פרק 6: תהום צהובה (חלק א')

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

פתיחה: סילדיליר מושפלת בשנית

ההרפתקה מתחילה כאשר החבורה צופה מראש הגבעה עליה בנוי המחנה של קאירה, על המהומה רבתי שבה חלקים גדולים ממחנה העוצרת מפורקים ומועמסים על עגלות וספינות; העוצרת עצמה, גבירות המלחמה שלה והכוח שמלווה אותה ימשיכו במהירות לכיוון אנ'מירלור בספינות שיפליגו במעלה הקיירנה; ואילו כוחות אחרים עוברים לגדה הצפונית על גשר מעבורות, ויעשו את אותה דרך ברגל.

רק המחנה של קאירה, שקיבלה הוראה להשאר ו"לפקד" על מה שנותר מאחור מהכוח, לא מפורק וצופה מלמעלה על כל ההתרחשות. המחנה שקט ודליל באנשים מהרגיל, בין היתר כי אחותה של קאירה ובעלה הנפוח כבר עזבו בדרכם לאחת הספינות כדי 'לייצג את ביתה של קאירה' במועצה באנ'מירלור. קאירה עצמה נעלמה כמעט מיד לאחר העימות אצל העוצרת, רכבה אל מחוץ למחנה ועוסקת כנראה בקיפול הכוחות מהמוצבים על גבול היער. היא חושדת שהפור'ראטי מתכננים משהו גדול, ושההתקפות שלהם עד כה לא היו הרבה יותר מהסחה, והיא מורה לדמויות לחכות להוראות ממנה לגבי ההמשך; מנגד, נראה לדמויות שלא רקר העניין הזה מטריד אותה אלא גם כמה "ענייני משפחה" – אולי הקרע בינה לבין אחותה התרחב עוד יותר אחרי ההחלטה של העוצרת.

 

כאשר הערב יורד, מי שמגיעה למחנה היא לא קאירה, אלא דווקא יריבתו של אהלטור, הגבירה רל'הילן. הפעם היא לא בשמלות היצוגיות שלבשה כאשר דיברה לפני העוצרת, אלחא בשריון מתכת קל עם גלימה רקומה בסמל היקינטון השחור, חוגרת חרב, ומחזיקה בקשת ארוכה מרשימה ואשפת חיצים. היא נראית במצב רוח קודר כרגיל, מנערת ממנה את אנשי המשמר, והולכת להתבודד בצד של המחנה, במקום בו אנשיה של קאירה מחזיקים מספר מטרות אימון ליד הגדר החיצונה.

כאשר אחת הדמויות מדובבת את קצין המשמר שהכניס אותה, הוא מודה שהוא קיווה שלא יראה את האישה היהירה הזו יותר; היא דרשה שיודיעו על בואה לגבירה קאירה, ולא קיבלה יפה את העובדה שהיא לא כאן ואין לי להודיע על בואה.

רל'הילן מעסיקה את עצמה בירי חיצים על מטרות האימון; הדמויות שמות לב שהיא לא רק יורה חיצים, אלא מפעם לפעם לוחשת משהו, העיניים שלה זוהרות בכחול כמו של קאראנסירי שמפעיל יכולת, והיא יורה חיצים אפופים בלהבת קרח; ולעיתים היא קופאת, ואז משגרת קליע קטלני שנראה כאילו הוא בוהק בבדולח כחול.

 

רילקה מצליחה להתערב במהירות, ולמנוע התלהטות של שיחה לא ידידותית בין גבירת היקינטון השחור לבין אהלטור, שלא מסתיר את התיעוב שלו כלפיה. כמו בפעמים קודמות, רילקה מצליחה לרכך את הגבירה היהירה והלא ידידותית, ולהגיע לחלקים היותר רכים או אנושיים באופי שלה.

רילקה מצליחה להוציא מרל'הילן שהיא דחתה הצעה להפליג לאנ'מירלור בספינה של 'הנפחית' בתור אצילה מהמניין, משום שהיא לא מעוניינת בפוליטיקה של עיר המחוז, אלא בטיפול בבעיה בנחלות שלה, שנמצאות באיזור הזה של בקעת קיירן (ומלבד זאת, רל'הילן מעירה בציניות ש"היא התעייפה מלהסביר לטיפוס המבריק ההיא שאי אפשר לייסד מסדר כפור מתחרה מתוך האוויר).

רילקה מציעה לה לשקול להצטרף לחבורה, שמתעתעת לצאת לאיזור המסוכן בגבול יער הפטריות ובוודאי תזדקק לגששית שיודעת לירות בקשת היטב כמוה. אהלטור מתנגד בחריפות, ורל'הילן עצמה מהססת ולא נראית מתלהבת מהרעיון בהתחלה – ולא רק בגלל החשש שהחבורה תרצח אותה. היא לא מתאפקת, ומלגלגת על אהלטור ובעיקר על המסטר שלו שרוצה לחסל אותה – היא מעירה שמתחת לשריון הכפור המפואר שלו, הוא לא הרבה יותר מעוג עם תחתוני פרווה שמנופף באלה גדולה.

 

בין לבין, מתחילה מהומה ליד שער הכניסה. הדמויות מוסחות מהשיחה עם רל'הילן ורואות את קצינת האפסנאות של מירניל, סילדיליר (אותה אחת שניסתה לגבות מס לא חוקי, והדמויות השפילו אותה ליד הנמלים כמה ימים קודם).

סילדיליר מגדפת את השומרים שלא להוטים להכניס אותה, למרות שהיא מנופפת במגילה רשמית ("שקי אשכים מזדיינים ושעירים, אפסים מאופסים"); בסופו של דבר, השומרים נאלצים להכניס אותה, משום שמסתבר שיש לה איגרת רשמית חתומנה בידי בעלה של אחותה של קאירה, שהורה לה להגיע לאוהל הריק שלו, ולהוציא משם תיבה שהוא שכח לקחת.

החיילים נאלצים להכנע, הגם שהם ממשיכים ללחוש דברים לא מחמיאים ולעגנים מאחוריה, ומסתפקים בליווי צמוד שלה בידי שניים מהם, כדי לוודא שהיא לוקחת מהאוהל רק את התיבה ולא שום דבר אחר.

 

הדמויות מגלות את הפרטים האלו בהדרגה – חלקן עוקבות אחרי הקצינה הזועמת מרחוק, ואורון מדובב את השומרים בשער. סילדיליר הולכת אל האוהל, כשהיא מסננת עלבונות כלפי החיילים ש'נצמדים אליה יותר מדי' וכלפי גברים בכלל.

בינתיים, אורון מגלה, במהומה שמחוץ לשערים של קאירה, את עגלת המטען שסילדיליר הגיעה איתה, שעליה יושבת העגלונית הפרטית שלה, שנראית כמו אישה עילגת ולוקה במעט בשכלה. אורון מצליח בקלות לתמרן את העגלונית חרף החשדנות הבסיסית שלה, ולגרום לה לפצוח את פיה ולהתחיל לפטפט.

העגלונית העילגת אומרת שהיא חברה מאד קרובה של הקצינה "סיל סיל", והגברת שלה נמצאת במצב רוח רע, גם כי חבורת שקי-אשכים רעים השפילה אותה עם תחתונים, וגם כי היא הפסידה "הרבה צלצלים",אבל "על גברת הקרח היא כועסת הכי הרבה".

אורון מצליח להוציא בקלות מידע מביך למדי: מסתבר שהקצינה סילדיליר מנצלת את העגלונית הלוקה בשכלה בתור מעין פילגש ("חיבוקי") בעבור טובות הנאה פשוטות כמו מזון טוב וחפצים דומים, אם כי הרגשות של סילדיליר נמצאים במקום אחר.

 

באותו זמן, סילדיליר יוצאת מהאוהל למעלה עם התיבה המיועדת בידיה, ומתחילה לרדת למטה, כששני החיילים מלווים אותה. בדרך, היא רואה את רל'הילן, נעצרת, מתלבטת, אבל אז סוטה מהדרך והולכת ישר אליה.

לדמויות שנמצאות באיזור, היא מעניקה מבט רושף ודורשת להשאיר אותן לבד. יש לה משהו פרטי לומר לגבירה הזו. רל'הילן מקבלת מבט שואל, מושכת בכתפיה בבוז גלוי ואומרת שאין לה בעיה לנהל שיחה פרטית קצרה עם הגברת הזו. החבורה נסוגה מחוץ לטווח שמיעה, אבל רילקה מתגנבת ומנסה לצוטט. היא מצליחה לשמוע את רוב השיחה.

סילדיליר שואלת בלחש את רלהילן למה היא כאן ומה היא עושה עם שקי האשכים המגיעילים האלו.

רל'הילן משיבה בקור שהיא לא חייבת לה הסברים, כשהיא פונה אליה בדרגה הצבאית שלה.

סילדיליר שואלת 'קצינה? זה כל מה שאני בשבילך עכשיו?"

רלהילן משיבה בצינה, מייעצת לסילדליר לחזור אל מי ששלח אותה – בין אםזה 'קוץ מותך' או המפקדת שלה, ולהפסיק לעשות מעצמה צחוק.

סילדיליר מתחננת – הן יכולות לתקן, הן יכולות להשיג את הנשק, ולפתור את הבעיות של שתיהן – ביחד.

רלהילן עונה ב'לא תודה' – ומוסיפה משהו שרילקה לא מצליחה לשמוע היטב, על כשלון קודם, מוניטין ואנפיריאל.

סילדיליר מודה שטענה כשהיא בטחה בה, אבל "שתינו ביחד יכולות הכל, הכל!'

ואז, הקולות מתחזקים וכבר לא צריך יכולת ציטוט כדי להבין.

"מה את חושבת שאת עושה? סלקי ממני את הידיים שלך!"

"למה את קשה? נתתי כל מה שהיה לי-"

"שזה הרבה פחות ממספיק" רל'הילן מעלה ארשת צינית ואכזרית "את קצינה כושלת ושיכורה, תחזרי אל טינופת המבריחים שאת שורצת איתם. אני סיימתי איתך"

סילדיליר נראית על סף בכי – מחליפה בין "הגבירה" ל"יקירה" ו"את לא עושה לי את זה, זה לא מגיע לי".

"מגיע לך הרבה יותר גרוע".

רל'הילן מביטה בקצינה בגועל, ומשתמשת בביטוי בניב הררי עתיק שרק אהלטור מסוגל להבין – משהו על פקעות רקבון, שרידים של יצורים חלשים שמתו בחורף, כוסו בקרח, ומתחילים להחשף ולהסריח כשהשלג מפשיר באביב'.

 

סילדיליר נסוגה, וצועקת שרל'הילן עוד תשמע ממנה. גבירת היקינטון השחור מחזירה 'אין ספק, וכנראה לא דברים טובים במיוחד. עכשיו באמת מוטב שתלכי, לפני שמישהו יריח את הקסם האפל שמסריח בתוך התיבה שלך'.

 

קצינת האפסנאות כושלת חזרה לעבר השער.

רילקה מתקרבת שוב אל רל'הילן ושואת אם היא בסדר; רל'הילן אומרת שכן. היא אומרת שמבחינתה, העסקים שלה עם סילדיליר התמצו בנסיון להשיג אנשים וכלי נשק להגן על המגדל שלה, וזה הכל. לא אשמתה ולא עניינה איך מוח השלג המתמוסס ההיא פירשה דברים.

לשאלה על אנפיריאל, רל'הילן אומרת שהקצינה המושחתת נהגה להתרועע ולעשות עסקים עם מבריחים מפוקפקים, וזו היתה אחת המנהיגות שלהם. היא גם לא מסתירה או מסרבת לענות לשאלה על המילים האחרונות שאמרה – בתוך התיבה הזו שסילדיליר נושאת, יש חפץ נגוע בקסם אפל מאד; היא מסוגלת ממש 'להריח אותו'.

אהלטור מכווץ את הגבות, ומעיר שזה בגלל שהיא בעצמה עסוקה בקסמים אפלים.

 

החבורה מבינה שאין לה הרבה זמן, וגם לא סמכות לעצור את סילדיליר או לדרוש להסתכל בתיבה שהיא נושאת, משום שהיא מוגנת בצו של בעלה של אחותה של קאירה. לדמויות אין גם זמן להתייעצות ממשית, כי סילדליר נמצאת ביניהן (אורון נמצא בצד אחד, מחוץ לשער ליד העגלה, ורילקה ודל'ארנור עוקבים אחרי סילדליר מאחור, בתוך המחנה).

למרות זאת, החבורה מצליחה לתקשר באופן בסיסי, גם בעזרת העורב של רילקה, ולרקום תוכנית ערמומית שנועדה 'לפטור' את סילדיליר מהתיבה. רילקה ניצבת רחוק לכאורה, מאחורי שומרי השער, ומנצלת רגע בו נראה שאיש לא מסתכל כדי להתמיר את מוטות היצול של העגלה, כך שהם יתפרקו כאשר העגלה תתחיל לנוע. דל'ארנור מטיל על עצמו הנגזה ומתגנב אל העגלה מאחורה, לאחר שהוא חומק בין השומרים; ואורון ניצב בגלוי ליד העגלה, באורח שמעורר את חשדה וזעמה של סילדיליר – שגם כך מסתובבת עם פרצוף אדום ומלא בדמעות; מגיב בתמימות לדרישה לדעת מה הוא עושה שם, ואז פולט כמה שאלות והלצות מכוונות היטב שמרכזן המילה 'חיבוקי'.

בהתחלה, סילדיליר מורה לעגלונית לצאת לדרך מיד, כדי להרחיק אותה מהאנשים הנתעבים האלו, אבל העגלה נעצרת מיד, כאשר היצול פוקע, העגלה ניתקת מהפרדים וגולשת באלכסון לתוך השלג, אורון מצליח להוציא את סילדיליר מהכלים, עד כדי כך שהיא פולטת צרחת זעם ומסתערת עליו עם אגרופים, באורח שגורם להם להראות כאילו הם מתחבקים לרגע (ולעגלונית להפליט עוד דבר חוכמה שמוציא את סילדליר מהכלים עוד יותר); בשלב מסוים, העורב של רילקה מצטרף לחגיגה, וקולע לשלשת בדייקנות (יצא 20 טבעי בגלגול!) על הראש של הקצינה.

ובזמן שסילדליר מנסה להכות את אורון וצורח בזעם על סף טירוף, דל'ארנור מתגנב ושולף את התיבה מהשלג, במקום בו נפלה אחרי שסילדליר החליקה מהעגלה הקורסת, לוקח אותה ומסתלק במהירות, סילדיליר, מטורפת מזעם, רוצה רק להסתלק, ולא שמה לב בזמן שהתיבה נעלמה.

עם זאת, מפקד המשמר בשער הבחין בקסם שהטילה רילקה והבין פחות או יותר מה קרה. הוא אומר לרילקה בנוקשות שהוא אמנם לא חייב כלום לקצינה המגעילה וגסת הרוח ההיא, אבל אם קאירה או המפקד הישיר שלו ישאלו שאלות אחרי תלונות שיקבלו – הוא יצטרך לומר להם את האמת (קרי, שהדמויות עשו תרגיל משפיל לסילדיליר כדי לגנוב לה את התיבה).

 

החבורה מבינה שאין הרבה זמן, לוקחת את התיבה לאוהל, מפצחת בהצלחה את המנעול שלה. רוב החפצים שיוצאים ממנה בהתחלה הם יקרים וראוותניים, אבל לא חריגים – מסמכים שונים שנוגעים לרכוש; בקבוקון של משקה משובח מאד, תיבת מלחי הרחה מצופה בזהב שמש, טבעת לא קסומה בשווי 1800 באן, ועוד.

ואז, צץ החוצה פגיון שחור וחד מאד, מעוטר ברונות מפחידות; לא רק שהפגיון הזה קסום ומלא בקסם אפל, אלא שדל'ארנור מזהה אותו כפגיון הקרבה מרושע – שבין היתר, נועד לשתק הגנות של הקורבן, בעיקר כאלו שנסמכות על קסם קדוש. מהבדיקה של הדמויות עולה יותר מחשד, שזה הפגיון שרצח את הכוהנת הזקנה של האור, לפני שהיא 'הוחלפה'.

הראיות הן ישירות וכמעט חד-משמעיות: גיסה של קאירה מעורב בבגידה מסוג אפל במיוחד, בין אם מתוך רשלנות, חמדנות ותאוות בצע, ובין אם מסיבות אחרות ואולי גרועות יותר. החבורה מתלבטת, כיצד למצוא את קאירה ואיך ואם לדווח לה על המאורעות.

 

 

היציאה לדרך

רל'הילן הסכימה בסופו של דבר, גם אם בלב ולב, להצעה להתלוות לחבורה בתור סיירת, הצעה של רילקה שאורון מסכים לה, למרות התנגדות נמרצת של אהלטור. רל'הילן דורשת חלק שווה בשלל, אם יהיה, ושרילקה ואורון ישבעו בכבודם להגן עליה ולמנוע מאביר הכפור לפגוע בה.

נראה גם, שמשהו בתוכה רוצה קצת פעולה חסרת רחמים ("מזמן לא שלחתי כמה שרצים לילל בתהומות של החורף הארוך") – ואולי יש לה גם עוד שיקולים שהחבורה לא יודעת עליהם.

כך או כך, זמן קצר לאחר שהדמויות חושפות את הפגיון האפל, ומתלבטות איך לדווח לקאירה ומתי, מגיע שליח מטעמה, כולו מתנשף ומבוהל, ואיתו איגרת קצרה עם פקודות לדמויות. השליח מעיד שמעולם לא ראה את קאירה רותחת מזעם ומסוכנת כל-כך: מסתבר, שאחת מגבירות המלחמה של העוצרת, שאנשיה היו אמורים לבנות את אחד המוצבים על גבול היער, לא רק שהפרה את הפקודות והורתה לבנות את המוצב יותר עמוק, בתוך ערוץ ממש מתחת לגבעת הצריח (קרי, מנותק לגמרי מהמוצבים האחרים), אלא שגם לא דיווחה לעוצרת או לקאירה שהמוצב – באורח צפוי למדי – הותקף ונפל בידי הפור'ראטי, דבר שמסביר את הקלות שבה הסיירים שלהם השתמשו בערוץ כדי להתקרב למחנה הראשי.

השליח מספר, שכאשר קאירה התעמתה איתה ליד הספינות (וזה עוד אחרי ויכוח אחר של קאירה עם אחותה ובעלה, שגם הוא לא הסתיים על מי מנוחות), הגבירת-מלחמה הצעירה עוד התווכחה והתחצפה, מקשקשת על הזכויות שלה והעצמאות שלה כגבירת מלחמה ובעלת אדמות אנ'מירית, והכבוד של איזו אם-אם-אמא שלה שבאה במקור מדלוסיה.

באיגרת עצמה, קאירה כתבה בכתב מהיר והרבה פחות מסוגנן מהרגיל – יש שם שרבוט של מפה של הערוץ עם סימון למיקום של המוצב או מה שנשאר ממנו, עם הוראה לאורון לקחת את אנשיו למשימה של 'טהר והשמד כל מה שנמצא שם'. קאירה שרבטה משהו גם על חיילת נעדרת, והוראה לחפש אותה או עקבות שלה באותו מקום.

הדמויות מנחשות שמדובר בקר, ואולי לגבירה קאירה הגיע רמז בעניינה – הגם שאין שום סיבה שקר, שנחשבת כחיילת של קאירה, תגיע לשירות של גבירת מלחמה אחרת לגמרי.

 

הדמויות מצייתות, נפגשות עם רל'הילן בקצה המחנה, ואחרי עוד חילופי עקיצות בינה לבין אהלטור, שממלמל שהוא יפקח עליה שבע עיניים, החבורה מתחילה לחצות את המחנה. בדרך החוצה דרך המהומה של המשך פירוק המחנה, החבורה נתקלת בכיכר שוק מאולתרת שבמרכזה סוחר גורג ערמומי עם פיאת נשף לבנה, ומולו 'קופת אבלים' הידוע לשמצה.

שניהם מוכרים שלל חפצים, מסחורות פשוטות וחומרי עבודה שכוחות העוצרת לא יכולים או לא רוצים לקחת, מה שמאפשר למכור אותם לסוחרים מקומיים במחיר הזדמנות, וגם כמה חפצים יקרים יותר. אגב כך, שני המוכרים נאבקים על הקהל, ולא מאבדים הזדמנויות לעקוץ זה את זה, אגב שהם יותר מרומזים שהסוחר המתחרה הוא נוכל.

בשלב מסוים, אחת הדמויות מבחינה שבזמן עימות ביניהם, הגורג מצחיק את הקהל כשהוא מעמיד פנים שהוא 'מתעלף מרוב צער' על דברים ש'קופת אבלים' הטיח בו, אבל למעשה הוא מכייס את היריב שלו אגב כך, ופוטר אותו מסליל של חוט קטן וכסוף – אולי סליל מזל של אורגים.

רילקה מפטפטת מעט עם הגורג, מבררת על הסחורה שלו ועל מידע, אבל לא רוכשת שום דבר. בינתיים, 'קופת אבלים' שולף כפפות ארוגות מאריג אדמדם, ככל הנראה עם כוחות שקשורים באש (דל'ארנור בודק את הסחורה, וחושב שבין היתר הגברת נזק של לחשי אש, ושיפור של לחש אגרופי אש), כשהוא מלהג על כך שמדובר בשלל יחיד במינו מ"מהמאורה של ענק האש נארקיריון" – הכל במחיר 'מבצע' של 3,500 באן (להערכת הדמויות, הכפפות שוות 2,000, או 2,500 לכל היותר בהערכה נדיבה).

 

לאחר מכן, הדמויות ממשיכות במסע שלה, יוצאות מהמחנה ונכנסות לערוץ שמוליך לעבר צללי יער הפטריות במזרח; הערוץ מעמיק ומאפיל כאשר הדמויות מתקרבות ליער הרעיל שהיה פעם מחוז דלוסיה, אבל החבורה לא נתקלת באויבים עד שהיא מעמיקה פנימה, ומגיעה ממש סמוך למוצב הנטוש והמצחין.

 

 

הקרב בערוץ

המידע מקאירה מתגלה כנכון: גבירת המלחמה הפזיזה או אנשיה הקימו את המוצב שלהם במקום שהוא לא רק עמוק ומנותק מהמוצבים האחרים, אלא גם ממש מתחת לצוק אנכי גבוה מאד של גבעת הצריח (הערוץ למעשה עובר בין הצוק הזה לבין חומת המוצב), וכפי שמתגלה בהמשך, גם על גדה של ביצה טובענית, רעילה ושורצת יצורים מסוכנים.

מה שפיתה אותה לעשות את זה, הוא העובדה כי במקום הזה עמדה מצודה של האדונית הצהובה של דלוסיה שרובה שרדה, מה שאפשר לאנשי גבירת המלחמה לנצל את המבנים ואת החומות הגבוהות הכמעט שלמות שנותרו שם. הדמויות מתקדמות בזהירות, סוקרות את החומה הסדוקה שמטפסים מכל הסוגים, חלקם נראים רעילים ומוזרים, משתרגים עליה; ובולי עץ – או ליתר דיוק גזעים של פטריות ענקיות, נפלו מהגבעה הגבוהה יותר מדרום ויוצרים כמו 'גשרים' בינה לבין חומת המצודה, שעוברים מעל הערוץ. שרידי הנס הקרוע והמטונף של גבירת המלחמה – נבל וקרן מלחמה עם רקע של שושנה אפורה מטושטשת עם קוים זהובים, עדיין מתבדר ברוח המבאישה שנושבת מעל הערוץ.

הדמויות שולחות את רל'הילן להתגנב קדימה בתור סיירת ולבחון את המשך הערוץ, גם כדי לבדוק היכן יש כניסות אל המצודה. רל'הילן, לרוע מזלה, נכשלת כשלון מביך. היא נתקלת במלכודת נבזית של בוץ טובעני, ממש מתחת ל'גשר' הפטרייתי הראשון, מצליחה לא להתקל בה, אבל מתגלה בידי זקיף צווחני שהתחבא על גשר הפטריה – יצור לח, דומה לגורג מעוות בגוון כתום מגעיל (במקום ירוק), עם פנים נפוחות ולוע מורחב. הוא משתמש ברובה נשיפה; רל'הילן נסוגה, ומחזירה לו יריות; החבורה מצטרפת ומחסלת את הזקיף, אבל הצווחות שלו כבר הזעיקו את החברים שלו, שיורים מהגשרים הרחוקים יותר.

מהגשר השני, הקרוב יותר, יצורים כתומים יורים עם רובי נשיפה; ומהגשר השלישי והרחוק, שנמצא מחוץ לטווח של רוב הלחשים והאמצעים האחרים שבידי החבורה (מלבד יריות מטווח רחוק של רל'הילן), יצורים כתומים אחרים צווחים – גם רובי הנשיפה שלהם מחוץ לטווח, אבל ביניהם מופיע שאמאן עם קעקועי טחב ירוקים על העור הכתום שלו, שמסוגל לירות קסמים קטלניים מרחוק.

 

למרות הנחיתות היחסית של הדמויות בהתחלה, החבורה מגיבה במספר תרגילים מלוכלכים משלה, לרבות לחשי היפוך כוח משיכה, ולחשי התמרה שמנתקים סלעים גדולים מהצוק הגבוה של גבעת הצריח, ומטילים אותם על הגשרים.

כאשר היצורים על הגשר הקרוב מוכרעים, והחבורה מתקדמת כדי להכנס לטווח מול האויבים על הגשר הרחוק יותר, האויב מקבל תגבורת בדמות שלוש צרעות מטפטפות ונוזליות למחצה שחלקן כאילו עשוי מרעל; היצורים באים ממה שנראה כמו מאגר מי ביצה גדול בצד האחורי של המצודה, ומרחפות באוויר כדי להסתער על הדמויות מלמעלה.

דל'ארנור מקדם את היצורים בלחשים מכשילים וקללות, שמעכבות אותם; רל'הילן ורילקה משתמשות ביריות כדי לפגוע בהן עוד יותר, כך שהיצורים שמגיעים לטווח פנים אל פנים מאורון ואהלטור מוחלשים וסובלים מעונשינים מסוגים שונים – אחד היצורים גדול ומסוכן בהרבה מהאחרים, אבל החבורה לא מתקשה מאד להכריע אותו, וגם שארית היצורים הצווחים עם הלחשים ורובי הנשיפה מלמעלה.

 

הקרב מסתיים בנצחון מוחץ של הדמויות; הפגיעות שספגה החבורה שטחיות, ורבות מהן נספגו באופן מלא או חלקי בשריונות הכוח שרילקה דאגה להטיל. הפגיעה המשמעותית היחידה, היא קליע מורעל מרובה נשיפה שחדר את השריון של רל'הילן, וגרם לעיניים שלה להתערפל לרגע; היא מנערת מעליה את ההשפעה, אבל נראה שלא באופן מלא (לא ברור לחבורה מה ההשפעה, אם כי נראה שהיא לא קטלנית – לפחות לא כרגע).

 

לאחר הקרב, הדמויות מגלות את השער הראשי למצודה שנמצא בהמשך הערוץ; אפשר לעבור בו, בין פסלים עתיקים והרוסים למחצה של ההשתקפות הצהובה או האדונית הצהובה. אם הדמויות יעברו בו, הן יגיעו לצומת דרכים, שבה שני מעבירים צדדיים הם מדרגות שעולות למעלה, לחלקים שונים של החצר המוגבהת של המצודה; ואילו הדרך הראשית ששמיכה ישר היא מדרגות שיורדת למטה, אל ליבה התת-קרקעי של המצודה.

 

אפשרות אחרת, היא להמשיך עם הערוץ ולהקיף את המצודה מדרום. הדמויות בודקות את המשך הערוץ, מגלות ומנטרלות מלכודת אכזרית של סלעים מתמוטטים שהיתה חושפת מערה מלאה במה שנראה כמו שרצים שמשמיעים קולות דוחים – רילקה משתמשת בלחשי התמרת אדמה כדי לחסום את המערה הזו ולמנוע מהיצורים לצאת משם.

הלאה משם, הערוץ מסתיים בביצה מבאישה ומלאה באדים רעילים, שמעבר צר מאד ממשיך בצידה כמו שביל בוגדני, דבוק לרגלי הצוק האנכי של גבעת הצריח; מתוך הערפל, הדמויות רואים שרידים של כפר בקתות קטן, אולי של גורג ואולי של יצורים אחרים, ששקע למחצה במים; ואילו מאחורי הבקעות, מתגלה צילו של מבנה אבן גדול ומרשים יותר, אולי סוג של בית מלאכה או היכל יצירה, הרוס למחצה וחבוי כמעט כולו מאחורי מסך האדים של הביצה.

 

כעת, מוטל על הדמויות להחליט להיכן להמשיך קודם ולהיכן אחר-כך, אם בכלל.

 

 

המטבח העילי והקרב במנהרת האיזובים

לאחר התייעצות וויכוח קצר, הדמויות מגיעות למסקנה שהדרך שיורדת אל הכפר המוצף ואל המבנה המסתורי מאחוריו, לא רק מסוכנת אלא גם תרחיק את החבורה מאד מהמצודה (אם יש דרך שעוקפת את הביצה ומגיעה לצד השני של המצודה היא ארוכה ובוגדנית מאד). החבורה מחליטה להעדיף למלא את הפקודה של קאירה קודם, ונכנסת בזהירות דרך שער המצודה.
הדרך מתפצלת שם לשלושה: שני גרמי מדרגות שעולים מזרחה ומערבה, אל החצרות החיצוניות המוגבהות של המצודה: המערבית – אל החצר הקדמית, המזרחית – אל חצר אחורית שצופה על הביצה; והדרך הישירה הרחבה יורדת במדרגות אבן ונכנסת אל תוך המרחב התת-קרקעי של המצודה עצמה.

הדמויות בודקות ומאזינות בזהירות לדרכים השונות; הן שומעות ריחוש של צמחים גדולים בחצר הקדמית; לחשוש של עשן דק שעולה בחצר האחורית; וקולות עמומים של לא מעט יצורים שמחכים בעלטה, בתוך המצודה עצמה.

החבורה מעדיפה שלא להכנס להתקלות ישירה עם כוח גדול של יצורים. הדמויות מציבות מלכודת על המדרגות למקרה שהכוח הזה ינסה להתקדם החוצה, ואז עולות במדרגות המזרחיות, שמטפסות אל חצר מוגבהת ששימשה כמטבח חיצוני עבור חיילות העוצרות שהחזיקו במצודה, ואכן משקיפה על הביצה (אפשר לראות כאן, כמה הביצה גדולה ומסוכנת). אורון מתקדם ראשון, בודק את הקדרות הזרוקות,שרידי ציוד בישול מפוזר, וגם גזע עצום של פטריה (אחד מאלו שהגורג הכתומים והמעוותים עמדו עליו בקרב הקודם) שמחבר בין החצר המוגבהת הזו לצלע העצומה והאנכית של גבעת הצריח מדרום – כעת אפשר לראות, שהפטריה מוליכה אל פתח אפל ומטפטף של מערה שקרויה בצוק מנגד.

אורון בוחן את הקירות המלאים איזובים, ומוצא שם שלל כתובות ושרבוטים חדשים יחסית, שרבים מהם מתבדחים בגסות על מישהי בשם מנ'פיאל, שהיתה כנראה הטבחית. אחת הכתובות, שכתובה בכתב-יד שמזכיר מאד את זה של קר, מכילה משפט לעגני שקובע שמנפיאל כנראה כבר השתנתה לפור'ראטי – 'היא חיננית כמו אחד, והטעם של האוכל שהיא מבשלת מתאים'.

 

אגב כך, אורון נופל למארב שני שני גורגים כתומים מעוותים שמסתתרים בחריץ בקיר, שיורים בו מטווח אפס ברובי נשיפה ופוגעים בו באורח שמנגע אותו ברעל שמדרדר בהדרגה את הנק"פ כשהוא מתפרץ שוב ושוב מדי פעם. החבורה חשה לעזור לו, ור'להילן מזנקת קדימה ויורה חיצים ביצורים – אולם אלו נסוגים לתוך הסדק ממנו הגיעו, שמוליך אל מערה צרה, טחובה ולחה.

הדמויות מנסות להכנס למערה, והיצורים מקבלים תגבורת: גורג מעוותים נוספים עם רובי נשיפה רעילים, ויצורים אחרים שתוקפים במערך של חניתות שמגנות על אלו ומקשים מאד לשבור אותו. אם לא די בכך, הרעל שרל'הילן נוגעה בו קודם מתפרץ – גורם לה ללקות בהזיות ולהתקיף את החבורה, או ליתר דיוק לבחור את אהלטור ולנסות להתקיף אותו; אהלטור יותר מאשר מהרהר על שימוש בהזדמנות הזו וב"הגנה העצמית" שהיא מספקת לו כדי להרוג את שנואת נפשו – דבר שנמנע בקושי.

במהלך הקרב; החבורה משתמשת בתרגיל נבזי: רילקה משתמשת בכוחות התמרה, ממיסה חלק מהתקרה וקוברת למחצה חלק מהאויבים בגשם של בוץ; קו החניתות של האויב נשבר, והדמויות הלוחמות תוקפות במשנה כוח עם התקפות חבורתיות (כמו מכת מטאטא ופיתוחים מתקדמים יותר שלה) – מה שמחסל אתה האויבים במהירות. רל'הילן מצליחה להתנער מהרעל ולחזור לעצמה, לפני שהארוע בינה לבין אהלטור יוצא משליטה.

החבורה שומעת כוח גדול נע באפלה, ונסוגה בחזרה למעלה; דל'ארנור מפעיל את כשרון הרפואה שלו בגלגול מוצלח בזמן שהחבורה משיבה כוחות, ומצליח לסלק את ההשפעות הנמשכות של הרעל מרל'הירן ומאורון.

 

 

רפשים על הגשר

לאחר מנוחה קצרה, החבורה שמה עין על המערה החשוכה והגדולה בצוק ממול, מהצד השני של הפטריה שנפלה ומשמשת כמו "גשר" מהאזור המוגבה במזרח המצודה אל המערה בצוק האנכי העצום בצד השני.

רל'הילן נשלחת לגשש קדימה; היא מבחינה ומנטרלת מלכודת קטלנית אחת, שהיתה מפילה אש בוערת על הגשר ויכולה גם לפגוע קשה במי שעליו וגם למוטט את הפטריה עצמה – היא גורמת לאש ליפול בזווית אחרת, באורח שמחטיא את גשר הפטריה לגמרי.

אלא, שכמעט מיד לאחר מכן, מופעלת מלכודת אחרת של גז רעיל שנורה מתוך המנהרה אל הגשר; רל'הילן מתחמקת מהפגיעה שלו ומתגלגלת לאחור, רק כדי להיות מטווחת ביריקות חומצה שמגיעות מתוך המנהרה. מיד אחרי שרל'הילן נסוגה, צץ מתוך המנהרה רפש ירוק עצום ומזעזע עם שלושה ראשים יורקים, מוקף כולו טבעת רעל; ואחריו עוד שני רפשים ירוקים יורקי חומצה.

מתחיל קרב קשה; דל'ארנור מצליח להפטר מאחד הרפשים הקטנים יותר עם היפוך כוח משיכה; רל'הילן ורילקה נלחמות מרחוק בשרץ היורק השני, כאשר הלוחמים של החבורה נתקלים פנים אל פנים במפלצת הענקית. בנוסף לנזק הכבד שהיצור יכול לגרום, בקרב הזה פועל גם מכניזם שמתחיל עם סיכוי קטן לכל דמות כל סיבוב להיות בסכנה להחליקה מגזע הפטריה ("הגשר") שהולך וגדל ככל שהקרב נמשך – ומועצם עם הדמות סופגת פגיעה פיזית מהיצור הענקי.

למרות זאת, החבורה מצליחה להתמודד עם היצור ולהכות אותו מספיק עד שהוא מאבד צורה ונוזל בחתיכות מהגשר אל האדמה למטה.

 

החבורה מתקדמת בזהירות אל המערה ממנה הגיעו הרפשים, ומוצאת את עצמה במנהרה מלאה צמחים מוזרים ורעילים – מהם כמה פטריות בעלות ערך לא קטן שרילקה אוספת בהצלחה. מלבד זאת, וכמה שרידים בעלי צורה לא נעימה, אין במנהרה אויבים. החבורה מגלה, שמלבד הפתח דרכו הדמויות נכנסו, יש עוד פתח צדדי שמוביל לשביל צר לאורך הצוק שיורד מזרחה – גם הוא לעבר חורבות הכפר והמבנה החרב מאחוריו, שנראה כמו סוג של היכל יצירה נטוש מתקופת האדונית הצהובה.

כאשר היא קוטפת את הפטריות, רילקה מוצאת שרידים של קלף קרוע ונוטף נוזל גועלי, שמתגלה כחלק ממתכון מסובך מאד שעוסק במשהו שקשור למגן רעל.

החבורה מחליטה לוותר (שוב) על ירידה לאיזור הכפר השקוע וההיכל החרב מאחוריו, וחוזרת אל המצודה. לאחר התלבטות קצרה נוספת, החבורה מחליטה להפסיק לחפש דרכי עקיפין, ולהתנגש פנים אל פנים עם הכוח המרכזי של היריבים ששורץ בהמשך המדרגות הראשיות.

 

 

הקרב הגדול בצומת הדרכים

מתגלה, שהמדרגות הראשיות שיורדות אל התת-קרקע של לב המצודה, מוליכות לצומת אפל, שם היצורים הציבו מארב – עם יחידת אויב בכל אחד משלושת הצדדים של הצומת (כלומר, בכל צידי הצומת מלבד המדרגות החוצה שהחבורה מגיעה דרכה).

אלא, שיחידת האויב שבאה מהחלק המזרחי של הצומת (המערה שמוליכה בסופו של דבר אל קיר האיזובים בצד המטבח) כבר הושמדה בידי הדמויות. לגורגים המעוותים נותרו שתי יחידות:

כוח אחד שבא מהצד המערבי של הצומת, וכולל שאמאן, פרח חי שחור שהוא 'חיית המחמד' שלו, פארזורג כתום מעוות שמסוגל לירות 'חיצי רוח-צמח נגועים' – כנראה של איזו רוח פטריה נושאת מחלה, ונושאי חניתות שמגינים על השלישיה הזו מלפנים.

מהצד הצפוני של הצומת, מגיעות שתי תולעי מעמקים שחורות ועצומות; הן נראות כמו גרסה עצומה ומשוריינת של התולעים הירוקות יורות החומצה שהחבורה נתקלה בהן קודם, אבל הן חסרות יכולות יריקה או התקפה מרחוק, ולעומת זאת מסבות נזק קטלני והשפעות של מעיכה ופגיעות עם השיניים האדירות שלהן, ומסוגלות גם להצלפות מרסקות, לעיתים נגד מספר דמויות, עם זנבות אדירים דמויי-אלה.

 

הפעם, אף צד לא מצליח וגם לא מאד מנסה להפתיע את הצד השני; לאחר סיבוב ראשון שבו רק הקלעים ומטילי הלחשים של שני הצדדים פעילים ותוקפים. רילקה סופגת חץ רוח-פטריה נגוע שמתחיל להצמיח עליה פטריות מגפה, שפוגעות בה שוב ושוב, מפיצות רעל שיכול לפגוע בדמויות נוספות, והנזק שהן גורמות מרפא את הפארזורג המעוות ואת מי שלידו. בסופו של דבר, היא נאלצת להקריב שיקוי יקר כדי לעצור את התופעה לפני שהיא תדרדר ותצא משליטה.

החבורה משתמשת בכוחות חזקים יחסית כדי לשרוד את ההתקלות; ובסופו של דבר מצליחה להפיל את השאמאן ולשבור את המבנה של נושאי החניתות. בחלק האחרון של הקרב, נשארות רק התולעים הענקיות שגורמות נזק גבוה מאד, אבל אורון – בעזרת סיוע של דמויות אחרות -מצליח לשרוד, גם אם בקושי.

בסופו של דבר, האויב ממוגר. החבורה מוצאת את עצמה בלב הצומת, עם שתי דרכים ממשיות ללכת בהן (הדרך השלישית מובילה למאורת תולעים שהיא מבוי סתום, ומלבד סחי מבעבע אין בהם שום דבר).דרך אחת היא גרם מדרגות קטן ועשוי היטב שנכנס לאגף או היכל מפואר יותר בלב המצודה; והאחר הוא נתיב מתפתל שיורד למטה, ויש עליו שרידים של מעין מסילת קרוניות – דבר שמעורר אצל החבורה חשד, שהמניע האמיתי של גבירת המלחמה הפזיזה שהקימה כאן את המצודה, היתה למעשה למצוא חפצים או אוצרות דלוסיים מימי האדונית הצהובה.

 

כך או אחרת, החבורה צריכה להחליט להיכן להתקדם.

 

[ המשך יבוא]

 

 

 

 

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.