פרק 4: שירם של כוכבים מרים (חלק א')

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

פתיחה: סיוט של טרם שחר

הספינה של הגבירה קאירה, עם החבורה עליה, ממשיכה להפליג באיטיות צפונה במורד הקיירנה לעבר אגם רל'נארן. באחד התאים בבטן הספינה, קר – שהתאוששה רק חלקית מהפגיעות הצל שספגה קודם לכן, לא מרוצה בכלל מכך שאורון הטיל עליה לחזור עם הספינה למחנה העוצרת וכך להפרד זמנית ממנו ומהחבורה.

על סף בכי, היא טוענת שקאירה שונאת אותה, שיפגעו בה אם תחזור לבד למחנה ההוא, ושהיא רוצה להשאר עם אורון.

בשלב מסוים של השיחה, היא חושפת את החלום שלה "אחרי שהכל יגמר" לחיות עם אורון בחווה או אחוזה קטנה ופסטורלית (ומעבירה אגב אורחא יד על הבטן שלה). אורון משיב לה, שכל עוד העוגים מאיימים על בקעת קיירן, אין בית שלא נמצא בסכנה של לעלות באש. הוא משבח את קר ונוזף בה בו-זמנית, ואומר לה שהיא חייבת לנהוג כמו לגינרית אמיצה; אין לקאירה הרבה חיילים מוכשרים כמוה, והיא חייבת למלא את המשימה שלה. קר נכנעת בסופו של דבר, לא בחשק רב.

בינתיים, רילקה – שנמנמנה בכסא על הסיפון - נרדפת בידי סיוט. בחלום שלה, היא חוזרת לזכרון שלה בו היא, בתור נערה צעירה, ראתה את שתי הלגיונריות הצהובות ששרדו מהגדוד של קפטן דאר'לורק מגיעות, פצועות, מטורפות למחצה ובאפיסת כוחות לעמק טולו. בסיוט, המאורעות הופכים מבעיתים בהרבה: רילקה שומעת מנגינה מוזרה, ואז מתוך החיילות הפצועות בוקעות תולעים טורפות, שגדלות, תוקפות וטורפות כל מה שבדרכן. רילקה נמלטת מהן לעבר ההיכלות של העץ הקדוש, שם היא חיתה בגיל מאוחר בהרבה, אבל התולעים רודפות אחריה כאשר המוזיקה ממשיכה להדהד, מקסימה ומחרידה בו-זמנית; היצורים יורקים אחריה רעל, ואז, נופל ארצה גביע גדול עם שיכר לבן קדוש. התולעת שרודפת אחרי רילקה מתחילה לשתות אותו, ומתחילה להשתנות... המוזיקה מתחזקת, ואז רילקה מתעוררת מהחלום, שטופה בזיעה קרה.

רילקה פוקחת עיניים, ורואה את המלומדת גוול'דוריל ניצבת בסמוך, ליד מעקה הסיפון, שפתיה נעות כאילו היא מפזמת השבעה ארוכה וחסרת קול. לפחות פעם אחת, היא נוגעת בצד הגוף שלה, סמוך לבטן, ועווית של כאב עולה על פניה – כאילו יש שם איזשהו פצע ישן.

רילקה משוחחת עם המלומדת גוול'דוריל, שמודה בכך שפצע ישן (אולי מחץ) מטריד אותה לעיתים, אבל די מתחמקת ממתן תשובות מעבר לכך. היא גם לא אומרת הרבה על עיסוקיה ומטרותיה, מלבד העובדה שבכוונתה לבקר בארמון השוקע, ואולי להואיל לתת כמה שיעורים בבית הספר המפורסם לבנות שפועל שם. רילקה מציעה לה להחליף שיקויים ומתכונים, אבל לא נראה שהמלומדת מאד נלהבת או מתפעלת ממה שיש לרילקה להציע.

זמן קצר לאחר מכן, החבורה מתאספת על הסיפון, לצד גוול'דוריל והאביר המפקד; המים האפלים לפני החרטום מתחילים להתרחב, כאשר הספנינה מתקרבת אל האגם השוקע, ואפשר לראות מלפנים, מצפון-מערב, אורות מטושטשים של פנסים ואת הצורות האפלות של המבנים של העיירה קלתוסיה והנמל שלה. הארמון השוקע נמצא עדיין רחוק מדי באמצע האגם, ולא נראה מבעד לערפילים.

האביר המפקד שמח מאד לשלוח את הדמויות לקלתוסיה ולהפרד מהחלק הזה של המשימה שלו – הוא לא מתכוון לעגון בנמל של העיירה, אלא להוריד את הדמויות בסירה קטנה לפאתי העיירה, באורח שיוכלו להכנס לתוכה באורח פחות פומבי; המלומדת, בניגוד לציפיה של חלק מהדמויות, לא מתכוונת להצטרף אליהם – היא אומרת שדרכה מוליכה אותה לארמון השוקע.

המלומדת מנחה את הדמויות לחפש פונדק מפוקפק בשם 'החור של סבא' – הפורץ שלה אמור להיות שם, עם מידע שהשיג על האחוזה של אורג הערפל הנוכל שהם צריכים לחדור לתוכה; והיא מבקשת מהם גם "להזכיר לו שהיא קיימת" – בין אם הכוונה שימהר לחזור אליה, ובין אם הכוונה שיש לו משימות נוספות לבצע עבורה. כמו כן, בחיוך שכולו מתיקות, היא מבקשת מהדמויות טובה נוספת: היא אומרת שהתחביב שלה הוא איסוף עתיקות מהממלכה הדרומית האבודה של אורגי הערפל, כך שאם יתקלו במשהו מעניין באחוזה עליה הם יפשטו – ובעיקר במה שהיא מתארת כמפה מסוגננת של אחד מחלקי הממלכה שמפתח מעוטר עתיק צמוד אליה, היא תשמח אם 'ישאילו' את זה עבורה ("עניין סנטימנטלי, באמת ובתמים. סתם דבר של כלום שאני חומדת אותו"), והיא תשמח לגמול להם – בין היתר, עם מתכונים מעניינים שהיא יכולה ללמד את רילקה.

האביר המפקד נוהם בינו לבינו, ושולח במלומדת מבט לא ידידותי בלא יותר מדי אמון, אבל לא מתערב בעניין.

זמן קצר לאחר מכן, הדמויות אכן יורדות לסירה קטנה שמפליגה, בחסות שארית העלטה הנקלשת והולכת של תחילת השחר, לעבר קצה מרופש למדי של העיירה קלתוסיה, לא רחוק מהגשר שמחבר את החלק המערבי העשיר (בחלקו) שלה לאיזור הבקתות העלוב ממזרח. הדמויות יורדות לחוף בלי ארועים מיוחדים, ובלא למשוך תשומת לב רבה מדי.

במעגן המרופש מדרום לגשר, אין כמעט איש, מלבד כמה זקנים עם רשתות שמנסים לדוג סרטני נהר זעירים; והדמויות לא זוכות ליותר מכמה מבטים שטחיים ומלמולים.

מארב הרה-אסון

הדמויות מתנהלות בשקט אל האיזור האפלולי מתחת לגשר הגדול של קלתוסיה, סמוך לשולי נמל החביות הגדול (החלק העלוב יותר של הנמל, להבדיל מהחלק המערבי עם רציפי הפנסים המפורסמים שלו), משום עולה מהומה גם בשעה מוקדמת של שחר: דוברות מהארמון השוקע (או אולי מגראן א-דרום) מתקרבות אל הנמל ושומטות חביות בזו אחר זו, מציפות אותן לעבר אנשי הנמל שתופסים אותן עם רשתות ומוטות.

אי-שם מעבר, ישנה סצנה רועשת אחרת שהדמויות לא מצליחות לעמוד על טיבה – אולי איזה מופע או תצוגת ראווה, שגורם לאנשים שם לצעוק, להריע ולמחוא כפיים.

הדמויות בוחנות את האיזור וכמה דרכים חסומות בשערים מוגפים שמוליכים עמוק יותר אל תוך העיירה; רילקה תופסת שיחה עם סוחר פארילי אדוק בשם אמזאש "זקן-מזלג", שמוכר כל מיני מצרכים עבור ספנים מקומיים, כולל בקבוקון של שיקוי פשוט, שאפשר למרוח על קרשים חשובים בספינה כדי לשפר את יכולת הציפה שלהם. רילקה מצליחה בבדיקת כשרון, ומבינה שהיא יכולה לערבב את הבקבוקון הפשוט והזול יחסית עם חומרים שהיא מכירה, כדי לקבל שיקוי חזק יותר שיכול להפחית זמנית את המשקל של מי ששותה אותו, כמעט עד לחצי המשקל של הגוף והציוד. דל'ארנור מצידו מתעניין בחופן אצות נדיר שיש בין יתר האצות בדוכן, שנראה ככזה שאפשר לכתוש לרכיב של דיו רוני מתקדם – אבל מאחר והסוחר נראה כמי שממש לא מחבב אורגי ערפל, הוא מניח לרילקה לנסות להשיג את האצות בשבילו.

אמזאש נכנס לשיחה ארוכה עם רילקה, ומתלונן רבות על מה שקורה בעיירה – בעיקר על העובדה שלאחרונה, בריונים ומבריחים הפכו אלימים וחצופים בהרבה, ומפריעים לסוחרים הגונים. הוא מקשר את זה להחלשות – ועכשיו להעדרות של הגבירה האדומה מהאגם, שהוא אומנם מגנה אותה ככופרת עובדת אבנים, אבל מוכן להודות שהיא שליטה טובה. את הילדים שלה, לעומת זאת, הוא מחבב הרבה פחות. את הבת הוא מתאר כפשוטה ולא חכמה (ומוסיף הערה טיפוסית שזה המצב של נשים רבות) – והשנים בלא 'פרי בטן' החמיצו את נשמתה; הבן לעומת זאת – כאן הוא מנמיך קול – הוא הכי גרוע; בטלן, בזבזן ועושה צרות שאמא שלו היתה צריכה לטפל בו כבר מזמן; ועכשיו הוא פורק כל עול.

הדמויות שומעות את השמועה שבנה של הגבירה האדומה מסתובב עם ספינת תענוגות קטנה, שעוגנת כעת סמוך לחלק המפואר יותר של רציפי קלתוסיה.

דל'ארנור מבחין בינתיים בשני פרחחים שיושבים ליד שער עץ נעול, ומשחיזים את הסכינים שלהם. הוא שם לב לקעקועים דמוי רונות על הזרוע של אחד מהם, שמדי פעם כאילו מרצדים, והצורה שלהם נראית לו אפלולית אם לא חשודה.

הפרחח מבחין שדל'ארנור מסתכל בו ופונה אליו באיום. הוא יורק, מקלל את אורגי הערפל (שמכונים על-ידו, ועל-ידי כמה טיפוסים אחרים באיזור "אוגרי ערפל" בקללות גסות ("כמה שהזונות האלו יותר עשירים ומנומסים, ככה הם יותר חרא. כולם כאן שונאים אותכם!), ומתחיל לאיים. אהלטור מתקרב באיום, להבהיר לבריונים שדלארנור לא לבד. הברנש התוקפני יורק ומקלל ("מה, אתה לא מספיק גבר לבוא אלי אחד על אחד, אוגר אוכל בתחת?"). החבר שלו מתערב בשלב מסוים ומנסה להרגיע אותו, כשהוא לוחש לו אגב כך על עבודה אמיתית שיש להם, ושהם לא צריכים להחמיץ אותה בשביל שטויות.

שני הפרחחים חומקים דרך אחד השערים, שיש עליו סימן מסויים, והוא ננעל אחריהם. החבורה חושדת וחלק מהדמויות מתעניינות במה שהם זוממים – אולי שוד או התקפה על מישהו, או נסיון לגבות כסף ממי שמתואר כ"חתיכת שודד ים שיכור ומסריח".

בסופו של דבר, רילקה משתמשת בלחש מעבר קיר כדי ליצור קיצור שימנע מהחבורה להתעסק עם השער ולהסב אליהם תשומת לב. לאחר מכן, היא מתגנבת במורד של מדרגות אבן מעופשות שמוליכות אל חצר פנימית מזוהמת בין מבנים, ואורון הולך אחריה מרחוק, בתור גיבוי שקט אם יהיו בעיות.

רילקה מצליחה להסתתר מאחורי מערום של אשפה ולסקור משם את החצר הפנימית, שמוקפת חזיתות אחוריות של בתים, חלקם גבוהים יותר מהאחרים. בשולי החצר יש שערים מסורגים נמוכים מאד, כמו חלונות של מרתפים – ומאחד מהם עולה קול מטריד של בעבוע.

בחצר עצמה, תופסים עמדות ארבעה אנשים – שני הפרחחים; קוסם שנראה כמו בן-טובים עם שיער צבוע בכחול וקול מתיילד, שנראה כמנהיג החבורה, ושכיר חרב – סייף ראמג'ירי עם שתי חרבות. מהשיחה ביניהם, אפשר אכן להבין שהם מתכוונים לארוב ולשדוד איזה ספן, מלח או שודד-ים, ומחכים לחמישית בחבורה: סיירת בלונדינית עם קשת, שאמורה לתפוס עמדה על אחד הגגות.

הראמג'ירי בעניין רק בשביל הכסף; הפרחח הזועם בעניין לא רק בשביל כסף, אלא גם בגלל נקמה שקשורה לשכר שהקורבן המיועד לא שילם לו; הקוסם המפוקפק, שיתכן שהוא קשור לחבורת ידידים מפוקפקים, או בני אצולה צעירים ומופקרים מסביב לבנה של הגבירה האדומה, רוצה למעשה רק דבר אחד – חפץ קסם שנראה כמו צלוחית בוהקת שאותו 'שודד ים' או 'רב מלחים' נושא עליו.

בשלב מסוים, אישה בלונדינית צעירה תופסת עמדה על גג, קצת באיחור, ומסמנת לאחרים שהיא כאן. המנהיג נותן איזשהו אות – אולי למישהו בלתי נראה ואולי מסיבה אחרת. כל האורבים תופסים עמדות, וזמן קצר לאחר נשמעים צעדים כבדים; גבר גדול, כנראה שתוי, מתנודד מאחד המפלסים הגבוהים יותר שמדרגות מובילות מהם לחצר הפנימית, כשהוא שר בקולי קולות את הפזמון של השיר הידוע על הספינה "עלמת הסערה".

הברנש, שמכונה 'רב המלחים' פונה אל הקוסם שעומד במרכז החצר ושואל מה הוא רוצה, ושהוא מקווה שהעסקה שהוא רוצה להציע שווה את הזמן שלו. הקוסם מגחך, ואומר משהו כמו 'הנה העסקה' – וכל החבורה תוקפת את רב-המלחים השיכור.

אלא, שבעוד הדמויות מתלבטות האם לעצור את השוד והרצח, אם בכלל, המאורעות מקבלים תפנית מפתיעה, שלא לומר מבעיתה – כאשר "רב המלחים" מתגלה כלוחם-קוסם עם כוחות קטלניים של קסמי מצולות, שמכריע את התוקפים שלו בקלות למרות ההפתעה, כמעט מבלי להתאמץ.

שני הפרחיים והראמג'ירי שתוקפים פנים אל פנים נהרגים ראשונים, מהתקפות קטלניות של חרב המלחים המעוקלת של "רב המלחים" וקסם שדומה להילה סגולה שמקיף אותו בבת-אחת; הקשתית צורחת, כאשר משהו שנראה כמו זרועות תמנון לופתות אותה מאחור על הגג, ומשליכות אותה פצועה אל תוך החצר. הקוסם מנסה להטיל קסם, שעושה נזק מועט מאד, ורב-המלחים סוגר עליו במהירות. מכה אחת מהחרב פוגעת בקוסם כחול השיער פגיעה קשה, והוא מתמוטט על הברכיים.

הקוסם מספיק לצרוח ולאיים 'הבן של הגברת האדומה חבר שלי! הוא ינקום!'

רב המלחים גועה בצחוק "אני מחכה לזה, וגם לחבר האוכל בתחת שלו" – ומשסף את הקוסם המילל. ממנו, הוא מתקרב אל הסיירת הפצועה שמתפתלחת על הרצפה, עיניה קרועות מאימה.

"אוך, עלמת לטאה. חבל, חבל... היית יכולה להיות זיון טוב-"

הוא מרים את החרב, אבל כאן אורון (בו-זמנית שהוא מקלל את עצמו על הטפשות והפזיזות שלו) קופץ קדימה וצועק לו לעצור, כאשר הוא מזדהה בתור 'משמר העיר'.

רב המלחים לא מתרשם מאד מהנסיון של אורון לדבר בקול סמכותי ולהבהיר שהפושעת דרושה לחקירה, אבל לא ממהר לתקוף ("שהתמנון השחור יקח אותי, באמת שלא התכוונתי מראש ל'רוג אף אחד היום"!). לאחר דין ודברים קצרים, לרווחתו של אורון – שיודע היטב שאין לו סיכוי בקרב מול הלוחם-קוסם האימתני הזה – רב המלחים נראה משועשע, ולא מתעקש על הרצח של הסיירת ("רק תרחיק אותה מהפנים שלי, כי בפעם הבאה אני אהיה פחות נחמד"), ואפילו לא עומד על כופר-נפש, מעבר לזה שאורון לא מפריע לו לחטט על הגוויות ולקחת מהן מה שהוא רוצה, לפני שהוא מתנודד חזרה בדרך שבה הגיע.

הדמויות שמות לב, שהוא לקח מגילות ודברים אחרים מהגופה של הקוסם; את אחת המגילות הוא זורק בהמשך, לאחר שהחליט שהיא לא שווה הרבה, והשתמש בה לקינוח האף שלו. דל'ארנור משיג את המגילה שהושלכה בעזרת לחש משיכת חפץ. למרות הגועל מה"תוספות" שנשארו על המגילה, דל'אנור מגלה שעל המגילה יש רונות מעניינות ואותיות שיכולות להרכיב לחש או מתכון מסובך, או לפחות להיות חלקו ממנו.

אורון מנסה להקים את הסיירת על הרגליים. האישה הצעירה משותקת מפחד, כמעט קטטונית אחרי מה שעברה, אבל החבורה מצליחה לגרום לה לציית אליהם, כמעט באופן מכאני. בין לבין, הם שומעים שהשם שלה, או לפחות הקיצור שלו הוא פארה (Fara).

על הזרוע שלה, הדמויות מגלות אגב כך קעקוע בצורה מעניינת של דרקון וכוכב.

ממידע שהחבורה מצליחה להוציא ממנה בהדרגה מאוחר יותר (וגם משילוב שלו עם דברים שהחבורה תשמע משיחה עם מי שתתגלה כקרובת משפחה שלה בנמל החביות), הדמויות יגלו עוד כמה פרטים:

· פארה באה במקור מקלאן הדרקון של דולגאר (דולו) שחי מעל האברש רחוק בצפון-מזרח. היו בכפר כמה מהומות וכמה "דברים עם אורגי ערפל" (דל'ארנור ואורון מזהים מיד את הסיפור על המהומה שקשורה לפשיטה שלהם עצמם על הקלאן הזה בקמפיין הקודם כדי לשחרר את האחיינית של דל'ארנור). חלק מהסיפור מוכר לרילקה – מהצד של בני טולו, שגירשו לפני דורות את אלו מאנשי העמק שצידדו והתחילו לסגוד לדרקון שהתיישב מעל העמק,לאחר שהדרקון עצמו חוסל; חלק אחר מוכר לה פחות, ומעניין אותה מאד. עוינים ובעלי עבר בעייתי ככל שיהיו – אנשי הקלאן של פארה לא הדרדרו לטמטום בהמי ולתת-אנושיות כמו המנודים של בורזטרוג, והם נשארו קלאן – פראי ותוקפני אמנם – אבל דומים עדיין, ולפחות בעלי גאווה מפותחת כמו של בני טולו עצם.

· היא ירדה לאגם כדי לסייע לאשתו של הדוד המנוח שלה בכמה דברים בחווה שלהם. משהו מאיים עליהם והבנים שלהם לא מספיק מוכשרים כדי להדוף אותו – ובדרך הסתבכה בסיפור עם "רב המלחים", לטענתה היא הבינה או ידעה כבר קודם שהוא לא יותר משודד-ים מזוהם שלא יחסר לאף אחד אם יטופל, ונכנסה לעניין בשביל האתגר ובשביל תשלום הגון – אמרו שהוא נושא עליו חפצים יקרים מאד.

נמל החביות

בינתיים, רילקה ואורון מתקדמים בזהירות לפני הדמויות האחרות, ונכנסים לרחרח בנמל החביות שמעבר לגשר, שהומה כולו פעילות. בהתחלה, הם לא מגלים שום דבר מעניין, מלבד פונדק או שניים שאף אחד מהם לא נראה כמו "החור של סבא". אבל בהמשך הם שמים לב לשער נעול שמוליך אל רציף פרטי ממש בפתח החלק העשיר יותר של הנמל, מעבר לגשר עץ מתחתיו עולים בעבועים מוזרים.

ליד השער הזה עומדים כמה שומרים חמושים היטב שאינם ממשמר העיר של קלתוסיה, שנראים לחבורה מפוקפקים ו"משהו לא בסדר איתם" – חלק מהם מזכירים לדמויות את הקוסם המפוקפק שנהרג לא מזמן; ואכן, מעבר לרציף הזה, חונה ספינת תענוגות קטנה ומעוטרת, שהחבורה כבר הבינה שהיא שייכת לבנה הסורר של הגבירה האדומה.

אורון ורילקה מגלים חנות של אישה מקומית מבוגרת בשם רל'ניאל, שמוכרת תבלינים, גבינות עיזים מתובלות ו'נקניקיות דרקון' עסיסיות, חמות וחריפות (באורח לא שגרתי, רוב האוכלת שהיא מוכרת מתובל או חריף יותר מהנהוג באיזור).

אורון נהנה מאד מהנקניקיות, ובינתיים רילקה, שמזהה כמה וכמה תבלינים וריחות שמזכירים לה מאד את עמק טולו, משתמשת בכריזמה שלה ומצליחה להביא את המוכרת לפטפט איתה בחופשיות.

מהשיחה, היא מבינה שרל'ניאל היא אחת מבנותיו של בעל אדמות מגבעות השחר המוזהב, שהתנתקה מהמשפחה כאשר נישאה לסייר מקלאן הדרקון שירד מההרים – ובסופו של דבר עזב את הקלאן שלו (הגם ששמר איתם על קשר וכנראה סחר איתם). הזוג התיישב מזרחה ודרומה מהאגם השוקע, הקים חווה משגשגת והוליד שלושה ילדים – והכל התנהל על מי מנוחות, עד שבעלה נהרג בקרב עם קופים איומים, חלקם הולכים על שתיים, שבאו מהחורבות המקוללות של זאר-טלמורה.

מאז, החווה עצמה מאויימת בידי היצורים; רל'ניאל ביקשה עזרה (אולי אחרי שהמשמר המקומי לא בדיוק עזר) מהקלאן של בעלה המנוח – ששלח לה את האחיינית שלו, סיירת צעירה ופרחחית בשם פארה, שעכשיו "נעלמה לה לאנשהו, לא יודעת לאיפה!"

רל'ניראל מתלוננת שבערב הבא היא צריכה לחזור עם העגלה שלה לחווה, והיא לא מוצאת את האחיינית שלה, והיא לא בטוחה שהבנים שלה יצליחו להחזיק את החווה לאורך זמן לבדם – מה עם הקופים האיומים האלו יחזרו שוב?

החבורה מבינה מיד שמדובר באותם קופים שקר, ואחר-כך החבורה עצמה, נתקלה הם בשדה הקרב של רלאנה א-נורט. הדמויות מחליטות שלא לספר לרל'ניאל מה קרה לאחיינית שלה ובאיזו צרה היא הסתבכה, ומעדיפות לנסות להחזיר את פארה לעשתונות שלה ולמצב סביר קודם.

בנוסף, מבדיקה וחקירה בנמל, הדמויות מגלות היכן נמצא 'החור של סבא' – בסופו של רחוב צדדי ואפלולי יותר בחלק העני של קלתוסיה (אבל זה שקרוב לנמל בו הדמויות נמצאות, לא איזור הבקתות המעופש ממזרח לנהר).

החבורה שוכרת עבור הסיירת, שהתאוששה רק למחצה, חדר בפונדק הפחות מפוקפק שמעל הנמל, כדי שתוכל להחלים בו, ויוצאת זמן קצר לאחר מכן אל הרחוב הצדדי לעבר "החור של סבא".

"החור של סבא"

הפונדק המפוקפק שהדמויות חיפשו אכן נמצא בקצה רחוב צדדי, מתחת לשלט בצורת פנים של מלח זקן עם חיוך מטומטם, שמהנחיריים שלו יורדות אצות כמו נזלת ויוצרות וילון מעל דלת הכניסה. המקום עצמו נראה מטונף למדי ומפוקפק, ובכמה מהקדרות שלו מתבשלות אצות – בין היתר, לרקיחת 'משקה הבית' החזק שהמקום מפורסם בו, ובקדרה אחרת מתבשל נזיד דגים זול. על הקירות יש דגים מפולחצים ישנים, עוגנים, תמונה מחלידה של אחת הגברות האדומות מהאגם (לא הנוכחית) ותמונה גדולה וולגארית למדי שמתארת – לפי מיטב הדמיון – את גן העלמים הנעלמים.

אין הרבה אנשים בפונדק בשעה הזו, אבל אורון מזהה ליד הדלפק שני שייטי דוברות מגראן א-דרום. הללו מזהים אותו, ומתייחסים אליו בכבוד, וגם מספרים לו מידע שהם יודעים על העיר ועל אורג הערפל העשיר והקמצן שהוא היעד של החבורה. הם שמעו שלפני כמה ימים, המשפחה של אורג הערפל הזה יצאה מהעיר בסירה, בדרך ליעד לא ידוע, אבל הוא לא יצא איתם.

השייטים גם מזהירים את אורון שרב המלחים המפוקפק נמצא כאן, ביחד עם חבורה מפוקפקת לא פחות מסביבו, שאיתה גם 'הפורץ' שהוא מחפש; הם אומרים לאורון שהוא פגע רגע ומסוכן, ועדיף להתרחק ממנו – דבר שאורון כבר יודע היטב. מלבד זאת, הם מחליפים עם אורון כמה הלצות גסות, ונזכרים בעונג ביום שבו איש הדרקון הבוגד נתלה.

דמות אחרת, פתטית בהרבה, זרוקה באחד מצידי האולם, מצחינה, מטונפת ולבושה בלויים, ליד שני בקבוקים ריקים מתגוללים. משהו בה נראה לאורון די מוכר – אולי מגראן א-דרום.

רב המלחים הקטלני והחברים שלו יושבים בתוך שלוחה צדדית של היכל השתיה. הדמויות מפחדות מאד להסתבך איתם, וחושבות על רעיון כיצד 'לשלוף' את הפורץ מהחבורה. דל'ארנור משתמש בלחש הנגזה כדי להתקרב סמוך למקום הישיבה של החבורה ולנסות לצותת ולהקשיב לשיחה שלהם.

'רב המלחים' יושב בראש השולחן, כאשר על השולחן עצמו פרושה מפה ימית מסובכת. הוא מחזיק בידו את הצלוחית, שמקרוב נראית כמו חלק שנוסר או הופרד מגולגולת קריסטל, שזוהרת בסגול חולני. כאשר הוא מניע אותה על המפה, דברים במפה מתחילים לזהור או אולי מתגלה עליה כתב או דברים אחרים שלא ניתן לראות בדרך-כלל – הדמות לא מצליחה לגלות.

האחרים ליד השולחן נראים מפוקפקים ואכזריים לא פחות מרב המלחים – למעט אולי 'הפורץ' – שנראה מזיע ולחוץ מאד.

מהשיחה עולה, ש"רב המלחים" השיג את הצלוחית (או אולי את הגולגולת השלמה ממנה היא נלקחה) באנ'מירלור (הוא אומר, חצי בצחוק, ש"הוא קנה אותה מאיזה פלדין שמן", והאחרים לא ממש מאמינים לו). כך או אחרת, הוא מתכוון להשתמש בחפץ – לא ברור איך – כדי להשיג מחדש או אולי אפילו להעלות מהים ספינה שנקראית "כוכב האבדון", עליה הוא מתכוון לפקד בעצמו, והחלאות המסוכנות סביבו, מהם אחד שנראה כמו עריק מלגיון האימים של הגנרל הכחול, עתידים להיות הקצינים או אנשי הצוות שלו. הם לוחצים על ה"פורץ" המבוגר, השמנמן והנפחד להצטרף אליהם – עד כמה שהם לועגים למראה שלו ולהססנות הרכרוכית שלו ("הפכת לעכבר יבשה שמן עם אוזניים של שפן") – שלא לדבר על הנסיונות שלו להצטדק ולהסביר שהוא משרת עכשיו את "הוד מעלתה" וממש לא כדאי להרגיז אותה. מסתבר שהם יודעים שבגיל צעיר יותר, הפורץ הפליגה בספינה של מישהו בשם "תרונגו הגמד" – אולי פיראט שהם רוחשים לו או לזכרו כבוד, וזה מספיק כדי שירצו אותו בצוות שלהם.

מהשיחה עולה גם, שהשיכורה הפתטית שזרוקה בצד האולם היתה פעם איזו לוחמת, היא ניסתה להתקבל גם כן לצוות, אבל רב המלחים אומר ש"הוא לא צריך סמרטוט לנגב בו את הסיפון".

דל'ארנור חוזר לחבורה ומדווח להם מה שמע. רילקה משתמשת בקסם התמרת חפץ כדי להפוך כוס בירה בטווח הראיה של הפורץ לכובע קטן בסגנון רל'סורם (בונט) ומרחיפה אותו לכיוון שלה – רמז ברור לכ ש"הוד רוממותה" שלחה את רילקה עם מסר אליו.

הפורץ נפרד בסופו של דבר מהחבורה המפוקפקת של רב המלחים, שהדמויות משתדלות עדיין לא להכנס לטווח הראיה שלה, והולך, לא ברצון רב, לכיוון של רילקה ויתר הדמויות, כולו הצטדקויות מפוחדות. כאשר השיחה מתחילה – אורון ודל'ארנור מצליחים להזכר מהיכן הוא מוכר להם: "הפורץ" הוא לא אחר מהאדון לשעבר של אחוזת תרומראק, שם התארחו בשלב מוקםד יותר בהרפתקאות שלהם, וגילו אגב כך את המעורבות שלו במותה של אישה צעירה שנכנסה איתו לרומן וסחטה אותו. נראה, שהוא אכן ירד למחתרת מאז, ועובד בשירות המלומדת גוול'דוריל – שגם השיגה איכשהו את הגביע הזהוב המפורסם שהפורץ "השאיל" (אולי בימיו כחלק מהצוות של תרונגו הגמד) – לטענתו מאוצר של דרקון.

הפורץ מפוחד מאד, בין היתר מהדרך בה נקלע בין גבירתו לרב המלחים, ודי מתמחק מחלק מהשאלות של הדמויות. מנגד, הוא כן מספק להן מידע על האחוזה שהיא המטרה שלהם, כולל על צרור מפתחות של האחוזה שמוחזק אצל השוער שלה – שאמור היה להגיע לכאן בכדי לשתות "בחור של סבא" כמו שהוא נוהג מפעם לפעם.

אכן, זמן לא רק לאחר מכן, ובעוד הדמויות מנסות לדובב את הפורץ הנפחד, נכנסים שלושה גברים לפונדק, וכבר ממבט ראשון ניכר שהם חמושים ומחפשים צרות – או גרוע יותר; משהו בהם מרגיש לדמויות לא בסדר, הרבה מעבר לשיכורים אלימים – כולל צורת ההליכה, הריר שזב להם מהפה, ועוד.

הפורץ מזהה עבור החבורה את אחד מהם כשוער של האחוזה; בינתיים, השלושה, בקולות מטורפים לגמרי, מתנשפים שהם צמאים, מקללים ומאיימים כשהם דורשים מהפונדקאי משקאות מיד. כאשר החבורה ניגשת אל השלישיה – מקרוב המראה שלהם חשוד עוד יותר, כולל עיניים שנוצצות באופן מוזר וגוון ירקרק מוזר בעור – הדברים מגיעים כמעט מיד לקרב.

עד מהרה, מסתבר לדמויות ששוער האחוזה והחברים שלו מסוכנים הרבה יותר מכפי שנראה במבט ראשון. הם לוחמים בחרבות ונכנסים להתקף טירוף; אלא שהגרוע יותר הוא העובדה שכאשר הם יורדים לנק"פ נמוך, הם מפיצים סביבם גז רעיל, ומתוכו יוצאים שני סליימים רעילים ומבעבעים בגוון ירוק. הסליימים פוגעים היטב ולנזק גבוה, מרעילים ויורקים חומצה, וגרוע מזה – כאשר הם הודפים בהצלחה התקפה פיזית עם ההדיפה הפסיבית שלהם, הם מתפצלים כל אחד לשני סליימים קטנים יותר; וכל סליים כזה יכול להתפצל שוב לשני סליימים זעירים.

הקרב, שמתחיל עם יתרון ברור לדמויות (שמפילות אחד היריבים מיד, בלי לחשוד מה יקרה מיד אחר-כך), מתחיל להתהפך ולהפוך לשקול יותר ויותר; אורון ואהלטור לוחמים ומשתמשים בכל היכולות שלהם, אבל הסליימים היורקים פוגעים בהם ובדמויות אחרות, והם מתחילים להחלש במהירות.

בשלב הזה, כאשר נראה כאילו הדמויות בסכנה ממשית של להפסיד את הקרב, הסיירת פארה מופיעה בפתח הפונדק עם הקשת שלה – כנראה שהתאוששה ועקבה אחרי החבורה בדרך כזו או אחרת – ובאה לעזרת הדמויות עם מטח חיצים; דל'ארנור משתמש בלחש רוח הודפת כדי להרים לאוויר את היריב האחרון שנשאר בצורה אנושית, ולהטיח אותו בקיר הרחוק של הפונדק, מה שגורם לו לבעבע ולהפיץ רעל רחוק מהחבורה, וגם להשריץ סליימים בטווח רחוק יחסית.

אנשים מסביב נמלטים לכל עבר נוכח הקרב הפראי והמזוויע, שבו סליימים רעילים יוצאים מקרביים של שיכורים מורעלים ומתפוצצים – רב המלחים והחבורה שלו, לעומת זאת, לא נראים מבוהלים במיוחד, אלא מתסכלים בקרב כשהם משועשעים מאד, לפני שהם פונים ומסתלקים משם. פארה פולטת צרחת אימה כשהיא מבחינה ברב המלחים; אולם, בין אם משום שלא הבחין בה או שאיבד עניין בהריגה שלה, לא נראה שהוא והחבורה שלו מתייחסים אליה.

הפורץ – למרבה תסכולן של הדמויות, נעלם במהלך הקרב ולא נקף אצבע כדי לעזור לחבורה.

בשלב הזה, חלק מהחבורה נמצא קרוב מאד להתמוטטות או גרוע מזה; וחלק מהסליימים עדיין בריאים ושלמים. רילקה משתמשת בלחש קיר כוח כדי לחסום את היריקות של היצורים לזמן-מה, והחבורה נמלטת מהפונדק בחסות ההגנה הזמנית – לא לפני שדל'ארנור מצליח להשתמש בלחש טלקינטי כדי למשוך אליו את צרור המפחתות של השוער שהתמוסס לסליימים.

הדמויות פורצות אל הרחוב ופותחות בריצה, בתקווה לצבור מרחק מהיצורים המבעבעים והיורקים.

--- המשך יבוא ---

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.