פרק 1: כפפה של טחב (חלק ב')

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

הקרב במזח הבוער

לאחר נסיון לא מוצלח במיוחד לקבץ חיילים (שכולם כמעט ברחו) ודין ודברים שהיה יכול להיות משעשע למדי בנסיבות אחרות מול המפקדת השיכורה (שכלל דלי מיים, ושטיפה חריפה עוד יותר מאורון), החבורה משתכנעת שאין אף אחד שיכול לעזור, והדמויות יוצאות מהפונדק ומתקדמות אל איזור הרציפים, שלפי הקולות והאורות הארסיים שעולים ממנו נראה כמקום בו נמצאים הפור'ראטי הפושטים.

הרציפים כבר נשברו במספר מקומות, והם נראים כמו גהינום מואר באור ירוק ארסי, שאליו מצטרפים גם הדים של צרחות אימה ויסורים רחוקות (הדמויות יגלו בהמשך שרובן עלו מהגדה הרחוקה של הנהר). הדמויות נתקלות בקומץ גופות של פועלי נמל ואנשים אחרים שנפגעו בגב בעת המנוסה שלהם, חלקם מאנקולי ההטלה האימתניים של הפור'ראטי. בנוסף, הפושטים הביאו איתם אש ירוקה שמעלה צחנת אימים, ולא כבה במגע עם מים. מגדל התצפית של הנמל כבר בוער בלהבות ירוקות חזקות, שמאירות את כל המזחים השבורים ואת הגופות מסביב. הדמויות שומעות את הצרחות של התוקפים, שנשמעות לחות כאילו הם מדברים בפה מלא שמן מקולקל.

נראה, שהפור'ראטי לא השתדלו להרחיק יותר מאשר המזחים, הם לא פועלים באופן מאורגן במיוחד, וחלק מהם עסוקים ברכינה על ההרוגים כדי ללעוס אותם.

 

החבורה מצליחה להשתמש בכשרון אבחנה כדי להבין היכן נמצאים מי שכנראה מנהיגים את ההתקפה – צמד פור'ראטי מגודלים, שכל אחד מהם חמוש בשני להבים גדולים ומשוננים, שנמצאים כרגע מתחת לאחד מחלקי המזח שעוד עומדים, מחוץ לטווח הראיה של הדמויות.

עבור הדמויות, זו הפעם הראשונה שהם רואים את הפור'ראטי – תתי-האנוש המעוותים שרעבים לבשר אדם – בוודאי מטווח קרוב; רילקה חשה בבירור את הרוע והעיוות שקורן מהם, הרבה מעל ומעבר לאבנונים, קרנני הרים ושאר אנושואידים עוינים שהיא מכירה מעמק טולו. הפור'ראטי הם דמויי אדם בעלי גוון עור ירוק-עכור, לעיתים עם כתמים צהבהבים, שהלבוש היחיד שלהם, מלבד חגורות עבור הנשק ושאר סוגי ציוד, אלו דבולים וכתמים ירוקים שעירים שבוקעים מהגוף שלהם ונראים כמו צמחים או טחב חי. הפנים שלהם לא פרופורציונליות, ומלאות גידולים חצי צמחיים שעירים, והלועות שלהם פעורים וזבים ריר ארסי.

החבורה מנסה להתגנב כדי להפתיע אותם, ונכשלת; בעת שהדמויות גולשות במורד הגדה במקום בו המזח נשבר והוסר, הן נחשפות לקלעים של פור'ראטי שעומדים על סלעים לחים בתוך הנהר, וסופגות מטח קטלני של סלעים נגועים בפטריות רעילות, שמסב נזק כבד לחלק מהחבורה. רילקה מפעילה את המטה הקסום מהעץ של טולו, ומגינה על עצמה בהילה מכושפת, שמצליחה לעצור פגיעה קריטית קטלנית.

לאחר סיבוב, הדמויות יוצאות זמנית מקו הראיה של קלעי הפור'ראטי, נכנסות מתחת למזח, ומוצאות את עצמן מול שני מנהיגי ההתקפה, ו'חיית המחמד' שלהם: לטאה מעוותת בגודל סוס, הולכת על ארבע, שמצמיחה קוצים רעילים מכל צדדי הגוף שלה, ומסוגלת לחבטת זנב קטלנית.

אורון מוביל את ההסתערות, ומפיל במהירות את אחד הפור'ראטי המנהיגים; אבל נהמה של הלטאה, שפועלת כמו לחש קריאת תגר קבוצתי, משבש את כח הרצון של כל הדמויות מלבד דל'ארנור, ומאלצת אותן למקד בו את ההתקפות שלהן. אורון ואהלטור מתחכמים, ומנסים מכות קבוצתיות שמתמקדמות ביצור, אבל פוגעות גם באויבים אחרים.

דל'ארנור, שהוא היחיד שמצליח להתגבר על קריאת התגר, מטיל לחש היפוך כוח משיכה עם משך משופר (בגלל אחד החפצים שלו), ששולח את אחד הקלעים מעלה-מעלה-מעלה (שלושה סיבובים!) במהירות מסחררת, לפני שיפול בחזרה למטה, ומנטרלת אותו למשך רוב הקרב.

למרות הנזק הגדול שספגו בתחילת הקרב, הפור'ראטי מתאוששים ומחזירים מלחמה, באורח שגורם לקרב להיות שקול וקשה רוב הזמן, כאשר פור'ראטי נוספים מגיעים מאיזורים אחרים במזח ומנסים לסיע למנהיגים שלהם. אחד מהם מטיל ברילקה אנקול משונן כדי לנעוץ אותו בבשר שלה ולגרור אותה אליו, מסב לה נזק, אבל לא מצליח לתפוס ולגרור אותה.

 

בסופו של דבר, הדמויות מצליחות להפיל את בהמת הקוצים ולהשתחרר מקריאת התגר שלה; דל'ארנור ורילקה מנהלים קרב עם קלעי הפור'ראטי ששבו ותפסו עמדות על סלעים במי הנהר, ומשתמשים בלחשי טלקינזיס וסידוק כדי להמעיד ולהפיל אותם אל תוך הזרם השוצף והמהיר של הקיירנה.

אהלטור מפעיל שריון קרח כדי לשרוד את הפגיעות הלא מעטות שהוא סופג מהיצורים, שמתגלים כמיומנים ומסוכנים מאד, כולל ה'פשוטים' שביניהם, ומכה בשאר האויבים עם לחש ערפל קפוא שגורם מעט נזק כל סיבוב, אבל מוריד להם את דירוג השריון ויכולות נוספות. למרות זאת, בסופו של דבר אביר הכפור סופג פגיעה קטלנית מאחד הפור'ראטי, שמפילה אותו לרצפה כשהוא בסכנה לדמם למוות ("מצב גסיסה"), ולמעשה היתה הורגת אותו במקום, אלמלא הפעיל זמן קצר קודם לכן יכולת 'חותם קרח', שסופגת 20% מהנזק שהדמות מקבלת במשך סיבוב אחד.

אורון ממגר פור'ראטי נוסף, אבל סופג בעצמו שורה של התקפות כואבות שמביאות גם אותו קרוב להתמוטטות, ומצריכות את דל'ארנור להטיל עליו לחשי ריפוי מהמטה שלו; ולמרות זאת, אורון נשאר קרוב להתמוטטות, כאשר הוא סופג נזק הן מהיריב שנלחם מולו פנים אל פנים, והן משרידי הקלעים.

לרווחתו (אבל גם למבוכתו), הפור'ראטי הפצוע שמולו מתמוטט בפתאומיות, לאחר שהתקפה חלשה למדי מגיעה מאחור, ומורידה את הנק"פ האחרונות שלו; ומיד לאחר מכן מגיעה תרועת נצחון מטופשת למדי מ"הזבובאים", מלווה בכינוי של אורון "אח שלנו גיבור" ו"זבובאי של כבוד מס' 3".

 

וכך, הקרב דועך ומסתיים בנצחון של הדמויות.

 

 

מנוחה והתלבטות

גם ההתקפה על המחנה דועכת. מסתבר בדיעבד, שההתקפה היתה פחות עוצמתית ממה שנראה בהתחלה, והנזק למחנה, מלבד לרציפים, הוא מוגבל מאד. עם זאת, הפור'ראטי חיבלו או לפחות ניסו לחבל בכל המעבורות והסירות שחנו ליד הרציף, והדמויות מגלות כעת שמקור הצרחות בא מחוץ למחנה: הפור'ראטי הצליחו להסב אל הגדה הדרומית שתי מעבורות או סירות מטען קטנות, הסתערו עליהן באין מושיע במים הרדודים בצד האחר של הקיירנה, ושחטו או לקחו בשבי את כל מי שהיה עליהן.

החבורה תוהה האם מדובר בהתקפת הסחה, ואם כן מדוע ומה המטרה האמיתית. על אחד ממנהיגי ההתקפה, שכבר התחיל להתמוסס לנוזל ירוק, סמיך ומבחיל, הדמויות מוצאות בובה קטנה עשויה באורח גס מחומר מזוהם, שנראית כמו אישה עם אדרת צמר ומקל ביחד. אולי חיקוי לעגני או גס של ריל'קה – דבר שלא משפר את מצב הרוח של הזקנה החכמה מטולו, שלא שכחה גם את הנסיונות הקודמים (של בני אדם) לשדוד אותה. היא תוהה האם לבגידה בטולו יש שורשים עמוקים בהרבה ממה שחשבה, ואם וכיצד הפור'ראטי יכולים בכלל, אם הם יכולים, לשאת ולתת עם בני אדם, והאם יש סיכוי שיש קשר או שיתוף פעולה מסוג כלשהו בינם לבין כנופיית 'הגננים'.

דל'ארנור שואל את רילקה האם יש לה קשר או היא מכירה או שלדעתה יש זקנות שאמאניות חכמות גם באיזור הזה, ורילקה עונה שהיא לא יודעת, אבל העולם היה ללא ספק טוב יותר לו היו יותר מקומות שמנוהלות בידי זקנות חכמות עם קשר עמוק לטבע.

כך הדמויות הפצועות והעייפות חוזרות לפונדק, כאשר אורון מצווה על שני "הזבובאים" לקחת את אהל'טור הפצוע (שדל'ארנור הצליח להשתמש בכשרון הרפואה שלו כדי לייצב אותו במיומנות וגם להפחית בהרבה את זמן חוסר האונים שלו), והחבורה מוודאת ששני הלא-יוצלחים לא יטיחו במקרה את אביר הכפור הפצוע בקירות.

 

בפונדק, הדמויות מגלות שהשבוי שכפתו קודם – חבר כנופיית 'הגננים', הצליח להחלץ מהחבלים ולהמלט. יש מעט מאד אנשים בפנים: רוב מי שהיה כאן ובמחנה בכלל נמלט לעומק היבשה, צפונה.

הדמויות מוצאות את הגבירה המפקדת, כעת פחות שיכורה, אבל לא לגמרי פיקחת, ובמצב רוח עכור. כאשר היא שוב פותחת על החבורה את הפה, ובין היתר מאשימה באותם בכך שאם יש שבויים, כמו שהחבורה סיפרה "למה אתלם לא בשטח, ממש עכשיו, מנסים לחלץ אותה?"

אורון מאבד סבלנות לגמרי, מתפרץ על המפקדת השיכורה, וצועק עליה שהוא ידווח עליה הישר לגבירה קאירה, באורח שתסיים סופית את הקריירה הצבאית העלובה שלה. אחרי שיחה נוספת, שבמהלכה רילקה מנסה לאושש את המפקדת ולהחזיר אותה לחשוב בהגיון באמצעות מלחי הרחה ומעט מזון, החבורה מגיעה למסקנה שאין הרבה תועלת בהמשך השיחה.

בסופו של דבר, הדמויות נחות, מסייעות לאהלטור להתאושש ומתדיינות או מתווכחות על הצעד הבא שלהן – האם לחצות את הנהר לשולי יער הפטריות המורעל כדי לתור אחרי השבויים, או להמשיך דווקא צפונה, ולחקור באיזור הבקתות העלוב בו שורצים 'הגננים', או ללכת 'לביקור נימוסין' אצל האצילה שסמלה יקינטון שחור, כפי שאהלטור רוצה. בין לבין, החבורה מחפשת בין החפצים שנותרו מ'הגנן' שברח, ומוצאת שם עשבים, זרעים, וגם עוד רמז שהכנופיה הזו ידעה מראש על בואה של רילקה ותכננה לארוב לה.

בסופו של דבר, החבורה מחליטה לחצות את הנהר, ולנסות לאתר את השבויים ורק אז לחשוב על הצעד הבא. במקביל, אורון שולח את שני "הזבובאים המצטיינים" (אחרי שלעג לגבירה המפקדת שהם חיילים יותר טובים ממנה) למחנה המרכזי של אנשי העוצרת, מערבה במורד הנהר, עם מכתב לקר, שאמורה להמצא שם, שאותו היא עצמה מתבקשת להעביר במהירות לגבירה קאירה (אורון לא רוצה להסתכן או לבזות את עצמו בלשלוח את הצמד-חמד אל קאירה באורח ישיר – בוודאי אחרי שהם שואלים אותו בחיוך מטומטם, אם קר תהפוך להיות "זבובאית מצטיינת מספר 4".

 

 

הגדה הדרומית של הנהר

ביום הבא, אחרי שהדמויות נחו מספר שעות, ואהלטור שב ומסוגל לעמוד על הרגליים ולהלחם באורח יעיל, החבורה לוקחת סירה שהושמשה מחדש עבורם בידי פועלי נמל שחזו למחנה, ומפליגה בקלות לעבר הערפילים המצחינים שעומדים מעל הגדה הדרומית של הקיירנה; לפי השמועות, הפור'ראטי וענני האד והטחב שלהם חזקים יותר בלילה, מה שגורם לדמויות לקוות שיוכלו לשרוד סיור וחיפוש בגדה הדרומית באור יום.

וכך, הדמויות מוצאות את עצמן על החוף בפינה הצפון-מזרחית של יער הפטריות המורעל שהיה פעם מחוז דלוסיה. החוף עצמו, בואכה רכס נמוך שעולה מעליו באותו איזור ומפריד אותו מעומק השטח, לא נגוע ברעל חזק מספיק כדי להזיק לדמויות או להחליש אותן, והפטריות הגדולות הראשונות מתחילות לצמוח רק במחצית הדרך בינו לבין הרכס.

למרות זאת, המראה שהדמויות רואות מבחיל, כצפוי; נגוע באיזובים ארסיים ופטריות שמנוניות זעירות שגדלות כאן באשכולות, וזרוע בשרידי מבנים עתיקים ובשרידי עצמות של יצורים שונים. לא רחוק מקו המים, בתוך מפרצון סלעי קטן, הדמויות מאתרות את השרידים של אחד לפחות מכלי השיט שהפור'ראטי הטו בלילה הקודם, ונתקלות בשרידים המבחילים של הסעודה שהפור'ראטי עשו מהיושבים שלהם, בלא לטרוח על זוטות כמו בישול.

אורון מעיר, שהסיכוי למצוא שבויים חיים הוא קטן מאד, ובכל-זאת הדמויות ממשיכות לבחון את השטח ולחפש עקבות.

הדרך בפנים החוף מתפצלת למעשה לשניים; אחת פונה לדרום-מזרח, לאיזור קטן יחסית בין החוף לבין הרכס במקום בו הוא נמוך יותר, שם – בין הפטריות שמתחילות לגבוה בהדרגה – משתרעות חורבות עתיקות של מה שהיה אולי פעם כפר ליד אפיק הנהר, ומעבר להן מערה גדולה בסלע.

הדרך השניה פונה לדרום-מערב, והופכת לנתיב עקלקל עם מדרגות שנשחקו והתפוררו מזמן, שמוליך בעיקולים אל ברכיו המערביות של הרכס, שם משתרע מפלס גבוה יותר, עם לפחות שתי מערות שמכוסות למחצה בערפל שקבועות בו.

 

הדמויות בוחרות ללכת דרומה ומזרחה, אל חורבות הבית הראשון בין הפטריות, ושורה של תילי עפר שמסתמנת בערפל מאחוריו. הבית עצמו הרוס, כנראה עוד מזמן ההתנפצות הגדולה או חורבן דלוסיה מיד אחריה, ורובו התמוטט ונבלע בשיחים ובטחב.

הדמויות מתקדמות בזהירות לעבר התילים, אחרי שהבחינו בשרידי עקבות לא ברורים וחדשים בהרבה שחומקים בתוך הבוץ לעבר התילים, ונעלמות שם. הדמויות מתחילות לחפור את התילים, שמתגלים כתילי קבורה ישנים. את הקבר הראשון אורון חופר במאמץ; ומהקבר השני והלאה, רילקה משתמשת בלחש יצירת בור כדי לחפור אותו ביעילות – וממרחק בטוח יותרץ בחלקם הדמויות לא מוצאות הרבה, מלבד שרידי עצמות ישנות מתפוררות, וגם מלכודת נבזית של גאז רעיל מלא בתולעים שמסוגלות לאכול אפילו מתכת. למזלה של החבורה, הדמויות היו רחוקות יחסית משום שרילקה 'חפרה' את הקבר עם קסם יצירת בור, ולכן כל החבורה הצליחה להמלט מענן התולעים המקוללות, לפני שהוא הגיע אליהן.

בסופו של דבר, הדמויות חופרות תל שממנו מגיחים שני ג'ולים פטרייתיים רעילים ומנסים להתקיף; הדמויות לא מופתעות, לא סופגות נזק משמעותי מיריקת רעל ומהתקפת זינוק של אחד היצורים. החבורה מתגברת בקלות על שני היצורים, שאחד מהם מועף באוויר בלחש היפוך כוח משיכה, והשני מועף אחורה ונחבט בפטריה ענקית באמצעות לחש רוח הודפת. אחד היצורים מחזיק עליו קרן רקובה למחצה שבה התכוון כנראה לשגר אות אזעקה או לקרוא ליצורים אחרים, אבל הנסיון שלו לשלוף אותה כשהוא מתעופף כלפי מעלה נכשל, והקרן נופלת מידו אל הרצפה ונשברת.

בתוך הקבר הזה, הדמויות מוצאות תיבה נעולה, ממולכדת במחט מורעלת שלא מצליחה לעשות נזק לחבורה, משום שרילקה משמידה את המנעול עם לחש פטיש עוצמה מדויק מרחוק. בתוך התיבה יש מעט כסף מאובק מתקופת האדונית הצהובה, שיקוי ריפוי מחלה שעדיין עובד, וגם שני מטילים של פלדה דארנידית. בנוסף, מאחד הג'ולים נופל כד קטן שעשוי גם הוא מפלדה דארנידית. לכד אין יכולות של חפץ קסם, אבל מסתבר שהוא משובח מאד, ועמיד גם בחום קטלני של כבשן. על הכד יש חריטה, לכבודו או לזכרו של "סבא שלנו, הנפח עם יד הפטיש החזקה", כולל רמז לכך שהוא נכנע בסופו של דבר למחלה.

 

הדמויות ממשיכות בזהירות הלאה, לכיוון פתח המערה שברכס הנמוך, ומגלות שהחורבות הולכות ומתרבות, ומתוך הקרקע בוקעים שרידי עמודים שעל חלקם סמל השמש, המגדל והחרב של האדונית הצהובה.

מבדיקה ובחינה של המקום, נראה שתוואי הקרקע היה שונה בעבר, ולמעשה הרכס עמד רחוק יותר, וכאן היה כפר גדול או עיירה קטנה, שלחלק מבתיה היו רעפים משובחים. בהמשך, כנראה אחרי ההתנפצות הגדולה, הרכס התמוטט בחלקו עם השנים, קבר חלק מהעיירה ההרוסה והנטושה, ויצר את המערה הגדולה מעל חלק ממנה.

הדמויות עוברות פטריות גדולות שמאירות באור ירקרק חיוור וארסי; שומעות צווחות רחוקות של פור'ראטי עולות מהיכנשהו – כנראה לא מהמנהרה (משם אפשר, לכל היותר, לשמוע מפעם לפעם בעבוע רחוק מאד וחלש יחסית).

 

וכך, החבורה נכנסת פנימה, לבדוק את אותו חלק מהישוב שנקבר מתחת לסלעי הרכס. האור הירקרק החיוור עדיין מרצד מסביב, והבעבוע הרחוק מתחזק במעט...

 

 

המשך יבוא!

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.