פרק 2: החוליה החסרה

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

פתיחה: כניסה אל מחנה עוצרת הורד האפור

לאחר כמה שעות מנוחה במחנה הפגוע אך עדיין עומד על תילו בגדה הצפונית של הקיירנה, מגיעה לרציף סירה מהירה שהשייטים שלה נושאים מכתב מהגבירה קאירה אל אורון. הגבירה מצווה על אורון לקחת את הסירה עם כל בעלי בריתו, להפליג בה חזרה מערבה ולהתייצב בפניה בדחיפות במחנה הראשי של כוחות העוצרת ממערב ליער הפטריות. קאירה מאזכרת במכתב את שמו ודרגתו של אורון – אבל גם מוסיפה ליד, בשרבוט, את ראשי התיבות "ז.מ".

אורון יותר מחושד שהפירוש הוא "זבובאי מצטיין" – מה שאומר שדווקא החלק הפחות רצוי מעלילותיו הגיע לאוזני קאירה.

הדמויות אורזות את חפציהן, נכנסות לסירה, והיא מפליגה במורד אפיק הקיירנה. הסירה מגיעה ליעדה בשעת בוקר מאוחרת: המחנה הראשי של כוחות עוצרת הורד האפור, שממוקם על הגדה מדרום-מזרח לאפיק הקיירנה, במקום בו הנהר מתעקל צפונה לעבר האגם השוקע.

 

המחנה של העוצרת (שלפי מה שהדמויות שומעות, צפויה להגיע לכאן עם יורש הורד האפור הצעיר בימים הקרובים ממש) נראה יותר כמו אוסף מחנות מאשר כמו מחנה מאורגן אחד. מעבר לרציפים על הנהר וכמה פונדקים ומבנים 'ציבוריים' יותר עשויים בחפזון מעץ, כל אחת מהמצביאות או האצילות של העוצרת שמשתתפות במשלחת שלה הקימה לה ולאנשיה מחנה נפרד, לפעמים מבוצר בחומת עץ פשוטה, שהנס שלה מתנופף מעליו. הדמויות מצליחות לראות כמה וכמה סמלים – כמו מגדל אפור, פטיש פלדה, ראש שחור של בהמה על רקע ארגמן, וגם ההר הזהוב על רקע שחור של הגבירה קאירה, הפטרונית של החבורה עצמה. הנס האחרון מונף במרומי גבעה בשוליים הדרום-מערביות של המחנה, באורח שמרמז על הבידוד של קאירה, וגם על הזהירות שלה, שהביאה אותה לתפוס עמדה אסטרטגית וקלה להגנה.

במרכז המחנה, כפי שהדמויות מגלות בהמשך, יש איזור מגודר היטב עם מבנים גדולים וריקים, שמרכזם אוהל עצום ומפואר שנס הורד האפור מתנופף גבוה מעליו; האיזור הזה סגור לגמרי כמעט לכולם, וכנראה נשמר לעוצרת וליורש הצעיר עצמו, כאשר יגיעו.

מדי פעם, מחרידות את המחנה תרועות או קולות חזקים, אבל רחוקים, שמגיעות מהצד הדרום-מערבי של המחנה. בהמשך ההרפתקה, הדמויות מצליחות לברר ולגלות ששם השתכנה שכירת חרב ראמג'ירית שמכונה בפי כל 'קונוץ'', שהגיעה לכאן עם 'מתנה' בשביל העוצרת ויורש העצר – בהמת רכיבה עצומה שלא נראתה עדיין בבקעת קיירן, עם חדק, חטים אדירים, ועור כחלחל-ירקרק שמרמז שהיצור חי במקור באורח אמפיבי או באיזורים מוצפים ליד או בתוך האוקיאנוס הדרומי.

מהמחנה, אפשר לראות מרחוק את השוליים המערביים של יער הפטריות, במקום בו הוא פחות רעיל ופחות מרשים, שוקע ומתמזג לאיטו עם המישורים הפתוחים והמעט יבשים של דרום-מערב בקעת קיירן; ואילו מצפון-מערב, אפשר לראות איזור מפחיד אחר, אפוף בערפל קודר – שדה הקרב העתיק של רלאנה א-נורט, עם תילי האבן שמסביבם גדלים שיחים עם תותים ענקיים, כחולים-חולניים ובשרניים.

 

קבלת הפנים שהדמויות זוכות לה היא רשמית במובן הפחות חיובי של המילה ומעט מבולבלת. אביר עם סמל העוצרת מקדם את פני החבורה, נוקב ברשמיות תאטרלית בשמה של העוצרת לוסארלין א-רילאריון, ואז בשורה הארוכה של התארים שהיא לקחה לעצמה: הראשונה לשמה, עוצרת הורד האפור, גבירת טיל'מירלן, שומרת השלום הנעלה, נושאת סיכת פנינת הים הבוהקת, כובשת ביצות הדם..." ואז הוא נעצר לרגע, כאילו שכח איזה תואר, מה שמביא אותו בסופו של דבר להתנער ולשאול לשם ולמטרות של הדמויות.

החבורה מגלה שקיים חוק במחה, לפיו הרפתקנים או אנשים שלא בטוח ששייכים לצבאות העוצרת, חייבים להמתין ליד הרציפים (כולל איזור הרוכלים והפונדקים שחולשים על הרציפים), עד שהגבירה ששכרה אותם תחתום עבורם על אישורי מעבר. החבורה מתווכחת מעט, בחשש שהדבר ישאיר אותם זמן ארוך על הרציף עד שמישהו מאנשיו של האביר מולם יטרח לגשת למחנה של קאירה ולהודיע שהדמויות כאן – אבל בסופו של דבר נכנעת, בעיקר כאשר נראה שהאביר שעצר אותם לא מאבד זמן ושולח מיד רץ עם הודעה אל המחנה של קאירה.

 

 

רוכלים, ספלים ומזימות

החבורה מתפצלת בהדרגה בזמן ההמתנה, כאשר הדמויות השונות סוקרות את הרוכלים והמרכולת שלהם, את שני הפונדקים שמעל הרציף, ועוד.

 

דודה ריבריב: הרוכלת הבולטת ביותר עלה רציפים היא גורג גדולה וקולנית שמכנה את עצמה "דודה ריבריב"; היא מקלאן יוק, מקורבת לאם הביצים הגדולה של הקלאן ההוא, ומקפידה בכל הזדמנות, בין יתר הדברים, להשמיץ את הקלאן היריב בומז, נוכלים שמוכרים זבל ומוצאים שם רע לגורג הגונים כמוה.

יש לה גם דברים רעים מאד להגיד אל איזו מלומדת מהודרת לבושה באדום שהסתובבה כאן עם איזה 'משרת שמן ונכלולי' – וכנראה הטיחה לה בפנים שאחד הדברים שהיא מוכרת הוא זיוף עלוב וחסר ערך.

רילקה משקיעה זמן לא מעט לשוחח עם דודה ריבריב, בעיקר משום שיש לה בסחורה לא מעט שיקויים, וכפי שרילקה חושדת בצדק, גם מתכונים; מסתבר, שדודה ריבריב מכירה היטב ולמדה לנצל את תותי הצל המסוכנים שגדלים בשדה הקרב של רלאנה א-נורט שבסמוך, ויש לה מתכונים גם לשיקויים וגם לבישול שקשורים אליהם. בין היתר, יש לה מתכונים פשוטים שמשככים כאבים וסיוטים של חיילים במחנה שנפצעו או חזרו מכל מיני הצתקלויות; ומתכונים מסובכים יותר שקשורים לצללים ולמבט אל תוך הצללים; כולל ליקר מתותי צל שמאפשר לראות היטב ולהיות חלק מעולם הצללים למשך זמן מסוים. יש לה גם מרחקת אחרת, יותר מוצנעת, שאם מטפטפים אותה לתוך שתיה או אוכל של מישהו, היא תוקפת את כח הרצון שלו, ואם היא מצליח להשפיע, היא הופכת אותו לעייף, כנוע וחסר רצון להלחם למשך זמן-מה.

אגב התמקחות על שיקויים ומתכונים (רילקה מציעה חילופין עם אחד המתכונים שלה), ושיחה על הא ועל דא, רילקה מבינה שדודה ריבריב נשכרה בידי שכירת החרב הראמג'ירית קונוץ' להשתמש בשיקוי הזה על הבהמה הענקית, כדי להרגיע את ההשתוללויות שלה; ריבריב מצידה מנצלת את ההזדמנות כדי 'לסלק' גללים של היצור, שהיא גילתה שיש להם פוטנציאל גדול כחומר גלם למיני מרקחות, כולל כאלו שהשתיקה יפה להן.

דודה ריבריב טוענת שאין לה שום מושג או מידע על כנופיית 'הגננים' – אבל מספרת על מישהו מפוקפק עם אדרת פרווה, שמהתיאור נראה לדמויות מאד דומה למבריחים מטולו, שהסתובב במחנה והתרועע עם קצינה מפוקפקת או שתיים. גם מריבריב, וגם מרוכלים ואחרים במחנה, הדמויות שומעות תלונות שיש "מכה של גניבות" ולכמה מהגנבים יש קשרים משוערים עם גורמים מושחתים בצבא של העוצרת.

 

אל'מיתרון המהודר: הרוכל המעניין השני שהדמויות פוגשות, הוא אל'מיתרון – אותו רוכל מהודר שהחבורה פגשה במחנה המזרחי, שהצליח להמלט לכאן, גם אם חבוט ומבוהל למדי, וחמק מהפור'ראטי עם הסחורות שלו – או לפחות רובן. הוא מחבב את הגורג של קלאן יוק בדיוק כמו שחיבב ובטח באלו של קלאן בומז בצד השני של יער הפטריות ("אי אפשר להמלט מהשרצים הנכלוליים האלו בשום מקום. אם אתם קונים משהו מהצפרדע המרופשת, לפחות תורידו את השקרנית לחצי מחיר").

אל'מיתרון זוכר את דל'ארנור, ושמח לפגוש אותו שוב ולדבר איתו. הוא מתלונן מרה בפניו שמישהו גנב לו את הקתרוס המכושף של אורגי הערפל, שהיה הסחורה הכי יקרה שלו, ואז אנשי העוצרת טענו שהוא זה שאיבד אותו במנוסה אל המחנה. הוא עדיין מנסה למכור את הראי המוכתם בדם משער חורף, וגם יריעות זרוע ארוגות, כלים של אורגי ערפל, ועוד.

אל'מיתרון שב ומציע לדל'ארנור לעזור לו בעבודה של אריגה רונית, ובשלב מאוחר יותר, לאחר שהחבורה השיגה אישורים מתאימים, דל'ארנור אכן פוגש אותו שוב באיזור סדנאות המלאכה של המחנה ומסייע לו בחריטות ובציור רונות על חפצים.

אל'מיתרון בז בסתר לקצינות של העוצרת, ולוחש שמתחת לדיבורים גבוהה-גבוהה על אחווה ועידן חדש, הן היו רוצות מאד להוציא אחת לשניה את העיניים. מסתבר גם, שקר – הספק חניכה ספק מאהבת של אורון, הסתובבה כאן לפני כמה ימים, קנתה לעצמה יריעת זרוע עם יכולת ריפוי, והתעניינה מאד בחפצי אומנות של אורגי ערפל ("אמרתי לה – ילדה, יש לך טעם טוב. תחזרי לכאן אחרי עוד שתיים-שלוש הרפתקאות גבורה, כשיהיה לך מספיק כסף!").

הוא גם יודע משהו על כך שקר היתה מעורבת באיזו מריבה או קטטה, אבל לא יודע פרטים.

 

מאוחר יותר, כאשר דל'ארנור עוזר לאל'מיתרון באיזור סדנאות המלאכה (ורילקה מתלווה אליו בדרכה לסדנת האלכימיה כדי לעבוד שם על שיקויים), הוא נתקל שם באורג ערפל מהודר ויהיר, שעובד בסדנת האורגים, ומגלה שאותה מלומדת מהודרת, שאפילו אורג הערפל היהיר לא יכול לזלזל בידע שיש לה על אורגי ערפל ועל הממלכות העתיקות שלהם ("אבל אני לא מחבב את המשרת שלה. שמנמן חנפן כזה, נראה לי מפוקפק! אני תמה מדוע אחת כמוה מעסיקה אותו!"). היא הזמינה גלימה קסומה מחומרים שרק אחד כמוהו יודע איך לעבוד איתם, כולל קשקש נדיר, אדום-זהוב יפיפיה, שצריך לטחון לאבקה כדי לערבב אותו עם הקסם של הבד עצמו.

 

אנ'גורל 'קופת אבלים': הרוכל השלישי, אנ'גורל שמכונה בלעג בפי האחרים באיזור 'קופת אבלים', הוא החלקלק והמפוקפק בחבורה. מסביב לדוכן שלו דולקות קטורות מתקתקות-מרות, שמזכירות טקסי אבל, ועל הדוכן עצמו תיבת נגינה מנגנת שיר עצוב על רעות.

הדמויות שומעות אותו קורא ללקוחות "לכבד את הנופלים למען החירות, הצדק וגבירתנו העוצרת" ו"שכל קניה היא גם הוקרה למתים שנפלו למען העוצרת, וקוץ בעינו של אבאריל המתועב". החבורה מבינה עד מהרה שהוא מוכר בדוכן שלו חפצים אישיים של חיילים וקצינות שנפלו, שאותם הוא מקבל בסוג של 'שותפות' עם קצינת האספקה של המחנה.

בין היתר, יש לו אוסף של קמעות מזל ועיטורים (דודה ריבריב צועקת בשלב מסוים 'כן-כן, הרבה מזל הם הביאו, הקמעות שלך! אם הן היו קונות ממני, זה לא היה קורה להן!"). רק אחד מהקמעות האלו קסום באמת, ומקנה 1+ לכל גלגולי ההצלה של מי שמחזיק בו.

משיחה איתו (שרילקה משתתפת בה, הגם שהיא מתקשה להסתיר את הגועל שהיא חשה כלפי הטיפוס הזה והעסק שלו, והופכת למאד צינית; היא גם לא גוערת בעורב שלה, שניצל את הזמן בו שוחחה עם 'קופת אבלים' כדי לסחוב טבעת כסף נוצצת מהסחורה שלו) מסתבר לחבורה, שלא מזמן הגיעה 'סחורה חדשה' ממישהי שנפלה, מ'חברה טובה שלה שהיתה לחוצה מאד להפטר מכל החבילה... כלומר, בוודאי אובדן חברה יקרה הפכה אותם למזכרת כואבת מדי!'. יש שם מסרק עשוי מעצם של חיה נדירה, סיכה בצורת קתרוס עם סמל ישן של ההשתקפות הצהובה, עם חריטות נוספות שקשה לפענח, מפוחית עם סמלים דומים, וסרט מכושף לשיער שנראה כאילו הוא עשוי מקיסוס חי, שמסייע מאד לגלגולי הליכה שקטה, התגנבות וגילוי עקבות – מה שמעלה חשד, שהמנוחה בעלת החפצים היתה קצינת סיור.

דבר נוסף שהחבורה מגלה בדוכן של 'קופת אבלים', זה ניצב שבור של חרב מכושפת. למרבה ההפתעה מסתבר, שאנגורל לא מעריך נכון את עוצמת הקסם של החפץ, שיש עליו חריטות שדומות לראמג'ירין: הוא דורש עליו 500 באן, כאשר בפועל זה היה שייך לחרב חזקה בהרבה (רק למצוא את שברי הלהב שלה, או לחשל עבורה להב חדש בידי חרש מומחה) – מה שהיה מעמיד את המחיר הנכון על 2,500 באן לפחות.

החבורה שמחה מאד לרכוש את הניצב עבור אורון, לפני שאנגורל יגלה את הטעות של עצמו.

 

חיפוש מידע בפונדקי הרציף: מעבר למתחם של הרוכלים יש שני פונדקים סמוכים לרציפים "המלח המלוח" ו"תפארת הורד". אורון נכנס לראשון, שהוא העממי והפשוט יותר, ומגלה ש'שני החיילים שלו' (כלומר, האחים קורבאז וגאלתו, הזבובאים המצטיינים' היו כאן לפניו, והשאירו לו 'מתנה' בדמות חשבון שתיה בכמעט חמישים באן, לאחר שהם שתו בהקפה והבטיחו שהוא ישלם את החשבון), ומצליח – לא בקלות – לפתח שיחה עם חבורה של שכירי חרב ושייטים ראמג'ירים שנמצאים שם, מפטפטים בקולניות בשפה שלהם (בין היתר על נושאים ברומו של עולם כמו מי טובות יותר במיטה, אנ'מיריות או פאריליות – הדעה שלהן על הראשונות שלילית מאד (חיוורות, קרות ויהירות), ועל השניות טובה יותר ("אבל מצד שני, לא מתחשק שלי ששנים-עשר האחים שלה ירדפו אחרי עם קלשונות אחר-כך!").

מעבר לזה, הראמג'ירים לא מלאים בהערכה לפארליל ולדת שלהם ("עם מה שהנערים שלהם עושים בלילה בחווה, אני מבין להם הם חושבים שאבא שלהם זה עיזה עם קרניים!").

אורון מצליח להבין שהראמג'ירים באו עם שכירת החרב קונוץ' ואחד מהם הוא מאלף או מאמן של החיה הענקית שלה; הם מתעבים את בקעת קיירן והיו רוצים מאד לחזור למקום קרוב יותר לים או להפלגה – ולא על נהר, אבל אין להם תקוות, משום שלגבירה שלהם יש כמה תוכניות ארוכות טווח ושאפתניות מאד שנוגעות לחצר של העוצרת; אולי היא תציע ליורש העצר הצעיר עצמו לרכב על החיה הענקית אל תוך שערי אנ'מירלור).

בנוסף, אורון שומע מהמאלף סיפור מבדח למדי ומסופר בכשרון על אחת הקצינות האנ'מיריות השחצניות שלא שמעה לאזהרות והתעקשה לבדוק את החיה הענקית בעצמה, ועל איך שהחיה בדיוק עשתה צרכים, והקצינה היהירה החליקה והתגלגלה בתוכם "הפרצוף שלה כשהיא זחלה החוצה היה שווה צדפה עם פנינת מעמקים!").

 

התקלות עם קצינת האספקה סיר'דיליר: בשלב מסוים, אל תוך מתחם הרוכלים הצפוף מתפרצת קצינה שחצנית, בהתחלה היא דוהרת פנימה על סוס, וכמעט רומסת אנשים בדרכה; ואחרי שהיא יורדת מהאוכף ומוסרת את הסוס לנושאת הכלים שלה, היא מתפרצת לעבר הדוכן של 'קופת אבלים' ומתחילה לגעור בו ולאיים עליו; לאחר מכן, היא עוזבת אותו והולכת בזעם אל עבר פונדק 'תפארת הורד'

כך יוצא, שבהתחלה, מי שרואים אותה הם רילקה ודל'ארנור, ולאחר מכן אהלטור שנכנס לרחרח ב"תפארת הורד", ניסה להתידד עם הפונדקאית שם ולפטפט איתה, ונכשל – היא נשארה מרוחקת, קרה וחשדנית – ואז בדיוק אותה קצינה זועמת מתפרצת פנימה.

 

הדמויות מגלות שהשם של הקצינה היא סיר'דיליר, והיא קצינת האספקה של הגבירה מירניל, שהיא הדמות הבכירה בכל המחנה עד לבואה של העוצרת.

סיר'דיליר היא יהירה, חסרת סבלנות, ומתייחסת לגברים באורח שחצני ומלא תיעוב (היא מכנה אותם בפומבי 'שקי אשכים' ובעוד כינויים גסים), מסוג שלא נפוץ במיוחד גם אצל אצילות אנ'מיריות.

מהאזנה, הדמויות מגלות שהיא זו שמפעילה את 'קופת אבלים' ונתנה לו את החפצים של הנופלים למכירה, בעד חלוקת רווחים כזו או אחרת. היא לא מאמינה לטענות שלו שכמעט שום דבר לא נמכר, ומאיימת על 'קופת אבלים' שאם תגלה שהוא מכר דברים והסתיר ממנה, היא תדאג לשלוח אותו עם ידיים כפותות ליער הפטריות.

אחרי שהיא מתפרצת לפונדק ודורשת בצעקות מהמוכרת משהו לשתות כדי "לסלק את הסרחון של הגברים המגעילים שהיא חייבת להתעסק איתם", היא מבחינה באהלטור ומתעמתת איתו. קצינת האספקה מטיחה בו שהיא לא בוטחת במסדר שלו (אבירי הכפור), ואולי היא תקח אותו לחקירה כדי לברר מה הם זוממים ("חוץ מזה, מה אתה מביט בי? יש לך עיניים חצופות. אני שונאת עיניים חצופות!").

אהלטור לא נראה מתרגש מהאיומים ומהגסויות, ונוהג בקצינה בבוז משועשע מתחת לנימוס, שגורם לה לכעוס עוד יותר. בשלב מסוים, היא לא נזהרת בלשונה, ולא רק פולטת דברי שטנה על הגבירה קאירה, ועל זה שאסור לעוצרת ולנאמנים האמיתיים של ורד אפור לבטוח בה, אלא רק לחכות שהיא תעשה טעות ותגלה את הבוגדנות שלה – אלא שהיא מוסיפה איום מפורש, שיתכן שקאירה לא תאריך ימים, ו"אנחנו נגמור מה שהיה צריך לגמור כבר לפני שנים!").

אהלטור מסיק מזה, ומשתף את אורון ויתר הדמויות בכך שקאירה בסכנה – וקיים קשר לרצוח אותה, אולי ממש בקרוב מאד.

בסופו של דבר, אחד החיילים שלה נכנס, די מפוח, ומודיע לקצינת האספקה משהו; אהלטור מצליח להבין, שזה קשור לזה שמישהו – אולי הבן-דוד שלה, שוב הסתבך במשהו. סיל'דיליר מגדפת בזעם, אבל יוצאת מהפונדק כרוח סערה כפי שנכנסה.

 

הגבירה והפורץ: מאוחר יותר, דל'ארנור ורילקה, שעובדים באיזור הסדנאות (הוא בחריטה והיא ברקיחת שיקויים חדשים עבור ההרפתקה הבאה) מבחינים בשתי דמויות שנמצאות מעבר לשער שדרכו אסור לחבורה להכנס: אישה מהודרת לבושה באדום, וגבר נמוך וחמוש בחרב קצרה או פגיון ארוך, מעט שמנמן; משהו בו נראה לדל'ארנור מוכר באורח מוזר. הגבירה המלומדת נראית מפוארת, אם כי לבושה בבגדים ובכובע תואם ("בונט") לפי אופנה שלא מוכרת כאן, ודל'ארנור מזהה שהיא מנמל ראל'סורם, שהוא עצמו שהה בו כמה שנים בעבר.

דל'ארנור ורילקה מנסים לצותת ושומע חלקים מהשיחה שהשניים מנהלים בלחש, לפני שהגבר הנמוך נעלם בצללים.

בקול, הגבירה אומרת למשרת שלה לבדוק איך 'מר ערפל חלקלק' מתקדם עם הגלימה שלה. בקול שקט יותר, הגבירה מוסיפה."תנסה שוב, והפעם תדאג שלא יבחינו בכך".

המשרת הנמוך והגוץ, שנשמע אכן די חנפן, עונה ב"כן, הוד מעלתך!"

ואז, הגבירה רוכנת עליו בחיוך מתוק ומקפיא דם בו-זמנית.

"אה, ו... פורץ יקר שלי. אם אתפוס אותך או אותו עוד פעם אחת בבדיחה על חביות" (נראה שהיא מעבירה יד מבלי משים על האגן שלה אגב דיבור) "או גרוע מזה, על רוכב חביות, הפעם אני באמת אנשוף אש"

המשרת, או הפורץ, מתכווץ והקול שלו הופך לציוץ.

"לא, בוודאי שלא, הוד רוממותך!"

"ככה יותר טוב".

 

ההתרחשויות במחנה של הגבירה קאירה

כאשר הרץ חוזר סוף-סוף עם אישור מעבר לחבורה, הדמויות עוזבות את הרציפים ועושות את דרכן לעבר המקום המוגבה בפאתי המחנה שעליו קאירה הקימה את המחנה שלה. כאשר הדמויות מגיעות לשם, הן מגלות שקאירה לא נמצא באוהל שלה שבראש הגבעה – היא נמצאת במקום אחר במחנה, כנראה בשיחה או מועצה עם קצינות בכירות של העוצרת.

הדמויות מבקשות להעביר לה מסר דחוף שירמוז לה שהיא נמצאת בסכנה, אבל לא מורשות לעשות שום דבר מעבר לזה. החבורה מובלת לאוהל קטן ונוח בצד של המחנה, שם מחכים להם מצעים למנוחה, גיגיות לרחצה ומזון.

בשלב הזה, רילקה ודל'ארנור הולכים לאיזור הסדנאות (ההתרחשויות שם תוארו קודם), אהלטור נהנה ממנוחה וממזון, ואורון יוצא לחפש את קר, ולאחר מכן גם את 'החיילים החדשים והמבריקים שלו' – כלומר שני 'הזבובאים המצטיינים'.

אורון בוחן אוהל גדול ומפואר סמוך לזה של קאירה, ממנו עולות צעקות של גבר נרגז, ומגלה שאם לקאירה היו חסרים כאבי ראש, אז בליל אמש האדון הנכבד, בעלה של אחותה, נקלע לקטטת שיכורים מול כמה קצינות של מצביאות אחרות של העוצרת, וכעת הוא חבול, בין היתר מכלי משחית בדמות בקבוק שאחת הקצינות ניפצה לו על הראש, ועסוק בלילל, להתלונן ולטרטר את המרפאה המקומית.

את שני הזבובאים המצטיינים, לעומת זאת, אורון מוצא שוכבים בתוך הקש מאחורי אורוות הפרדים, כשרק הרגל של אחד מהם מבצבצת החוצה, כשהם – כצפוי – שיכורים לגמרי (בין לבין, מגרפה נופלת וחזיר מבוהל נמלט מתוך הקש, באורח שמאלץ את אורון לגלגל הצלה כדי לא למעוד ולהתיישב על ערמה גדולה של צואת בהמות ריחנית). מסתבר שקאירה, שהיתה דווקא משועשעת מאד מסיפור הזבובאים ו'מינוי הכבוד של אורון כזבובאי מספר שלוש', הטילה על הצמד חמד 'משימה סודית וחשובה מאד' – לחטט מאחורי האורווה כדי למצוא מרגלים של לורד אבאריל, ובדרך גם למלא שקי זבל בהמות ולהביא אותם לאוהל האספקה.

למרות הלשון העילגת והתבונה הירודה מאד של שני הזבובאים, אורון מבין מהם שהיו מהומות במחנה, ושהיו צעקות באוהל הפיקוד, וש"הגיברת קר" הסתבכה בצרות, שקשורות למשהו בלילה ולמישהו שמת.

 

אורון עושה חקירה במחנה של קאירה, ובסופו של דבר מגלה שקר אכן הסתבכה עד מעל הראש. אחרי שהיא רבה עם איזו קצינת סיור מפוקפקת ששייכת לגבירה אחרת במחנה העוצרת, וספגה ממנה עלבונות גסים, היא עקבה אחריה וניחשה נכון שהיא קשורה לגנבים שפועלים במחנה. כאשר הקצינה הזו הסתלקה עם כמה טיפוסים מפוקפקים לצידה, קר גייסה שני לגיונרים אחרים שהיו מיודדים איתה,מאנשיה של קאירה, ועקבה אחריהם – המעקב הסתבך והפך לקרב קשה, ואז "היו צרות וצעקות באוהל של הגברת המפקדת העליונה" (קאירה) – ולאחר מכן קר נשלחה להיכנשהו מחוץ למחנה.

 

הארועים ליד ובתוך האוהל של הגבירה קאירה: קאירה חוזרת כאשר הערב יורד, והדמויות מקבלות מסר שהיא תפגוש אותן מיד לאחר שתטפל בעניין דחוף אחר באוהל הפיקוד שלה. החבורה מתאספת מחדש ליד האוהל, שם מתחוללת מהומה, ורבים מאנשי המחנה של קאירה מתגודדים מסביב, מרכלים ומנסים להאזין.

מסתבר, שקאירה מתוועדת או ליתר דיוק מתווכחת עם אחותה לונ'סיליר, והויכוח מתלהט ויורד לפסים מכוערים. להאשמה של לונ'סיליר על זלזול, ומשהו על ההורים שלהן, קאירה עונה בכעס:

"אני יודעת בדיוק כמוך איפה ומידי מי הם נפלו. את חושבת שלא התאבלתי עליהם ממש כמוך? אני לא אסכן את הבית שלנו ב.... בפעם האחרונה, התשובה היא לא"

אחותה של קאירה מגיבה בבופו של דבר בהשלמה צינית 'טוב, אז שימשיכו לירוק עלינו' – ועוברת לעניין אחר שגורם לאורון להזדעק; היא אומרת שלכל הפחות, שקאירה תדאג שיכבדו אותה בתוך המחנה שלה עצמה, ו"כמה פעמים אצטרך לבקש ממך להעניש את דם הפארליל החצופה ההיא? היו זמנים שאחת כמוה היתה זוכה להצלפת שוט-"

קאירה עונה בציניות, שביום בו היא תגיע למצב שהיא תצטרך להשיג כבוד מאנשיה באמצעות מלקות, זה היום בו היא תניח את הנזר של אמא שלהן ותלך לגדל שעורה. לונ'סיליר רותחת מזעם, טוענת שהכבוד של קאירה זה גם הכבוד שלה, וכרגע 'מגלגלים אותו כמו בבוץ של חזיריה. הדם פארליל העלובה ההיא עומדת כאן ומעיזה לדבר כמו-"

קאירה מאבדת את הסבלנות שלה, ומטיחה באחותה שאם הכבוד של המשפחה כל-כך חשוב לה עד כדי געגועים לשימוש בשוט, היא היתה מציעה לה להתחיל עם בעלה היקר, ששוב הסתבך בקטטת שיכורים'.

לונ'סיליר, רותחת מזעם, מתפרצת החוצה, צועקת לאנשים להסתלק מדרכה; ולרגע היא מביטה בחבורה, או ביתר דיוק באורון – במבט נוטף משטמה ומסננת לעברו "אתה!" לפני שהיא מסתלקת. רגע לאחר מכן, השומר קורא לחבורה להכנס פנימה, ורומז להם את המובן מאליו – קאירה במצב רוח רע במיוחד, ועדיף לא לתת לה להמתין.

הדמויות נכנסות לאוהל המפואר, ורואות את קאירה עם גבה אליהן, מביטה בתמונה של גבר צעיר עם שער שטאני שמוליך סוס לבן, ולידו גבירה עם שער כהה ועיטורים אדומים על השמלות שלה.

כאשר הגבירה מסתובבת אליהן – לרגע אחד, לפני שהיא לובשת את הארשת העניינית והצינית הרגילה שלה, היא נראית כמו אישה שעוד לא מלאו לה ארבעים, וכולה מתלבטת, מלאה בעצב וחששות, ואולי אפילו אבודה.

 

הראיון: קאירה מברכת את החבורה, כולל ובעיקר את שתי הדמויות שהיא עוד לא מכירה; רילקה מעמק טולו, שקאירה מביעה כלפיה כבוד ראוי, ואומרת, בין אם בכנות או לשם נימוס, שעוד לא הזדמן לה לבקר בעמק המפורסם, אבל היא תשמח לעשות זאת בעתיד. רילקה משיבה לה בטון ידידותי, שהיא תשמח מאד לקבל את הגבירה המצביאה בטולו.

קאירה מברכת גם את אהלטור, נוקבת בשם המסדר שלו ובאופן רשמי מזכירה את הסכם השלום בין הצדדים, ומבטיחה לאביר הכפור שהוא אורח מכובד ורצוי תחת חסותה.

 

באופן מפתיע, קאירה מזלזלת לגמרי במידע המבהיל על נסיון התנקשות קרוב בחייה. היא כמעט ופורצת בצחוק לשמע דבריה של קצינת האספקה של הגבירה מירניל, ועונה פחות או יותר כי אם קצינות מבריקות כמוה מתכננות להתנקש בה, היא חשה בטוחה מתמיד.

עם זאת, יש לקאירה בטן מלאה על הגבירה הזקנה מירניל ועל קצינות אחרות של העוצרת; המתיחות בין הצדדים גלויה מתמיד, וכעת הצטרפה אליה מחלוקת נוספת. קאירה, עוד לפני שהיא שומעת את הדמויות, יעצה לא לזלזל באיום של הפור'ראטי, שגם היא חוששת שהם זוממים משהו, ובמידת הצורך להכות בהם. הקצינות האחרות של העוצרת מתנגדות לכך – ואומרות שהפור'ראטי מדלוסיה הם עניין של בקעת קיירן; וכל עוד בקעת קיירן לא נשבעה אמונים לעוצרת, אין שום סיבה לבזבז זמן ואנשים על היצורים האלו – ועדיף להתמקד באויב האמיתי, שהוא לורד אבאריל.

קאירה שומעת בדאגה את הדיווח של הדמויות, ובנקודה מסויימת מאבדת את הסבלנות וקור הרוח שלה, ומתפרצת בכעס כאשר היא שומעת מהחבורה על הענק המעוות ו'האתגר' ששלח לקאירה עם הלוח המגעיל אליו הפור'ראטי תכננו כנראה להצמיד את הראשים הכרותים של הדמויות עצמן.

לרגע, קאירה קמה ממקומה, ומתיזה שאם היצור הזה רוצה להתמודד איתה, היא אולי תתן לו בקרוב את ההזדמנות לזה.

בסופו של דבר, הדמויות מצליחות לעזור לקאירה להרגע ולחזור לנהוג בשיקול דעת – הדמויות מנסות ומצליחות לשכנע אותה, שכנראה היצורים רוצים להפיל אותה למארב ולסלק אותה מהדרך; והזדמנות לקטול את הענק המעוות ההוא לא שווה את הסכנה.

הדמויות מתדיינת עם קאירה על הפור'ראטי והמזימות שלהם; קאירה מסכימה עם החבורה, שפור'ראטי בפני עצמם לא מספיק חכמים למזימות מתוחכמות כאלו, ובוודאי לא לשתף פעולה עם בני אדם מושחתים. היא תוהה, האם אחת הכוהנות הצהבהבות האגדיות של המפלצות יצאה מהחור שלה, והיא זו שעומדת מאחורי המזימות האלו.

 

אורון מצליח, בסופו של דבר, לשמוע את הסיפור המלא על ההסתבכות של קר. הלגיונרית הצעירה והנלהבת יצאה לעקוב אחרי קצינת הסיור והמבריחים בלי לקבל את רשותה של הגבירה קאירה, והיא ושני הלגיונרים האחרים שבאו איתה עקבו אחריהם אל תוך האיזור האפל ושורץ הקסם האפל בשדה הקרב העתיק של רלאנה א-נורט.

שם, החלה התקלות בין הצדדים, כאשר לרוע המזל, נראה שכנופיה נוספת חיכתה שם, כך שקר והחברים שלה מצאו את עצמם בנחיתות מספרית מסוכנת. גרוע מזה, לפחות לפי מה שקר סיפרה בדיעבד, אל האויבים הצטרף סוג של קוף מעוות הולך על שתיים שידע להפעיל קשת או כלי דומה ולירות חיצי רעל.

בקרב בין הצדדים, קר חיסלה את הקוף המעוות, אבל אותה קצינת סיור מפוקפקת והמלווים שלה הצליחו לסגת בלי פגע. אחד מחבריה של קר נהרג, ושני נפצע קשה, והפצעים שלו נגועים ומורעלים.

אם לא די בזה, כאשר קר זומנה אל האוהל של קאירה לנזיפה קשה, בנוכחות אחותה של קאירה וקצינים אחרים, קר שכחה את עצמה והתפרצה על הגבירה המפקדת בכל מיני עניינים – לרבות בעניין אורון. קר לא התביישה להטיח שבשביל קאירה, אורון הוא לא יותר מצעצוע; אבל היא לעומת זאת אוהבת אותו, והוא 'שייך לה'.

אורון שומר על משמעת וכבוד צבאי, אבל מקלל בלא קול על התסבוכת שנקלע עליה (הגם שהדרך בה הוא מפרש את זה, כאילו 'שתי הנשים נלחמות עליו' מסבה גם מסבה לו עונג מסוים).

 

קאירה מספרת, שהיא נאלצה להעניש את החיילת הסוררת והחצופה, שדיברה אליה כפי שדיברה בנוכחות של אחותה וקצינים אחרים – אם כי לא בעונש האכזרי שאחותה ציפתה לו. היא שלחה אותה למשמרת עונשין בעמדה מבודדת על תל, במרחק כמה שעות מהמחנה – לא ליד יער הפטריות, חלילה, אלא בצד השני, דרומה ומערבה מהמחנה. עם זאת, היא מזהירה את אורון שכדאי לו להבהיר לחניכה שלו להזהר; היא לא תוכל להמשיך לנהוג בה בכפפות של משי אם ההתנהגות הסוררת והחצופה שלה תמשך.

אורון מהנהן, ומנסה לסנגר על קר, באומרו שהיא לא קיבלה חינוך צבאי מסורתי, אבל שמצד שני, היא מוכשרת ומביאה תועלת לגבירה המפקדת. קאירה מהנהנת, ובסופו של דבר מסכימה לשלוח את החבורה למצוא את העמדה בה נמצאת קר, ולשחרר אותה משם – היא מקווה שהזמן שבילתה שם ילמד אותה לקח.

קאירה נפרדת מאורון עם חיוך ציני ואמירה דו-משמעית על כך שהיא צריכה את שירותיו, כשהיא כאילו במקרה מעבירה את היד שלה על כתפו, רמז לזה שאין לה שום כוונה לוותר על 'הצעצוע שלה' לטובת קר.

 

הדמויות קצת תוהות בינן לבינן מדוע קאירה זימנה את החבורה מלכתחילה בכזו דחיפות, כאשר מלבד לשמוע דיווח, ולומר לחבורה שהיא רוצה שילוו אותה למועצה הגדולה כאשר העוצרת והיורש הצעיר יגיעו – הם צפויים להגיע בכל יום כעת, לא היה לקאירה שום דבר קריטי ודחוף עבור הדמויות. רילקה ואהלטור, כל אחד מהם חושב על המשימה שלו, די תוהים אם לא מדובר בבזבוז זמן, ומתנגדים להשאר ולהסתבך במחנה של העוצרת לעוד זמן רב.

עם זאת, כך או כך, החבורה מסכימה ללוות את אורון אל העמדה של קר ולהוציא אותה משם, כאשר לאחר מכן, החבורה תחליט מה היא עושה וכמה זמן אם בכלל הדמויות מוכנות להשאר במחנה של הורד האפור.

 

 

העמדה של קר

החבורה יוצאת מהמחנה בחסות החשיכה, ושמה את פניה דרומה ומערבה, אל האיזור בו הארץ הופכת לארץ שטוחה של ערבה חשופה וצחיחה יותר, שעוקפת את מחוז האגם השוקע ואת רלאנה א-נורט מדרום, ומגיעה בסופו של דבר עד החלק הדרומי של הגבעות החומות שמפרידות בין בקעת קיירן לארצות שלטונה של העוצרת בטיל'מאריס.

הנוף הוא פתוח ומוכה רוחות; כאשר בצפון ערפל עומד מעל רלאנה א-נורט, ורילקה חשה את הקסם האפלולי שקורן משם. מול פניהן של הדמויות, ישנו איזור מרוחק שבו גבעות וירת' מדרום וגבעות השחר המוזהב מצפון מתקרבות זו אל זו, וביניהן יש פתחה צרה יחסית; שם, מעל אפיק נהר קטן שזורם לעבר הקיירנה, על גבעה בודדת ממש באמצע שבין שני הרכסים, עומדת טירה אנ'מירית רחוקה. הדמויות לא יודעות למי היא שייכת, אבל אורון לפחות משער שמדובר באחד הואסאלים היותר זוטרים של גבירת האגם השוקע.

הנס על הטירה רחוק מכדי לזהות אותו, אבל נראה שהוא כולל בתוכו מגילה, אולי עם סמל של אבן אדומה בתוכה (מה שאכן מתאים לואסאלים של גבירת האגם השוקע).

 

השביל אל התל ממשיך ישר יחסית, לכיוון מערב; רילקה חשה בדאגה צללים או אנרגיה אפלה מצפון, כאילו משהו נושב עם הרוח או יצא מגבולות רלאנה א-נורט, אם כי הוא כרגע לא מאד קרוב. בנוסף לזה, הדמויות רואות עקבות חשודות של בני-אדם, שחלקן די חדשות ומוליכות דרומה, לאיזור בערבה שיש בו יותר שיחים.

החבורה מחליטה לבדוק את העקבות האלו, בעוד רילקה משחררת את העורב שלה, ומורה לו לעופף בגובה, ולהזהיר את החבורה אם משהו מסוכן יתקרב מצפון או מכיוון אחר. ומגלה במרחק מה מהשביל שמוליך אל התל, מקום בין השיחים שנראה שנפגשו בו כמה וכמה אנשים, שהגיעו מכיוונים שונים – חלקם מכיוון המחנה של העוצרת וחלקם מהצד השני, מהכיוון המשוער של 'פתחת הגבעות' והטירה הרחוקה. יש ריח לא נעים עומד באוויר, אולי סוג של טבק חריף, ואולי משהו אחר (אבל לא משהו שקשור לאנרגיה האפלה). הדמויות מוצאות שרידים של בד חרוך ומדיף את אותו ריח, וחלק ממכסה עץ שבור, אולי של קופסה קטנה, שנושא סמל דומה לדגל שעל הטירה. דל'ארנור – ששהה באיזור האגם השוקע – מצליח בגלגול ידע ומגלה שהסמל הזה דומה לסמל של משפחת רל'סירן מגבעות השחר המוזהב שממערב לאגם השוקע, אבל לא לגמרי זהה לו. על אחד מקרעי הבד המצחין, יש אות מטושטשת שדומה ל-Y.

 

זעקות מראש התל: זמן קצר לאחר מכן, מראש העמדה שעל התל, שכעת הוא לא רחוק, נשמעות צרחות, זעקות וקולות של ברזל מקיש בברזל. אורון פותח בריצה מהר ככל שהוא יכול לאותו כיוון, ויתר החבורה רצה אחריו. זמן קצר לאחר מכן נשמעת צרחת כאב או צרחת מוות גבוהה, מה שגורם לאורון להיות מבועת עוד יותר.

כאשר החבורה מתקרבת לתל, הדמויות מבחינות בגבר צעיר, לא נראה חמוש במיוחד, שנמלט בקפיצה, ומנסה לרוץ לכיוון השני (כלומר, מערבה, לכיוון המשוער של הטירה והערבה הצחיחה שמעבר לה). למרות שהטווח רחוק מדי עבור רוב הלחשים של הדמויות, והצעיר רץ מהר ועומד להגדיל את המרחק, דל'ארנור מצליח להתקרב די הצורך כדי להטיל עליו קללת קיא שמאטה אותו; ומיד לאחר מכן, רילקה מטילה בצעיר המתנודד פטיש כוח שמכניס אותו להלם חלקי ומאט אותו עוד יותר, עד שהוא צונח על הברכיים ומתחיל להקיא את נשמתו. הברנש הנמלט מתגלה כגבר צעיר ופרוע, מדיף ריח רע וחריף, חמוש באופן עלוב מאד בחרב קצרה לא מרשימה. הוא מתפתל, מוחה על הדרך בה התקיפו אותו, ומאיים בזה שהוא "מהטירה שמה" ו"אני חבר של הבן של הבוס", איומים שלא מרשימים במיוחד את הדמויות.

בינתיים, אורון רץ במעלה התל, ונתקל בגופה ראשונה שהתגלגלה במורד ונתקעה בסלע באמצע המתלול; הגופה היא של גבר אנ'מירי צעיר בשריון קל מפואר יחסית, שספג מכות קטלניות של חרב. בתוך העמדה, אורון מוצא גופה נוספת – גם היא של גבר, לגיונר בדרגה נמוכה יותר או לפחות מהודר פחות,  שספג מכה קטלנית של חרב שכמעט הורידה לו את הראש לגמרי מהכתפיים, וגרמה לו לקרוס על ערמה של שקים.

קול נשי מטורף למחצה מהאפלה קורא לדמויות להסתלק – היא חמושה ומסוכנת, היא תהרוג אותם כמו שהרגה את הרוצחים הקודמים. הקול של קר הופך מאיום להתייפחות כשהיא מזהה את אורון – והיא יוצאת מאחורי סלע עם החרב שלה עדיין שלופה, נוטפת כולה דם.

קר לא קוהרנטית ומבועתת כולה, על סף היסטריה. היא מתחננת בפני אורון שיאמין לה, ששום דבר מזה לא אשמתה; ששני האנשים האלו העמידו פנים שהם באו להחליף אותה בעמדה, ואז ניסו לרצוח אותה בהתקפה מאחורה – אבל היא חשדה בהם, כי אחד מהם נראה בכיר ומהודר מדי מכדי לבוא לשמור במקום כזה, וחוץ מזה, הוא אחד שהיא הסתבכה איתו בקטטה במחנה קודם.

בקרב שהתרחש, שני התוקפים לא ציפו שהקורבן שלהם תהיה מוכנה, ותתקיף אותם לפני שהם ינעצו בה להב בגב קודם. קר הרגה את שני התוקפים שלה, דבר שגורם לאורון, באל-כורחו, להניד ראש בהערכה.

קר זוכרת גם ברנש שלישי, לא חמוש ממש ומרופש, שהיה עם שני התוקפים שלה והסתלק בריצה מיד כאשר הקרב התחיל.

 

 

סיום: התקפה פתאומית

הדמויות מחפשות על שני ההרוגים, ומזהות ששניהם, בעיקר המהודר יותר, עם סמלי המגדל האפור של הגבירה מירניל; ובסופו של דבר, החבורה מזהה במי מדובר – זה לא אחר מבן-הדוד של קצינת האספקה, שנאמר לה כמה שעות קודם ש"הוא שוב הסתבך בצרות".

בעוד אורון מנסה להרגיע את קר ולדבר איתה, והדמויות דנות בינן לבין עצמן מה לעשות – האם לסגת חזרה למחנה ולעדכן את קיירה במה שארע, או ללכת צפונה בעקבות החבורה שקר עקבה אחריה יום קודם (רילקה תומכת בזה מאד, היא חשה שהמבריחים והעריקים האלו והסחורות שגנבו קשורות לסיפור של "הגננים"), העורב של רילקה מגיע בטיסה, נוחת על כתפה וקורא, באורח שהיא מסוגלת להבין היטב באמפתיה החדה שלה לחיות – העורב מזהיר, שמפלצות – ארוכי לשון פראיים שיצאו מרלאנה א-נורט, מתקדמים אל התל משני כיוונים.

הערת השה"ם: האזהרה מהעורב של רילקה מאפשרת לדמויות זמן להתכונן למתקפה, לשפר את העמדה וההגנה שלה, ולהציב מלכודות, במקום להתקל ביצורים באופן מיידי מטווח קרוב יותר.

 

הדמויות תוהות וחושדות – ארוכי הלשון, יצורים שבדרך-כלל התבונה שלהם לא עולה בהרבה על זו של חיה, נראים מאורגנים הרבה יותר מהרגיל, כולל באורח בו הם התחלקו לשתי קבוצות ומתכוונים לסגור על התל משני כיוונים.

מנגד, החבורה גם מחשיבה את ההתקפה כיתרון; במקום להתעמת עם קצינת האספקה מיד על מעללי בן הדוד שלה, הדמויות חושבות להציג את הארועים כאילו ארוכי הלשון הם שתקפו והרגו את שני הלגיונרים – אחרי שהגופות יטופלו באורח מתאים, כמובן.

 

וכך, החבורה מתחילה להערך במהירות להתקפה הצפויה...

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.