פרק 3: ערפילי קרב (חלק ב')

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

הקרב עם ארונדורה וחבורתו

הקרב בין החבורה לקוף 'אורג הערפל' ארונדורה והקשתים שלו נפתח ברגל שמאל. הקשתים של ארונדורה ממטירים חיצים על הדמויות. רילקה נפגעת קשה מתמרון של ברד חיצים, ובהמשך גם של חץ משתיק, ובמידה רבה מוצאת מכלל פעולה לרוב הקרב; אורון ואהלטור מסתערים קדימה, ונופלים על מלכודת ממעידה עם קוצים שנמתחה בעורמה בין השיחים, שפוגעת בהם ומעכבת אותם.

ארונדורה ממשיך לנפנף ביד שלו שעליו ענודה הטבעת הקסומה ולצעוק שברי מילים במדוברת על כך שהוא עכשיו כבר לא קוף, אלא אורג ערפל; הוא מנסה להשתמש בטבעת שלו כדי למשוך אליו את דל'ארנור, ונכשל.

בנקודה הזו, הקרב מתהפך. קר קופצת מעל המלכודת, מסתערת על אחד משני הקשתים של ארונדורה ומפילה אותה בשני תמרוני נשק שפוגעים בפגיעה קריטית; דל'ארנור מטיל על ארונדורה קללת דימום חזקה, ואז משתמש בלחש היפוך כוח משיכה, שמטיס את הקוף 'אורג הערפל' ביחד עם 'טבעת הכוח' שלו גבוה לאוויר.

הקרב מוכרע עד מהרה, כאשר אורון ואהלטור מתאוששים, וביחד עם קר סוגרים על הקשת האחרון של ארונדורה ומפילים אותו. הדמויות חושבות לקחת את 'הקוף אורג הערפל' בחיים כדי לחקור אותו, אבל השילוב בין הנפילה מגובה כאשר היפוך כוח המשיכה נגמר והדימום הורגים אותו.

החבורה בוחנת את הקופים הולכי-על שתיים, ואחת הדמויות נזכרת שהם דומים לסיפור ששמע על החורבות של זאר-טל'מורה, והרעיה הראמג'ירית המנוחה של אדון העיר לפני ההתנפצות, שאספה יצורים מארצות זרות – וכמה מהקופים שהחזיקה השתחררו בזמן הכאוס והטבח בעיר, והתעוותו מהקסם האפל שעומד שם.

הדמויות מסירות מארונדורה את 'טבעת הכח' שלו – שמתגלה כטבעת קסומה שימושית למדי עם תוספת נק"פ ויכולת להפעיל לחש 'הרוח הלוכדת של אנ'אוריס' – אבל מכאן ועד טבעת כוח אגדית, המרחק גדול מדי.

 

מרכז רלאנה א-נורט

הדמויות מתקדמות, ומגיעות סוף-סוף אל מה שנראה כמרכז שדה הקרב העתיק של רלאנה א-נורט; שרידים של עקבות ודם, ביחד עם אריג קרוע על אחד השיחים זרוקים בדשא הצונן ובעל הריח הרע; תילי האבן שבמרכז השדה, נראים בערפל גבוהים ועצומים בהרבה מגובהם הידוע והרגיל באור-יום.

החבורה, מושפעת יותר ויותר מהצל שעל שדה הקרב שהולך ומתעצם על רוב הדמויות, ובעיקר על אורון, בוחנת את האיזור בכדי לבדוק להיכן להמשיך. הדמויות מוצאות נתיב צמוד לתל שנראה הגדול ביותר, קרוב לעיטורים העתיקים שמבליחים עליו ולצרחות חסרות הגוף, אולי של הליידי האדומה ובנותיה, שמהדהדות ממנו – אורון נמצא עמוק מספיק בצללים כדי לשמוע אותן כאילו המוות שלהן מתרחש ממש כעת (ולא לפני יותר מ-50 שנים); הוא שומע את הגוססים והמתים, הם קוראים לו.

בנוסף לנתיב שמסתובב סביב התל הראשי, רילקה מבחינה בעוד דבר, שמצית מיד את העניין של אהלטור: תל קטן יותר אבל גבוה יותר, שנצמא אי-שם צפונה ומזרחה יותר, בקצה שביל אחר שמתפצל מהמקום בו נמצאת החבורה: הראש שלו מבליח באור הירח, ועליו מתנוסס סמל היקינטון השחור.

הדמויות מתייעצות מה לעשות, בעיקר נוכח חשש כי הצל שהולך ותופס אותן לא יאפשר להן להשאר באיזור לעוד הרבה זמן. אהלטור מסביר בתקיפות, שהיקינטון השחור עומד במרכז המשימה שקיבל מהמסדר שלו, וחשוב לו מאד לבדוק את התל שהוא מתנוסס עליו. רילקה לא שבעת רצון במיוחד, כי היא חשה שהנתיב שקשור במשימה שלה מוליך לכיוון השני, לעבר התל הגדול – אבל בסופו של דבר מסכימה, גם אם בלב ולב, ללכת לכיוון שאהלטור מתעקש עליו. בין לבין, רילקה גם מנצלת את כשרון העשבונאות שלה, ושמה ידיים על תותי צל גדולים ובעלי עוצמה שצומחים ליד האבנים הקרות של התל.

 

 

תל היקינטון השחור

הדמויות מתקדמות בזהירות, ולא נתקלות באויבים נוספים עד שהן מגיעות לסוף השביל העולה המתעקל, שמוביל אותן ממש אל מתחת לתל הקטן והגבוה. החבורה מבחינה מיד כי בניגוד לתילים האחרים שנבנו מאבנים שנערמו כאן אחרי הקרב מול כוחות הורד האפור לפני מעט יותר מ-50 שנה, התל הזה מעוצב מאבן קודרת, ועתיק בהרבה – הוא עמד כאן לפחות כמה דורות לפני הקרב המפורסם במקום הזה.

ליד הקבר, הדמויות מבחינות בעקבות של לא מעט בני אדם, שהיו כאן והסתלקו כמה שעות קודם לכיוון מזרח – לעבר הקצה של שדה הקרב והנהר הרחוק שזורם שם. זוג עקבות שייך לאישה, והוא מוביל גם פנימה – ממש אל אבני הכוח ואז גם החוצה, בחזרה אל העקבות של הגברים. ממש ליד הכוך, הדמויות מבחינות בגבר ואישה תלויים, שלפי הצורה שלהם נראים כמו חברים בכנופיית הגננים. נראה כאילו הם נתלו רק כמה שעות קודם.

 

הדמויות עורכות חיפוש, ומגלות דלת אבן נעולה היטב בבסיס הכוך, עם צורה של פנים חיוורות חרוטות עליה, ועליהן היקינטון השחור. אותיות בשפה הררית נוקשה שאהלטור דובר היטב, מאיימות במוות נורא, או בקללתו של אל כפור עתיק וחסר שם, על כל מי שיעיז לחלל את מנוחת המקום.

החבורה מתעלמת מהאיום, ובוחנת את הדלת: יש עליה מנעול רוני מכושף רב-עוצמה, שהוא מעבר ליכולות של גנב, ודורש כוחות קסם והבנה עמוקה ברונות. דל'ארנור מנצל את הכשרון המתקדם שלו ואת הפנס הרוני שמצא, בעזרת ראיית הצל של רילקה וההבנה של אהלטור בצורות וסמלים שבאו מרכס קאראנסיל – והמנעול המסובך מוכנע במהירות; האבן נוהמת וזהה, מגלה מדרגות שיורדות למטה.

 

החבורה יורדת במדרגות עתיקות אל אולם קטן ועגול; אורון שומע בכי וצרחות של ילדים, שככל הנראה מתו מוות אלים, אולי מידי פושטים, ועוד קולות מבעיתים בוקעים מהחשיכה או מעולם הרוחות שהוא הולך ומתקרב אליו.

בתוך הכוך, יש גומחאות קבורה שכמעט כולן חסומות באבנים , ולידן הונחו באופן טקסי חרבות קאראניסה שהעתיקות ביותר ביניהן כבר מחלידות; שמות עתיקים שחרוטים על הדלתות, מעידות שהמקום אכן שימש לקבורה במשך כמה דורות – ואהלטור מצרף דבר לדבר, ומנחש שאחד מצאצאיו של קאהס'ארונג הבוגד אכן ברח לאיזור הזה, העמיד צאצאים והם נקברו כאן בהגיע שעתם. הגומחה האחרונה ריקה לגמרי, בלי חרב ונראה שאין בה גופה או שרידי גופה; אבל לידה, בתוך האולם עצמו, הוצבו שני ארונות קטנים ולא עתיקים מאד, שהדמויות מנחשות שקבורים בהם שני ילדים – דבר שאכן מתברר מקריאת האותיות שעליהם. ליד אחד מהם, סמוך לקיר, זרוקים שרידים של פתק שהיה כתוב בכתב רהוט, אבל נקרע לגזרים.

רילקה שותה את שיקוי החזיונות שרקחה, שמאפשר להתחקות אחרי דברים שהתרחשו באותו מקום – ורואה אישה חיוורת עם שיער כהה ליד שני הקברים, קוראת באיגרת כשהיא עוד שלמה, וחתומה בידי גבירה בשם קאהל'סילרה (כשאהלטור ישמע את השם, הוא יזכר באורח עמום שהיתה פעם מישהי כזו במסדר, ושהיא כמעט נהרגה כשהיתה חניכה צעירה והצליחה להרגיז את אחד המסטרים של האגם הקפוא) – ואז קורעת אותו לגזרים בזעם.

כך או כך, באמצעות החזיון רילקה מסוגלת להשלים את הכיתוב המלא של הפתק הקרוע.

 

קאהל'סילרה פונה אל האישה שהיתה בכוך באורח אישי כ"יקירה" ובלשון שמאפיינת שתי גברות אצילות קרובות מאד זו בזו, הגם שהכותבת ממעמד גבוה יותר.

היא מזהירה את הגבירה רל'הירל לנטוש משהו שהיא עושה או לעשות משהו אחרת, ומזהירה אותה שהעניינים 'כאן', או 'אצל בעלי הברית שלה' – שהיא נסמכת עליהם או מצפה להגנה או עזרה מהם, אינם כתמול שלשום. היא מפצירה ברל'הירל לעשות משהו או לחדול מלעשות משהו, לפני שהשעה תתאחר. משהו... לא ברור בדיוק מה מהמכתב, קרוב הרבה יותר מכפי שאפשר לשער.


המכתב נחתם ב - "שלך, בידידות לנצח, קאהל'סילרה".

 

לאחר שהחזיון נגמר, החבורה בוחנת היטב את המקום, ומגלה שרידי פרחים ישנים וחדשים, וגם עקבות טריות: נראה שהאישה שהיתה בחבורה שחנתה למעלה, ורק היא, נכנסה למקום ויצאה ממנו לפני כמה שעות, ובילתה זמן בכריעה לפני שני הקברים הקטנים. מהסימנים עולה, שהיא פתחה את המנעול המכושף – אבל לא באמצעות פריצה, אלא באמצעות מפתח שנמצא אצלה.

 

 

התא הסודי והקרב מול הרוחות הרעות

על-פניו, אין עוד דרכים ומקומות לחקור בכוך – אולם אורון, משום שהוא נושא עליו מטעני צל רבים (מעל ל-3), יכול מסיבה זו להבחין בעוד דלת נעולה היטב, שהדמויות האחרות לא יכלו להבחין בה בכוחות עצמן.

בדיקה מגלה, שהדלת הזו נעולה במנעול מכושף דומה לזה שעל דלת הכניסה, אבל מסובך וקשה עוד יותר לפריצה – אפילו בעבור אומן רונות מצויד היטב כמו דל'ארנור. הדמויות נאבקות עם המנעול, משחררות על עצמן מלכודת של התקפת כפור, וגורמות למנעול להכנע בסופו של דבר.

בפנים יש גנזך קטן שניכר שהשתמשו בו, הכניסו והוציאו מתוכו דברים לאורך השנים, וגם לא מזמן. הגנזך כמעט ריק כעת, מלבד תיבה קטנה ופתוחה, שיש בה עדיין 110 מטבעות זהובים-חיוורים: מסג בין כסף לזהב-שמש. בדיקה מגלה שהם נטבעו ברכס קאראנסיל, בטירה בה קאהס'ארונג היקינטון השחור שלט ממנה לזמן קצר, והם נושאים סמל עתיק ואפל של מסדר אבירי הכפור מצד אחד, ואת היקינטון השחור מצד שני.

מלבד התיבה, יש כאן חרב קאראניסה יפיפיה, עם להב כהה ממסג קסום, שקושט באותה מתכת זהובה-חיוורת. לפי החריטות עליה, שמה הוא פאהרן-הוראק, שפירושו בניב עתיק של בני קאראנסיל: "רעם מתגלגל בחצות".

אהלטור רוצה לקחת את החרב ואוחז בה, ומתמודד בהצלחה עם כוח אפל בפנים שמסרב להכיר באדונות שלו ומנסה לפגוע בו; באותו רגע, הכפור בתוך הכוך מאחורי הדמויות מתגבר ולובש צורה של שלוש רוחות רעות עתיקות של כפור, בצורה כללית של בהמות כפור חצי שקופות עם עיניים כחולות זוהרות; הן מלחששות "גנב! מחלל!" ומתקיפות את החבורה.

 

הנתונים של החרב פאהרן-הוראק

קאראניסה 2+ עם היכולות הבאות: 2+ הדיפה נוספת, מנעול תמרון מהיר

כאשר היא מכה ב-16 ומעלה, היא צוברת מטען שמאפשר לה בסיבוב הבא להוציא רעם מזעזע, שגורם 2ק4+8 לכל היריבים בטווח של עד 10 מטרים, ויכול להשתיק אותם.
על כל מטען, הנזק עולה – 2ק7+10, ו-2ק10+10 ויש עונשין 2- מצטבר לגלגול ההצלה.

 

הגם שהיא שונה מהחרב הרגילה של סט הקרח המר, היא נחשבת כחלק מהסט, לצרכי בונוסים מצטברים מנשיאת חלקים ממנו.

 

מתחולל קרב קטלני. היצורים משליכים קליעי קרח שגורמים נזק כבד, גורמים נזק מצטבר בעצם הנוכחות שלהם לכל מי שאינו אביר כפור, ומפעילים כוחות צל. הן כמעט לא פגיעות לנשק לא קסום, מה שיכול היה לנטרל את קר שמחזיקה חרב לגיונרים דו-ידנית משובחת, אבל לא קסומה – החבורה פותרת את זה כשאלהטור בועט לעברה את הקאראניסה הקסומה הישנה שלו.

רילקה מטילה לקרב את אחד השיקויים החזקים ביותר שרקחה: שיקוי גדילה מקוללת, שגורם לקנוקנות ושורשים קסומים לצאת מהאדמה הקפואה, בעוצמה כזו שמסוגלת ללפות חלקית גם רוחות רעות – מה שמאט את היצורים ומקנה להם עונשין לגלגולים שהשפיע באופן משמעותי למדי על הקרב.

בסופו של דבר, למרות ההתקפות הקטלניות של היצורים והעובדה שקר, שהיא ברמה נמוכה משל הדמויות, מתקרבת לסכנת מוות, החבורה מצליחה להכריע את הרוחות ולגרום להן להתפוגג ביבבה שמזכירה קרח נשבר. אהלטור זכה בחרב, שיתכן שעברה מדור לדור בשושלת של צאצאי היקינטון השחור.

 

סיום

הצל סביב חלק מהדמויות מתחזק; אורון מגיע למטען צל רביעי והצורה שלו מתחילה להיקלש; הוא מילל באימה, כאשר צורות רפאים סביבו הופכות מוחשיות יותר, אפילו יותר מקר המבוהלת שמנסה להצמד אליו ולהנחות אותו.

הדמויות יוצאות מהכוך, ומחליטות – בצר להן ובגלל הסכנה הגרועה ממוות שהולכת וסוגרת על אורון, לנסות ללכת מזרחה ולצאת במהירות האפשרית מראלנה א-נורט. על-פניו, המשימה הזו נראית אפשרית, כי במזרח אכן נראה שהתילים והשיחים החולניים נעשים נמוכים יותר, והערפל עבה פחות.

 

המשך יבוא...

 

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.