פרק 3: ערפילי קרב (חלק ג')

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

פתיחה: צללים מכל עבר

החבורה יוצאת מהכוך הקפוא בשן ועין, כאשר הצללים משפיעים יותר ויותר על רוב הדמויות, ובעיקר על אורון, שנמצא כבר על סף נפילה סופית לתוך עולם הצללים. הדמות שלו הולכת ונקלשת, עד שמי שמביט בו ממרחק, יכול לראות בעיקר את השריון, הגלימה והנשק שלו, כאילו הם נעים בלא גוף בתוכם.

אורון עצמו רואה את יתר החבורה במטושטש, כולל את קר שנצמדת אליו, קוראת לו ובוכה. מנגד, המתים שמקיפים אותו הופכים רבים, קרובים ומוחשיים יותר. הוא רואה אנשים שנהרגו בקרב שהתרחש כאן לפני יותר מחמישה עשורים, ושומע את הקולות ואת המחשבות האחרונות שלהם. קולות אחרים קוראים בשמו של אורון – כאשר ידיים מתות עוד לא סוגרות עליו ממש, אבל מקיפות אותו מכל הכיוונים, מתקרבות יותר ויותר.

בשלב מסוים, אורון רואה את איש הדרקון המת, מחייך לעברו ברשעות, כולו נוטף דם, והחבל שסיים את חייו כרוך על הצוואר שלו. איש הדרקון מלחשש אליו, שעוד מעט אורון וכל חבריו 'יהיו איתו' – והוא מחכה להם. אורון מגייס, לא בקלות, כוחות לנסות לסלק את הצל המרושע מהמחשבות שלו ולהתעלם ממנו במופגן.

גם הנוף, בעיקר באורח בו אורון (ובמידה פחותה יותר, רילקה ודמויות אחרות) רואה אותו, הופך מוקצן ולא טבעי; עם התילים מאחוריהם מוקפים ערפילי דם, גבוהים בהרבה מכפי שהם במציאות; ואי-שם, דווקא באופק המזרחי, הרחק-הרחק בכיוון בו הדמויות מתקדמות, משהו מסתחרר בשמיים, כאילו העננים אי-שם מעל או מעבר לביצות שממזרח לאגם השוקע הופכים למערבולת בצבע דם.

גם אורון וגם רילקה, יכולים לחוש בין הצללים מקומות שנגועים במוות טרי, כמו פצעים שותתים בתוך המרקם של הקים מסביבם, בתפר בין עולם החיים לעולם הצללים. שניהם חשים הרבה מאד מוות טרי יחסית באיזור של הכוכים מאחוריהם – ככל הנראה, מאיזור הכוך הראשי של האיזור שהחבורה לא נכנסה אליו; וגם משהו מקדימה ולמטה, סמוך מדי לדרך בה החבורה משתמשת.

 

החבורה עושה כמיטב יכולתה לצעוד במהירות על שביל שמתפתל מזרחה, אל עבר שולי שדה הקרב של רלאנה-א-נורט ולעבר הפס של הנהר שנראה באופק, ומחבר בין האגם השוקע לבין האיזור בו נמצא מחנה צבאות העוצרת.

על-פניו, נראה שהבחירה נכונה, ומובילה את הדמויות לאיזור שבו התילים והשיחים של תותי הצל הופכים קטנים ומפוזרים יותר, והצללים נחלשים, באורח שמקשה עליהם להמשיך לסחוף את החבורה אל תוך העולם שלהם.

אולם, התחושה של 'ניצני מוות' – קרי, מקום מלא מוות טרי יחסית שמבעבע אל תוך הקיום מסביבו, מתחזקת. משהו נגוע במוות נמצא לא רחוק, אולי מתחת לאדמה, ודווקא הנתיב בו הדמויות הולכות מקרב אותן אליו יותר ויותר.

 

 

הקרב על הגשר השבור

לאחר זמן-מה, דרכה של החבורה נחסמת בידי ערוץ עמוק של פלג עם מראה מפוקפק שזורם בין התילים. המים שלו כהים מאד, וערפל חולני עולה מהם. מעל הערוץ עבר פעם גשר אבן אנ'מירי, שהיה מאפשר מעבר נוח אפילו לעגלות או לחיות שגוררות כלי מצור כבדים. אבל הגשר התערער, וחלק מהמרכז שלו נפל באורח שיוצר מרווח שאפשר אבל קשה לקפוץ מעליו.

מלבד הדרך שעולה על הגשר השבור, וממשיכה מעבר לו, יש דרך נוספת מדרום, שיורדת ממש אל עבר אפיק הנחל הכהה, במקום בו הגדה שלו מתונה יחסית (ואולי אפשר לחצות אות שם), ודרך שעולה צפונה, אל מעין תל או מצפה מכוסה בשיחים שמשקיף על אפיק הנחל מגבוה. גם באור הכוכבים המאד עמום שעומד בשעה מאוחרת של אחרי חצות, אפשר לראות שיש שם מבנה – אולי תל, אולי שרידים של משהו אחר, עם שרידים של פסלים וכיתובים.

 

הדמויות בוחנות את השטח, כולל תוך שימוש בכוחות של רילקה ובתחושות של אורון שקרוב מאד לעולם של הצללים – ומצליחות להבין שממש מתחת להן יש מערה לא קטנה, ששורצת במוות, ומשם החבורה הרגישה תחושה אפלה עוד ממרחק גדול יותר. לא רק שיש שם מתים טריים שמתו מוות אלים, והנשמות שלהן עדיין תועות, מבולבלות וזועמות, אלא ממש 'נביטות' של מוות שרוחשות שם. רילקה חשה את זה חזק מכולם – ממש כמו מקבילה לתחושה של שתילים וניצנים שנובטים בטבע, אבל הכל באורח מעוות וטמא של מוות.

אפלה עמומה ומאיימת – אולי עוד רפא חבוי בתוך חור או גדם עץ ואולי משהו אחר, עולה גם מהמצפה למעלה, עמוק בין השיחים הקוצניים ותותי הצל הקטנים שמרשרשים מלפני האבן של המבנה שמתנוסס שם.

 

בעוד החבורה מתלבטת, ורוב הדמויות נוטות לנסות להמשיך בדרך החוצה מהר ככל האפשר ולא להסתבך, הצללים מאחור מתחילים להתחזק, והופכים לתרועות קרב.

הדמויות מבינות, למזלן לא מאוחר מדי, שהצללים של ראלאנה א-נורט לא מתכוונים להניח לחבורה להסתלק בקלות כזו, ומרדף גדול נשלח אחריהן, בראשו משהו שנשמע כמו סוג מעוות של פרשים.

החבורה פועלת במהירות, עוברת את הגשר לצד השני – ולחש סידוק של רילקה מחליש את הגשר בדיוק במקום בו אהלטור, עם כשרון הכריה שלו, מבין שהוא חלש במיוחד. כמו כן, החבורה מכינה גם מלכודת של תיל ממעיד ליד החלק המוחלש של הגשר.

רגע לאחר מכן, האויבים מופיעים מאחור – כוח שלם של שודדים או מחפצי אוצרות לשעבר, שהצללים של רלאנה א-נורט שאבו אותם והפכו אותם ליצורים מרוקנים ואכזריים. שניים מהם שועטים מקדימה, רכובים על ארוכי-לשון רוניים גדולים; שישה לפחות רצים אחריהם ברגל, חמושים בלהבים וכלי נשק דומים; וארבעה אחרים חמושים בקשתות.

 

החבורה מניחה לפרשים להתקדם ולקפוץ מעל הגשר; ומיד לאחר מכן, דל'ארנור מטיל לחש קיר-כוח מיד לאחר אותו מקטע. ואהלטור מטיל ערפל קפוא שפוגע סמוך לשבר בגשר, כדי לחסום את הרגלים ולמנוע מהם לבוא לעזרת הפרשים בזמן.

התחבולה מצליחה היטב, לפחות בשלב הראשון; הרגלים נבלמים וסופגים עוד ועוד נזק מהערפל המקפיא כשהם נלכדים בין קיר הכוח לבין חלקי גשר שקורסים בגלל לחש הסידוק. הפרשים מסתערים על החבורהץ

הפרשים מזנקים בקלות מעל החלק השבור בגשר; אחד מהם נפגע ומעוכב בידי המלכודת; השני ממצליח להחלץ ומסתער על אורון – ונתקל אגב כך גם בקר, שמבצעת תרגולת שלמדה באימוני הלגיון – במקום להשתמש בחרב, היא ניצבת מעט מאחור ומהצד של אורון, שולפת כידון חד וכורעת, כשהיא מציבה את הנשק הארוך בתור מלכודת קטלנית לרוכב שמתקדם במהירות.

הקרב מול שני הפרשים ובהמות הרכב הקטלניות שלהם הוא ברוטלי, אבל מוכרע במהירות, בעיקר כאשר מטילי הלחשים של הקבוצה למדו לא לכוון אל ארוכי הלשון הרוניים לחשים שהם מסוגלים לספוג ו'לגנוב' מהמטילים שלהם.

בינתיים, המרוקנים הרגלים מגיעים אל אמצע הגשר, והגם שרובם מצליחים לקפוץ היטב מעל התהום, הם נתקלים בלא התראה בקיר הכוח, מסתבכים ומפריעים אחד לשני בחלל הצר שבין החלל בגשר הסדוק וקיר הכוח. רבים מהם סופגים אגב כך נזק מתמשך, ורק אחד מהם חכם ומהיר מספיק כדי להבין איך לטפס על קיר הכוח במקום לתקוף אותו בפראות ולהחליש אותו באיטיות רבה.

מי שמצליחים להזיק לדמויות הרבה יותר הם הקשתים שתופסים עמדה בקצה הרחוק של הגשר ומשגרים מטחי חיצים על הדמויות; רילקה משיבה להם בלחש ענן מבאיש, שמזיק להם קלות, נדבק אליהם ונותן להם עונשין לפגיעה. למרות פגיעות שהחבורה סופגת, הפרשים מובסים; הרגלי שמנסה להצטרף אליהם סופג קללת דם אכזרית מדל'ארנור, ונופל למטה כאשר רילקה משתמשת בלחש יצירת בור – ובעוד הוא מנסה לטפס משם בכוחותיו האחרונים, קללת הדם של דל'ארנור שממשיכה לפעול כל סיבוב מסיימת את העבודה והורגת אותו.

לאחר שהחבורה נותרת בלא אויבים בטווח פנים אל פנים, היא מתרחקת בהדרגה, עג שהיא יוצאת מהטווח של הקשתים.

 

בנקודה הזו, נכנס לקרב אויב אימתני בהרבה, שצץ הישר מתוך הצללים ולא מושפע בידי הגשר השבור, קיר הכוח או כל מלכודת אחרת שהדמויות הציבו; רפא רב-עוצמה של אביר-כפור שקוף ומיוסר, שנושא עליו את סמל היקינטון השחור.

היצור מפיץ סביבו הילת צל קטלנית, ומלחשש לחבורה שאף אחד לא רשאי לקחת את האוצרות של המתים. המתים יחזיקו באוצרות שלהם, ויגררו אותם ואת מי שניסה לקחת אותם לתוך החושך, לנצח-נצחים. אהלטור משיב לו בלעג – ונענה במטח קטלני של חזיזי צל.

 

מתחולל קרב קשה; קר – שהצליחה לשרוד מעל ומעבר ולעזור לחבורה למרות הדרגה הנמוכה יותר שלה, מוכרעת ומתמוטטת מהצל הקטלני שמקיף את היצור; ורק התערבות של דל'ארנור וכוח הריפוי של מטה הנחש שלו מונעת ממנה להיהרג. מלבד הנוכחות והמגע שואב החיים שלו שעובר דרך שדות כוח ושריונות כאילו הם לא קיימים, היצור מסוגל להטיל גם חזיזי צל, לעיתים כמה בסיבוב אחד, נגד מטרות שונות.

לעומת זאת, אורון, דווקא משום שהוא קרוב מאד בעצמו לעולם הצללים, יכול לראות את הרפא באורח מוחשי בהרבה, וגם לבלום עם הנשק שלו את המגע שלו, מה שהוא בלתי אפשרי עבור יתר הדמויות.

החבורה מוכה ומותשת; קר חסרת הכרה וחלק מהדמויות במצב פגיע וחלש מאד, אבל בסופו של דבר הרפא סופג די נזק כדי להתפוגג ביבבה אל תוך הערפל, והדמויות מנצלות את ההזדמנות ונמלטות מזרחה, לפני שהמרוקנים שנותרו יצליחו לסגור עליהן שוב.

 

 

שתי ספינות על הנהר

החבורה המוכה והעייפה מצליחה להתקדם לעבר הנהר, אל שולי שדה הקרב המקולל והרחק מהצללים המאכלים; קולות מאיימים עדיין עולים מפה ומשם, בעיקר מאחור; ואורון עדיין רואה מערבולת בצבע דם הרחק בצפון-מזרח, אבל החבורה לא מותקפת שוב.

בסופו של דבר, הדמויות מבחינות בבריקדות מאולתרות ליד הנהר, ומגלות ששתי ספינות עוגנות במקום חבוי יחסית בתוך מפרצון שמוגן בקירות סלע, אחת מהן נושאת את הסמל של הגבירה קאירה. רילקה מתקדמת בשקט ומצוטטת למה שנראה כויכוח בין המפקד של אנשי הגבירה קאירה – אביר אנ'מירי מבוגר, מנוסה שנראה שליו יחסית, ועסוק – אולי בהפגנתיות – בכרסום נתח בשר שנצלה קודם על המדורה, לבין אישה נאה ויהירה שמתגלה כלא אחרת מהליידי שסמלה היקינטון השחור, ושהיא והאנשים שלה חצו את אותו שביל שהחבורה הלכה עליו מספר שעות קודם.

מהויכוח ביניהם, מסתבר שהספינה של גבירת היקינטון השחור התכוונה להפליג דרומה במעלה הנהר, לעבר מחנה העוצרת, שם הגבירה רוצה או "דורשת" לפגוש את קאירה. הגבירה מציגה את התביעות שלה ביהירות מחליאה למדי – והאביר מחזיר לה, שאם היא רוצה לזכות בחסדה של קאירה או כל מפקדת אחרת במחנה העוצרת, כדאי לה לשנות את הגישה, ומהר.

כך או כך, מסתבר שקאירה קיבלה מידע שנוגע להתרחשות ברלאנה א-נורט, ושלחה ספינה במורד הנהר כדי לתפוס עמדות ובמידת הצורך לשלוח כוחות פנימה – אולי כדי לחלץ את הדמויות (רילקה מנחשת, שהעורב שלה הגיע לקאירה עם המסר שהחבורה שלחה איתו). האביר המפקד השתמש בסמכות שלו, כדי לעכב את גבירת היקינטון השחור והחיילים שלה, ולאלץ אותם להצטרף לכוח שלו עד שיחליט האם הוא צריך לצעוד אל תוך הצללים של רלאנה א-נורט או לא. הגבירה מלאה זעם על כך, אבל לא מצליחה להזיז את האביר המפקד מדעתו.

 

החבורה מקבלת את המידע ואז מתגלה, לא לפני שהדמויות עוטפות במהירות את החרב של אהלטור כך שתראה כמו מקל גדול – כדי שגבירת היקינטון לא תוכל לראות שזו החרב שנגנבה מכוך הקברים של השושלת שלה.

האביר המפקד שמח מאד לראות את הדמויות, בעיקר נוכח העובדה כי הדבר חסך ממנו ומהאנשים שלו מלהכנס לצללים של רלאנה א-נורט. הוא מעדכן את החבורה בעניין הגבירה קאירה, ועל המשימה שלו, שאחרי רלאנה א-נורט כוללת גם להפליג צפונה עד העיירה קלתוסיה שבדרום האגם השוקע, לשם הוא צריך להסיע 'מלומדת בלתי נסבלת' (הדמויות מנחשות נכון, שמדובר באותה אישיות לבושה באדום-זהוב עם כובע ואופנה של נמל ראל'סורם שראו במחנה, שמעסיקה בין היתר גנב מבוגר ומפוקפק). האביר המפקד יותר מרומז, שהוא ישמח מאד לסיים את המסע בחברת שתי הגבירות שהוא תקוע איתן.

 

המפקד שולח מסר למלומדת (שנמצאת בתא רחב ידיים שהוקצה לה בספינה של קאירה), שעליה להתפנות מיד לטפל בנגע הצללים שפגע בלגיונר אורון (שנשאר עדיין קלוש וכמעט שקוף, באורח שמעורר אימה אצל החיילים). בינתיים, הדמויות מוזמנות לנוח ליד מדורה, לשתות ולאכול, בעוד קר חסרת ההכרה מועברת בידי מספר חיילים לספינה.

בשלב מסוים נוצרת אינטרקציה בין החבורה לגבירת היקינטון השחור, שחושדת בדמויות וכנראה חשה את הכוחות של אהלטור. רילקה מפעילה את הכריזמה שלה ונוהגת בגבירה היהירה והצוננת באופן ידידותי מאד, כאשר החבורה מציגה את אהלטור כ"בחור שהצטרף אליהם" עם רמזים שהוא מעט מטומטם ועדיף שלא ידבר.

התרגיל מצליח למשך זמן-מה; הגבירה מצטרפת לדמויות לארוחה, ומתרככת כלפי רילקה, גם אם בהתחלה באופן טקטי מאד כדי לנסות להשיג מידע על הדמויות. אגב כך, היא מספרת לדמויות שהיא מביאה אל קאירה טענה שיש בה מהאמת - אם העוצרת רוצה לשלוט בארץ הזו, עליה לסייע לאצילים שלה לטפל בבעיות ובהתקפות נגד האדמות שלהם, והגבירה מתלוננת על מבריחים, בריונים וחותכי גרונות שמסתובבים באדמות שלה 'כאילו הם בעלי הבית'. החבורה מבינה מהר יחסית, שהיא מתכוונת ל'גננים' או לבעלי הברית שלהם.

 

בשלב מסוים, היא נעשית כנה עוד יותר, ומספרת לרילקה מעט על האסונות שפקדו אותה, כולל העובדה שפושטים (בני אדם) רצחו את שני הילדים שלה, ושהיא למעשה האחרונה בשושלת שלה.

היא לא אומרת הרבה על אבי הילדים. אבל נראה שהוא היה בן-אצולה ממוצא פחות יותר משלה, וכנראה שגם הוא מת או לפחות לא נוכח מזה שנים.

 

לפחות בעיני רילקה, גבירת היקינטון השחור מתחילה להצטייר באורח מורכב יותר מהדמות המרושעת שאהלטור הציג ועדיין רואה אותה – צאצאית של קאהסארונג הבוגד שחורשת מזימות אפלות. רילקה חשה שמתחת ליהירות נמצאת אישה פגועה מאד, ולא רק בגלל האסון שירד עליה, שנעזרת בכל כוחותיה ובחזות הקרה כמו קרח שלה כדי להחזיק מעמד בנסיבות שהיו גורמים לאחרים להשבר.

אגב כך, הגבירה מגלה לדמויות שהיא מכירה היטב את "הגננים" ושלפחות אחד ה'קינים' שלהם ושל החברים שלהם מצוי לא רחוק מהמגדל שלה, מעבר לביצות; אבל אין לה מספיק חיילים כדי לטפל בהם – ולכן בדיוק היתה בדרכה אל הגבירה קאירה.

עם זאת, החשד של הגבירה כלפי אהלטור לא מתפוגג, ובשלב מסוים היא מנסה לגרות אותו להתעמת איתה, כשהיא לועגת למסדר הקאראנסירי, ואומרת שמזה דורות הם לא טובים בהרבה משודדים, והכוחות האמיתיים שלהם דעכו מזמן. אהלטור רותח מזעם וכמעט נופל בפח וחושף את עמו, אבל רילקה מבינה להיכן הגבירה הצוננת חותרת, ומצליח להפריע לכיוון השיחה הזה, ולפנות לאביר המפקד בשאלה לגבי מתי המלומדת תתפנה, כי המצב של אורון עשוי להמשיך ולהדרדר.

 

תהלוכה מוזרה נושאת את אורון אל הספינה, ואל מתחת לסיפון, לתא של המלומדת גוול'דוריל. היא לא נראית מרוצה במיוחד מכך שאילצו אותה להתפנות לדברים כאלו בטרם שחר, ומתלוננת, ספק בציניות, שמלומד זקוק לשנת הלילה שלו, זה שומר עליו חד ומונע ממנו מלהבעיר דברים... בטעות כמובן. האביר המפקד מגיב בציניות, מתנצל בשם קאירה שאין לו 'ספינת תענוגות ארורה' בשבילה, ומחזיר לה שכדאי מאד שתטפל בלגיונר הפצוע משום שהוא 'חביב מאד על קאירה *באופן אישי*.

המלומדת היא אכן אותה אישה מרשימה עם מבטא ולבוש מהודר מנמל ראלסורם, שדל'ארנור מכיר היטב.

הדמויות מבחינות שבחדר של המלומדת יש לא מעט פריטים מהודרים ומוזרים, בתוך ומחוץ לארגזים, שלא ברור כיצד היא סוחבת אותם ממקום למקום בלי עזרה של לפחות עגלת מטען אחד. הדמויות מבחינות במפות עתיקות, תיבת נגינה קסומה, ספרים עתיקים, כמה אבנים יקרות, בקבוקונים, צמחים נדירים שמעוררים מיד את הסקרנות של רילקה, ואפילו כמה תבלינים יקרי המציאות ליד מחבת כסופה עם שוליים מואדמים, כנראה קסומה. דל'ארנור מבחין שהגבירה המלומדת סוגרת מהר תיבה עם משהו זהוב נוצץ שנמצא בתוכה  (אולי שדומה באורח חשוד לגביע), ליד כמה קליפות מוזרות שנראות כאילו הן עשויות מחומר אבני. כובע הבונט של הגבירה תלוי על קולב, לצד שתי שמלות יוקרתיות בגוון תואם, ולידם תיבה של מלחי הרחה.

 

לאחר חילופי דברים נוספים, ורגע בו המלומדת סוקרת בעיון – מתחת לתלונות הציניות שלה – את כל הדמויות בזו אחר זו כאילו היא מנסה לאמוד את טיבן, המלומדת מסכימה לנסות להוציא את הצל מאורון, ואומרת שיש שתי דרכים לעשות זאת: דרך בטוחה ושלווה, אבל שתהיה כרוכה בזמן ובימים ארוכים של מנוחה, ודרך מהירה – שדורשת ריטואל מסוכן שיכול לצאת משליטה, ולאפשר לצללים להלחם חזרה, לעיתים באופן קטלני. הדמויות מתלבטות, ואורון מכריע בסופו של דבר שהוא מעדיף לקחת את הסיכון.

המלומדת מורה לכולם, כולל לאביר המפקד, לצאת מהחדר – מלבד שלוש הדמויות שהיו עם אורון כאשר הצללים ניגעו אותו.

 

 

ריטואל גירוש הצללים

המלומדת מתחילה לפזם וללחשש השבעה מסובכת מאד, והדמות שלה מתערפלת, הופכת למעין עמוד עשן מתערבל; ולאחר מכן, הדמויות חשות שכל החדר והספינה נמוגים סביבם, הופכים למרחב אינסופי של עננים וערפל. הקול של המלומדת הופך מעורפל ומתערבב עם שריקות רוח, צווחות של יצורים, אוושה של עשן וצללים נעים, וטפיחות כנפיים כבדות מלמעלה. אורון מוצא את עצמו נאבק בעשן שמתערבל מעליו, שהופך לצל עם טפרים חדשים שמנסה לנעוץ אותן באורון; יתר הדמויות בחבורה מנסות לסייע לו, אבל מותקפות כל העת בידי יצורים מכונפים צווחים עשויים צל שמגיעים מלמעלה. היצורים האלו קשים לפגיעה, אולם כל פגיעה מוצלחת באחד מהם גורם לו להתפוגג; מנגד, כל פעם שיצור צל מצליח להגיע לדמות הוא 'מתאבד' עליה ומתפוצץ לנזק הלם כבד לכל הדמויות. גרוע מכך, הדמות שנפגעה מהצל חשה כל מיני זכרונות ישנים שלה עולים מתוכה, שלא לגמרי מרצונה, וממש לובשים צורה. רילקה רואה מראות מהילדות שלה, כולל היום בו החיילות הצהובות המטורפות והפצועות הגיעו לעמק טולו, וזכרונות מפורטים חדשים יותר, שכאילו משוטטים בין החללים הסודיים מתחת לעץ של טולו.

עם זאת, הדמויות מצליחות לחסל את רוב הצללים הצווחים לפני שהם מצליחים להגיע אליהן, ולסייע לאורון להלחם בצל הגדול עם הטפרים הארוכים במרכז, עד שהוא נמוג ביללה. כל פעם שהצל מוכה ונחלש, כך אכן נראה שהצללים בתוך אורון עצמו הולכים ונחלשים במהירות.

כאשר הקרב נגמר, הכל נמוג; והדמויות מוצאות את עצמן, עייפות לגמרי, צפות בתוך עלטה עד שהן מתעוררות. אורון ורילקה, כל אחד בנפרד, רואים הבזקים מוזרים ומצליחים למשוך אותם אליהם, באורח שמקנה לכל אחד מהם חזיון מוזר. רילקה צפה בחשיכה, חסרת גוף, ושומעת קולות כועסים של נשים.

"זה בלתי אפשרי! זה הסיפור הכי מופרך, הכי מטופש-"

"היא היתה נאמנה לי אישית! עצם המחשבה שהיא תערוק-"

"ועוד לשורות של מי? אפילו לא של השתקפויות הכזב – למפלצות אוכלות אדם?! מגוחך~"

"תביאו... את... הקתרוס שלה".

 

אורון שומע התנשפות וחש מישהו משרך את דרכו, מפוחד ומתאונן כשהוא רוטן לעצמו. הקול שלו נשמע מעט מוכר.

"אללי, זה לא מקום לג'נטלמן... החום הארור. שים לב איפה את שם את הרגל, טיפש. אהה... אני באמת מקווה שהאוצר הזה... שווה את כל-"

"האם הוא, באמת?" קול אחר, מתנגן וקר עולה מהחשיכה, ומוסיף: "התקדם עוד קצת קדימה, אדוני הגנב שבין הצללים. לא מנומס לעמוד על הסף ולמלמל לעצמך"

האיש הקטן קופא באימה "אוה! שככה יהיה לי טוב!"

"שלחו אותך לבד, אני מבינה? שוב? כמה לא מפתיע אם תרשה לי להעיר. אני מקווה שהפיראטים הקטנים והחמדנים האלו יתחשבו בכך כאשר ישקלו את החלק שלך באוצר... בהנחה שהוא לא כולל סכין בגב, כמובן".

 

גם אורון וגם רילקה מדמיינים, כל אחד בדרכו, כי הם רואים לרגע עיניים זהובות גדולות, שנראות כאילו אש בוערת בתוכן, פולחות אותן מתוך האפלה; ואז החושך והעייפות סוגרים עליהם. רילקה מתעוררת בסופו של דבר על כורסא בחדר של המלומדת, ואורון על המיטה בה השכיבו אותו מתחת לפמוטות הקסומים. גם דל'ארנור ואהלטור מתעוררים באיטיות. אורון עייף וחלש כך שכל תנועה קשה עליו – אבל נראה שהמלומדת גוול'דוריל קיימה את הבטחתה. הצל שנספג לתוכו נעלם לגמרי.

 

 

סיום ההרפתקה – החלטות קשות

זמן קצר לאחר מכן, הדמויות שומעות חלק משיחה בין המלומדת שנמצאת על המדרגות מחוץ לחדר, לבין האביר המפקד, שלא נראה שהוא מרוצה ממה שהוא שומע.

הם מדברים על אורג ערפל עשיר ומפוקפק בקלתוסיה, שהשם שלו מוכר לדל'ארנור ממכתב שהאחיינית שלו טיריניל כתבה לו מזמן, שבו התלוננה שאורג הערפל העשיר הזה הוא מנוול שמתייחס באורח מתנשא ומנצל בדרכים מגעילות אורגי ערפל עניים שהגיעו חסרי כל מחורבן הממלכה במערב. האביר המפקד רוטן, שההוראות שקיבל מקאירה לא כוללות הנחיה להשתתף ברצח – גם לו של חלאה, ושואל את המלומדת אם 'הפורץ שלה' לא יכול לעשות את העבודה המלוכלכת לבד. המלומדת אומרת שלא, בעיקר אם יש באחוזה ההיא עוד טיפוסים אפלים – מהשיחה נראה, שהם משערים שהברנש מקלתוסיה מסתיר אצלו גננים וסחורות מוברחות שלהם.

האביר המפקד עדיין מתנגד, ואומר שהיה שמח להכנס לשם, לבדוק מה אורג הערפל הזה מחזיק במרתף ולשים לו אזיקים על הידיים אם צריך – אבל גם זה בעיה, כי זה השטח של הגבירה האדומה מהאגם, ולפעול שם בשם העוצרת יכול לעורר תסבוכת פוליטית שלמה.

 

כאשר הדמויות מתגלות ושואלות במה העניין, האביר המפקד אומר בחוסר נחת מופגן כי 'האיש של המלומדת' חשף לכאורה ראיות שיש אורג ערפל עשיר בקלתוסיה שמעורב עד הצוואר במעשי בגידה, ועושה עסקים עם פושעים ואויבי העוצרת, והמרתף שלו מלא סחורות גנובות, חלקן מסוכנות. כאשר הוא חושב שהמלומדת לא שומעת, הוא מלא מרירות כלפיה, ומבהיר שהוא ישמח מאד להוריד אותה מהסיפו שלו – ולא לראות יותר לא אותה ולא את הפורץ שלה; הברנש ההוא אמנם נראה לעיתים יותר כמו חנווני מאשר כמו פורץ, אבל הוא מריח לו כמו טינופת.

האביר המפקד כמובן מבהיר לחבורה שהוא 'לא יסרב' אם הדמויות ירדו לחוף בקלתוסיה ויעזרו למלומדת במקומו עם העסקים המפוקפקים שלה מול אורג הערפל ההוא.

 

החבורה מתלבטת האם להמשיך צפונה למטרה הזו, כמו שרילקה חושבת שכדאי; או להפליג דרומה למחנה של קאירה ולהתעמת שם עם גבירת היקינטון השחור שכבר הפליגה לשם עם האנשים שלה, לפני שהיא תצליח להטעות את קאירה ולהוציא ממנה סוג של הסכם או ברית, כמו שאהלטור חושש. דל'ארנור מעוניין מאד דווקא לבחון את עניין אורג הערפל מקלתוסיה – בעיקר מסיבותיו שלו; ואורון מכריע בסופו את הדיון, כאשר הוא מצטרף, לא בלי היסוס, אל דל'ארנור רילקה, ומציע לשלוח אליה בינתיים את קר, כאשר היא תאושש, עם איגרת שתסביר לה את המאורעות ותזהיר אותה – גם מפני גבירת היקינטון השחור.

 

וכך, החבורה – למגינת ליבו של אהלטור – ממשיכה להפליג צפונה, לעבר קלתוסיה והאגם השוקע.

 

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.