבה מהג'ולים האחרים, והקלעים מסבים נזק כבד עם קליעי העצם המושחזים שלהם, אבל בסופו של דבר, אורון מצליח להוריד עליה את המכה שמרסקת אותה; רילקה משבשת ומקשה על הקלעים עם קסמי ההתמרה שלה, ובסופו של דבר החבורה מנצחת בקרב.

כעת, החבורה יכולה לבדוק סוף-סוף את איזור מערום האדמה שרילקה התמירה קודם. באופן לא מאד מפתיע, החבורה מוצאת בפנים את הגופה של כוהנת האור הזקנה; האדמה התחוחה והחמימה עשתה בה שמות, אבל ניכר שהיא שוכבת כאן ימים בודדים – וקל מאד לזהות ממה היא נרצחה: דקירה נוראה של נשק חד אכזרי בגב; רילקה מזהה שרידי קסם אפל, מתרכזת בהם וחשה שלא מדובר בנשק סתם – אלא בפגיון הקרבה אפל וקסום, עם יכולות שנועדגו בין היתר לשתק מיד ולשבש קסמים והגנות קדושות.

המסקנה שהחבורה מסיקה היא, שמתחת לאף של אנשי העוצרת, שסירבו לעצה של קאירה לשרוף את הגופות של הנופלים, מטילת לחשים או משהו אפל אחר לבש את דמותה של הכוהנת שנרצחה, כך שבמקום לשמור על בורות הקבורה מחילול, מי שנמצא בבורות הקבר הקים את הנופלים בתור ג'ולים וגופות מהלכות מסוגים שונים.

הדמויות בודקות באופן שטחי ומאזינות במנהרה שנחשפה עם המפולת, ומנחשות נכון שהיא מוליכה לכיוון בורות הקבר; רחשים וקולות רבים של ג'ולים וגופות מהלכות עולים מתוכה.

לאחר דיון קצר, החבורה מחליטה לא להכנס למערה כרגע, אלא למהר ולהזהיר את קאירה (ואם אפשר את העוצרת עצמה) מהסכנה החדשה שמתפתחת להן מתחת לרגליים. בינתיים, הן חוסמות באופן זמני את המנהרה דרכה הג'ולים הגיעו וגורמות לפתח שלה להתמוטט – כדי לפחות לעכב את היצורים אם הם ינסו מתקפה על המחנה.

הראיון אצל העוצרת

הדמויות מספיקות בקושי לעלות במדרגות בחזרה אל קצינת הרישום הנבוכה, שלא לגמרי מצליחה לאכל את הבשורות שההיכל ממש מתחת לרגליים שלה נגוע באל-מתים, כאשר שליחה של קאירה מוצאת את החבורה, מתנשפת ואומרת שחיפשה את החבורה בכל מקום – העוצרת רוצה לראות את אביר הכפור אהלטור ואת המלווים שלו, ועכשיו; וגם קאירה נמצאת שם.

מהדברים – הגם שהמסר הרשמי הוא שהעוצרת פשוט נענתה בחיוב לבקשה של אהלטור לשטוח את טענותיו בפניה, אפשר להבין שהמצב לא שפיר; בעיקר לא בין קאירה לעוצרת, וכדאי מאד לחבורה לא לבזבז זמן.

החבורה מובלת במהירות אל עבר האוהל העצום במרכז המחנה, שסביבתו שמורה היטב והומה אנשים מכל מיני סוגים. חלק מהם נראים עוינים ולוחשים דברים לא מחמיאים על החבורה – בוגדים, עובדים בשביל אבירי הכפור, ו"מה ציפיתם ממי שעובד עם הקאירה ההיא? היא בעצמה בוגדת!"

ברקע, רחוק יותר, נשמעים הקולות של הבהמה הענקית, מלווים בצחוק מתגלגל מוכר. מהעבר השני של מתחם הפיקוד, אפשר לראות במעורפל את היצור הפרוותי הירקרק שהביאה הגבירה הראמג'ירית קונוצ'אר, ואת היורש הצעיר של הורד האפור רוכב עליו, כשהוא מתגלגל מצחוק. הגבירה עצמה, דמות שזופה מאד עם שריון אדום מפואר, נמצאת שם גם ונראית שבעת רצון מאד.

קאירה מחכה לדמויות עם כמה מאנשיה סמוך לפתח האוהל הגדול. הפנים שלה מכוסות בקסדה, אבל ניכר שהיא עייפה ומתוסכלת.

היא מקשיבה לדיווח של החבורה על הג'ולים, בארשת של 'לא הזהרתי את המטומטמות האלו?' היא חושבת במהירות ומבקשת מהדמויות לא לומר על זה כלום בפני העוצרת. היא כבר תחשוב איך לדאוג לטפל בעניין בלי ליצור מהומה שכעת כבר לא תעזור לדבר.

הגבירה מירניל, כעת הדורה במלוא מדיה וסמלי הצריח האפור שלה, יוצאת ואומרת לקאירה ולדמויות להכנס. היא כמעט לא מנסה להסתיר את העוינות והבוז שלה כלפי קאירה.

הדמויות נכנסות אל תוך האוהל הגדול והמפואר ביותר שראו מימיהן – שניכר שהוא לא יכול היה להתקיים בלי עזרה של קוסם שמומחה בקסמי בריאה. בקצה יש במה מוגבת עליה יושבת העוצרת עם כמה מגבירת המלחמה שלה – מירניל ממהרת לחזור לשם, והדמויות רואות גם אישה כהה עם שיער לבן, שמחזיקה פטיש עצום (הם ילמדו שבגלל מנהג זה היא מכונה 'הנפחית').

העוצרת עצמה נראית צעירה מאד יחסית לגיל האמיתי שלה; קוסמת יפיפיה עם מראה רחוק מאד מאנ'מירי קלאסי – שיער כתום-בהיר בתסרוקת מוקדת; תכשיטים מדהימים מפניני ים שקופות ואבנים יקרות ורודות, עיניים כחולות בוהקות, ופנים נאות מאד, שכרגע סמוקות מכעס. הקצינות סביבה נראות משועשעות, ולא כולן בדרך חביבה.

השומרים עוצרים את הדמויות ואומרים להן לחכות – חל 'עיכוב' מסוים.

כפי שהדמויות (ובעיקר רילקה, שמצליחה לצותת) מגלות, העיכוב נגרם בגלל יורש העצר הצעיר, שהגיע באיחור, וגם לבוש באופן לא הולם. הוא פונה אל העוצרת בקיצור של שמה האמיתי – לוס.

"לא אמרתי לך לקחת ברצינות דברים כאלו?"

"אוי לוס אני כל-כך מצטער, פושט קונוץ' ואני כל-כך נהנינו בחוץ-"

"הוד מעלתו, ישנם דברים שקשורים בהופעה מכובדת, פרוטוקולם ו-"

"אוף לוס, אני שונא שאת קוראת לי ככה!"

הדמויות מבחינות כבר בשלב זה, רושם שהולך ומתגבר – שמתחת ללשון הגבוהה והיהירה שלה, העוצרת חסרה בטחון עצמי, בעיקר מול גבירות המלחמה שלה, ומשקיעה מאמץ או לפחות דאגה בה בנושא איך הן מביטות בה- חשש שלפחות לגבי חלקן, נראה מוצדק.

קאירה מגלגלת עיניים נוכח המבט השואל שמפנות אליה חלק מהדמויות, ויוצאת ידי חובתה בהערה"תנו לעוצרת את אשר לעוצרת ול... אהמ, השתקפות את אשר להשתקפות.

בסופו של דבר, הנסיך הצעיר יוצא ידי חובתו בלבישה של נזר מכסף מצולה עם אומתיט בוהק, והעוצרת לוחשת שלו משהו כמו "ושאני לא אראה אפילו חתיכה אחת של עוגכיה כאן, הוד רוממותו".

רק לאחר שהדין ודברים אלו מסתיימים, העוצרת קוראת לקאירה ולדמויות. והכרוז מכריז שהעוצרת, הוד-רוממותה לוסארלין א-רילאריו, תדון עכשיו בפנייתו של אביר הכפור אהלטור.

בשלב הזה החבורה מבחינה שיריבתו של אהלטור, הגבירה רל'הילן, כבר נמצאת בקצה הרחוק של העולם, סוקרת את החבורה ובעיקר את אהלטור במבט לא נעים. עכשיו היא בשמלות רשמיות, בלי נשק נראה לעין, אבל עם סמל היקינטון השחור ארוג באופן גלוי על הבגדים שלה.

רילקה, לעומת זאת, מקבלת חיוך מהנסיך הצעיר, שמנפנף לעברה בעליזות ובלי שום התחשבות בחוקי החצר, עד שהוא סופג נזיפה נוספת מלוס.

אהלטור, שמעולם לא הצטיין כאיש שיחה מתוחכם, נאלץ להתקדם אל מחוץ לחברה, להסביר את הפניה שלו שבה בשם המסדר שלו הוא מבקש מהעוצרת לא לקחת את הגבירה רל'הילן תחת חסותה.

הוא מוצא את עצמו מיד תחת אש צולבת – לא רק מצד רל'הילן עצמה, שטוענת קבל עם ועדה שהמסדר הקפוא מתכנן לרצוח אותה; אלא גם מצד כמה מגבירות המלחמה של העוצרת, בעיקר הנפחית. מיד כאשר הוא מתקדם, הנפחית שואלת בלעג את אהלטור, האם העובדה שהקאראנסיר שלחו אביר זוטר לא מפגינה את 'מידת הכבוד' – כלומר, זלזול מוחלט של המסדר הקפוא בעוצרת וביורש הורד האפור.

העוצרת קוטעת אותה בכעס, אבל פניה מסמיקות – ומתיזה שהיא יודעת לדבר בשם עצמה; היא זוכה ל'אלף סליחות' בלי שמץ כנות מהנפחית בתשובה.

הנפחית וגם הגבירה מירניל מנסות להמשיך להתסיס את העוצרת, ולטעון שעצם הדרישה להתערב היא חוצפה על סף הכרזת מלחמה. העוצרת, בין אם היא מושפעת מהטענה ובין אם לא – שואלת את אהלטור שאלה דומה. היא לא זוכרת שבחוזה השלום מול המסדר הקפוא, היא הסכימה לתת להם זכות וטו או להתערב בשאלה אילו אצילים היא לוקחת תחת חסותה.

אהלטור – לחוץ – מנסה להסביר שלא מדובר בחוסר כבוד או איום, אלא רק בבקשה, שמתחשבת בעבר של שושלת היקינטון השחור והקסם האפל שלה; ושהרי ברור שגם העוצרת אינה רוצה לקחת תחת חסותה את מי שמתעסקים בכוחות של צל ומוות – אם כי ברור שכל מי שתחת חסותה חייב לציית לה ולא לרקום מזימות אפלות, אחרת ישלם על כך מחיר יקר.

בשיא המתיחות והעוינות באוויר, הנסיך הצעיר מתערב (וברגע האחרון נזכר לא לקרוא לעוצרת 'לוס' לפני כולם אלא להשתמש בתואר שלה. הנסיך אומר שהוא לא באמת מבין: כל הסיפור הזה על הרשעות של הפרח השחור, הוא על אנשים לפני ארבעה דורות, לא על שני האנשים שכאן – שנראים לו בסך הכל אנשים טובים, גם אם קצת קשוחים. הוא מפנה מבט אל אהלטור ואל הגבירה רל'הילן.

"תיגוד, אבל באמת- למה שלא תסלחו אחד לשני ותהפכו לחברים במקום? אני חושב שיכולתם להיות חברים טובים!"

הנפחית לא מתאפקת ומפליטה נחרת בוז, והנסיך נפנה אליה ומעיר

"אני חושב שגם לך לא היו מזיקים כמה חברים, הגברת הנפחית. אבל חברים על באמת-"

החיוך של גבירת המלחמה עם העור הכהה נמחק מהפנים שלה בבת אחת.

העוצרת רותחת ומנסה לעשות סדר במהומה; הנסיך הצעיר נוקב, באופן מאד לפי הפרוטוקול, גם בשמה של רילקה, ואומר לעוצרת שהיא חייבת להכיר אל הזקנה החכמה הזו; יש לה יופי של סיפורים והאי אפילו יודעת להכין עוגיות חתול!

שוב יש צחוקים כבושים בקהל.

בסופו של דבר, העוצרת מגיעה להחלטה. היא דוחה את ההכרעה בבקשה של רל'הילן לקבל את חסותה כואסאלית לפעם אחרת – אחרי שרל'הילן תוכיח שהיא מסוגלת להגן על השטח שלה,שנמצא כרגע במצב בכי-רע., אבל אומרת שחייה וגופה של הגבירה נמצאים תחת חסותה – ואם משהו רע יקרה לה והיא רק תחשוב שזה הגיע מהמסדר הקפוא, היא תחשיב את זה כהכרזת מלחמה.

אז, העוצרת ניגשת להכרעה הנוספת שהיא צריכה לתת, וקוראת לגבירה קאירה להתקרב. מסתבר, שקאירה כבר הזהירה את העוצרת מספר פעמים בדבר הסכנה מצד הפור'ראטי ביער הפטריות, ועניינים אפלים גם בצפון – קרוב לנחלות של רל'הילן.

לאחר חילופי דברים ומבטים שממחישים את המתח וחוסר החיבה ההדדי בין העוצרת לקאירה, העוצרת מודיעה את החלטה: היא ועיקר הצבא, האצילים וגבירות המלחמה שלה תמשיך את המטרה הראשית – ישיבת מועצת הבקעה, שם היא תדרוש מהאצילים המקומיים לכרוע ברך בפני בנה ויורשה ל ורד אפור. על קאירה, לעומת זאת, היא מטילה באורח משפיל למדי להשאר מאחור ולפקד על כוחות שירתקו את הפור'ראטי ויכו בהם ובסכנות האחרות במידת האפשר.

העוצרת לא מוכנה להקשיב ולו למילה נוספת של קאירה, ומודיעה לה באורח משפיל למדי, שהיא משחררת אותה מהחובה לעמוד לצידה באנ'מירלור – ואת הבית שלה ייצגו במקום זאת אחותה ובעלה.

קאירה מוחה; גבירות המלחמה שעוינות אותה שופכות רעל מאחורי דברי נימוס והטונים עולים, עד שהנסיך מתערב: "אולי די כבר? גם אתן צריכות ללמוד להיות חברות במקום לריב כל הזמן. כשאני אהיה גדול והשתפ'ות אמיתית, יהיו לידי רק אנשים שיודעים לסלוח ולהיות חברים!"

העוצרת משחררת את קאירה בלי להסתיר את הזלזול והכעס שלה כלפיה; קאירה נראית כמגייסת את כל האיפוק שלה כדי לקוד ולצאת בלא מילה נוספת, כשהיא מסמנת לדמויות לבוא אחריה; מבטים עוינים ומזלזלים, וגם צחקוקים, מלווים את קאירה והחבורה בכל הדרך אל מחוץ לאוהל הענקי.

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.