פרק 5: חיצים באפלה (חלק א')

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

פתיחה: רציפי העוצרת והתקלות חדשה עם הקצינה סיל'דיליר

כאשר הספינה של הדמויות מתקרבת לרציפים של המחנה הראשי של העוצרת, הדמויות מבחינות בלא מעט שינויים מאז הפעם הקודמת שהיו כאן, בערך שבוע קודם לכן.

המחנה צפוף וכאוטי בהרבה; בכל מקום, כולל ברחבות שהיו קודם מסודרות יחסית ושימשו לדוכני סוחרים ולאחסון, צצו אוהלים מאולתרים; המוני חיילים, רובם עם ציוד ירוד יחסית, מצטופפים שם ליד מדורות, ומקשים על ההליכה והרכיבה. ליד אחת המדורות, חבורה של לוחמות פראיות רוקדת בקולי קולות, אבל רוב המדורות שקטות יותר, מלאות מלמולים ורטינות. האוויר לח וחמים יותר, כמעט עומד ומרופש. נראה שהרוח נושבת כעת ממזרח, מכיוון יער הפטריות של דלוסיה, ונושאת עימה צחנה בלתי פוסקת.

כמה חיילים מכוחה של הגבירה מירניל 'הצריח האפור', מפקחים על המעבר ובודקים עוברים ושבים, כולל את באי המחנה עצמו; ועד מהרה החבורה מגלה שהם החלו לעשות מצשהו שנוי מאד במחלוקת ולגבות מיסים בשם העוצרת – גם אם לכאורה רק ממי שכבר 'שייך לה'.

כאשר הדמויות עולות מהרציפים, גם החבורה מעוכבת: בהתחלה בידי סרג'נטית פדנטית וטרחנית, ואז על-ידי קצינת האפסנאות של 'הצריח האפור' – סרן סיל'דיליר, שמחליטה לטפל בדמויות באופן אישי, מעוותת במידה רבה את החוקים וטוענת שהעובדה שהדמויות משרתות את הגבירה קאירה לא מגן על 'רווחי הרפתקאות מפוקפקים' ממס של לא פחות מ-25%, וכי "היא תספור מטבע אחרי מטבע" ו"יש לה את כל הלילה בשביל זה".

בשקט, היא מטיחה בדמויות שלא אכפת לה מהטענה הרשמית שבן-דודה נהרג בידי ארוכי-לשון, ושהיא יודעת שהן אלו שהרגו אותו – וישלמו על כך מחיר יקר.

בין לבין, מופיעה ליד העגלה של הסוחר המפוקפק המכונה 'קופת אבלים' – שלמעשה מוכר פרטי ציוד ורכוש של חיילים וקצינות שנהרגו, אותן הוא מקבל מהקצינה סיל'דיליר, בטענה שכך הוא "מקדש את נשמתן באור ההשתקפויות" וגם מאפשר לאנשים לתרום כסף למטרת העוצרת. כאשר העגלה חולפת בסמוך, הדמויות מבחינות, לאימתן, בחרב שהם נתנו לקר מונחת שם.

אורון מנסה לסגור על העגלה כדי לדרוש תשובות; סיל'דיליר מעכבת אותו, אבל אז סופגת מכה לא צפויה ומשפילה במיוחד. רילקה, שבתור אשת טולו נגעלה ממילא מגביית המיסים שמתבצעת במחנה, מפעילה בחשאי לחש המרה על חלק מסוים מאד מהשריון של קצינת האפסנאות – וזה 'נעלם' באורח שחושף לעיני כל את כבוד אחוריה והביגוד התחתון שעליהן.

לוקח זמן עד שסיל'דיליר מתחילה להבין מדוע החיילים שלה עצמה מגחכים מאחוריה; וגם כמה מאנשי המדורות, כולל הנשים הפראיות שהפסיקו לרקוד, מתגודדים ומנסים להציץ גם הם כשחלקם מתפקעים מצחוק.

הדמויות עונות בציניות לצרחות ולהאשמות של קצינת האפסנאות, שנאלצת עד מהרה להמלט כל עוד נפשה בה בכדי להחליף בגדים, לכל הצחוקים שמלווים אותה מכל מקום, וחלקם מדביקים לה כינוי שדומה ל"סרן תחתונית".

הסרג'נטית, שנשארה לבד בעמדת הגביה, לא נלהבת להמשיך להתווכח עם הדמויות ומסתפקת בהצהרה כללית ובאמירה שהמסמכים ישלחו למחנה של ליידי קאירה.

אורון מנסה לחקור באגרסיביות את 'קופת אבלים', ולא מצליח להוציא ממנו כלום – הוא עצמו לא יודע מי 'הנופלים המכובדים' שהחפצים שלהם נשלחים אליו, ורק טוען שהכל באישור ולמען העוצרת. הוא גם דורש, ברוב חוצפתו, מכיר מופקע במיוחד על החרב של קר.

 

הדמויות מצליחות להתמקח ולהוריד את 'קופת אבלים' לחצי המחיר, ואורון הזועף והמודאג קונה בסופו של דבר את החרב במחיר המוזל.

לדמויות יש ברירה – לעקוב אחרי נתיב הנסיגה של קצינת האפסנאות הזועמת, למהר למחנה של קאירה או להתפצל. הדמויות בוחרות שלא להתפצל ולעזוב את הקצינה המושפלת לטובת הגעה מהירה למחנה ידידותי יותר.

 

 

התקפה ונסיון התנקשות

הדמויות עושות את דרכן במעבר המעגלי שמקיף את המחנה, ושומעות פה ושם חלקי דברים שמאשרים שהעוצרת והיורש הצעיר עצמו הגיעו; שהיורש הצעיר נוטה חיבה גדולה מאד לשכירת החרב הראמג'ירית קונוצ'יר, לאחר שהיא נתנה לו לרכב על הבהמה העצומה שהביאה; ובאופו כללי, שיש מתחים גדולים במחנה; ועוד.

בין לבין, כאשר הדמויות כבר רואות את המחנה של קאירה שעל הגבעה באופק, כולל הצריח הגדול שלו שצופה מזרחה, ועוברות אגב כך מתחת לצריח עץ של המחנה שפונה מזרחה, השמיים במזרח מבזיקים בירוק, שהופך למעין חמישה כדורי אש שמתקדמים לעבר המחנה. אנשים צועקים על התקפת פור'ראטי, ורצים לתפוס מחסה – אם כי רובם לא נראים מבוהלים במיוחד.

כדורי האש, שנורו כנראה מבליסטות פור'ראטי מסוג שהדמויות מכירות, שתופסות כנראה עמדה גבוהה על אחת הגבעות בגבול היער, לא מצליחים להגיע למחנה; הקרוב ביותר נופל בשדות הבור במרחק של כ-200 מטרים מהגדר החיצונית; אולם הצריחים למעלה מתחילים לירות חיצים בלא הפסקה – כנראה על משהו מכונף מגעיל שטס מעל המחנה, מחוץ לטווח חיצים.

הדמויות רואות משהו שנופל מגבוה, כמו גוש קטן וירוק, מעלה אד, שגורם ללהבות קטנות לפרוץ על אחד מגגות הצריפים הקרובים. חיילים רצים לכאן ולשם; קצין צועק את הקשתים במגדל להפסיק לבזבז חיצים-

 

ואז, הדמויות מותקפות מאחור. לא בידי פור'ראטי, אלא דווקא בידי מתנקשים אנושיים: ארבעה קשתים שתפסו עמדה מתחת לגדר חשוכה; סייפת פראית ומסוכנת, ומכשפה מטורפת ומצחקקת שיורה להבות ירוקות וקללות, ומזמנת עלוקה ענקית, אמיתית רק למחצה, כדי לשרת אותה ולהגן עליה. כבר מההתחלה, מתברר שזו לא התקפה אקראית אלא נסיון התנקשות ברילקה; הסייפת מנסה להתקיף אותה, אבל נחסמת בידי אורון ואהלטור; והקשתים מאחור משחררים את המטחים ושאר ההתקפות שלהם כמעט אך ורק על רילקה.

הקרב מתחיל ברגל שמאל; הסייפת מנחיתה ברד מהלומות על אורון ואהלטור ופוגעת בהם, כשהיא והתוקף הנוסף בולמים את הלוחמים מלהתקרב אל המכשפה והקשתים; ההתקפות של הדמויות על הקשתים נוחלות הצלחה מוגבלת מאד – בעיקר כי הקשתים התמקמו באורח כזה שהם לא אחד ליד השני, כך שאי אפשר לפגוע בהם ביחד בקסמים חבורתיים. רילקה מנסה להטיל לחש יצירת בור על המכשפה והמקק הענק שלה, ומצליחה להפיל רק את האחרון (שנראה כספק יצור אמיתי וספק אשליה)

הקשתים ממשיכים להתמקד כמעט אך ורק ברילקה, גם לאחר שהמטחים שלהם נכנסים להשהיה והם נאלצים לעבור לחמרוני קשת אחרים. לאחר מספר סיבובים, רילקה נפגעת ממספר חיצים ומתמוטטת חסרת הכרה.

המכשפה המצחקקת יורה קסמי אש ורעל; מנסה להפוך את דל'ארנור לשרץ ונכשלת; ואז מכוונת לחש חזק יותר – היא מזמנת עז דמונית שחורה עם עיניים אדומות, זהה למפלצת השטנית שמופיעה באגדות של טולו; היא מריצה אותה כדי לדרוס את דל'ארנור ולהגיע משם לרילקה (שעוד לא נפלה באותו שלב, והופעת העז השטנית ממלאת אותה אימה) – אלא שדל'ארנור מבצע קללת-נגד מהירה, משבש את לחש זימון העז השטנית ועושה לו גניבת קסם. הדבר גורם לעז להסתער על המכשפה, לפגוע בה קשה ולהעיף אותה אחרוה, ואז להמשיך לדהור ולפגוע גם באחד הקשתים; בסיבוב לאחר מכן, דל'ארנור מסיים את העבודה עם קללת קיא (או 'קללת בחילה' כפי שדל'ארנור מעדיף לקרוא לה בשפת אורגי ערפל אלגנטית), שגורמת למכשפה נזק הלם, שבסופו של דבר מפיל אותה על ברכיה, כשהיא רועדת ו'מקיאה את נשמתה'.

להתקפה מצטרף כעת שכיר חרב מפחיד, נוהם על האחרים שהם חסרי תועלת, וצועק להם לוודא שרילקה מתה. אורון חוסם את הדרך שלו, ומתחיל לנהל נגדו קרב נשק ברוטלי.

בסופו של דבר, הקרב מסתיים לטובת החבורה. לאחר כמה תהפוכות, אחד הקשתים מתמוטט; ומנהיג התוקפים תוקף את אורון – הם נקלעים לקרב ברוטאלי, שבסופו אורון הודף מתקפה חזקה ומשיב מתקפת שפוגעת ב-20, מסבה פגיעה קריטית מהסוג החמור ביותר – באופן שמתיז את ראשו של מנהיג התוקפים מעל הכתפיים שלו. הקשת האחרון נמלט לתוך החשיכה.

הדמויות מייצבות וכופתות שתי תוקפות שעדיין בחיים – הסייפת שאיבדה את ההרה והמכשפה המקיאה; הסייפת טוענת שהיא שכירת חרב שקיבלה תשלוך על 'עבודה' בעד כסף וזה הכל; המכשפה מצחחקת בטירוף ופולטת שטויות. הדמויות גוררות את שתיהן, כדי לחקור אותן אחר-כך באורח מסודר יותר.

 

רילקה קמה על רגליה, כואבת ומזועזעת. הדאגה שלה מתגברת כאשר היא מחפשת על הגופות. על הגופה של מנהיג ההתקפה מתגלה קשר של אריג, שרילקה מכירה היטב. הוא הגיע הישר מהחדר הפרטי שלה במשכן שמתחת לעץ של טולו. מישהו גנב אותו משם, והשתמש בו ביחד עם קסם בכדי ליצור Effigy – סוג של קסם בחפץ שנועד להקל לעקוב אחריה.

המסקנה היא, שנסיון ההתנקשות ברילקה הגיע ממישהו חשוב בטולו. בהמשך, לאחר חקירת השבויות ולפי הרמזים שיש לה, רילקה תחשוד באלכימאי הצולע שנמצא במועצת הזקנים של העמק. כך או כך, התחושה של רילקה קשה מאד – ולא רק בגלל המכה שחטפה וסכנת המוות; היא חשה טבעת מתהדקת, עם שורשי בגידה שמגיעים לעומק טולו עצמה, וכוחות שקשורים יותר מדי לכוחות האפלים ביותר מהאגדות של טולו.

בירור לגבי התקפת הפור'ראטי, מבהיר לדמויות שהיצורים מיער הפטריות עושים זאת לעיתים קרובות. הם לא מנחיתים התקפה גדולה על המחנה של העוצרת, אלא מטרידים כל הזמן ומותחים עד ה סוף את העצבים המתוחים גם כך של אנשי העוצרת.

 

הדמויות מגיעות למחנה של קאירה, ומוצאות גם אותו בכאוס יחסי, אם כי פחות גרוע מאשר במקומות אחרים במחנה. קאירה עצמה לא נמצאת – היא יצאה לסיור בעמדות שהאנשים שלה הקימו ממזרח למחנה (יסתבר לדמויות שכל המצביאות של העוצרת הקימו מעין 'טבעת' של עמדות על גבות יער הפטריות כדי לקדם התקפה משם, אבל קאירה היא היחידה שלוקחת את זה מאד ברצינות, ורוכבת לשם לעיתים קרובות כדי לבחון דברים מקרוב). כך או כך, כפי שהדמויות למדו מקרוב, טבעת העמדות הקדמיות לא מצליחה לעצור את ההטרדות של הפור'ראטי.

בהעדרה של קאירה, אחותה – עם מצבי הרוח הזועפים שלה – תפסה את הפיקוד והיא מרבה להזכיר לקצינים שלה 'את מקומם' ולתת הוראות לא פופולריות. הדמויות מבחינות בסצנה כזו ומעדיפים לא להתקרב אליה. במקום זה, הם מדברים עם קצינים ואבירים במחנה.

 

אורון עושה מאמצים כדי לברר מה קרה לקר והאם היא אכן נפלה. לשם כך הוא מעיר, לא מאד בעדינות, את הקצין האחראי על הרישומים; זה רוטן וכועס, אבל משתכנע בסוף – גם בעבור פיצוי כספי קטן – לסייע.

מבירור שעולה, קר לא מופיעה ברשימת הנופלים מאנשיה של קאירה, שגם כך היא מצומצמת מאד. קאירה, כפי שהקצין מתגאה, דואגת לאנשים שלה, והציבה את שתי העמדות שאנשיה צריכים לתפוס באופן כזה, שהן הכל חוץ מטרף קל עבור פור'ראטי ויצורים אחרים.

עם זאת, קר לא בשום מקום במחנה, הקצין כן זוכר במעורפל שהיא נשלחה לאחת העמדות, אבל היא לא רשומה גם ככזו – דבר שמעלה תמיהה, ויוצר חשש לתקלת רישום או גרוע מזה.

 

הדמויות גם חוקרות את שתי השבויות שלהן. מסתבר שהסייפת לא שיקרה – היא אכן שכירת-חרב שקיבלה כסף על "עבודה" – בלי לדעת או לרצות לדעת שום דבר לגבי רילקה והסיבות להתנקשות בה; מבחינתה, היא היתה עובדת גם עבור הצד השני אם היו משלמים לה מספיק. המכשפה הזקנה, לעומת זאת, לא מטורפת לגמרי כפי שהיא מציגה את עצמה; אם כי הדמויות מתרשמות מהר מאד שאיומים בעינויים וכאב חסרי תועלת נגדה. רק אחרי שהדמויות משקות אותה ב'שיקוי מטמטם' (כלומר, מחליש מאד את כוח הרצון), החבורה מצליחה למשוך אותה בלשון ומגלות שהיא חברה בקלאן או להקה קטנה של מכשפות שסוגדות לטבע בגרסה אפלה; והן מתעבות בכל ליבן את טולו ואת הקסם העמוק של העמק הזה. לכן, היא שמחה מאד להצטרף למי שהתכוון להרוג אחת מהזקנות החכמות. היא מברברת ומקשרת את הדברים למישהו שהיא קוראת לו 'הצולע מטולו' (ומכאן החשד שמתעורר אצל רילקה שזה קשור לאלכימאי הצולע במועצה של העמק) אבל נראה שמעבר לזה, לא שיתפו את המכשפהבהרבה מהתוכניות מאחורי ההתנקשות (אם הוא ידע אותן בעצמו).

לאחר החקירה, הדמויות מחליטות להוביל את השבויות לאנשים של קאירה, כדי שיכלאו אותן ויחליטו איך לטפל וכיצד להעניש אותן.

 

 

זמן מנוחה ויצירה

הדמויות קיבלו מספר ימים למנוחה שבו הן יכולות להמיר אוצרות לכסף, לקנות ולתקן ציוד, וחשוב לא פחות: דמויות עם כשרונות יצירה יכולות להשקיע לא מעט זמן ביצירה וצבירת נסיון בכשרון היצירה שלהן – ועוד במקום בו נמצאים ואפשר להשיג מרכיבים רבים ליצירות.

גם דל'ארנור וגם רילקה עוסקים במרץ בתחום היצירה שלהם.

הערת השה"ם: מטעמי פשטות וזרימה של הסיפור, הוסכם שלא להקפיד על סדר הזמנים המדויק בין מאורעות שקורים בתוך המחנה והדמויות מעורבות בהם – כל עוד הן לא יוצאות רחוק מדי מהמחנה עצמו. ההנחה היא, שהעיסוק ביצירה מתפרש על פני שעות פנויות לפני ואחרי המאורעות במחנה.

כך או אחרת, רילקה ודל'ארנור מצטיידים במלאי חדש של שיקויים ויריעות זרוע רוניות.

אורון מנצל את התקופה, לצד כמה חובות שוטפות כקצין של קאירה, לנסות לחפש מידע על קר, בלא הצלחה; אהלטור מנסה לברר על גבירת היקינטון השחור רל'הילן – ומסתבר שמה שהוא רואה כסכנה מצידה נעשה גרוע יותר. קאירה אמנם סירבה – גם בלי הדמויות – לקחת אותה תחת חסותה, אבל הדבר גם לרל'הילן לעבור ולנסות להתקרב אל הפמליה של העוצרת עצמה, ולנסות את מזלה שם. לא ברור לאהלטור כמה זה התקדם, אבל נראה שלפחות בינתיים היא נמצאת בתוך הפמליה שסביב העוצרת ולא סולקה משם – סימן רע למדי מבחינתו.

אהלטור חושב על לנסות להשיג ראיון עם העוצרת – אולם הדבר לא קל, ונראה שלא יסתדר לפני שקאירה תחזור ותסכים לארגן עבורו, אם היא תסכם, ראיון כזה (הגם שמרמזים שהדמויות מקבלות, מעמדה של קאירה אצל העוצרת רחוק מלהיות חזק מאד – ויש לה לא מעט יריבות בפמליה של הורד האפור, שלא שכחו את הימים בהם קאירה והבית שלה נלחמו בהם).

 

 

ביקור במטבחים של העוצרת

לאחר כיומיים במחנה, רילקה מחליטה לנסות את מזלה בביקור במטבחים הגדולים. היא שמעה שהעוצרת הביאה את השף הראשי שלה ואת הטבחים שלו, בין היתר כדי שיבשלו לפמליה שלה ובעיקר לנסיך הצעיר. רילקה מנחשת נכון, שיש סיכוי טוב שלטבחים כאלו יהיו חומרים מעניינים בשבילה, כולל תבלינים ואולי גם מתכונים של אלכימיה.

יתר החבורה הולכת ביחד עם רילקה, לאיזור במחנה שבנוי, כמו חלקים רבים שלו, על חורבות עתיקות מגבולות דלוסיה ששופצו באופן שטחי וחלקי, וסביבם הוקמו אוהלים וצריפים. המטבחים, בעיקר בחלק החיצוני שלהם שעוסק באספקה לחלקים רחבים יותר של המחנה, פעילים מאד ומבורדקים למדי.

לאחר כמה חילופי דברים עם השומרים, החבורה מקבלת, גם אם לא בחשק רב, רשות להכנס, בתור 'אנשיה של קאירה' לדבר עם הטבחים בפנים. השף הגדול של העוצרת, וארתארי חסון, סמוק ומקריח בשם ואסקה, מתרוצץ בפנים ביחד עם הסגנית שלו – אנ'מירית בשנות השישים שלה בשם אנ'לירד, והוא עמוס, עסוק ובמצב רוח רע.

למרות זאת, רילקה מצליחה עד מהרה להתחבב עליו, ולא רק לעניין אותו מאד בפטריות הבשר היקרות שהביאה (פטריות שאם יודעים לעבד אותן, יכולות להחליף כמות גדולה בהרבה של בשר בקר עם טעם כמעט זהה), אלא גם לקבל ממנו הצעה לרתום את הכשרון שלה לעזרה עם שלל התבלינים שנדרשים לו (מבחינת רילקה – גלגול כשרון חופשי שמקנה לה עוד כמה אחוזים יקרי ערך של נסיון אלכימיה).

רילקה מקבלת גישה לכמה מתכונים מעניינים של 'תבלינים' שאפשר לרקוח אותם כשיקויים חזקים מאד. בראשם אבקה חריפה ומסוכנת שמכונה 'פלפל קאהרגראטי' – על שם הבירה האגדית של פיות האבק שבבטן הר-געש; וכן 'מי סוכר ראמג'יריים' שאפשר להפיק מהם חומר מערפל ומטמטם שמושך בני-אדם ויצורים דומים אל הריח המתוק והחזק שלהם. כאשר מזקקים מי סוכר משובחים כאלו לשיקוי לשתיה, אפשר ליצור בדרך זו גם סם הרדמה חזק מאד (אבל שכדי שישפיע, הקורבן צריך לשתות אותו). לאחר שרילקה משביעה את רצונו של השף עם התבלינים, הוא מוכן לתת לה תשורה נוספת – הוא מספר שנתן מתכון מרפא לכוהנת האור הקשישה שהעוצרת מעסיקה לשמור על העובדים בבורות המתים ולוודא שכל החללים שנקברים שם לא יקומו או יהוו סכנה אחרת עבור המחנה. הכוהנת לא החזירה את המגילות כבר כמה ימים, והשף מנחה את רילקה למצוא את החדרים שלה מתחת ל'מגדל הספריה' (לא ספריה באמת, אלא עוד מבנה חרב למחצה שאנשי העוצרת מנצלים עבור אחסון חפצים, כולל אלכוהול). הוא מרשה לה ללמוד מהמגילה ההיא לפני שתחזיר לו אותה.

 

בין לבין ואסקה ואנ'לירד מתלוננים הרבה על התנאים-לא-תנאים שבהם הם נאלצים לעבוד, ובעיקר להכין בלי סוף סעודות חגיגיות לפמליה של העוצרת, עם כל הדרישות המיוחדות של כל אחת ואחת מהן – כאילו הן חושבות שיצאו למסע תענוגות ולא למלחמה. ואסקה, שמתבל את דבריו בשלל קללות וארתאריות עסיסיות מאד, מיחל כבר שישלחו אותן לקרב ושיעשו משהו מועיל איתן, במקום שיציקו לו ויעבידו עד מוות את הטבחים שלו. והנסיך הצעיר... הוא הכי גרוע, הפרחח המזעזע הזה.

 

 

תקרית עוגיות החתול

כאשר החבורה לקראת סוף הביקור, נשמעת צעקת "לאאאא!!!!" ילדותית מהצד השני של המטבח, ואחריה דפיקות על הרצפה. הטבחים נכנסים להיסטריה, ואנ'לירד רצה לשם, כאשר ואסקה מקלל את 'התינוק השמן והמשועמם' ותוהה איך בדיוק רוצים להעמיד דבר כזה מול אבאריל והלגיון הצהוב השלישי.

וכך, הדמויות נתקלות לגמרי במקרה בנער הקדוש, בנה של ורד אפור, הנסיך אונ'סטירבל, כשהוא מטיל את עצמו על הרצפה ומקונן מרה על כך שהמאכל האהוב עליו – עוגיות החתול – אזל מהמטבח. אנ'לירד מנסה לנחם אותו ולהציע לו מעדנים אחרים, אבל הנסיך – שאכן נראה כמו נער צעיר, כהה שער, שמנמן ולא מאד מרשים, מתעקש. רק העוגיות האלו נותנות לו תחושה שהוא קליל כמו חתול, ועוזרות לו להבין את השיעורים של "לוס" (כך הוא קורא לעוצרת, לוס'ארלין א-רילאריון) והכוהנות שלה מעבירות לו; והן גם מזכירות לו את המטבח בבית.

ואסקה, שמצליח מתישהו להפסיק לקלל בשקט ולמתוח חיוך מזויף על הפנים שלו, מנסה להסביר שבשביל העוגיות האלו צריך קמצוץ של פרוות חתול צל וארתארי, רכיב שאזל לגמרי (ובלחש הוא מוסיף, שאם הנסיך לא היה זולל את העוגיות כמו חזיר, אולי היה נשאר משהו).

הנסיך הצעיר לא נראה אלים או מאיים, אבל בהחלט מבלבל לשף במוח ולא מתרצה במהירות (אבל אולי תבדוק בקופסאות, אולי נשאר שם? ומה עם שם? ושם? וכאן?"). בסוף, כאשר הוא משתכנע שאין את הרכיב, הוא מודיע שהוא "ישלים עם מר גורלו, ועל זה שהוא יכשל גם בשיעור הבא ולוס תכעס עליו, וכל האצילות יסתכלו בי כאילו אני בכלל לא נסיך. זו לא אשמתכם. זה הגורל שלי (*משיכת אף קולנית*) ואני צריך להשלים איתו".

הדרך של הנסיך 'להשלים עם גורלו' היא להתנחל במטבח, להוציא קתרוס קטן ומפואר, ולנגן ולשיר באופן מזעזע למדי, שוב ושוב, משהו כמו:

 

כל מה שאני רוצה לטעום היום, זו עוגיית חתול-

רוצה אותה ללעוס, רוצה שוב להרגיש,

ממש כאן על הלשון – עוגיית חתול

 

רילקה מתערבת כאשר הקונצרט המזעזע והלא נגמר כמעט מביא את הטבח הראשי להתמוטטות עצבים. אורון, מצידו, הולך לחפש את שומרי הראש של הנסיך הצעיר – ומגלה שהנסיך הצליח איכשהו להערים עליהם שוב ולהתחמק מהם – דבר שמעלה אצל אורון לפחות תהיה, האם הנסיך הזה הוא לא מטרה קלה להדהים עבור כל מתנקש.

רילקה מרגיעה קצת את הנסיך 'המתאבל' עם שיחה וסיפורים, לומדת קצת על ראיית העולם המאד נאיווית שלו, שמסתמכת על ההבנה שלו על מה ש"לוס" אמרה לו – כולל על הרועים הרעים והגסים מטולו שבאים לעזרת אבאריל הרשע שרוצה להלחם בו ולהפר את השלום הגדול. רילקה מנסה להסביר לנסיך בעדינות שהדברים הרבה יותר מסובכים, בהצלחה חלקית – אבל מצליחה בהחלט להתחבב עליו.

בשלב מסוים, היא מנסה את כוחה לעזור לטבח להכין משהו דומה לבלילת עוגיות חתול תוך שימשו בצמחי הצל שלה במקום קורט פרווה של חתול צל – מאמץ שנושא הצלחה חלקית; הנסיך שם לב שזה לא בדיוק הטעם שהוא אוהב, אבל בכל זאת משתדל לומר לרילקה שגם העוגיות שלה טעימות מאד.

בינתיים, אהלטור מנסה לדובב את הנסיך הצעיר בעניין רל'הירן, ומקבל אישוש לכך שהיא נמצאת, באופן זמני בינתיים, עם הפמליה של העוצרת. אהלטור מנסה להסביר לנסיך בעדינות שמדובר במהלך מסוכן, ונענה בכך שהנסיך הצעיר אומר לו שרל'הירן לא נראית לו כמו אישה רעה; קצת יהירה וקשה, אבל מתחת לזה מאד כואב לה. אהלטור משיב, שלא תמיד דברים הם כפי שהם נראים.

אגב כך, אהלטור שומע שאחת המלוות של העוצרת חושבת להשתמשת ברל'הירן כדי 'ליצור מסדר חדש של אבירי כפור' שיהיו נאמנים לעוצרת; אבל העוצרת מפקפקת מאד בתוכנית הזו.

לאחר זמן-מה נוסף, הדמויות נפרדות מ'ידידם החדש', אורון מוביל אותו בחזרה אל שומרי הראש המתוסכלים שלו, והחבורה חוזרת למחנה של קאירה, שבעה מאד ועמוסה בצידה וחומרי גלם.

 

 

חזרתה של קאירה

כאשר קאירה חוזרת למחנה וקופצת מאוכף בהמת הרכיבה שלה, היא נראית עייפה, מטונפת ובמצב רוח עכור מאד. היא מסלקת מעליה את השליש שלה שמגיע עם אגרות; ומודיעה שתגיע לאוהל הפיקוד לפגוש שם את אחותה רק בבוקר הבא. בין היתר, היא מנערת מעליה בציניות אופיינית את בעלה של אחותה, שתוהה על חזרתה המאוחרת ומזכיר שאחותה ציפתה לה מוקדם יותר:

"כולי התנצלות. אני אעביר את המסר, ואבקש מהפור'ראטי להיות יותר מתחשבים בפעם הבאה"

 

קאירה פורשת לאוהל הפרטי שלה ומצווה שאף אחד לא יפריע לה, או כמעט אף-אחד: היא מאשרת לחבורה להכנס אליה, אבל מבקשת שתעשה זאת שעה מאוחר יותר, בצנעה – הדמויות יעמידו פנים שהן מסיירות ליד גדר המחנה, ואז יכנסו מאחור; השומרים של קאירה יונחו לעשות את עצמם כמי שלא מבחינים. היא רומזת לדמויות שהיא חושדת שיש לא רק סיירים של הפור'ראטי שמרחרחים קרוב מדי למחנה של העוצרת; ושלאויב יש עיניים ואוזניים גם בפנים (מעבר לזה, שככל הנראה היא לא רוצה להשפיל את אחותה על-ידי קבלה פומבית של החבורה לפני שהיא מורשית לראות את קאירה).

 

כאשר החבורה נכנסת אליה, קאירה יושבת על המיטה שלה, לאחר אמבטיה, כשהיא מכורבלת בתוך השמיכות שלה.

 

כאשר אורון ושאר הדמויות צצות היא מקדמת את פניהן כך:

"אוה, הלגיונר אורון. הנה מישהו שלא ציפיתי לראות. אני מקווה שלך אין איגרות מטופשות לדחוף לי לתוך הידיים עכשיו".

"קר? אתה מתכוון לעושת הצרות הלא ממושמעת? לשמחתי, לא יצא לי לשמוע עליה מאז שחזרה ומסרה לי מה שמסרה. לא נתקלתי בה במשך זמן-מה, אבל גם לא שמעתי על מותה, או מותו של אף אחד מהחיילים שלי, למען האמת. אני לא מצביאת בוסר מארמון ליד החוף, שזורקת אנשים לעמדות שהופכות למלכודת מוות. שני המוצבים שלנו עומדים על תילם. למעשה, אני בדיוק חוזרת מאחד מהם-"

"לא, אורון, גם שם לא ראיתי אותה. מה שאכן הופך את זה למעט מוזר, אבל שעתי אינה פנויה לזוטות כאלו. עוד פחות מאשר לאגרות המרגיזות של פמליית הוד-מעלתה-יודעת-הכל.

"אתה משרת אותי, קצין. בראש ובראשונה" היא נשמעת לרגע כמעט מפחידה "לעולם אל תתיר לעצמך לשכוח את זה".

 

קאירה שומעת ברוב קשב את הדיווח של החבורה על המאורעות עם המלומדת, ובעיקר על התופת מתחת לאחוזה של אורג הערפל הבוגדני, והחשש המאד מבוסס שאנפיריאל והמבריחים שלה היו פיון בידי כוח שמקים עץ ענק – כמו בבואה מעוותת לעץ של טולו – ממזרח לביצות הזבוב השחור.

היא מביעה הבנה לדאגות של החבורה לגבי העץ הזה, ואומרת שהיא תמצא דרך לשחרר את הדמויות לנסות לבדוק את העניין, ולהעניק להם את מעט העזרה שהיא יכולה – בהתחשב בצרות שלה כאן.

כך או כך, היא אומרת לחבורה שעליהם לעזור לה לוודא בתחילה שהעוצרת והנסיך עוברים בשלום את ההפלגה סביב יער הפטריות, ולאחר מכן היא תשחרר את הדמויות ותנסה לעזור להן ככל יכולתה במשימה שלהן עם העץ המעוות.

 

היא גם שומעת – גם אם במעט יותר קוצר רוח וציניות – את הטענות של אהלטור בעניין גבירת היקינטון השחור. היא לא מסתירה את תהייתה, האם מסדר אבירי הכפור הם מטומטמים די הצורך בכדי להכריז מלחמה על העוצרת בגלל איזו הכרזה חסרת ערך לטובת אצילה זוטרה?

אהלטור מנסה להסביר את החשיבות של היקינטון השחור כארכי-אויב של מסדר הקאראנסירי, וגם מספר שמועה ששמע במחנה, שמישהי אצל העוצרת רוצה להשתמש ברל'הילן כדי ליצור מסדר עצמאי ומתחרה של אבירי כפור. קאירה מסתירה בקושי את נחרת הבוז שלה לגבי השמועה הזו, אבל מוכנה לנסות לארגן לאהלטור ראיון אצל העוצרת כדי שישטח בפניה את טענותיו.

עם זאת, היא מזהירה שקרנה אצל העוצרת אינה בשיא – במילים עדינות.

 

קאירה מספרת לדמויות על ההטרדות הקבועות מצד הפור'ראטי, שגם לדעתה לא יכולים ולא מתכוונים להתקפה רבתי על הצבא המרכזי של העוצרת, אבל דואגים למתוח את העצבים שלו עד הקצה, ומפעם לפעם מזנבים בו. היא יותר מרומזת שלא כל האצילות של העוצרת שהקימו עמדות בגבול היער, דאגו כמוה למיקום ולחיילים שהוצבו שם, כדי למנוע או להפחית ככל האפשר את האבדות.

אבל כפי שקאירה רומזת לחבורה, ותאמר במפורש לאורון באופן פרטי בהמשך הערב, הדאגה העיקרית שלה היא מהסכנה בפנים. יותר מדי כוחות בסביבת העוצרת (גם אם לא בהכרח העוצרת עצמה) רוצים להשלים את מה שלא השלימו לפני שנים, ולהפטר סופית ממנה ומהבית שלה. היא עשתה מספיק – כולל דברים משפילים ומכאיבים – כדי שהשושלת שלה תשרוד, יותר מדי מכדי לאבד הכל עכשיו. הנחשים במחנה זוממים ומחכים לשעת כושר וכלשונה של קאירה, כנראה ברמז עבה מאד לאחותה ולבעלה "היכן שאין נחשים, יש טפשים".

 

אורון משתף את קאירה לגבי הדאגה שלו בעניין קר, והיא מתקשחת. היא אומרת שהיא לא מקריבה אנשים או שולחת אותם למות סתם-כך; אבל אם קר אינה באף אחת משתי העמדות, אלא יצאה שוב על דעת עצמה – היא לבדה וקאירה לא מעוניינת לשמוע עליה.

עם זאת, גם קאירה מרימה גבה בשאלה כיצד החרב של קר מצאה את הדרך אל 'הסחורה של הנוכל המאוס ההוא' (קופת אבלים) – שהרי, את הציוד מורידים מהמתים לפני שמורידים אותם לבורות המתים (קאירה רותחת על העובדה שאנשי העוצרת מסרבים לשרוף את הגופות, משום שלפי כללי הטקס, הם מתכוונים לשלוח לפחות את ההרוגות המיוחסות לקבורה במקומות מהן הגיעו) – ואם כך, השם של קר היה צריך להמסר בין שמות החללים; אבל זה לא קרה.

 

כאשר קאירה משחררת את החבורה, היא מורה לאורון, הלגיונר הנאמן שלה, להשאר כדי להחליף איתו כמה מיליך בפרטיות. היא מורה לו למזוג לעצמו כוס מבקבוק המשקה היקר שלה.

בפני אורון באופן אישי, קאירה נותנת יותר דרור לחששות שלה מהמזימות נגד הבית שלה, ומכך שאחותה לא עוזרת לה בהתנהגות שלה, שכמעט 'מחפשת' בור ליפול בו; היא מתייחסת לאהלטור, ועוד יותר מכך למסדר שלו, בתור חבורת מטומטמים נפוחים שיכולים להמיט אסון ביהירות ובנוקשות שלהם. היא יודעת איזה מסטר שלח את אהלטור, ומתייחסת אליו כמו אל 'גולם קרח מגודל שחושב שהעולם מסתובב סביב האגרוף שלו'.

היא מתלוננת שהיא מופקת במטומטמים מכל הכיוונים, כשהגרועים ביותר יושבים סביב העוצרת והנסיך 'הכשרוני' שלה.

בנזיפה מרומזת, היא אומרת לאורון שממנו היא מצפה ליותר. היא לא צריכה להזכיר לו מה זה אומר להיות חייל; וזה כולל לשים בצד את הדאגה שלו לקר (היא מכנה אותה 'ילדה מרגיזה'), וגם להשלים עם מותה במקרה הצורך. אורון מנסה ללמד סנגוריה על קר, וקאירה מזכירה לו שלא מזמן היא היתה צריכה לעצור את אחותה מלצוות להלקות את קר על הלשון החצופה שלה.

קאירה חוזרת על כך שהיא מוקפת במזימות ואויבים, השושלת שלה בסכנה, מלחמה באופק והעץ הארור שהדמויות דיווחו עליו בצפון – זמנה אינו בידה כי להתמודד עם נערה שחושבת שהיא בטיול של ילדות מבית הספר של האגם השוקע.

אורון מנסה לרכך אותה וחוזר על כך שהוא נאמן לה ומבין היטב את החובות שלו.

ואז- במקום לשחרר אותו, קאירה מודיעה לו במפגיע שהיא מממשת את זכותה בתור הגבירה שלו, ותובעת אותו לעצמה למשך הלילה.

"עכשיו, סגור את הפה ובוא לכאן. אף מילה נוספת על הילדה המרגיזה הלילה. ראה הוזהרת".

 

תם ולא נשלם...

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.